אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן לא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן לא

סימן ל

שאלה שושן פורים שחל בשבת אי לעשו' לבן י"ג אשר ביום א' הוא בר מצוה ובשבת הי' עדיין קטן הסעודה ביום א' דנימא דעיקר חיוב סעודה בא ביום א' וא"כ גם הוא מחויב בסעודה או נימא החיוב בא בפורים והסעודה ביום א' הוא רק תשלומין וצע"ג:

תשובה מתחילה נחקור אחר השורש אי הסעודה צריכה להיות ביום א' או מותר לעשותה בשבת בש"ע א"ח סי' תרפ"ח כ' המחבר בסעיף ו' דעושי' הסעודה אחר השבת והוא מירושלמי במגילה אבל המג"א והט"ז שם הביאו דברי רלב"ח שחולק שעיקר הסעודה בשבת ובפר"ח שם ובנב"י ח"ר סי' מ"ב האריך ואת אשר חנן לי אלקים בזה אבאר בעזרת החונן דעת:

בירושלמי פ"ר דמגילה הל' ד' וז"ל סעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ר"ז בעי קומי ר' אבוהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשו' אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים עכ"ל מכאן מוכח דלעשות הסעודה אחר השבת והפר"ח כתב דטעמא דירושלמי משום אין מערבי' שמחה בשמחה ורב אשי דחולק דטעמא דאין נושאין נשים במועד משום ושמחת בחגך ולא באשתך לא ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה יעו"ש ובעיני יפלא דכאן בירושלמי הוא ר' אבוהו דהשיב הך דרש לעשו' אותם ימי משתה ושמחה ור' אבוהו בעצמו הובא בירושלמי פ"ק דמ"ק אמר בשם ר' אלעזר דאין נושאין נשים הוא מפני הטורח ולא מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה והוא פלא על הפר"ח שלא הרגיש בזה:

והנראה לי בזה דבפסוק כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה משמע דתיקן מרדכי ואסתר שימים האלו יהיו אסורי' בתענית רק צריך לאכול ולשתות ולשמוח (ועיי' בדף ד' שמחה מלמד שאסורי' בהספד ומשתה שאסורי' בתענית ועי' בב"י תרצ"ג דמלעשות אותם ימי משתה ושמחה ילפי' דפורים אין מבטל כל האבלות ודוק) ועיי' בדף ז' ע"ב דאמר רבא דצריך לאכול סעודת פורים ביום דכתיב ימי משתה ושמחה ועיי' בסי' תרצ"ה דאסור להתענות כל היום ועיי' במג"א בתענית חלום וזה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואם הוא בשבת שבלא"ה אסורי' בתענית א"כ אין שמחתו תלוי' בב"ד רק בידי שמים ואין בשנה הזה למוקפי' יום משתה ושמחה מכח פורים ולכן באופן שחל פורים בשבת הי' מתחילה מתקנת מרדכי לעשו' הסעודה ביום א' כנלע"ד ואין הסעודה ביום א' מכח תשלומין רק מכח עיקר החיוב ודלא כפר"ח שהשיב על ראי' מהרלב"ח דכיון דסעודה ביום א' רק מכח תשלומין דיום אתמול שפיר מיקרי במגילה דף ל' זכירה ועשי' בהדי הדדי ולפמ"ש אין זה תשלומין דעיקר ציות מרדכי ואסתר הי' לעשות פעולה ביום והבן ועיי' בחגיגה בתוס' בדף ב' הבדל בין חיגר ובין איסור יום ודוק:

אך הרלב"ח יצא לחלוק לעשות הסעודה בשבת דתלמוד דידן חולק על ירושלמי מגמ' מגילה דף ל' דבחל פורים בערב שבת רב אמר מקדימין כי היכי דלא תיקדם עשי' לזכירה ושמואל אמר מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו והנה הך מוקפי' דעבדו בחמיסר אי אפשר לפרש מקרא מגילה דהא בשבת אין קורין מגילה כמבואר בדף ד' ועוד קריאת מגילה זכירה מקרי וע"כ הך קעבדי הוי הפי' הסעודה ומבואר שתלמוד שלנו חולק על הירושלמי וכן הקשה בטו"א בדף ל' ועיין בנב"י סי' מ"ב והוא קושי' גדולה:

והגאון נב"י בסי' מ"ב יצא להביא ראי' דרב סובר כירושלמי דאל"כ בחל פורים בע"ש דאמר רב מקדימין דלא תיקדם עשי' לזכירה וקשה הא אצל מוקפין לא הוי הקדימה דשניהם הוין ביום א' וצריך לדחוק משום הפרזים צריכין גם המוקפי' להקדים וקשה למה לא אמר האמת דצריך זכירה קודם לעשי' אליבא דרב וממילא גם המוקפי' צריכין להקדים וכי תימא משום דלר"ה נקט הכי דר"ה סובר אליבא דרב דשניהם יחד שפיר דמי הלא הא גופי' קשה מנ"ל לעשות פלוגתא אליבא דרב אי שניהם יחד שפיר דמי דילמא כ"ע סוברי' דצריך קדימה לזכירה קודם עשי' רק פליגי אי מהני המוקפי' לפרזים דאם חל בשבת הוי אצל המוקפי' זכירה קודם לעשי' וממילא לר"ה מהני גם כן לפרזים ור"נ סובר דמוקפי' לא מהני' על הפרזים אבל בחל פורים בע"ש דאז ליכ אפי' אצל המוקפי' קדימה אז אמר רב מקדימין אלא מוכח דרב סובר כירושלמי וא"כ אפי' בחל פורים בע"ש יש ג"כ זכירה קודם עשי' דהסעודה הוי ביום א' וע"כ דפליגי אי מהני שניהם בפ"א אך א"כ קשה א"כ איך אמר ר"נ אפי' בחל בשבת צריך להקדים דשניהם ביחד לא מהני וקשה הא לירושלמי דהוי הסעודה ביום א' א"כ הוי זכירה קודם עשי' והוא קושי' גדולה וצע"ג:

והוסיף הגאון נב"י להקשות על ר"נ דאמר דשניהם ביחד לא מהני והקשה הנ"ל הא במגילה נזכרי' ונעשים כתיב ונזכרים הוי קריאת מגילה ונעשי' הוא הסעודה והוין ביום א' דמתחילה קוראי' המגילה ואח"כ עושי' סעודה וא"כ מוכח אחד משנים או דשניהם יחד ביום אחד שפיר דמי או דזה מקרא מתחילה נזכרי' ואח"כ נעשי' וצע"ג:

ועוד קשה לפי הבנת כל הפוסקים בגמ' מגילה דף ל' דעשי' היינו סעודה וזכירה מקרא מגילה א"כ בדף ז' דדרש רבא מדכתיב ימי משתה ושמחה דצריך לעשות סעודה ביום ורב כהנא דלא ידע זאת כעס על התלמידים על שלא עשו סעודה בלילה וקשה הא מקרא אלקי אקרא יומם דדרשי' דצריך לקרות המגילה ביום ועיקר חיוב מגילה ביום מדהתחיל אלקי אקרא יומם ולילה הוי טפל מדכתיב רק ולא דומי' לי וא"כ בודאי הסעודה צריכה להיות ביום דנזכרי' זה מקרא מגילה ונעשי' זה סעודה וצריך להקדים זכירה לעשי' וצריך סעודה ביום וכ"ש שאינו יוצא בסעודת לילה דאל"כ הוי עשי' קודם לזכירה וא"כ איך כעם רב כהנא על התלמידי' וגם למה צריך רבא קרא דכתיב ימי משתה ושמחה וצע"ג:

ונלע"ד לבאר ביאור חדש וידעתי גם ידעתי שעפר אני תחת כפות רגלי כל גאוני ישראל אך תורה הוא וללמוד אני צריך ואולי מקום הניחו לי אבותי ורבותי לחדש אותה של תורה:

לכאורה יש לי לדקדק בלשון הגמ' דף ל' שאמרו עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו והלשון מופלא הלא מתחיל' הוא קריאת מגילה ואח"כ הסעודה ומשתה ומשלוח מנות וא"כ הי' להם לומר זכירה ועשי' בהדדי קאתו וכמו לשון הפסוק נזכרים זה מגילה ונעשים זה משתה ושמחה סעודה ומשלוח מנות ולמה הפכו הסדר עשי' וזכירה בהדי הדדי קאתו וצע"ג להבין ועוד פלא בעיני שהגמ' לא הביא כאן כלל פסוק זה והימים האלה נזכרים ונעשים ואם כל מחלוקת רב ושמואל על פסוק הנ"ל למה לא הביאו אותו לדעת מחלקותם וצע"ג:

אמנם להבין עמקות חכז"ל הוא כך דהנה בפרשת בשלח כתוב סיפור מעשה עמלק אשר בא ללחום עם ישראל ברפידים ובפרשת כי תצא במשנה תורה כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וצותה התורה שם לזכור מעשה הרשע של עמלק אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ולא ירא אלקים נמצא מבואר דמה שסיפרה התורה בפ' בשלח ביאת עמלק ומלחמתו נקרא מעשה עמלק דהתור' צותה לנו לזכור את אשר לך עמלק נמצא דפ' בשלח נקרא מעשה עמלק ופ' כי תצא נקרא זכירת עמלק כמובן וחכמז"ל צוו לקרות בשבת קודם פורים הפרשה של משנה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק כמבואר במשנה דף כ"ט ובש"ע סי' תרפ"ה וצוו ג"כ לקרות בפורים פ' בשלח ויבא עמלק וילחם כמבואר במשנה בדף ל' ע"ב ובש"ע סי' תרצ"ג ועיי' ברמב"ם ובטור וכן כתוב בנביאים פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל והוא הפטרת פ' זכור כי שם בפ' כי תצא כתיב לזכור מעשה עמלק וכן אמר ד' פקדתי את אשר עשה לך עמלק וזה ברור בעזה"י:

ועתה נתבונן למה אמרו חכמים לקרות שני פרשיות הנ"ל קודם פורים וגם למה סדרו לזכור בשבת קודם פורים ע' כי תצא זכור את אשר עשה לך עמלק ובפורים לקרות ביאת עמלק מצד השכל יהי' בהיפך בשבת קודם יהי' נקרא מעשה עמלק ובפורים מצות זכירת עמלק דמהכ"ת להזכיר מחיית עמלק טרם ששמענו המעשה את אשר עשה וא"כ יפלא מה ראו חכז"ל להפך הסדר וצע"ג: אך נכון הדבר מאוד מאוד דהנה המג"א בסי' תרפ"ה העיר משום מצות עשה לזכור מחיית עמלק הוא די באיזה שבת שקורין פ' הנ"ל רק חכמים סמכו מחיית עמלק למחיית המן וממילא חידש שם דלא צריך לשמוע פ' זכור שדי במה ששומע פ' בשלח כי הכל אחד:

ונראה לי להתבונן בדבר כי במקרא מגילה יש לחקור על ג' דברים (א) אם אין כאן בל תוסיף להוסיף מגילה בכתב עיי' בדף ז' כתבוני לדורו' ולא רצו הסנהדרין עד שמצאו כתוב הלא כתבתי לך שלישים זאת הוא בתורה זכרון הוא בנביאים בספר הוא מגילה ועיי' בפנ"י שם דבר מתוק מדבש שדרשו זאת היא התור' בכלל דתורה זאת זאת התורה אשר שם משה וממילא גם משנה תורה בכלל ונשאר להם ספר על כתובים ועדיין לא נזכר עמלק בכתובי' וע"כ על המגילה קאי והבן ודפח"ח (ב) צריך לדעת אם צריך לקרות המגילה מתוך הכתב אבל קורא בעל פה לא יצא אך בדף ח"י דרשו אתי' זכירה זכירה כתיב והימים האלה נזכרים וכתיב כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר וממאי דהאי זכרון קריא' דכתיב זכור ואל תשכח דמאל תשכח ידעי' שכחת הלב ומה אני מקיים זכור בעל פה יעו"ש ועיי' שם בפנ"י דבר נחמד דמזה נראה דפ' זכור לא צריך ספר דאל"כ למה צריך הגמ' להביא הפסוק של כתוב זאת זכרון בספר ולא אמרו כתיב התם זכור וכתיב הכא נזכרי' גז"ש מה להלן בספר אף כאן בספר וזה נגלה דזכור לא צריך ספר ועוד דהאי זכרון בספר דרשי' בדף ז' קאי על מה שכתוב בנביאים או במגילה אלא ע"כ דכמו דהאי זכרון דכתיב בתורה קאי על כתיבה בספר ה"ה הך נזכרי' קאי על ספר ומה שצריך לקרו' בעל פה ולא במחשב' ילפי' מן זכור ואל תשכח והוא כתפוחי זהב במשכיות כסף והבן דברי מחהש"ק בסי' תרפ"ה דכתב דפ' זכור או פ' בשלח לצאת תחת פ' זכור צריך ספר יעו"ש פלא בעיני דהא ע"כ האי זכרון בספר נדרש בדף ז' לכתוב מעשה עמלק או בנביאים או במגילה ולא יהי' בכלל דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב ומנ"ל דצריך קריאת פ' זכור בתוך הספר וצ"ע: היוצא מזה דמפ' בשלח ילפי' היתר קריאת מגילה וגם שיהי' בכתב ובספר ומן פ' כי תבא ילפי' שצריך זכירה בעל פה ולא במחשבה וא"כ סדרו חכז"ל פ' בשלח בפורים דמשם ילפי' עיקר היתר קריאת מגיל' בכתב ובשבת הקודם סדרו זכור כי כמו שם נזכר לקרות בעל פה ולא במחשב' מעשה עמלק כך תקנו מרדכי ואסתר לקרוא מעשה המן והבן ואוסיף עוד נופך טעם לשבח דכמו דנזכר בפ' בשלח שהקב"ה נשבע בכס יה כי מלחמה לד' בעמלק מדור דור כך קיים דיבורו במעשה המן שבליל' ההוא נדדה שנת המלך והקב"ה הי' הלוחם בעבור ישראל והבן:

אבל בודאי מה שכתוב במגילת אסתר והימי' האלה נזכרי' ונעשי' הוי הדרש שמרדכי ואסתר תקנו לעשות זכר לנס בזכירה הוא קריאת מגילה ואמירת על הנסים וקריא' התורה בענין מעשה עמלק ונעשי' זה משתה ושמחה לאכול ולשתות ולשלוח מנות ומתנות אביונים אבל מעולם לא הקפידו אם הזכירה קודם עשי' או עשי' קודם הזכיר' דסוף סוף נתקיימו שני הדברים זכר לנס בימים ההם ומהכ"ת יהי' קפידא בזה הלא מתחילה קבלו היהודים לעשות ימי משתה ושמחה טרם שקבלו קריאת מגילה עיי' בפנ"י דף ז' בתחיל' קבעו בשושן יעו"ש ומהכ"ת נימא שיש קפידא דצריך להיות קריאת המגילה קודם הסעודה הלא שניהם חובת היום ועיי' בסוגי' דתדיר ומקודש ובט"ז א"ח סי' תרפ"ד דאינו מעכב בדיעבד יע"ש ומכ"ש כאן דשניהם זכר לנס מהכ"ת היו מקפידי' מרדכי ואסתר להיות מעכבי' זע"ז והבן: ועתה אבוא לבאר דברי הגמ' בדף ל' דאם חל פורים בערב שבת א"כ ע"כ יקראו בערב שבת חובת היום פ' בשלח שהוא מעשה עמלק ואם אח"כ בשבת הבא יקראו זכור א"כ קדמה בקריאת התורה עשי' הוא מעשה עמלק קודם הזכירה הוא פ' כי תצא זכור את אשר לך עמלק והלא החכמי' בקשו שיהי' הזכירה שהוא פ' זכור קודם שקורין פ' ויבא עמלק שהוא עשי' והבן ושמואל פליג כיון דאיכא מוקפי' שהמה יקראו בשבת שני פרשיות הנ"ל אבל בודאי מתחילה פ' בשלח שהיא חובת היום ואח"כ פ' זכור אשר הוקבעה לרוב רק בשבת הסמוך לפורים א"כ עשי' היא פ' בשלח וזכירה היא פ' כי תצא בהדי הדדי קאתו ולשון הגמ' מוקפי' קעבדי בחמיסר הוא לשון מושאל כמו בדף ב' אלא שושן דעבדי כמאן הכוונה נוהגי' פורים בכל המצות הנוהגי' בו ודוק ואין כאן קדימה לזכירה דכל מה שנעשה ביום אחד לא מקרי קדימה אז הגם שאצל הפרזים הוי עשי' קודם לזכירה דפרזים קראו אתמול פ' ויבא עמלק והיום יקראו זכור לית לן בה דאצל המוקפי' זכירה ועשי' יחד והבן ואח"כ פליגי בחל פורים בשבת דאז אמר רב הונא דגם רב מודה דקורין אז פ' זכור הגם דיהי' צריך להקדים פ' ובא עמלק מכח חובת היום ואח"כ יקרא פ' זכור מה שהוא ביום אחד לית לן בה דזה לא נקרא עשי' קודם לזכירה דהכל ביום אחד ואצל המוקפי' הוי זכירה קודם לעשי' דהם קוראי' היום פ' זכור ולמחר פ' ויבא עמלק ועיי' בלשון רש"י ודוק אבל ר"נ אמר גם בזה פליג רב דהלא אין כאן זכירה קודם עשי' דע"כ יהיו צריכי' לקרוא מתחיל' עשי' הוא פ' בשלח ואח"כ הזכירה וחכמים בקשו שלעולם תהי' קריאת הזכירה קודם קריאת מעשה עמלק והבן:

ולפ"ז מיושב קושי' נב"י דהלא בכל פורים הוי המגילה וסעודה ביום אחד וע"כ דזה הוי זכירה קודם לעשי' דהא מתחילה קוראי' המגילה ואח"כ הסעודה וגם מה שהקשתי דלמה צריך רבא קרא דעיקר סעודה ביום וקשה כיון דעיקר קריאת מגילה ביום ע"כ גם הסעוד' ביום דנזכרי' ונעשי' כתיב ולפמ"ש לק"מ דכוונת הגמ' רק על קריאת פ' ויבא עמלק ופ' זכירת עמלק אבל אין שום קפידא מן הקרא לעשות הסעודה אחר המגילה ודו"ק: אך קושי' הראשונה של נב"י דלמה אמר בחל פורים בע"ש דלא תקדים עשי' קודם לזכירה עדיי' נשארה לכאורה דלמה לא אמר הטעם גם לפי פירוש שלי כדי שיהי' הזכיר' קודם לעשי' וצע"ג:

אמנם אחר עיון הדק היטב לק"מ דרב אמר מקדימי' כדי שלא תקדים עשי' לזכירה ופליגי ר"ה ור"נ בדבריו דכיון דכוונת רב דלא תקדים עשי' לזכירה הוא קריאת פ' בשלח קודם פ' כי תצא וא"כ פליגי ר"ה ור"נ רק בזאת לר"ה הוא דוקא אם יש קדימה מיום ליום כגון שחל פורים בע"ש וקורין בו פ' בשלח ולמחר בשבת יקראו פ' כי תצא זכור אבל בחל פורים בשבת שאז שניהם ביום אחד נקראים הגם שמכח חובת היום פ' בשלח קודם אין זה קדימה ולר"נ גם זה בכלל עשי' קודם לזכירה הגם דאצל המוקפי' יש זכירה קודם לעשי' אבל לפרזי' יש עכ"פ ביום זה עשי' קודם לזכירה ולר"ה מודה רב בזה כיון דאצל הפרזי' עכ"פ שניהם ביום אחד ואצל המוקפי' יש זכירה קודם לעשי' ולכן אמר רב רק זאת שלא תהי' עשי' קודם הזכירה דאפי' אם אמר שצריך זכירה קודם עשי' יש ג"כ עוד פלוגתא דר"ה ור"נ דמה דהוי ביום אחד לית כאן קפידא כיון דשניהם מחמת היום באים רק יש קדימה לחיוב היום כנלענ"ד והבן:

ובירושלמי פ"ג וז"ל ר"ז אמר קורין לשעבר ר"י אמר קורין להבא מתני' סייעה לר"ז איזה שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר בתוכ' אפי' בע"ש מתנו מסייעה לכ"א בשם ר"י איזה שבת שני' כל שחל פורים להיות בתוכ' אפי' מע"ש רנב"י בעי הגע בעצמך שחל ט"ו בשבת לקרות מגילה א"א שאין קורין בכתבי קודש בשבת ויקראו זכור א"ל כן אמר רב והימים האל' נזכרי' ונעשים שתהי' הזכרתן קודם לעשיתן ר"א בעי הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי שקדמו אזכרתן לעשיתן א"ל ולא כבר אותבת דלית אפשר ואם אפשר איחור הוא לעירות עכ"ל ועיי' במפרש שם וצריך עיון להבין:

ונלע"ד לבאר בעזה"י דלכאורה פלא בעיני הלא בריש פרק א' כתב בירושלמי וז"ל ויהי' אלו לקריאה ואלו לסעודה ר"ח ר"ח והימים האלה נזכרים ונעשי' נזכרים בקריאה ונעשי' בסעודה זאת אומרת מגילת אסתר ניתנה להידרש עכ"ל מבואר דהך קרא והימים נזכרים ונעשי' קאי על שתי החיובי' של חובת היום היינו קריאת מגילה ולעשו' סעודה ולא יוכל להקדים הסעודה יום או יומים קודם קריאת מגילה ואיך דרש כאן תיבת נזכרים על פ' זכור ונעשי' הוא קריאת מגילה דאי אפשר לפרש כאן בכוונת ירושלמי הסעודה נדרש מן ונעשים דהא בירושלמי פ"א הל' ד' דרשו מימי משתה ושמחה שהסעודה הוא ביום א' אם חל ט"ו בשבת וא"כ אין עושי' הסעודה רק ביום א' ורק קריאת מגילה היא בערב שבת דאי אפשר ביום א' דלא יעבור כתיב וע"כ דדרשו כאן ונעשי' על קריאת מגילה ונזכרי' על פרשת זכור והוא סותר לדרש דלעיל דדרשו נזכרי' קריאת מגילה ונעשי' לסעודה על יום פורים עצמו ושניהם כאמרו בשם רב והוא פלא וצע"ג:

אמנם נ"ל דעי' דבר נפלא בפנ"י דף ז' בגמ' מתחילה קבעו בשושן ואח"כ בכל העולם דמתחיל' לא קבלו רק עשי' משתה ושמחה אבל קריאת מגילה לא קבלו רק אחר שמצאו הסנהדרין רמז בקרא כתוב זאת זכרון בספר קבעו עליהם לחוב גם קריאת המגילה והפסוק והימים האלה נזכרי' ונעשי' אינם מאגרת הראשון יעו"ש וא"כ בודאי פשטות הקרא קאי על קריאת מגילה ועל הסעודה והחמירו על קריאת מגילה בלא יעבור ועל הסעוד' לא גזרו ולא יעבור כמבואר בר"ן ויבואר לקמן בעזה"י אבל גם הקילו בקריאת מגילה להקדים לבני כפרים אבל בסעודה לא עשו הקדימה אפי' לבני הכפרים נמצא בכל אופן הזכירה הוא קריאת מגיל' קודמת לסעוד' והבן זה מאוד וסובר הירושלמי יען דאחר דמצאו הסנהדרין הפסוק כתוב זאת זכרון בספר רמז למקרא מגילה וחפצו להיות נזכר מתחיל' קודם קריאת מגילה זכירת עמלק הוא פ' זכור ואח"כ מעשה עמלק הוא פ' וילחם עם ישראל בבשלח כמו שהארכתי לעיל והפסוק הזה והימים האלה נזכרי' ונעשי' נכתב אחר שמצאו זאת סמך הירושלמי על פסוק הנ"ל נזכרי' ונעשי' שתהי' זכירת עמלק קודם המעשה אבל בודאי עיקר הדרש על קריאת מגילה וסעודה ופסוק הנ"ל רק רמוז לתקנת מרדכי ואסתר עם הסנהדרין שיהי' זכירת עמלק נזכר בכל שנה קודם מעשה עמלק כמובן היטב בעזה"י:

ובזה אבוא לבאר כוונת ירושלמי רנב"י בעי הגע בעצמך שחל ט"ו בשבת לקרות מגילה א"א שאין קורין מגיל' בשבת ויקרא זכור הכוונה קושי' כב"י דעכ"פ המוקפי' יקראו זכור בשבת דעכ"פ אין כאן קדימת עשי' לזכירה דהא אצלם הוי שניהם ביום אחד ותי' כן אמר רב והימים האלה נזכרי' ונעשי' שתהי' הזכירה הוא פ' כי תצא קודם לעשי' שהוא פ' בשלח וכאן בט"ו בשבת ע"כ יקראו מתחילה חובת היום פ' בשלח קודם לפ' זכור וא"כ העשי' קודם לזכירה ובעי ר"א הגע עצמך שחל י"ד בשבת א"כ יהי' אצל מוקפי' הזמן מחר לקרות פ' בשלח וא"כ יקראו בשבת שלפניו זכור שאז הזכירה קודם לעשי' ותי' חדא דלא משכחת לה י"ד בשבת ועוד אם אפשר לחול עכ"פ איחור הוא לעירות דאצל הפרזים אשר הוא פורים בשבת צריכים לקרות מקודם פ' בשלח ואח"כ זכור וכוונת הסנהדרי' אשר רמזו ברמז והימים נזכרי' ונעשי' היינו שיהי' הזכירה הן לפרזים כמו למוקפי' קודם עשיתן טרם שתחול העשי' אצל הפרזים כבר יהי' עבר הזכרון גם למוקפי' ובעבור כך נקנו הירושלמי לשון רבים אזכרתן קודם לעשיתן ובאופן הזה יהי' הזכירה למוקפי' אחר שכבר הי' עשי' לפרזי' וגם זה לא חפצו הסנהדרין ודוק כי קצרתי מאוד:

ולכאורה עלה בדעתי אלשון ירושלמי שנקט ויקרא זכור שע"כ צריך לקרות פ' בשלח ביום קריאת מגיל' אבל מצאתי בב"י ובש"ע סי' תרפ"ח שאם חל ט"ו בשבת קורין המגילה בערב שבת ופ' בשלח בשבת הבא וק"ל ובזה מיושב קושי' פנ"י בדף ד' ע"ב בד"ה בגמ' ע"ש:

תמצית העולה כי לדעתי תלמוד בבלי וירושלמי חקרו שיהי' זכירה קודמת לעשי' היינו זכירת פ' עמלק קודם זכירת פ' בשלח שהוא מעשה עמלק אבל אין קפידא כלל שיהי' קריאת מגילה קודם הסעודה או משלוח מנות או מתנות אביונים דבזה אין קפידא כלל:

ודע דפלא בעיני דלפי הבנת כל הגאונים אשר הבינו שיה' קריאת מגילה קודם הסעודה מן פ' והימים נזכרי' ונעשי' וגם הבינו שבכלל עשי' יש משתה ואכילה ושמחה ומשלוח מנות עיי' במג"א ובפר"ח ובנב"י בזה וא"כ מוכח מקרא דצריך להיות קריאת מגילה קודם משלוח מנו' כיון דבכלל עשי' הוא ג"כ מצות שלוח מנות וא"כ יפלא בעיני עיי' בדרכי משה סי' תרצ"ה דהוציא מלשון הרא"ש דמשלוח ענות ביום דוקא יעו"ש וקשה למה לו ללמוד זאת מלשון הרא"ש ולא למד זאת יען דכתיב נזכרי' ונעשי' דזכיר' צריך להיות קודם עשי' ועיקר קריאת מגילה ביום דוקא וא"כ ע"כ שלוח מנות ג"כ ביום וצע"ג ועיי' בפנ"י דף ז' ע"ב שכתב ששלוח מנות צריך להיו' ביום מכח היקש עשי' לזכיר' מה זכירה ביום אף עשי' ביום יעו"ש ופלא בעיני הן אמת דבדף ב' מבואר דזכירה הוקש לעשי' אבל דנימא דעשי' הוקש לזכירה לא מצינו ועי' ברי"ט אלגזי בדף נ"ו ע"ב בד"ה ואולם והבן זה שצע"ג שוב ראיתי שגם הר"ן נקט בפ"ק איתקש עשי' לזכירה ועיי' במשנה אלו מקדימין ודוק:

ולכאורה לפי מה שחדשתי דכוונת הגמ' בדף ל' הוא רק שלא יהי' קריאת פ' זכיר' עמלק קודם קריאת מלחמת עמלק אבל באמת אין קפידא לענין הסעודה אם תהי' הסעודה קודם קריאת מגילה קשה לי קושי' משכלת עיי' בדף ב' שפריך הגמ' ואימא שיתסר ושיבסר ומשני ולא יעבור כתיב ולכאורה קשה לי הלא בפסוק כתיב רק להיות עושי' את שני הימים האלה וא"כ דילמא דוקא על הסעודה עשה מרדכי ואסתר שלא יעבור הזמן אבל לענין קריאת מגילה מותר לאחר וצ"ע אך לק"מ דא"כ הוי עש' קודם לזכירה והא כתיב נזכרי' ונעשי' שצריך זכירה היינו קריאת מגילה קודם הסעודה וכיון דעל עשי' כתיב ולא יעבור ע"כ נדע דאי אפשר להרבות שיתסר ושיבסר ודוק אבל לפי פירוש שלי דאין קפידא לענין הסעודה אי קודמת לקריאת מגילה א"כ נשאר קושי' הגמ' ואימא שיבסר דכי כתיב ולא יעבור על עשי' הוא דכתיב וצע"ג וכי תשיב דאיתקש זכירה לעשי' וכמו שיש על עשי' ולא יעבור ה"ה על הזכירה יש הך ולא יעבור א"כ מרישא נשמע הך היקש א"כ ואי פריך הגמ' על הסיפא דמתני' דנשתנו המוקפי' מן הפרזי' אשכחן עשי' בזכירה מנ"ל ומשני דאיתקוש זכיר' לעשי' יעו"ש וקשה הא כבר ע"כ ידע הגמ' מן ההיקש דאל"כ נשאר קושי' ראשונה דילמא שיתסר ושיבסר ומשני דכתיב ולא יעבור וקשה הא ולא יעבור בעשי' הוא דכתיב וע"כ דאיתקש זכיר' לעשי' וצע"ג ועוד הא גופי' קשה למה לא הקשה הגמ' לעיל מיד אחר דמשני ולא יעבור כתיב הי' לגמ' להקשות אשכחן עשי' זכירה מנ"ל ולישני איתקוש זכירה לעשי' וממילא לא הי' קשה על הסיפא למה המתין להקשות אשכחן עשי' עד סיפא דמתני' וצע"ג:

הן אמת שמצאתי בירושלמי בריש מגילה שדרשו מדכתיב ולא יעבור ולא יעברו יעו"ש והנה הך ולא יעברו הוא בפסוק י' שמתחיל והימים האלא נזכרי' ונעשי' וא"כ מבואר דלא יעבור קאי גם על קריאת מגילה וכיון דבכלל לא יעברו הוי על הזכירה כמו על העשי' הגם שעל הזכירה שלא הוזכרה מתחילה והוי עליו רק פעם אחד דלא יעבור וא"כ דילמא אינו מעכב בכל זאת השכל מחייב מסתמא הוא עובר על הקריאה בלא יעברו כמו על עשי' דנזכרה שני פעמים בלא יעבור ודוק אבל בגמ' דידן לא דרשו כלל הך ולא יעברו דבפסוק י' הוי רק הבטחת רוח הקודש שלא יופסק פורים לעולם והוא הבטחה שלא יעברו ולא בתורת לאו ולכן דרשו רק הך ולא יעבור דבפ' ט' וא"כ הדק"ל:

אמנם אבאר הדבר בעזה"י דהנה הירושלמי סובר דאם חל ט"ו בשבת עושי' הסעודה ביום א' אח"כ הובא ברי"ף פ"א דמגילה והקשה הר"ן איך יעשה הסעודה ביום א' הא עברו על ולא יעבור ותי' דרק על מגילה קאי ולא יעבור אבל לא על משתה וסעודה ע"ש באורך והוא פלא מלבד שהוא מחוסר הבנה למה לא תקנו ולא יעבור על הסעוד' כמו על קריאת מגילה בלא"ה הוא בלי הבנה הלא בפסוק ט' כתיב ולא יעבור להיות עושי' שני ימים וא"כ עיקר האיסור דלא יעבור אצל עשי' הוא דכתיב שהוא הסעודה וצע"ג: ונלע"ד והוא דכבר כתבתי בחידושי זה איזה שנים לברר דבאגרת ראשון לא ביקש מרדכי ואסתר רק עשי' להיות עושי' משתה ושמחה ולא חפצו בקריאת מגילה וגם הסנהדרין לא הסכימו אז להוסיף על התורה מגילה בכתב ולא הקריאה לדורות שמעורר שנאה באו"ה ואז תיקן מרדכי ואסתר דוקא שני ימים י"ד וט"ו ולא תקנו להקדים לכפרי' וגם לא מצינו שמרדכי ואסתר כתבו באגרת ראשון הך ולא יעבור אבל אחר שהסכימו הסנהדרין בכתיבת וקריאת מגיל' והוסיפו להקדים לכפרי' בי"א בי"ב בי"ג אז חדשו שלא כמו שיש קדימה לפניו ה"ה יש תשלומין לאחריו אז אמרו ולא יעבור אבל השמח' והמשתה אשר קבלו מתחיל' לא תקנו כלל ולא יעבור דלמא להם להוסיף על תקנת מרדכי ואסתר הא הם לא תקנו ולא יעבור ומצאתי און לי בפנ"י דף ז' שביאר בפי' שפסוק קימו וקבלו היהודי' ולא יעבור הי' אחר אגרת הראשון ולכך הכתיב וקבל והקרי וקבלו שמתחילה קבלו רק יחידי' דהא הסנהדרי' לא הסכימו אבל אח"כ כאשר מצאו רמז בקרא קבלו שניהם להיות נכתב ונקרא לעולם יע"ש דפח"ח והארכתי שם לבאר דפסוק י' הוא רק ביאור לפ' ט' וכל האיסור דולא יעבור הוא רק מסנהדרי' על קריאת מגילה דמצינו קדימה לפי תקנתם ולכן גדרו שלא יאחר אבל על עשי' מעולם לא אמרו ולא יעבור ור"ן מסביר רק הטעם דלא עשאו הך רק ולא יעבור גם על העשי' ומיושב מה שהקשתי ודוק כי קצרתי:

ואכתי פש גבן לברר למה סובר הירושלמי לאחר ולא להקדים הסעודה ובמגילה תקנו להקדים ולא לאחר ונ"ל דהנה עיי' בפנ"י בדף ד' שמברר בכמה מקומות שבזמן מרדכי ואסתר לא הי' עדיין הגזיר' דרבה (או גזירה דאין קורין בכתבי קודש בשבת ועיי' בפר"ח סי' תרפ"ח שהכל חד) רק אח"כ נתחדש גזירה דרבה יעו"ש נמצא דלפי תקנתם של מרדכי ואסתר יהי' מקרא מגילה לעולם בי"ד לפרזי' ובט"ו למוקפי' רק ראו שצריך זמנים טובא לבני כפרים לכן הקדימו ולא לאחר מרוב ישראל אשר זמנם בי"ד או בט"ו אבל לענין שמחה ומשתה שחידש מרדכי להיות עושי' יום משתה ושמחה ולא אשר שמחתו תלוי' בידי שמים וא"כ כל ישראל לא יוכלו לקיים השמח' בשבת וע"כ מעיקרא לא צוה לעשות משתה ושמחה בשבת רק על יום אחר וא"כ מהכ"ת שיעשו להקדמה ולא לאחר הא מסתבר לאחר דהא להקדים לא מסתבר דהא אכתי לא בא זמן החיוב כמו במגילה דיש זמן חיוב מיום י"א עכ"פ לכפרים ולירושלמי מר"ח והבן זה:

ולפ"ז מי שנתגדל בט"ו בשבת חייב בשמח' ביום א' דאינו בא בתורת תשלומין רק בתורת חיוב מחדש ועיי' בט"ז ביו"ד סי' ש"צ לענין קטן לאבילות או לחיוב הבדלה במוצאי שבת והבן זה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה