שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן כט
נשאלתי מא' מבעלי בתים שקנה ד' מינים לכבוד מצוה שלא יצטרך לצאת ידי חובתו ע"י שותפות הקהל ובעי"ט שלח אצלו גיסו ובקש ממנו שישלח לו אתרוג שלו כי לא נמצא בגבולו רק אתרוג א' אשר כשר רק על צד הדוחק ושאל הבעה"ב אם לא נחשב זאת לבזיון מצוה אם ישלח לגיסו אתרוגו וגם אם הדין שלא יקרה לו עון בזה אם הוא מחויב לשלח לו אתרוגו כי קשה עליו הדבר לבטל הידור מצוה אשר חשב לעשות:
ונראה לפע"ד לחקור בעזה"י ומתחילה אחקור איך יהי' הדין אם לא יהי' לחבירו אתרוג כלל בגבולו אם הוא מחויב לשלוח לו אתרוגו הכי זה בכלל ערבות שאיש יבטל עצמו שלא יתנאה לפני ד' בחפצו ויזכה מצותו לאיש אחר כדי שלא יהי' אנוס במצוה שאין לדמות זאת לנידן הש"ס שחבר תורם שלא מן המוקף כדי שלא יאכל חבירו טבל שאני התם שלא עושה המצוה כתקנה שלא יבוא חבירו לעבירה אבל לבטל מהידור מצוה כדי לזכות לחבירו מצוה כי עבירה אין לו שיהי' אנוס בדבר רק שמצוה אין לו כמובן זה לא מצינו שאדם מחויב לבטל עצמו מלהתנאות לפני ד' במצוה כדי שיזכה חבירו במצוה ועי' במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט יעו"ש היטב דוגמא לזה שיש הבדל בין אם יהי' לחבירו עבירה או שחבירו הוא אנוס בעבירה והבן וא"כ מסברא חיצונה נראה שאין עליו חיוב לשלוח האתרוג וביותר כפי סברת הב"י בסי' ש"ו שדוקא אם יבוא לע"ה איסור על ידי החבר שם צריך לחטוא בעבורו עיי' רש"י עירובין דף ל"ב אבל שאיש יעשה איסור בעבור להציל חבירו מן איסור לא יע"ש אז בודאי הסברא שה"ה במצוה אין איש צריך ליתן חפצו לזכות חבירו באתרוגו והוא לא יוכל לעשות המצוה כאות נפשו ועיי' תוס' ישנים יומא דף ל"ט ע"א שצנועי' לא לקחו לחם הפנים כדי שיגיע לחבירם כזית יען דשם הוי המצוה רק בזה שהלחם יאכל מן הכהנים בכלל ואין מצוה פרטית על כל גוף וק"ל. ולכאורה מבואר ההיפך בש"ע תרנ"ח במג"א ס"ק י"ב וז"ל אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל עכ"ל בשם מט"מ אבל באמת ששם הוא לזכות רבים ידי חובתם אז בודאי טוב וישר לזכות רבים באתרוגו דלא לחנם נקט המט"מ ובעיר אחרת אין להם כלל עי' מג"א סי' תמ"ו סק"א אבל בעבור איש יחיד לא וגם אצל הרבים אינו מצד החיוב ועיי' בט"ז סימן תרנ"ה דכ' בפירוש דלולב נקרא עשה דרבים וק"ל ועיי' בש"ע סי' תרצ"ו סעיף ז' ובמג"א שם ואין כאן מקומו להאריך אבל עכ"פ המט"מ התיר דוקא לזכות רבים אבל לא לזכות יחיד כמו שאמרו בשיחרור מצוה דרבים שאני עי' ברכות הנלע"ד:
אבל בודאי אם לא' יש ג' בדי הדס ולחביריו בכפר אין לו הדס כלל מוטב שיעכב לעצמו רק הדס אחד ויתן לחביריו ג"כ הדס לכל א' וא' דעיי' בסי' תרנ"א סעיף א' שיוצא גם בהדס א' יעו"ש וא"כ טוב לעשות האיש המצוה בהדס א' ויתן חלק לחביריו דאין כאן הידור באיכות המצוה רק בכמות המצוה ודוק:
ועלה בדעתי להביא ראי' ממג"א בה' חנוכה סי' תרע"א סק"א שחידש שאם יש לא' שמן לעשות כמהדרין ולחבירו אין לו שמן שמוטב להדליק בכל לילה רק נר אחד ויתן היתר לרעהו יע"ש מבואר שטוב שלא לעשות כמהדרין ויתן לחבירו לקיים המצוה וה"ה כאן בנידן הנ"ל טוב לברך על אתרוג שאינו מהודר וישלח לחבירו אתרוג שלו כמובן:
אך באמת יש לחלק שם בחנוכה הוא יוצא עכ"פ החיוב מהודר דהא מדליק נר א' עכ"פ בכל לילה רק שלא מדליק עוד נרות לעשות כמהדרין שמוסיפי' נר בכל לילה אבל כאן באתרוג שלא יעשה גוף המצוה מהודר מהכ"ת שיהי' מחויב ליתן אתרוגו לאחר והוא יהי' יוצא בשל קהל באתרוג השותפות שצריך למתנות ולא יוכל לעשות נענועי' בשעת הלל והבן זה:
וכן יש להסתפק במי שיש לו רק ב' זתים מצה משומרת אם יתן לחבירו כזית א' והוא יוצא בא' עיי' סי' תע"ז וכן במרור שיתן לרעהו כזית אחד והוא לא יעשה כריכה וצריך עיון גדול:
אמנם בנידן שאלתינו שיוכל לצאת בכפר הסמוך בודאי אין הבעה"ב מחויב לשלחו לגיסו אבל אם שולח לו לו קודם זמן חיוב המצוה כמו בערב יו"ט אין בזה בזיון למצוה ודוק: