אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן יג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן יג

סימן יב

שאלה עור שנעבדה לשם ס"ת או תפילין מהו לכתוב עליה מזוזה למ"ד דצריך עיבוד לשמה גם במזוזה וה"ה למ"ד דסובר ס"ת חמור מתפילין מהו לכתוב על העור שנעבדה לשם ס"ת תפילין מי נימא דלא מהני יען דלא נעבד לשם דבר ההוא בעצמו או נימא בכלל מאתים מנה אם נעבד לקדושה החמורה לא יועיל לקדושה הקלה וצע"ג:

תשובה לכאורה הדבר מבואר בב"י בא"ח סי' ל"ב דאם נעבד לס"ת דמהני לתפילין דמחמורא לקילתא מהני וקדושת ס"ת חמור דלא מהני לענין תשמיש כלי בתוך כלי יעו"ש הרי שפתיו ברור מללו דמהני מחמור לקל וכן פסק בש"ע ובמג"א הקשה הא פסקי' אין מורידין מקדושה חמורה לקלה ותי' הכא דהוי רק הזמנה מהני והביא ראי' מסי' מ"ב דבחדתא יוכל לעשות משל ראש של יד:

אמנם יש לי הרהורי דברים בנידן הנ"ל ואמרתי לברר אות' כשמלה בעזה"י ואחלקם לשני סעיפי' (א) אם התפילין כשרים יען שנכתבו על עור שנעבדה לשם ס"ת (ב) אם אין כאן איסור על הגברא שמוריד מקדוש' חמורה לקלה כי לדעתי שני דברים נפרדי' המה לא ראי זה כראי זה:

א הנה לכאור' לו יהי' דאין כאן איסור להוריד מקדושה חמורה לקלה אעפ"כ יש לחקור אי מהני עיבוד לס"ת על תפילין ביון דקדושת תפילין צריך עיבוד לשמה ועור הזו לא נעבדה לשם תפילין עכ"פ או נימא בשלומא עיבוד דמזוזה לא מהני לס"ת או תפילין יען דחסר עיבוד לקדושה חמורה וקדוש' קלה הוי כחול לגבי קדושה חמורה אבל אם עיבד לחמורה הוי הקדושה קלה בכלל כמו בכלל מאתים מנה והב"י בסי' ל"ב שמתיר לכתוב תפילין על קלף ס"ת סובר ע"כ דאין קפידא על שם הקדוש' רק על חומר הקדושה ולכן כיון שנעבדה העור לקדושה חמורה איך לא יועיל לקדושה הקלה הלא בכלל מאתים יש מנה ועל שם הקדוש' אין קפידא והבן: מצאתי שאהבה נפשי שהגאון שאגת ארי' בסי' מ"ז העיר על דין של ב"י הנ"ל ומראשית יצא להקשו' על הב"י הלא מצינו בריש זבחים שחטו לשם גבוה כשר יען דיש קרא אשר ירימו בני ישראל אבל לולי הפסוק כ"ע מודו דפסול גם לשם גבוה פסול ומבורר דאפי' מחמרתא לקילתא לא מהני ותי' דשאני התם דהגם שקרא שם גבוה עכ"פ אינו חל על הקרבן שם גבוה דאי אפשר לשבות קרבן וכיון שאינו חל שם גבוה עליו הו' השחיטה שלא לשמה אבל כאן בעיבוד שחל שם קדושה חמורה אז ממילא קדושה קלה בכלל דבכלל מאתים מנה עכ"ד:

ואני אומר הגם שאמר דבר חכמה בתי' שלו אבל הקושי' לק"מ במכ"ת ז"ל והוא בודאי דכמו במקום שצריך אדם לעשות קדושה חמורה לא יועיל קדושה הקלה וה"ה אם צריך לפעול קדוש קלה לא יועיל קדושה חמורה ובמשל ווי שצריך פרשיות של תפילין והוא כותב הפרשיות בקדושת ס"ת לא נאמר דכשרים הם לתפילין דכוונת קדושת ס"ת חמור מכוונת קדושת תפילין זה אינו דהתורה מבקש שס"ת יהי' נכתב בקדושתו ותפילין יהיו נכתבין בקדושתן אבל אם כותב פרשיות התפילין בקדושת ס"ת לא חל על הפרשיות שום קדושה דהא לס"ת לא צריך הפרשיות ולשם תפילין לא נכתבו בקדושת שם תפילין והב"י חקר רק בעיבוד עורות שזה אינו עיקר הקדושה רק הכנה שיתקדשו אגב הכתב אשר יבוא עליהם כי הגוילין אגב הכתב יתקדשו כמבואר בפ' כל כתבי בשבת הובא במלחמו' בסוכה דף ט' רק יען דאח"כ כאשר יבוא הכתב עליהם יהיו הם ג"כ קודש אז חידש הבע"המ וכן פסק הר"ן בסנהדרין דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא אז חידש הב"י אם נתפס בקלף הכנה לקדושה רבה למה לא יועיל לקדושה קטנה בתורת הכנה אבל שם בזבחים דשחיט' היא מארבע עבודות אם עובד לשם קדושה חמורה הוי שלא לשמה כמו אם יעבוד לקדוש' קלה דעכ"פ לא עשה שחיטת קדשי' קלים כיון ששחט לשם קדשי קדשים והוי כמו כותב תפילין בקדושת ס"ת אבל הכנת עיבוד עורות אז הכנה לרבה הוי ג"כ הכנה לזוטא והבן:

וראיתי שהגאון שג"א אזר כגבור חלציו ויצא להביא שלש ראיות ברורות להדין של ב"י ואפרטם אחת לאחת (א) מהא דאמרי' דף ל"ג ס"ת ותפילין שבלו אין עושי' מהם מזוזה שאין מורידי' מקדושה חמורה לקלה וקשה הא אי מורידי' עושי' מהם מזוזה וקשה הא העיבוד היה לשם ס"ת ותפילין ולא למזוז' אלא ע"ב דעיבוד לחמור מהני להקל ודו"ק (ב) לו יהי' דמזוז' לא צריך עיבוד לשמה עכ"פ כתיב' לשמה בעי וקשה הא פרשיות הנ"ל נכתבו לשם ס"ת ותפילין והוא כתיבה לקדושה חמורה ואיך יועיל לקדושה קלה דע"כ לא איירי בהתנה דא"כ לא פריך הגמ' משרטוט יעו"ש ודו"ק:

ג מדף ל"ד דשל יד עושי' לשל ראש דמעלין בקדש ומשל ראש אין עושי' של יד דאין מורידי' וקשה איך עושי' משל יד של ראש דהא אפי' מחמורה לקלה לא מהני ומכ"ש בשווין הגם שקדושת הפרשיות שוות עכ"פ לא עדיף מחמור לקל וגם למה צריך טעם דאין מורידין לכן אין עושין משל ראש של יד תיפוק לי' דמחמור לקל לא מהני אלא ע"כ כדין הב"י ודו"ק: ולפמ"ש דהב"י לא חידש דינו רק בהכנה כמו עיבוד לכתיבה אבל בגוף הכתיבה לכ"ע לא ומהני מקדושה חמורה לקלה א"כ ישארו ב' ראיות אחרונו' לקושיות אפי' אם הדין של הב"י אמת וצע"ג:

ונלענ"ד לבאר סברא אחת דבמכ"ת של הגאון שג"א דמגמ' הנ"ל אין ראי' וסתירה לדין של הב"י והוא דיש לנו ב' אופנים לעשו' כלי להיו' דבר שבקדוש' (א) התחדשות הקדושה (ב) התיחדות הקדושה ואבאר דבר זה בעז"הי (א) אם אנו הולכים לחדש קדושה ולברוא אותה כגון שאין לנו ס"ת ותפילין ומזוזות ואנו נוטלי' עורות ומעבדי' אותן לשם קדושות הנ"ל וכותבי' עליהם בדיו שחור ולשם קדושות הנ"ל אז ע"י מחשבה ומעשה לשם ה' נתחדש על עורות הנכתבים שם קדושת החפץ זה נקרא התחדשות קדושה ואז מסתבר מן השכל אם היה העיבוד וכל הכנות וכתיבה לשם קדושה ידועה אז יתחדש קדושת החפץ אבל אם העיבוד היה לשם ס"ת או תפילין והכתיבה היה לשם קדושה אחרת כמו מזוזה אז לא יתחדש קדושה והוי כאילו כתב בקדושת תפילין על עור שלא נעבד כלל לקדושה שלא יתהוה ע"י הכתיב' קדושת החפץ ה"ה אם העיבוד והכתיבה משני שמות קדושות לא יתחדש כלל הקדושה ונשאר החפץ חול רק הב"י חידש שבכלל הכנת קדושה חמורה הוי ג"כ הכנת קדושה קלה וממילא מצא כתיבת קדושה מינו של הכנה דבכלל קדושת ס"ת יש ג"כ בו קדושת הכנת מזוזה וחל עליו קדושת מזוז' והבן אבל לולי שנכלל בהכנת קדושה רבה הכנת קדושה קלה לא נברא קדושה ונשאר החפץ חול והבן (ב) כגון גוילין של ס"ת או פרשיות של תפילין שכבר נעבדו ונכתבו לשם ס"ת או תפילין וכבר חל על החפץ שם קדושה שהוא כלי אשר קדוש לאלקים גבוה מעל גבוה בקדושתו ולא שייך לחקור אם אחד יטול פרשה מס"ת ותפילין וייחדם לשם מזוזה שלא יהיו קדושים אפי' בקדושת מזוזה דאיך יעלה זאת על הדעת הלא המה קדושי' קדושה חמורה איך לא יהיה בהם ע"י שמזמין אותם לקדושה קלה שום קדושה הלא קשה קדוש' שבהן להיכן הלכה עיי' נדרי' דף כ"ט נהפוך הוא שבודאי נשאר בהם קדוש' חמור' אפי' רק אנו חוקרים אם יש רשות לאדם ליטול חפץ קדושה רבה לשימוש צורך חפץ קדוש' קלה דהא די למזוזה קדושת מזוזה והוא נוטל תפילין שיש בהם קדושה נוספת אז לולי דגילתה התורה מעלין בקודש ולא מורידי' עיי' מנחות דף צ"ט היה בסברא כיון שיש כאן חפץ קדוש' רשאי אדם לעשו' מקדושה חמורה שימוש קדושה קלה דכבר החפץ קדוש רק התורה גילתה דאין רשאי לעשות ואפי' בדיעבד אינו יוצא עיי' במג"א סי' מ"ב ובמח"הש שם הבן: ולפ"ז לק"מ דלולי הטעם דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה לא קשה קושי' שג"א הא לא נעבד ולא נכתב לשם מזוזה אלא ודאי כב"י זה לק"מ דבשלומא אם נעבד ונכתב לשם קדושה אחת ונתקדש החפץ אז אין לחקור רק משום דאין מורידין אבל אי מורידי' בודאי יוצא דכבר נתקדש החפץ אבל לעולם אפשר לחדש קדושה על החפץ לא יוכל להיות רק אם נעבד ונכתב לשם קדושה אחת ולא שעיבוד לקדוש' אחת והכתיבה לקדוש' ב' רק מסברא חידש הב"י דבכלל מאתים מכה דקדושה קלה נכלל בקדושה חמורה אבל בודאי אם כותב פרשיות של תפילין בקדושת ס"ת להב"י או מזוזה בקדושת תפילין לא נתהוה קדושה כלל דמחמור על קל לא מחדש קדושה כמו שקל על חמור לא מהני והבן: ובזה מיושב קושי' הגאון מהר"ם בנעט בביאור מרדכי בד"ה ונשאר עוד לבאר שהקשה הגאון לשיטת הסוברי' מזוזה חמורה מתפילין ולכן אין עושי' ממזוזה תפילין לפי שאין מורידי' מקדושה חמורה לקלה וקשה בלא אין מורידין הא הרמב"ם פוסק מזוזה אין צריך עיבוד וא"כ אפי' אם נעשה עיבוד לשם מזוזה לא מהני כסברת הב"י בסי' ל"ב אם מזוזה אין צריך עיבוד לא מהני לתפילין אפי' אם תפילין לא יהיה חמור כנגד מזוזה וה"ה אפי' אי מזוזה חמורה כיון שלא צריכה עיבוד לא אהני עיבוד וא"כ איך יעשה מהן תפילין אי הי' הדין דמורידין הא תפילין צריכי' עיבוד ע"כ: אמנם לפמ"ש לק"מ בשלומא אם אנו רוצים לחדש קדושה אז קדושת העיבוד וקדושת הכתיבה מחדשי' על החפץ שם קדושה אז חידש הב"י מאי פעל שעבד לשם מזוזה הלא מזוזה לא היה צריך עיבוד וא"כ אין חל על הקלף שם קדושת העיבוד והגם שכתב אח"כ בקדושת תפילין לא נתחדש קדושת תפילין על החפץ אבל כאן בירושלמי שאיירי בתפילין ומזוזה שבלו שכבר נכתב מזוזה ונשתמש בה רק שברוב ימים בלתה אז כבר נתקדשה בקדושת מזוזה והוי חפץ קדוש בקדושה חמורה ואי היה הדין דמורידין לא שייך להקשות הא לא הוי עיבוד לתפילין הלא מי צריך עיבוד כיון דהחפץ הוי בע"כ קדושה חמור' ק"ו שהוא קדושה קלה רק הוי הטעם דאין מורידין מחמורה לקלה:

ובזה נסתר מה שחקר הגאון שג"א בסי' מ"ח אי קדושת ס"ת ותפילין שווין ומחדש דלכאורה אי ס"ת חמור למה נקט הברייתא אין עושין מס"ת מזוזה ולא נקט אין עושין מס"ת שבלה תפילין או למה נקנו כלל ס"ת לנקוט אין עושין מתפילין שבלו מזוזה וכ"ש ס"ת אלא ודאי ששוין ס"ת עם תפילין וא"כ הגם שלא שייך הטעם דאין מורידין מקדושה חמור לקלה אעפ"כ לא נקט הברייתא היתר שנוכל לעשות מס"ת תפילין ומפרשת תפילין לס"ת יען כיון דקדוש' שניהם שוין אז מעכב זאת דלא נכתב ולא נעבד קא לשמן (דדוקא) מס"ת ותפילין דהוי מחמור לקל אז לא מעכב מה דלא נעבד ולא נכתב לשמה דבכלל החמור הוי הקל אבל בשוין יש פסול מה דלא נכתב לשמה יעו"ש והוא חקירה עצומה ומתוקה ולפמ"ש דבר זה אי אפשר לומר כיון דהחפץ כבר נתקדש לקדושה והורדה מחמור לקל לא שייך בי' אז בודאי מותר לעשות ולס"ת תפילין ומתפילין ס"ת דע"כ יש כאן חפץ קדוש והבן אלא נגלה דס"ת חמור ותפילין וא"כ פשיטא שאין עושין לתפילין לס"ת ומס"ת לתפילין אין עושין משום הורדה ומה דלא לקט הברייתא אין עושין מספר תורה תפילין הוא כדי לאשמועי' שירטוט או סתומות כאשר תי' הגאון שג"א בעצמו שם ודו"ק:

וראיתי בשג"א בסי' מ"ח דכתב דיש ראי' ברורה דקדושת ס"ת חמור מתפילין דרש"י כתב הטעם דתפילין חמור ממזוזה יען דבמזוזה יש ב' פרשיות ובתפילין ד' פרשיו' ולפ"ז כ"ש ס"ת דיש בו כמה וכמה פרשיו' יעוי"ש ולבבי לא כן ידמה דבשלומא תפילין ומזוזות דכתובין יחד וקשרתם וכתבתם ושניהם הם לתכלית קבלת עול מלכות שמים לכן כיון שהם לתכלית אחד אז נקרא תפילין בד' פרשיות חמור כנגד מזוזה אבל ס"ת שהוא מסוג אחר ללמוד תורת ה' לכן צריך ער"ה פרשיות ולא הוי בזה חומר נגד תפילין דכך הי' גדול תרי"ג מצות ער"ה פרשיות והכל צריך כל ישראל ללמוד דס"ת שחסר אות אחת אין כאן כל התור' אבל שם בתפילין היה יוכל להיות בשני פרשיו' קבלת עול מלכו' שמים ולאות על ידים ולזכרון בין עינים אם מונחים בו רק ב' פרשיות מקבלת עול מלכות שמים דתפילין ומזוזות מסוג אחד ואף על פי כן יש באחד חומר ריבוי פרשיות וה"ה תפילין של ראש נקרא קדושה חמורה בעבור רוב השם עיי' רש"י דף ל"ד יען דתפילין של יד ושל ראש ב' מצות מסוג א' ואעפ"כ החמירה התורה ליתן על של ראש רוב אותיות השם אבל ס"ת הוא סוג מצוה אחרת והבן זה ועי' היטב ברמב"ן סוף פרשת בא שביאר יפה שתפילין ומזוזה הכל אחד יעו"ש:

ובנתי בנב"י ח"ב ביו"ד סי' קע"ד שחקר ג"כ אי תפילין וס"ת שוין בקדושתן והביא ראי' דשוין המה אתוס' סנהדרין דף מ"ח שהקשו הא קיימ"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא ובגיטין אמרי' דס"ת שלא נעבדו גוילין לשמן פסול וכתבו ואין לחלק בין עור תפילין לגוילין של ס"ת דהא שי"ן הוי הלמ"מ יעו"ש והקשה הגאון נב"י הא שי"ן של העור לא יהי' עדיף מגוף הכתב של פרשיות התפילין וא"כ אי ס"ת חמור בקדושה א"כ אי אפי' ס"ת צריך עיבוד לשמה אעפ"כ קלף התפילין לא צריך עיבוד לשמה אפי' קלף הפרשיות וכ"ש העור ומה הקש' תום אלא ע"כ דתפילין וס"ת שוין ע"ש: ואני אומר שיש דבריו בגו דלדעתי כמו שמדיו נעשה גוף הכתב דעיקר האותיות הוא דיו וע"י הקולמס פועל הסופר לברוא מדיו צורת האותיות כן הוי העור גוף השי"ן וע"י צבת או דפוס פועל הסופר לעשות מעור צורת האות של השי"ן וא"כ אי צריך העור להיות מעובד לשמה תלי' אי צריך הדיו להיות מתוקן לשם ס"ת או תפילין דהכל אחד דכמו דדיו הוי חומר האותיות כן הוי העור חומר השי"ן וכמו אם הסופר צריך לכתוב לשמה כן צריך הסופר לעשות מן העור השי"ן לשמה דהכל אחד רק בתפילין וס"ת עומדי' האותיות על קלף והוי הקלף רק טפל לכתב שעליו אבל בשי"ן הוי העור גוף הכתב דהא ממנה נתהוה האות וא"כ הוי העור של השי"ן כמו הכתב של הפרשיות דכמו דשם הוי הכתב גוף הקדושה וצריך לשמה ה"ה כאן העור דהא השי"ן שהיא הקדושה גופא נעשה מן העור וכל גוף האות צריך להיות לשמה וע"כ נלמד דהזמנה לאו מילתא ולא צריך עשי' לשמה רק גמר הכתיבה היינו פעולת הסופר שיעשה השי"ן לשם תפילין ואיך יהיה צריך העיבוד עור של ס"ת לשמה ודו"ק:

ולולי דמסתפינא אני אומר דבזה נדע דקדוש' ס"ת חמור משל תפילין והוא דכ"מ בפ"א מה' תפילין הביא תשובת הרמב"ם דלכך נקרא מזוזה קדושה קלה יען דמזוזה חובת הדר וס"ת ותפילין הם מצות לעצמן יעו"ש והנה באמת כתיבת תפילין לא הוי מצוה דאין על אדם חיוב לכתוב תפילין דיוצא בתפילין ישנים או בתפילין שכתבם אחר שלא בשליחותו וכן ליכא מצוה בכתיבת מזוזה דכל המצו' בהנחת תפילין ובקביעת מזוזה ולשון הטור בהל' מזוזה שכתב מ"ע לכתוב פ' שמע ולקובעה עכ"ל דמשמע שגם הכתיבה היא בכלל מצוה הוא פלא והרמב"ם לא מנה רק מצוה לקבוע מזוזה ולא הזכיר הכתיבה כלל עיי' בחיבור ובמנין המצות והארכתי במ"א בזה אבל כתיבת ס"ת הוי חיוב גברא דהא אפי' הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם עיי' סנהדרין דף כ"ב וברמב"ם וגם אפי' אם לא למד קיים המצוה בכתיבה בלבד אבל פשיטא דאין אדם עושה מצוה בכתיבת תפילין בלא הנחה וא"כ הוי כתיבת ס"ת חובת גברא והתפילין לא הוי בכתיבה חובת גברא כנלענ"ד ועיי' רמב"ן במלחמות סוכה דף ט' יעו"ש:

שוב התבוננתי דזה אינו דהרמב"ם חידש דמזוזה הוי קדושה קלה יען דליכא במצות מזוזה רק חובת הדר ובעצמה של מזוזה לא משכחת חובת מצוה לפני עצמו אבל בתפילין כיון שמשכחת בשם מצוה הנ"ל חובת גברא כמו בס"ת מה לי אם המצוה בכתיבה או בהנחה והבן:

ודע דלדעתי בזה חמור ס"ת מתפילין דבמזוזה ותפילין הוי כשרים אפי' אם כתבם על גויל או קלף הפקר ולא כיון לזכות בו מעולם או אם מוצא תפילין או מזוזה ולא מכוון לזכות בהם דלא כתיב בהם קרא שצריכי' להיות ממון של בעלים המניח או קובע אותם אבל בס"ת דכתיב כתבו לכם דרשי' בסנהדרין מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' תפילין וז"ל אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת צריך לכתוב משלו עכ"ל ובארתי דבר זה במק"א הן אמת שכעת מצאתי לרמב"ן סוכה דף ט' וז"ל והענין יתישב שפיר מן הטעם שפרשתי למעלה דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה ואילו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם והאי דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם האי מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים בשתי תורות כדאיתא פ' כ"הג עכ"ל ונ"ל כוונתו דבודאי סברא חיצונה לדרוש לכם שלכם כמו באתרוג דדרשי' ולקחתם לכם משלכם וכן בציצית דכתי' גדילים תעש' לך משלך אבל תיבת לו מסתבר לדרוש לשמו כמו דדרשי' בגט וכתב לה לשמה כך דרשי' וכתב לו לשמו אך באמת הלא הכתב האדם פועל ואיך שייך לדרוש כתבו לכם את השירה הזאת למעט גזולה הלא החיוב על האדם לכתוב ואיך יגזול מעשה הכתיבה בשלומא באתרוג שייך לדרוש שיקח של עצמו ולא פרי של אחרים אבל בכתב לא שייך זה כי פעולת הכתב אי אפשר לגזול רק זאת ילפינן שאין אדם יוצא בס"ת של אבותיו יען ששם הכתב אינו משלו והתורה אמרה כתבו שגוף הכתב יהי' משלו דלו יהי' שאחד כותב ספר על גוילין של הפקר יש לאדם קנין בגוף הגוילין דאומן קונה בשבח כלי ויש לו חלק בגוף הכלי ומלכם דרשי' לשם חובתכם דהך כתיבה יהיה לשם חובה לשם ס"ת וגבי מלך דרשי' וכתב לו לשמו היינו ג"כ מן וכתב דרשי' שיהי' משלו ומלו דרשי' לשמו לשם מלך שלמה ועיי' בתוספתא סנהדרין דדרשו מן וכתב לו שני דברים שלא יתנאה בשל אחרים ושיהי' נכתב לשמו ולפמ"ש הרמב"ן נכון דמן תיבת וכתב דרשי' לא בשל אחרים ומן תיבת לו דרשי' לשמו וכבר הארכתי בקונטרס שלי אשר סדרתי על מצות עשה של כתיבת ס"ת בעז"הי דבאמת אין לנו ראי' אם הגוילי' אין רשאי' להיו' של הפקר או איסור הנאה וצע"ג וא"כ יען שיש קפידא שס"ת צריך להיו' עכ"פ הכתב משלו ותפילין לא צריך שלו זה היא החומרא כנלענ"ד:

אבל גם זה אינו דלענין קיום המצוה של כתבו צריך זאת אבל ודאי הספר קדוש אפי' אם לא נכתב משלו ואין זה חומר של קדושת ס"ת כנגד תפילין והבן:

סוף דבר הכל נשמע דנאמן עלינו דיין הגדול הב"י דתורה חמורה מתפילין וא"כ מהני עיבוד של ס"ת לתפילין ומכ"ש למזוזה והטעם דבכלל מאתי' מנה אבל דוקא בהכנה אבל אם היה כותב תפילין בקדושת ס"ת או שכתב מזוזה בקדושת תפילין נ"ל דלא יצא דשם הוי גמר הדבר וצריך להיות הכתיבה בשמו של עצמו כמו שצריך כל קדשי' להיות נשחטים בשמו של כל אחד ואחד ורק בהכנת עיבוד חידש הב"י זה כנלענ"ד והבן:

ב אמנם יש לחקור אי ס"ת הוי קדוש' חמור' א"כ איך רשאי נכתוב עניו תפילין או מזוזה הלא אין מורידין מקדושה חמור' לקלה והך אין מורידין מעכב אפי' אם לית לי' תפילין או מזוזה כדמוכח במנחות דף ל"ד דפריך על דין דמי שאין לו אלא ב' תפילין של ראש דלוקח אחד לשל יד מהא דתנן מתפילין של ראש אין עושין של יד יעו"ש וקשה הלא כאן אין לו של יד וע"כ אפי בדיעבד ועיי' במג"א סי' מ"ב סק"א:

ונלענ"ד לבאר בעזה"י ויען כי מלאכ' שמים היא אתהלכה ברחבה כפי אשר חנן אלקי' עבדו ראיתי במג"א סי' ל"ב סק"י הביא בשם הלבוש שהעיר בזה איך התיר הב"י לעשו' מקלף של ס"ת תפילין הא אין מורידין מקדושה חמורה לקלה כמ"ש בסי' מ"ב ותי' וז"ל הכא שאינו אלא הזמנה ומותר לשנות לקדושה קלה אבל לדבר חול אסור לשנות עכ"ל הלבוש ומג"א הוסיף וז"ל וכ"מ בסי' מ"ב שכתב שמותר לעשות מתפילין חדשים של ראש לשל יד ואע"ג שנכתבו לשם של ראש עכ"ל:

וראיתי במח"הש שפי' מ"ש הלבוש הכא שאני שאינו אלא הזמנה הוי הכוונה דקיי"ל כרבא הזמנ' לאו מילתא יעו"ש והוא פלא בעיני הא הרמ"א פסק בסי' מ"ב דבגוף קדושה הוי הזמנה מילתא וקלף שנעבד לשם ס"ת אסור לכתוב עליו חול וא"כ למה לא השיג כאן בסי' ל"ב הרמ"א דאסור לכתוב על קלף תפילין וצע"ג:

ולכאורה יש ליישב דדוקא שאסור לשנות לחול פסקינן הזמנ' מילתא אבל להיות הזמנה מילתא לענין שיהי' אסור להוריד מקדושה חמורה לקלה לא אמרי' הזמנה מילתא אפי' בגוף הקדושה דאין הזמנה פועל כל כך להיות בו איסור דאין מורידין רק אם כבר נעשה בו שימוש קדושה דעיי' רש"י מגיל' דף כ"ו שהביא דדרשי' אין מורידין ממחתו' חטאי' האלה בנפשותם יעו"ש ושם היה כבר שימוש קדושה אבל בהזמנ' בלבד לא אמרי' בו דאין מורידין וא"כ אין כוונת הלבוש כדפי' המחצ"הש דהזמנה לאו מילתא אלא אפילו דפסקי' הזמנה מילתא כיון דלא היה אלא הזמנה הוי הדין דמורידין וזה שכתב הלבוש הכא שאני שאינו אלא הזמנה עכ"ל ולא הזכיר דהזמנה לאו מילתא ולכן שתק הרמ"א ולא השיג ודו"ק:

אמנם מצאתי בש"ות עבודת הגרשוני סי' ס"ה שבא לפניו השאלה אם מותר לכתוב על קלף ס"ת תפילין וחקר על זה כיון דהזמנה לגוף הקדושה מועיל א"כ אסור להוריד והגם דנמ"י נקט בלשונו אסור לשנות לחול ה"ה שסובר שאסור להוריד לקדוש' קלה דאל"כ קשה הא במנחו' דמשני הגמ' בדף ל"ד הא בחדתא פריך הגמ' ולאביי דאמר הזמנה מילתא מא"ל ומשני בדאתני יעו"ש וקשה הא לדידן הוי בגוף הקדושה הזמנה מילתא ואעפ"כ מותר להוריד לקדושה קלה וא"כ לאביי נמי הגם שסובר הזמנה מילתא היינו כנגד חול אבל להוריד מחמורה לקלה מותר אם לא נעשה רק הזמנה אלא ע"כ אי הזמנה מילתא יש בו ג"כ איסור הורדה וה"ה לדידן דפסקינן בגוף קדושה הזמנה מילתא אסור להוריד מקדושה חמורה לקלה עכ"ד ולכאורה פלא באמת מנ"ל לגמ' שיש דין דאין מורידין אפי' בהזמנה הא במחתות החטאים בעדת קרח היה כבר שימוש וצ"ל אם הזמנה מילתא הוי כאלו כרכו בו כפי' רש"י בסנהדרין גבי אורג בגד למת וק"ל שוב מצאתי במנחו' דף צ"ט דילפי' אין מורידין מן ויקם משה את המשכן ופרש"י שם ג' פירושי' ומשמע אפי' קודם השימוש רק בהזמנה שייך בו דין דאין מורידין דאפי' בדיבור קפיד משה או בהקמה הקפיד על אין מורידין יעו"ש והוא נקודה נפלאה שיש דין חדש בין גירסת רש"י במגילה ובין גירסת רש"י במנחות והבן בקיצור עכ"פ הדרא הקושי' על הרמ"א למה לא השיג על הש"ע בסי' ל"ב וצע"ג: ועלה בדעתי ליישב הנה הגאון ע"הג כתב על ראי' וז"ל ודוחק לומר שהזמנה בגוף הדבר לא מהני אליבא דרבא כמו שמהני הזמנ' במשמשין אליבא דאביי עכ"ל ולדעתי יש לבאר הבדל הנ"ל שלא יהיה דוחק בעזה"י דנ"ל סברא אחת בשלומא לאביי דסובר הזמנה מילתא אפי' במת דשם ליכא קדושה רק איסור הנאה ואפ"ה בגד שנארג אסור בהנאה דהזמנה הוי כאילו כרכו בו עיי' רש"י שם וא"כ מוכח דהזמנה על שם ידוע פועל יען שארג למת שאסור בהנאה ותכריכיו נאסרו בהנאה וה"ה הזמנה פועל איסור הנאה א"כ בודאי פועל הזמנה בקדושה ג"כ כאילו נגמר הדבר ונתפס בו קדוש' חמורה ואסור להוריד לקדושה קלה דהא המחשבה אל תכלית שם האיסור פועל ה"ה שפועל המחשבה אל תכלית שם של הקדושה אבל לרבא דאמר הזמנה לאו מילתא רק הזמנה לקדושה פועל דכל קדושה נפעל בדיבור או במחשב' כמו נדיב לב עולות נמצא דפועל ההזמנה יען שמחשב עליו קדושה אמנם דוקא כנגד שלא יהיה עוד חול פועל מחשבתו לקדושה להיות כתפס בו שם קדושה אבל להיות נתפס בו אותו שם עצם אשר מניח בו להיות שם פרטי בשם הכלל קדושות רבות דהא יש לנו קדושת מזוזה וקדוש' תפילין וקדושת ס"ת או קדושת תפילין של ראש וקדושת תפילין של יד והוא מחשב על קדוש' ס"ת או קדושת של ראש שהמה שמות פרטים בכלל שם קדושה אשר כולל מדרגות רבות בקדושה הנה אותו שם פרטי אינו לשנות מחול לקודש דהא גם קדושת תפילין או קדוש' מזוזה ג"כ משנה מחול לקודש וה"ה קדוש' של יד ג"כ משנה מחול לקודש וכיון ששם קדושה אשר יהיה גבוה מעל גבוה הוא אינו פועל בתורת שם קדוש' דהא שאר קדושות ג"כ נקראו קדושות זה נשאר כאילו קורא לאיסור אחר שם בהזמנה והדרינן לכלל הזמנה לאו מילתא והבן סברא זו כי עמוקה וישרה בעז"הי וא"כ פריך הגמ' שפיר לאביי דסובר אפילו במת הזמנה מילתא א"כ ה"ה דפועל מה שהזמין מקדושה לקדושה בגבוה מעל גבוה אבל לדידן הגם דפסקי' בגוף הקדושה הזמנה מילתא זה דוקא הזמנה בכלל שם קדושה אבל לא בפרטית וא"כ שפיר שתק הרמ"א דלדידן דהזמנה לאו מילתא רק בגוף הקדושה מילתא אבל עכ"פ לא נתפס הקדושה החמורה דנאמר בו אין מורידין מקדושה חמורה לקלה והבן זה:

ובן אחי כבוד הב' החרוץ ר' משה ני' הביא ראי' לזה דאל"כ קשה מגמ' דף ל"ד דאמרו ולאביי דאמר הזמנה מילתא מא"ל וצ"ל בהתנה הא לסברת הבע"המ בגוף הקדושה גם רבא סובר הזמנה מילתא א"כ קשה גם לרבא וא"כ היה לגמ' להקשו' בכלל מאי מהני חדתא הא הזמנ' מילתא וצע"ג אלא ע"כ כמש"ל דרק בשם קדושה כנגד חול מהני הזמנה לגוף הקדושה אבל לבחור שם משם גבוה מעל גבוה לא מהני הזמנה לרבא ודו"ק:

אך יש להשיב על קושי' בן אחי ני' דילמא לעולם אם עיבד העור לס"ת אסור לתפילין דכיון דהזמנ' בגוף הקדושה מילתא והוא הזכיר קדושת ס"ת וא"כ נתפס בו קדושה החמורה אבל בתפילין של ראש ושל יד דשניהם שוין בשעת עיבוד העורות או בכתב פרשיות כי שם תפילין אחד הוא רק בשעה שעושה שי"ן ותבנית ד' בתים אז מבדיל בין קודש לקודש אז בודאי לא חידש הבע"המ דהזמנה בקדושה מילתא דהא כבר היה מקודש רק רוצה להגביה הקדושה ממעלה למעלה רק בשעה שפועל לעשות מחול לקודש חידש הבע"המ דהזמנה מילתא יען שמקדש הדבר אבל לעולם אם מקדש בהזמנה מחול לקודש אם הזמין לקדושה חמורה פועל הזמנה להיות קודש קדשים דהא בשם קדושה חמורה שינה מחול לקודש וכיון דאהני אהני והבן זה:

ובזה יש לי נקודה נפלאה על המג"א שהביא ראי' לדברי הלבוש מסי' מ"ב שמותר לעשות משל חדתא משל ראש לשל יד והוא פלא דשם בא הזמנה לשל ראש אחר שכבר נתקדש' בעיבוד דעיבוד וכתב הוו שוין בשל ראש ושל יד רק הזמין מקדושה לקדושה וזה מוכח בגמ' למ"ד הזמנה לאו מילתא לא מהני הזמנה מקדושה לקדושה אבל כאן בסי' ל"ב דאיירי דעיבוד עור של חול לס"ת והזמנה לגוף הקדושה מילתא וא"כ כיון דאהני הזמנה לעשות משל חול קודש ופעל קדושה חמורה להיות ממנו ס"ת מנ"ל דמותר להוריד לתפילין שנאמר שהזמנ' פעלה במקצת להיות נתפס בקדושה ואעפ"כ מותר לעשות ממנו תפילין וצע"ג כעת:

ובעומק העיון ראיתי ראי' לזה דע"כ לבע"המ אי אמרי' הזמנה מילתא לגוף הקדושה ע"כ כיון שמשנה מחול לקדש מהני מיד לתפוס החומר בקודש דאל"כ דרק שם קודש תופס אבל לא במעלות הקודש א"כ למה פסק הב"י בסי' ל"ב דעיבוד דמזוזה לא מהני לתפילין אפי' אי מזוזה צריך עיבוד דמזוזה קדוש' קלה ותפילין קדוש' חמורה וקשה הלא עכ"פ אינו נתפס בו רק קדושה קלה אפי' אם יעשה עיבוד לשם תפילין וא"כ מה לי שעיבוד נעשה לשם תפילין או לשם מזוזה אלא ע"כ אם עובד לשם תפילין נתפס בו חומר הקדושה בקדושת תפילין וה"ה אם מעבד לשם ס"ת נתפס בו קדושת ס"ת ודו"ק:

אך קושי' זו קשה בכל אופן לשיטת רש"י דלכך אין צריך עיבוד יען דהזמנה לאו מילתא ולא פועל כלל לכך לא צריך עיבוד וא"כ כיון דלשיטת הב"י מותר לכתוב תפילין על קלף המעובד לס"ת א"כ קשה למה צריך לעבוד לשם ס"ת הלא יכול לשנות אפי' למזוזה והוי רק כאילו נעבד רק למזוזה וא"כ למה פסקי' אם הי' עיבוד למזוזה פסול לס"ת הלא אפי' אם יעשה עיבוד לס"ת יכול לשנות לתפילין או מזוזה ולא פעלה ההזמנה וא"כ לא יצרך כלל עיבוד לשם ס"ת והוא קושי' גדולה מהגאון מהר"ם בנעט זצ"ל בספרו ביאור מרדכי בד"ה ואכתי קשה יעו"ש:

הן אמת כי לא אכחד תחת לשוני כי קושי' הגאון מהר"ם לק"מ בעזה"י והוא כפי מה שבארתי באות א' דלכך כשר התפילין על קלף ס"ת או מזוזה על קלף ס"ת ותפילין יען דבכלל מאתים מנה דבכלל קדוש' חמורה נכלל בו קדוש' קלה וכן הבין השג"א וא"כ הגם דפסקי' דמזוזה או תפילין צריכי עיבוד קדושה שלהם וזה לא נעשה אעפ"כ כשר יען דנעש' עיבוד לס"ת והוי קדושתם בכלל א"כ בכל אופן פעל העיבוד לשם ס"ת דלולא שפעל לקדושת ס"ת שחמור מקדושת' היו התפילין ומזוזה פסול דהא לשמם לא נעשה עיבוד רק יען שפעל על החמור נכלל קדושתם בו ומכ"ש אי אמרינן דוקא יען שס"ת חמור פועל על הקל אבל שוה בשוה לא מהני א"כ בודאי ניכר שפעל הזמנה קדושה חמורה וא"כ לק"מ מה פעל דעיבוד לשם ס"ת הא יכול לשנות לקדושה זה אינו הלא הטעם דיכול הוא לשנות הוי הטעם יען דפעל על הקל אבל בסוגי' אי הזמנה לאו מילתא ויכול ליקח החפץ שהזמין לדבר חול אין הנועם יען דפעל על הקודש פעל על החול נהפוך הוא אם הזמנה הוא פועל לקודש לא היה רשאי לשנות לחול רק יען דהזמנה לאו מילתא ולא פעל בקודש לכן רשאי לשנות לחול ושפיר כתב רש"י א"כ עיבוד למה לי אבל כאן דמה דרשאי לשנות לקדושה הקלה הוא מטעם יען דפעל לקדוש' החמורה ובכלל מאתי' מנה והבן כי החילוק עמוק מאוד אבל אי אמרי' כאשר בארתי למעלה בבע"המ דאין הזמנה תופס לקדושה חמורה רק לשם קדושה בכלל א"כ בודאי תקשי מה פועל הזמנה לעיבוד ס"ת וע"כ דתופס בקדושה חמורה וא"כ נשאר הקושי' איך רשאי לכתוב עליו תפילין הא אין משנין מקדוש' חמורה לקלה וצע"ג: ונלע"ד להסביר בעזה"י דברי הלבוש ואחדש דבר חדש כפי אשר יורוני מן השמים הא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה ילפי' או מן פסוק ויקם משה את המשכן או מן מחתות החטאי' האלה בנפשותם עיי' מגילה כ"ו ומנחות צ"ט והא דוקא אם כבר נגמר החפץ קדושה ולא חסר כי אם לעשות בו המצוה אז כיון שהוכן לקדושה חמורה אין מורידין לקדושה קלה אבל אם דבר הוא הכנה לקדושה חמורה אבל עדיין חיסר עוד בו דבר לאיזה תכלית יהי' חפץ הקדושה פועל כמו בקלף ספר תורה שחסר עוד הכתיבה שהוא שורש הקדושה שבעבורו נתקדש העור וכל זמן שלא בא לו תשלום הקדושה הוא הכתיבה אין ראוי' לעשות בו המצוה שתפילין בלא כתב ובלא בית אין ראוי' להנחה וקלף בלא כתיב' לא נקרא ס"ת דמה יקרא בו אז אין בו איסור להוריד מקדוש' חמורה לקלה דשם הי' המשכן שלם וראוי להקים וכן המחתו' נגמרו וראוי' לקטורת וזה חידש הלבוש בהזמנה לבד הגם שנתקדש בקדושה חמורה אין בו איסור הורדה דדוקא בתפילין שבלו שאין עושי' מהן מזוזה או מתפילין של ראש אין עושי' של יד שם הזכירו חכז"ל מעלין בקודש ולא מורידין יען שנגמר כבר חפץ הקדושה אבל בהזמנה בלבד שלא נגמרה הקדושה לא חידשה התורה דין הנ"ל ועיי' היטב בג' פירושי' ברש"י מנחות דף צ"ט ודוק היטב:

ולפ"ז נפלא מאוד בעיני על המג"א בסי' ל"ב סק"י הנ"ל שמביא ראי' לדברי הלבוש מסי' מ"ב דבחדתא רשאי לשנות לשל יד יעו"ש ולפמ"ש שאני התם הגם שהוא חפץ קדושה דהא כבר נגמר התפילין של ראש ושייך בו דין מעלין בקודש ולא מורידין רק יען שהזמנה לאו מילתא ולא פעל מה שקבע גבוה מעל גבוה בקדוש' ולא נקרא שעלה בקודש דע"י הזמנה לא עלה כלל אבל בדין הב"י באמת עלה בקודש דהא כשר לס"ת אבל יען שעלה רק להזמנה ולא נגמרה הקדושה להיות ראוי לשימוש אז מותר להוריד מקדושה חמורה לקלה כנלענ"ד בעזה"י ברור ונכון:

ולפמ"ש יאורו עיניך להבין דברי מס' סופרים פי"ד וז"ל תפילין שבלתה אין עושי' אותה מזוזה ומזוזה שבלתה עושי' אותה תפילין לפי שמעלין בקודש ולא וורידין עכ"ל והוא פלא איך עושי' ממזוזה תפילין יען דהוא מקדוש' קלה לקדוש' חמורה הא לא הוי עיבוד וכתיב' לשם תפילין כן הקשה בקונטרס חיבת הקודש בספר טיב גיטין וצע"ג:

עוד הקש' בן אחי הבח' החרוץ כבוד ר' משה נ"י הלא לרמב"ם מזוזה עיבוד לשמה ואיך מהני לתפילין וצע"ג:

עוד הביא בקונטרס חבה"ק קושי' בשם אביו הגאון ר' צבי חרי"ף זצ"ל לירושלמי תפילין שבלו עושי' מהן מזוזה יען דמזוזה חמורה וקשה הא להב"י בסי' ל"ב אינו פועל עיבוד דמזוזה לתפילין יען דקדושת מזוזה קלה וא"כ לירושלמי דתפילין קלין ממזוזה אם כן איך פועל עיבוד תפילי' למזוזה:

עוד הקשה בקו' הנ"ל הא הוי כתיבה לשם קדושה קלה ואיך מהני לחמור דלירושלמי דמזוזה חמורה א"כ הוי כתיבה לשם תפילין כתיבה לקדושה קלה ואיך מהני לכתיב' קדושה חמורה שיהי' כשר למזוזה וצע"ג אך בא ברוך ד' והבן בדברי' הלא במס' סופרי' ובירושלמי נקטו תפילין או מזוזה שבלו משמע דהם כבר ישנים רק בלו וא"כ כבר חל עליהם שם קדושת החפץ ואז אי הדין מעלין בקודש מהני מקדושה קלה לקדושה חמורה ולא שייך להקשו' הא לא הי' עיבוד או כתיב' לשעה של החמור' זה לק"מ בודאי אם אנו רוצי' לחדש קדושה אז צריך העיבוד והכתיבה לשמה ולולי כן לא בא לעולם שם קדושה למשל כחקי' הב"י שעיבד העור לשם מזוזה ורוצה לכתוב לשם תפילין לא מהני דהא עדיין לא נשלם שום קדושה על החפץ דנימא כעת מעלין בקודש דלא הוי רק הכנה לקודש ולא נגמר הקדושה וכמו דלא שייך בהזמנה בעלמא אין מורידין כך אין שייך בו מעלין בקודש דהא חסר שורש הקדושה וצירוף כתב של קדושת תפילין החמורה לא פועל על עיבוד לקדושה קלה דלא יולד הקדושה רק אם העיבוד והכתיבה משם קדושה אחת אבל אם כבר נתקדש החפץ שנשלם בקדושה הן בעיבוד והן בכתב מחד שם וכבר נעשה קדושה רק מרוב שנים נבלו אז אמרי' מעלין מקדושה קלה לחמורה דמקדושה לקדושה אהני ולא צריך לא עיבוד ולא כתיבה לקדושה חמורה יען דכבר קיבל החפץ שם קדושה ובמה שמיעד ומשמש אח"כ לקדושה חמורה פעל השימוש להיות לקדושה חמורה ונכון הירושלמי ומס' סופרים ועיי' ירושלמי פ"ג ודו"ק: ובזה מיושב קושי' רמב"ן במלחמות על הבעה"מ דסובר תפילי' ומזוזה צריכי' עיבוד וכתיבה לשמה והקשה א"כ איך הם נקחי' מן התגר דילמא כתבן התגר או הסופר לשם מזוזה ועשה אותן לתפילין ואין כתיבה לשם מזוזה מהני לתפילין דהוי מקדושה קלה לחמורה יעו"ש ולפמ"ש לק"מ דלבעה"מ אם נעבדו ונכתבו לשם מזוז' וחל עליו שם קדושת החפץ אז מותר ליקח אותם לשם תפילין דזה נקרא מעלין בקודש כדאיתא במס' סופרים ודו"ק סוף דבר הכל נשמע דמותר לכתוב עליו תפילין או מזוזה דהזמנה לקדושה רבה פועל על קדושה קלה דבכלל מאתים מנה ואפילו אינו בכלל כיון דמותר להוריד בהזמנה מקדושה רבה לזוטא מחמורה לקלה א"כ אין צריך הזמנה דפועל קדושת החפץ ובכל מקום אין בו איסור של אין מורידין מחמור' לקלה דבהזמנה בלבד אשר חסר עוד שלימו' הקדוש' אין בו דין דאין מורידין כנלענ"ד:

ודע דנפלא בעיני על רמב"ן במלחמות שהשיג על בעה"מ שסובר דס"ת תפילין ומזוזות שוין דצריך עיבוד וכתיב' לשמן והשיג עליו הלא תפילין ומזוזות נקחין מן כל אדם ואמרי' פ"ב דעירובין הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים וכו' והרי המוכר הזה שהוא לוקח תפילין מבני אדם שאין אנו מכירין אותן ואינן מומחין ומוחזקין ואנו חוששין לתפילין מוטעות ואין חוששין להם משום עיבוד וכתיבה לשמן אעפ"י שראוי לחוש לזה יותר מפני שאינו מומחה לוקח קלף מכל מקום וכותב כפי המזדמן ולוקח תפילין ממי שאינן כשרין לכתיבתן והרי התכלת מפני שצריכה צביעה לשמה אינה נקחית אלא מן המומחה וכן ס"ת אלא ש"מ תפילין אינן צריכין לשמן לא בעיבוד ולא בכתיבה עכ"ל והוא פלא גדול מאוד דלו יהי' שלא צריכין עיבוד וכתיבה לשמן אבל אם כתבן מי שאינו כשר לכתיבה כגון אשה קטן משומד מין וכדומה הוין פסולין התפילין מכח היקש דוקשרתם וכתבתם עיי' גיטין דף מ"ה וא"כ גם לשיטת רמב"ן קשה למה אנו חוששי' שמא מוטעין הן באותיות ולא חיישי' שמא כתבן מי שאינו כשר לכתיבה והוא פלא וצע"ג וכ' עוד רמב"ן וז"ל וכן בתפילין ראוי' הוא לחוש שמא לקח קלפי' מכל אדם וכתב או שמא כתבו מין משומד חש"ו למוכרן וזה לקח מהן ועוד שמא מן הספרים שנכתבו להתלמד לקח פרשה זו ומכרו לשם מזוזה ועוד הן עצמן וכי אין הסופרי' עשוין להתלמד בהן בכתיבה ותקוני הלכות שבתפילין ומזוזות ועוד שמא פרשיות הללו למזוזה כתבן ועשה ממזוזה תפילין ואין לשמה של מזוזה כשר לתפילין לפי שהוא מקדושה קלה לחמורה אלא ש"מ לפי שאין צריכין עיבוד וכתיבה לשמה הן נקחין מכל אדם עכ"ל הרי תרי תמיהות שחזר וכפל שיש לחוש שכתבן מין משומד חש"ו ואעפ"כ אם אין צריכי' עיבוד וכתיב' לשמה לא צריכים לחוש על זה והוא פלא הלא יש היקש של וקשרתם וכתבתם וצע"ג:

ונלע"ד ליישב בעזה"י והוא דלשיטת הבעה"מ יש לחוש בכל תפילין ומזוזו' הנקחין מכל אדם שתי חששו' (א) פסול האדם בגופו דיש לחוש שמא כתבן אדם שהוא פסול לכתיבת תפילין ומזוזות כגון אשה נכרי מין חש"ו וכדומה דלו יהי' שלא צריך לשמה לא בעיבוד ולא בכתיבה אבל עכ"פ אם כתבן בני אדם כאלו המה פסולין יען דמי שאינו בר קשירה אינו בר כתיבה והוי פסול מכח האדם הכותב שלא יוכל לעשות תו"מ (ב) פסול החפץ דלו יהי' אם משה רבינו כותב תפילין ומזוזות אם העור לא נעבד לשמה של מזוזה למזוזה ושמה של תפילין לתפילין או לא נכתב לשמה של תפילין לתפילין ושמה של מזוזה למזוזה הוין פסולין יען שהקב"ה מבקש שצריך עיבוד וכתיב' לשמה של אותו הקדושה ואם לא נעשה כן לא נתחדש על החפץ שם קדושת תפילין ומזוזה וא"כ הוי פסול חפץ הגם דלא הוי פסול בגוף האדם אבל לשיטת רמב"ן לא משכחת פסול חפץ כלל דאם לא נכתבו כהוגן בפתוחות וסתומות או האותיות אינם כהוגן אז לא הוי כתורה ולא נקראי' תפילין או מזוזות יען שגוף החפץ לא נעשה כדת וכתורה ואם נכתבו כהוגן אז לא צריך עיבוד וכתיבה לשמה וא"כ לא משכחת פסול חפץ כלל אבל פסול אדם משכחת כגון שכתבן עכו"ם מין אשה חש"ו וכדומה והבן זה:

והנה הרא"ה חידש דרוב אצל שחיטה מומחין הן ע"כ הכוונה כל המצויין דאל"כ נימא סמוך מיעוטא דשאינו מומחין לחזקה של איסור ואיתרע לי' רובא והשיב הרשב"א במ"ה דלק"מ דמיעוטא כנגד רובא לאו כלום דתורה אמרה אחרי רבים להטות אבל דוקא אם המיעוט הוא המתנגד כנגד הרוב אבל מיעוט הנופל מן הרוב הוא גורע לרוב למשל מיעוט שאינן מתעברות אין לחשוב לסמוך לחזקה יען דהוא המתנגד כנגד הרוב אבל גם מן הרוב שמתעברות יש מיעוט המפילות ונגרע הרוב אז מיעוט כזה מצרפי' לחזקה אבל בשחיטה דלא נשאר רק מיעוטו המתנגד שאינן מומחין ומיעוט כזה הוא בטל כנגד הרוב והוא קלורין לעינים:

ולפ"ז אבוא לבאר בעזה"י הא בודאי שצריך לבדוק אם נכתבין כהוגן דהא כל היכא דאיכא לברורי מבררי' ועוד אפי' אם יהי' לו טירחא או הוצאות לא יוכל להניחן מקודם לשם מצוה דאולי לא נכתבי' כהוגן שמא עשה פתוחות סתומות או האותיות אינם כהוגן וא"כ אין זה תפילין כלל דבית שחור וקלפי' כתובות לא הוין תפילין אא"כ נעשו כהוגן שעכ"פ החיצוניות נעשה כאשר נצטוה מפי הגבורה עם קבלת חכז"ל אבל אם האותיות מחולפי' או אינם מוקפי' גויל או נשתנה צורתם אז לא הוין תפילין כלל והבן ועיי' בתב"ש בדין מצאו תרנגולי' שחוטים ועוד לגבי מצוה צריך בירור שיעשה בודאי המצוה דאל"כ הגם שלא יענש אבל אם התפילין פסולי' לא קיים מצוה כלל ועי' פנ"י ברכות דף ך' וכבר הארכתי בזה במק"א ולכן צריך לראות אם נכתבי' כהוגן לדעת אם המה תפילין או מזוזות והבן אבל אם כחוש שמא כתבן אחד מן הפסולין לכתוב נ"ל דתלי' בזה בודאי רוב תפילין ומזוזות נכתבי' מן ישראל וכשרים לכתוב דאין דרך לגוי או עכו"ם או מין או אשה או קטן לכתוב תפילין ומזוזות ועיין תוס' גיטין דף מ"ה ע"ב בד"ה אמרי לה ועיי' בפנ"י שם ועיי' בב"י סי' ל"ט בא"ח ובמג"א דרוב המתעסקין עם תפילין ומזוזות הם כשרין לכתוב ולכן אזלי' בתר הרוב ולוקחי' מן התגר ולא חיישי' שמא לקח מן הפסולין לכתוב דגם אם אנו מוצאי' ביד הפסולין תפילין ומזוזות לא חיישי' שמא הם כתבן דאין דרכם לכתוב ואפי' אם אין לוקחי' מידן דנימא כאן נמצא כאן הי' עכ"פ לא ניחוש לתגר שלקח מן פסולין תפילין ומזוזות דאזלי' בתר רוב דרוב תפילין שבעולם המה מן אנשי' הכשרי' לכתיבת תו"מ אבל אם הדין דצריך עוד עיבוד וכתיבה לשמה א"כ יש חשש הראשון דלמא התגר שאינו מומחה כתבן דלקח קלף מכל מקום וכתבן דכאן נמצא כאן הי' דהא יש ריעותא לפנינו שנמצאו בידו והוא אינו מומחה דלא ידע דצריך עיבוד וכתיבה לשמן וא"כ גם מן הרוב הכשרי' לעשות תפילין ומזוזות וגם נכתבו כצורות תפילין בכל דיניהם אשר החפץ מקבל שם תפילין דהא הכל נעשה כאשר חפצה התור' בעשיית תפילין ואעפ"כ נופל מן הרוב מיעוט דילמא לא הי' לדעת לעשות כדין וכדת אז מצרפי' הך מיעוע וחיישי' גם על שאר פסולין כסברת הרשב"א ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המעיין באמת:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה