שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
א · סימן ט
שאלה בני כפר במספר עשרה בעלי בתים אשר לא קיימו מעולם מצות עשה של כתיבת ס"ת וקם אחד מהם ונדר עשרים כסף לכתיבת ס"ת וחקרו השאר אם גם הם ינדבו עד כדי מלאכה ליקח סופר לכתוב להם ס"ת ביחד אם יקיימו בזה מצות עשה של ועתה כתבו לכם או אם אין בזה קיום מצוה רק שיהי' להם ס"ת לקרות בו ובעבור זה לא יתנדבו כי מצוי הוא להם בשאלה או בשכירות שנה בשנה:
תשובה דבר זה צריך עיונא ומלשון חכמים מחכים יש ללמוד דרבה אמר אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם עיי' סנהדרין דף כ"ב דנקט אבותיו לשון רבים ולא נקט אעפ"י שהניח לו אביו לאדם ס"ת משמע שאפי' אביו ואבי אביו יוצאי' בספר אחד דאל"כ שאגב אורחא השמיע זאת ששנים יוצאי' בספר תורה אחד מאי רבותא דאבותיו הניחו לו הי' לו לקצר ולאמר אעפ"י שהניח לו אביו לאדם וכן הרמב"ם פ"א מה' ס"ת נקט הניחו לו אבותיו עכ"ל וכן הוא לשון הש"ע בסי' ע"ר ביו"ד הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב משלו יעו"ש [ופלא שהטור השמיט דין הנ"ל ומצאתי בב"ח שהרגיש בזה] ומשמע מדכתבו כלשון רבה שיש בזה רבותא שאפי' ס"ת בשותפות יוכל לצאת וק"ל:
אמנם לשון הרמב"ם בפ"א מה' ס"ת וז"ל מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו עכ"ל משמע שהוא מצוה על כל אחד ואחד בפני עצמו ואינו יוצא בשותפות דאל"כ הי' לו לומר מ"ע על כל אדם מישראל ומדדייק על כל איש ואיש משמע דס"ל דשותפות לא מהני ודו"ק:
אך הדרנא בי דאם הי' נקנו על כל אדם מישראל הי' במשמע שגם נשים מצווי' בעשה הנ"ל ובאמת הוא פוסק בספר המצות מצוה ח"י שנשים פטורות ממ"ע הנ"ל לכן דייק על כל איש ואיש אבל לעולם דסובר דיוצאי' בשותפו':
ובכל זה נראה ונדחה חזר ונראה דלמה כופל הרמב"ם תיבת איש וכותב כל איש ואיש למה לא כ מ"ע על כל איש מישראל א"ו להורות נתן דיש מצוה על כל איש ואיש אבל שותפות לא מהני (ועיי' נזיר דף ס"ב איש איש לרבות עכו"ם וביבמות דף ע' איש איש לרבות ערל וכדומ' שדייקו חכז"ל כפל איש בקרא):
ולפ"ז משמע לי דטור וש"ע חולקי' ע"ז וס"ל דיוצאין בשותפות דטור כ' ז"ל מ"ע על כל אדם מישראל לכתוב לו ס"ת עכ"ל משמע דס"ל דיוצאי' בשותפות וגם זאת דנשים מצוות על מ"ע של כתיבת ס"ת מדשינו לשון הרמב"ם שתחת איש נקטו אדם ובודאי בכלל אדם מישראל הוי גם אשה בכלל והמחבר כ' וז"ל מ"ע על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת עכ"ל מדהשאיר לכפול תיבת איש משמע דיוצאין בשותפות:
ועלה בדעתי דהלא עיקר כתיבת ס"ת הוא להיות לכל אדם מישראל ס"ת ללמוד מתוכה רק רבה חידש דצריך להיות משלו אבל אפי' קנה ס"ת יוצא בו כמבואר ברש"י פ' הקומץ דף ל' דלא כרמ"א בסי' ע"ר יעו"ש בט"ז סק"א דעכ"פ הוי משלו ועיי' בטור כיון דעיקר הס"ת ללמוד פוטר הרא"ש בזה"ז לכתוב ס"ת והגם שצוחו עליו כל הוגי דעה שלא בא הרא"ש לפטור מגוף העשה עכ"פ זאת נלמד שעיקר המצוה להיות לאדם ללמוד מתוך ס"ת שלו וזה פשוט והנה עיי' ר"ן בנדרים ריש פ' השותפין ותמצית דבריו דשותפות בחצר שאין בו דין חלוקה אז כל אחד משתמש בתוך שלו כולו דבכל שעה שאחד משתמש בו משתמש בדידי' ולא בשל חבירו ועיי' בתוי"ט שם בשם נמ"י שיטה אחרת יעו"ש:
והנה ס"ת הוי בודאי כחצר שאין בו דין חלוקה דמי יוכל לחלוק ס"ת הלא אחר חלוקה הוי רק חומשין דס"ת שחסר אות לאו ס"ת מקרי עיי' גיטין דף ס' וא"כ הוי תחילת השותפות כך להיות לו חלקו וגם חלק חבירו כדידי' בשעה שילמוד מתוכו ולומד מתוך שלו דאטו כספו כתיב דנימא כספו המיוחד לו כמו בשן ועין בב"ק דף צ' [ועיי' בירושלמי פי"א מתרומות דדרשו גם בתרומה כספו המיוחד לו מקנין כספו] דשם גילתה התור' כספו אבל כאן דדרשי' רק מכתבו לכם שיהי' שלו עיי' רמב"ן במלחמות סוכה דף ט' בודאי יוצא אם הוא שלו אפי' אינו מיוחד לו וא"כ לא משכחת לעולם ס"ת של שותפות דלא יהי' שלו בשעת הלימוד וא"כ בודאי יוצא בו:
ועדין לא נח דעתי דכבר בארתי בתשובה אחרת דהך דין שיהי' משלו אנו למדין רק יען דתורה אמרה כתבו ודרך אדם לכתוב משלו דאי אפשר לעשות צורות אותיות אלא משלו והבאתי דברי רמב"ן בחידושי גיטין לתוספת ביאור יעו"ש וא"כ כמו אם יכתוב בעצמו הוי כולו שלו ממש וה"ה הקונה ס"ת דהוי כולו שלו ממש אבל שותפות דהוי החצי קנין ממש והחלק השני רק קנין לזמן כמו קנין פירו' מנ"ל דיוצאים בו והבן זה כי קצרתי מאוד במעט אומר:
ודע דנפל ברעיוני יען דכתיב לכם משמע שותפות כמו דדרשו בעלי תלמוד בחולין דף קל"ה בכמה קראי תורה בגדיכם עריסותכם צאנכם יעו"ש אך זה אינו ששם אנו חוקרי' אם בא החיוב מכח החפץ אז אם החפץ צריך להיות של יחיד דוקא או אפילו של רבים וה"ה שחקרו שם אם לא נימא לרבות אפי' שותפות עכו"ם דעכ"פ יחיד עושה מצוה כולו בשלו אבל שנימא שב' יעשו מצו' אחת דהא אם אחד כותב צריך ג"כ לכתוב כל התורה כולה אז מהכ"ת נימא דשנים יצאו ידי חובתן במעשה כתיבת ס"ת אחד בודאי השכל גוזר שהקב"ה אמר כתבו לכם היינו שכל אחד ואחד מישראל יכתוב שירה כולה אבל שותפות לא מהני דבמעשה אחד לא יצאו שנים במצוה והבן:
ורמב"ן פ' וילך כ' ח"ל ועתה כתבו לכם את השירה הזאת על דרך הפשט למשה ויהושע שניהם יצוה שיכתבוה כי רצה לעשות ליהושע נביא בחיי משה והנה משה כתבה ויהושע עומד עמו וקורא ורואה וזה הטעם ויכתב משה וילמדה את בני ישראל למשה שהוא העיקר כי ממנו ישמעו וילמדו כי גם יהושע הי' מלמד עמו כמו שאמר בסוף הוא ויהושע בן נון עכ"ל מבואר הגם שהי' הצווי שמשה ויהושע יכתבו את השיר' בכל זאת הי' הכותב רק משה לבדו ויהושע רק קורא ורואה כמו בירמי' עם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו ק' ל"ו] כך משה הי' הכותב ויהושע קורא לפניו ולא שיהיו שניהם כותבי' בשירה אחת וכן קבלת חכ"זל בנדרים ל"ח דלא למשה בלבד קאי כתבו לכם רק לכל ישראל א"כ צריך כל אחד לכתוב ס"ת כולו כמו שמשה כתב לבדו כל התורה והבן זה:
וחפשתי באמתחת אחרונים ומצאתי לכרם שלמה ביו"ד סי' ע"ר שנסתפק אם שותפין יוצאין בס"ת אחד יען דכתיב לכם ויצא לפשוט וז"ל ונ"ל לפשוט מהא דאיתא בב"ב דף קל"ז אחין שקנו אתרוג בשותפו' אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא שכ' הר"שבם וז"ל דכתיב ולקחתם לכם שיהי' כולו שלו ולא שמקצתו שלו דא"עג דדרשי' בחולין קל"ה בגדיכם עריסותיכם תרומותכם לרבות טלית של שותפין ועיסת שותפין ותבואת השותפין שחייבי' בציצית בחלה ובתרומה ה"ה נמי אי הוי כתיב הכא פרי עץ הדריכם אפי' של שותפות אבל כיון דכתיב לכם צריך שיהי' כולו שלו והאי דלא כתיב ולקחת לך היינו למידרש מיני' שיהי' לקיחה לכל אחד ואחד עכ"ל וא"כ מוכח מכאן אע"ג דכתיב לכם אינו יוצא בשותפות עכ"ל:
לכאורה יש להשיב דבשלומא באתרוג דהוצרכה התורה לכתוב ולקחתם לגלות הדין שצריך לקיחה לכל אחד ואחד וכיון דכתיב ולקחתם לשון רבים ע"כ הוצרכה התורה לכתוב לכם לשון רבים אבל לעולם שצריך להיות כולו שלו כמו שצריך לקיחה לכל אחד הוא הדין שלו לגמרי של כל אחד דע"כ צריך לכתוב לכם דקאי על ולקחתם שהוא מורה על רבים הלוקחים אתרוג צריך להיות שלהם אבל כאן דהי' התורה יכולה לכתוב כתוב לך השירה לשון יחיד וכתבה לשון רבים כתבו לכם ע"כ לגלות דכתיבת שירה אחת די לרבים וא"כ אין מגוף הדין ראי' לדין שותפו' ס"ת ורשב"ם מפרש הדבר דבשלומא אי כתיב ולקחתם פרי עץ הדרכם הי' במשמע אפילו שותפות יען דלא כתיב ולקחתם פרי עץ הדר אבל מלכם אי אפשר לדייק דיען דכתיב ולקחתם לשון רבים ע"כ צריך לכתוב אח"כ לכם בלשון רבים אבל לעולם שותפות לא מהני והבן זה אך מלשון הרשב"ם שכ' יען דכתיב לכם יהי' כולו שלו משמע שמתיבת לכם למד דצריך שיהי' כולו שלו וכמו שהבין הכרם שלמה זצ"ל ולפמ"ש למעלה בלא"ה אי אפשר לפרש דבחיוב הגוף של קיום מצו' ששנים יעשו מעשה אחד ויקיימו שניהם המצוה דרשב"ם דן כאן על קנין החפץ כמו שחקר הגמ' בחולין אם אין החפץ מותר להיות של שניהם אבל כאן שיש חיוב הגוף שכל אחד יעשה מצו' בכתיבת ס"ת אז לא מסתבר שבמעשה אחד יופטרו שניהם ויותר מסתבר לדרוש כתיבה לכל אחד כמו דדרשי' ולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד:
וראיתי שם בספר דהביא ראי' דשותפו' לא מהני דאל"כ מאי הקשה אביי מברייתא מלך אין הדיוט לא וקשה דבמלך כתיב לו ואינו יוצא בשותפו' אבל הדיוט יוצא עכ"פ בשותפו' יעו"ש ראי' הנ"ל פלא בעיני חדא בשל אחרי' לא משמע שותפו' דא"כ הי' צריך לומר שלא יתנאה משל אחרי' אבל בשל אחרים משמע שכולו של אחרים וק"ל ועוד פלא איך משכחת שותפות למלך בשלומא כולה של אחרים משכחת ספר שנכתב לשם מלכות כגון מלך אחר מלך אבל שותפו' ממנ"פ אם הי' בשעת כתיבה מלך הי' הוא הדיוט ולא יכול להיו' שותף בספר המלך וצ"ע והתבוננתי דמשכחת שנחלק מלכות ישראל לשתים ובכל זאת שניהם מחויבי' בכתיבת ס"ת לשם מלך כאשר אבאר אי"ה ומשכחת שותפו' וגילה הברייתא דאינו יוצא בזה אבל הדיוט יוצא בשותפו' רק כולו של אחרי' או של אבותיו אינו יוצא אלא ודאי דגם הדיוט אינו יוצא בשותפות ודו"ק:
עוד הביא בעל כרם שלמה ראי' מרמב"ם פ"ז מה' ס"ת שכ' שמלך צריך לכתוב ס"ת אחד יתר על ספר שהי' לו כשהי' הדיוט והא משכחת שצריך לכתוב שתים כגון שהי' לו כשהי' הדיוט ס"ת בשותפו' שצריך לכתוב עתה שנים משום דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת א"ו גם הדיוט אינו יוצא יעו"ש ראי' הנ"ל מופלאת בעיני הלא אפי' הנחיל מאבותיו פסק הרמב"ם שיוצא בס"ת הדיוט כאשר נעשה מלך וכותב ס"ת אחד לשם מלכות עיי' פ"ג מה' מלכים ובכ"מ ומכ"ש כשיצא ממש מ"ע כאשר הי' הדיוט בשותפו' שלא צריך לכתוב עוד ס"ת הדיוט ודי לו באותו ספר וצ"ע ואולי דעל זה רמז יען דכתיב משנה משמע דספר ההדיוט צריך להיו' כלו שלו בלבד כמו שספר מלכו' צריך להיו' לו לבד ודו"ק ובכל זה לא ידעתי דא"כ די לו שיקח אותו חלק חבירו דעכ"פ הוא ספר שלו וק"ל טרחתי עד כאן לחפש בזכות אותו צדיק אשר הכרתי אותו פנים בפנים אבל מה שנתקשה שם דהא אפי' הגיה אות אחת יוצא ומכ"ש שותפו' הוא פלא דנמ"י ורש"י בארו יען שהספר הי' פסול והוא תקנו נחשב כאלו הוא כתב כל הספר אבל בודאי מי שכותב אות אחת בס"ת חדש לא נחשב לו כאלו כ' כל התורה וק"ל ועיי' רמ"בן פ' ויקרא על פסוק תקריבו:
המורם מכל אשר בארתי דשותפי' אינם יוצאי' במ"ע הנ"ל בכתיבת ס"ת אחד ואם הנודר העשרים כסף הי' בדעתו לקיים מ"ע של כתיבת ס"ת יוכל להתיר נדרו דאדעתא דהכי לא נדר ושאר הבעלי בתים יוכלו לעשו' כרצונם שלא לנדור ודו"ק:
ואיידי דרמזתי על חקירה אחת אם נחלק מלכות בית ישראל אם מלך יהודה ומלך ישראל מחויבים כל אחד במצות כתיבת ס"ת בתורת מלכות או לא אעתיק מ"ש בח"ת:
נסתפקתי אם נחלק מלכו' בית ישראל לשתי ממלכו' לבית דוד ובית ישראל אם כל אחד מחויב במ"ע של כתיבת משנה התורה אי נימא דוקא מי שהוא מלך על כל ישראל הוא מחויב במצוה יתירה מרוב קדושתו להיות ספר מלכות אבל אם נחלק המלכות שניהם פטורים:
נלע"ד לפשוט מאותיו' אהבה של תורת ד' תמימה דהנה בתורה כתוב והי' כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת ומסיימו הפסוקי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל למה לא אמרה התורה והי' כשבתו על כסא המלוכה וגו' למען יאריך ימי' על המלוכה אלא בודאי דהתורה רמזה שאם יחלקו בני ישראל לכמה ממלכו' אז כל אחד כשבתו על כסא ממלכתו יכתוב ס"ת לשם מלכות דעכ"פ הוא ממלכתו והבן זה: וראי' לזה מדברי רבינו משה בפ"א מה' מלכים הלכה ח' וז"ל נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והי' אותו המלך הולך בדרך טובה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מכך וכל מצות המלכו' נוהגת בו ואעפ"י שעיקר המלכות לדוד ויהי' מבניו מלך שהרי אחי' השלוני העמיד ירבעם ואמר לו והי' אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בביתי לדוד וגו' ואמר לו אחי' ולבנו אתן שבט אחד למען היות ביר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים עכ"ל מדכתב וכל מצות המלכו' נוהגת בו משמע בודאי שחייב גם בכתיבת ס"ת לשם מלכות כי דוחק בעיני לפרש שהיינו שהעם מצווים לנהוג בו מורא וכבוד ודו"ק אבל בודאי בקיסר ופלג קיסר אז הפלג קיסר אינו מצווה בכתיב' ס"ת ועיי' בהשגות הראב"ד שם והבן: ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' ממס' הוריות י"א הובא ברמב"ם פט"ו מה' שגגות הל' ו' וז"ל איזהו נשיא האמור בתורה זה מלך שאין עליו רשות מאדם מישראל ואין למעלה ממנו במלכותו אלא ד' אלקיו בין שהי' מבית דוד או משאר שבטי ישראל ואם היו מלכים רבים ואין אחד מהם עובד את חבירו כל אחד ואחד מהם מביא שעיר עזים על שגגתו עכ"ל מבואר אפי' אם כל שבנו עושה לעצמו מלך יש לו דין מלך ומביא שעיר עזים כמו אם הי' מלך על כל ישראל וה"ה לדין חיוב כתיבת ס"ת ודוק:
אמנם חזרתי מזה דשם לא תלי' בשם מלך רק בשם נשיא שאין עליו רק ד' אלקיו ואין עובד תחת אדם והא ראי' דכאן בה' שגגות לא התנה הרמב"ם אם נביא העמיד אותו למלך כאשר כ' בה' מלכים אלא ודאי כאן לא תלי' להיות מלך רק שאין עליו אלא ד' אלקיו והבן וד' יזכנו לראות בבנין אריאל ודוד יושב על כסא המלוכה במהרה בימינו: