שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן טו
שאלה שאירע שהי' לגוי פרדס נאה ומצד החוץ לפני העיר עומד בית אשר שייך לפרדס והשכיר הבית לישראל לעשות שם חנות כאות נפשו וגם לקח ממנו מעט שכירות בעבור הבית רק כדי שישמור לו הפרדס בלילה מפני ריקי' ופוחזי' השוללים הפירות וגם התנה עם הישראל שצריך להיות לו תמיד חדר אחד פנוי אולי כאשר יבא בקיץ בערב לטייל בפרדס ולא יוכל לשוב לביתו שיעצרנו הגשם שיהי' לו מקום ללון ועכשיו ראה הגוי מזוזות על פתחי ישראל ואמר לו אם לא יסור זה יעזוב מיד את ביתו שריעיו אשר באו עמו צחקו עליו לאמר שלקח יהודי לשומר כדי שהמכתבי' ישמרו הפרדס ועתה שאל הישראל כדת מה לעשות הלא כבר פיזר ממונו לעשות חנות וגם אם יתן כל הון לא ימצא בתוך השנה מקום פרנסה אולי יש מזור ותעלה עפ"י התורה שיוכל לדור שם עד תום השנה בלי מזוזה:
תשובה לכאורה כיון דחיוב מזוזה הוא עשה דאוריי' א"כ צריך לפזר עליו מהונו ומאודו עד חומש כמבואר בא"ח סי' תרנ"ו במג"א סק"ז וביו"ד סי' קנ"ז בש"ך סק"ג וא"כ יש לישראל להדר במצוה עד חומש ואם לא יכול להשיג אז אנוס הוא ועכ"פ צריך להשתדל בדין או לפזר ממון לקיים מ"ע של מזוזה והוא פשוט:
אמנם כד דייקת יש לעיין בדבר זה דהגם דמבואר בש"ע יו"ד סי' רפ"ו דשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה רק יש הבדל שבא"י חייב מיד ובח"ל אחר שלשי' יום ועיי' בש"ך שם ס"ק כ"ט בכל זה יש לחקור לדעת (א) אם הוא מ"ע דאורייתא (ב) אם הוא רק מדרבנן (ג) אם הוא רק מפני מראית העין (ד) אם השוכר מעכו"ם לא הוי כשותפות עכו"ם ואשר יתן ד' בפי אותו אשמור לדבר בעזה"י:
הנה בחולין דף קל"ה ע"ב אמרו בגמ' מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם אלא ביתך למאי אתא לכדרבה דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין בתוספ' ד"ה ביתך וז"ל תימא אמאי לא אמר שותפת דעכו"ם כדקאמר בכל הני דלעיל עכ"ל:
וראיתי בריטב"א חולין דף קל"ה וז"ל ואלא ביתך למאי אתא לכדרבה אבל ליכא למימר דאתי למעוטי שותפת דאפילו הי' הבית כולה של אינה ישראל וישראל דר בו חייב במזוזה דקיי"ל מזוזה חובת הדר היא וישראל בכ"מ צריך שימור עכ"ל מבואר דסובר דמן התורה שותפת ככרי עם ישראל או אם ישראל שוכר בית מנכרי חייב במזוזה דאם מדרבנן הוא א"כ אכתי נשאר הקושי' למה לגמרא לתרץ דרך ביאתך בימין ולא משני דקרא קאי למעט שותפת או אם שוכר בית אלא פשיטא דריטב"א סובר דמזוזה חובת הדר מטעם שמירה ודאורייתא הוא ומכ"ש אם ישראל שוכר בית מישראל שחייב השוכר במזוזה מדאורייתא ודוק:
וכפתשגן הדברי' מצאתי שם בחי' ר"ן וז"ל ביתך דרך ביאתך וא"ת ואמאי לא אמרי' ביתך למעוטי שותפות דכותי כדאמרי' בכל הני דלעיל תירץ הרא"ה ז"ל משום דמזוזה חובת הדר הוא ולשמיר' עשוי' ואפי' בשותפו' אינו ישראל הדר בו חייב דאטו מי גרע בית זה של שותפו' מבית של כותי שישראל הדר בו חייב לעשות בו מזוז' עכ"ל הרי מבואר דר"א ור"ן סברו ג"כ דבין שותפות ישראל עם עכו"ם חייב הישראל במזוזה וה"ה ישראל השוכר בית מנכרי חייב במזוזה מדאוריי' וכדברי הריטב"א:
ומצאתי לרשב"א בחידושיו בחולין דף הנ"ל שכ' וז"ל וא"ת אמאי לא אמרי' ביתך למעוטי שותפות ככרי כדאמרי' בכל הני דלעיל נ"ל משום מזוזה חובת הדר הוא ולשמירה עשוי ואפי' בשותפות דנכרי ישראל הדר בו צריך שמירה עכ"ל מדבריו נגלה דישראל השוכר בית מנכרי פטור ממזוזה מדאוריי' ואפשר ה"ה ישראל ששכר מישראל דעכ"פ לא הוי הבית של ישראל כלל דשכירות לא קני' כאשר אבאר אי"ה לקמן אבל שותפות נכרי עם ישראל שנקרא גם בית ישראל אז מסתבר שחייב במזוזה יען דמזוז' הוא שמירה אשר צריך ישראל אם דר בביתו אשר הוא קנינו ואטו יען שיש גם לגוי חלק בו לא צריך שמיר' ודו"ק:
וראה שמצאתי מרגליות טובה להגאון ר' נחום טריביטש ז"ל בקובץ על הרמב"ם פ"ו מה' מזוזה הל' י"ב על אשר נתקשה הכ"מ שרמב"ם שינה סדרו מתחילה ביאר המזוז' צריך לקבוע בימין ואח"כ כ' בית שותפין חייב במזוז' שקשה למה לא כתב דין הנ"ל מקודם אשר ביאר כל אופני בית אשר חייבי' במזוזה וצע"ג ותי' הגאון ז"ל דלכאורה יש למעט מן ביתך שותפות עכו"ם רק יש סברא אטו מזוזה כשאר מצות הלא הוא להאריך ימים וא"כ גם שותפו' עכו"ם יהי' ישראל הדר בו חייב שכן כתב בס' ברכי יוסף אבל מכל מקום בעבור הסברא לא נעבור על מיעוט הקרא ביתך למעוטי שותפות עכו"ם לכל הפחות דאל"כ ביתך למה לי אבל יען שיש לנו דרש שביתך בא להורות דרך ימין וא"כ ליכא יתר בקרא ואזלי' בתר הסברא דשותפות עכו"ם חייב וע"כ הקדים הרמב"ם דין דמזוזה צריך להיות בימין ואם קבעה בשמאל פסול דילפי' מקרא דרך ביאתך וא"כ כותב סתם בית שותפין חייב במזוזה אפי' שותפות עכו"ם והבן כי הוא דבר נחמד ואלו ראה הגאון דעת הריטב"א ור"א ור"ן ורשב"א (וכן נ"ל ראי' מירושלמי סוף מגילה וז"ל תפילין ומזוזה הי קדים שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילין קודמין מ"ט דשמואל שכן נוהגת בשבתות ויו"ט מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ים והולכי מדבר עכ"ל ולמה נקט שמזוזה אין נוהגת במפרשי ים ולא נקט שאינה נוהגת בכל בתים השכורי' ושאולי' ושותפות נכרים אלא פשיטא דכולם חייבי' מדאורייתא כדעת ראשונים שהבאתי) שסוברי' כן ששותפות עכו"ם חייב מה"ת הי' שמח כי הולך בבטח בדרך ראשונים אחד:
ובזה פלא בעיני על הרמ"א יו"ד סי' רפ"ו סעיף א' פוסק דשותפות עכו"ם עם ישראל פטור ממזוזה ובסעיף כ"ג שפסק המחבר השוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה ורמ"א אינו חולק עליו והוא פלא בכפלים (א) איך פסק כדעת מרדכי דשותפות עכו"ם פטור והניח דעת ריטב"א ור"ן ורשב"א ור"א ורמב"ם ופוסק כדעת מרדכי וצע"ג (ב) אם שותפות עכו"ם פטור מכ"ש אם ישראל שוכר מעכו"ם דמלשון רשב"א משמע שותפות עכו"ם חייב ושכירות מעכו"ם פטור וא"כ למה פסק הרמ"א בשותפות לפטור ובשכירות מעכו"ם מחייב וצע"ג:
ועיינתי בב"י וראיתי שמביא בבד"ה דעת רשב"א שמחייב בשותפות עכו"ם דלא כמרדכי וא"כ מן התימא דרמ"א חלק על פסק המחבר שהוא כרשב"א ופסק כמרדכי ובסוף הסי' הביא הב"י דברי הג"מ פ"ה מה' מזוזה שדעת ר"י ששוכר בית מעכו"ם פטור הישראל ממזוזה אבל הרמב"ם פוסק דשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה וכן הביא הסמ"ג בשם ירושלמי יעו"ש אך א"כ יפלא בעיני אם הירושלמי ורמב"ם מחייבי' במזוזה אם ישראל שכר בית מעכו"ם ומכ"ש אם ישראל גם שותף לגוף הבית דבודאי חייב במזוזה וא"כ יפלא למה לא הביא הב"י בבד"ה שדעת רמב"ם וירושלמי כרשב"א דלא כמרדכי ומכ"ש שלא הי' לו לרמ"א לפסוק כמרדכי נגד דעת רמב"ם וירושלמי ורשב"א וצע"ג:
ונלע"ד מתחילה אחקור בדבר אם ישראל שוכר בית מישראל אם מחויב מדאורייתא במזוזה או לא מי נימא דהתורה כתבה ביתך בבית שלך אם תדור בו אז יש חיוב מזוזה אבל אם ישראל שכר בית מישראל פטור ממזוזה מדאורייתא יען דבית אינו שלו והמשכיר פטור מלעשות מזוזה יען דאינו דר בו או נימא כיון דהבית של ישראל והדר בו הוא ישראל בודאי הדר בו חייב מדאורייתא וצע"ג:
בהגהות מיימונית פ"ה מה' מזוזה אות ז' כ' וז"ל אבל הני בתים ששוכרי' ישראל מגוים פסק ר"י דפטור ממזוזה דכתיב ביתך ולא בית אחרים כדאמרי' גבי טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מציצית דכתיב כסותך ולא כסות אחרי' ואף לאחר שלשים יום אינו חייב אלא מדרבנן שלא יאמרו שלו הוא אבל בית גוי לא אתי למטעי דקלא אית לי' והא דאמרי' מזוזה חובת הדר הוא היינו לפטור ישראל כשגוי שכרו ממנו אבל לחייב ישראל כשדר בבית גוי לא אך קשה אמאי לא דרשי' ביתך ולא בית אחרי' ויפטור כששוכר ישראל מישראל כמו דדרשי' כסותך ולא כסות אחרי' ואם תתרץ דחשבי' לי' ביתו דשכירות קני' כ"כ שאלה קמא ע"כ מצאתי ודעת רבינו המחבר דחייב אפילו בבית גוי כל זמן שהוא בתוכה כדמוכח לשון העמוד עכ"ל עין בעין נראה כי סוף דברי ר"י שכ' וז"ל כ"כ שאלה קמא עכ"ל הוא מחוסר הבנה וצריך להגי' כ"כ שאלה קניא הכוונה אי שכירות הוי קנין ה"ה הוי שאלה קנין וא"כ למה פסקי' שטלית שאולה פטור מן הדין אפי' לאחר שלשים יום רק מפני מראית עיין חייב תיפוק לי' דשאל' קני' וע"כ דשאלה לא קני' וא"כ ה"ה שכירות לא קני' חוץ באונאה עיי' תוס' בב"מ דף נ"ו ע"ב וא"כ אפי' שוכר בית מישראל יהי' פטור וק"ל:
היוצא מזה מבואר דר"י פסק ששוכר בית מגוי פטור ממזוזה דדרשי' ביתך אבל שוכר בית מישראל חייב כמובן ומה שנתקש' למה אם שוכר מישראל חייב ואי שכירו' קני' א"כ טלית שאולה יהי' חייב מן הדין בציצית וצע"ג: נ"ל ליישב דשכירות קני' ונקרא ביתו אבל הוי רק קנין ששוכר יש לו ג"כ קנין בו והוי שותפו' באיכות בקנין לזמן אבל בטלית דכתיב כסותך אשר תכסה בה וקשה כיון שמכסה בה א"כ הוא או שכור או שאול בידו וא"כ יש לו בו קנין לזמן עכ"פ א"כ לכתוב קרא כסות אשר תכסה בה ואנא ידענא שדוקא אם יש לו קנין עכ"פ לכסות בה אז הוא מחויב דהוי כמו בגד שותפות וא"כ כסותך למה לי אלא למעט שאולה שבטלית מבקש הקב"ה קנין עולם דוקא אבל במזוזה דליכא קרא רק ביתך אז די דממעטי' אם שכר בית מגוי יען דאין שם ישראל עליו דעדיין נקרא בית עכו"ם אבל שוכר בית מישראל דנקרא על הבית שם ישראל וגם לשוכר יש קנין בו נקרא ביתך וחייב במזוזה משא"כ בטלית דמיעטו קרא כאמור דהגם דדרשי' במנחות דף ח"י אשר תכסה לרבות כסות סומא אבל עכ"פ היינו יודעין דצריך להיות לו בו קנין לזמן לכסות כפשטו' הקרא ולולא להרבו' סומא הי' לתורה לומר כסות אשר תתלבש בה ומדכתיב תכסה תרתי ש"מ ודו"ק:
ולכאורה השתוממתי למה אמרו בחולין דף קל"ה כסותך בא למענו שאולה ולא אמרו למעט שותפות עכו"ם דפטור וקרא דבגדיהם מרבה שותפות ישראל וצע"ג ונ"ל דנכון מאוד דבשלומא בחלה בראשית הגז במעשר בבכורה בתרומה וכדומה דהגם דיש לגוי שותפות בכל זאת יש בו ג"כ דין חלוקה שישראל לוקח ככר מובדל לעצמו ומקצת דגן לעצמו ומקצת צמר לעצמו ומקצת צאן לעצמו מכח השותפות אשר כל שותף לוקח מתוך השותפות חלק להנות לעצמו וס"ד לחייב הישראל אח"כ בחלקו קמ"ל התורה דפטור כיון בשעה שחל החיוב כגון בשעה שנעשה בצק ובשעת מירוח ובשעת מעשר ובשעת לידה ובשעת הכנסה לבית הגם שאח"כ מובדל חלק הישראל ואין לעכו"ם חלק בו עכ"פ בשעה שבא החיוב הי' לעכו"ם חלק בכלל אבל במזוזה או בציצית וכדומה ממנ"פ אי לאחר החלוק' פשיטא דחייב דהא עכשיו הוא עכ"פ של ישראל לבד וביתו ממש הוא ואי קודם החלוק' אשר יש לגוי חלק בו פשיטא דפטור דהא יש לגוי כאן חלק שפטור ממזוזה ופטור מציצית ולחיוב הציצית צריך כל הבגד ולחיוב מזוזה צריך כל הבית אם הדין דשאול או שכור מגוי פטור א"כ ה"ה שותפות פטור דהא חצי בית או חצי בגד של הנכרי רק הישראל נהנה ממנו [ואנכי אשבע בחי ראשי כי כוונתי מדעת עצמי ואח"כ מצאתי בהגהת מרדכי פ"ח בחולין שהר"ר חיים השיב זאת לר' אביגדור וב"ה שזכיתי לזה] ומאי אולמא שותפות עכו"ם משאול או שכור מעכו"ם וע"כ צריך למעטו מכסותך שאול מעכו"ם וממעט הגמ' מיד אפי' שאול מישראל וה"ה במזוזה אי שאול או שכור חייב ה"ה שותפות עכו"ם ואי שאול או שכור פטור ה"ה שותפות עכו"ם פטור ולכן לא נקט הגמ' במזוזה למעוטי שותפות עכו"ם רק ביתך דרך ביאתך ואי שותפות חייב או פטור תלי' אם שכור או שאול חייב או פטור ודו"ק כנלענ"ד:
אמנם במרדכי סוף ה' ציצית מצאתי וז"ל השוכר בית בח"ל כל כ' יום פטור ממזוזה כראה דבין במזוזה ובין בציצית בדלאו דידי' פטור לעולם מדאורייתא דבציצית כתיב כסותך ובמזוזה כתיב ביתך אבל מדרבנן מחויב לאחר ל' יום שהעולם סבור לאחר ל' יום שהוא שלו ובסמ"ק גבי אין משכירין להם בתים ה"ה אפי' דאפי' הוא של כותי אם ידור בו ישראל חייב במזוזה נראה דאפי' שכרה מישראל פטור מדאורייתא עכ"ל מבואר דסובר לאמת כקו' הגה"מ דאפי' שכרה מישראל פטור מדאורייתא ממזוזה כמו בטלית שפטור מדאורייתא אפי' ששאל או שכר ודו"ק וכ"כ בתוס' ע"ז דף כ"א ע"א בד"ה הא וז"ל אבל בית ודאי אפי' לא ימכרנה לנכרי אלא שלא ידור בו ישראל אין כאן חיוב מזוזה מה"ת ואפי' אם שכרה לישראל אחר ודר בו דהכי קיימ"ל יעו"ש וכ"כ עוד בשם הר"ר אלחנן בד"ה אף וז"ל כמו במזוז' שאינו חייב בה אלא בביתו בעודו דר בו אבל השוכר בית אף בא"י פטור מן המזוזה מה"ת עכ"ל וכ"כ במנחות דף מ"ד ע"א מבואר דגם בעלי תוס' סברו אפ' ישראל השוכר בית מישראל פטור מדאורייתא יעו"ש:
וכן מצאתי בש"מ בב"מ דף ק"א בד"ה הא אמר רב מזוזה חובת הדר וז"ל אין לפרש דמדאורייתא הדר בו חייב במזוזה אפי' אין הבית שלו דהא תניא בפ' התכלת השוכר בית בח"ל כל ל' יום פטור ממזוזה מכאן ואילך חייב והיינו מדרבנן משום דנראה כאלו הוא שלו כטלית שאולה דכל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דמה"ת טלית שאולה פטורה דכסותך כתיב והכי נמי ביתך כתיב ולא בית אחרי' אע"ג דאמרי' פ' ראשית הגז אלא ביתך ל"ל כדרבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש וכו' תרי ביתך כתיבי וה"פ חובת הדר הוא כלומר אדם שיש לו בתים ואינו דר בהם אינו חייב לקבוע בהם מזוזה הילכך זה השוכר אם ירצה יעשה מזוז' הרא"ש ז"ל עכ"ל והביא עוד וז"ל והריטבא כ' וז"ל חובת הדר הוא פי' הר"י דמאוריי' תרתי בעינן שיהי' הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר בו ואעפ"י שאינו ביתו והביאו ראי' מפרק ר"א דמיל' שאמרו שם שאני טלית ומזוזה הואיל בידו להפקירם כבר כתבתי שם עכ"ל הריטב"א [ופלא שריטב"א הנ"ל סותר דבריו מה שכתב בחולין וצע"ג] מבואר דרא"ש וריטב"א סוברי' ג"כ כתוס' דמדאוריי' אפי' ישראל השוכר מישראל פטור ממזוזה וכן הוא בחד תי' במדרכי סוף פ"ק דע"ז שדוקא אם ישראל דר בביתו חייב אבל השוכר מישראל פטור מן מזוזה ודאורייתא:
המורם מזה דדעת תוס' ודעת מרדכי ודעת רא"ש וריטב"א וחקירת הגמ' הוא ששוכר בית מישראל חבירו ג"כ פטור מדאוריי' ממזוזה ומכ"ש בישראל השוכר וגוי דפטור אבל דעת ריטב"א ור"א ור"ן בחולין ורמב"ם וירושלמי דאפי' שוכר וגוי חייב ומכ"ש שוכר מישראל בודאי חייב כמובן אבל מדרבנן לכ"ע חייב במזוזה אפי' אם שוכר מנכרי יען דבית גוי קלא אית לי' אבל אם ישראל שותף בגוף הבית ונקרא שם ישראל על הבית אז בודאי גם הגה"מ מודה דחייב על כ"פ מדרבנן ודוק:
ולפ"ז יפלא ביותר לו יהי' דשותפות עכו"ם עם ישראל פטור מדאורי' עכ"פ יש לישראל על חלק הגוי כשכירו' דהא נהנים בשותפות נהפוך הוא אפשר ששוכר וגוי פטור דשכירות לא קניא אבל שותפי' טובים יותר כמבואר בר"ן נדרים פ' השותפין וכן הערותי למעלה שהוא דעת רשב"א דשותף ישראל עם גוי חייב אבל שוכר פטור אבל עכ"פ לא גרע שותפות משוכר ובשוכר ישראל מעכו"ם דעת ר"ן ור"א וריטב"א וירושלמי ורמב"ם דחייב מדאוריית' ולשאר שיטות הוא תוס' ורא"ש וריטב"א בב"מ ומרדכי דחייב עכ"פ מדרבנן וא"כ איך עלה על דעת רמ"א לפסוק ששותפות עכו"ם עם ישראל פטור ממזוזה והוא פליאה גדולה וצע"ג:
ונלע"ד בעזה"י לבאר דלא נוגעין בעדותן זה לזה כלל ואעתיק לשון המרדכי פ"ח וז"ל שאל הר"ר אביגדור את רבי חיים בית ישראל ועכו"ם שותפין בו אם חייב במזוזה מההיא דראשית הגז דלא קאמר אלא ביתך ל"ל למעוטי שותפות עכו"ם מכלל דשותפות עכו"ם חייב במזוזה או דלמא כיון דכתיב למען ירבו ימיכם דמרבה מיני' שותפו' ממילא שמעי' שלא ריבה הכתוב אלא בשותפין ששניהם ישראל שהקפידה התורה ברבוי ימיהם ומביתך לא מצי למעוטי שותפות עכו"ם דא"כ ימים [צ"ל ימיכם] למה לי אם נאמר מביתך דפרשה שני' ההוא למעוטי שוכר ושואל דפטור עכ"ל:
ולכאורה השתוממתי על המראה מה שסיים הר"ר אביגדור וז"ל ומביתך לא מצי למעוטי שותפות עכו"ם דא"כ ימיכם ל"ל אם באמר מביתך דפ' שני' ההוא למעוטי שוכר ושואל דפטור עכ"ל (א) מה ביקש בזה הלא הוא כדבר שפתים הלא כבר ביאר ספיקו מי נימא מדלא תירץ הגמ' ביתך למעוטי שותפות עכו"ם מכלל דשותפות עכו"ם חייב או נימא דמקרא דמרבי' שותפות למען ירבו ימיכם כבר ממועט גוי וא"כ למה לן עוד קרא ודרשו ביתך דרך ביאתך וא"כ ספיקו כבר ערוך למה לו להוסיף ומביתך לא מצי למעוטי הגם אי יכולין למעט עכ"פ הוי דבר המותר (ב) מה שכ' א"כ אי ביתך ממעט שותפו' עכו"ם א"כ ימיכם למה לן הוא מחוסר הבנה הלא אם לא כתיב ימיכם הו"א אפי' שותפות ישראל פטור כס"ד דגמ' יען דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא אבל יען דכתיב ימיכם ידעי' דשותפות ישראל חייב וא"כ ביתך למה לן ע"כ למעט שותפות עכו"ם הלא בכל הדרשות דרשו שם כן אי צאנך אפי' שותפות ישראל פטור רק מבכורות בקרכם ידעי' אפי' שותפות ואלא צאנך למעט שותפות עכו"ם וכן כולם וא"כ ה"ה כאן אי לא כתיב ירבו ימיכם אפי' שותפו' ישראל פטור יען דכתיב ביתך וצע"ג (ג) שסיים אם נאמר ביתך דפרשה שני' למעוטי שוכר ושואל עכ"ל הוא פלא דילמא שוכר ושואל פטור ושותפין חייב דשאלה לא קני' ושכירות לא קני' אבל שותפו' טוב ואין לדברי' הנ"ל הבנה איך יש להם שייכות לזה הענין (ובמרדכי סוף ע"ז יש שינוי לשון גדול בזה יעו"ש):
אמנם מאוד עמקו מחשבות הר"ר אביגדור והוא דאקדי' דנ"ל דהגם אי שכירות או שאלה קני' הוי רק שותפות דשוכר עם המשכיר שותפי' בגוף הדבר לזה קנין הגוף ולזה קנין פירות דכל קנין גמור עוקר שם בעליו הראשונים אבל שכירות או שאלה לא עוקר שם בעלי' ראשונים והארכתי בזה בתשובה אחת והבאתי סמוכי' מב"ק דף ע"ו ומריטב"א ע"ז דף ט"ו ומבעה"ת הובא באלי' רבא סי' רמ"ו יעו"ש ואם שותפי' ישראלים חייבי' במזוזה כדמוכח מלמען ירבו ימיכם ה"ה השוכר בית מישראל יהי' חייב במזוזה דזה הוא שותפות ישראל ודו"ק:
בכל זה אני אומר דבר חדש הגם ששוכר הוי שותף ושותפי' ישראלים חייבי' במזוזה אעפ"כ השוכר עם המשכיר פטור ממזוזה דמזוזה הוי חיוב דוקא ע"י שאדם דר בו אבל מי שיש לו בתים ואינו דר בם פטור דמזוזה חובת הדר פירשו כל הראשונים אם אדם אינו דר בביתו הבית פטור ממזוזה וא"כ מאי מועיל ששכירות קני' והוי השוכר שותף עם המשכיר הלא המשכיר אינו דר בו ומכח חלקו הבית פטור ממזוזה ולא נשאר רק חלק השוכר שהוא דר בבית ויהי' חייב עכ"פ יש בבית זה כח משכיר שפטור מן מזוזה אבל אם שני בעלי בתים דרים ביחד בבית שותפו' שלהם א"כ שניהם נכנסו בחיוב מזוזה שבא מכח דירה רק עכ"פ אין הבית מיוחד לאחד זה הוא דומה לב' ישראלים שיש להם בשותפו' צאן או עיסה שמחויבי' יען שעל שניהם חל חיוב מעשר או חלה וא"כ מפסוק למען ירבו ימיכם אנו מרבי' דוקא שותפי' ישראלי' שדרים ביחד בבית שותפות שלהם אבל שכירות ישראל מישראל דמשכיר הוי ג"כ שותף והוא פטור בבית הזה ממזוזה מהכ"ת יהי' השובר חייב הלא כח המשכיר בבית זה לא נכנס בחיוב מזוזה וא"כ הגם ששותפי' ישראל חייב מלמען ירבו ימיכם בכל זאת שוכר או שואל הגם ששכירו' קני' פטור השוכר או השואל ממזוזה והבן זה:
אך צריך לברר אם יש לשני ישראלי' שותפות בבית ואחד משותפי' דר בו אז נ"ל דמחויב עפ"י דין במזוזה דהוא אינו דר בתורת שכירות או שאלה אלא בכח קנין עצמו יען שהך בית הוי קנינו דהא הבית נכנס בחיוב אם בעליו ידור בו והלא ישראל הדר בו הוא דר בתורת בעליו ולא בשכירו' ושאלה רק מכח קנין גופו וממונו וראי' לזה הלא דרשינן ביתך למעט שאלה ושכירות ולא נאמר למענו שותפו' בכה"ג דלא דר בו אלא שותף אחד אלא פשיטא יען דמזוזה לשמירה אם דר בביתו בקנין ממונו אז לא נאמר למענו אם דר בתורת קנינו אלא אם דר בתורת שכירות ושאלה דאין לו בגוף הבית קנין ממש אבל אחד משותפין שדר בו בתורת בעה"ב חייב במזוזה והבן: ולכאורה מסתבר אם עכו"ם וישראל שותפי' בבית וישראל בלחוד דר בו יהי' חייב דעכ"פ הוא דר רק בתורת בעלים וכן הוא דעת רשב"א בחולין כאשר אבאר אי"ה אבל י"ל שיש הבדל זה דוקא אם הבית כולו עכ"פ מבר חיוב במזוזה אבל שותף גוי יש חלק אשר לא נכנס בתורת בעליו בחיוב מזוזה כלל וזה דעת הר"ר חיים כאשר אבאר אי"ה:
אבל אם ישראל וגוי דרים ביחד בבית שותפות שלהם יש לחקור הלא הישראל דר בתורת בעליו אי נימא שיתחייב ג"כ במזוזה או נימא דוקא שני ישראלי' הדרים ביחד מרבינן מלמען ירבו ימיכם דתורה חפיצה ברבוי ימיהם אבל אם דר עם הנכרי פטורי' יען שלא הקפידה התורה ברבוי ימיו ובשותפות צריך דוקא להיות ירבו ימיכם וק"ל:
ומעתה יובנו דברי רבינו אביגדור שחקר יען דלא משני ביתך בא למעט שותפות נכרי אם גוי וישראל דרים יחד בבית שותפו' שלהם מזה משמע לכאורה כיון שעכ"פ הישראל דר בתורת בעלי' בתוך ביתו חייב או נימא הלא אפי' שותפי' ישראלים הדרים יחד לא שמענו אלא מדכתיב למען ירבו ימיכם היינו שדרים יחד בבית וחייבים במזוזה דתורה חפץ בחיות שניהם ממילא משמע אי שותף אחד הדר עמו הוא גוי פטור וכ"ת מנ"ל לדרוש טעמא דקרא הלא הי' טוב אם הגמ' אמר ביתך למעוטי שותפות עכו"ם ומדלא אמרו כן נשמע דלא דרשי' טעמא דתורה מקפיד דוקא על ריבוי של כל הדרים אלא אפי' אם ישראל וגוי דרים יחד מקפיד התורה על חייו וצריך מזוזה ע"ז ביאר הר"ר אביגדור דאי אפשר למידרש ביתך למעוטי עכו"ם בשותפות ישראל דא"כ למה לתורה למען ירבו ימיכם לדרוש שותפות ישראל וכי תשיב דאל"כ ס"ד דאפי' שותפות ישראל פטור זה אי אפשר דהא מביתך השני דרשי' שבית שאול או שכור פטור ממזוזה ואם שותפי' ישראלים הדרים יחד יהי' פטורי' פשיטא דשואל או שוכר פטור דשם המשכיר אשר הוא שותף לא נכנס בחלקו בחיוב מזוזה בבית זה דהא אינו דר בו והלא אפי' שותף ממש אשר דר בו בתורת בעליו ונכנס לכלל חיוב מזוזה פטור יען שאינו ביתו מיוחד מכ"ש שואל ושוכר פטור וא"כ מדצריך ביתך למעט שואל ושוכר א"כ ידענו דשותפי' ישראלים הדרים יחד מחויבים במזוזה וע"כ הך למען ירבו ימיכם קאי למעט דוקא שותפי' ישראל הדרים יחד מקפיד התורה אבל שותפות עכו"ם עם ישראל פטור ממזוזה ואי ביתך הראשונה בא למעטו שותפו' עכו"ם עם ישראל א"כ למען ירבו ימיכם למה לי ולכן דרשו למען ירבו ימיכם על שותפות ישראל ולמעט שותפות עכו"ם וביתך ע"כ על דרך ביאתך וא"כ גוי וישראל הדרים בבית שותפות שלהם יוכל להיות פטור ממזוזה אך כל זה אם שוכר בית מישראל פטור ממזוזה דדרשי' ביתך דפרשה שני' אבל אי נימא ששוכר בית מישראל מחויב א"כ אי לא כתיב ירבו ימיכם הוי דרשי' ביתך אפי' שותפות ישראל פטור והצריך הכתוב לגלות דשותפות ישראל חייב וא"כ ביתך ראשונה יוכל לבוא למענו שותפות נכרי דמהכ"ת לדרוש טעמא דקרא ומדלא אמרו הכא בחולין מוכח בשותפות נכרי חייב ישראל במזוזה וזה הי' שאלת הר"ר אביגדור ומיושבי' כל הקו' שהקשתי:
ובזה יובן תשובת הר"ר חיים שם שכ' אפי' ליכא קרא למעט שותפות עכו"ם אפ"ה פטור ממזוזה כמו בנגעים דמרבי' שותפות ישראל ושותפות עכו"ם פטור ומסיים וז"ל והטעם כיון שיש לעכו"ם חלק בבית זה ועכו"ם לאו בר טמויי בנגעים הרי אין כאן בית שלם לגבי טומאת נגעי' דבעינן בית שלם עם כל זויותיו וכן לגבי מזוזה כיון שיש לעכו"ם חלק בגוף הבית ובשער ועכו"ם לאו בר מזוזה הוא הרי אין כאן בית שלם להתחייב במזוזה ואנן בעינן בית שלם לענין מזוזה דהא ממעטי' בית שאין בו ד' אמות וכן שער שלם בעינן וכי שקלת לחלק עכו"ם הוי חצי בית וחסר ולענין מזוזה ונגעים דהבית עומד בחזקת שניהם וכל פורתא ופורתא יש בו חלק דעכו"ם לא צריך קרא למעוטי עכ"ל מתוקי' דבריו מדבש ונופת צופים הגם אי השוכר חייב במזוזה היינו עכ"פ לישראל הדר בו כל הבית לקנינו והוי כשותף והגם שהמשכיר הוי ג"כ כשותף והוא פטור עתה ממזוזה עכ"פ הוא בר חיוב מזוזה דהא ישראל הוא ואפי' אם נימא שהשוכר בית מגוי חייב במזוזה מדאוריית' הוא דתורה מקפיד מכח הדר בו ונהנה השימוש ולא מבקש שיהי' הגוף שלו ממש עכ"פ כל השימוש נכנס בחיוב מזוזה מכח שכירות או שאלה אבל אם הנכרי דר עמו ממש בבית שותפות אז הגם שישראל דר בו בתורת בעלים עכ"פ אין כאן בית שלם דהא חלק הגוי אשר הוא דר בו פטור ממזוזה דהוא לא הוי בר חיוב מזוזה כלל וא"כ ליכא בית שלם לחיוב מזוזה אבל בישראל השותפי' ודרים יחד הלא שניהם בר חיובים ואיכא כאן בית שלם המחויב במזוזה כנלפענ"ד בהבנת דבריו בעזה"י:
ומה שצריך עוד בירור אם ישראל ועכו"ם שותפים בבית וישראל בלבד דר בו אז נ"ל דתלי' אי שוכר מעכו"ם חייב פשיטא דזה חייב דגם הוא דר בתורת בעליו ולא גרע משכירות מעכו"ם אבל אי שוכר מעכו"ם פטור אז גם זה פטור מדאורייתא דבשלמא בשותפות ישראל הגם שא' איכו דר בו עכ"פ הוא בר חיוב מזוזה ונכנס הבית בתורת חיוב מזוזה אם ידור בו בעליו והשותף הדר בו הוא שוכן בו בתורת בעליו ולא בתורת שכירות אבל אם השותף נכרי א"כ לא נכנס הבית בתורת חיוב בר ישראל נחשב השותף כשוכר ובכל זה יש לצדד לחיוב יען שישראל דר בו בתורת בעליו והוא קנינו והמזוזה היא מטעם שמירה והלא הגוי אין דר בו וא"כ מסתבר שחייב בכה"ג במזוזה אבל אי השוכר מחויב מכ"ש השותף ישראל שדר בו לבדו:
ומעתה נ"ל דרשב"א וריטב"א ור"ן ורמב"ם אשר מחייבים בשותפות ישראל עם עכו"ם או שוכר ישראל מעכו"ם הוא אם הישראל לבד דר בו אבל הרמ"א שם קאי על המחבר שפוסק שבית שותפי' חייבי' או בית אשה היינו שותפין שדרים יחד בין בבית שלהם או בבית השכור עכ"פ בית שותפי' הדרים יחד מחויבי' ע"ז הביא הרמ"א דוקא שותפין ישראלים הדרים יחד אבל גוי הדר עם ישראל יחד אז בין בית שלהם או בית שכור פטורי' דעל סברת מרדכי הנ"ל בשם הר"ר חיים ליכא שום חולק ולכן לא כת' רמ"א וי"א שפטורים שמשמע שחולק על המחבר או שמרדכי מחולק עם הרשב"א מזה נגלה דרמ"א הבין דליכא כאן פלוגתא כלל דכאן איירי שגוי דר עם ישראל ואקוה שמקום הניחו לי מן השמים:
ובנידן שאלתינו כיון שהגוי המשכיר לו את הבית צריך להיות לו חדר פנוי לצורך עצמו ולא בירר לו איזה חדר א"כ הוא שותפות גם בדירה אז בודאי יש לסמוך על פסק הרמ"א דהלא יש כאן צדדים להתיר דילמא כהגהת מיימונית דשוכר בית פטור אפי' מדרבנן דמראית עין ג"כ ליכא דנקרא שם הגוי עליו ואת"ל דיש עליו חיוב מפני מראית עין עכ"פ מצוה דאוריי' לא הוי כשיטת רא"ש ומרדכי ותוס' וריטב"א בב"מ ואת"ל דשוכר מחויב מדאורייתא זה דוקא אם אין לגוי שותפות בדירה אבל כאן בשותפות בדירה פסק הרמ"א אפי' שותפות בבית עם העכו"ם פטור וע"ז ליכא מאן דפליג וישראל הנ"ל לא צריך מזוזה ומכ"ש שלא צריך לפזר ממון או לצאת מן הבית כנ"ל להלכה:
ובא לידי תשובה הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל וראיתי שם בסי' ס"ו שחקר על דין דשותפות עכו"ם עם ישראל אם חייב במזוזה תלי' אי השוכר בית חייב וע"כ הטעם דמזוזה חובת הדר משום שמירה וגם שותפות עכו"ם חייב ואי שוכר פטור דבעינן ביתו ממש דרשי' נמי ביתך ולא שותפות עכו"ם ויען דתוס' ורא"ש סוברי' דשוכר פטור לכן פסק הרמ"א כמרדכי ולא כרשב"א דתוס' ורא"ש סוברי' כוותי' אך חזר בו דא"כ למה פסק הב"י כרשב"א הלא התוס' ורא"ש סוברי' כמרדכי מזה נגלה דשותפות יכול להיו' חייב אבל השוכר פטור וא"ב לכ"ע שוכר פטור מדאורייתא וא"כ השאיר דברי הש"ך בסי' רפ"ו ס"ק ק"ח דכל ל' יום פטור השוכר יען דלא נקבע דירתו והשיג עליו זה הטעם אם השוכר מחויב מדאורייתא אבל כיון דקיימ"ל דשוכר פטור מדאוריי' כדעת תוס' ורא"ש וגם הרשב"א סובר כן כאשר הוכיח א"כ גם דעת המחבר דשוכר חייב מדרבנן וא"כ הוי הטעם יען דקודם ל' יום ליכא מראית עין והניח דברי הש"ך בצ"ע יעו"ש:
ואומר אני במכ"ת ימחול לאלף ששוכר בית חייב מדאורי' כדעת ריטב"א בחולין ור"א ור"ן וכן הוא דעת רמב"ם שאפי' שוכר מגוי מחויב מדאוריית' וכן הבין הגמ' שהבאתי שנתקשה אמאי שוכר בית מישראל חייב מדאורי' למה לא נדרוש ביתך כמו כסותך ומסיים ודעת העמוד אפי' שוכר מנכרי חייב משמע כמו ששוכר מישראל הוי דאוריית' וכן הב"י הביא דעת הר"ר מנוח דעד ל' יום פטור דלא הוי דירה וע"כ דסובר דשוכר חייב מדאוריי' וכן הביא שדעת ירושלמי סוף מגילה ואעתיק לשון ירושלמי וז"ל השוכר בית מישראל צריך ליתן מזוזה השוכר בית מנכרי צריך ליתן מזוזה עכ"ל משמע דשוכר מישראל ומעכו"ם שווין הם ומשמע ומכ"ש שותפות עכו"ם וישראל דר בו בלבד בודאי מחויב מדאורי' כדעת רשב"א וליכא מאן דחולק על זה אפי' תוס' ורא"ש מודי' לזה ורמ"א שפוסק שותפות עכו"ם פטור הוא אם הגוי דר עם ישראל בשותפות וליכא מאן דחולק על זה ולכן הוצרך הש"ך ליתן טעם דקודם ל' לאו דירה הוא וק"ל:
עוד הביא ראי' דרש"י סובר שותפות עכו"ם פטור דרש"י כ' אבולי דמחוזא רובן ישראל משמע אבל מחצה על מחצה או רוב נכרים פטור דלא כרשב"א במכ"ת שאני התם דהוי שותפות בדירה אז בודאי שותפות נכרי פוטר לכ"ע כדעת הר"ר חיים שהביא המרדכי שכ' וז"ל וכן שער שלם בעינן עכ"ל דתורה אמרה ובשעריך היינו שער שלם חבל אם יש לכותי חלק בו אין כאן שער שלם אבל ברוב ישראל נקרא השער על שם ישראל וחלק הגוי בטל בכלל רוב ישראל ונקרא שעריך ודוק:
ובד"ה לכאורה הקשה עוד לדברי הגה' המובא בה' ע"ז דשכירות קני' לחומרא יהי' השוכר מחויב במזוזה מדאורי' כמו ששותפי' ישראלי' מחויבי' כבר בארתי שיש הבדל דאם שותפי' ישראלים וא' דר בו בתורת בעלי' אשר לחלקו עכ"פ אין כאן כח אשר פוטר הבית ממזוזה והשער עכ"פ מבר חיוב מזוזה אבל השוכר הוי המשכיר שותף בכל כח הבית והוא אינו מחויב במזוזה בבית זה דהא אינו דר בו ודוק:
ובא"ד הקשה אי שכירות קונה א"כ למה טלית שאולה פטורה הא שאלה כשכירות והוי כסותך פלא בעיני הלא הוא קו' הג"מ שהבאתי וגם הוא מביאו בסוף התשוב' שהקשה למה שוכר מישראל חייב ואם תשיב שכירות קני' א"כ קשה מטלית ונעלם ממנו כהרף עין וגוף הקו' תרצתי למעלה יען בציצית דכתיב כסותך אשר תכסה ידעי' שגילתה התורה שלא די בקנין לזמן רק בקנין עצם לעולם וק"ל:
שם באותו תשובה חידש אם ישראל ונכרי קנו חצר שאין בו דין חלוקה להשתמש בו כל אחד לזמן ידוע יש לדון לדעת הר"ן בנדרים דיחייב ישראל במזוזה יעו"ש נ"ל דאי דרשי' ביתך למעט שוכר ושואל א"כ חזינן דקב"ה מבקש דוקא קנין עולם וקנין עצים אבל שם מהני דוקא לענין נדרים הגם שהוא קנין לזמן עכ"פ בשער שמשמש בתוך שלו משמש אבל לחיוב מזוזה לא מיבעי' אם אין ריוח בין שימוש ישראל לשימוש עכו"ם בכל פעם יהי' פטורי' לגמרי ממזוזה לחקירת הר"ן דבכל שימוש כאלו זכה מחדש לשמש בו אלא ברחוק הזמן משנה לשנה אעפ"כ אין זה קנין עולמית לגוף וקצרתי בזה:
וראיתי עוד שם בד"ה אמנם שחקר שמסתברא ששותפות גוי בטלית יהי' ישראל חייב בציצית דבשלומא בבכורה ומעשר מסתברא הבדל ששני ישראלי' מחויבי' כפי' רש"י יען שחיוב על שניהם ובשותפות גוי לא חל אלא על הישראל ופטרו התורה אבל בטלית שחובת גברא ולא חובת מנא א"כ אפי' שותפי' ישראל יהי' פטור דבשעה שישראל אחד מן השותפין לובש אותו אין על השותף חבירו חובת ציצית ואפ"ה אמרה התורה כנפי בגדיהם ששותפות ישראל חייב א"כ ממילא ה"ה שותפות גוי רק שבבאר היטב מצא בשם דמשק אליעזר ששותפו' גוי פטור אבל לא ידע מקורו יעו"ש ולא הבנתי הלא אותו חקירה קשה על שותפו' עכו"ם במזוזה איך פוטר המרדכי שותפות עכו"ם ממזוזה קשה הא בשותפות ישראל ג"כ אותו שאינו דר בו אין חל עליו חיוב מזוזה ואעפ"כ חייב במזוזה וכ"ת באמת אם ישראל אינו דר עמו פטור ממזוזה א"כ למה לא משני הגמ' ביתך קאי בשותפות ישראל ולא דר בו אלא אחד שפטור אלא ודאי בשותפות ישראל חייב אפי' לא דר בו אלא אחד מן השותפין וכן סתמו כל הפוסקי' שותפות ישראל חייב ולא אחד מהם אשר כתב שדוקא אם שניהם דרי' יחד בבית וא"כ הא חזינן דתור' מחייב הגם ששותף פטור וה"ה שותפו' עכו"ם חייב הישראל במזוזה ואיך עלה בדעת רמ"א ומרדכי לפטור בשותפות עכו"ם וצע"ג בשלומא לפי מה שבארתי דעת מרדכי ורמ"א היינו שגוי דר עם ישראל ביחד אבל אם ישראל לבד דר בו חייב באמת א"כ לק"מ מן מזוזה אך אז פשיטא דיש לומר דה"ה בציצית הדין כך דמאי שכא מן מזוזו' הלא הגה"מ מדמה מזוזה לציצית וכדמשמע מגמ' ורמז עלי' תוס' מנחות דף מ"ד אך הלא הגאון הנ"ל לא הבין דעת רמ"א ומרדכי כן וסובר פשיטא בשותפו' עכו"ם אפי' ישראל לבד דר בו פטור כמו בשכירות שפטור לתוס' ורא"ש א"ם הי' לו לחקור אותו חקירה על מזוזה כמו שחקר על ציצית וגוף החקירה נ"ל כמ"ש לעיל דיש הבדל אם השותף הוא בר חיוב עכ"פ או אם הוא גוי דלא הוי בר חיוב של אותו מצוה וכן משמע לשון הגהות מרדכי שהבאתי ועיי' ברמב"ם פי"ד מה' טומאת צרעת הל' י"ב ובמ"ל שם בהכ"נ או בהמ"ד שיש דירה לחזן מטמא בנגעים ומרדכי מדמה חיוב מזוזה לטומאת נגעים ועיי' עוד ברמב"ם שם פי"ג הל' ב' ובטלית דצריך ג"כ שיעור ג' על ג' להיות נקרא בגד א"כ שייך סברת המרדכי דבכל מקצת יש חלק הנכרי ואין כאן בגד שלם כנלענ"ד בעזה"י:
ולא אמנע מלהודיע אשר עלה עוד בדעתי לחלק על חקירה הנ"ל איך יהי' שותף ישראל מחויב בין בציצית ובין במזוזה אם הוא לבד לובש או דר הלא אז חבירו אינו בר חיוב ואעפ"כ חייב ולמה יהי' חלק עכו"ם מעכב יותר מחלק ישראל:
ונלע"ד דהבדל גדול ביניהם דהגם דחיוב ציצית או חיוב מזוזה הוא דוקא אם אדם לובש אותו או דר בו היינו שאין עליו חיוב לעשות ציצית או לקבוע מזוזה אבל עכ"פ מותר לאדם לעשות ציצית טרם שלובש ורשאי אדם לקבוע מזוזה טרם שנכנס בבית דעכ"פ הוא בר חיוב ולא נאמר דהוי תעשה ולא מן העשוי דהלא בשעת עשי' הי' פטור מציצית זה טעות דהלא הי' בר חיוב ואינו חסר רק מעשה לבישה או מעשה הכניסה אבל אם אדם קובע מזוז' בבית גוי או עושה ציצית בבגד גוי ואח"כ כקנה הבית או הבגד מישראל יהי' הציצית פסולין ולא קיים עשה במזוזה דהא נקבע בשעת פטור וחסר מעשה קנין שיבא לרשות חיוב מלבד הלבישה והכניסה ודו"ק ואעתיק לשון פרמג"ד באו"ח סי' ח"י במ"ז וז"ל וכסות בת ד' כנפות שהי' בו כלאים בשפה שלו ועשה ציציותיו ואח"כ חתך הכלאים ממנו י"ל דהוי תעש' ולא מן העשוי וכיון דבעת עשיתן לא קרינן בה אשר תכסה בה עכ"ל וכתב עוד ז"ל עוד רגע אדבר שנסתפקתי אם ייחד כסות ללילה ועשה בו ציצית דפטורה אז ואח"כ נמלך וייחדו לכסות יום אי הוי תולמ"ה הואיל ובעת שעשאן פטורה או דילמא כיון דלאו מחוסר מעשה ולא הוי תעשה ולא מן העשוי' וצ"ע כעת עכ"ל וא"כ כאן שאינו בידו שגוי ימכור לו הבית או הבגד וגם אם ימכור חסר מעשה קנין א"כ פסולין הציצית וצריך לקבוע מחדש המזוזה וא"כ לא משכחת שחלק הגוי יהי' עכשיו חייב במזוז' אבל בשותף ישראל הלא אם השותף יכנס בבית לדור עמו או יתכסה עמו חייב במזוזה ובציצית א"כ אין כאן חסרון שיתחייב הבית או הבגד במזוזה וציצית ויתחייב אפילו שותף אחד לבדו ועיין מג"א סי' י"ט וק"ל אך מדברי ט"ז סימן כ' משמע דכשר טלית של נכרי אם הישראל עשה בו ציצית ועיין במג"א ואין כאן מקומו ולא באתי רק להעיר: