שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן י
שאלה סופר אחד הניח לבנו לכתוב תפילין אחר י"ג שני' ולא בדק אחריו אם יש ב' שערו' למטה ובשבת י"ז נתגלה לו שאין ראוי לנער לכתוב תפילין עד שנודע בבירור שיש לו סימני גדלות ובדק אותו ומצא לו שערות למטה אבל הבן אומר שמשנת י"ד ראה שערות שם ועתה יש ספק אולי לא היו לו אז שערות והוא היה קטן ואין נאמן בגדלותו ומה יהי' משפט התפילין הנ"ל:
תשובה מראשי' יש לחקור (א) דבר חדש אם לא נאמר כיון דהביא שתי שערות קודם שנת עשרים נעש' גדול למפרע כיון דרוב העולם מביאים שערות אחר שכת י"ג אמרי' אצל זה אשתהו הסימני' לבוא אבל באמת נעשה גדול משעה ראשונה:
ולכאורה יש להביא ראי' מדחידש רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימני' ואמרי' דוקא למיאון ולא לחליצ' משמע דוקא חזקה שכבר הביאה ולחומרא ולא לקולא והסביר הנב"י הגם שרוב מביאי' סימני' אבל היכא דאיכא לברורי מבררינן עיי' א"ע סי' ס"א שם למה לא חידש רבא חזקה הביאה סימני' עכ"פ דאם לא תביא עד ל"ה שנים היא מן המיעוט ואזלי' אחר הרוב שאינם סריסים עיי' יבמות דף כ"ז וברמב"ם פ"ב מאישות ובריב"ש סי' ת"ד דאחר ל"ה שנים נעשה איילונית או באיש סריס וא"כ יש רוב שבודאי היא אינה איילונית ואז היא גדולה למפרע משנת י"ב אלא ע"כ אין שערות פועלי' למפרע להיו' גדולה למפרע רק נעשה גדולה משעה שהביא הסימני' וע"כ צריך לומר חזקה הביאה הסימני' הגם דמצינו פלוגתא ביבמות דף פ' דרב סובר נעשה סריס למפרע משנת י"ב לנקיב' זה דוקא בסריס שאינו מביא סימני גדלות אז סובר רב כיון דנגלה דלאיש הזה אין לו סימני גדלות אז נעשה גדול בשנים לבד והוא משנת י"ב לנקיבה ומשנת י"ג לזכר אבל אם באו שערות מתחיל הגדלות אז משעה שבאו ולא מקודם ודוק ומכ"ש אם הלכה כרב דאמרי' נעשה סריס למפרע וא"כ קשה ממנ"פ היא גדולה אם הביאה שערות היא גדולה למפרע ע"י שערות ואם לא תביא שערות עד ל"ה היא סריסה למפרע עיי' בח"מ סי' רל"ה וא"כ תחלוץ או תתיבם מיד אלא ע"כ דשערות אינם פועלים על למפרע וק"ל אלא אפי' אם הלכה כשמואל דלא נעש' סריס למפרע ויש חשש דילמא לא תביא שערות כלל ותהי' סריסה רק מל"ה שנים ומעלה אעפ"כ קשה מהכ"ת ניחוש שתהי' מן המיעוט סריסי' בודאי היא מן הרוב שאינם סריסי' והביאה שערות כי הגם שיצאה מן הרוב שמביאי' שערות מיד או בשנת י"ג בנקיבה ובשנת י"ד לזכר אבל עכ"פ לא יצאה מן הרוב שאינם סריסי' או איילונית ואמרי' בודאי תביא שערות ותהי' גדולה למפרע אלא פשיטא דאין בשערות גדלות למפרע והבן זה: אמנם מזה אין ראי' דנראה לי לחדש דהלא ראינו הוכחה ברורה דדרך סימני שערות לבוא עד שנת עשרים דהא אם הביאה סימני סריסות אפי' בכל זאת אם באו השערו' קודם שנת עשרים דוחי' השערות הסריסו' כמבואר ביבמות דף פ' ע"א אבל אחר שנת עשרים אפי' אם באו שערות אעפ"כ הוי סריס כמבואר בדף הנ"ל ורמב"ם פ"ב מאישות ובא"ע סי' קנ"ה וע"כ דדרך השערות לבוא עד שנת עשרים לכן אם אחרו השערות מהנים סימני סריסות רק אם אין כאן סימני סריסות אז מהנים השערות עד ל"ה שנים עיי' בב"ב דף קנ"ד ובנדה דף מ"ה ה"ה דוקא עד שנת עשרי' אם הביאה שערות אמרי' שנעש' גדולה למפרע דעד אז רגילי' סימני גדלות להתאחר אבל אם באו אחר שנת עשרים אם היתה גדולה בשנת י"ג לא היו השערות מתאחרים כל כך ובודאי עתה נעשית גדולה ולא למפרע ודוק:
ולפ"ז שפיר הוצרך רבא לחדש חזקה הביאה סימני' דאם לא הביאה יש חשש דילמא תביאה אחר שכת עשרים ואז לא תהיה גדולה למפרע וכאן אין רוב דתביאה עד שנת כ' דאפי' אם יבואו השערות אחר כ' ג"כ לא תהי' איילונית וכיון דיצאה מן הרוב שמביאים בשנת י"ג חיישי' דילמא לא תביאה עד אחר כ' שנים ולכן חידש רבא שכבר הביאה ודוק:
אך זאת אני אומר ברור דלרב אי אפשר לומר דנעשה גדול למפרע על ידי שערות דא"כ קשה אם נולד בה בנערה או בנער סימני סריס יהי' מיד גדול ממנ"פ אם יביא שערות קודם עשרים שנה א"כ הוי גדול למפרע ע"י השערות ואם לא יביא שערות הוי סריס למפרע וכי תימא שיביא שערות אחר כ' שנים הלא אחר כ' שנים לא מהנים עוד שערות אם יש בו סימני סריס כמבואר ביבמות דף פ' וא"כ ע"כ לרב דסובר נעשה סריס למפרע פליג על דמהני שערו' למפרע דאל"כ נימא בנולד בו סימני סריסות דהוי גדול ממנ"פ ואם אכל חלב נלקה אותו מיד ולמה אמר רב שצריך להמתין עד ח"י שנים אם לא הביא שערו' אלא ע"כ דלרב אי אפשר בשערות להיות גדול למפרע אבל לשמואל דפליג בסריסות וסובר דלא נעשה סריס למפרע אז מסתבר דאם הביא שערות דנעשה גדול למפרע וה"מ אם הביאם קודם שנת עשרים אבל אחר שנת כ' אז אם הביא סימני סריס הוי סריס מכאן ולהבא ואם הביא שערות אחר כ' הוי רק גדול מכאן ולהבא ודוק:
ודע דאפשר לומר דגם לרב נעש' ע"י שערו' גדלות למפרע אבל ה"מ עד זמן שנת עשרים ולא שנת עשרים בכלל דאם באו עד עשרים אמרי' דרכם של הסימנים לאחר עד שנת שמחזק בו סימני סריסות אבל בשנת עשרים הגם שלא נתחזק בתוך שנת עשרים הסריסות ומהנים השערות להיות גדול ולא סריס אבל אין תולין באיחור הסימנים רק אמרי' עכשיו נתגדל וא"כ גם לרב ניחא דלא נוכל להחזיק בסימני סריס מיד לגדול דחיישי' שמא יבואו השערות בתוך שנת כ' דאז הוי גדול ולא סריס אבל דוקא מכאן ולהבא נעשה גדול ולכן אמר ר' אבוהו בסימני סריס אין עושים בו מעשה עד שנת עשרים ודוק:
ובירושלמי פ"י דיבמות וז"ל ר"ש ורבנן פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרי' שהביא שתי שערו' למפרע נעשה איש ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות מכאן והילך הוא איש מה פליגו בן עשרים שמואל אמר למפרע נעשה איש רב אמר מכאן והילך איש מתניתא פליגי בין על דין ובין על דין הסריס אין נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתר בו שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים כמאן דמר אין מקבלין התרייה על הספק מתניתא פליגא על שמואל אחד בן ט' שכי' ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות כמה דתימר בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שנים עשר שנים ויום אחד שהביא שתי שערות למפרע נעשה איש ודכוותי' בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש מה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים שנה עכ"ל מבואר דרב סובר עד כ' אמרי' בשערות נעשה גדול למפרע ובשנת כ' פליגי דרב סובר מכאן ולהבא נעש' גדול ושמואל פליג וסובר למפרע נעשה גדול אבל באחר עשרי' כ"ע מכאן ולהבא נעשה גדול ולפמ"ש רב ושמואל אזלי לשיטתן דרב סובר נעשה סריס למפרע וע"כ דעכ"פ בשנת כ' אמרי' בשערות מכאן ולהבא נעשה גדול ושמואל דסובר בסריס מכאן ולהבא נעשה גדול סובר בשערות אפי' בשנה עשרים למפרע נעשה גדול והבן זה מאוד:
וראיתי בבית מאיר בא"ע סי' קנ"ה שרות על ירושלמי הנ"ל והתפלא עליו מן ברייתא מפורשת בכתובו' דף כ"ט קטנה מבת יום אחד ועד שתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס ומשתביא ב' שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר ומשמע אפי' אם הביאה שערות רחוק מי"ב שנים עכ"פ לר"מ מיום א' ולרבנן משלש שנים ואילך עד שתיבגר יוכל האב למוכרה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מה' עבדים הל' א' שיוכל למוכרה עד שתביא ב' שערו' וע"כ דלא אמרי' בשערות נעשה גדולה למפרע ופליגא על ירושלמי הנ"ל: ונלע"ד דמהא לק"מ דנראה לי לחדש דבר דבודאי לענין עונשים ומצות פועלים ב' שערות למפרע להיות גדולה מי"ב שנים אבל לענין מכר דנתנה התור' רשות לאב למכור בתו לשפחות והיה בסברא שגם אם היא נערה יוכל למוכרה ומנא ידעי' שלא יוכל למכר' כמו שיוכל לקדש אותה לאיש בזמן נערות רק דאמרי' ק"ו השתא מכורה כבר יוצאת מכ"ש שלא יוכל למכרה עיי' פ"ט דעירוכין ובפ"ק דקידושין דף ד' ילפי' דיוצאת בנערות מדכתיב ויצאה חנם אין כסף גילתה התורה שיהיה לה יציאה גם קודם שש והנה די אם ילפינן יציאה בשערות דנשתנה גופה עיי' קידושין דף ט"ז ע"ב דכמו מן ויצאה חנם ילפי' בוגרת ועיי' ברמב"ם פ"ד מה' עבדים ובכ"מ והא מבואר בכתובות דף מ"ה דבוגרת הוי נשתנה גופה דאמרי' אישתני גופא אשתני קטלה יעו"ש ה"ה נערות דילפי' מן אין כסף דוקא נערות ע"י שערות שנשתנה הגוף הוא מוציאה מרשות אדון אבל ימים בלי שערות בודאי אין מוציאין אותה מרשות אדון וה"ה שיוכל האב למוכרה אפי' אם היא גדולה לענין עונשי' שבתורה עכ"פ נערות שלא יוכל האב למוכרה תלי' בשערות דוקא כמו שצריך דוקא שערות לצאת מרשות אדון והבן זה כי חדש מאוד ובאמת הי' הגמ' רוצה לומר דצריך קרא על בוגרת דאיילונית והוא הטעם יען דלא נשתנה גופה עיי' רמב"ם פ"ב מאישות בסימני עליון באשה רק הגמ' משיב דהלא יצא' מרשות אב ופי' רש"י דרק בנערה זיכה הקב"ה לאב ולא בבוגרת ומשני דס"ד דלא יוכל למכור איילונית ועי' ברמב"ם בה' עבדים דרמב"ם מצריך הפסוק דויצאה חנם על בוגרת דאיילונית ועיי' בכ"מ ובמ"ל בשם המזרחי יעו"ש היטב וק"ל:
ועתה נחזה בנידן קנס שחידשה התורה בנערה שם נוכל לומר דתורה תולה בימים כיון שנעשה גדולה ע"י סריסות לרב למפרע ושנת י"ג ואילך יהי' לה קנס דהא נעשה גדולה בהתחלת שנת י"ג ויהי' לה ששה חדשים קנס, וזה הי' קושי' הגמ' לרב דסובר למפרע נעש' סריס איילונית לר' מאיר יהי' לה קנס עיי' יבמות דף פ' ומשני אביי מקטנותה יצא' לבגר דחידש אביי דגם הנערו' לענין קנס תלה רחמנא בשערות דוקא הגם שהיא גדולה למפרע עכ"פ אין לה קנס דהתורה אמרה דוקא אם נשתנה גופה ע"י סימני שערות יש לה קנס אבל בעבור הגדלות בלי שערות לא תקרא נערה אבל משעה שיבואו לה השערות אז מתחילי' ימי נערות לענין קנס שאין נערות תלוי' ביציאת הקטנות אלא בהבאת שערות ואפי' בשנת ח"י אם תביא שערות מתחילי' אז ימי הנערות ואחר ששה חדשים נעשה בוגרת דנערות לא תלה בזמן פירוד הקטנות ומתחיל הגדלות רק בזמן שנשתנה הגוף מכאשר היה בקטנות: ונחקור על דין סקילה דנערה מאורסה שחידשה התורה דנערה מאורס' יש לה מיתה חמור' שהיא סקילה אמרי' ג"כ דוקא אם הביאה שתי שערות אחר י"ב אבל באיילונית הגם שהיא גדולה שלא תביא סימני' לעולם עיי' רמב"ם פ"ב מה' אישות הל' י"ד ועיי' רש"י כתובות דף ל"ה שביאר ג"כ שודאי איילונית לא תביא סימן לעולם ועיי' ברמב"ם פ"ד מה' עבדים הל' ב' ומיד נעשית גדולה לכל עונשים שבתור' אעפ"כ לא נמית איילונית מאורסה בסקילה דהתורה תלתה הנערות בשערות ולא בגדלות וכן בבן סורר ומורה לא נידן הסריס כבן סורר הגם שהוא בודאי גדול מיד דהוא ודאי סריס אשר לא יביא סימנים לעולם אעפ"כ לא נמית אותו דתורה הקפיד' אצלו על שערו' ולא על גדלו' בלבד מזה ילפי' דכמה פעמים הקפידה התורה על שערות ולא על גדלו' בלבד וזה שאמר ר' יוסף לאביי כל כי הני מילי מעליותא יתאמרי משמי דכמו דחדשת שבקנס תלה רחמנא נערות בשערות ולא בגדלות כך מצינו בברייתא דסריס לא נידן כבן סורר הגם שידענו שהוא גדול ע"י סריסות דאין בן סורר ומור' נידן אלא בחתימת זקן התחתון וצריך חתימה על גדלותו ע"י שערות בזקן התחתון וכן נערה מאורסה שהיא איילונית לא תידון בסקילה יען שמקטנותה יצאה לבוגרת דאין נערות אלא בשערות וה"ה לסברתך אליבא דרב שה"ה בקנס תלה רחמנא בשערות ולא בגדלות:
ולפ"ז לק"מ קושי' בית מאיר על ירושלמי דדוקא לענין עונשים בהא מודו רב ושמואל יחדיו דלמפרע נעש' איש אבל לענין קנס יוכל האב למוכרה עד שתביא ב' שערות ואח"כ מתחיל זמן נערות אפי' בשנת י"ט ואח"כ אחר זמן נערות מתחיל זמן בוגרת ודוק:
ונחזה היכן נוטה דעת ש"ס בבלי בדף פ' ביבמות בגמ' לעולם לא הדר בי' כי תנן האי לענין עונשי' פי' רש"י וז"ל הזכר כדברי ב"ה לאו אמאי דאמרי' לא חולץ אלא לאשמעי' דעד שיהי' בן עשרים חשבי' לי' קטן אם לא הביא ומכאן ואילך אמרי' גדול הוא אם לא הביא אלא שהוא סריס וחייב בעונשי' שבתורה עכ"ל ונפלאתי מאי זה שכתב רש"י דעד שיהיה בן עשרים חשבי' לי' קטן אם לא הביא משמע הא אם הביא לא חשבי' לי' קטן וקשה ממנ"פ אי על הזמן אחר הבאת השערות פשיטא דגדול הוא ואי על הזמן קודם הבאת השערות פשיטא דלא הוי גדול וא"כ הי' לרש"י רק לומר דעד שיהי' בן כ' חשבי' לי' קטן וצע"ג וביותר פלא מה שסיים ומכאן ואילך אמרי' גדול הוא אם לא הביא משמע דוקא אם לא הביא שערות וקשה ממנ"פ אי על מכאן ולהבא פשיטא דגדול הוא אם הביא ב' שערות קודם עשרים ואי הכוונה דמכאן ואילך נעשה גדול אפי' בלא שערות א"כ הי' לרש"י לומר אפי' לא הביא וצע"ג:
אמנם אי אמרי' בשערו' נעשה גדול למפרע נכון לשון רש"י דוקא אם לא הביא שערות אז הוא קטן עד עכשיו דמכח סריסות לא נעשה גדול למפרע ומכאן ואילך אמרי' גדול הוא דוקא אם לא הביא שערות אמרי' נעשה גדול מכאן ולהבא אבל בשערות נעשה גדול למפרע ומביא הגמ' אח"כ איתמר אכל חלב מבן י"ב עד ח"י סובר רב למפרע נעשה סריס ושמואל אמר קטן הי' דבסריסות יש פלוגתא על למפרע ובאמת לרב דסובר נעש' סריס למפרע לא אמרי' בשערות נעשה גדול למפרע וכן מבואר ברש"י בד"ה סימני סריס אין עושי' בהן מעשה וז"ל ומשנים עשר עד עשרים מצפין להם אם יביאו הרי הן קטנים עד עכשיו עכ"ל מבואר דאם הביאו שערות בתוך הזמן משנים עשר ועד עשרים הוין קטנים עד עכשיו דרב סובר דוקא בסריס תלי' דמכח סריסות נעשה עיכוב דלא באו השערות מיד בשנת י"ג אבל בזמן שראינו שבאו השערות אמרי' מדלא באו מקודם בודאי עכשיו נעשה גדול ודוק:
ודע הגם דלרב נעשה סריס למפרע לכל עונשי' שבתורה מכל מקום לענין שתצא איילונית מרשות אדון או לענין שיחייב אדם קנס באיילונית לרבנן דיש קנס לקטנה הוא ממשיך עד אחר עשרים שנה והוא דנראה לי מסברא דזמן בוגרת בשנים מתחיל דוקא אחר עשרים שנה דבאשה אשר מביאה סימני גדלות ונעשית נערה בשערות אז אחר עבור ו' חדשים נעשית בוגרת שאז מתחילי' לצמוח רבות השערות כנודע שלשון בוגרת מתרגם איש שער איש בגר עיי' רמ"א בש"ע סי' זה אבל באיילונית שאין לה שערות רק מקטנות' יצאת לבגור אז ממשיכים ימי קטנות עד אחר עשרים שנה ומקודם הזמן הזה הגם שעבר זמן קטנות לענין עונשי' עכ"פ בוגרת לא הוי ואם תשאל מדוע שנת עשרים מבדיל בין קטנות לבוגרת אסברה לך טעמא דמילתא בעזה"י: דנראה לי לחדש דבר הגם דאמרי' עד כמה עד רוב שנותיו ומהנים שערות עד ל"ה שני' שאם תביאה בשנת שלשים למשל נעשית גדולה מאז והלאה ועד הבאת השערו' היתה קטנה בין לירושלמי בין לש"ס דילן מכל מקום מי שמע כזאת שתהי' אשה נערה בת שלשים שנה בשלומא עד עשרים שנים שדרכן של שערות להתאחר שאפי' אם יש לה סימני איילונית מהנים השערות קודם כ' לבטל הסריסות עד אז נחשב זמן לנערות אבל אחר עשרים שאז אם הי' לה סימני איילונית נחשבת כאיילוני' אעפ"י שהביא' אח"כ שערו' וע"כ דאין בדרך אורחות נשים להתאחר בהבאת שערות עד אחר עשרים דאז כלים ונפסקים ימי נערות וימי בחרות ואז אפי' בלי סימני איילונית אם תביאה ב' שערות אחר עשרים נעשית מיד גדולה ובוגרת ואין כאן נערות רק בוגרת וראי' ברורה לזה מלשון הרמב"ם פ"ב מאישות הל' ג' כתב ח"ל הגיעה לי"ב שנה ויום א' ולא הביא' ב' שערו' אעפ"י שנראו בה סימני איילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנה וכשתביא ב' שערו' אפי' בשנת כ' תהי' נערה ו' חדשים ואח"כ תקרא בוגרת עכ"ל ובהל' ד' כתב וז"ל היתה בת כ' שנה פחות ל' יום ולא הביאה ב' שערות ונראו בה סימני איילונית הרי היא איילוני' ואם לא נראו בה כל סימני איילונית עדיין קטנה היא עד שתביא ב' שערות או עד שתהי' בת ל"ה שנה ויום אחד עכ"ל ולכאורה פלא בעיני למה לא ביאר בהל' ד' בדין שלא היתה איילוני' והיא קטנה גם אחר עשרים עד שתביא ב' שערות שאם הביאה שערו' הרי היא נערה ואחר וי"ו חדשים תהיה בוגרת כאשר ביאר בהל' ג' אם הביאה סימני סריסות ואח"כ הביאה שערות קודם שנת כ' שאז היא נערה ואחר ו' חדשים תעשה בוגרת וצע"ג: אך הוא הדבר אשר דברתי שדוקא בקודם עשרים שייך שהיא נערה אבל אחר עשרים שנה כבר עבר וכלה זמן נערות באשה וזמן בחרות באיש מכח רבוי השנים ולכן לא הזכיר בהל' ד' שיש אחר הבאת שערות עוד זמן נערות והבן זה:
ולפ"ז נרא' לי הלא חזינן דס"ד דגמ' דאיילונית לא תיפוק כלל עיי' קידושין דף ד' רק התור' רבה דגם איילונית תיפוק והגם דגמ' מסיק דפשיטא דאיילונית תיפוק בבוגרת דהא בוגרת מפיק מרשות אבי' אפי' מכ"ש מרשות האדון נראה לי זה דוקא אם נעשית בת עשרים שאז בא עכ"פ הזמן שעברו ימי נערות דאפילו בלי איילונית ובלי שערות עבר בשנת עשרים הנערות רק בלי איילונית היא עדיין קטנה עד הבאת שערו' ואם היא איילוני' אשר לא תביאה ב' שערות היא נעשית אז בוגרת אבל קודם עשרים הגם שאין לאיילונית נערות דנערות בסימנים תלי' מילתא ואין נערות בלי סימני' עכ"פ בוגרת לא הוי לצאת מרשות אביה או מרשות האדון וה"ה לענין לרבנן שיש לקטנה קנס יש לאיילונית קנס עד עשרים שנה דעד אחר עשרים שנה לא הוית בוגרת וכל זמן שלא נעשית בוגרת יש לה קנס הגם דלענין עונשי' היא בת עונשי' אחר י"ב שנים אבל מה שתלוי בשם בוגרת לא מקרית שם בוגרת עד אחר עשרים דכמו דלא תלוי נערות בשנים אלא בסימני' ה"ה במקום דליכא סימני' לא תלוי בוגרת בגדלות הגם דנעשית איילוני' למפרע לענין עונשי' עכ"פ לענין קנס או לענין מכירה או יציאה מרשות אדון דתלוי בשם בוגרת לא נחשבת בוגרת אלא משנת עשרים ואילך ודוק:
וראי' ברורה לזה מדברי רש"י בכתובות דף ל"ה ע"ב בד"ה איילונית וז"ל שאין לה סימני נערות לעולם ואינו יולדת לשון איל זכר דוכרניתא דלא ילד' עכ"ל ובד"ה אין לה קנס וז"ל לפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת עכ"ל ולכאורה יפלא הא לרב נעשית איילונית משנת י"ב שנה וע"כ דפוסק רש"י כשמואל וכן מצאתי במ"ל פ"ד מה' עבדים שהתפלא על רש"י הנ"ל הא הלכתא כרב באיסורי ולדעתי יפלא הא הסוגי' דכתובות ע"כ כרב אזלי דבגמ' שם אימא סיפא איילונית אין לה קנס אתי' כר"מ דאמר קטנה אין לה קנס והיא מקטנותה יצאה לבגר ע"ש וע"כ הסוגי' כרב דסובר נעשה סריסה למפרע דהנה ביבמות דף פ' פריך הגמ' לרב איילונית לר"מ יהיה לה קנס ומשני אביי מקטנותה יצאה לבגר ופי' רש"י וז"ל דנערות בסימני' תלי' מילתא וזו שאין לה סימני' חשבי' כל ימי קטנותה קטנה ובימי נערות בוגרת עכ"ל משמע דלשמואל אין קושי' דנימא לר"מ יהי' לאיילונית קנס ולא צריך לחדש שמקטנותה יצאה לבגור דלו יהי' שלא תלי' נערות בשערות עכ"פ נמשכין ימי קטנות עד אחר ח"י שנים עיי' בתוס' שם שביארו לשמואל לא קשה שאין כאן נערות יעו"ש וא"כ ע"כ כאן בסוגי' בכתובו' שביאר הגמ' והא מקטנות' יצאה לבגור ע"כ הסוגי' אזלה כרב ולא לשמואל והוא פלא גדול על המ"ל וביותר פלא בשעה"מ פ"ב מאישות שכתב בפירוש שהסוגי' אזלא לשמואל והוא פלא גדול וצע"ג ועוד פלא בקידושין דף ד' ע"א ברש"י בד"ה איילונית כתב וז"ל איילונית אין לה סימני נערות ואשמעי' קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיו לה עשרים שנה עכ"ל וקשה ג"כ שהכריע רש"י כשמואל דלרב נעשית בוגרת לשנת י"ג וצע"ג:
ולפמ"ש ניחא הגם דפסקי' כרב דלענין עונשים נעשה סריס למפרע אבל לענין יציא' מאדון או לענין קנס תלוי' הבוגרת בשנת עשרים שהוא זמן בוגרת היכא דליכא שערות ומשנת י"ב עד שנת כ' יצאה מכלל קטנה לענין עונשי' אבל נמשכי' ימי קטנות עד עשרים ולכן דייק רש"י בכתובו' וכתב וז"ל כל כ' שנה היא בחזקת קטנה עכ"ל ולא כתב כל כ' שנה היא קטנה ולפמ"ש דלענין עונשי' היא כגדולה אבל נמשכים ימי קטנות לענין בוגרת עד עשרים ודוק ובזה מיושב פליאה נשגבה אשר הקשה הבית מאיר בסי' קנ"ה ובשעה"מ בפ"ב מאישות על הטור דפסק בח"מ סי רל"ה כתב דנעשה סריס למפרע לענין אם מכר בנכסי' מי"ג שנים ואילך ובא"ע סי' קע"ז פסק דקטנה יש לה קנס וה"ה איילונית עד עשרים שנה וע"כ דסובר כשמואל דלא נעשה סריס למפרע והוא קושי' חזקה כברזל:
אך הוא נכון מאוד דלענין גדלות ועונשי' הוי סריס למפרע אבל לענין קנס צריך עכ"פ בוגרת בשנים והוא שנת עשרים אבל מקודם לכן הגם דיצאה מכלל קטנה ממש עכ"פ היא בחזקת קטנה דעדיין לא קבלה שם בוגרת ודוק: ובא ברוך ה' ואראך נפלאות מתורת רבותינו בעלי תוס' שכתבו ביבמו' דף פ' בד"ה איילוני' וז"ל לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד ח"י א"כ אין כאן נערות דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכי' לשתים עשרה כשפוסקי' אז ימי קטנות אבל לרב יהי' לה קנס שפוסקים בזאת ימי קטנות כמו בשאר נשים עכ"ל והגאון בית מאיר בסי' קנ"ה השיג על דבריהם שכתבו דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשנת י"ב דנהפוך הוא דנערות לא תלה בשנים דהלא בברייתא בכתובו' דף כ"ט מבואר שהאב יכול למוכר' עד שתביא שערות ואפי' רחוק משנת י"ב וכן מבואר ברמ"בם פ"ב מאישות הל' ג' שאפי' בשנת כ' יש נערות וא"כ בס"ד דסבר הגמ' דנערות לא תלוי' בסימני' אלא בגדלות ומקשה לרב יהי' לאיילונית קנס יען דנעשית גדולה למפרע משנת י"ג וא"כ ה"ה לשמואל דסובר דנעשית גדולה משנת עשרים ג"כ קשה א"כ מתחילי' אז ימי נערות ואחר ששה חדשים הבגרות והוא פליאה גדולה והניח בצ"ע:
אמנם לפמ"ש נכון דבודאי קטנות ממש הוא דוקא עד תשלום שנת י"ג לזכר וי"ב לנקיב' דאז נגמר קטנות' גמור ולולי שחידשה הלכה למשה מסיני שבעינן ג"כ שערות לגדלות היינו אומרים דכל תינוק נעשה גדול בשנת י"ג לזכר ובי"ב לנקיבה אפי' לעונשי' אבל הלכה למשה מסיני מחדש דצריך ג"כ שערות לגדלות אבל כל זמן שלא הביא שערות הגם שנקרא איש שיצא מכלל קטנות עכ"פ לכלל גדלות לא בא לענין עונשין רק עד שיביא ב' שערות וא"כ מי שהוא סריס ולא הביא שערות עד שנת ח"י יצא מכלל קטנות ממש אחר שכת י"ג לזכר או י"ב לנקיבה ומאז עד שנת ח"י נמשכים ימי קטנות כיון שלא בא לכלל גדלות מכח חקות התורה אבל כל זה אם לא עשה סריס למפרע אבל אי אמרי' דנעשה סריס למפרע א"כ יצא בשנת י"ב לנקיבה או בי"ג לזכר מקטנות ממש ובא ג"כ לכלל גדלות אפי' לעונשי' והבן זה: והנה בס"ד דגמ' לא ידענא דנערות תלי' בסימנים אלא תלוי' נערות בקטנות כיון שנשלם קטנו' ממש בא הנערות מיד ואחר ששה חדשים הבוגרת דמהכ"ת נימא שלא בא הנערו' מיד אשר נשלם הקטנו' ממש אבל אם כאשר מחדש הגמ' דנערות תלוי בסימנים היינו השערו' ובשערו' בודאי לא נעשה גדול למפרע אלא משעה שבאו השערו' וא"כ ידענו שאין הנערו' תלוי בקטנות ממש דהלא יש הרבה שאין מביאי' השערו' מיד בתשלום הקטנו' ממש וא"כ אפי' בשנת י"ט שהביאה שערו' ג"כ נעשית נערה ועוד דהא חזינן דאין נערות תלוי' בשנים רק בשערו' וא"כ מה לי שבאו מיד השערו' או אחר ה' שנים הגם שכבר כשלם הקטנות ממש רק נמשכי' ימי קטנות עד הבאת שערות עכ"פ נערות תלי' בשערות ולא בשנים לבד שנימא מיד אחר קטנות ממש ודו"ק:
ועתה נכון באמת דידענא דנערות תלי' בסימנים היינו שערות אז בודאי הברייתא ורמב"ם נקטו דנעשית נערה עד שנת עשרים וגם האב יוכל למכרה הגם שיצאה מכלל קטנות ממש רק נמשכי' ימי קטנו' ויוכל למכרה דעכ"פ לא נעשית כנערה או בוגרת עד שתביא ב' שערו' וה"ה אפי' אם הביאה השערו' בשנת כ' נעשית אז נערה אבל בהס"ד דגמ' דתלי' בשנים לבד אז מסתבר מיד שנשלם הקטנו' ממש בא הנערות וא"כ שפיר כתבו תוס' דלשמואל ניחא יען דימי קטנות נמשכי' עד ח"י עכ"ל הכוונה נמשכי' הווה ימי קטנות יען דלא באה מכח חקי תור' לכלל גדלות עד ח"י אבל עכ"פ הקטנות ממש אינו בעולם עוד ולהס"ד דנערות תלי' בשנים לבד אז הנערות סמוך דוקא כשפוסקי' ימי קטנות עכ"ל הכוונה בשעה שכלים ימי קטנות ממש ולא בזמן שנמשכים עוד ימי קטנות יען דלא נעשה גדולה עכ"פ קטנה ממש לא הוית אבל לרב דנעשית גדול' למפרע א"כ הוי באמת סמוכים נערות סמוך לקטנות ממש:
ובזה נלפע"ד לחדש דבר דכה"ג מותר לישא איילונית הגם דדרשי' ביבמות דף ס"א ע"ב בתולה מעמיו יקח אשה בתולה יכול קטנה ת"ל אשה אי אשה יכול בוגרת ת"ל בתולה יצאה מכלל קטנה ולכלל בוגרת לא באה יעו"ש וכן פסק הרמב"ם פ"יז מה' א"ב הל' י"ג דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח יצאה מכלל קטנה ולכלל בוגרת לא באה זו נערה יעו"ש. (פלא בעיני דגמ' נקנו קרא בתרא בתולה מעמיו יקח אשה ורמב"ם העתיק ראשית הקרא והוא אשה בבתולי' יקח). וכ' במ"ל סוף הל' הנ"ל דמלשון הגמ' דאמרו מכלל קטנה ולכלל בוגרת לא באה משמע שאסור לו ליקח איילונית דהא ביבמות דף פ' אמרו לר"מ אין לאיילונית קנס דמקטנותה יצאה לבגור יעו"ש ולכאורה הוא דבר הגון מאוד:
ולדעתי דבר זה אינו דלכאורה קשה למה לא כתבה התורה נערה בתולה מעמיו יקח ואנא ידענא דנער' ולא קטנה ולא בוגרת ולגירסת הרמ"בם דדרשי' והוא בבתולי' יקח הי' לתורה לכתוב והוא נערה בבתולי' יקח ולמה בחרה התורה תיבת בתולה ותיבת אשה:
אך הוא הדבר אשר דברתי דכפי דהורה לנו ר"שי ביבמות דף פ' מקטנותה יצאה לבגור דנערות בסימני' תלי' היינו שערות וממילא אי אפשר לאיילונית להוי נערה אבל באמת היא אינה בוגרת רק בשנת עשרים כמו שהארכתי לעיל דעד עשרים יצאה מכלל קטנות ולכלל גדלות לא באה ולפ"ז אם התורה הי' כותב שיקח נערה בתולה מעמיו הי' הקפידא על שם נערות והי' איילונית אסורה לכה"ג דאי אפשר לה להיות נערה יען דאין לה סימני שערות אבל השתא דכתבה התורה אשה ולא קטנה בתולה ולא בוגרת רק יצאה מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה א"כ אדרבא נשמע דמותר באיילונית אם לא השיגה שנת עשרים עדיין הגם דנעשה סריסה למפרע לענין עונשי' היינו דנחשבת כנערה אבל בוגרת לא הוית עד שנת עשרים ודוק אבל לאידך ברייתא דתנינן כל מקום דכתיב בתולה היא נערה אז בודאי אסור לכה"ג ליקח איילונית דעכ"פ נערה לא הוית ומדפסק הרמב"ם דדרשי' אשה בבתולי' יקח משמע דמותר באיילונית כנלע"נד בעז"הי:
ודע כי יגעתי הרבה ולא מצאתי באר מים חיים לרוות צמאוני לדעת מנ"ל לחכמי משנה וגמ' דצריך לגדלות ב' דברים [א] שנים לבת י"ב ולבן י"ג [ב] ב' שערות באותו מקום לרמב"ם עיי' פי' המשנה ביבמות צ"ו היכן רמוז בתורה זה וגם המה לא בארו שיהי' זה הלכה למשה מסיני והוא פלא ונ"ל יען דכלל גדול הוא בכל ה"שס כפי הקבלה כל מקום שנאמר איש אמרי' איש ולא קטן עיי' קידושי' י"ט ועירוכין ד' ובסנהדרין ס"ט וכדומה הרבה מאוד ובנדה דף מ"ה איש כי יפליא ועיי' רש"י נזיר דף כ"ט ע"ב דמצינו שמעון ולוי נקראי' איש כשהיו בן י"ג שנים מכאן ידעי' דלפני י"ג שנים לא נקרא איש וכן דרשי' ביבמות דף ס"א אשה ולא קטנה מזה נדע דתיבת איש או אשה ממעט קטן וקטנה ובאמת יש פלוגתא אי זכר לי"ב ונקיבה לי"ג עיי' בנדה שם ועיי' רבה בראשית פ' ס"ג ויגדלו הנערים שהיו יעקב ועשו כל אחד י"ג שנים וכתיב ויגדלו הנערים משמע שאז בשנת י"ג נקראו גדולים ומדכתיב ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר זה האב ועתה בשלומא דתלי' בשערות אבל כל זמן שלא תביא שערות היא שפחה עד מלאת השנים וא"כ משכחת לפעמים שתעבוד כל הזמן א"כ נקרא יציאה בשערות חנם הגם שאדון קנאה על שש שנים אבל אי נערות תלי' בשנים לבד וא"כ אם קנאה כשהיא בת שבע שנים לא משכחת אופן בעולם שתעבוד שש שנים וא"כ לא קנאה מתחילה כלל רק עד שנת י"ג וא"כ הי' לתורה לחדש זאת שעד שנת י"ג יכול למוכרה אבל לא שייך ויצאה חנם אין כסף הכי תעלה שיהי' לו כסף אם לא קנאה מתחילה רק על זמן קטנות אלא ודאי דנערו' תלי' בסימני' ולא בשנים כך עלה בדעתי אבל עיי' מ"ל פ"ד מעבדים ושם תראה שיש לדחות שיש מקום לטעות בין למכור ובין מכורה כבר וע"כ דשערות הלכה למשה מסיני שנמסרו לחכמים ודו"ק:
ובתשובת רא"ש כלל ט"ז שאלה א' וז"ל וששאלת לנו מאין לנו דבן י"ג ויום אחד הוא בר עונשי' אבל פחות מכאן לא דע כי הל"מ הוא והוא הכלל שיעורין חציצין ומחיצין שהן הלכה למשה מסיני דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה וכן ההוא דבת ג' ביאתה ביאה ופחות מיכן לא וכן בן ט' ביאתו ביאה ולא פחות וכן סריס שהוא קטן עד כ' שנה הוא אז גדול אם נולדו בו סימני סריס ואם לא נולדו בו סימני סריס הוא קטן עד ל"ו שנה כל אלו הלכה למשה מסיני הן עכ"ל ראה בעיניך שהשואל שאל מנ"ל דלא הוי גדול קודם י"ג שנים והשיב הרא"ש שהוא הלכה למשה מסיני אבל הא דנעשה גדול אם הגיע לי"ג שנים זה לא שאל השואל וגם הרא"ש לא השיב זאת אבל שאר הדברים שפרט שהם הלכה למשה מסיני משמע ודאי מה שהוא אחר י"ג שנים גדול הוא נלמד מכח איש דכתיב בתורה משמע איש שהוא בר י"ג כמו בשמעון ולוי וכן באשה י"ב שנים ולא צריך הלכה למשה מסיני אבל מה שצריך שערות ואם לא הביא שערות שהוא קנון עד ל"ו שנים או עד שיביא סימני סריס לשנת עשרים זהו הלכה למשה מסיני וכן אם הביא שערות קודם עשרים דלא מהני הוא ג"כ הלכה למשה מסיני כנלענ"ד:
ומצאתי בתשובת אמ"ו הגאון חת"ם סופר ביו"ד שאלה שי"ז שמביא שני קושי' בשם אחרים (א) שבפרק יו"ד בה' מלכים כתב שאין עונשי' בבן נח קטן או חרש או שוטה עכ"ל ובפ"ט כתב לא נאמרו שעורין אלא לישראל ולא לבני כח א"כ לפי תשובת הרא"ש הוי ג"כ הגדלו' מכלל שיעורין וא"כ למה אין עונשי' קטן בבן כח וצע"ג (ב) עוד הביא קושי' דממעט גוי מופלא סמוך לאיש מעירוכין ונדרים א"כ הרי מונח דיש שיעורי' לב"נ וצ"ע יעו"ש מה שתי' שיש הבדל בין קטן בן דעת ובין קטן שאינו בן דעת וכוונת הרמב"ם שאין מענישי' אם אין שכלו שלם יעו"ש ודבריו נפלאי' בעיני א"כ הי' הקטן שאין שכלו שלם בכלל שוטה וחרש כיון שאין לו בינה דעת והשכל:
ולפמ"ש נ"ל בודאי ששנים בלא שערות לא הוי בכלל שיעורי' שנתנו למשה מסיני רק עד בן י"ג שנים לא נקרא איש בתורה וה"ה לבן נח דשבע מצות ילפי' מפסוק ויצו ד' אלקים על האדם לאמר זה גילוי עריות דכתיב הן ישלח איש את אשתו ועיי' ברמב"ם פ"ט מה' מלכים דמן פסוק על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ילפי' שש עריות שאסורי' לב"נ ובפסוק הנ"ל כתיב על כן יעזוב איש את אביו דוקא איש שהוא בן י"ג שנים ודוק וכיון דבעריות הוי דוקא איש ה"ה בכל שבע מצות ודוק וזה שאין מעניש התורה לקטנים היינו קודם י"ג שנקרא איש רק בישראל יש עוד חוק שצריך שערות אבל בב"נ נקרא בשנים לבד איש וגדול ולכן יש להרבות גוי בכלל מופלא סמוך לאיש כנלענ"ד:
ויש לי להאריך בדין איילונית אם האב מפיר בצירוף הארוס נדרי' עד כ' שנים שלא מצאתי דין זה בה' נדרים ויש לי להאריך ברמב"ם בה' נזירות אצל דין מופלא סמוך לאיש ועיי' בכ"מ שם אבל במקום שיש לקצר אין רשאי להאריך:
ונחזור לעניננו דלדידן דפסקי' כרב דנעשה סריס למפרע א"כ לא אמרינן בשערות נעשה גדול למפרע וראי' ברורה נראה ליה מסוגי' דנזיר דף ל' ע"א דאמרו כגון אייתי שערות בי מיצעי עיין רש"י ותוס' קדושין שם עכ"פ מוכח דלא אמרינן בשערו' נעשה גדול למפרע יעו"ש והבן ועיין תוס' קידושין דף ס"ג דנאמן האב לעונשין יעו"ש וכן הוא מבואר בתשובת הרא"ש כלל ל"ג שאלה אם העיד בשנת י"ד על מה שראה מקודם אי אמרינן מכח חזקה דרבא שהי' לו שערות בשעת עדות מוכח דלא אמרינן בשערות נעשה גדול למפרע וכן הוא מבואר בב"י בשם ריב"ש שכתב בפירש דע דבשערות לא אמרינן שהוא גדול למפרע רק בסריסות נעשה גדול למפרע יעו"ש וכן הוא מבואר ברמב"ם בהלכת נזירות פרק ב':
ואולי אין ראי' מנזיר אם הלכה היא בנזיר שאב מדיר בנו עד שיביא ב' שערות הי' זה בכלל הגם אם בכל התורה נעשה ע"י שערות גדול למפרע אבל בנזיר האב מדיר את בנו עד שיביא אותן השערות ולא מהנים השערות למפרע לבטל נזירות אביו אך חקירה ה"נל צריך ביאור רחובות דלשון הגמ' ודו"ק ועיי' ברמב"ם פ"א משקלי' וברע"ב ובתיו"ט פ"א משקלי' ובשע"ה ואין פנאי כעת:
ונקודה נפלאה בעיני על הלח"מ בפ"ב מאישות הל' ה' שנתקשה בדברי הרמב"ם שכתב נמצאת אתה למד שאיילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה יצאה לבגור והקשה הנ"ל איך מצא הרמב"ם ראי' יותר לסברת אביי מלסברת ר' יוסף ותי' וז"ל כיון דאמר לעיל כשהביאה מבת עשרים ב' שערות אז תקרא נערה א"כ ודאי שהנערו' תלי' בסימנים דאל"כ הי' לנו לומר למפרע נעשית נערה מבת י"ב שנים ויום א' אלא ודאי נערות תלי' בסימנים ואיילונית שאין לה סימני' מקטנותה יצאה לבגור עכ"ל מבואר דסובר שגם בשערות אמרי' למפרע נעשה גדול דהא הרמב"ם קאי אם הביאה שערו' בשנת כ' וע"ז הקשה דנימא שנעשית נערה מבת י"ב שנים והוא פלא גדול הלא כל הש"ס ורמב"ם מלא דלא אמרי' בשערות נעשה גדול למפרע וצע"ג:
ב יש לחקור אם לא נימא יען דעכשיו אנו מוצאי' לו שערות אמרי' בודאי אותן שערות היו מכבר בשעה שרוב בני אדם מביאין שערות והוא אחר שנת י"ג דמהכ"ת נימא שעכשיו באו ולא למפרע כמו שנמצא כן הי' משעה שראוי' להיות וצע"ג:
ולכאורה הדין פשוט ומבורר בח"מ סי' ל"ה סעיף א' שאם שהה מלבדקו אחר י"ג שנים ונמצאו לו ב' שערות מחזקי' לי' בגדול משעה שנשלם לו י"ג שנים והוא מתשובת הרא"ש כלל ל"ג והסביר שם הגם דחזקה דרבא לא מהני רק לחומרא זה דוקא כל זמן שלא בדקנו אבל משעה שבודקי' ומצינו שערות אמרי' בודאי דבאו בזמן שראוי' לבוא מכח חזקה דרבא יעו"ש היטב וא"ב ה"ה כאן שראינו שיש לו עכשיו שערות אמרי' בודאי שהי' לו משעה שעבר עליו שנת י"ג וק"ו הוא אם אנו סומכי' על סברת הרא"ש לענין עדות להוציא ממון מכ"ש לענין איסור לכשרו' של תפילין ומזוזות ודו"ק: אך ראיתי שהגאון כב"י הרעיש העולם בא"ע סי' ס"א ובח"מ סי' ד' בנידן הרא"ש אשר ממנו יצא מקור דין בח"מ סי' ל"ה ויען כי רבו לי הפליאות אסדרם אחת לאחת ולברר דברי הרא"ש בעזה"י:
א בסי' ס"א יצא הגאון לחקור להביא ראי' דחזקה דרבא מהני אפי' להוציא ממון מדברי תוס' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנים שהקשו ת"ל וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנים והא אמרי' קטנה שהגיע' לכלל שנותי' אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימני' וי"ל מאחר שהי' זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו סימני גדלות להכי איכא לספוקי שמא קטן הי' עדיין עכ"ל והרגיש הגאון הא חזקה דרבא לא מהני אלא שלא תמאן אבל לא לחליצה ואיך הי' קושי' תוס' שנוציא ממון ע"י חזקה מזה העלה הגאון דתוס' סברו דחזקה דרבא מהני אפי' לענין ממון רק שם בחליצה דאיכא לברר אמרי' אין סומכי' על החזקה היכא דאיכא לברורי אבל בנידן בב"ב שוות ואי אפשר לברר שפיר הקשו תוס' שנסמוך על חזקה אבל הרא"ש שכתב אילו הי' חי מהני הבדיקה וקשה אי איירי דבדקנו ולא הי' לו שערות כשבא לכלל גדלות אחר שנת י"ג א"כ נסתלקה החזקה דרבא כמ"ש התוס' וע"כ דרא"ש פליג דאיירי בלא בדקנו שום פעם וא"כ אילו הי' חי מהני מה דמצינו לו עכשיו שערות וא"כ קשה למה לא סמכי' על חזקה דרבא כקושי' התוס' וע"כ דרא"ש חולק וסובר דחזקה דרבא לבד לא אהני להוציא ממון יעו"ש:
ונלע"ד במכ"ת של הגאון נב"י שמעולם לא עלתה על דעת התוס' דחזקה דרבא יפעול להוציא ממון וכוונת תוס' כך דנחזי אנן סברא אחת בעזה"י הגם דלא אמרי' כיון שהגיעה לכלל שנותי' בודאי הביאה סימני' דלא אזלי' בתר רוב תינוקית המביאות שערות אז דיש מיעוט המאחרי' בהבאת שערות זה דוקא אם לא ראינו כלל שהביא שערות אבל בודאי אם נעשה בדיקה וראינו שערו' רק לא מדדנו שיעור של השערו' אם הם כפי הזוג או כדי שיקרצו בצפורן כל אחד ואחד כפי שיעורו עיי' בנדה פלוגתא בשיעור השערות אז בודאי ליכא ספק דבודאי היו השערות כשיעור דמהכ"ת נימא שהביאה השערות ולא היו כשיעור הלא יש חזקה דרבא שאז הוא הזמן שרוב ילדות וילדים מביאים סימני' ובכלל תיבת סימנים נכלל שערות הראוי' להיות סימני' הן בכמות אם צריכים להיות שחורים בודאי הביאה שחורים ואם צריכים גומות בודאי יש תחתם גומות דבשלומא אם לא ראינו שערות כלל חיישי' דילמא אצלה מאחר הטבע להביא בזמן גדלות שערות אבל אם ראינו שערות מהכ"ת לומר שבאו באופן שלא יועילו לסימני' אמרי' בהיפך רוב המביאי' שערות אחר י"ב לנקיבה ואחר לזכר המה מביאי' שערות הראוים לסימני' וא"כ בודאי גם זה שראינו בו שערות היו בודאי בתמונתן ובסדרן ובגדלותן כאשר צריכים להיות דהא יש חזקה על זמן זה שיבואו סימני' ולא שומות ואם אין להם גומות או אין להם שחרות או שהמה פחותים מכשיעור אשר ראוי' להיות א"כ הווין רק שומות ואמרי' בודאי הם באופן המועיל והוין סימני' מכח חזקה דרבא והגם אם אפשר לבדוק ולברר גם זה צריכי' אנו לברר אם יש להם השיעור בכמות ובנין ערכם ומראה תמונתן באיכות היינו מטעם דאיכא לברורי מבררי' אבל אם אי אפשר לברר זאת סמכי' מסתמא המה כרובא דעלמא והבן:
ועתה בא ברוך ד' וראה נפלאות מעומק בעלי תוס' שהקדימו מתחילה דמה שהשיב ר"ע סימני' עשוי' להשתנות הוי הפי' לר"ת דהיו לבנות ונעשי' שחורות ולפי' הר"י הוי החשש דלא היו גומות ועכשיו נעשי' גומות ע"ז הקשו וא"ת למה יש לנו לעשות חשש הגם שמצאנו שערות דילמא נשתנו אחר המיתה הלא עכ"פ באופן דליכא לברורי הכל כמו הכא דמת המוכר למה לא נסמוך על חזקה דרבא עכ"פ לומר כיון דנודע דהיו כאן בחייו שערות א"כ בודאי היו אותן שערות באופן המועיל דע"ז בודאי סמכי' מכח חזקה דרבא דקטנה שהגיעה לכלל סימני' אינה צריכה בדיקה ותירצו כיון שבא לכלל גדלות ולא היו לו סימני גדלות היינו שראינו אז ולא היו בהם כשיעור או שלא היו להם גומות או שהיו לבנות או שלא מצינו אז שערות כלל חיישי' שמא עדיין נשאר באותו מדריגה ודו"ק:
וראי' לזה מלשון התוס' שציינו על תשובת ר"ע דסימני' עשוין להשתנות והקדימו להבין תשובת ר"ע והקשו וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן ולא הקשו קו' זו בד"ה בפ"ע מתחיל על הגמ' מאי שייכות יש לקושי' הנ"ל למה שהקדימו מתחיל' פי' אליבא דר"ע נהפוך הוא מיד יוכלו להקשו' לווה באו הלקוחות לבדוק כלל הא יש כאן חזקה דרבא וצע"ג:
אמנם הוא הדבר אשר דברתי בודאי חזקה דרבא לא יועיל להוציא ממון מיד היורשי' ולכן רצו לבדוק ולברר אם יש לו שערות אבל קשה להם מה השיב ר"ע שחיישי' שנשתנו השערות מלבנות על שחורות או שהיו בלא גומות ועכשיו יש גומות ע"ז קשה נימא מכח חזקה דרבא דניזל בתר השתא כמו שמצאנו השערו' כך היו מכח חזקה דרבא שהביאה סימני' ולא שומות: ובזה מיושב לי קושי' אחת אשר קשה לי מאוד דתוס' כתבו מתחילה על הקושי' איך משכחת שבעודנו חי הי' קטן שיהי' עכשיו נראה כגדול ותי' הר"י וז"ל דשמא בחייו לא היו גומות ומחמת מיתה יש שם גומות כדאמרי' בנדה גומות אעפ"י שאין שערות עכ"ל והוא פלא בעיני דהלא הלקוחות היו רוצים לבדוק אולי ימצאו מקום לברר ור"ע השיב שאי אפשר לברר בשום אופן וע"כ אפי' ימצאו שערות וגם גומות חיישי' שבעודנו חי לא היו גומות והיו רק שערות ואין שערות בלא גומות סימן וא"כ אפי' למ"ד שגומות בלא שערות לא מהני ג"כ שפיר השיב ר"ע דשמא נהיו הגומות אחר מיתה ולא מהנים השערות אשר היו בבנות בעודו חי וא"כ למה בחרו בעלי תוס' שאמרי' בנדה גומות אעפ"י שאין שערות שמשמע דלמ"ד גומות ושערות לא השיב ר"ע וצע"ג:
אך דבר גדול רמזו בזה בודאי למ"ד שערות וגומות א"כ יש שני הוכחות על גדלות [א] השערות [ב] הגומות ושערו' א"א שישתנו לאחר מיתה לשיטת הר"י אבל הגומו' אפשר שישתנו אחר המיתה וא"כ בודאי אם מצאנו שערות וגומות אמרי' בודאי כמו שנגלה מאות הראשון שהמה השערות שהיו בחיים בודאי גם אות השני היינו הגומות היו בחיים ולא היו חוששין דילמא נעשו הגומות אחר המיתה אבל למ"ד גומות מהנים בלא שערות אבל שערות בלא גומות בודאי לא מהנים א"כ הוי עיקר הסימן הגומות אז השיב ר"ע שפיר דילמא נשתנו אחר המיתה דלא מוכח משום אות שהי' כאן סימן מחייו והבן וע"ז הקשה תוס' כיון דעכ"פ כאן נמצאו שערות בתוך הגומות ויש הוכחה שהיו השערות כאן מחייו באותו מקום שנמצאו תחתיהן הגומות ועתה מהכ"ת נימא שניחוש שהיו כאן בחייו שערות בלא גומות הלא מכת חזקה דרבא ידעי' שרוב המביאי' אחר י"ג שנים שערות יש תחתיהם גומות ה"ה כאן שהיו לו שערות בחייו בודאי היו ג"כ תחתיהם גומות דעכ"פ הוין שערות הוכחה על גומות ודוק וראה פלא בתשו' הרא"ש הביא יען שצריך לשערות גם גומות ששערות שאמרו והוא שיש בהם גומות חיישי' שמא לאחר מיתה כעשו גומות יעו"ש והוא פלא שתוס' דייקו מאידך מ"ד שאמר גומות אעפ"י שאין שערות ורא"ש נקט בהיפך שר"ע השיב למ"ד שערות וגומות וצע"ג אצלי כעת:
אבל א"כ שקושי' התוס' הי' רק שמכח חזקה דרבא נימא לא אשתנו הסימני' וקשה לו יהי' שידענו שבודאי לא נשתנו ניחוש עכ"פ שמא באו הסימני' אחרי המכירה וע"כ אם ידענו בבטח שלא נשתנו אמרי' כסברת תשובת הרא"ש דחזקה דהשתא מהני בצירוף חזקה דרבא ושפיר הקשה תוס' ע"ז תירצו היינו דוקא בשנת י"ג סמכי' בודאי הביאה סימני' אבל כיון שלא הביא שערות שהמה סימני' בשנת י"ג חיישי' אח"כ שבאו שערות בלא גומות או שערות לבנות שהמה שומות ולא סימני' כנלע"ד:
תמצית הדברים דבכח חזקה דרבא יש שני דברים (א) שבודאי מביאין בזמן גדלות שערות (ב) שאותן שערות המה ראוי' לסימני' ואינם בתורת שומות והגם שלא סמכי' בלא בדיקה על חזקה הנ"ל לאמר שבודאי הביאה שערות דאולי היא מן המיעוט שמאחרי' בהבאתן אבל זאת נשאר רבא בחזקה דאם הביאה המה סימני' ולא שערות שהם רק שומות אבל כל זה בשנת י"ג לזכר או י"ב לנקיב' אבל אם לא באו בזמן אז אפי' אם ידענו שהיו כאן שערו' כיון שלא בדקנו על הגומות או המראה או על השיעור חיישי' דילמא המה רק שומות ולא סימני' כנלענ"ד:
היוצא מזה דליכא ראי' דתוס' סברו כרמב"ן דאיירו במת מיד דאל"כ יש חשש שמא אח"כ אחר המכירה הביא סימני' אבל ראיתי שהגאון קצה"ח בספרו שב שמעתא שמעתא ה' פט"ז הביא ראי' גדולה שתוס' סברו כרמב"ן דאיירי במת מיד דאל"כ הא בס"ד סברו דחזקה דהשתא לא מהני ולפי תי' התוס' דאיירי דבדקו פעם אחת ולא הי' לו שערות לא שייך עוד חזקה דרבא וא"כ למה השיב ר"ע סימני' עשוין להשתנות תיפוק לי' כיון דליכא חזקה דרבא עוד חזקה דהשתא לבד לא מהני וא"כ ניחוש שמא אחר המכירה באו הסימני' אלא ע"כ במת מיד יעו"ש שהכריע כן וכן עיי' במהרש"א שכתב שתוס' סברו כרמב"ן דאיירו במת מיד דאל"כ ניחוש שמא באו אח"כ הסימני' המעיין יראה שמהרש"א בתי' התוס' הביא דברי רמב"ן שהבין כגאון ש"ש וצע"ג: ולע"ד לא ק"מ דכמו דמהני חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא ה"ה דמהני חזקה אין עדים חותמין בשטר אלא א"כ נעשה בגדול בצירוף חזקה דהשתא וא"כ לעולם דנשאר חי אחר המכירה ואילו אין לחוש שנשתנו הסימני' היו סומכי' על חזקה דהשתא בצירוף חזקה דאין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול ודו"ק:
ובזה מיושב ג"כ קושי' הנב"י שהרא"ש ע"כ לא איירו דבדקנו ולא הי' לו שערות דא"כ איך מהני אילו הי' חי איזה זמן תגבול לו שניזל בתר השתא יעו"ש בא"ע סי' ס"א וצע"ג:
ולפמ"ש לק"מ דיש לנו להגביל זמן מעשה שחתמו העדי' דבודאי לא חתמו אא"כ ראו שהוא גדול ומצרפי' חזקה דהשתא לחזקה דאין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול ודו"ק אך פלא בעיני הלא הרא"ש כתב שם בתשובה וז"ל הא מחיים אמרי' מועלת הבדיק' ואמאי דילמא השתא הוא דאייתי סימני' אלא ודאי שהגיע לכלל שנותיו ומשכחי' בי' השתא סימני' מחזקי' לי' בגדול משהגיע לכלל שנותיו עכ"ל הרי מבואר שכתב שנעשה גדול משעה שהגיע לכלל שנותיו וע"כ דלא איירי דבדקי' ולא נמצא בו שערות דא"כ איך אפשר להיות גדול וכלל שנותיו ולמה צריך הגאון נב"י לדייק איזה זמן תגביל לגדלות וצ"ע אך לק"מ דהרא"ש הביא רק שמוכח משם דחזקה דהשתא בצירוף עוד חזקה מהני כפי הנידן לפי שאלתו אבל אם משכחת זמן שתגביל לו נוכל לומר להרא"ש דסוגי' איירי בחזקה דהשתא בצירוף עוד חזקה רק חקר הגאון דלא נמצא זמן להגביל לסייע לחזקה דהשתא וחזקה דהשתא לבד לא מהני ולפמ"ש יש כאן שפיר זמן מעשה שים חזקה דאין עדים חותמין ודו"ק: ובמ"ש יש ליישב קושי' אחת אשר הקשתי בחידושי על תשובת הרא"ש דהוכיח אילו היה חי היה מהני בדיקה וע"כ דחזקה דהשתא מהני בצירוף חזקה דרבא ה"ה בנידן שאלתו בעד שנבדק אח"כ ומצאנו לו שערו' דאמרי' משעה שבא לכלל גדלות היה לו שערו' מכח חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא יעו"ש ונפלא בעיני דילמא במעשה דר"ע אילו היה חי היה לנו ג' חזקות (א) חזקה דרבא ובודאי הביא אחר שנת י"ג מיד (ב) את"ל שלא הביא אז יש לנו חזקה דאין עדים חותמין אא"כ היה גדול (ג) חזקה דהשתא דהא עומד חי וחזי' דיש לו סימני' טובים אבל בנידן שאלתו שאין כאן רק חזקה דרבא בצירוף חזקה דהשתא אז לא מהני וצע"ג:
ולפי מה שבארתי נכון דהרא"ש איירי ג"כ דבדקנו אחר י"ג ולא היה לו סימני' ומדמה הרא"ש חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא כמו דמוכח ממעשה דר"ע אילו הי' חי הי' מהני חזקה דהשתא בצירוף חזקה אין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול ודוק:
ובמה שבארתי נראה לי לפרש כוונת התוס' בב"ב דהקשו דנסמוך על חזקה דרבא ותירצו וז"ל מאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא היה לו סימני גדלות ולהכי איכא לאספוקי שמא קטן היה עדיין עכ"ל ולכאורה פלא בעיני דהיה לתוס' לחדש זה והיה להם לתרץ דאיירי דכבר בדקנו אותו אחר שהיה בן י"ג ולא הי' לו סימנים ועיי' במהר'"שא שפי' כן דבריהם אבל לשון התוס' משמע שמן המעשה מוכח כן דידענא שלא הי' לו סימני גדלות בשעה שהגיע לכלל שנותיו ולא הזכירו כלל שבדקנו אותו מכבר וצע"ג להבין:
ונראה לענ"ד בהבנת דבריהם כוונה אחרת כאשר הבין המהר"שא ואקדים דנ"ל מן הסברא בודאי מי שהביא ב' שערות אחר שנת י"ג אז עד שנת ח"י שנים או שנת עשרים צריך להיות אותו מקום מלא שערות דהא חזינן בבן סורר דרגיל להיות הקפת הגיד בשערות אפי' קודם ג' חדשי' אחר שנת י"ג עיי' סנהדרין דף ס"ט דאו ג' חדשים בלא הקפת הגיד או הקפת הגיד קודם ג' חדשים וכן פסק הרמב"ם להלכה וא"כ בודאי השכל מחייב שאם טבע הבן להוליד ב' שערות מיד. אחר י"ג בודאי יש לו רבוי שערות עד שנת כ' וכן אנו רואים מעש' בכל יום וגם שנת ח"י או שנת כ' הוי השנה אשר גם בזקן נראי' רבוי שערות והוא חתימת זקן בכל מקום עיי' רש"י בתורה ויכר יוסף את אחיו יעו"ש ותלמידי הב' החרוץ משה יהודה ני' הביא ראי' ותוס' יבמו' דף י"ב ע"ב ד"ה דאפילו דכתבו דמשעת עיבור עד הלידה הוי יותר משעת סימני' עד שעת שירבה השחור על הלבן יעו"ש ומכ"ש משנת י"ג עד שנת עשרים צריך להיות רבוי שערות ודוק:
ולפ"ז הך מעשה דר"ע דהיה בודאי אחר ח"י שנים רק ספק אם הגיע עשרים עיי' תוס' בב"ב דף קנ"ה ד"ה מתיב יעו"ש היטב וא"כ אי היה לזה ב' שערות בזמן גדלות היינו אחר י"ג שנים ע"כ הי' צריך להיות אחר שנת ח"י רבוי שערות וברבוי שערו' הוי הדין דאין צריך לבדיקת גומות עיי' בטור א"ע סי' ס"ט ובב"ש סק"י יעו"ש שמבואר הדין בש"ע בלי חולק ולפ"ז קשה מה השיב ר"ע סימנים עשוין להשתנות ופי' הר"י הגם שנמצא גומות חיישי' דילמא בחייו לא הי' לו גומות וקשה הא ברבוי שערות אין צריך בדיקת הגומו' אפי' הוא חי ומכ"ש אם הוא מת וא"א לברר וע"כ דלקוחות היו מודי' דזה אמת דאין לו רבוי שערות אבל הם אומרים לבדוק אחר ב' שערות כמובן וא"כ ע"כ ידענו דלא הי' לו בשנת י"ד ב' שערות דאם היו לו בזמן שראוי לגדלות ע"כ הי' צריך להיות לו עכשיו רבוי שערות והלא הלקוחו' מודים שאין לו רבוי שערות א"כ ידענו שבזמן הראוי לגדלות לא הי' לו סימני' רק הלקוחות טועני' שבשעת מכירה הי' לו שערות ויורשים טוענים שמת בקטנות והיו רוצים הלקוחות לברר שימצאו ב' שערות וע"כ שהי' לו אותן שערו' בחייו והשיב ר"ע שיש לחוש שלא הי' לו בחייו גומות והקשה תוס' שנסמוך על חזקה דרבא אחר שנת גדלות בודאי הביא סימנים באופן המועיל שהיו לו גם גומות בחייו ע"ז תי' התוס' כיון שידענו מזה שאין לו עכשיו רבוי שערות שע"כ הגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו סימני גדלות א"כ חיישי' ג"כ שהוא קטן עדיין שהיו לו רק שערות בלא גומות שלא הוין סימנים רבא חידש הביאה סימני' על זמן שראוי' לגדלות אבל מי שלא הביא אז חיישי' שהביא אח"כ שומות ולא סימנים ודוק: אך לפ"ז יש לי פליאה גדולה א"כ הרא"ש שדייק בתשובה אילו הי' חי הי' מהני הבדיקה מכח חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא ומכאן דן לנידן שאלתו הוא פלא הא מ"כ בסוגי' דב"ב ידענו שלא הי' לו ב' שערות בשנת י"ד דא"כ ע"כ הי' צריך להיות לו עכשיו ריבוי שערות ואז לא צריכי' בדיקת גומות ואיך השיב ר"ע דחיישי' דהגומות נעשו אחר מיתה וא"כ ליכא חזקה דרבא ואיך דייק הרא"ש אילו הי' חי מהני מכח חזקה דרבא וע"כ צ"ל כמש"ל דהרא"ש סובר אילו הי' חי הי' מהני מכח חזקה דהשתא וחזקה דאין עדים חותמי' אא"כ נעשה גדול וה"ה דמהני בנידן שאלתו שהי' רק שבועים משעה שראה העדות ובדקנו שהי' לו שערות ובתוך י"ד לא משכחת ריבוי שערו' ואז נשאר דמהני חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא ודו"ק וא"כ פלא על הטור וש"ע בח"מ סי' ל"ה שכתבו אפי' אם שהה מלבדוק זמן רב ואח"כ נמצאו שערות אמרי' ג"כ שהי' גדול משנת י"ג וקשה הלא בשאלת הרא"ש היו רק ב' שבועות דאי אפשר שיהיה לו ריבוי שערות אז סמכי' שהיו לו בשעת ראית העדות ב' שערות אבל בזמן רב דהיה ראוי להיות לו ריבוי שערות ואנן משכחי' רק ב' שערות אז ידענו שאי אפשר שהיה גדול מיד אחר שנת י"ג ואיך כסמוך וע"כ דהטור הבין דראית הרא"ש מב"ב שהי' המכירה בשנת עשרים ואעפ"כ אילו הי חי הי' סמכי' על חזק' דרבא ומוכח דאפי' על זמן רב סמכי דלמפרע הי' גדול וקשה איך אפשר זה דא"כ היה ע"כ עכשיו ריבוי שערות ואפי' מת אמאי חשש ר"ע על גומות וע"כ דבסוגי' הי' מהני אילו הי' חי מכח חזקה דהשתא וחזקה דאין עדים חותמי' וא"כ איך פסקו הטור וש"ע דין דרא"ש לסמוך על חזקה דרבא על זמן רב וצע"ג:
אמנם לק"מ דכוונת הטש"ע זמן רב כל זמן שאין לנו ראי' והוכחה כנגד חזקה דרבא כגון חודש או חדשים אבל באמת אם עבר זמן שיש הוכחה כנגד חזקה דרבא יען דלא נמצא ריבוי שערות לא נוכל לסמוך חוץ אם נמצא עכשיו ריבוי שערות ועיי' יומא דאשה אחרת מפרישי' לכה"ג ביו"הכפ מוכח דזמן מועט דוקא ז' ימי' ודוק:
ולפ"ז נ"ל הא דרמב"ן אוקמי כשמת מיד דאל"כ חיישי' שמא אחר המכירה באו השתי שערות היינו דוקא כאן שיש ז' שנים מזמן חזקה דרבא עד שעת מכירה וא"כ היה צריך להיות לו ריבוי שערות ועל זה גם הלקוחות מודים דלא היו לו דא"כ מאי השיב ר"ע סימנים עשוין להשתנות הלא ריבוי שערות הוי עדות ולא צריך גומות וא"כ ע"כ ידענו דלא הי' לו בשנת י"ד סימני' אז אילו היה חי חיישי' דילמא השתא הביא והגם דיש חזקה דהשתא בצירוף חזקה דאין עדים חותמי' לא מהני דמה לי חזקה אחת או שתי חזקות כיון שאין מוציאי' ממון בחזקה אחת ה"ה בב' חזקות אבל חזקה דהשתא בצירוף חזקה דרבא דהוא רוב בטבע אהני גם לרמב"ן ולכן קבע בש"ע ח"מ כרא"ש שגם רמב"ן מודה לדין הנ"ל ודוק ועיי' בח"מ ובב"ש שהבינו שהרשב"ץ סובר כרא"ש יעו"ש ודו"ק:
ב ראיתי בנב"י בח"מ סי' ד' שהתפלא על תשובת הרא"ש שכתב שאם לא נמצא לה סימני' וקבלה קידושין משני אז צריכה גנו משניהם והקשה הנ"ל ממנ"פ אי חיישי' שמא נשרו א"כ קידושי קמא קידושין קידושי שני לאו קידושין ואי לא נשרו אפי' מקמא אינה צריכה גט אבל עכ"פ מן השני לא תהי' צריכ' גט והוא קושי' גדולה ודחק עצמו לתרץ יעו"ש:
ונ"ל במכ"ת הקדושה עפר אני תחת כפות רגליו וכאן פלטה קולמסו שגיאה גדולה הרא"ש ותוס' לא קאי שאם הבת היא בלי סימני' ואנו בודקים אותה אלא האשה היא גדולה בודאי רק האיש שקידש אותה הוא ספק בר קידושין ואח"כ פשטה וקיבלה קידושין פעם שנית מן גדול בודאי ויש ספק אם האיש שקידש אותה בראשונה הוי גדול בשעת קידושין ונמצא דלא תופסי' בה עוד קידושין ודילמא מקדש הראשון הי' קטן ותפסו בה קידושי שני ועתה אם אנו בודקי' אותו ולא נמצאו לו שערות סימני גדלות א"כ חיישי' שמא כשרו והיה גדול וצריכה גנו ממנו ועוד חיישי שמא היה קטן דמעולם לא נשרו לו שערות רק דלא הביא עדיין שערו' וצריכ' גנו ממקדש השני אבל בודאי אם הספק יהי' עלי' די בגט אחד ממקדש הראשון והא לך לשון הרא"ש בתשובה וז"ל בודקי' לקידושין פי' אם הגיע לכלל שניו וקדש בודקי' אותו אם הביא שתי שערו' קדושיו קידושין וקודם שהגיע לכלל שניו אף אם הביא שתי שערו שומא נינהו וקטן הוא כדאיתא פרק יוצא דופן קטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנים ואמרי' נמי התם היכא דקידש תוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אלא להכא מהני בדיקה דאי מצא שערות ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר שאינה צריכה גט משני ואם לא מצאו שערו' צריכה גט משניהם דחוששין שמא נשרו ופי' ר"י דצריכי' למימר דהא בדיק' היא קודם קידושין דשני דאי לאחר קידושין אפי' אם ימצאו שערות צריכה גט משניהם דשמא השתא הוא דאתו ובשעת קידושין לא הוו עכ"ל הזהב יגיד בפירש דקאי הסוגי' דבודקי' למקדש שעליו יש הספק ופלא על גאון כמותו ובזה נסתר מה שהקשה על הב"י שהביא בא"ע שרמב"ן חולק יעו"ש בד"ה ועל זה וכן לשון תוס' ורשב"ם בב"ב מבואר שהבינו שהבדיקה קאי עליו והבן:
תמצית לדינא דהך היתר דנעשה גדול למפרע ע"י שערו' אינו עול' לש"ס דילן ופוסקים דאנן פסקי' מכאן ולהבא נעשה גדול ע"י שערות אבל יען כי עכשיו יש לו ריבוי שערות אז בודאי נוכל לסמוך מכח חזקה דהשתא בצירוף חזק' דרבא דבריבוי שערו' גם הרמב"ן מודה לסברת הרא"ש ודברי הרא"ש המה הלכה פסוקה ולדעתי גם תוס' ורמב"ן מודים בדין הנ"ל בפרט בנידן דידן לגנוז כל תפילין ומזוזות וגם המה מפוזרים בעולם דהוי כמעט אי אפשר יש לסמוך על הגאונים כנלענ"ד: