שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן כו
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגדול החריף ובקי מהו' דוד יהודה נ"י:
עתה באתי כיד ד' הטובה עלי על פלפול אשר שלח לי לפני ר"ה שעבר ראיתי לכ"ת נ"י שמשתאה לדעת דעתי במה שחדשתי מה דלא והני הביטול בחמץ אין הכוונ' שרבנן אסרו מחדש איסור אחר שכבר נתבטל החמץ רק הכוונה שאמרו שביטול לא יהי' מועיל ונשאר החמץ בתורת איסור דאורייתא וכ"ת נ"י שופך כלי זעמו עלי (א) איך יהי' זה דהא אנן אזלינ' השתא דאין קנין דרבנן פועל להיו' דאורייתא וה"ה שלא יוכלו לומר שקנין דאורייתא לא מהני וציין שהאבני מילואים כתב כן בפירוש בעוה"ר זה י"ב שנים שלא זכיתי לראות ח"א של ספר הנ"ל ואולי הוא נמצא בגבולו ימחול לשלוח לי ובכסף מלא אשלם לו באלף תודות אי"ה (ב) הקשה עלי מרש"י בב"מ דף מ"ח הגם שרבנן אמרו מעות קונות אם קדש אשה מקודשת ה"ה לענין ביטול איך יוכלו חכמים לומר שביטול לא מהני [ולא ידעתי מה חידש הלא זה נכלל בהשגה א'] (ג) השיג עלי אם הטעם חיוב בדיקה בשביל שלא יאכל חמץ בודאי אין כאן מקום לדברי אלא אפי' לטעם שלא יבטל בלב שלם ג"כ לא יעמדו וכ' וז"ל בודאי לא עשו חכמים זאת לספק גמור דמן הדין אוקי בחזקת כשרות שביטל כדינו רק דחששי' מדרבנן אבל ודאי מי שביטל לא עבר על ס' דאורייתא אלא אף בתר התקנה אמרי' בכ"מ דמה"ת בביטול יצא ולא נשאר רק דרבנן עכ"ל העתקתו ועוד התחכם בקו' א"כ לדברי מי שקנה במעות ואח"כ עשה משיכה נימא קנין מעות נתעקר לגמרי וקנין משיכה לא אהני מדאורייתא ואין לזה קנין כלל והאריך וכפל ושילש דברי רש"י בב"מ והתפלא עלי ברוב דברים במשא לא אוכל לכחד תחת לשוני כי היטב חרה לי לא חלילה בעבור שהשיג עלי נהפוך הוא יהלמני צדיק ויוכיחני כי נאמנים פצעי אוהב אבל ראיתי בפעם הזאת שם דברי כמטרה לחץ והכביד במלין פעמים ושלש בדבר אחד ומרוב דברי' אשר הכביד לא יכולתי לדעת דעתו בנקל ולא יעשה כן במקהלות חכמים:
ואבוא להתבונן בדברים בעזה"י כאשר למדתי בעיון ה' בדיקה וביטול עמדתי משתאה עידן ועידן על דין הנ"ל שלא מועיל הביטול ואם לא בדק ומכר שנאסר החמץ והקשתי הלא כח של חכמים הוא בא רק מלא תסור מן הדברים כנודע אבל רק לעשות גדר ומשמרת לדת והנה התור' אמרה דביטול מהני דתשביתו היינו ביטול עיי' רש"י ותוס' פסחים או מצד הסברא עיי' ר"ן ריש פ"ק דפסחי' דכאו מהני הביטול בלב מתורת הפקר עיי"ש וא"כ החמץ אינו עוד של בעלים כלל ולא נקרא עוד חמץ ישראל שאין לחמץ עוד בעלים ואיך יוכלו חכמי' לומר הגם שביטול יהי' החמץ נאסר הלא מדאורייתא מועיל הביטול דכל אדם יש לו חזקת כשרות שלא ירצה לעבור בב"י והלא ידענו שביטל האיש ומאי משמרת יש עוד בתקנתם וגם מי נתן לחכמים כח לאסור דבר הפקר הוא החמץ שנתבטל הלא כל כחם רק לעשות דבר בתורת מצוה ואם יעבור האיש יוכלו לחרום כל רכושו אבל לאסור הפקר של רבים מי נתן להם כח זה ועיי' בח"י סי' תמ"ח ס"ק כ' כ"ח ועיי' טו"ז יו"ד סי' קי"ז וא"ח בט"ז סי' תרפ"ו ועיי' תוס' איזהו נשך ועיי' נוב"י א"ח ח"א ומי נתן כח לחדש נגד התורה הלא התורה סמכה על ביטול והמה יעקרו תיקון התורה רק אמרו לבדוק דאולי יש חמץ בסתר ועיי' מג"א תל"ד אבל לולי זאת אין עוד ביטול בעולם גם פלא בעיני על כל רעש מג"א בסי' תמ"ח איך מהני סמטותא וקשה הלא מדאורייתא מהני בביטול ונשאר איסור דרבנן ומהני דרבנן לדרבנן וצע"ג ועוד הרבה קו' היו לי [וחדושי' הנ"ל נגנבו או נאבדו ממני זה ד' שנים] ויצאתי לחדש אז דכאן לא מהני חזקת כשרו' דחששו שאדם טועה בדעתו ומאמין אם יאמר שחמצו יהי' הפקר די הגם שלבו אין עמו לבטל בלב שלם יען הגם אם מפקיר בלב שלם אינו מרצון טוב דהא הוא מוכרח לעשות זאת כדי שלא לעבור בב"י והוי כאונס על ההפקר דדוקא מי שמפקיר מדעתו הוא מפקיר בלב שלם אבל מי שמוכרח להפקיר אינו הפקר ממש הגם שתלוי וזבין הוי זבינא אגב זוזי גמר ומקנה אבל תלוי ונותן לא מהני עיי' ח"מ ס"י והגם שכאן הוי מצות התורה עיי' רמב"ם בכופין אותו עד שיאמר רוצ' אני דנחשב רצון שאני התם שיש כפיית ב"ד אבל כאן שאין כאן כפיית הגוף והוא מבטל במוכרח ע"י ציוות התורה וגם מקוה לזכות בו אחר יו"ט אז יחשבו בני אדם שהעיקר לשמור מצות ד' שצוה לבטל אבל לא יתן ללבו להפקיר הפקר ממש כאלו לא יהי' מוכרח וזה הסבר רבותינו ז"ל שמא אינו מבטל בלב שלם שהוא עושה ההפקר בתורת ציות התורה ולא בשביל לעקור הממון מביתו ולכן לא הניחו חכמים לפעול על הדאורייתא בביטול ואמרו מי שאינו רוצה לבדוק ולבאר החמץ רק לסמוך על ביטול שלו אנו מפקיעי' ממונו ממנו בתורת הפקר שלא יהי' לו כה לבטל ויעבור על הדאורייתא שברגע שרוצה לבטל מפקיעי' ממנו ממונו שלא יפעול הביטול וממילא יעבור בב"י ולזה הי' להם הכח שיוכלו לומר שאדם צריך לבדוק ולבער אבל באמת מי שמבטל בלב שלם ורוצה לקיים גם תקנת חכמים הניחו לו שהביטול מועיל להפקיע הדאורייתא ואם שכח או נאנס לא עבר אדאורייתא כלל וממילא אם ביטל בלב שלם או הפקיר ולא קיים תקנת חכמי' אח"כ אין חמץ נאסר מדאוריי' אבל מי שמחשב מתחילה רק לבטל ולא לבער החמץ אז החמץ נאסר מדאורייתא שעל אופן זה הפקיעו חכמים כחו בכח הפקר ב"ד והחמץ אסור מדאורייתא נמצא החמץ שאדם רוצה להנות אחר הפסח ואינו רוצה לבערו מן העולם אז לא פועל עליו הביטול כלל וצריך קנין דאורייתא לכך חקרו כל הפוסקי' בקנין מכירת חמץ שצריך להיות קנין דאורייתא והבן זה מאוד וזה פשיטא דיש להם כח לצוות מצות בדיקה וביעור ומי שאינו רוצה לשמוע להם אז יכולי' להפקיע ממנו ממונו בשעת הביטול ומזכי' לו אח"כ עיי' רשב"א גיטין ל"ז ותוס' בב"ק ס"ח ועובר על הדאורייתא והבאתי ראי' מחמצן של עוברי עבירה חולין דף ד' זה חדשתי מאז והי' לי פלפול ארוך והבאתי עשר ראיו' שמי שרוצה רק לבטל ושלא לקיים תקנת חכמים הוא עובר על איסור דאורייתא זה תמצית קונטרס:
ועתה נחזי שרמזתי לכבודו נ"י כל זה בקיצור שרבנן עשו תקנה בכח הפקר ב"ד שלא יפעול הביטול ואם קנין דרבנן תחיל' קודם הביטול אז הביטול אינו מועיל כלל דממון אינו שלו ואם קנין דרבנן תחילה לא הוי שלו לבטל ואם קנין דרבנן לא מהני והוא רוצה עתה רק לבטל עובר על ב"י דבאופן הזה לא פעל הביטול ואם יבטל תחילה אז קשה איך ימכור דבר שאינו שלו וסיימתי במכתבי אבל עכ"פ אם ביטל בלב שלם הוי החמץ הפקר ואינו נקרא עוד שלו לענין שיכול למכור אותו חמץ בקנין עכ"ל וממילא אין אחר ביטול גמור עוד תיקון וגם סיימתי דאז אפשר לומר שהפקיע הממון שלו מכח הפקר ב"ד עיי"ש דלא נטעה בממנ"פ אם הפקיע אין כאן איסור חמץ עוד שזה אינו שרק החמירו והבן ועתה כל השגותיו אזדו דאיך ידמה קנין דרבנן להפקר ב"ד דמי יכחיש דיש כח ביד חכמים להפקיר שלא יהי' לו הכח להפקיר חמצו ואין דבר זה מגיע כלל לדברי הראשוני' ואחרונים אי קנין דרבנן מהני לדאוריי' וגם מי יכחיש דמי שביטל ולא בדק דעבר רק על דרבנן ומה שהתחכם בקו' לא ידעתי הכי עקרו שם קנין מעות רק אמרו שצריך משיכה ג"כ אבל כאן אם מבער ובודק אין צריך ביטול רק משום פן יש לו חמץ שאינו ידוע אבל גוף הביטוול בעבור חמצו עקרו לגמרי ובגוף ענין הנ"ל יש לי הרבה לכתוב אבל אין העת לזאת ולדעתי פי' אחר ברש"י שם ולא נעלם ממני שיטת הכל בו ופנ"י ופר"ח אם מהני ביטול בחמץ ידוע וק"ל:
ומה שהשיב על מה שדחיתי לו אם יש קנין דרבנן והלא קנה החמץ שוב אין מועיל ביטול או מכירה דאיך ימכור דבר של חבירו או יבטל והתפלא א"כ קשה מרש"י בב"מ איך יקדש המוכר אשה במעות הנ"ל לא ידעתי מחשבותיו הכי יכחיש דבדבר אשר זכה אדם הן מדאורייתא הן מדרבנן שוב אין למוכר עוד כח למכור יען שאין כאן לוקח כי מה יקח אם לא יזכה בו בדין וכאן ע"י קנין דרבנן זכה הלוקח הראשון ומה נשאר עוד למוכר כל הרוחו' שבעולם לא יכחישו זאת אבל שם נהפוך הוא ודאורייתא כבר זכה המוכר במעות והלוקח בחפץ והגם שמדרבנן עדיין לא זכה אבל עכ"פ עומד לזכות בו דהא אפי' מי שפרע יש בחזרה והא עדיין לא חזר הלוקח אבל כאן שכבר מכר באוריי' מה ימכור או יבטל דבר זה שוא וכזב ולא האמנתי שקולמסו יפלוט עוד מגן ומחזה ע"ז:
גם מה שחדשתי סברא שאין איסור דרבנן הנ"ל אסור משם חמץ רק משם לא חסור וכבודו קילס הסברא רק התפלא הלא חכמים אסרו נוקשה הרי שנותני' שם איסור חמץ במכ"ת נ"י שגג מאוד בודאי הם נתנו שמות אבל הכי יש כח בידם לחדש שם איסור רק יוכלו לאסור אפי' בהנאה כמו ערלה דרבנן א"ה והבן וידעתי אם יראה פעם שנית מכתבי ימצא נחת:
ומה שרוצה כבודו נ"י לחדש דאין כח הביטול פועל עד שמגיע זמן האיסור והשבתי לו ממה שהעירו הפוסקי' שלא יבטל עד אחר שקיים מצות שריפ' ומעלתו השיב הגם אם נכונה ראי' הנ"ל אבל מן הסברא אינו כן כיון דלשיטת הר"ן דביטול פועל רק שבלא"ה אינו ברשותו וא"כ קודם זמן איסור איך יפעול הביטול יפה העיר כ"ת נ"י וזאת אשר נפל ברעיוני בעזה"י דמכבר הבאתי ראי' דג"כ הביטול בחמץ צריך לחול מיד ולא בזמן האיסור דהנה הר"ן בנדרי' דף י"ז פי' המשנה יש נדר בתוך נדר בחקירה גדולה דמה שאדם פועל בדיבור פיו אם אין מקום לחול מיד הגם שימצא אח"כ רווחא אינו חל יען שאז אין הדיבור בעולם וכן הסביר ביותר דף ח"י דרק יען שחכם עוקר הנדר מעיקרו לכן אם שאל על הראשונה חייל השניי' ע"ש היטב הכוונה אם אדם דובר בסתם ולא מפרש דיבורו על לאחר זמן אז צריך להיות מיד מקום לחול אבל בודאי יוכל לנדור על לאחר עשר שנים או להקדיש לאחר עשר שנים וזה ברור בהבנה דבריו ולפ"ז אם אינו מפרש שביטול יחול רק בזמן וברגע שגלוי לפני ד' שהוא אסור רק מבטל בסתם א"כ צריך לחול מיד ונכון שיטת רמ"א אבל עדיין נשאר חקירת כבודו למה מהני באמת ויהי' נוסח הביטול בפירוש על רגע שגלוי לפני ד' שאז הוא זמן איסור וצ"ע לכאורה:
ונ"ל דסברת הר"ן הוא כך מה שיוכל להיות נשאר ממון של אדם שישאר החפץ שלו קנין עולמית אז לא מהני הפקר גמור אבל בחמץ שעכ"פ בזמן האיסור איסור הנאה מפקיעו רק הקב"ה אוקמי' ברשותו לעבור על ב"י ולא שיהי' כשאר ממונו ולכן מהני גילוי דעת ולפ"ז גם קודם זמן איסור לא נשאר בידו קנין עולמית רק קנין לזמן עיין ר"ן נדרים כ"ט להסביר דברי אביי עי"ש עיי' ברא"ש וקצוה"ח לענין אתרוג וכעת אין בביתי לציין הסימן ועל קנין לזמן מהני הפקר גרוע ג"כ והגם שיוכל לכלות ולאכול החמץ עד זמן האיסור אבל לא יוכל להשאר בידו לקנין עולמית ולכן באמת ביטול כזה גם קודם זמן איסור מהני דלא דמי לשאר הפקר עיי' ר"ן בכתובות ריש פרק הכותב כנלפענ"ד כעת [ועיי' סוף נדרים דזמן ממילא בא לענין היתר הנדר]:
ודע דלולי דמסתפינ' הי' לי חקירה בענין חמץ כמו בתוספת שבת הגם שזמנו מועט אבל אם מקבל חיוב הנ"ל מקודם אז אסור מקודם וה"ה לקולא עיי' במג"א סי' רס"ז ורס"ח ה"ה כאן שיוכל להמשיך זמן הנ"ל עיי' בט"ז הלכות חנוכה ור"ח וק"ל ובפרמ"ג שם ויש כאן לחזק הדבר דתורה אמרה אך חלק ומזה ילפי' מקצת היום אסור ומקצת מותר אבל אין מפורש כמה מן היום והגם שקבלת חכז"ל משש שעות בכל זאת יוכל האדם להמשיך ולהקדים הזמן וק"ל וזה רק לשירה בעלמא יהי' נחשב בעיניו:
ולא אכחד תחת לשוני כי רבות בשנים אשר קשה לי להבין חקירת הר"ן שהקשה שהוא בלב ואין כאן ג' עיי"ש הלא דברים שבלב שגלוי לכל הוי דברים והלא כאן גלוי לכל ואנן סהדי שביטל והפקיר מכח חזקת כשרות וגם בלא זה בודאי יהי' חמצו אסור ואם מבטל אולי לא יזכה בו אדם והוי אנן סהדי כמו בחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והן הן עדי יחוד ועדי ביאה וכדומה מן חזקות שיסודם בחזקת כשרות וצ"ע אצלי סימן כ"ז שלום וכל טוב להרבני הרב המה"ג כמו"ה דוד יהודה נ"י:
מה שהקשה כ"ת על מה שחדשתי בעפר מזבח יען שנושק לארץ יש לו דין מחובר והשיב כ"ת נ"י א"כ למה בשביל שתודח הכותל הר"ז בכי יותן הלא הוא מדיח בשביל הטיט שיש על פני הכותל כמו שכ' המג"א בה' ט"ב דסתם כותל טוח בטיט ולטיט יש לו דין מחובר כפי דברי עוד הקשה ממג"א סי' תרכ"ט שמותר להניח כלונסות ע"ג כותל דיש לו דין תלוש והלא הטיח והסיד הוא מעמיד העיקר ויש לו דין מחובר ועוד הקשה א"כ מאי מקשה תוס' חולין ט"ז ממשנה בע"ז שעצו ועפרו אסור ומשמע למ"ד כתלוש א"ש וקשה הלא הטיח דין מחובר יש לו לפי דברי עכ"ד ימחול לי שטעה בהבנת התוס' שהתוס' לא הקשו קו' רק למה לא מביא הגמ' משנה הנ"ל לראי' לענין ע"ז יש לו דין תלוש דלולי כן למה נאסר ע"ש וא"כ אכתי יש ראי' עכ"פ מאבניו ועציו שנאסרו והבן רק צריך להקשות עלי מן המשנה למה באמת נאסר העפר נא להטות אוזן אל מחשבתי בודאי בכל כותל אשר לוקח הסיד והטיח או לדבק האבנים או ליפות הבנין אז הנופל בטל לגבי העיקר אבל במזבח אשר לא נבנה כדרך הבנין רק נשפך יחד אבנים גדולות וקטנו' וע"י סיד וגרפי' נעשה גוף אז לא שייך שנתבטל הסיד לגבי אבנים דבכל כותל נעשה השורש ועובי חללו מאבנים ורק לדיבוק לוקח טיט וסיד אבל במזבח נתמלא גם עובי' וחללו בסיד ולא יש שם טפל רק הכל עיקר ולא שייך שנתבטל עיקר לגבי עיקר והגם שרש"י כ' באיזה מקומן נ"ד שהו מדבק אבנים אמת הוא שפעל דיבוק אבל דין דיבוק אין כאן ועיי' בסי' ר"ח בא"ח סעיף ג' וב' ובט"ז ובפרמ"ג ובס"ק ז' ועיי' ברמב"ם ה' טומאת צרעת פי"ד ודל"ב ועיי' בפרק ק"ק דדרשי' מזבח אדמה שיהי' אטום באדמה ועיי' ברש"י שם כנלענ"ד [ודין שאין דבר המעמיד בטל אין ענין לכאן]:
ולא אשיב ידי אחור מלהודיע לו כי על ראי' שהבאתי מן ההרים רקדו כאילים הכי נאמר שנאסרו יען שנתלשו פעם אחת אלא מוכח מה שנתחבר ממש באדמה דין מחובר לו אחר ששלחתי לכ"ת נ"י המכתב נפל ברעיוני אולי אין זה ראי' דתורה אמרה אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם וזה עכ"פ נקרא הר אבל אבנים אשר נאבדו מהם שם הר רק אנו דנין שעכ"פ הוא מחובר לקרקע ונקרא גם הוא ע"י החיבור שם ארץ ע"ז אמרי' דנקרא כתלוש ולעצמו אין לו שם הר וק"ל ועוד נפל ברעיוני דהר הגם שנתלש אין לו דין תלוש יען שאין הוא דבר המטלטל דוגמ' במקוואו' בגל שנתלש שטובלי' בו ועי' בתיו"ט שם ובש"ך ה' מקוואות וככלי שגדול שיכנסו בו מ' סאה שאין מקבל טומאה ועיי' במג"א ה' שבת סי' ש"ך אבל אבנים אשר יוכל אדם לטלטל ומקבל שם תלוש אז ע"י חיבור אין נאבד ממנו שם תלוש ועי' בר"ן סוגי' דנ"ט בנ"ט ובש"ך סי' צ"ה ועיי' בה' נט"י ובזבחים דף ל"ו ועי' ברמב"ם ה' פרה אדומה ובה' ס"ת:
ולענין קו' חת"ם סופר מן החומות עיי"ש נפל ברעיוני דבר חדש דלאו דנתיצה הוא דוקא אם נבנה הדבר לשם ד' או שנסרו העצים לשם ד' אבל דבר שכבר נבנה ומתוקן כשהי' חולין ואח"כ הוקדש לגבוה ליכא בו לאו הנ"ל דתורה אמרה לא תעשה כן לד' אלקיכם וכמו שמזבחות ע"ז הוא דוקא בבנין לע"ז דאין הקדש לע"ז ה"ה באופן זה שייך דוקא הלאו דלא תעשו כן לד' אלקיכם והכה יעי' בגמ' ובסוף ה' מעילה דכל החומות נבנו בחולין ואח"כ הוקדשו אז ממילא לא הי' הבנין לשם ד' וליכא לאו הנ"ל ועיי' בתוס' ע"ז וברמב"ם וראב"ד ה' איסורי מזבח:
ושרצה לברר לי דיש ג' קדושות קדושת מזבח וקדושת בדק הבית וקדושת דמים מרשב"ם בב"ב דף ע"ט ימחול לי שרשב"ם מפרש רק שזה מעלות ע"ג מעלות שא' קל מחבירו שזה גופו קרבן ומרגליות או זהב או כסף ראוי' לשמש בו לפני ד' וקדושת דמים אי אפשר לשמש בו ובכל יש מעילה אבל באמת אין לנו רק ב' קדושות אחד קדושת הגוף שהוא רק מה שנקרב ע"ג המזבח והשני שנעשה בו שימוש לעבודת ד' ובו נכללו כלי שרת ובגדי כהונה וכל הכלים אבל אין זה אלא קדושת דמים יען שלא נקרב עצמו לד' ודבר זה ילמוד כ"ת מסוגי' דבר פדא נדרים כ"ט ובב"מ ד' ק"א ועי' במ"ל פט"ז מה' מעשה קרבנות הל' י"ג וקידושין ד' ז' וברמב"ם פט"ו ממעילה ופ"ה ממעשה קרבנות:
ואודות אשר הביא ראי' לדברי שעצי מערכה קדושת הגוף ותוס' תמורה דף ל"א אודיע לכ"ת נ"י כי ה' האיר עיני בשתים (א) מה שכתבתי יען דכתיב גזרי עצים משמע שיש להם תמונה ידועה ולא קורה מפרק ק"ק דף ס"ב הובא ברמב"ם פ"ז מה' איסורי מזבח וז"ל אמה ארכו ואמה רחבו ועובי כמחק גדיש של סאה וכמותן עושין לדורו' עכ"ל ושם הביא שהיו רגילין במורביו' של תאנה ועי' במ"ל הל' ג' ב' פירושים ולכאורה הדברים סותרים ברמב"ם מני' ובי' אך עיי' במ"ל שהיו ג' מערכות ודבר זה צ"ע ושקידה רבה לברר וללבן הדברים ועיי' פט"ז ממעשה קרבנות ובכ"מ שם ודל"ב שיראה שהנחני ד' בדרך אמת (ב) האיר ד' עיני בסוגי' דבב"מ ד' ק"א ובתוס' מנחות ד' ל' מבואר דקודם שנתקנו העצים בשיפוי הוי העצים קדושת דמים ואחר התיקון נעשי' קדושת הגוף:
ומה שהאריך דבקדושת דמים אין בו לאו ובדבר ב"ה יש לאו ול"ק קו' חת"ס ז"ל לא ידעתי מה חידש הלא הן הן הדברים שכתבתי לו באגרת ראשון שרק בקדושת הגוף יש לאו זה אך בדבר שמשמש בו בקדושה תלי' ברמב"ן ובעה"מ אי נקרא קדושת הגוף כי לפי דעתי אין שם בד"ה שם בפני עצמו רק כ"ת נ"י עושה בד"ה שם בפני עצמו ונשאר גם חילוק זה אבל על כ"פ טוב יותר שעצום שם הקדושה של עצי מערכה שהוא קדושת הגוף ומנ"ל לחדש עוד ולכן לא הבנתי כוונת דבריו:
מה שהערותי איך אפשר שקדשה לעתיד לבא הלא באו בה פריצים אלא ודאי שלא יוכלו לחלל גוף קרקע קדושה רק תלוש כמו בע"ז ציין לי כ"ת נ"י לעיי' בחת"ס רל"ג שהקדמני עיינתי שם שביאר כן כוונת ראב"ד ואלף תודות לו שהראני שזכיתי לכוון לאדמו"ר ז"ל אבל אני הקשתי איך סובר מ"ד קדשה והוא מסביר שיטת ראב"ד דלא קדשה ולא ידעתי מה יענה הרמב"ם להך סוגי' דע"ז בלי חולק ואולי פליגי בחקירה שלי ואין לי כעת בירור: וראיתי כי ישר בעיני כ"ת נ"י סברא שלי שלא ידומה דבר שמכר בקנין דרבנן שלא יבא עוד ללוקח שני ובין דבר שיבוא לידו לבסוף בקנין דאורייתא ואבני מילואים אין בידי שכ"ת כ' שחלק ומשוה אותם וכ"ת העיר הא גופא פלא למה לא מהני קנין דרבנן הא הבעלים מתיאשים ובהיתרא בא לידו ויהי' שלו בתורת יאוש וצ"ע ומה שתי' דהא אינו רוצה לקנות רק בתורת קנין והיטב דיבר וכן זכיתי במקום אחר אבל בגוף החקירה ימחול לי יאוש מהני אם הזוכה עשה בו קנין דאוריית' למשל משיכה אם הוא קנין דאורייתא מהני אחר יאוש משיכת הכלי אבל שיהי' פועל יאוש אם הזוכה לא עשה בו קנין דאורייתא זה אי אפשר וא"כ כאן למשל אם משיכה אינו קונה והוא עשה רק משיכה או אם כסף אינו קונה והוא עשה רק קנין כסף ויש כאן החסרון שהלוקח לא עשה עדיין קנין מאי מהני יאוש אפי' אם יהי' הפקר ויעשה בו קנין דרבנן ג"כ לא מהני יען דלא עשה עדיין פעולה שיהי' הוא הבעל על החפץ ולא אוכל לירד לסוף חקירה הנ"ל ודנתי לכף זכות דכוון לסברת התוס' דבהפקר לכ"ע משיכה קונה וא"כ אם משך ולא נתן מעות הגם שמשיכה קנין דרבנן אבל אחר יאוש יקנה:
עתה אודיע לו סברא שאמרתי לכלל בענין יאוש והוא סתירה לחקירה הנ"ל יאוש מטעם הפקר וכמו דהפקר לא' לא מהני דאינו הפקר עד שיהי' מופקר לכל ה"ה יאוש צריך להיות בכח יאוש שיהי' מופקר לכל ומה שמהני יאוש לגבי גזלן הוא הטעם דבעלים מתיאשי' ממונם וחפצם שיהי' יד הכל שוה בו ולא יחפצו שיהי' לגזלן רק מחמת גזלן מתיאשים וי לחסרון כיס או יאוש מחמת שטיפת נהר או יאוש שור הנסקל אבל יאוש לגבי א' לא הוי יאוש ובזה יצאתי נגד קו' פנ"י בגיטין אשר הבאתי בספרי תיפוק לי' כיון ששלח בגט לעבד מתיאש אפי' לא יכתוב לשמה יהי' הב"ד נותן יעו"ש ואמרתי דהוי יאוש לגבי העבד לבדו דתכלית שיחרור הוא שיהי' העבד אדון לעצמו והבן ונשמט מספרי וקו"א לא עשיתי מפני טעמי' כמוסים וה"ה כאן המוכר מתיאש רק נגד הלוקח הנ"ל ואולי לא יהי' מועיל ללוקח לאיש אחר לא מחשבתו ליאוש והבן ואתו הבחירה:
ועוד נ"ל דאין זה יאוש הוא מתיאש יען שהוא חפץ של חבירו עכ"פ מקנין דרבנן ויאוש צריך להיות על חפץ שלו ועוד יאוש הוי וי לחסרון כיס אבל כאן דשווי' כבר קיבל או יקבל ומאי יאוש יש אם אין כאן חסרון כיס ודו"ק ועוד נ"ל כיון דעכ"פ קנין דרבנן פועל בתורת הפקר ב"ד רק חבירו לא קנה עד שיעשה בו קנין דאורייתא אבל יאוש בעלים ראשונים לא מהני דמכח קנין דרבנן אין החפץ שלהם שהוא מתיאש בדבר שאינו שלו כנלענ"ד בקיצור. מה שרצה לומר דבאמת כמ"ש בדבר שלא יזכה לא נשאר בו זכות אבל עכ"פ בשאר לו בו זכות שאין הלוקח יכול לקדש בו אשה עד שיחזור ויקנה אותו זכות שנית מן המוכר עמדתי משתאה הכי ימכור הכלי פעמים ללוקח א' והגם אם קנה בכסף והדין יהי' משיכה לבד קונה מדאורייתא הכי צריך הלוקח לקנות מחדש הלא יכול לילך ולמשוך בו ויהי' לו קנין דאורי' בלי קני' שנית ואעפ"כ קודם שמשך לא יוכל לקדש בו אשה יען דלא נעשה עדיין קנין תורה ועוד אודיע לכ"ת נ"י זכות הוי מה שיש לאדם בו כח שהוא ישלוט עליו כרצונו אבל שיהי' נחשב זכות מה שאיש אחר לא יוכל לקדש בו אשה וגם הוא לא יכול לקדש בו דעכ"פ גוף החפץ אינו שלו שלעולם לא יזכה בו עוד אין זה זכות כי עכ"פ הוא לא יכול לקנות מגוף החפץ רק יכול לעכב חבירו ואפי' לעכב לא יכול רק חבירו צריך לעשות בו קנין אפי' שלא ברצונו שימשך בחפץ דהא הוא מחויב מכח קנין דרבנן ליתן רשות לזכות ולא לעכב ועוד אין זה זכות בגוף החפץ רק דבר שחוץ ממנו עיי' מקו"ח בפירוש פלוגתא טובת הנאה ממון וק"ל:
וכ"ת נ"י השיג על שהשגתי על נוב"י דלא דמי מילה בב' מוהלים לב' כהנים בקרבן א' דשם ד' מצות ובמילה מצוה אחת והתפלא כ"ת נ"י שכל שם קרבן הוי מ"ע כגון עולה או שלמים אבל ד' עבודות יהיו ד' מצות לא מצא בכל מונה מצות טוב ראה כי אי אפשר להיות ד' עבודות ד' עשה דהא בכל קרבן (אא) והמה בכלל כל קרבן שהם סדרם אבל כוונתי דכל עבודה נחשבת למצוה יען שנאמרה בפרט מן הקב"ה כל עבודה בפני עצמה ומצאתי תל"י למ"ל פ"א מה' קרבנות בשם רמב"ן כשעושה כהן אחת מן העבודות מברך ואם ד' כהנים עשו בו עבודה כל אחד עושה מצוה בשם אחר זה קבלה וזה זריקה אבל במילה בב' מוהלים בודאי אין שניהם מברכי' יען דחיתוך ופריעה מצוה אחת לגמרי ועיי' במג"א אי ציצית ותפילין מלוה אחת:
ושהפליא על מה שאמרתי שאין לחכמים כח רק לאסור חפץ דיחרם כל רכושו כתיב אבל לאסור דבר של הפקר אין כח בידם ממה שאסרו ספיחי שביעית אהובי נ"י בענין זה יש לי חקירות רבות אבל מקוצר הזמן אשיב ידי למו פי רק מלעורר על האמת לא אוכל להתאפק נהפוך הוא דהנה ספיחי שביעית הם של בעלים והוא ממון שלהם רק התורה צותה מצות עשה שהבעלים יפקירו אותם והוא דכתיב ונטשתם ומזה ילפי' כל הפקר יחיד יש לך נטישה אחרת והוא הפקר עיי' רמב"ם פ"ד מה' שמיטה הל' כ"ד מ"ע להשמיט וכו' ומי שנועל עובר על מ"ע עיי"ש ועיין בכ"מ ברייתא יכול יכניס לבית ויפקיר ואח"כ יחלק ועיין ברמב"ן וברש"י פ' בהר באריכות אבל אם רוצה לעבור ולא להפקיר יוכלו עניים ליטלו בע"כ דכתיב ואכלו אביוני עמך ועי' רמב"ן שם היטב נמצא דאסרו חכמים ממון של איש משום סייג וגדר לתורה והבן בקיצור:
עוד השיג עלי במה שאמרתי שלא יוכלו לאסור חמץ של הפקר שהלא חמץ של עכו"ם אסור בפסח במכ"ת שגה מאוד זה איסור בפני עצמו שתורה אסרה שם חמץ ח' ימים אבל שחכמים יעשו עוד איסור שיהי' חמץ לעבור עליו ולהיות אסור גם אחר פסח לא שמענו:
ומה שפלא בעיניו שכתבתי דלא יוכלו לאסור הפקר של רבים הכוונה דבר המופקר לכל וכ"ת כתב שהסברא בהיפך אם יוכלו לאסור דבר של איש מכ"ש דבר של הפקר עכ"ד לא כן עמדי כאשר רמזתי דכח ב"ד הוא יען דתורה צותה לא תסור מדבריהם שמצוה לשמוע אליהם ומדברי קבלה יחרם כל רכושו מי שלא ישמע להם וזה דוקא שיוכלו לאסור לאיש העובר על דבריהם אבל דבר שהוא הפקר וכבר נפקע שם בעלים והמה באים לאסור החפץ על זה חקרתי מי נתן להם הכח וק"ל: