שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן כ
עוד להרבני הנ"ל:
אודות אשר יצא לפשוט ספק שלי במי שנתן אתרוג או שאר דבר במתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר לו המקבל רק ע"י כפי' בתלוי ויהיב מי אמרי' דתלוי ויהב לא גמר ומקנה וממילא לא נקרא שהקנה בחזרה וגם הוא לא יצא או נימא כיון דבכל אופן יהי' נשאר החפץ לנותן דכיון שלא קיים התנאי לא הוי מתנה כלל ולא הוי הפסד ממון ודומה לתלוי וזבין דוגמת סברת התוס' בחוץ בגטין ובר"ן ע"ז דף כ' ובמ"ל פ"ג מזכי' הל' ו' מאי לדון להאי דינא וע"ז כתב כ"מ נ"י וז"ל לפענ"ד דהנה הא בלא"ה דעת הקצו"ח והרבה פוסקים סוברי' דא"ל קנין בחזרה ואף לפי דעת הרא"ש דצריך קנין בחזרה מ"מ כאן בכפאו והחזירו יצא אף אם נימא תלוי ויהב לא הוי מתנה ואם נימא ג"כ דבהאי הנאה שיהי' לו קנין לזמן לא גמר בלבו להקנות מ"מ יצא דהא דקאמר הרא"ש ז"ל וצריך להחזיר לו בקנין גמור פירושו שיהי' להנותן קנין גמור אח"כ דהא איתא בח"מ סי' רמ"א בנתנו לו מתנה ע"מ להחזיר והקדישו והחזירו יצא והקשה הגאון מליסא מכאן דהא אמרי' דצריך להחזיר לו הלולב בקנין גמור וראי' מקטן וא"כ כאן בהקדישו והחזירו הא לא החזיר לו כתנאי ושקיל וטרי לדעת הקצו"ח מסוף דבריו עולה דשם מיירי בהקדישו לשם שלמים ושוב יש לבעלים חלק בבהמה אח"כ ע"כ שפיר הוי מתנתו מתנה עכ"ד נמצא דאף אם לא החזיר לו כתקנו ולא החזיר לו כדרך המחזירי' כיון דיש להנותן חלק בהנ"ל הוי מתנה וכאן נמי פשיטא דלהנותן יש רשות להשתמש בהאי אתרוג רק דהשאלה הוא נגד המקבל וכיון דיש להנותן רשות בו בודאי הוי מתנה ויוצא כיון דיש קנין גמור אח"כ עכ"ל:
הנה טרם שארד בעומק הדבר בנידן הנ"ל משפטים אדבר עמו על הדמיון הנה (א) אני חקרתי בע"מ שתחזירהו לי והגאון הסביר בע"מ שתחזירהו ולא אמר לי כמבואר ההבדל בגמ' ובש"ע ח"ו סי' רמ"א דבע"מ שתחזירהו לי צריך שיהי' חזי לי' וגם צריך להיות במתנה חזרה גמורה וע"ז חקרתי יען שמתנה הי' בתורת תלוי ויהב דלא נקרא מתנה מי נימא יען דליכא כאן הפסד ממון למקבל דבכל אופן יהי' החפץ להנותן ומהני תלוי ויהב או נימא יען שבפני עצמו לא הוי מתנה בכה"ג מתנה ממילא ליכא קיום התנאי אבל בתחזירהו דלא צריך מידי דחזי לי' רק שהקשה הגאון א שהקדיש אין אדם מחזיר או מקנה דבר שאינו שלו וע"ז משני בשלמים וכר"י דנמצא דנקרא חזרה אבל לא חזרה לנותן דהא לא אמר לי ודו"ק (ב) היכי מדמה חקירה שלי לדין דנתיבות דשם הוי רק חסרון בכמות דשור הקדוש הגם שהוא ממון עכ"פ יש בו מגרעת כנגד שור חולין אבל עכ"פ מה שמחזיר הוא מחזיר ברצון טוב אבל כאן לא הוי חסרון בכמות אבל הוי חסרון באיכות החזרה שאינו מקנה ברצון אלא בכפי' ובזה יבין שלא כדת השיב במה שסיים שה"ה כאן כיון שיש רשות לנותן להשתמש בו בודאי הוי מתנה גם כנגד המקבל במכ"ת נ"י לא דק דלא בא היתר השימוש מכח החזרה רק יען דשלו הוא נוטל הגם אם לא הוי מתנה בחזרה מ"מ מותר לשמש בו דממנ"פ החפץ שלו וק"ל: (א) ועתה באתי לבאר איזה דברים בעזה"י הנה הגאון מליסא התעורר למה מהני בע"מ שתחזירהו אם הקדיש השור הא צריך להחזיר במתנה גמורה ואיך יקנה דבר שאינו שלו עוד התעורר למה נקט שור זה הקדש לא שאר דברים ותירוצו לא נ"ל דאיירי אליבא דר"י:
הנה מתחילה אודיע לו מרגליות אחת אשר חדשתי בלמודי מס' נדרים הנה הרמב"ם כתב פי"ג מה' נדרים הל' כ"ב וז"ל אמר לה קיים ומופר לכי בבת אחת הר"ז קיים עכ"ל ודבריו נפלאים הלא בכל הדברים שאינם בזאח"ז שניהם בטלים ולמה פסק הרמב"ם הר"ז קיים ועיי' בר"ן נדרים דף ס"ט ע"ב שהשיג עליו ופסק שיוכל עוד אפילו להפר והוא פלא גדול:
אמנם משה אמת ותורתו אמת דלפמ"ש דחקירת כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו זה דוקא אם נשאר לאדם עוד חפץ אשר יוכל להיות כמו שמבקש להיות למשל שיש כאן גוף לקדש אבל היא אחות אשתו וכח הקדושי' של אחותה מגרע שלא יחולו בה קדושי' מאיש הזה וכן במעשר הגם אם יקח טבל ויפריש פעם שנית אחר שכבר תיקן כרי הנ"ל לא מהני הגם שגוף המעשר ראוי להעשות מעשר אבל יען שכבר הפריש תבואה פעם ראשון למעשר שם ראשון מעכב שם השני וכן במעשר בהמה הלא הטלה האחד עשר ראוי להיות מעשר בהמה אבל יען שקרא כבר לטלה על הראשונים למעשר לא יוכל להיות עוד טלה אשר יקבל שם מעשר על טלאים הראשונים אז הסברא כיון דמה דבזאח"ז הוי הטעם דשם אחד על ב' חפצים מעכבי' זא"ז ה"ה בב"א אינו אבל אם ע"י קריאת שם הראשון לא נשאר עוד גוף לקרוא עוד פעם שנית זה השם למשל בנדרים דף ל' בעי ר' אושיעי' נתן לאשה שתי פרוטות באחת התקדשי לי עכשיו ובאחת לאחר שאגרשך לא שייך לחקור כל שאין בזאח"ז גם בב"א אינו זה שיבוש דשם בב"א אינו יען כיון שנתקדשה בפרוטה א' לא נשאר עוד גוף להתקדש אבל בזא"ז יש גוף להתקדש והבן כי עמוק בסברא:
ועתה נחקור הלא הקמה והפרה אין בזא"ז ואנו רוצי' לומר גם בב"א אינו נראה אם דומה למקדש שתי אחיות או לא ונאמר בע"כ שם הקמה סותר לשם הפרה דהא לאחר שהקים לא יוכל להפר הגם שיש כאן נדר שצריך הפרה ולהתיר לה אשר אסרה על נפשה ואעפ"כ לא יוכל עוד הבעל להפר אחר הקומה וע"כ דשם הקמה מדחה שם הפרה וממילא הגם שאמר בב"א הקמה והפרה לא הוי הפרה יען שאחר הקמה ג"כ לא משכחת הפרה אבל אם אנו רוצי' לומר שגם הקמה לא תהי' יען שאחר הפרה לא משכחת הקמה זה טעות גדול דכמו דחכם עוקר נדר מעיקרו ועיי' גמ' ור"ן נדרים דף כ"ב והבן כן הבעל עכ"פ מיגז גייז משעה שהפר אין כאן בעולם עוד נדר ואיסור ומה יקים לה אם אין כאן נדר להקים אבל בב"א שיש כאן נדר להקים נתקיימה הקמתו ולכן פסק הרמב"ם דגמ' מביא דין דרבה וע"כ רק לפשוט דהוי הקמה ולא יוכל עוד להפר ודו"ק ושישו בני מעיי כי מצאתי ראי' מפורשת בתוס' גטין דף מ"ב ד"ה הא ודו"ק:
ובזה נפתח לי כהיום להבין דעת קדושים הנה הר"ן בקדושין דף נ' בסוגי' כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו כתב וז"ל דאע"ג דאמרי' האומר הר"ז תמורת עולה תמורת שלמים הרי היא תמורת עולה ושלמים דאף ע"ג דבאח"ז אין הדבור האחרון כלום התם שאני משום דאפשר לשניהם לחול בב"א ותמכור ויביא בדמי חצי' עולה וחצי' שלמים אבל הכא כיון שא"א שיחולו קדושי שתיהן כאחת דחייבי כריתות נינהו לא תהי' נמי בחדא מנייהו דהי מנייהו תפסה עכ"ל והיא פלא בעיני מאוד בשלומא במקדש בב' אחיות דשניהם ראוי' לקבלת קדושין דהא פנויות הנה ואף עפ"כ לא יוכל איש לקדש אותם זה אחר זה דמשעה שנשא ראשונה אין קדושין תופסין באחותה נמצא דיש כאן גוף שראוי לקדש ובכל זאת לא תופס לו בה קדושי' אז בסברא שגם בב"א אינו אבל כאן אם הקדיש מתחילה לשם עולה אז כבר אין לו עוד בהמה ובעבור זה אין חל עלי' אח"כ קדושת שלמים יען שאין לו ממון להקדיש וא"כ לא שייך לומר שאין בזאח"ז דבאמת אם יהי' לו עוד כח וממון יהי' חל זה אחר זה גם קדושת שלמים אבל אם אמר בפעם אחת תמורת עולה ושלמים דיש כאן ממון בשעת הקדש לכן חלו שניהם ולמה צריך הר"ן לחלק יען שאפשר לשניהם לחול בב"א תיפוק לי' שכאן אין חסרון מה שאבזאח"ז והוא קו' נפלאה ושאלתי לגאוני ארץ ואין פותר לי:
ונ"ל דהנה מבואר בב"ק דף ע"ו מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן ועתה תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן ועתה תורא דראובן בתוס' בד"ה והשתא וז"ל והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמוכרו להדיוט היינו בקדשי בדק הבית דלא מקרי עוד על שם בעלים עכ"ל תמצית הדברים בשלומא בקדשי גבוה דצריך עוד להקריב ולזרוק הדם לשם בעלים לא יצא השור עדיין מרשות המקדיש אבל בקדשי בדק הבית מיד נעקר שם בעלים לגמרי ובא שם הקדש ודומה כמכירה להדיוט:
ועתה אני אומר סברא חדשה מה דהוי הדין אם אדם אמר שור שלי יהי' עולה דהוי הדין דלא יוכל עוד לומר עליו שיהי' חטאת או שלמים אין הטעם יען דמשעה שהקדיש שור זה לעולה שוב אין השור זה שלו דכבר נכנס ברשות הקדש ואין לו עוד שור להקדיש לשלמים נהפוך הוא דהשור עדיין שלו והוא הבעלים אבל יען שבהקדש הראשון נתן עליו קדושת עולה אז קדושה הראשונה מעכבת שלא יוכל לבא עליו קדושה שני' כמו אין איסור חל על איסור אבל לא מכח יען שאין כאן ממון לבעלים עיי' נדרים דף כ"ט ע"ב:
ולפ"ז נכון מאוד דבשלומא בקדושת בדק הבית דלא נשאר עוד להזכיר על הבהמה שם הבעלים וגם הגזבר יוכל למכור אותו לכל איש אז נפקע שם ממון מבעלים הראשונים אשר הקדישו את הבהמה אבל בקדושת הגוף אשר יעלה על המזבח לכפר עליו ונזכרת על שמו אז נשאר עדיין הבהמה על בעלים רק איסור וקדושה הטיל עלי' ושפיר נפלא למה לא יוכל לחדש אחר שם עולה עוד שם שלמים וע"כ דקדושות מעכבות זה את זה בלא חסרון דאין לו עוד ממון ודומה לשתי אחיות והבן:
ולפ"ז מיושב היטב קו' הגאון מליסא דזה כוונת הגמ' אם אמר על השור שהוא הקדש והוי קדושת הגוף דנשאר עליו שם בעלים דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו תורא דראובן ושור שלו ויוכל להחזיר לו אבל אם אמר ע"מ שתחזירהו לי דצריך להיות חזי לי' וכיון דמכח איסורו לא חזי לי' לא הוי חזרה כאשר התנה ובטל ההקדש אבל כל זה בקדושת הגוף אבל בקדושת בדק הבית דמעיקרא תורא דראובן ועכשיו יהי' תורא דשמעון דמה לי מכרו לגבוה או מכרו להדיוט ואז לא נקרא אפי' חזרה כקו' הגאון דאין אדם מחזיר דבר שאינו שלו ודוק:
ב ובזה צריך אני להעמידו במה שכתב כ"מ נ"י שפי' הוי ברא"ש שיהי' לנותן בו קנין גמור נהפוך הוא אם יעיין בלשון הרא"ש וריטב"א או בלשון רשב"א שהביא הנתיבות שפי' הוי שהמקבל מתנה צריך להקנות בהקנאה גמורה דכל ראי' שלהם מקטן דלא ידע להקנות אבל בהנותן אפי' אם לא יקנה בהקנאה הנ"ל בכל זאת הלא הוא התנה רק שיחזור לו במתנה ועיקר הוא שלא יהי' עיכוב מכח המקבל מתנה שהוא אח"כ הנותן החפץ בחזרה ולכן הקטן דלא ידע להקנות ויש עיכוב מצדו אז לא יתן אדם אתרוג לקטן ביו"ט א' ודוק וזה מבואר אצלי מכבר דנסתפקתי אם המקבל מחזיר האתרוג והנותן אינו רוצה לקבלו בתורת מתנה עד שמקנה לו בע"כ אם נימא דמהני חזרה בע"כ ויצא המקבל או לא מהני מתנה בע"כ ולא יצא י"ח דהא צריך לקבל האתרוג במתנה ומתנה בע"כ לא משכחת עיי' כריתות דף כ"ד וצע"ג: אמנם מבואר דמהני כאן המתנה בע"כ ויצא ידי חובתו דרשב"א בגיטין דף ע"ה הקשה מאי חקר הגמ' אי נתינה בע"כ שמי' נתינה ת"ל הא גט איתא בע"כ וכתיב בו ונתן בידה ותי' בשלומא במקום דאיכא הפסד למקבל כגון בבתי ערי חומה אז חקרי' אי נתינה בע"כ הוי נתינה או לא אבל בגט דאין איש נקנה לאשה אבל היא נקנית לו מהכ"ת דלא יהי' מהני בע"כ יעו"ש כי מתוק וה"ה כאן דלא מפסיד הנותן בקבלתו אז אמרי' נתינה בע"כ שמי' נתינה ובפרט דכופין על מידת סדום דזה נהנה וזה לא חסר דאם לא יקבל המתנה מפסיד הראשון המצוה ודוק ומכ"ש לפי ווה שכתב הרשב"א דבממון פסקי' נתינה בע"כ הוי נתינה דמהני דעכשיו אין אנו דנין רק על ממון והבן זה:
והנה הרשב"א שם חידש הגם אי אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינ' הכוונה דמצד התנאי נחשב דתנאי הוי מקוים אבל לגבי המקבל אין נתינה בע"כ הוי קנין ובעבור זה אם אשה אמרה לאיש תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע ע"ז ונתן לה בע"כ אז נחשב לו לקיום שבועה אבל היא אינה מקודשת יעו"ש מבואר דבכל נתינה בע"כ לא פועל קנין לגבי המקבל בע"כ וזה הטעם דלא מהני מתנה בע"כ וא"כ נגלה דעיקר הכוונה ברא"ש שיהי' נתינה גמורה והקנאה גמורה מצד האיש אשר קיבל האתרוג במתנה ע"מ להחזיר אבל לא שיהי' קנין גמור להנותן שהוא עתה המקבל וכן הגאון בנתיבות לא חקר רק איך יוכל המקבל להקנות דבר שאינו שלו ולא חקר שאין להנותן דבר לקנות יען שהוא הקדש וינקוט פי' הנ"ל והבן:
ואיידי דאיירי לא אמנע מלהודיעו צערי שפלא בעיני קו' רשב"א שהקשה שנפשוט מגט דנתינה בע"כ שמי' כתיבה מגט דכתיב ונתן בידה ואיתא בע"כ הוא פלא בעיני הלא מבואר בגיטין דף כ' דכתבו על איסור הנאה כשר דהאי ונתן לאו נתינה שיבא לה מבעל איזה ריוח כמו ונתן לכהן את הקודש אלא נתינת הגט מידו לידה וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול דבעל צריך לעשות נתינה מידו לידה אבל בכל מקום דליכא קפידא בגוף שנימא אם לא נתן המוכר בתי ערי חומה ביד ממש דלא נפדה הבית הלא שם עיקר הפי' ונתן הכסף שיחזיר כדמי המקח ללוקח ואז אפי' הניח ע"ג קרקע מהני אם הלוקח מרוצה או בכל תנאי אם התנה ע"מ שתתן אז אין קפידא אם נעשה בגוף הנותן או ע"י סבה ממנו אז יש לחקור אם נתינ' בע"כ נקראת נתינ' דכאן התנאי אם תתן לי ברצוני וצע"ג ויש לי בזה הרהורי דברים ולא אאריך כעת:
ג עוד התפלא הגאון להבין דעת נמ"י דכתב ה"ה במכר או נתן במתנה דמהני בע"מ שתחזירהו דכאן קשה קו' שלו איך מקיים התנאי בחפץ שאינו שלו וכבר הקשה גם הגאון קצו"ח קו' הנ"ל דהקדש שאני ממכירה יעו"ש שהניח בצ"ע אך הגאון מליסא העמיק ושידד עמקים דהכוונ' כאלו הקדיש בתנאי שיהי' קודש עד שעת חזרה וגם יהי' קודש אחר החזרה אבל בשעת חזרה יהי' חונין וכ"ת קדושה לא פקעה בכדי שאני הכא דלא יהי' רק לשעה והוא צריך זאת שיהי' רגע חולין דלולי זאת לא יוכל להקדיש אז פקעה בכדי דוגמת סברת הר"ן בגיטין בע"מ שלא תנשאי לפלוני הגם דאמרי' כיון דפסקה פסקה אבל כאן נפסק על רגע אחת יעו"ש:
ונלע"ד לבאר דברי נמ"י ומקודם אומר אני הגם שהגאון הנ"ל אמר דבר חכמה בכל זאת במ"כ לא דיבר נכונה דבשלומא שם בגט הלא מכח הקדושין אשר נעשית אשה שלו אותו כח אישות הוא מושך כל ימי עולם ולולי שחדשה התורה שגט או מיתת הבעל מתיר אישות היתה אשה נשארה אשת איש גם אחר מיתת הבעל עיי' גמ' קדושין ועיי' ברמב"ם ובראב"ד בה' מלכים אם יש גירושין לב"נ ועיי' חידושי ר"ן סנהדרין בזה וא"כ הגם שהבעל נתן לה גט ורוצה לכרות האישות אבל מתנה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ואם תעבור אז יהי' גט רק על רגע אחת ותחזיר לאישות אז לא נוכל להקשות איך יוכל להתנות שתהי' אשתו גם אחר שכבר יצאה ממנו דלק"מ דהא אם ירצה לא יתן גט כלל ותהי' לעולם אשתו ועשה לה עוד נחת רוח להיות יוצאת מרשותו על רגע אחת אבל כאן במתנה ע"מ להחזיר דהוא מוכרח להחזיר לו במתנה דאל"כ לא חלה המתנה כלל ולכן אם המקבל מתנה רוצה שיהי' לו ג"כ בחפץ קנין הוא מוכרח ליתן במתנה בחזרה וא"כ איך יוכל הוא להקדיש על אחר החזרה הלא מעולם לא הי' לו כח על אותו חפץ על זמן אחר החזרה אז בודאי כיון שהחזיר ויצא לחולין לא חל הקדש שלו על חפץ חבירו וממילא כיון דקדושה לא תבוא בחזרה אין הקדושה פקעה והדק"ל במאי מקיים התנאי הלא אין אדם מקנה דבר שאין שלו ומצאתי און לי דוגמא בסברא בר"ן נדרים דף ל' ע"א בנותן לאשה ב' פרוטות דכ' הר"ן דלא דמי לשדה זו שאני מוכר לאחר שאקחנה דקדוש דשם אותו קדושה אשר יקדיש לבסוף יוכל להקדיש עתה אבל בב' פרוטות לקדש שתי פעמים אז הקדושין השניים לא יוכל לעשות עכשיו יעו"ש מתוק מדבש ונופת וה"ה כאן בגט הלא בידו עתה שתהי' נשארת לאותו זמן לאשתו אבל כאן עכשיו אין בידו להמשיך הקדושה לאותו זמן שיהי' אחר החזרה והבן כי קצרתי מאוד והוא פלא על גאון גדול כמותו ועוד פלא בעיני עליו הלא הוא בעצמו הביא אח"כ דכל קנין שאינו עולמית לא הוי קנין הגוף אפי' לממון אלא נחשב רק לקנין פירות כמבואר בר"ן וא"כ איך חל עליו ההקדש עד שעת חזרה הא כיון שצריך להחזיר ונפסק אז קנינו לא הוי רק קנין פירות ולא חל שום הקדש אלא על גוף החפץ דאיש כי יקדיש ביתו קודש מה ביתו שלו ומה ביתו ברשותו ודו"ק:
ועתה באתי לבאר דברי נמ"י כפי אשר חנן ד' את עבדו והוא דלכל אדם יש לו בחפצו או בדבר שהוא שלו ב' דברים (א) הדמים שהוא השווי' שיש לחפץ איזה שווי' (ב) הוא גוף הדבר שגם אם יותן לו אלפי זהב לא יוכל איש ליקח חפצו בע"כ וליתן לו הדמי' ועיי' בב"מ לא תחמוד לאינשי אלא בלא דמי משמע אבל באמת אפי' אם יתן כפל כפלים כשווי' בכל זאת איכא לא תחמוד וק"ל ולענין הקדש או מכירה או מתנה צריך להקנות גוף החפץ דלולי זאת הגם אם יקנה לו השווי' של החפץ לא חל ההקדש ולא המכר ולא המתנ' דאיש כי יקדיש ביתו כתיב שצריך להקדיש גוף הדבר וכן במכר או מתנה לא פועל משיכה או הגבהה רק אם הקנה גוף החפץ דלולי כן כיון שנשאר החפץ לפלוני מאי פועל' המשיכה בגוף של חבירו והבן וה"ה אם מעות קונה צריך להיות הקנאה גוף החפץ דלולי כן הוי המעות הלואה והחפץ משכון או שיעבוד ויש לי בזה אריכות דברי' ופארות רבות בבע"ח קונה משכון ובאומן קונה בשבח כלי ובט"ה ממון ואין כאן מקומו אבל בהיפך אפי' אם אין לאדם בחפצו רק פחות משוה פרוטה שאין לו שווי' יותר בכל זאת ביתו מקרי ויוכל להקדיש ולמכור וליתן במתנה ועיי' בקצו"ח בסי' ל"ט והבן ובחקירה הנ"ל הארכתי להבין קנין שומרי' וקנין גזלן וענין יאוש במה הוא מובדל מן הפקר וסוגי' דשיעבודא דאורייתא ויש לי הערות רבות בענין הפקר ב"ד הפקר ועי' רשב"א גיטין ד' ל"ז אולי אזכה להפיץ אור בעולם:
ולפ"ז אבוא לבאר בעזה"י הנה הרא"ש פסק בע"מ שתחזירהו לי יוכל לקיים התנאי בממון עיי' בדבריו בכלל ל"ה שמבאר הא דאמרי' בב"ב בשור זה עולה בע"מ שתחזירהו לי דלא הוי קדוש הוא הטעם יען דלא נתן דמים וה"ה במכרו או נתנו במתנה יוכל לקיים תנאו בממון ולכאורה יפלא א"כ מאי נשאר רק שיעבוד ממון הא הקדש מפקיע מידי שיעבוד אך זה שיבוש גדול מאוד דאין כאן שיעבוד בודאי יוכל לקיים התנאי בממון אבל כיון שלא קיים בממון והוא התנה שיחזירהו לו מידי דחזי לי' א"כ אין לו שיעבוד על ממון רק תנאי על גוף החפץ והבן זה וה"ה בע"מ שתחזירהו צריך להחזיר עכ"פ גוף החפץ בתורת חזרה ולא שיתן לו על החפץ שיעבוד דהוא התנה על חזרה בגוף הדבר אבל לא במשכון דמנה אין כאן אבל בע"מ שתחזירהו השווי' שבו לא יוכל להקדיש או למכור וליתן במתנה אבל השלו בעצם הכלי הוא מקדיש ומוכר ונותן ובאמת צריך המוכר או הנותן או ההקדש לשלם לו ממונו דהוא לו בגוף החפץ עכ"פ הקדש או מכור או מתנה אבל בע"מ שתחזירהו לי כיון שנותן גוף החפץ צריך שיוכל הנותן להנות מגוף החפץ כנלענ"ד שהוא דבר אמתיי וקצרתי מאוד תן לחכם ויחכם עוד: ואיידי דאיירי לא אכחד שבער אנכי מהבין דעת קדושי' שהבינו הגאון קצו"ח והגאון נתיבות דנמ"י איירי בנתנה ע"מ להחזיר ולכן התקשו מאוד למה מהני בע"מ שתחזירהו ולדעתי המעיין בלשונו יראה דלא איירו במתנה ע"מ להחזיר רק במי שהתנה על חפץ ידוע שזכה מחדש בהחפץ הנ"ל והוא הדין המבואר בר"ן וברא"ש ע"ז פ"ה לענין פועל ועיי' ברמ"א סי' רנ"א ובתה"ד סי' שי"א דשם לא שייך לשון רק ע"מ שתתן לי חפץ פלוני דנמ"י הוכיח רק מגמ' הנ"ל דתיבת לי מורה על מידי דחזי לי וצע"ג איך שגו ברואה מורי ישראל הלא הנמ"י מודה דלא מהני במכר או מתנה רק שור זה הקדש מהני בע"מ שתחזירהו והוא נקודה נפלאה:
ד מה שהביא ראי' משער המלך דיוכל ליתן אתרוג רע תחת טוב מגמ' הואיל ופטר עצמו בכבש פלא בעיני שזה שיבוש גדול דשם קרבן אינו בר דמים רק לכפר ויוכל גם לכפר בקרבן קטן אבל אתרוג שיוכל למכור ולעשות בו כל מה שירצה איך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו וכמדומה לי שזה רבות בשנים ראיתי חילוק זה במ"ל בה' קרבנות ואין פנאי כעת לחפש וכ"ת לא נתן ללבו לבחון בכור השכל דבר זה כי יסוד גדול גדול בלימוד שלא לקבץ בלי הבחנה חוץ הלכ' למשה מסיני וקבלת אבותינו מדור דור: ומה שהביא ששמח שמצא מבואר במחנה אפרים דמהני חזרה בע"כ אני לא זכיתי מעולם לראות ספר הנ"ל ואולי יוכל כ"ת נ"י לזכות אותי אם יבא לידו ואני אשלם לו באלף תודו' אשר יתן בעבורו במקח אבל ד' ראה בעמלי כי היום בחצות הלילה מצאתי בנתיבות סי' רמ"א אות ז' וז"ל ועיי' עוד בתשו' הרא"ש סימ' שמ"א דבמתנה ע"מ להחזיר בעי' שיחזיר ברצון אבל כשלא החזיר ברצון וכפאו אותו הב"ד להחזיר נתבטלה המתנה למפרע עכ"ל וכן הביא בחדושים שישו בני מעיי עם ספיקות שלכם אבל חפשתי ברא"ש ולא מצאתי ובודאי יש ט"ס כי הרא"ש נכלל בכללים ולא בסימנים נאמן עלי גאון הגאוני דיין כל ישראל ואקוה מד' שישמח בהערות אלו וישים לבו עליהם היטב כי לפעמים קצרתי ורמזתי על ענינים יקרים בעזה"י: ואיידי אעתיק מה שכתוב אצלי בסוגי' דפרה וטלית גמ' לא צריכא דקאמרי עדים ידענו דלא הי' לו קרקע מעולם והקשה בש"מ דלמא אחד הקנה לו קרקע במתנה ע"מ להחזיר וע"ג קרקע הנ"ל שיעבד המטלטלי' ומהך קרקע לא ידעו עדים יען שאינה שנו לעולמי' ותי' ונ"ל דכל כה"ג לא קנה מטלטלי' אגב קרקע לטרוף ממשעבדי כיון שהוא קרקע דאקני אגבי' מטלטלי' לאו בר גביינא הוי דהא לא אקני' ניהלי' אלא ע"מ להחזיר לאלתר איהו ודאי לענין ששינו נכסי' שאין להם אחריות נקני' עם נכסי' שיש להם אחריות ודאי קונה מטלטלי' אגב קרקע שנתנוה למוכר ע"מ להחזיר עכ"ל והוא פלא להבין דבריו הנאמרים בקיצור:
ונ"ל דהכוונה כך דכיון שעל מטלטלי' לא חל שיעבוד רק בצירוף אם משעבד קרקע וא"כ במתנה ע"מ להחזיר הגם שמקבל מתנה יוכל להקנות אותו מתנה ג"כ לאחר במתנה ע"מ להחזיר דעי"כ יוכל לקיים תנאו נמצא דהוי שלו ויוכל ע"כ להקנות מטלטלי' במתנה אגב קרקע אשר לו במתנה ע"מ להחזיר והוא מקנה מטלטלי' לקנין עולם אגב קרקע הנ"ל אשר נותן ג"כ במתנה ע"מ להחזיר זה דוקא בתורת מתנה אבל לשיעבוד לבע"ח שיטרף ממנו בעבור חובו מדין ב"ד בתורת גוביינא אי אפשר דאיך יחול על קרקע שיעבוד לגבי' הא א"כ אם יגבה בע"ח לא יוכל לקיים תנאו דהא הבע"ח רוצה בגביי' עולמית ולהחזיר בתוך הזמן בטרם שיגבה הבע"ח אי אפשר דמשעה שחל שיעבוד בע"ח על קרקע אי אפשר ללוה להקדיש או למכור דכבר חל שיעבוד המלוה עיי' רש"י פסחי' דף ל"א סוגי' דהרהינו דבהקדיש לוה כ"ע ל"פ דלא מהני יעו"ש וא"כ לא משכחת שיעבוד במתנה ע"מ להחזיר רק שיוכל ליתן לאחר ג"כ אותו קרקע במתנ' ע"מ להחזיר אז הוי הקרקע מתנה והמטלטלי' שיעבוד ואין המטלטלי' משועבדי' רק אם הקרקע ג"כ משועבד' מיגו דחל שיעבוד אקרקע חל אמטלטלי' אבל דנימא מגו דנתן קרקע במתנה יחול שיעבוד על מטלטלי' לא שמענו והבן:
אך ראה פלא שמצאתי לריטב"א בקדושין דף ו' שכ' בע"מ להחזיר אם שיעבדם המקבל לבע"ח מחזיר החפץ לבעלי' לקיים תנאו ואח"כ בא בע"ח וגובה והוא פלא גדול איך מהני החזרה הא כיון שמשועבד לא יוכל הלוה להקדיש או למכור או ליתן במתנה וצע"ג:
אמנם לפמ"ש הנתיבו' בסי' רמ"א דדוקא בהחזירהו ולא אמר לי מהני החזרה אם שיעבד לבע"ח אבל אם אמר לי לא מהני שיעבוד יעו"ש יש ליישב כיון דלא אמר כי צריך רק מעשה חזרה כמו בגט דצריך רק נתינה הגם שנתינה בע"כ לא הוי אצלה נתינה עיי' רשב"א גיטין דף ע"ה וה"ה כאן במה שאינו מפסיד שיעבוד המלוה יוכל להחזיר למקנה אבל נשאר קו' הש"מ דלמא הקנה לו קרקע בע"מ שתחזיר' ולא אמר לי וצע"ג: