אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן כה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן כה

סימן כד

שמחת החג וכל טוב לאיש אשר ידיו רב לו בשערי חריפות וגדולתו בבקיאות עיניו כיונים על אפיקי אחרוני' ופוסקים י"נ הרב הגדול המאור בתורה ויראה כבוד החריף רבי דוד יהודא נ"י ולכל מרבית ביתו שלום: מכתבו קבלתי בשמחה ומה שהתפלא במה שחדשתי לתרץ דעת ר"י אלכסנדרי שיש בו לאו דנתיצה הגם שבאו בו פריצים שסובר דוקא בדבר המטלטל כמו כלי בית המקדש יצאו לחולין אבל קרקע שלד' הארץ ומלואה לא יוכלו לחלל כמו בע"ז דדרשי' אלוהיהם על ההרים ולא הרים אלקיהם ולא יוכלו לאסור קרקע נמי קדושת מחובר לא נתחלל ע"י פריצים וע"ז הקשה מעלתו נ"י פליאות רבות א"כ מאי משני הגמ' דשם נאסרו משום באו בה פריצים הלא לפמ"ש דלא מהני זאת דמזבח הוא קרקע לפי מה שכתבתי בהבנת ר"י הנ"ל ועל גוף הדבר התפלא איך נעלם ממני שתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש לענין ע"ז ולענין הקדש כמבואר בגמ' ובש"ע והאריך בזה להודיע לי דעתו יאמנו דברי שאז רציתי להעיר לו כי בחסדי ד' לא שכחתי כי הי' לנגד עיני ועיינתי בו אז אך לא הי' דעתי אז להוציא לאור מחשבתי כי הדבר הי' לי במבוכה וכעת אגלה לו דעתי בזה:

לכאורה נפלאות בעיני מאין ידע ר"י הנ"ל כי אנשי ישראל נתצו המזבח דילמא אנשי יון נתצו המזבח והקטירו על האבנים לע"ז ובית חשמונאי גנזו אבני מזבח וכן מורה לשון הגמ' שלא נקטו בה גנזו בית חשמונאי אבני ממזבח ששקצו אנשי יון שמשמע ששקצו גוף המזבח כאשר הי' עומד בעלי הש"ס נקטו בה גנזו אבני מזבח ששקצו אנשי יון משמע שהיונים עקרו האבנים ושקצו אותם ובית חשמונאי נטלם וגנזום וכן לא נקטו בה גנזו בית חשמונאי האבנים מן המזבח ששקצו אנשי יון שיהי' משמע שגוף כאשר הי' עומד שקצו אותו היונים ובית חשמונאי גנזו האבנים מן אותו מזבח אבל הלשון בה גנזו אבני המזבח ששקצו ובפרט לגי' רש"י (ועיי' ביומא) ששקצום אנשי יון משמע דכבר היו אבנים הרבה והמה שקצו אותם וצע"ג אמנם נראה לבאר בעזה"י דעת ר"י והוא דאקדים מתחילה בודאי בע"ז דילפי' מקרא שלא יוכל אדם לאסור ההרים ה"ה אם אפי' מימים ימימה נעקרו אבנים ונעשו כצרורות עפר כמו [אבנים שחקו מים] ואח"כ נתחברו יחד ונתדבקו עם קרקע הארץ ונראה לנו כהרים אשר מעולם לא נעקרו דרגבי' נדבקין ונעשי' כאחד בודאי לא יאסרו הרים כאלה בע"ז דמה בכך שהיו פעם אחד תלושי' עכ"פ היום המה הרים דאטו ההרים שרקדו כאילים או תבור וכרמל אשר כפי קבלת חכז"ל נעקרו ממקומן ובאו לקבלת תורה יהיו נאסרים אם אחד יעבוד אותם אלא פשיטא דכיון דנתאחדו ונתחברו בארץ אז המה קרקע עולם ולא נאסרו דכל תלוש ולבסוף חברו דהוי כתלוש זה דוקא בדבר שנשאר בתוארו ובצלמו וניכר לפני עצמו רק שנעשה לו חיבור כאבן בבית שנתחבר ע"י חומר וטיט או ע"י מסמרות ברזל הוא נשאר כתלוש וה"ה קורה שנתחברה לארץ הוי תלוש יען דאינם מין אחד אבל עפר בעפר נעשה כאחד ופנים חדשות הוא והוי קרקע עולם וק"ו הוא מדברי הר"ן שסובר יען ששרשי' של אילן מדובקין היטב בארץ לא נאסר אילן דנחשב כמחובר מעיקרא עיי' יו"ד סי' קמ"ה וק"ו בן בנו של ק"ו בנידן הנ"ל ואפי' לשיטת רש"י הובא ג"כ בט"ז שם שדוקא אילן שצמח מגרגיר לא נאסר אבל נטע אילן בארץ נאסר יעו"ש שאני התם שעץ ועפר אין להם חיבור כוחניות שנאמר שנעשה אחד כי הלא הגבור יעתיק וישריש האילן מן הארץ כי גם שם בארץ הוא נבדל לעצמו אבל מה שהוא עפר ועפר וה"ה שאר דברים אשר מתחברי' בכח כחניי לאחד אז לכ"ע הוא קרקע עולם ולא נאסר דהמה כמחובר מעיקרא מששת ימי בראשית ואם שלא מצאתי גילוי עינים לזה בכל זאת לדעתי הוא אמת וברור בעזה"י:

עוד אקדים לבאר בעזה"י אופן וצורה של עשיית המזבח שהי' נעשה כך שהיו מעלי' דפוס ומלבן על מקום אשר יעמוד שם המזבח ואח"כ זורק בו אבנים הרבה גדולי' וקטנים יחד עד שנתמלא ואח"כ שופך בו דברים המדבקים האבנים יחד וגם מחבר אותם לארץ שיתאחדו והדברי' אשר פעלו החיבור היו זפת וסיד וקוניא כמבואר הכל באר היטב ברמב"ם פ"ב מה' בית הבחירה הל' ט"ז וגם צריך להיות תחתית המזבח באדמה ולא ע"י כיפין עי' רמב"ם פ"א הל' י"ג מה' הנ"ל ובמ"ל דשם שפי' מזבח אדמה הוי מחובר באדמה אבל גוף המזבח של אבנים דוקא יעו"ש היוצא מזה שהיו במזבח שני דברים א) אבנים ב) זפת וסיד וקוני' וא"כ גוף האבנים דהמה לעצמן ואין להם חיבור כחניי להיות לאחד ממש עם הארץ באמת נאסרו בעבודת היונים אבל הסיד וזפת וקוניא אשר היו ע"י הצקה ונתחברו ממש בארץ להיות לאחד לא נאסרו דהמה קרקע עולם ממש וספרו חכז"ל הגם שהיונים עבדו ע"ז על המזבח כולו כאשר הי' עומד בכל זאת לא גנזו רק אבני המזבח שהאבני' בחשבו לתלוש ונאסרו אבל שאר הדברים אשר יסודם בעפר לא הקדישו אחר תחתיהם רק לקחו אותן למזבח החדש כי הוא קרקע עולם ולא נאסר והבן אבל עכ"פ קשה היכי נתצו וסתרו בני ישראל את המזבח הלא על ידי שסתרו להבדיל אבנים שאסורים סתרו ג"כ מן הסיד ומן הזפת ובו יש סתירה דמה שסותר מן המזבח הכל בלאו זה הגם דחכז"ל אמרו נותץ אבן הוא לאו דוקא דה"ה זפת או קוני' או עפר או סיד דבקרא כתיב ונתצתם את מזבחותיהם ואח"כ כתיב לא תעשו כן לד' אלקיכם מה שנכלל בכלל מזבח יש בו לאו דנתיצה דזה נשאר בקדושתו מזה הוכיח הר"י אלכסנדרי דמה דצריך לתיקון שרי וכמבואר ברמב"ם פ"א הל' י"ז רק השיב דשם אי אפשר בענין אחר עיי' בב"י סי' רע"ו אבל הגמ' חקר למה הובדלו הנך אבנים הלא לא נאסרו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני שפיר שגם להדיוט נאסרו האבני' דכבר נתחללו ע"י יונים וע"כ הוצרכו לאבנים אחרי' ומזה דסתרו ללקט האבנים הא נשאר הסיד והזפת והקוניא דלא נתחלל ולא נאסר ובסתירתם יש לאו דנתיצה לכן הוכיח הר"י דלצורך תיקון שרי והבן זה ואין להשיב דלמה לא מביא ראי' דקנסו כלים מזה דנאסר גם זפת וסיד הנ"ל זה טעות דאינו מבואר דלא לקחו עוד הפעם סיד או זפת הנ"ל דהלא הקבלה הוא רק שאבנים נגנזו ומיושבי' פליאות של הדר"כ נ"י על חידוש שלי:

ולכאורה עלה בדעתי דלאו דלא תעשה כן הוא דוקא בנתיצת אבן דהוא השחתה דאי אפשר לתקן דאבן שנשבר אי אפשר להשלים עוד דקרא הקפיד על נתיצה אבל כמו עפר או סיד או זפת דראוי להצקה חדשה ליכא לאו הנ"ל דאין זה השחתה דראוי ליצוק חיבור מחדש אבל חזרתי לאחורי דהא בבית טמא הנתיצה מטהר אפי' חלקו לתנור נטהר הגם שיוכל להיות אחד ועי' בפסחים כ"ז ובמג"א תנ"א ולא אכחד שכמדומה לי שלמדתי פעם א' שאם רוב מזבח חרב אין בו עוד נתיצה וכאן הלא אבנים הוא הרוב והמה חולין א"כ אין עוד איסור בנתיצת הסיד וק"ל אבל בעוה"ר לא אוכל למצוא המקום אשר ראיתי זאת (ועי' רמב"ם מה' עכו"ם הל' י"ב נתיצת מזבח מהני בע"ז בנתיצת רוב והוא מגמ' דף נ"ג ע"ב) ואולי כבודו יחזיר לי אבדתי ולפ"ז מיושב כל מה שהי' פליאה בעיניו כנלפע"ד:

ולא אוכל להעלים מן דעת תורתו נ"י שבער אנכי מאיש לדעת בינת קדושים שאיך נאמר דבאו פריצים וחללוה נעשה הכל חולין ונפקע הקדושה ואין בו עוד איסור נתיצה א"כ איך מצאנו ידינו ורגלנו בכל הסוגי' הנאמרין בענין קדושה ראשונה או קדושה שני' שקדשה לעתיד לבא ועיין בשבועות וברמב"ם וראב"ד בה' בית הבחירה ועיי' במג"א סוף ה' ת"ב שחייב האיש העולה כרת הלא באו בה פריצי' וחללוה ונפקע הקדושה אם נימא שגם המחובר נפקע ע"י ביאת פריצים ועיי' ברמב"ן במלחמות שגוף בית המקדש נפקע דבאו בה על בהמ"ק קאי עי"ש וא"כ איך נשאר קדושת בהמ"ק לכרת וצע"ג וכ"ל מזה ראי' דקדושת גוף הארץ אשר נתקדש לא יתחלל בביאת הפריצי' דכתיב לד' הארץ בשלמא גוף בנין בית המקדש נתחלל שהוא תלוש ונתחבר אבל קדושת הארץ לא נתחלל וה"ה שגם עפר וסיד ואדמה אשר יש להם חיבור בארץ לא נתחללו ונראה לי שהוא נכון:

ואני מסתפק מאוד אם א' עוקר מן הקרקע משכן דרך השחתה מקצת עפר אם עובר בלאו דלא תעשה כן דילמא התורה הקפידה דוקא במה שיד אדם עשה לכבוד ד' שלא ישחית שום איש וכמו שמצוה להרוס בע"ז מה שיד אדם עשה לכבוד ע"ז כמו אשירה או מזבח שיד אדם פעל שיהי' בעולם הבנין ונטיעה וה"ה יש לאו מי שעושה כן לד' אבל עקירת אבן מן ההר אשר עליו נבנה הבהמ"ק אין בו איסור דהא לא נעשה ע"י אדם לכבוד ד' וצע"ג [ומכהן נוטל עפר לסוטה אין ראי' דלמצוה שאני ועי' מגילה דכ"ט]:

ומה שהביא חת"ם סופר ראי' ממגילה כ"ט מרש"י שהביא יכני' אבנים ועפר והקשה מי התיר לו להוריד מקדושת בהמ"ק לקדושת בה"כ וע"כ דפריצים חללוהו לפי מ"ש לא מהני זאת לעפר הבנין ומכ"ש לעפר הקרקע אבל הראי' פלא בעיני דילמא הוי הפי' ברש"י שהביא אבנים ועפר רק מירושלים דפסוק קאי שם על בנין עיר ציון אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וכן מבואר בכתובות דף קי"ב רב אשי מנשק כיפי דעכו והביא הגמ' פסוק הנ"ל כי רצו עבדין וצע"ג: ותחת לשוני לא אכחד את אשר בלבי בדעת ר"י אלכסנדרי ואם כי יראתי לפתוח פי בכל זאת לא להלכה ולא למעשה אני מגלה דעתי רק להרחיב גבולי תורה ובינת קדמונים והוא דנ"ל דבר חדש אם איש א' יבנה מממון שלו מזבח לד' ואינו מכוון להקדיש אותו מזבח להיות קודש אבל רק מכוון לבנות מזבח באותו מקום להיו' להקריב לפני ד' ופשיטא שפסול להקריב עליו שתורה הקפידה שיהי' גם המזבח מקודש בקדושת המזבח בכל זאת האי גברא בנה מזבח לד' והנותץ אותו עובר על לאו דנתיצה והטעם דתור' אמרה לא תעשו כן לד' אלקיכם וכמו שיש מצוה לנתוץ מזבח של ע"ז אשר הוקרב עליו לע"ז ה"ה במה שנבנה לשם ד' הגם שלא הוקדש לד' ואפי' אם עכו"ם יבנה אותו לצורך ישראל שבודאי לא כוון בבנינו להקדיש אותו עכ"פ נבנה זה לשם ד' ואסור להרוס אותו ועי' ברמב"ם פ"ז מהלכות יסה"ת ובכ"מ לולי שהוא רק גורם הי' בשם הנכתב על הבשר איסור לא תעשה כן לד' והוא מגמ' וא"כ במזבח כזה יש לאו הנ"ל רק תלי' בהזמנה מילתא אבל זאת נ"ל בודאי אם נבנה מזבח כדת וכתורה והוקדש לזמן ואפילו נימא קדושה פקעה בכדי עיי' נדרים דף כ"ט ונעשה אחר שנה חולין אבל עכ"פ הוקרב עליו לד' ומזבח ד' הוא והנותץ חייב בשלומא אם לא נבנה לד' ולא כוון עליו הגם שנעשה באותו מקום במקדש וגם בדמותו לא הוי מזבח ד' אבל בזה שנעשה חולין לא נפקע דהוא מזבח ד' ואסור להרוס ולפ"ז הגם שבאו בה פריצים ונעשה חולין בכל זאת אסור לנתוץ אותו כנלע"ד ועי' בש"ך יו"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שאפי' שם שלא ככתב בקדושה אסור למוחקו חוץ לצורך תיקון רק לענין גזיזה ולגנוז מחלק בין שם שנכתב בקדושה ודוק: וד' האיר עיני ומצאתי בפרמג"ד בט"ז סי' קנ"ג שמשמע מרמב"ם הנ"ל שאפי' נכתב שלא בקדוש' אסור למוחקו והביא עוד מט"ז סי' של"ד ושמחתי בו מאוד בעזה"י:

ואיידי דאיירי לא אמנע להשאיל שפליאה דעת ר"י מאי ראי' יש משם הלא גרם מחיק' אינו אסור מדאוריי' ודילמא בית חשמונאי הרסו מזבח הנ"ל ע"י עכו"ם וקטנים דאין שליחו' להם ואולי רק אדם שהולך למרחץ והמים יעשו מחיקה הוא דמותר לגרום אבל לעשות שליח רק לזאת לגרום הריסה אסור דשם עכ"פ אינו מכוון למחיקה אבל כאן דמכוון להריסה אסור ועיי' ר"ן בנדרים בנודר ממעין ועי' פנ"י פסחים דף כ"ו באריכות ועדיין צע"ג:

ומה שנתקשה כ"ת בדעת ר"י ימחול לעיי' בחת"ס סי' רס"ח שהעלה כן הגאון ר' סענדר ז"ל ואדמו"ר דחה לו היטב ומה שחקר עוד במה קנאה עכו"ם באיזה קנין קנאו אי בתורת הגבהה או כיבוש מלחמה ימחול לעיי' בבעה"מ פרק ר' ישמעאל שדחה כיבוש מלחמ' מהני נגד אדם אבל נגד ד' שלד' הארץ ומלואה לא מהני כיבוש מלחמה ולכן פריך הגמ' היכן נאסרו האבנים ותי' לפי פירושו דרשעי ישראל מעלו בו ואז נכון דקנאו יונים מישראל ע"י כיבוש מלחמה וק"ל ולרמב"ן דגזירת הכתוב דכתיב ונתתי לרשעים ארץ לשלל עיי' שם במלחמות א"כ הוא קנין הקב"ה שלא צריך שום מעשה וקנין בלל וק"ל ועיי' קצה"ח סי' ל"ט בשם ריטב"א ודו"ק לשיטת רש"י דמשמע דהי' הפקר ואח"כ קנאום העכו"ם ע"י קנין היטב דיבר כ"ת אחר שכבר נעשה הפקר תו לא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו טוב הדבר ונכון מאוד דפח"ח: ונ"ל להוסיף דהוא מנועם יאוש שכבר נתיאשו ישראל ע"י המלחמה והוא אבוד מכל אדם כמו המציל מן הנהר עיי' במג"א בדליקה שמציל את של חבירו ובאופן זה בודאי יש קנין אפי' לעכו"ם:

ומה שחקר הלא שימוש אינו חזקה ויונים לא כוונו רק לשמש נ"ל הלא פרץ הוי חזקה ובאו בה פריצים וחללוהו עיי' נדרים ס"ז כיון שפרצו נעשה חולין והבן ובגוף הדבר לא נכון חקירתו הלא כוונו לשמש בהם לע"ז להוציא מרשות גבוה אלקי ישראל ולהכניס לרשות ע"ז ובכלי שרת אשר השימוש אסור גם השימוש הוי כקנין כמו בכל הקדש כיון שמעל נפק לחולין ממילא הוי ג"כ קנין דאין מעילה בלא הוצאה מרשות לרשות ועיי' נדרים דף ט"ו וקצרתי הגם שיש להאריך בו:

ועוד נ"ל להעמידו על דבר אחד אשר ראיתי שכבודו במבוכה הכי כוון כל איש יוני לעשות קנין ואחד לחבירו לא מהני דאין שליחו' לעכו"ם כאשר האריך במכתבו ולי נראה בעזה"י דבר חדש כי יד פועל ויד עבד שאני עיי' בב"מ דף י' ובמנחות כ"ז ועיי' ברמב"ם שם דצריך קרא למעט סמיכה דכתיב ידו והנה אנשי צבא אשר הולכי' על מחשבת שר צבאם והמה עבדיו אשר כפי מחשבת אדוניהם פועל מעשה ידם ואם הוא מכוון לקנות בפועל ידם אז המה עבדיו ויד עבד כיד רבו ועיי' תומים סי' ק"ה ולא נוגע כלל לענין שליחות ודו"ק בזה ועלה בדעתי דיש לחקור אם לא נימא בדמים קנינהו עיי' סנהדרין ואולי זה הטעם דכיבוש המלחמה קונה והגם דדין דבדמים קנינהו ילפי' מפסוק ובישראל הוא דכתיב אפ"ה נ"ל שהוא ג"כ קנין בעכו"ם ויש ליתן טעם חדש לדין שעכו"ם שגזל אינו מחויב בהשבון דהוא יען דנתחייב מיתה ובדמים קונה לגזילה ואין זה רק הערה בעלמא תן לחכם ויחכם עוד:

עוד השיג על שחדשתי שלאו זה של נתיצה הוא דוקא על קדושת השם או קדושת הגוף הלא בה"כ שלנו שהוא אפי' במכירה ע"י טובי העיר ובודאי אין זה קדושת הגוף ואעפ"כ אומרי' כל הפוסקי' שיש בה לאו דנתיצה דעתו פליאה בעיני שידעתי שלא נעלם ממנו שהכל רק תשמישי מצוה רק בהכ"נ יש סמך שהוא בהמ"ק מעט ולכן עשו בו כל החומרות הנ"ל כאלו הוא בהמ"ק ממש יען שהוא המקו' אשר תפילות ישראל עולים שם ונחשב למזבח יען שנשלמה פרים שפתינו אבל מנ"ל שעל שאר קדושה יש לאו זה לפי ענ"ד נראה שאין בו מדאורי' לאו הנ"ל והגם שפרג"מ אשר הביא מעלתו במכתבו נסתפק בסי' קנ"ב אולי מנועם נדר יש יען שקבלנו להיות בהמ"ק מעט היינו שנותץ עובר על כדר ולא על לאו דנתיצה כמו שהעיר בט"ז שיהי' מטעם נדר: ומה שציין מן הספרי שהביא הט"ז בסי' קנ"א הלא גם רמ"א הביאו בסי' קנ"ב שהכל יש בו לאו דנתיצה וכבר כתבתי במכתבי הראשון שדבר זה תלי' בדעת רמב"ן ובעה"מ:

וראיתי שהעיר איך שורפין גוילין דברי תורה הלא הרמב"ם חושב המאבד כתבי קודש עובר בלאו נראה לי מה שנכתב לשם קדושה ובאותיו' קדושים אבל כתיבת ד"ת שנעשה בכתב שלנו שאינם אותיות קדושות רק אשר בדה רש"י ז"ל שלא להשתמש באותיות קדושות ולא לכתוב רק לזכרון ולא לשם כתיבת קדושה אין בכלל זה וב"ה מעולם נזהרתי בזה שלא להשתמש בכתב עברית שלנו תשמיש גנאי יען שאותיות הנ"ל נעשי' תשמיש לכתיבת חדושי תורה ורמז לדבר זה שנהגתי למדתי במדרש רבה פ' ויגש וז"ל אעין דשטים הוי במגדלא והיו נוהגי' בו איסור משום קדושת ארון אתון ושאלון לר"ח בחריהון ורבנן אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל אך באמת אין ראי' דשאני התם שהושתלו מתחילה לצורך המשכן באותו מקום של מגדל צבעים אבל נעשה מצותו ונהגו איסור במותרות אבל אין איסור לשמש באותיות שלנו שימוש גנאי ודוק רק שגיאות מי יבין:

ומה שחדשתי שרק עצי' שנערכו וראוי' למערכה הוי קדושת הגוף אבל קורה לא והארכתי בזה והדר"כ נ"י שפך כלי בקיאותו נגדי ממשנה פ"ב דתמיד וז"ל ימחול לעיין בתי"ט שעל מזבח פחות מב' אמות ומצאתי בעירובין שדי לקורה נופח נמצא ששם קורה אינו תלי' בגדול וקטן רק אם נעשה לסכך כמו המקרה סוכתו בשפודין עכת"ד:

במכ"ת לא ירד פה בחדרי מחשבתי דבכל התנ"ך מבואר דקורה מורה על הסיכוך כמו קורות בתינו ארזים וכדומה המקרה במים עליותיו וכמו שחשב כבודו נ"י רק כוונתי דשם קורה מורה על דבר שלא נתקן וצורתו כמו קרדום הבוקע בעץ עי' מלכים ב' ויהי' אחד מפיל הקורה עכ"ל כאשר יפול כן יהי' אבל גזרי עצים מורה על דבר שמתוקן ונחתך בכוונה כמו גזרו הילד הגוזר ים סוף לגזרי' וכדומה הנה בודאי לא העלו על המזבח עץ כמו שנופל מן האילן עם כל ענפים קטנים וקשרים וכדומה רק גזרו ממנו להיות שוה ונאה ולכן נקרא גזרי עצים בהמשנה בתמיד מסופר שהיו כהני' במרביות של תאנה שהי' גדול אבל זה לא נמצא שם שהי' אילן כאשר נפל על פני השדה ושם קורה מורה כאשר יפול העץ וחסר עוד תיקון ולא ראוי למערכה והוי רק קדושת דמים ואם שלא מצאתי ראי' בכל זאת כתבתי שם שהוא מסברא בעזה"י ועיי' בחכז"ל נחש כקורת בית הבד:

אבל הדר"כ נ"י ירה חצי שכלו גם על הסברא מאי הוי דחסר ביקוע הלא קרבן בעי שחיטה והפשטה וכדומה ומי טוב זה יותר מחסרון ביקוע עצים והוא פלא בעיניו מאוד ונ"ל דלא דיבר נכונה דבשלומא שם השחיטה היא כבר מתיקון הקרבן לכפרה שהשחיטה היא מד' עבודות הגם שכשרה בזר ובעבודת כל אחת מצוה בפני עצמה והפשטה באמת לא מעכב עיי' פסחים פ' ד' ויכול לחתוך ולהוציא הבשר והחלב ואינו פועל התיקון הכשר בגוף הדבר אשר נעשה בו גוף המצוה של הבאת קרבן אבל כאן אם הדין דצריך ביקוע להיות ראוי להקריב אז מקודם אין כאן קדושה דעדיין חסר הגוף להיות ראוי להתחיל בו המצוה דתיקון עץ הנ"ל אינו מצוה כלל רק בלא תיקון אין כאן דבר שראוי להיות נקרב והבן זה:

ולא אכחד שרבות בשנים השגתי על נב"י שהשיג על הב"י שאסור ב' מוהלין כנודע והשיג הגאון הלא בקרבן שבת הי' אחד שוחט ואחד זורק ואחד מקטיר וכדומה אעפ"י שיוכל להיות באחד ולא אמרו דראשון הוא מחלל שבת וגם שם שחיטה בלא זריקה והקטר' אינו כלום עיי"ש בחלק ב' ולדעתי לק"מ דשם כל אחת מצות עשה בפני עצמה רק לקרבן יש ד' מצות עשה ואז כל עשה בקרבן דוחה שבת אבל במילה איך יחללו על מצוה אחת ב' אנשי' איסור שבת ודו"ק ויש לי בענין הנ"ל אריכת דברי' וקצרתי רק להערה:

ומה שהשיג עלי שהשגתי על הרמב"ם לא אאריך רק אכתוב בקיצור כוונתי לרמב"ם דשניהם מועילים בכל הדברים וקשה מנ"ל הא לרמב"ם דילמא המשנה בעצי המערכה ושם פריך הגמ' דראוי להיות דשניהם מועילים וצריך לתרץ בגזבר אבל בעלמא אפי' בלא גזבר אין מועיל אחר מועיל וכן כתבתי במכתבי שקשה לי דין הרמב"ם ולא הקשתי על הגמ' אבל בכל זאת למדתי מדברי מעלתו שהדברים נכונים שרמב"ם סבר א"כ מנ"ל לגמ' להקשות דילמא איירי בעצי מערכה אלא ע"כ דאמת כן בכל הקדש ואני מודה על האמת אבל כבודו הבין שאני מקשה שהמשנה איירי דשניהם מועילי' בעצי המערכה ולא אוכל לירד למחשבתו איך ראה זאת במכתבי ומה שהעלה כבודו הבדל בין מטלטלי' של בה"כ שהוא מטעם נדר ימחול לעיי' שהקדימו בחת"ס בא"ח: ומה שכ' שלשון הרשב"א מורה שהיא בדק הבית ולא כמו שכתבתי בכוונתו האמת אגיד לו שעלתה קצת במחשבתי א"כ לפ"ז יהיו ג' קדושות (א) קדושת דמים (ב) קדושת בדק הבית (ג) קדושת הגוף ומעולם בכל אשר למדתי לא מצאתי רק ב' קדושו' קדושת דמים וקדושת הגוף וכמה ימים אני חושב אנה ואנה ולא אוכל למצוא באר מים חיים אולי יש באמתחתיו ועיי' ברמב"ן ובעה"מ פ"ד דע"ז וברמב"ן ובעה"מ בסוכ' פ' לולב הגזול וברמב"ן ובעה"מ סוגי' דהרהינו ומה שהעיר על בה"כ החדשים אם לחשוב באו בה פריצים עיי' בעה"מ פריצים ישראל אבל חלילה לחשוב זאת כי הלא מקבלי' שמע ישראל וקדושה ומתפללים ח"י ברכות על בנין ירושלים וביאת משיח ואם בחוצות ושוקים עושי' תועבות וגם משני' מנהגי ישראל בכל זאת אעפ"י שחטא ישראל הוא כחכז"ל יתמו חטאים ולא חוטאים:

ולסיומא דמילתא אעתיק שו"ת של רבינו הרמב"ם כפי אשר מצאתי מרגליות טובה בש"מ בב"מ דף כ"ד ע"ב ז"ל שאלה מי שקנו מן השוללים ספרי קודש לקצת בתי כנסיות שבמדינות אם נאמר שקנה או אם נכפהו על לקיחתו ממנו ואם נאמר שילקח בעל כרחו אם ינתן לו הסך שקנהו בו ואם יחזיר לאותו בהכ"נ עצמו או זולתו? תשובה אם ביזה זו היתה במצות המלך קנה ובטל דין הקדש ואפי' כלי מקדש כשנשללו בטלה קדושתן אמרו ובאו בה פריצים וחללוה אמנם אם נשללו בלי רשות המלך או נגנבו ישבע בנק"ח כמה הוציא ויטול ויחזיר זה הספר למקומו כדין מי שנתבררו לנו בו שנגנבו לו כליו וספריו וכתב משה עכ"ל ואי"ה במקום אחר אבאר מה שלמדתי מדבריו:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה