שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן יז
שפעת שלום ורב ברכות לראש גבר בגוברין הרבני החריף והבקי העומד למשמרת השכל והיראה ש"ב כבוד הקצין ר' משה יצחק אלי' נ"י ולכל ביתו יאמר שלום:
אחד"ש באתי אודות ח"ת אשר כיבד לי בקו' חמודה על הר"ן שהקשה למה לא גזרי' במילה שמא יעבירנו והקשה כ"ת נ"י בשלומא בשופר ולולב ומגילה וטבילת כלים הכל מצוה שלו אבל מילה שחייב כל א' מישראל ולא הוי מצוה שבגופו כמו מצוות הנ"ל לא שייך שמא יעבירנו ואינו בהול והוסיף עוד כאן אם ילך אצל בקי וילמדנו אז עשה הבקי המצוה ולא נשאר לו מצוה ואיך שייך בהול והוא קו' משכלת וצע"ג:
ונלע"ד ליישב מה שהוסיף שהבקי ימול ולא נשאר לו מצוה במכ"ת נ"י זה אינו ישר שהכוונה שישאל להבקי להראות לו אם אוחז בטוב עור הערלה שלא יחתוך בבשר ערלה ויזיק לבן אבל באמת שהוא יעשה המצוה ודוק אבל הקו' בעצמה חזקה מאוד:
ונ"ל לתרץ גוף הקו' של כ"ת נ"י שדברי הר"ן עמוקי' וישרי' דהנה בודאי לא נעלם ממנו שמצות מילה מן האב לבנו הוא עומד לפנינו בב' מ"ע (א) מצות עשה של המילה ביום השמיני ימול (ב) אם יש לילד אב הוא מחויב שימול במ"ע הנ"ל וילפי' בקידושין דף כ"ט מן וימל אברהם את יצחק בנו והנה הגם ששניהם מצוה אחת אבל עכ"פ נפרדי' המה ועיי' ברא"ש פ' כיסוי הדם וברמב"ם פ"א מה' מילה ובטור יו"ד סי' רס"ה דמבואר דכל זמן שאב בעולם ורוצה למול את בנו אין המצוה מוטלת על ישראל אבל אז אם אין האב כאן או שהאב אינו רוצה לקיים המצוה חל המצוה על כל ישראל ועיי' בש"ך ח"מ סי' שפ"ב שמסיים שם שמרא"ש ורמב"ם הנ"ל נשמע אם האב יוכל למול ועושה שליח מבטל מ"ע של מילה יעו"ש היטב ועיין פלתי ביו"ד סי' כ"ח שמחלק בין שליח ובין מכבד ועי' בתב"ש קו' משבת ועיי' ברמ"א יו"ד סי' רס"ה ועי' במג"א סי' תל"א ודג"מ שם ועיי' בט"ז סי' כ"ח דבר נפלא פי' בטור שפך וכיסה ויש לי בזה אריכת דברים אשר אין אגרת הזה מספיקם:
תמצית הדברים שכל זמן שאב כאן עומד חי המצוה מוטלת רק עליו ואם אינו מל בעצמו או בשליחו' לכל הפחות מבטל מ"ע וגם שאחר ימול לא נשאר לו קיום מצוה רק יש לדון על תשלומין י' זהובים ועיי' ברא"ש ועיי' בחת"ם סופר יו"ד סי' רצ"ה סברא נפלאה ודבר חדש אשר לא נמצא כמותו בפי' תוס' בבכורות שמחדש שאי אפשר שאחר יעשה המצוה בשביל האב רק עולה המצוה להעושה והוא נכון מאוד ותלי' בחבל ראשונים ופוסקים שהבאתי למעלה נמצא ששפיר שייך כאן גזירה שמא יעבירנו שחרוד וטרוד על מצותו אשר מוטל על האב לבדו ונהפוך שם בשופר ולולב אינו טרוד שיודע שאחר לא יקח ממנו מצותו אבל כאן ירא לנפשו שמא יקדמנו אחר ויחטוף ממנו המצוה וישלם לו י' זהובים והבן כי כתבתי בקצרה והוא סברא נפלאה שכאן בודאי יש גזירה שמא יעבירנו ויש לי בחידושי ביצה ראי' ברורות דטבילת כלים הוי מצוה של הבעלים אבל בודאי הטבילה מועלת מאיש אחר בע"כ של הבעה"ב ובזה מתורץ רב ביבי בביצה דף ח"י והבן:
ואיידי דאיירי לא אמנע מלהיות מגן ומחסה על המג"א בה' פסח סי' תל"ב סק"ה שהקשה איך יברך איש אחר על ביעור חמץ של חבירו ותי' שמצינו כן שמוהל מברך והשיג עליו הדג"מ מילה שאני דחיוב על הב"ד אבל יש ראי' מהפרשת תרומה דאיתא ע"י שליח ואם איתא דשליח אינו מברך א"כ הוי כל שליח כמו אלם דאסור לתרום יען שאינו יכול לברך אלא נשמע דשליח יכול לברך על הפעולה אשר עושה בשליחות יע"ש והוא פנא על המג"א הלא עיקר שליחות בתרומה וצע"ג:
ונלע"ד ליישב בעזה"י דהנה בהפרשת תרומה יש ב' דברי' (א) תיקון הכרי שיסולק ממנו האיסור טבל ואותו תיקון אין לו שיעור אפי' חטה אחת פוטרת כל הכרי כנודע (ב) להפריש אז כאשר מתקן הכרי שיעור כדי נתינה לכהן אחת מארבעים או מחמישים או מששים עיי' תוספ' רי"ד קידושין דף נ"ח ונוב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"א והנה מה שמפריש שיעור נתינה בזה אין עושה השליח שום זכות לנפשו דגם אם מפריש כדי נתינה טובת הנאה לבעלים שהם בעצמן מקיימי' מצות נתינה אבל השליח לא זוכה שיוכל ליתן התרומה לכהן ועיי' נדרים דף ל"ו אבל במה שמתקן הכרי שמסולק ממנו איסור טבל אפי' אם הבעלים בעצמן מפרישי' לא מזכי' לעצמן יותר מאשר מזכין לכל איש ישראל דבתיקון הנ"ל אין על הכרי איסור טבל ואם השליח מפריש פועל בודאי ג"כ התיקון לעצמו כמו שמתקן לבעה"ב דמי שיאכל עכשיו אפי' שלא ברשות בעלים לא עבר רק על גזל לא על טבל כמובן ובודאי עיקר מצות הפרשת תרומה נתקיים אפי' בחטה אחת רק מצות נתינה לכהן לא יוכל לקיים יען שאין בידו שיעור נתינה אבל זאת לא נאמר דהכרי מתוקן ומותר לאכול ולא קיים מצות הפרשה כלל ונדמה זאת לתינוק שנימול תוך שמונה שחידש הגאון שג"א דהוי כנכרת הגיד ולא יוכל לקיים בו מצוה כלל זה אינו דבודאי נתקיים מצות הפרשה אבל לא יוכל לקיים מצות נתינה לכהן והבן ובאמת נ"ל הגם שט"ז ביו"ד סוף סי' א' מחדש דהפרשת תרומה אינו בעבור התיקון לאכול נ"ל היינו דוקא אם מפריש השיעור נתינה אבל חטה אחת בודאי הוא רק משום תיקון הכרי והבן זה מאוד:
ולפ"ז בשלומא בהפרשת תרומה שעיקר מצות הפרשה אשר מועיל בחטה אחת הוא עיקר לתיקון הכרי שאז השליח והמשלח שווין בו בזה ודאי השליח יוכל לברך אבל בביעור חמץ או במילה כפי הבנת המג"א שלא חל החיוב על הב"ד כל זמן שהאב רוצה לקיים מצותו והשליח אינו פועל לעצמו כלל אז בודאי קשה קו' מג"א איך יברך השליח הלא לעצמו אינו פועל כלל בפעולתו לכן מביא ראי' ממילה והבן זה וקו' הח"י מברכת אירוסין לק"ו דגם לרב נפעל עכשיו שאסורה לו בשם א"א ודוק: