אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן יא

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן יא

סימן י

שאלה אשה אחת אשר בנה היחיד בעשה סופר וכתב תפילין ומזוזות וספרי תורות כמה שנים וקודם מותה קראה לבנה והגידה לו להתוודות לפניו למען דעת כי העיבור אשר הוא נולד ממכה היה באופן שבאשמורת הבקר מליל טביל' אשר בעלה בעל אותה נסע לדרכו לשוק אחד והשטן הצליח שבא מיד מרחוק איש אשר בנעורי' היתה נפשה קשורה בנפשו רק אבותי' מאסו בו ונתעוררה האהבה וזינתה עמו בלילה אחרת ד' פעמים וכפי דעתה הוא ממזר כי אחרי ליל שני הרגישה חולי ראש וספרה זאת לשכיני' ואמרו שבודאי נתעברה ומקודם היתה עם בעלה כשתי שנים ולא נתעברה וגם אח"כ אחר לידת בן זה היתה עמו כמה שנים ולא ילד' עוד וא"כ ברור אצלה כי הוא בן מאותו אהוב ותכלי' אשר אומרת לו זאת בעבור כי שמעה ממנו כי הוא רוצה לישא בת איש ההוא ופחדה מיום דין שלא יבא עלי' עוד עונש גדול אם הוא יקח אחותו ועתה שאל במר נפשו אם צריך לגלות מומו בפרהסיא כי ראה בספר שממזר פסול לכתיבת ספר תורה או אם אמו אינה נאמנת עליו עד כאן השאלה:

תשובה בנידן הנ"ל היה לחקור הרבה כי לכאורה דוקא האב נאמן זה בני ממזר ולא האם ובפרט אם היא אמרה שזנתה במזיד דאאמע"ר ועיי' ברה"מ פט"ו מה' א"ב הל' י"ג בהבדל בין החי' ובין האם והיה לחקור ג"כ בהיפך יען שהתודית קודם מותה ואמרה שתכלית כוונתה שלא להוסיף חטא על פשע שבנה יקח אחותו ועיי' תוס' בב"מ דף ג' שנאמן שאכל חלב במזיד שלא להביא חולין בעזרה ועי' נוב"י א"ה סי' ע' אך אני לא נשאלתי אם מותר לישא בת ישראל נידן דידן הוא מה שנוגע לספר תור' אם נפסלו הספרים אשר כתב מכבר ואחקור על שורש הנ"ל בעזה"י:

הנה ביו"ד סי' רפ"א סעיף ד' כ' המחבר וז"ל ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין עכ"ל ובש"ך סק"ח הביא דעת המרדכי טעם אחד יען כשמגיע לפסוק לא יבא ממזר בקהל ה' נחפז ואינו כותב אזכרה לשמה ואפי' אמר נתכוונתי אנן סהדי שלא נתכווין עוד הביא טעם שני יען שממזר אינו מוציא רבים ידי חובתן לכן פסול לכתיבת ס"ת והש"ך נתן טעם יען דממזר אינו מחויב בכל המצות לכן פסול לכתיבת ס"ת:

ולכאורה אי הטעם דמס' סופרי' משום דממזר לא מכוון לכתוב אזכרה לשמה בפסוק דלא יבא ממזר זה ניחא אם הכותב יודע שהוא ממזר אבל אם לא ידע הכותב מזה בשעת כתיבה רק אח"כ נודע לו שהוא ממזר אז בודאי כשר הס"ת אבל אי הטועם דממזר אינו מוציא רבים י"ח או יען דאינו מאויב בכל המצו' פסול לכתיבת ס"ת אז א"כ כיון שכלפי שמים גלי' דהוא ממזר אז פסול הס"ת שכתב טרם שנודע לו שהוא ממזר וא"כ נידן דידן תלי' בתירוצי' הנ"ל לסברת רבינו שמחה כשר הס"ת שכתב קודם שנודע לו שהוא ממזר אבל לשיטת המרדכי וש"ך יהי' פסול וצע"ג:

אמנם הש"ך השיב על המרדכי אם הטעם יען דלא מקדש השם של פ' לא יבא ממזר א"כ יהי' כשר חוץ לאותו השם בלבד ותפסל אותו יריעה ולא כל הס"ת יעו"ש שהניח בקו' וצע"ג ומצאתי לאדמ"ו בחת"ס יו"ד סי' ער"א שחידש דבר שמרדכי ורבינו שמחה שפה אחת ודברי' אחדים והוא דמצות כתיבת ספר תור' הוא כל התורה בכלל כחכז"ל אפשר ס"ת חסר אות אחת והתורה אמרה לקוח את ס"ת הזאת וכיון דאנן סהדי דממזר לא יכול לקדש השם בפ' לא יבא ממזר ממילא לא יוכל הוא לקיים מ"ע של כתיבת ס"ת וכל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי כמבואר בנזיר ובנדרים וכיון שהוא פטור לגמרי ממצוה של כתיבת ס"ת הוי אינו מחויב בדבר ולא יוכל להיו' שליח לאיש אחר לכתוב ס"ת לחבירו דכל שאינו מחויב בדבר לא יוכל להוציא רבים ידי חובתן ולא די שחבירו לא קיים מ"ע של ועתה כתבו אלא אפי' לקרות בו פסול עכ"ד דפח"ח יעו"ש:

ולי התלמיד קטן נ"ל שבמחילת עפר קדשו לא דיבר נכונה דהך כלל כל מאי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי זה דוקא אם יש דבר אשר אם אדם זה עושה כהוגן אעפ"כ לא מהני והשליח אם עושה כהוגן יהי' מהני בתור' שליחות כגון ישראל המקריב קרבן בכל אופני הכשר קרבן כמו שכהן עושה אעפ"כ הקרבן פסול יען דתורה לא מכשיר ד' עבודות רק בבני אהרן הכהני' ולא אם ישראל הוא העושה העבודות אז אמרו חכז"ל כל מאי דאיהו לא ומצי עביד שליח לא מצי משוי דהא אם ישראל יעשה כמו שכהן עושה פסול הקרבן ואיך יהי' כשר בשליח אם הוא פסול במשלח הלא כח השליחות הוא רק זאת שמשלח מוסר כח לשליח להיות כמותו אבל מה דלא נמצא בכח המשלח איך יהי' לאדם כח שליחו' שיהי' השליח טוב יותר מהמשלח וע"כ כהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ועיי' קדושין דף כ"ג ועיי' תוס' נזיר בהפרשת חלה יעו"ש היטב ודו"ק אבל בדבר אשר לא כשר במשלח יען שאין עושה הדבר על התמונה ודמות כאשר חפץ ד' בו והשליח הוא עושה כרצון ד' על אופן אשר חפץ ד' בו אז לא שייך איך יהי' השליח טוב ממשלח זה אינו דהא אם השליח יעש' רק כמו שהמשלח הי' עושה הי' באמת לא מהני ואם המשלח יעשה כמו השליח יהיה מועיל ג"כ בו כגון אם הממזר בעצמו כותב הס"ת פסול יען דלא מקדש אותו שם ואם השליח ג"כ לא יקדש ג"כ הס"ת פסול בעבור שם ד' שלא נתקדש וגם בהיפך אם יקדש הממזר שם ד' כשר הס"ת כמו אם השליח יקדש רק אנן סהדי שחרה אף הממזר ולא מקדש השם בפ' לא יבא ממזר אבל השליח מקדש גם אותו שם אז לא שייך איך יוכל ממזר לעשות שליח על מ"ע של כתיבת ס"ת הלא כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי זה אינו בשלומא אם הוא עושה ואעפ"כ לא מהני זה נקרא לא מצי עביד יען שיש חסרון בכח גופו אבל מה שממזר לא מצי עביד הכתיבה בעצמו הוא יען שאינו עושה הדבר כאשר צריך להיות אבל אין כאן חסרון בכח אם עשה כהוגן שלא מהני אז בודאי גם שליח יוכל לעשות דהא גם הוא בעצמו אם יעשה כמו השליח ג"כ מהני והבן זה מאוד:

ואוסיף נופך הלא אם לא נודע לו שהוא ממזר וכתב ס"ת אז בודאי מכוון לקדש שם ד' בפסוק לא יבוא ממזר וכשר הס"ת אפי' שהוא ממזר רק אם נודע לו שהוא ממזר אז לא מכוון לקדש אבל רק אותו שם באותו פסוק לא יבוא ממזר אבל שאר שמות בודאי מקדש וא"כ הוא מצי עביד קידוש השם וגם מצי עביד כתיב' ס"ת הגם שהוא ממזר רק יען שנודע לו שהוא ממזר אז אנו סהדי דלא מקדש יען שחרה לו מצוה הנ"ל אבל אין זה חסרון בכח כמו בישראל אם עושה כהן לשליח דלא משכחת בשום אופן שיהי' כשר להקריב קרבן כלל וק"ל:

ותדע שהוא כן דנחזי אנן הגם דאנן סהדי שהוא לא מכוון אבל עכ"פ אם הוא בעצמו יודע שכוון לקדש את השם גם בפסוק דלא יבא ממזר מותר הוא לקרות בו וגם יוכל ליתן ס"ת זה לקרות בו ברבי' במקום שאין מכירין אותו שהוא ממזר דכל רוב וחזקה הוא לפנינו אבל איש היודע האמת ברי שלו טוב מכל רוב וחזקה או אנן סהדי כנודע מתורת רשב"א הובא בפנ"י כתובות דף כ"ב ובבכור שור ועיי' תומי' סי' כ"ט וסי' ל' באורי' אבל בישראל הגם שהב"ד חושבי' שהוא כהן והוא יודע שהוא ישראל פסול הקרבן דדוקא בכהן חלל אם עבד עבודתו כשירה אם לא נודע עיי' קדושין דף ס"ו בתוס' וא"כ דוקא דלא משכחת שיהי' כשר אז הוי לא מצי עביד אבל כאן מהכ"ת נימא שתורה לא צותה לממזר שהוא בכלל בני ישראל שלא יהי' מחויב בכתיבת ס"ת וק"ל:

ואיידי דאיירי מסברת רשב"א הנ"ל דברי של אדם לגבי עצמו טוב יותר מכל חזקות ורוב א"כ קשה לי מירושלמי הובא בילקוט תהלי' סי' תרל"ו וז"ל יגעתי באנחתי זה ר' זכרי' בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו א"ל אין אדם מעיד ע"י עצמו התחיל בוכה וממסה מטתו והי' יודע שהיא טהורה לו שהי' מכירה אלא מפני גזירת חכמי' הי' קורא פסוק זה יגעתי באנחתי עכ"ל וקשה למה לא מהני ברי שלו נגד חזקה שלנו והארכתי בזה במק"א:

ויותר מזה נ"ל ראי' מדברי תוס' מנחות דף מ"ב ע"א בד"ה ואל שהקשו למה לי למעט ככרי מהיקש דוקשרתם וכתבתם ת"ל דנכרי לא כותב אזכרות לשמן וסתמא פסול הוא כדמשמע בגיטין ותי' בתירוץ השני וז"ל א"נ נראה דאזכרות לבד בעי' כולי האי ואיצטרך למעוטי אי כתב בלא אזכרה עכ"ל נגלה דאי לאו קרא דוקשרתם וכתבתם דמיני' ממעטי' נכרי הי' כתיב' הנכרי כשר בס"ת הגם דלא יוכל לכתוב בעצמו אפי' אחד מהאזכרות ותוס' סברו נכרי ודאי אדעתא דנפשי' עביד ולא ספק [ודברי ב"י בא"ע סי' קכ"ג פלא] ואיך נאמר לרבינו שמחה יען שלא כותב אזכרה אחת לשמו יהי' כל הס"ת פסול ומכ"ש שפלא בעיני דעת אדמ"ו חת"ס ז"ל יען דאינו מחויב בדבר לא יוכל להיו' שליח ולא כשר אפי' לקרות בו הא כיון דממזר אינו ממועט מפסוק וקשרתם וכתבתם א"כ לא גרע מנכרי אשר כתב ס"ת בלי אזכרות שחידשו התוס' דהי' כשר אם לא הי' ממועט מפסוק וקשרתם וכתבתם [ועכ"פ הי' כשר לקרות בו] וא"כ למה בממזר פסול אפי' לקרות בו וצע"ג כעת וגם דעת המרדכי יען דאינו מוציא רבים ידי חובתן ודעת הש"ך יען שאינו מחויב בכל המצות פסול ס"ת שלו פלא בעיני הלא ס"ת של נכרי הי' כשר עכ"פ לקרות בו אם לא דממעטו הפסוק מהיקש וקשרתם וכתבתם וצע"ג: אמנם אם דעת רבינו שמחה לא נכון בעיני הש"ך אבל גם חידוש הש"ך יפלא שחידש שממזר פסול לכתיב' ס"ת שאינו בכל המצות הוא פלא כאשר מובא בנוב"י מהד"ת ביו"ד סי' קפ"ב דהלא מבואר תוס' בב"ק דף פ"ח בד"ה אלא שהקשו שנילף שיהי' ממזר פסול לעדות מגזלן ועבד ותי' ז"ל דמה לצד השוה שבהן שאינם זהירי' בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שאינו מצווה עכ"ל נגלה דממזר מצווה בכל המצו' וצע"ג והנוב"י תי' יען דמותר מותר לישא שפחה או מצרית הרי דלא נוהגין אצלו מצוות הנ"ל יעו"ש [ומה שדייק הנוב"י שתוס' נקיט ממזר זהיר בכל המצות ולא נקטו חייב בכל המצות היינו שהוא זהיר במצות דידי' ואינו עובר עליהם כמו גזלן עי' בש"מ בב"ק שם שהביא בשם הרא"ש וז"ל ותי' דאיכא למפרך מה לממזר שכן חייב בכל המצו' עכ"ל ומבואר דלא כש"ך ודלא כמו שהבין הנוב"י וק"ל] ולדעתי זה מצות ל"ת היינו איסורי' שלא נאסרו עליו כמו שלא נאסר איסור טומאה או איסור זונה וגרוש' אצל ישראל אבל מצות הוי מ"ע שיש חיוב על ישראל לעשות דבר ובזה אין ממזר פטור יותר מישראל ודו"ק עוד הביא תי' בשם בנו הגאון מהר"ש יען דממזר פסול לדון דיני נפשות ומלקו' יעו"ש גם על זה קשה לי יען דתור' פוסל אותו שלא יבחר להיות מסנהדרין אתך בדומה לך א"כ לא בא לידו לדון דיני נפשות או מלקות ואינו מחויב הוי שבא לידו לעשות כמו לכל שאר אדם ואעפ"כ פטור מלעשות אותו מצוה ועוד הלא כאן הוא בכלל אותו מצוה לשום סנהדרין לדון דיני נפשות ומלקות רק הוא לא יבחר להיות שופט בדבר עכ"פ במצות דינין הנ"ל הוא מחויב דיכול להיות עדות בדבר ודו"ק בזה ועיי' בחת"ס סי' ער"א שנתקשה מאוד בדברי הש"ך מנ"ל למדרש טעמא מי שאינו מחויב בכל המצות פסול לכתיבה דילמא בהיפך יען שממזר הוא בר קשירה ה"ה הוי בכלל כתיבה יעו"ש:

ולולי דמסתפינא אמרתי לחדש דבר אפי' לטעם דאינו מוציא רבי' ידי חובתן או לטעם הש"ך דאינו מחויב במצות פסול לס"ת זה דוקא אם כתב הס"ת לעצמו או שכתב ס"ת בסתם למכור או לקרות בו אבל לא הי' שליח על הכתיבה אבל אם הי' שליח מישראל כשר אז נעשה השליח כיד משלח שלו וא"כ נחשב כאלו משלח ישראל כשר כתבו דהוי בר מוציא רבי' ידי חובתן ומחויב בכל המצות דמי יכחיש דממזר הוי בכלל שליחות הלא הוא ישראל לכל תורה כולה וא"כ למה לא יהי' הס"ת כשר ולמה לא יהי' המשלח יוצא מ"ע של כתיבת ס"ת כנלענ"ד בעזה"י אבל בודאי לטעם דנחפז ואינו מקדש שם ד' בפסוק לא יבא ממזר אפילו אם נעשה שליח ג"כ פסול הס"ת דשם הנ"ל אשר פוסל אותו בתורת ממזר לא מקדש וא"כ בנידן דידן דלא ידע שהוא מותר וקידש אותו שם וגם הי' שליח מן אנשים אשר כתב להם ספרי תורות אז לכל הטעמי' כשרים הס"ת ודו"ק:

ודע דעוד יש להבדיל דבודאי אם הממזר כבר כתב לעצמו ס"ת ע"י שליח אשר קידש גם השם של פ' לא יבא ממזר או שלא ידע שהוא ממזר וכתב בעצמו גם פסוק זה אז לא יכול לכתוב לאחר ס"ת דהא הטעם דכל המצות אשר יצא אדם יכול להוציא לחבירו הוא מטעם ערבות וסתמא רק הכשרים נכנסו בערבות ולא הפסולי' אבל אם הממזר לא יצא לעצמו אז בודאי יכול להיות שליח גם לאחרים אך דבר זה צריך בירור גדול:

וחפשתי בספרן של צדיקים ומצאתי לפרמג"ד בהקדמה כוללת לא"ח בחלק השני אות ל' שכ' וז"ל שוב ראיתי ביו"ד סי' רפ"א בש"ך אות ז' בשם המרדכי ממזר אינו מוציא רבי' ידי חובתן ומשו"ה פסול לכתוב ס"ת ועמ"א א"ח סי' ל"ט אות ט' ועמ"ש בספרי שם והב"ח ביו"ד שם דממזר וגר יש כמה מצות דפטורי' עמדתי ע"ז במק"א כי גר וממזר חייבי' בכל המצות זולת ביאות אסורות כמו גר נושא ממזרת וממזר נושא מצרית וכדומה ועיי' תוס' סוכה כ"ח ב' בני ישראל ממעטין גר היכא דליכא ריבוי אבל ממזר בכלל בני ישראל הוי והך מילתא שכ' המרדכי דאין ממזר מוציא רבי' י"ח י"ל דמיירי שכבר יצא י"ח וערבות ליכא כ"א בכשרי קהל לא בפסולי' אבל אם הוא לא יצא אפשר דמוציא אחרי' בלא טעמא דערבות דשלוחו של אדם כמותו עכ"ל הזהב בכלל דבריו יש סעד לכל מה שכתבתי בדעת מס' סופרי' ואודה ד' בכל לבי כי זכיתי לזה:

סוף דבר דס"ת אשר כתב קודם שנודע לו שהוא ממזר בודאי כשרי' כי כתב אותן בתורת שליחות והוא עודנו נער ובודאי לא כתב ס"ת לעצמו ולא שייך ג"כ שלא קידש השם של פסוק לא יבא ממזר דהא לא ידע מזה ודעת הרא"ש דמותר חייב בכל המצות ולא כמו שהבינו אחרונים שזהיר במצות דידי' ונוסף בנידן שאלתינו הלא הס"ת ביד הלוקח וכבר קיבל הסופר מעותיו אין אמו נאמנת להפסיד ס"ת של בעלי בתים ועיי' בי"ד סי' ל"ט אם המוכר אמר שמצא טריפות ונוסף עוד דאין אשה נאמנת לעשות בכה ממזר כי רק לאב הימני' הקב"ה ולא לאם ובפרט שאין הוא ממזר ודאי גם לפי דברי' דהלא קדמה ביאת בעלה בליל טביל' קודם ביאת הנואף וגם רוב בעילות בימי טהרה הי' מבעל ואזלי' בתר רוב בעילות וסימני' אשר הגידו לה נשים לאו סימני' דאורי' נינהו רק פטומי נשים וגם אם אמת אולי מביאת בעלה נתעבר' בליל טבילה וגם אין אדם משים עצמו רשע רק אם הוא בעצמו לא רוצה להוסיף פשע על עון להקריב חולין בעזרה אבל מה שאמרה שרוצי' להצילו מאחותו לא מצינו שנאמן אדם לעשות עצמו רשע להציל חבירו ובפרט כי הבן הי' אנוס אם לקח הנערה דלא יוכל לדעת שהיא אחותו והוא ממזר לכן אם נחקור לשורש הדין מותר אפי' לישא אותה נערה ומותר לכתוב עוד ספרי' ומכ"ש שמותר לישא בת ישראל אך אין אני משיב על זה רק שלא צריך לגלות חרפת ערות אמו לעיני כל רואי שמש והנך ספרים כשרים נינהו כנלענ"ד בעזה"י להלכה ולא למעשה:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה