אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן ה

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן ה

סימן ד

שאלה ציבור שעומדי' והתפללו ולא הי' להם כהן ופתע פתאום בשעה שהחזן רצה להתחיל רצה באו ב' כהנים לבהכ"נ והגידו לחזן וקרא כהני' ועלו לדוכן ובתוך דוכנם נזכרו שלא קראו עדיין ק"ש אם צריכי' להפסיק ולקרוא ק"ש או לא וגם אם לא הפסיקו וגמרו לברכתם אם מהני ולא צריכי' לחזור ולברך פעם שנית עד כאן השאלה:

תשובה לכאורה הדין פשוט דק"ש הוי מצוה תדירי' דהא נוהג אפי' ביחיד ונוהג בישראל כמו בכהני' והוי מצוה מחויבת פעמים בכל יום ומצות דוכן אינו נוהג אלא פעם א' ביום להיות חיוב ואינו נוהג בלילה כלל וק"ש נוהג בלילה כמו ביום ואינו נוהג רק בכהנים וא"כ הוי ק"ש תדיר נגד ברכת כהנים ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם א"כ צריך להפסיק מן האינו תדיר ולגמור לתדיר דהא קדימת תדיר מקרא ילפי' לה בזבחים דף פ"ט מלבד עולת הבקר תעשו את אלה וא"כ צריך להפסיק ואם לא הפסיק לא יצאו וצריכי' לחזור ולברך פעם שנית אחר שקראו ק"ש כך עלה בדעתי לפום רהיטא:

אולם דבר זה שאמרתי שאם הקדים האינו תדיר לתדיר לא יצא ידי חובתו הוא מבוכה רבה ונחלקו בו אבות העולם רבינו הרמ"א עם אדון גדול בעל הט"ז בא"ח סי' תרפ"ד פוסק הרמ"א בשם אבודרהם שאם הקדים החזן לקרות בשל חנוכה צריך לפסוק ולקרות בשל ר"ח דר"ח תדיר נגד חנוכה והט"ז חולק דאינו חוזר ופוסק לשל ר"ח יעו"ש ראה בעיניך שלשיטת רמ"א צריך הכהן לפסוק בתוך הדוכן ולהט"ז גומר ברכתו כמובן:

והנה יען שלבי אומר לי להוציא לאור כי משה אמת הוא רבינו הרמ"א ותורתו אמת וברור צריך אני להרחיב הדברים ולסלק השגו' הט"ז אבל גם זאת אבאר כי יש להט"ז עמוד המסייע מתלמוד דידן ומתלמוד ירושלמי וחכם עדיף מנביא שראה עינו של הט"ז למרחוק כי לענין ספק ברכה הך פסקא דרמ"א לאו דסמכא היא ואני תפילה גל עיני ד' ומתורתך אביטה נפלאות כי אתה המשוה קטן כגדול וגם על איש כמוני פקחת עיניך להורות לפניו דרך החיים וזה החלי בעזה"י:

א קושי' ראשונה של בעל הט"ז מדין המבואר בסי' כ"ה אם פגע בשל ראש תחילה יניח אותה ויקשור של יד ולמה לא השמיע הש"ע רבותא עוד אפי' אם הניח של ראש שצריך להסירם אלא פשיטא כיון שכבר הם על ראשו וידו בדיעבד קיים המצוה והוסיף עוד לבאר ראי' וז"ל דהא הנועם בגמ' שם דכתיב והיו לטטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שנים וכיון שיש כאן בראשו ובידו שנים די בכך דהא אע"ג דבשעת התחלה לא עביד שפיר מכל מקום בהוייתן עליו יש כאן בדין והכי נמי בקריאת חנוכה קודם ר"ח בדיעבד יצא ואע"ג דעבר על תדיר קודם עכ"ל ולכאורה השתוממתי על המראה איך מדמה הט"ז הנידן דהתם לכאן הנה בתפילין הקפידה התורה כל זמן שבין עיניך יהיו שתים וא"כ הגם שהניח של ראש תחילה ועפ"י הדין הי' שצריך להקדי' של יד ולא נחשב הנחת הראש למצוה עכ"פ משעה שבא עליו של יד ויש בין עינים שתים ומקיים המצוה כדת מרגע הזו שבא עליו של יד דאז שניהם עליו דמה לי שהי' של ראש עליו מקודם באמת לא הוי קיים המצוה ועיי' בב"י בה' ציצית סי' ח' בשם ר"י שלכך יוכל להניח תפילין בלילה ולברך אח"כ הגם שצריך ברכה עובר לעשייתן ותי' באמת על זה שכבר מונחי' עליו לא מהני הברכ' אבל מכאן והלאה מקיים גם כן מצוה הנ"ל של תפילין ועל שעה הבאה הוי הברכה עובר לעשייתן יעו"ש וא"כ ה"ה כאן הגם שהנחת הראש לא נחשב לקיום מצוה עכ"פ משעה שבאה עליו של יד נחשב לקיום מצוה דהא יש עליו בין עיניו שתים אבל כאן שהקדים לקריאת האינו תדיר ובשעה שקורא התדיר כבר עבר האינו תדיר מנ"ל דיוצא במה שקרא כבר האינו תדיר הלא התורה גילתה דמראשית יקיים התדיר ואח"כ האינו תדיר וצע"ג:

אמנם נמוקו עמו דמצות תפילין הוא בכלל שני דברים (א) מעשה הנחתם שהוא יעשה על ידו קשירת תפילין ועל ראשו יניח תפילין ואם לא יכול לעשות הפעולה בעצמו צריך לעשות שליח על מעשה הקשירה והנחה של תפילין וע"ז מהני שליח כמו בכל התור' (ב) התורה צותה שהתפילין יהיו מונחים על זרוע של יד אדם ועל קדקדו והוא המקום בגוף המוכשר להיות נעשה בו הנחת וקשירת תפילין ובזה מקיים כל איש ישראל ומצוה הנ"ל ועל זה לא יוכל לעשות שליח שלא יוכל לומר לשליח הנח על ידך תפילין ויהי' נחשב כידי דהא אין כאן פעולה דהתורה הקפידה שמלבד עשיית של הנחת תפילין יהי' גוף האדם מעוטר באות הנ"ל:

ולפ"ז כך כוונת הט"ז בודאי אם אנו דנין איך יברך על התפילין אחר שכבר הוא מלובש בהם אז נכון סברת הר"י דמברך על קיום דלהבא דהא הוא עדיין מעוטר בתפילין אבל לווה לא נאמר דעכ"פ דחלק הראשון של המצוה דהוא פעולת הנחת תפילין לא קיים דהא התורה גילתה שכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וא"כ ע"כ דמצוה הוא שיניח של יד תחילה ואח"כ של ראש והוא עשה בהיפך שהקדים הנחת הראש לשל יד ומי גרע זה ממה שצותה תורה שיש לתדיר קדימה להאינו תדיר אם יבואו שניהם לפניו בפעם אחל ומכ"ש בתפילין שלעולם יש קדימה להנחת היד לשל ראש ואעפ"כ לא צריך שם להסירם ולהניח של ראש פעם שנית אחר שכבר מונח עליו של יד ה"ה כאן אם קרא לאינו תדיר בראשון קיים המצוה דמעשה פעולת הנחת תפילין ג"כ כבר עבר לגמרי כמו בקר"הת והבן וא"כ נשאר הקושי' של הט"ז (ב ) מדאיבעי' בזבחים דף צ"א אם שחנו לאינו תדיר אם ממרס בדם או לא אלא גומר לאינו תדיר ואי ס"ד דאינו יוצא ידי חובתו אם הקדים להאינו תדיר א"כ גם שם הקרבן פסול יען שהקדימו להתדיר ומאי ספק יש אם ימרס או יגמור לאינו תדיר הלא הוא פסול וצע"ג והשתוממתי על המראה למה הביא הט"ז ראי' מדבעי לי' אם יקריב לאינו תדיר ברישא ולא פשיט לי' מן הגמ' שמביא דיקא נמי דקתני עד שיזרוק ולא קתני עד שישחוט ויזרוק וכאן למד הרמב"ם פ"ח מתמידי' דנפשט האיבעי' דגומר האינו תדיר יעו"ש וא"כ יש ראי' ברורה דהא אנן פסקי' דגומר לאינו תדיר וקשה וכי יקריב קרבן פסול וזה הי' ראי' גדולה מן האמת וצע"ג:

ונלע"ד דלכאורה פלא ראי' הט"ז דילמא באמת בנידן הרמ"א דכבר חל חיוב קריאת ר"ח וגם קריאת חנוכה אז בודאי אם כבר הגיע זמן התדיר כמו האינו תדיר אז אם הקדים האינו תדיר לא יצא ידי חובתו וה"ה אם כבר מונחי' לפניו שחוטים התדיר והאינו תדיר ועבר וזרק האינו תדיר ברישא לא מהני הזריקה אבל כאן שהאינו תדיר כבר נשחט והתדיר עומד חי וכבר מוכן לפניו לקיים מצות זריקה של האינו תדיר וזריקת התדיר עדיין אינו בעולם אז הוי הדין דיגמור האינו תדיר אפי' לכתחילה ומכ"ש שיוצא בדיעבד ובעל האיבעי' הי' מסופק בזה קדם ושחט לאינו תדיר והתדיר חי ופשט הגמ' להתיר אפילו לכתחילה אבל בשניהם שחוטי' ועבר אזריקה באמת פסול בדיעבד וה"ה כאן בקריאה לא יצא וא"כ מאי ראי' הביא הט"ז וצע"ג: ונ"ל דהט"ז סובר דכוונת הגמ' בשחט את שניהם לא הוי הטעם יען דשניהם ראוי' לזרוק ואם לא שחנו דמסופק בעל האיבעי' הוא מטעם יען דהתדיר אינו ראוי' והאינו תדיר ראוי' אלא הוא הבין כוונת הגמ' דאם כבר התחיל בשניהם אז התדיר קודם אבל בהתחיל באינו תדיר ובתדיר לא התחיל אז האינו תדיר קודם אפי' אם התדיר יהי' ג"כ ראוי' להתחיל בו עכ"פ לא התחיל בו ובאינו תדיר התחיל ואם יקדים לתדיר יהי' הוא מעביר על המצות ואין מעבירין על המצות דמה שהתחיל ויהי' צריך להעביר ממנו הוי כמו מעלת תדיר וא"כ ה"ה בחנוכה ור"ח אם התחיל בחנוכה יגמור והבן: אך מצאתי להגאון שג"א בסי' ך' שהקשה אם כוונת בעל האיבעי' אם קדם ושחט לאינו תדיר חם יגמור או לא יהי' מטעם יען דהתחיל בו מש"ה הספק דיגמור אותו א"כ קשה מאי פריך הגמ' מן תפילת מוסף ומנחה או מן ברכת היין וקידוש היום אלמא תדיר קודם ומשני דכמאן דשחט לתרווייהו דמי יעו"ש תיפוק לי' דשם עדיין לא התחיל אז בודאי תדיר קודם ובעל האיבעי' מסופק יען דהתחיל באינו תדיר דהא קדם ושחט מזה נגלה דבעל האיבעי' לא מסופק יען דהתחיל באינו תדיר רק יען דכבר נשחט האינו תדיר וראוי' הדם לזרוק והתדיר עומד חי ועדיין אינו ראוי לזרוק וסובר המקשן יען דכבר הי' ראוי תפילת מוסף וברכ' היין קודם זמן מנחה וקידוש היום אז הוא דומה כאילו הקדים ושחט לאינו תדיר ומשני הגמ' בשלומא במוסף ומנחה הגם שכבר הי' בעולם זמן מוסף קודם זמן מנחה או שכבר הי' בעולם זמן ברכת היין קודם ברכת קידוש היום עכ"פ עכשיו בא זמן שניהם ואז מקדימי' לתדיר אבל כאן האינו תדיר ראוי' לזרוק והתדיר עדיין עומד חי ואינו ראוי לזרוק יעו"ש וא"כ איך הבין הט"ז שכוונת המקשה הי' יען דכבר התחיל באינו תדיר וצע"ג:

ונ"ל בעזה"י דהט"ז סובר דלעולם אפילו אם שניהם לפניו והתחיל באינו תדיר גומר אותו דכיון דהתחיל בו כשר הדבר ומה שנסתפק בעל האיבעי' הוא כך דנ"ל לחדש דבר דכלל גדול דבכל קרבן הוי ד' עבודות שחיטה, קבלה, זריקה, הקטרה, וכל אחת מפורש בתורה ונחשבת לדבר שלם בפני עצמו דהגם דמתחיל במצוה אומרי' לו גמור מותר שיעסקו ד' כהנים בד' עבודות ולא די שמותר לכל כהן לעשות רק עבודה אחת אלא אפי' כל אחד מברך על עבודתו שכל עבודה היא מכוה מפורשת בפני עצמו ועיי' ברמב"ם בס' המצות שורש י"ב שהביא דעת גאון שד' עבודות המה נמנים לד' מ"ע שבתרי"ג מצות והגם שהוא חולק עליו וסובר שכולם חלקי מצוה אחת של הקרבת קרבן בכל זאת מודה הרמב"ם וגם הרמב"ן שם שכל כהן מברך לעצמו על עבודתו ועיי' במ"ל פ"א מה' קרבנות הל' א' וא"כ לא שייך לומר יען שהתחיל באינו תדיר יגמור דמה שייכות יש לעבודת זריקה הבא לעבודת השחיטה שכבר עברה הלא השוחט מותר להפסיק ולא לזרוק רק כהן אחר יזרוק ומאי נ"מ אם יתחיל אחר שעה או שתים ולכן אי אפשר לגמ' לומר דבשחט לאינו תדיר כבר התחיל דכיון דכל עבודה מצוה בפני עצמו אין התחלה זו פועלת לגמור וע"כ דספק דבעל האיבעי' הי' רק יען דהאינו תדיר מוכן לזרוק והתדיר הוא עדיין חי ואינו ראוי לזרוק ואז רצה כדמות לתפילת מוסף ומנחה או לברכת היין וקידוש היום ומשני דכאן עכ"פ עתה שניהם מוכני' לפניו אבל בודאי בדבר אחד אשר הסוף אחוז בראש ואם יפסיק באמצע יפסיד העבר אז בודאי אפי' אם הי' זמן חיוב של שניהם לפניו ואעפ"כ הקדים לאינו תדיר שהוא יצא ידי מצוה ואם לא גמר יוכל לגמור דאין מעלת תדיר פועל לפסול פעולת האינו תדיר דלולי כן תיפוק לי' דמתחילה הי עומד לשחוט התדיר והאינו תדיר והי' זמן ראוי' לשחיטת שניהם והוא הקדים ושחט לאינו תדיר וא"כ אם הדין דאם שניהם ראוי' לעבודה יש לתדיר כח לפסול האינו תדיר א"כ מיד נפסל האינו תדיר יען דגם התדיר הי' ראוי לשחוט אלא פשיטא אפי' בשניהם לפניו וראוי' להקרבה והקדים האינו תדיר יצא ידי חובתו דאין כח במעלת תדיר לגרום פסול על האינו תדיר וא"כ נשאר רק ספק אולי אם האינו תדיר ראוי לזרוק והתדיר עדיין אינו ראוי אם לא יהי' לו היתר להקדים אפי' לכתחילה לאינו תדיר או נימא כיון דיש תקנה למרס בדם ולא יצא מן האיחור פסול להאינו תדיר א"כ ראוי למרס הדם וישחוט התדיר ויזרוק דמו ואח"כ יזרוק לאינו תדיר ונפשט האיבעי' כיון דהאינו תדיר ראוי לזרוק והתדיר עדיין אינו ראוי מותר אפי' לכתחילה לזרוק האינו תדיר ואח"כ ישחוט התדיר אבל אם נשחט התדיר אחר האינו תדיר אז בודאי צריך למרס האינו תדיר ולהקדים התדיר דע"י מירוס לא יבא פסול לאינו תדיר אבל באופן שיבא פסול או הפסק לאינו תדיר אז הוי הדין לגמור לאינו תדיר ולאחר התדיר אפי' אם מתחילה הי' התדיר ראוי כמו האינו תדיר ומכ"ש אם גמר לאינו תדיר שאינו נפסל כמו דאם קדם ושחט לאינו תדיר דלא נפסל הקרבן ע"י כך ושפיר כתב הט"ז הלא אם הקדים חנוכה לשל ר"ח אם יצרך להפסיק באמצע קריאה או אם גמר כל קריאת חנוכה אם יצרך אח"כ לקרו' של חנוכה אחר ר"ח פעם שנית ויפסיד קריאה ראשונה עם הברכות זה בודאי אינו דמעלת תדיר אין כחו גדול כ"כ לפסול לאינו תדיר וזה שרמז הט"ז איך התחיל בעל האיבעי' לחקור אם ימרס בדם תיפוק לי' דכבר נפסל משעת שחיטה דאז הי' גם התדיר עומד לשחוט והוא הקדים לאינו תדיר וע"כ דבדיעבד מעלת התדיר לא יוכל לפסול מעשה הכשר של האינו תדיר דאם לא יהי' השחיטה כשרה יפסול הקרבן לכן הי' מסופק רק יען שאפשר למרס בדם ולא יהי' פיסול א"כ אולי אפי' אם האינו תדיר נשחט והתדיר חי אעפ"כ ישחוט ויזרוק לתדיר וימרס דם האינו תדיר ונפשנו הגם שיש תקנה למרס יגמור יען דהתדיר עדיין אינו ראוי אבל אם גם התדיר עתה ראוי אז יתן הדם של אינו תדיר למרס אבל בקריאת חנוכה דאי אפשר בתיקון אז בודאי יגמור ואם גמר יצא והבן זה מאוד: אך כל זה אם יש קפידא של תדיר אף בשחיטה אז שפיר קמה ראית הט"ז אבל אם נימא דשחיט' אינה עבודה ולא מקרי עשייה ולא הוי בכלל הפסוק של מלבד עולת הבקר תעשו את אלה ועיי' בתוס' מנחות דף מ"ט בד"ה תלמוד לומר ובמ"ל פ"א מה' תמידי' כאשר אבאר אי"ה לקמן אז בודאי אין ראי' מה מסופק הבעל איבעי' זה אינו דבשחיטה ליכא כלל מעלת התדיר שיוקדם לאינו תדיר וממה שגומר אח"כ הזריקה אינו ראי' כלל יען דהתדיר אינו ראוי והאינו תדיר הוי ראוי אבל אם באמת בא זמן חיובם ביחד ושניהם הי' ראוי' ואעפ"כ הקדים לאינו תדיר יהי' ג"כ פסול דתדיר מעכב לאינו תדיר אך הט"ז סובר בפשיטו' כאידך תירוץ בתוס' שגם השחיטה הוי בכלל תעשו ושפיר הביא ראי' מן בעל האיבעי' דהי' מסופק שיהי' צריך למרס הדם כדי להקדים התדיר ואפ"ה לא הוי קדימת השחיטה פסול ולפי האמת דלא צריך למרס אולי באמת הטעם דבזה דשחט לא עבר כלל על התדיר קודם כסברת התוס' דשחיט' לא הוי בכלל תדיר קודם וא"כ הוי התדיר אינו ראוי והאינו תדיר ראוי וליכא ראי' כלל לנידן דחנוכה ור"ח והבן:

ג ראי' שלישית מסי' רפ"ו שאם הגיע שעת מנחה ולא התפלל עדיין מוסף צריך להתפלל מנחה תחילה דמנחה הוי תדיר כנגד מוסף ואעפ"כ פסק הרשב"א והובא ברמ"א להלכה שאם התפלל מוסף תחילה יצא ולא צריך לחזור ולהתפלל אחר מנחה ומבואר דאם הקדים לאינו תדיר להתדיר דיצא וצע"ג:

ולכאורה צריך ביאור בשלומא במוסף כנגד מנחה דמשכחת אופן להקדים מוסף למנחה אפילו משהגיע שעת מנחה כגון שאין שהות להתפלל שתים אז הוי הדין דמתפלל של מוסף ותפילת מנחה נדחית דיוכל להתפלל ערבית תשלומין עיי' במג"א סי' רפ"ו סק"ג וכן פסק בשג"א סי' י"ט והארכתי במק"א לסלק השגות דג"מ מירושלמי וא"כ כיון דמשכחת דתפילת מוסף תדחה למנחה ה"ה אם הקדימה יצא אבל בקריאת ר"ח וחנוכה דפשיטא אם אי אפשר לקרות שניהם אז נדחה קריאת חנוכה עבור ר"ח דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם וא"כ ה"ה אם הקדימה לאינו תדיר אינו יוצא:

ונ"ל דט"ז סובר דזה תלי' בזה בשלומא אם הדין שאם הקדים האינו תדיר להתדיר יצא א"כ אם התפלל מוסף קודם מנחה מהני א"כ אזלי' בתר סברא דהוא יעשה כך שיקדים מוסף למנחה ויעשה כן לכתחיל' דתפילת מנחה יש לה תשלומין ומוסף לא יהי' לה תשלומין אבל אם הדין דאם הקדים האינו תדיר לתדיר אינו יוצא ומכ"ש שאינו יוצא אם התדיר נדחה לגמרי ממצוה בשעתה ומהכ"ת נימא דיתפלל מוסף ולא מנחה עכ"פ התפלל האינו תדיר קודם לתדיר ואינו יוצא בתפילת מוסף והבן כי זה סברא ישרה ומתוקה בעזה"י: ועתה באתי אחר שכבר בארתי מה שיש לעיין בגוף הראי' של הט"ז אבאר בעזה"י לתרץ כל הקושי' ולברר שיטת הרמ"א ואבודרהם וכן חידש הגאון שג"א מדעתי' דנפשי' בסי' ך' יע"ש ואחקור סברת אבודרהם:

ונ"ל בודאי אם בא על אדם חיוב כגון תפילה מוסף שהוא קודם לזמן תפלת מנחה הגם שבשעה שהגיע זמן תפילת מנחה התדיר קודם ויש לתפילת מנחה מעלה כנגד מוסף אבל אי אפשר לומר כיון דאי אפשר להתפלל שני תפילות בפעם אחת רק זה אחר זה וא"כ כיון דיש לתפילת מנחה קדימה א"כ כל זמן שלא התפלל מנחה לא הוי הגברא בר חיוב מוסף ואם התפלל הוי כאילו עשה מצוה טרם שהגיע זמנה דזה טעות דמתחילה בא עליו חיוב מוסף קודם שש שעות ותפילת מוסף כל היום א"כ נכנס הגברא בחיוב מוסף רק שיש לו זמן כל היום וא"כ איך יפקיע ממנו החיוב בהגיע שעת מנחה במאי פקע החיוב מעליו וע"כ הגם שיש למנחה קדימה מכח מעלת תדיר עכ"פ גם חיוב מוסף לא נפסק ולכן אם התפלל מוסף קודם למנחה מהני דאטו משום שלא קיים מעלת תדיר לא יהי' נפטר מחיוב של האינו תדיר הלא אין פסול בגוף העבודה של האינו תדיר ואז בודאי אם הקדים לאינו תדיר יצא כמו בסי' רפ"ו כמובן אבל אם בתחילת הבקר באו על האדם שני מצות כגון להקריב קרבן תמיד ושלמים ששניהם זמנם באור בקר ויש כאן כהן להקריב ואמרה התורה שיקריב הקרבן תמיד ברישא והשלמים אחר הקרבן התמיד א"כ כיון שהתורה מבקשת שיוקרב התמיד ברישא א"כ כל זמן שלא הוקרב התמיד לא בא על אדם החיוב להקריב קרבנו וא"כ הוי כשעת פטור אצל שאר קרבנות אז נחשב כאילו הקריב הקרבן שלא בזמן חיובו והוי פסול אפי' דהגברא אכתי לא נתחייב בהקרבת קרבנו:

אך כל זה בקרבן תמיד עם שאר קרבנות שתמיד בכל יום והתורה מבקשת שתמיד יהי' ברישא אבל אם אירע שבא יחד למקדש קרבן מוסף שבת עם קרבן מוסף ר"ח הגם שמוסף שבת תדיר כנגד מוסף ר"ח הכי לא משכחת ר"ח בלי שבת או שבת בלי ר"ח דנאמר דאין חיוב מוסף ר"ח חל עד אחר שהוקרב התמיד וגם הכי יש קפידא שלא יקרבו שניהם כאחד דהתורה רק זאת גילתה שלא יקדים האינו תדיר לתדיר אבל בודאי אם רצונו לשחוט שניהם כאחד ג"כ כשר רק בתמיד כתיב מלבד שנעשה כבר וכתיב עלי' השלם כל הקרבנות כולם עיי' פסחים דף נ"ח ולקמן אבאר אי"ה דבר זה אז בודאי אם הקריב לאינו תדיר קודם יצא דהוא רק שהזדמן שבא יחד תדיר ואינו תדיר או מקודש ואינו מקודש ואז יש מצוה להקדים ולא לפסול לאינו תדיר ודוק: אמנם כל זה אם התורה הקפידה שהאחד יהי' קודם לחבירו אז ע"כ לא בא על השני עדיין זמן חיובו אבל אם התורה לא הקפידה שאחד יהי' קודם רק שלא יהי' דבר אחר קודם לו אבל שניהם בפעם אחד שפיר דמי אז לא נוכל לומר שאם הקדים השני לא יצא שלא בא עדיין זמן חיובו זה שקר מוחלט דהא אם הי' בפעם אחד שפיר דמי וא"כ מיד באור בקר חל החיוב של שניהם ברגע אחד כמו בתפילין דהתורה לא הקפידה דשל יד תהי' קודם רק והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהי' שתים שלא תהי' של ראש עליו בלי של יד אבל אם יוכל ללבוש ברגע אחד של ראש וגם של יד מותר לעשות לכתחילה דמשעה שבא על הראש הוי בין עיניו שתים רק כפי הדרך שאדם מניח תפילין לא יוכל לכוון ברגע שיבואו שניהם עליו לכן צריך להניח של יד תחילה אבל משכחת שניהם ברגע אחד כגון שיעשה שליח על הנחת הראש לכוון ברגע כאשר הוא בעצמו יקשור של יד או איפכא ואז בודאי אפי' הקדים של ראש יצא דהא הניחו אחר זמן חיובו דבאור בקר בא עליו חיוב שניהם ברגע אחת:

ולפ"ז מיושבי' כל הקושי' דתפילין שאני דהוי רק המצוה שלא יקדים של ראש לשל יד אבל בפ"א שפיר דמי והוי זמן חיוב ומהני אפי' אם הקדים רק שיהי' גם של ראש עליו בשעה שמניח של יד דאל"כ קיים רק מצות תפילין אבל לא שיהי' שתים בין עיניו ודו"ק ומן תפילת מוסף שהקדימה לשל מנחה לק"מ דשם אי אפשר לומר שלא היה בר חיוב בשעה שהתפלל דהא מתחילה חל החיוב עליו על כל היום ודו"ק ומן זבחים לק"מ דשם לא איירי באינו תדיר כנגד תדיר של תמיד דבזה הי' באמת פסול רק בשאר תדיר כנגד אינו תדיר כמובן אבל בחנוכה ור"ח שבכל חנוכה יש ר"ח וברגע בשחרית באו החיובי' ואז כיון שתדיר קודם לא נתחייב בקריאת חנוכה עד שנפטר מר"ח דהא אי אפשר לשמוע שני פרשיות ברגע אחת דתרי קולות לא נשמעי' וע"כ זה אחר זה [ובפרט לדין הגמ' דהעולה לתורה קורא בעצמו ולא יוכל לקרוא ברגע אחת בשני ספרים או שאין לו אלא ס"ת אחד] אז אם הקדים לא יצא דגברא עדיין לא נתחייב בקריאת חנוכה עד שנפטר מר"ח והבן זה: ובזה מיושב קושי' הט"ז מסי' ק"ח שאם הקדים התשלומין יעו"ש שתירץ ולפמ"ש נכון דשם כבר עבר היום ופסק זמן החיוב ולתשלומין לא יוכל לבוא לחיוב כלל טרם שהתפלל תפילת החיוב והתפלל בפטור ולא מהני וצריך להתפלל שנית אחר שהתפלל החיוב שעתה דאז בא חיוב התשלומין ולא קודם ודוק:

אמנם יש להפליא הפלא ופלא איך שכח הרמ"א והט"ז ראי' מפורשת מגמ' מנחות דף מ"ט ע"ב דאמר אביי לעולם דאית לי' ולקדם ודקשי' לך שלא יהי' דבר קודם למצוה בעלמא יעו"ש והשתא ק"ו אין לך תדיר גדול מתמיד שהוא בכל יום ואם יש מוסף הוי התמיד ג"כ מקודש כמבואר בזבחים דף צ"א ואעפ"כ השיב אביי דהוא רק מצוה ולא מעכב אלמא אם הקריב האינו תדיר לא הוי עיכוב רק שיש מצוה להקדים התמיד ומכ"ש בר"ח וחנוכ' דאם הקדים לחנוכה דיצא והוא קושי' נפלאה:

ונלע"ד ליישב בעזה"י דנ"ל לחדש דבר דבודאי תדיר כנגד אינו תדיר הוא יוכל להיות מעלה שאם עבר על התדיר ועשה האינו תדיר לא יצא אפי' בדיעבד אבל כל זה בתדיר כנגד אינו תדיר אבל בתדיר ומקודש כנגד מקודש ואינו תדיר לא מיבעי' דאם הקדים למקודש בלבד דיצא ידי חובתו אלא אפי' לכתחילה אם יעשה כן לא יעבור איסור כלל רק דלא עשה מצוה מן המובחר ואסבר' לך טעמא דמילתא בעזה"י:

הנה בודאי לא יכחיש שכל אדם דאם יש לפנינו שני דברי' שווים במדרגת קדושתם דיש ברירה ביד אדם לעשות איזה שירצה דמאי אולמא זה מזה הלא שוין הן בכח קדושתם ומכ"ש אם הם שווין בקדושתם משם אחד למשל שם שבת או שם יו"ט פועלי' קדושה על הקרבן או על הברכות כמבואר בזבחי' דף צ"א ואם חושבי' להקדים תמיד או מוסף מכח מעלת שם קדוש' בודאי אומרי' איזה שירצה יקדים דיש קדושה שוה וביותר משם אחד ומאי אולמא הך מהך רק יען דיש לתמיד עוד מעלת תדיר לכן צריכי' לחקור שיהי' תמיד קודם למוסף אבל כל זה אם נחשב התדירות למעלה אבל לולי שגילתה התורה שמה שנעשה בתדירות נחשב למעלה והיינו חושבי' כל יום נפרד מחבירו והיום שעבר כאילו לא הי' בעולם ועיין במסכת נזיר דף ז' שאני שערות דמובדלות זה וזה ופריך הא כתיב ביומי ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יעו"ש אז לא הי' נשאר שום חקירה אי תמיד עדיפא או מוסף דכולם קדושה אחת הן באיכות הן בכמות והבן:

וגם זאת נחקור כיון דגילתה התורה דתדיר הוי מעלה נגד אינו תדיר וגילתה עוד דמקודש הוי מעלה נגד אינו מקודש ומספקו בעלי תלמוד איך הדין בתדיר נגד מקודש ולא נפשט א"כ אמרי' דתדיר ומקודש שווין לגמרי ואיזה שירצה יקדים כמבואר ברמב"ם פ"ח מתמידי' יעו"ש א"כ הגם אם יבוא לפנינו תדיר ומקודש נגד מקודש לבד יוכל לעשות איזה שירצה דמאי יעכב נגד המקודש הנ"ל מה שחפץ השני הוא תדיר והוא אינו תדיר הלא מקודש חשוב כמו תדיר ומה שהתדיר הוא ג"כ מקודש יעכב הלא מקודש ומקודש בודאי שוה ויוכל לבחור איזה שירצה כי כח מקודש גדול כמו כח תדיר ומקודש רק הלא חזינן דהתורה גילתה מלבד עולת הבקר תעשו את אלה שתמיד קודם למוספי' ומוספי שבת למוספי ר"ח וא"כ חזינן דתדיר ומקודש יקרב תחילה ע"ז אמרי' שהוא מצוה ולא שיעשה עיכוב לפסול אבל בתדיר כנגד אינו תדיר או מקודש כנגד אינו מקודש יוכל להיות שפועל פיסול אפי' ודוק:

ודע דעלה בדעתי דזה תלי' בפלוגתת ראשונים בחולין דף קמ"א שם יש עשה ול"ת שאז אין עשה דוחה ל"ת ועשה שאם עבר ועשה אם ילקה שיש סוברי' שהעשה מאלים כח הלאו ולא יוכל העשה לנתקו ולוקה ויש סוברי' דכל אחד עומד בעצמו עיי' בחידושי הר"ן ובמ"ל פ"א מה' שופר וה"ה כאן אולי אם יש לתדיר עוד מעלת קדושה אז אין התדיר שוה עם מקודש או בהיפך אם יש למקודש מעלת תדיר אז אין שאר מקודש שוה לו כן עלה בדעתי לפום רהיטא:

אך זה משבשתא דשם אנו דנין לעבור על איסור ל"ת ועשה כדי לקיים מ"ע אחרת אז אם הפעולה הנ"ל אסורה לעשות בכח שני איסורי' יש לחקור דאחד מחזק לחבירו ואין בכח מ"ע אחת לדחות איסור כזה ונשאר עשי' של המצוה אסור בכח שני איסורי' שיש בו אבל כאן שגוף הפעולה הוא היתר גמור ואנו דנין רק שיש יתר שאת למצוה אחת נגד חברתה בעבור שיש בגוף החפץ אשר נעשה בו המצוה מעלת קדושה או שיש למצוה הנ"ל מעלה שהיא תדירה אז כיון שמעלת קדושה יקרה כמו מעלת תדיר ובשם קדושה הם שוין אין כאן לחקור שמחזק זה לזה שקדושה הוי מעלת החפץ ותדיר הוי מעלת המצוה ואין למעלת תדיר עם מעלת מקודש שום חיבור וקישור שיחזקו זה את זה והבן: ואוסיף נופך להסביר בשלומא אם התדיר יהי' מקודש בשם עצם למשל אם התמיד יבוא לכפר על חיוב כרת כמו חטאת שיש לשם תמיד מעלת קדושה בשמו אז יש לחקור שע"י שמצוה זו היא בעצם מקודש ותדיר יהי' כחה חזק משאר קדושה בלבד אבל התמיד הוא רק תדיר רק ביום שבת ויו"ט מהני גם לתמיד קדושת אותו יום אז אין קדושתה בעצם בשם תמיד אז בודאי אין מחזק זה את זה והוא סברא ישרה והארכתי בזה במק"א (ואין לדמות זה לנידן דמ"ל בה' שופר דשם אין שני לאוין על שם אחד) וק"ל:

אך יש עוד לחקור הלא יש עוד קרא וערך עלי' העולה העולה ראשונה שלא יהי' דבר קודם וכלל בכאן שלא יהי' שום דבר קודם משמע אפי' מקודש וכמו שהשכל מקבל שתדיר של תמיד יהי' עיכוב כנגד אינו תדיר ה"ה נשמע שאפי' כנגד מקודש יהי' עיכוב דהא שלא יהי' דבר קודם הכל במשמע והגם שאינו בשכל דיהי' הקרבן פסול כיון דמקודש יש לו כח כמו תדיר עכ"פ מן הפסוק נלמד דיש איסור עשה אם הקדים דבר לתמיד ומכ"ש שיש איסור עשה להקדים אינו תדיר כנגד תדיר וכן משמע לשון הברייתא שלא יהי' דבר קודם משמע עיכוב אבל יש לומר בהיפך דאין כאן איסור עשה והפסוק מגלה לן דבר אחר דהי' לטעות אם יבוא חטאת לקרב שהוא מקודש יהי' בידו להקדימו לתמיד דתמיד תדיר וחטאת מקודש ותדיר ומקודש שוין בשלומא בתמיד ומוסף שבת או מוסף שבת ור"ח גילתה התורה דתדיר קודם דיש על התמיד ג"כ קדושת שבת ועל מוסף שבת יש ג"כ קדושת ר"ח הגם שמקודש שוה כמקודש ותדיר עכ"פ הקדים הקדוש ברוך הוא תדיר ומקודש נגד מקודש לבד אבל תדיר נגד מקודש אין לו מעלה ויוכל להקריב מקודש קודם לתמיד קמ"ל דאין לך דבר קודם לתמיד שיש ג"כ כאן מעלה לתמיד למצוה שיהי' ראשונה אבל לעולם ליכא איסור עשה כלל רק תמיד הוי מעלה למצוה מן המובחר: ובזה יובנו דברי הגמ' דהקשה תמידין אין מעכבין המוספין ומוספי' אין מעכבין את התמידין ופריך אילימא לקדם והתניא העולה עולה ראשונה שלא יהי' דבר קודם ומשני אביי לעולם דאית לי' ולקדם ולקשי' לך שלא יהי' דבר קודם למצוה בעלמא ולכאורה פלא עכ"פ יש מצוה ואיך יתורץ קושי' הגמ' אילימא לקדם פי' רש"י דאי בעי מוספי' קריב ברישא וקשה איך יוכל לקרבם ברישא הא יש מצוה וצע"ג ועוד יש לדקדק מאי תיבת בעלמא דאמר אביי הי' לו לומר למצוה וצ"ע:

ונ"ל דהמקשן סבר מדכתיב שלא יהי' דבר קודם משמע שיש גם במקודש נגד תמיד עיכוב למשל אם יש כאן בחול להקריב חטאת ותמיד שהמה שוין אפ"ה יש כאן איסור עשה כונו דהוי איסור עשה אם הקדים אינו תדיר לתדיר ה"ה אם הקדים חטאת שהוא מקודש לתמיד שהוא תדיר הוי איסור עשה הגם שבעלמא תדיר ומקודש שוה אבל בתמיד יש איסור עשה דהא גם בשבת גילתה תורה שתמידי' קודמי' הגם שמוסף מקודש וכ"ת דאין ראי' דשם הוי גם התמיד מקודש מכח שבת זה אינו דמאי אולמא מקודש ותדיר נגד מקודש בלבד אם יהי' הדין בחול דשוה מקודש דחטאת לתדיר דתמיד כמובן אלא ע"כ שיש איסור עשה בחול בתמיד נגד חטאת וה"ה בתמיד נגד מוסף דשבת הוי ג"כ איסור עשה ומשני אביי דלעולם דאית לי' ולקדם דגם כאן ליכא איסור עשה אפי' אם שחט חטאת קודם לתמיד הוי ג"כ רק מצוה מן המובחר אבל איסור עשה ליכא שאם לא ירצה לעשות מצוה מן המובחר יוכל לכתחילה להקריב חטאת קודם לתמיד והתורה גילתה רק זאת שאין לך דבר קודם שלא תטעה שמקודש שוה לגמרי לתמיד קמ"ל שיש מצוה מן המובחר שתמיד יהי' קודם הגם שבעלמא יש עכ"פ רשות להקדים המקודש וזה הוא לשון מצוה בעלמא מצוה מן המובחר ועיי' תוס' מנחות דף ה' ע"ב וז"ל מה שאמרו עד הביאכם את העומר למצוה היינו מצוה בעלמא עכ"ל מבואר דיש קרא על מצוה מן המובחר וזה מצוה בעלמא והבן וממילא במוסף שבת נגד תמיד הוי ג"כ רק מצוה בעלמא מצוה מן המובחר אבל איסור ליכא כמש"ל וה"ה דמוסף שבת קודם לר"ח דהוא ג"כ תדיר ומקודש נגד מקודש רק מצוה מן המובחר שכן תעשה להקדים תו"מ נגד מקודש לבד וק"ל:

תמצית הדברים דיש חלוקי דינים (א) לקרבן תמיד יש מעלה הגם דבעלמא תדיר ומקודש שוה ויוכל להקדים איזה שירצה אבל תמיד יש לו קדימה למצוה מן המובחר נגד מקודש (ב) תדיר ומקודש נגד מקודש לבד יש לו ג"כ מעלת קדימה למצוה מן המובחר אבל בדיעבד אם לא ירצה להתנאות לפניו אז בודאי גדול כח מקודש לבד כמו תדיר ומקודש (ג) דתדיר כנגד אינו תדיר ומקודש נגד אינו מקודש יוכל להיות אפי' פסול כיון דהתור' גילתה שיהי' מעלת תדיר פועל אפי' בקדושה כמו במוסף שבת ומוסף ר"ח שיקדים התדיר הגם ששם רק מצוה מן המובחר הוא יען שמקודש שוה לתדיר לגמרי ומה שמוסף הוי ג"כ מקודש לא מגרע כח קדושה של ר"ח אבל בתדיר נגד אינו תדיר יוכל להיות אפילו עיכוב ומכ"ש איסור עשה כנלענ"ד ולא קשה מידי על הרמ"א מגמ' הנ"ל ודוק:

ועדיין חזות קשה יש כאן א"כ די בפסוק העולה עולה ראשונה דמבואר דתמיד קודם לחטאת דהוי תדיר נגד מקודש וקרא דמלבד למה לי דשם הוי תדיר ומקודש נגד מקודש הוא ממילא נלמד מדיש מצוה עכ"פ להקדים תמיד לחטאת דבעלמא תדיר ומקודש שוה ולתמיד יש מעל' מכ"ש דתמיד בשבת ויו"ט דהוי תדיר ומקודש פשיטא דתמיד עדיף וצע"ג אך דבר זה כבר התעוררו בתוס' בזבחים דף פ"ט ובמנחות מ"ט ובפסחים דף נ"ח וביומא דף ל"ד והגם שיש שינוי לשון פעם נראה דהוקשו להם דלא יכתב קרא דמלבד ופעם הקשה להם דלא יכתב קרא דהעול' אבל העול' מדבריה' הוא קושי' הנ"ל וביומא דף ל"ד תירצו דקרא דמלבד לא צריך לתמיד אלא ללמד דבכל מקום תדיר קודם אבל על תמיד לא הוצרך כלל פסוק הנ"ל יעו"ש רק המ"ל בפ"א דתמיד' התפלא על דבריהם מגמ' פ' כל התדיר דפריך הגמ' אשכחן תמידין מוספי' מנ"ל ומשני הגמ' דכתיב תעשו ואביי משני אשר לעולת התמיד ל"ל יעו"ש ולתוס' לא קשה קושי' הגמ' דתלמידי' לא צריך קרא ובא להורות רק על כל תדיר בשאר מצות והניח בקושי' והיא קושי' קשה כברזל וצע"ג:

אמנם ד' האיר עיני ליישב בנועם ודעת בעזה"י דהך דין דתדיר ומקודש יש לחשוב בשני אופנים כאשר אבאר בעזר שדי (א) תדיר מקרא מה שהוי בכל יום ויום בלי הפסק כלל שמצוה חמורה שנעשת חוב על קרקפתא דגברי מידי יום ביומו כמו קריאת שמע ותפילה וכדומה למצוה הנ"ל יש חשיבות מזה דתורה הקפיד' עליה חק ולא יעבור (ב) יש תדיר אשר אין המצוה נוהגת בכל יום ויום רק ניתנה לפרקים לימים ידועים ונזמנים ידועים ואין במצו' הנ"ל בעצמה מעלה דהא אינו נוהגת בכל יום ויום רק אם תעלה בכף מאזנים נגד מצוה אחרת תחשב היא לתדיר כמו מוסף שבת ומוסף ר"ח הגם שמוסף לא הוי בכל יום רק משבת לשבת ואין קרבן מוסף תדיר בעצם בכל זאת נגד מוסף ר"ח דהוי מחדש לחדש נחשב גם קרבן שבת לתדיר להקדימו למוסף ר"ח כמובן ורבינו קדוש נקנו במשנה כל התדיר מחבירו קודם לחבירו ולא נקט תדיר קודם לאינו תדיר מאי הוא שנקט תדיר מחבירו וצ"ע אבל הן הן הדברים דאם הי' נקט תדיר קודם לאינו תדיר משמע שצריך להיות תדיר בעצם כמו קרבן תמיד שהוא תמיד ממש בכל יום ויום שם שייך מעלת תדיר אבל לפלוג עוד ולומר מוסף שבת קודם לר"ח או מוסף ר"ח קודם למוסף ר"ה יען שזה הוה איזה פעמים בשנה יותר מחבירו הלא אין זה תדיר בעצם קמ"ל רבינו הקדוש כל התדיר מחבירו אם אינו תדיר רק כנגד חבירו בכל זאת יש לו קדימה והבן:

(וכן כל מקודש מחבירו אם רק כנגד חבירו הוא מקודש ולא קדוש' ראשונ' בעצמה ואכ"מ):

ובא ברוך ד' וראה נפלאות כי הגמ' חקר אשכחן תמידי' מוספי' מנ"ל ופי' רש"י דילמא דוקא תמיד דהוי בכל יום הוה מעלה מנ"ל דשבת ויו"ט הוי מעלת תדיר הלא רבינו קדוש נקט כל התדיר מחבירו ומנ"ל הא ומשני דכתי' תעשו את אלה שאצל המוספי' יקדים ג"כ התדיר וע"כ דתדיר מחבירו הוי ג"כ תדיר ואביי משני דהתורה רמזה אשר לעולת התמיד הך דתדירה קודמת מי שרגיל יותר מחבירו קודם לחבירו דאל"כ הא לא משכחת עוד קרבן אשר יהי' בכל יום כמו התמיד ולמה לי טעם בתמיד אלא ע"כ שגילתה הטעם על תדירא ועל שם תדיר כתיב תעשו את אלה] ותוס' חדשו דעל תמיד גופ' לא צריך קרא אלא לגלות שבכל מצות שבתורה תדיר קודם אך עדיין דילמא דוקא מצות תמידיות בכל יום ויום כמו ק"ש ותפילה ותפילין וציצית אבל תדיר מחבירו בלבד לא ידענא רק מכאלה תעשו ודוק:

ובחידושי יצאתי להביא ראי' לט"ז דתדיר לא פועל פיסול דהלא בדף צ' איירי המתני' מן כל מקודש מחבירו קודם לחבירו ובגמ' דף צ"א איבעי' בקדם ושחט לאינו תדיר אם יתן לאחר למרס הדם ורצה הגמ' לפשוט משלמים של היום ושלמים של אמש ופי' רש"י דפשט מן מקודש לתדיר יעו"ש וקשה באמת למה לא נקטו האיבעי' במקודש ואינו מקודש אם זרק לאינו מקודש אם יפסל אלא פשיטא דאין תדיר או מקודש פועל פיסול ולכן נקט רק בשחט לענין מירוס הדם דלא נפסל בזה הקרבן וכ"ת עדיין תקשה למה לא נקט איבעי' בשחט לאינו מקודש ברישא דבמקודש לא שייך קדימה בשחיטה אבל בתדיר יש מעלה בשחיטה ועיי' בתוס' פלפול אי שחיטה בכלל שם תדיר: והאמת יורה דרכו כי תוס' במנחות מ"ט נסתפקו אי תדיר פועל פסול בקרבן ועיי' באריכות במ"ל פ"א מתמידין שמבאר שם שבתלמוד שלנו ובירושלמי מבואר דאין תדיר פועל פסול כלל רק בתוספתא שהובא בתוס' משמע שזריקת האינו תדיר פועל פסול בקרבן יעו"ש אך האמת עם הט"ז שלא לחזור ולקרות כמובן ובמכ"ת של הגאון שג"א שנעלם ממנו לפי שעה בסי' כ' שפסק שצריך לחזור ולהתחיל רצה כל פילפול של הט"ז ופלפול התוס' ובקיאות של מ"ל דתדיר לא הוי פסול יעו"ש:

ואיידי דאיירי לא אוכל לטמון בחכי מענה אחת על השג"א שחידש שצריך להפסיק מן יעלה ויבא ולהתחיל רצה ולומר אח"כ יע"וי ובלבי לא כן הוא אלא אפי' אם מעלת תדיר יפעל פסול היינו אם אנו עוסקים בקיום אותן מצות כגון שהקדים מוסף למנחה או ברכת היין וקד"הי וכדומה שהוא עוסק בקיום המצות וצריך לעשות אותם על מעלותם ולא להחליף הפחות במעלה כנגד המעוטר במעל' אבל אם עוסק במצוה אחרת כגון ברכ"המז רק שתקנו רבותינו שיזכור בתוך מצוה הזאת זכר למעלת היום ויזכור קדושת שבת וקדושת ר"ח אבל הוא אינו עוסק עתה במצו' קרבן שבת וקרבן ר"ח אז בודאי אין צריך לחזור אם הזכיר ר"ח קודם לשבת כן נראה לי לאמת הגם שאין לי ראי' מגמ' והבן זה:

וזאת תורת העולה על מזבח הדין לנידן השאלה שאם עלו לדוכן קודם שהתפללו ק"ש וש"ע דלא צריכים להפסיק מברכתם ולפעול ברכה לבטלה ואם גמרו לברכת' לא צריכי' לחזור ולברך פעם שנית כן נראה לי להלכה בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה