אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן יב

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן יב

סימן יא

שאלה בהכ"נ ישנה הי' אבן פנה מאבני שיש אדומי' על ראש ארון הקודש והי' עליו פתוחי אותיו' קודש לד' וכפי הסיפור של הזקנים עשה עכו"ם הפתוחי' על השיש וגם נתן האבן משלו וקיבל מבני הקהילה עשרים זהובים בעד האבן ובעד האותיות אשר עשה אבל כפי הנרא' מן פנקס הקהל הי' יהודי וברוב שנים נחלק האבן בעוביו ונפל לארץ כל השטח אשר הי' עליו הכתב ונשבר לחלקים קטנים והשאר נשאר בין שיני הברזל אשר סבבו את האבן ואלופי קהל עשו ארון קודש מחדש ולא שמו עוד אבן הנ"ל לראש פינה ולקח עשיר אחד את הנשאר מן האבן וחפץ לחקוק בו שם אבותיו זכרון יא"צ שלהם לזכרון לדור אחרון ושאל אם מותר הוא לעשות מקודש חול או לא: תשובה לכאורה אם עדות הזקנים אמת שגוי נתן האבן ועשה הפתוחי' ובני קהלה שלמו לו אח"כ עשרי' כסף יש לדון אם לא הי' צריך האבן גניזה מיד כאשר שמו אותו לראש פנה דהנה מבואר בש"ע יו"ד סי' רפ"א סעיף א' ס"ת שכתבו עכו"ם צריך גניזה דיש ספק שמא לע"ז כתב וא"כ ה"ה כאן יש לחוש שמא כוון לע"ז ואיך שמו הזקנים שבדור והלומדי' את האבן לכתר תורה: אמנם הנח להם לישראל דנ"ל דבשלומא בס"ת דצריך כוונה לקדושת ס"ת וקדושת אזכרו' אבל מעשה הכתיבה בלא מחשבה לא מהני אז אם הכותב חושב לשם ע"ז צריך שריפה ואזלי' בתר המחשבה הגם שגוף המעשה מורה לשם ד' אלקי ישראל אבל אי ס"ת לא צריך כוונה אז אפשר באמת דמחשבה לע"ז לא פועל כלל דמחשבה הוי דברי' שבלב והוי סתירה לגוף המעשה וא"כ דוקא בס"ת אם כתבו מין ישרף ואם כתבו עכו"ם צריך גניזה דדילמא חשב לע"ז אבל בהך אבן דלא צריך מחשבה אז אין מחשבה סותר גוף המעשה ולא פועל בו המחשבה לע"ז ודו"ק והארכתי בזה בחדושי בסוגי' דרבוצה ואין כאן מקומו:

ומצאתי כעת און בעזה"י בפנ"י בגיטין דף מ"ה בד"ה גמ' שהקשה למה חושב הגמ' כתב מין פסולין ת"ל דצריך שריפה אפי' ותי' וז"ל מיהו לפי מה שאפרש (אתי שפיר) בסמוך דת"ק דרשב"ג לא בעי כתיבה לשמ' א"כ טפי דבריי' דהכא נמי סובר דלא בעי כתיבה לשמה ובהכי א"ש טפי דבכתבו מין נמי קתני פסולין ולא קאמר יגנז דכיון דלא בעי' מחשבה לשמה אפשר דאפי' מחשב' ע"ז לא פסלה להטעינו שריפה דה"ל דברי' שבלב ואין מחשבה מוציא מידי מעשה כיון דלא אשכחן דבעי' מחשב' לענין כתיבה כנ"ל ודו"ק עכ"ל מבואר דגם הוא הבין דאם הדין דס"ת לא צריך מחשבה אז אין מחשבת ע"ז פוסל בו ומכ"ש באבן אשר נעשה לראש כתר אה"ק דלא צריך מחשבה דאין מחשבת ע"ז פוסל בו ומהכ"ת לחוש שאמר בפה שעושה פעולה לע"ז נוקמי האבן על חזקת היתר כמקדם:

וחפשתי בספרן של צדיקי' ומצאתי בנובי"ת ביו"ד סי' קפ"א שנשאל בגוי שחקק על אבן שני שמות הקדושי' לדעת מספר השנה אם ליכא חשש שמחשבתו הי' לע"ז וחקר היתר משני פנים דרק אם גוי כותב ס"ת משלו כדי למכור לישראל יש לחוש שכתב לע"ז דאולי לא יוכל למכור יעכב לעצמו אבל אם עושה פעולתו בעבור ישראל מהכ"ת יחשוב לע"ז והיתר השני דלרוב לא יודע העכו"ם פירוש התיבות רק כפי רושם היהודי הוא חוקק והוי רק מעשה קוף בעלמא ואינו עושה לשם ע"ז יעו"ש ופלא שלא חקר כמו שכתבתי דבמקום דלא צריך מחשבה לא פועל מחשבה ועיי' רשב"א נדרי' דוגמא דבמקום דלא צריך שליחות לא מהני שליחו' ולכן מותר לצוות שילמוד עם בנו תורה וק"ל: ולפ"ז אם הגוי חקק השם באבן הגם שלא עשה לע"ז אבל עכ"פ בודאי לא קידש השם דנאמר הגם שנחלק השטח אשר חקוק עליו השם נשאר השאר בקדושה כי גוי כותב השם בסתם וכל שם אשר נכתב שלא בקדוש' מוותר אפי' למוחקו עיי' ביו"ד סי' רע"ו אם יש בו צורך תיקון ועיי' בנב"י מהד"ת סי' ק"פ ששם שלא נכתב בקדושה לא צריך גניזה ומכ"ש שלא נתקדש כל האבן להיות איסור עולם ופשיטא שמותר לעשות בו טבלא לזכרון יא"צ של אבותיו וק"ל: אך אם ישראל עשה אותו כפי הנראה מפנקס הקהל ששם האומן מורה שהי' יהודי אז מסתמא קידש השם א"כ נראה שאסור כל האבן כמבואר בתוס' ערכין דף ו' ע"א בד"ה יגוד וז"ל משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבי' ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל מבואר דכל העובי' של הקורה נתקדש ע"י השם וממילא ה"ה כאן נתקדש כל העובי של האבן ואסור לכתוב עליו דבר חול ודו"ק:

אבל הגאון נוב"י ח"ר ביו"ד סי' ע"ז התפלא על דברי תוס' הנ"ל הלא מבואר בשבת דף קט"ז דמקום הכתב אגב הכתב הוא דקדיש אזלא הכתב אזלא הקדושה וא"כ כיון שנגרר השם מותר המקום ההוא והניח בקו' וצע"ג: ונלע"ד ליישב דלכאורה פלא בעיני הלא הס"ת בכלל הוי קדושת הגוף בין הכתב ובין הקלף דאין לו פדיון ומי שרואה ס"ת שנשרף ביד רמה צריך לקרוע שתי קריעו' אחת על הכתב ואחת על הקלף כמבואר ביו"ד סי' ש"מ נגלה דיש גם לקלף קדושת הגוף בפני עצמו ומהכ"ת נימא אזדא הכתב אזדא הקדושה מן הקלף הלא קדושת הגוף לא אזלא בכדי כמבואר בנדרי' דף כ"ט ועיי' בהשגת ראב"ד על רמב"ם שם ועי' בר"ן ר"פ בני עיר וצ"ע לכאורה: וליישב זה נ"ל דיש הבדל בודאי מי שפועל קדושת הגוף שאין לה פדיון וראוי הדבר להיות קדוש לעולם רק המקדיש רוצה להגביל זמן לקדושה שאחר זמן המיועד יהי' חולין אז אמרי' חפץ שנעשה קדוש' הגוף נשאר בקדוש' לעולם אבל דבר שאי אפשר להיות קדושת הגוף מעצמו רק יוכל להיות קדושת הגוף ע"י שיהי' נטפל לקדושה אחרת אז בודאי כל זמן שעיקר הקדושה בעולם גם הנטפל קדוש כמוה אבל משעה שעיקר הקדושה נפסק מה יהי' בנטפל קדושה כגון שהקלף נעשה קדושת הגוף יען שעליו מונחי' האותיו' והוא הקדיש הקלף רק להיות בסיס לאותיו ויתקדש ע"י שמות הקדושי' ומשעה שהכתב אזל שהוא גוף הקדושה אז אין על הקלף עוד שם טפול לקדושה ולהיות קדוש לפני עצמו בלי כתב זה לא הקדיש מעולם ולא שייך אין קדושת הגוף פקעה בכדי הלא שורש הקדושה פקע ואינו עוד בעולם וזה שרות רש"י בלשונו הצח בד"ה לא מבעי' וז"ל דודאי מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לא לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא דכתב וכיון דאזיל הכתב פקע קדושתי' עכ"ל דכל שם קדושת הקלף הי' קדושת נטפל לקדושת אותיו' וכיון שבלה הכתב מה נשאר שיהי' על הקלף שם קדושת טפל ודו"ק:

ולפ"ז אני אומר סברא ישרה בעזה"י בודאי אם פרח הכתב שנמחה ונאבד קדוש' הכתב מן העולם ונמצא דפקע גוף הקדושה והוא לא הקדיש הקלף רק כל זמן שראוי להיות נטפל לשורש הקדוש' אבל משעה שנאסף מן העולם שורש הקדושה לא הקדיש הטפל אבל אם הקורה עובי' טפח ואדם חולק הקורה בעובי' לשנים שיהי' נשאר השם על שטח הקורה א"כ עדיין נשאר גוף הקדושה שהוא השם בעולם בכל מקום שהוא או שקולף השם מן הקלף ונשאר השם בקדושתו על חלק הדק אשר קלף מן קלף העב נמצא שנשאר בעולם עכ"פ גוף הקדושה אשר בעבור' נתקדש כל עובי הקורה או כל עובי הקלף אז כיון שעדיין היא ראוי' שיהי' כל העובי של החפץ להיות בסיס לקדושה כמו שהי' מתחילה אז הגם שנחלק הכתב ממנו לא אזל הקדושה מן הקורה או מן הקלף דהא הבעה"ב הקדיש מתחילה כל העובי' של קורה וקלף להיות נטפל לקדושת השם וגוף קדושת השם נשאר וראוי' עוד לשמשו אם נחבר אותם אז בודאי על אופן הזה אשר נעשה אכחושי קדושה לא פקעה קדושה בכדי מן הקורה או מן הקלף וא"כ כוונת התוס' וגררו מקום הכתב כמו גורר אדם מטה כסא וספסל היינו שהסופר פועל לחלק הקלף בעוביו וגורר שטח העליון עם השם מה שנקרא בפוסקי' קליפת השם דאם גורר ממש א"כ עובר על לאו דמחיק' השם וצריך לדחוק שכוונת תוס' אם עבר וגרר כמובן ולדעתי כוונת התוס' קליפת השם שאינו איסור ועיי' בש"ע ובאחרוני' ואז שנשאר השם בקדושתו אסור לכתוב במקומו דבר אחר אבל בשבת דף קט"ו איירי בנמחה הכתב אזל הכתב מן העולם אז אזל קדושת הקלף כנלענ"ד בעזה"י לאמת ועיי' זבחי' דף ל' חוזר וניעור בפיגול והבן:

וראה זה מצאתי ברמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' כאשר האריך להשיג על בעה"מ כ' וז"ל ומה שפי' דרבה לית ליה הזמנה לאו מילתא בגוף הקדושה משום דהתם איתמר כטעמי' משמשין ממשמשין גמרי' לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדישין ואזל לי' כתב אזלה לה קדושתי' כדאיתא פ' כל כתבי קודש והילכך לא דמי לעגלה ערופה דהיא עיקר קדושה עכ"ל מבואר דהבין שגם אז כאשר הכתב עם הקלף בעולם הוי עיקר קדושה הכתב והקלף רק נטפל לקדושה ועיי"ש שם מבואר עוד ביותר וקצרתי ומעתה בנידן שאלתינו דנפל שנוח הראשון של האבן עם אותיות השם ונשבר לחלקים קטנים שלא נשארו האותיות שלימות אז בודאי כיון דאזל הכתב אזל הקדושה ומותר להשתמש בו חול הגם שהגאון נוב"י מהד"ת סי' קע"ג ביאר דאסור לכתוב על ס"ת שנמחה הכתב מגילת אסתר דלא גרע מקלף שנעבד לס"ת שאסור להוריד לחול היינו בקלף ס"ת שנעבד לשם קדוש' ס"ת אבל מכח הכתב לגמרי אזיל הקדושה וכאן באבן דלא הי' חציבה לקדושה רק גוף חקיקת האותיות קדשו לאבן וכיון דאזל הכתב אזל הקדושה כנלע"ד [ועי' במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו ובמחה"ש שם ודו"ק]:

ולא אכחד תחת לשוני כי יש לעורר בדבר חדש שיש הבדל בין אם נכתבו אותיו' ע"י דיו על הקלף אז אין האותיו' מגוף הקלף רק מדיו והקלף הוי רק בסיס ונופל לגוף הקדושה אבל באותיות המחוקקות באבן הן שקועות או בולטות נעשה האותיות מגוף האבן א"כ כל האבן הוי קדושת הכתב והנשאר מן גוף הקדושה בודאי אסור לעולם אך דבר זה צריך עיון ושקידה רבה: ואיידי דבארתי דהבנת תוס' גורר היינו קליפה אבאר שבזה יש לי ליישב פליאה נשגבה אשר הקשתי ימי' רבים על רשב"א גיטין דף נ"ה שפי' ס"ת ביד מי שאם הי' ביד הסופר נאמן וכ' בטעמא וז"ל שיכול לינוול אזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב והילכך אי לאו דס"ת ביד לוקח אפי' לאביי נאמן דמה לי אם יכול לפסול ולכתוב לכתחילה שלא לשמן משיכול לגרור ולכתוב שלא לשמן עכ"ל ולדעתי פלא גדול הא יש מחיקת השם הנכתב לשמה עובר בל"ת דלא תעשו כן לד' אלקיכם בכל אזכרה ואזכרה עיי' יו"ד סי' רע"ו אבל מה שכותב מתחילה שלא לשמן אינו עובר בלאו דמאי איסור יש אם לא מקדש השם בשעה שכותב ס"ת ועוד הלא מה שאומר הסופר אזכרו' שבה לא כתבתי לשמן אין הפי' שהי' לו היפך כוונה אלא אפי' בסתם פסול עיי' תוס' מנחות דף מ"ב ובמרדכי ה' תפילין וה' ציצית ועיי' בט"ז יו"ד סי' רע"ד ששכח לקדשו וא"כ מאי מגו יש כאן לעשות מאה פעמי' מחיקת השם בידים וצע"ג:

ולפמ"ש כוונת רשב"א דיכול לגרור היינו לקלוף השמות כמו גורר אדם מטה כסא וספסל וכמו בשבת טחינה גוררת טחינה וכדומה שאז אינו עובר בלאו רק שפועל ששמות הקדושי' יהי' גנוזים והלא גם עתה שאנו חושדי' אותו שמשקר שכתב לשמו ואומר שלא כתב לשמו ג"כ רוצה לפעול גניזה לכל הס"ת ועיי' בט"ז סי' רפ"א ואז נכוני' דברי רשב"א ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה