שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן טז
שאלה מעשה אירע בלא טובה השמועה כי באו פריצים ויחללוה בהכ"נ ושללו מלבושי יקרי' אשר היו מונחי' שם כפרוכת הקודש ומלבושי ספרי תורה ובני בליעל הנ"ל עשו מפרוכת מכסה למטה משכב שלהם להדר ותפארת ואחר זמן רב אשר הקים ד' שופטי בארץ ושלחו אנשי' לתור אחרי השלל והבז הכירו מיד כי מכסה המטה הי' פרוכת לפני הארון והשיבו השופטי' את המכסה ביד בני ישראל וחשקה נפשם לעשות אותו פעם שני פרוכת לפני אה"ק אך שמעו כי אין ראוי לעשות פרוכת מדבר שנשתמש בו דברי חול ולא ידעו אם גם זה בכלל יען כי הי' פרוכת מעולם רק בני בליעל גנבו ושמו אותו לכלי חול וחוזר הקדושה למקומה להיות פרוכת לפני ארון הקודש ע"כ השאלה:
תשובה הדבר פשוט בעיני דמותרי' לעשות ממסך הנ"ל פרוכת הקודש הגם שאמת הדבר אשר שמעו שאסור לעשות מדבר שנשתמש בו חול תשמיש קדושה היינו אשר מתחילתו הי' תשמיש חול אבל מי שגנב תשמיש קדוש' ועשה בו תשמיש חול בזה לא נתחלל קדושתו ומעולם לא יצא מכח קדושתו ע"י שוללי' ובוזזי' ולא מבעי' לשיטת הבעה"מ בפ"ד דע"ז דבאו בה פריצי' ויחללוה איירי ברשעי ישראל אבל ע"י שבי לא יתחלל קדשי גבוה א"כ בודאי לא נפקעה קדושת כלים שהן מקודשי' לבית מקדש מעט אלא אפי' לרמב"ן במלחמות שם שפליג על הבעה"מ וסובר דבאו בה פריצי' קאי על אומה שכבשה ארץ ישראל היינו אז שלבנון באדיר נפל אבל ע"י חבורת כת רשעי ארץ מעיר אחת או שתים בודאי אין להם כח לקנות ולחלל קדושת גבוה דכת לסטי' לא נחשבה לעם להיות להם קנין שבי ודו"ק:
בירושלמי פ"ג דהוריות וז"ל אר"י בי רבי בון ובלחוד עד יהוא בן נמשי ומה טעם בני רביעי' ישבו לך על כסא ישראל מכאן ואילך בליסטיא היו נוטלין אותה עכ"ל הובא בפרשת דרכי' דרוש שנים עשר היינו לענין קרבן ומכ"ש שלסטי' חבורות רשע אין להם כח לקנות בכח שלל כי הפסוק ויקח כל ארצו מידו היינו במלך ועם כנלענ"ד:
ודע דאין שייך לומר כאן יען שבאו לשלול וכל אחד נושא נפשו בכפו מכח חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והרבה פעמים מפסידים חיותם א"כ בדמים קנינהו ויצאו לחולין עיי' בסנהדרין דף ע"ב דכבר הארכתי במק"א דאפי' לרב דסובר דאפי' נטל פטור היינו בישראל אבל בנכרי אינו קונה כלל אפי' בדמי' דבכל גניבה בן נח נהרג ואעפ"כ אינו קונה רק אינו חייב בהשבה עיי' סוף פ' השוכר את הפועל ובעירובין דף ס"ב ובקצו"ח ה' גניבה ואין עת האסף פה:
ולפ"ז לא ובעי' אם משנה את הבגד ועושה מפרוכת הנ"ל מלבוש עליון לס"ת בודאי מותר דהא ע"י שינוי מתיר המג"א בסי' קמ"ז סק"ה לעשות מבגד חול תשמיש קדושה אלא אפי' לעשות מפרוכת גדול פרוכת קטן שאין זה שינוי כלל אעפ"כ מותר דהוא נשאר בקדושתו ולא יצא לחולין ע"י שימוש גנב כנלענ"ד ברור בעזה"י:
אך הלום ראיתי לפרשת דרכי' דרוש י"ב שנתעורר בדבר גדול דבירושלמי פ"ב דסנהדרין אמרו בשם ר"י הנך פלגשי' שעשה דוד אלמנות חיות הי' כדי לעשות תשובה על שתאב דבר האסור אבל בשם רבנן דקסרין אמרו דאסורו' היו לו מן הדין מכח ק"ו וז"ל רבנן דקסרין אמרין אסורות ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורות למלך כלי מלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהי' המלך אסור להשתמש בהם עכ"ל הירושלמי והקשה הפר"ד א"כ נימא ג"כ אותו קל וחומר אם כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסורות לגבוה כמבואר במנחות דף כ"ז מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים ואש שלא נשתמש בהם הדיוט א"כ ק"ו כלי גבוה שנשתמש בו הדיוט יהי' אסור לגבוה וזה לא שמענו מעולם דוקא אם השתמשו בכלי גבוה לע"ז נאסר כמבואר בגמ' בע"ז בכלי' דאחז וכן משמע ברמב"ם בה' בהב"ח פ"א דכלי גבוה לא נאסר בשימוש הדיוט ולפי הק"ו מירושלמי יהי' הדין לאסור יעו"ש שהניח בקו' וצע"ג ואותו ק"ו שייך ג"כ בנידן שאלתינו אם כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור לשימוש ס"ת כ"ש כלי ששימש כבר לספר תורה שנאסר בשימוש חול כמו שהקשה הפ"ד וצ"ע:
ונלענ"ד לבאר בעז"הי הבנה אחרת בדברי הירושלמי ואקדי' קו' יפה מראה על ירושלמי הנ"ל א"כ שכלי הדיוט אסור לשימוש המלך א"כ קשה (א) איך נשא דוד בת שבע שהיתה אשת הדיוט (ב) איך נשא דוד אביגיל שהיתה אשת הדיוט (ג) איך נשא דוד רצפה הא בעל אותה אבנר והיתה כלי הדיוט וצע"ג:
אמנם כוונת ירושלמי נ"ל בהקדם שני הקדמו' (א) דאשה הנבעלת מאיש להיות בעולה תחת בתולה נקראת כלי שלו כחכז"ל אין אשה אוגדת את לבה אלא למי שעשה אותה כלי ואמרו עוד שאשה אמרה לאחד שביקש לישא אותה כלי שהשתמש בו קודש ישתמש בו חול יען כי היא שמלתו לעורו אז האש' כלי של האיש אשר משמש בו לעשות צרכיו (ב) גוף הבעילה של בעל באשה נקרא שימוש הי' משמש עם טהורה ואמרה נטמאתי שבועות דף ח"י משמשת במוך תשמיש המטה מקומות אין מספר בש"ס כנודע לכל:
והנה בירושלמי דהוריות וז"ל והוא אשה בבתוליה יקח הוא ולא מלך עכ"ל והוא מתורת כהני' וחזינן דלולי דכתיב הוא ס"ד דקדושת המלך דומה לכה"ג שצריך ליקח דוקא בתולה וא"כ הגם דכתיב הוא בכה"ג להודיע דמלך מותר אפי' בבעול' די שמותר בבעולה שנבעלת בהיתר ע"י בעלה אבל נבעלת באיסור וקבלה בבעילה איסור שם זונה דאפי' אשת ישראל שנבעלה באונס ונתאלמנה אסורה לכהן מהכ"ת שבעולה כזאת אשר נבעלה באיסור תהי' מותרת למלך הלא בעולה כזאת אין נאסרת לכה"ג יען שמצווה בבתולה דבלא"ה אסורה לו משום זוכה אז אין המלך ממועט שתהי' מותרת לו ונשאר בסברא שנבעלת באיסור אסורה למלך משום קדושתו כנלענ"ד:
ולכאורה יש להשיב דא"כ קשה קו' הגמ' איך נשא דוד בת שבע עיי' פ"ק דכתובות דתי' הגמ' משום אונס דבת שבע אנוסה היתה וקשה עכ"פ נבעלת היא באיסור ואסורה לכהן וממילא היא אסורה למלך וצע"ג אך הגמ' תי' עוד דיוצא למלחמת בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו ועיי' בב"ש סי' י"א סק"ג דע"כ הירושלמי סובר כתי' גנו כריתות דאל"כ קשה איך נשא דוד בת שבע דהא הירושלמי סובר הוא מזיד אפי' היא אנוסה אסורה לבועל וע"כ דלירושלמי פשיטא לי' דבת שבע קבלה גט כריתות יעו"ש א"כ הירושלמי לשיטתו נכון דין הנ"ל דלא ממועט מהוא שבעולה מותרת למלך רק אם נבעלת בהיתר ולא בשנבעלת באיסור ודו"ק היטב בזה בעזה"י:
ועתה בא ברוך ה' והבן בדברים בפי' הירושלמי דפ"ב דסנהדרין רבנן דקסרין אמרו אסורו' היו לדוד מה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט היינו אשת הדיוט שנקראת כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט היינו שאדם זר בעל אשה חבירו אפי' באונס דידה עכ"פ הדיוט השתמש בכלי של חבירו הדיוט כמותו ונעשית היא זונה ואסורה לכהן משום זונה היא בודאי אסור' למלך דדוקא בעולה בהיתר שנבעל' מבעלה מותרת למלך אבל נבעלת באיסור אסורה למלך מסברא שהוא מקודש לד' ק"ו כלי מלך היינו אשת מלך שנשתמש בו הדיוט שבעל אותה איש זר באיסור בודאי אסורה למלך וא"כ פלגשי דוד שנבעלו ואבשלום נשארו באיסור עפ"י דין ולכן נקט הירושלמי כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט ולא נקטו ומה כלי שאינו של מלך ונשתמש בו הדיוט אסור למלך כ"ש כלי מלך שנשתמש בו הדיוט לו יהי' שהי' כלי הפקר והשתמש בו הדיוט אסור למלך דעכ"פ השתמש בו הדיוט למה בחר הירושלמי כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט הלא עיקר הכוונה על כלי שאינו של מלך וצע"ג ולפמ"ש נכון דדוקא כלי הדיוט היינו אשת איש שנבעלת באיסור מחבירו הדיוט נאסרה למלך כלי מלך היינו אשת מלך שנבעלת באונס מהדיוט פשיטא שאסורה למלך ודו"ק היטב כי ישר בעזה"י:
ולפ"ז מיושבי' קו' יפה מראה דמעולם לא עלה על דעת רבנין דיהי' איסור למלך להשתמש בכלי ששימש בו הדיוט דמהכ"ת לומר כן אם המלך עוסק בתענוגי הגוף יהי' כל הכלי' מחודשי' דוקא בשלומא לקדשי גבוה הוא נאה שיוקחו חדשי' אבל לתענוגי גוף מה יעכב אם כבר נהנה בו איש אשר אינו מלך ולכן נשא דוד אבגיל הגם דהשתמש בה הדיוט אבל הי' תשמיש היתר וכן לקח בה שבע דלא נעשה בה לשיטת ירושלמי תשמיש איסור בבעילה וכן לקח רצפה הגם שבעל אותה אבנר עכ"פ לא נעשית זונה בבעיל' הנ"ל אבל בפלגשיו אשר המה נשיו הגם שהי' בלא קדושין וכתובה עכ"פ דינם הי' כאשת איש שאם יזנו במזיד אסורו' לבעליהם [ועיי' בילקוט שמואל ב' שעצת אחיתופל הי' שהוא ישב בדין על אבשלום על שבעל נשי אביו ויהרוג אותו ויקח המלוכה לעצמו] אז אמרינ' ק"ו נשי המלך שנבעלו מהדיוט דאסורות לבעליהן מן הדין ודו"ק:
ואל תשיבני א"כ מה לי נבעלו מן ההדיוט לו יהי' שמלך בעל אותם עכ"פ נבעלו באיסור מאיש זר וצ"ע לק"מ דכיון דפלגשי' בלא כתובה וקדושין א"כ כל אסורן של הפלגשי' שלא יהי' נבעלי' מאיש זר יען שנשי מלך אסורי' להדיוט ועיי' היטב בלח"מ פ"ד מה' מלכי' הל' ד' שתי' קו' מזרחי וא"כ במלך שרשאי ליקח נשי מלך אחר אז לא הי' באמת איסור כלל רק אבשלום הדיוט הי' כאשר נראה בעינים דירושלמי הנ"ל בשם רבנין דקסרין סובר דאבשלום נקרא הדיוט ולא מלך ודו"ק [ועיי' ירושלמי פ"ג דהוריות דר"ה אמר דדוד הי' מתכפר בשעיר כהדיוט כל אותן ששה חדשי' וא"כ הי' אבשלום מלך ועיי' בפר"ד שהביא כן בשם המדרש שדוד הי' כהדיוט ואבשלום כמלך שנטה אחריו לב כל ישראל ע"כ רבנין דקסרין פליגי וסברו דוד נשאר מלך ואבשלום הדיוט]:
היוצא מזה דלכ"ע מותר למלך לשמש בכלי הדיוט וק"ו של הירושלמי קאי אם אשת מלך נבעלה באונס מהדיוט אז אסורה למלך אבל שנימא ק"ו שכלי המלך אשר שימש בו הדיוט יהי' אסור לא עלה על דעת ירושלמי וה"ה כלי גבוה לא נאסר בשימוש הדיוט לגבוה וה"ה כלי קדושת בהכ"נ לא נאסר ע"י שימוש הדיוט כנלענ"ד ברור בעזה"י:
ועלה בדעתי להביא ראי' דמלך רשאי להשתמש בכלי הדיוט דרמב"ם כתב בה' ס"ת פ"ז הל' ב' וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שהי' לו כשהי' הדיוט עכ"ל ושם מבואר שצריך גם ספר הדיוט לשמש בו בבית גנזיו וז"ל וזה שהי' לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו עכ"ל ובארתי במקו"א דהיינו ללמוד תורה מתוכו וס"ת השני לצורך נהגת מלוכה וקשה איך משמש בספר שהשתמש בו הדיוט דהא מתחילה הדיוט הי' אע"כ שמותר למלך להשתמש בכלי שהשתמש בו הדיוט שוב ראיתי שזה משבשתא דפשיטא שאין צריך לגרש נשיו או למכור כלי ביתו שהי' לו מקודם דכל המיעוט הוא אם השתמש בכלי הדיוט אחר אבל תשמיש שלו לא מזיק ודו"ק: אך חשבתי להביא ראי' מרמב"ם בה' מלכי' פ"ג שכ' ח"ל בעת שישב על כסא מלוכה כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו עכ"ל ובודאי משמע שמותר בשל אבותיו אפי' אם לא היו אבותיו מלכי' וקשה איך משמש בכלי שהשתמש בו הדיוט אלא פשיטא שמותר למלך להשתמש בכלי הדיוט והתבוננתי דבודאי בכלי שהשתמש בו הדיוט טרם שנעשה הוא מלך בודאי מותר להשתמש אבל דילמא כלי שהשתמש בו הדיוט אחר שעלה הוא למלוכה אסור להשתמש בו וא"כ גם קו' ראשונה לק"מ ומיושב ג"כ קו' יפ"מ מאבגיל ודו"ק:
ויש להביא ראי' מן מה דכתוב מפורש בשמואל ב' ק' י"ב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ופירש"י שם וז"ל תועבת בני עמון מלכם שמו לשון מולך ותהי על ראש דוד אתי הגתי בטלה עכ"ל מחכז"ל ואיך השתמש בו דוד ויש להשיב על זה כמובן:
וחפשתי בבית אוצר התשובות של אדמ"ו הגאון חתם סופר באו"ח ומצאתי בסי' מ' בד"ה וראיתי שתי' קו' פר"ד שלפי ק"ו של ירושלמי יהי' כלי גבוה נאסר אם השתמש בו הדיוט ותי' הוא ז"ל דשאני אבשלום שהשתמש ברשות שקנאום אבשלום בקנין שבי מלחמה כמבואר בגיטין דף ל"ח אבל הדיוט דעלמא שמשמש בכלי מלך שלא ברשות לא נאסר למלך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ בכלי שרת דלא נפקא לחולין ע"י מעילה דיש מועל אחר מועל ג"כ לא נאסר לגבוה יעו"ש זה תמצית דבריו:
ולדעתי יפלא דבריו הקדושים דממנ"פ אם יש לאבשלום דין מלך ולא נידן כלסטי' עד שנאמר עליו שקונה בקנין שבי מלחמה והשתמש ברשות וכן משמע מירושלמי הוריות שהבאתי שדוד הי' מתכפר כהדיוט א"כ איך אמר הירושלמי בסנהדרין כלי מלך שהשתמש בו הדיוט הלא אבשלום לא נקרא הדיוט אלא מלך יען שנטה אחריו כל ישראל ואם הי' לו לאבשלום רק דין הדיוט. כי ד' אמר רק הנני מקים עליך מתוך ביתך וחכז"ל סבור הייתי עבד או ממזר והם פסולי' בישראל להיות מלך כנודע עיי' בב"ק דף פ"ח וא"כ איך יקנה בקנין שבי הלא לסטי' בודאי אינם קוני' ולא זכיתי להבין דעתו בזה: וגם בגוף החקירה שלו דאדם הדיוט אחר ששימש בכלי מלך מותר לתשמיש מלך עוד יען דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו לא אוכל להבין בשלומא אם יוטל על החפץ איסור שייך לחקור אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל כאן הכל מפני כבוד המלך כמו אין רוכבי' על סוסו ואין משמשי' בשרביטו ועיי' בלח"מ פ"ג מה' מלכי' מביא תוספתא וקרא בו כל ימי חייו הוא ולא הדיוט יעו"ש אבל בשאר כלי מלך לא מצינו שיהי' אסור מן התור' להשתמש וכ"ש שאין איסור על החפץ אפי' בס"ת רק איסור גברא ומכ"ש בשאר כליו וא"כ בודאי אין ההדיוט מניח איסור על החפץ דנימא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואעפ"כ מצדו (השימוש) יוכל להיות שהוא אין רשאי להשתמש בכלי ששימש בו הדיוט כנלענ"ד: