אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן ד

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן ד

סימן ג

שאלה יהודי הדר בכפר ועשה בערב שבת סעודת ברית בעשרה אנשים כדת ובשעה שביקש האיש אשר נתכבד לו לברך יין לכוס של ברכת המזון הקיש על הקנקן ולא מצא אלא רביעית יין ואם יתן אותו לברכת המזון אין לו בליל שבת לקדש מה עדיף אם יתן היין לברכת הזימון או יברכו בלא יין ויעכב אותו לקידוש של שבת:

תשובה לכאורה הדין פשוט שיתן היין לברכת המזון ולא יניח אותו על קידוש דשבת דכלל גדול בתורה אין מעבירין על המצות מצוה שבאה ליד אדם צריך לקיימה ומשו"ה מבואר בא"ח סי' כ"ה הגם שמצוה להתעטף בציצית טרם שמניח תפילין משום מעלין בקודש או משום דטלית הוי תדיר אעפ"כ אם פגע בתפילין מתחילה אי אפשר לעזבם ולהתעטף בטלית דאין מעבירין על המצות ועיי' בט"ז שם ופרמ"ג בשם הלבוש דאין מעבירין על המצות הוי דאוריית' ודוחה לתדיר והשת' ק"ו ששם כבר הגיע זמן ללבישת הטלית אעפ"כ לא יכול להעביר על מצות תפילין מכ"ש כאן שכבר בא החיוב לברך ברכת המזון על הכוס וזמן קידוש עדיין לא הגיע דפשיטא דאין מעבירין על המצו' לעבור על ברכת המזון על הכוס כדי להניח ולקדש בלילה על הכוס וק"ל: אמנם דבר זה צריך עיונא דהנה במנחות דף מ"ט איבעי' להו מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר ומי עדיף אי תדיר עדיף או מקודש עדיף ומשמע אי תדיר עדיף אז מניחי' השני כבשי' על תדיר דלמחר ומעבירי' על המצות ולא מקריבי' מוספי' דכיון דיש למצוה הנ"ל מעלת תדיר אשר עדיפא ממעלת מקודש א"כ אין בזה איסור שאין מעבירין על המצות דזה דוקא אם רשות ביד אדם לבחור לעשות עתה כמו אחר זמן אז שייך אין מעבירין על המצות אבל אם התורה הקדימה למצות תדיר כנגד אינו תדיר אז אין בזה דין דאין מעבירין על המצות כמו במגילה דף ו' דמטעם דמסמך גאולה לגאולה אנו עושי' פורים באדר שני ולא חיישי' על אין מעבירי' על המצות וה"ה אם תדיר קודם עפ"י דין תורה לאינו תדיר אז לא שייך בו דאין מעבירין ע"מצ דאין האדם המעביר על המצוה אלא המצות תדיר מעביר' לאינו תדיר ולא חלה עליו המצוה שאינו תדיר ובשלמא בטלית ותפילין שיוכל לקיים שתיהם וחל מצות שניהם עליו אז הגם שטלית תדיר אם פגע באינה תדיר לא יוכל להעביר ממנה אבל בקריאת מגילה דלא יקרא אלא פעם אחד או באדר ראשון או באדר שני או בצבור שאין להם אלא או תמידי' או מוספי' שנקיים האחד והשני לא נקיים אז אם יש לאחד מעלת תדיר האינו תדיר לא חל עליו והבן זה כי היא סברא עמוקה בעז"ה ומצאתי און לי בתוס' יומא דף ל"ג ע"א בד"ה אין מעבירין על המצות בסוף הדיבור שנתנו כלל דאין מעבירין על המצות לא שייך בדלא עבדי' אלא חד מצוה דאז אזלי' בתר תדיר יעו"ש:

ומתורת רשב"א בחידושיו לסוכה דף כ"ה למדתי זאת דאמרו בלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה והקשה הרשב"א ממנ"פ אם יוכל לקיים שניהם בודאי צריך לקיים שניהם ואם אי אפשר לקיים שניהם אז פשיטא דעוסק במצוה פטור מן המצוה דמאי אולמא הך מצוה מהך מצוה דמיצרך קרא למיפטרי' ותי' וז"ל וי"ל דהא קמ"ל דאפי' בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטורי הוא דמיפטר מיני' אבל אי בעי למישבק הא ולמיעבד האידך הרשות בידו קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות ועוד למדנו הכתוב דאף ע"ג דאיכא עלי' מצוה קבועה לזמן ודאי כגון ק"ש ושחיטת הפסח וקודם לכן באה לו מצוה אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה רשאי הוא להתחיל בזו שבא לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל ואינו חשוב פורק עצמו ממנ' כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל:

הבן בדבריו הקדושים המאירים כספירים דבתי' הראשון שכבר התחיל במצוה הזכיר הרשב"א שאסור לעזוב המצוה שעוסק בה אפי' מצוה קלה בעבור חמורה אבל בתי' השני אשר חקר אם להתחיל מצוה אשר תבטלנו ממצוה אחרת אע"ג דמצוה אחרת קבוע לו כגון ק"ש ופסח ומצוה שבאה לידו עכשיו לא הוי מצוה קבוע רק במקרה בא לו מצוה זו אעפ"כ מותר להתחיל בה ולא חשוב פורק עול יען שמצוה השנית עדיין לא הגיע זמנה ומצוה אחרת באה עכשיו לפניו וראשונה קודמת אבל לא הזכיר כאן שהמצוה של עכשיו היא מצוה קלה ומצוה הקבועה הוי מצוה חמורה מזה נגלה דבמצות שוות איירי הרשב"א וגם במצות שוות אינו חיוב עליו להתחיל במצוה הבאה לפניו ולבטל מצוה הקבועה רק רשות בידו להתחיל ולא נחשב לפורק עול ומשמע במצוה שאינן שוות שמצוה של עתה קלה ומצוה הקבוע לה זמן הוי חמורה אינו רשאי להתחיל הגם שעדיין לא הגיע זמן החמורה וקשה למה לא נימא מצוה שבא לידך אל תחמיצנה וחביבה מצוה מיד וגם אין מעבירין על המצות מזה נגלה כיון דבכל אופן לא יעשה אלא מצוה אחת אז יוכל לעשות החמורה ולהניח הקלה ולא שייך אין מעבירין על המצות או חביבה מצוה בשעתה או מצוה שבא לידך אל תחמיצנה אלא אם עכ"פ יעשה אותו מצוה רק שרוצה לאחר אותה אבל לעזוב מצוה אחת ולעשות השני' רשאי וגם מחויב לברר החמורה וק"ו הדברי' ומה שם שאם יתחיל במצוה קלה יהי' אח"כ עוסק במצוה פטור מן המצוה ולא יחול עליו המצוה השנית אעפ"כ יניח הקלה כנגד החמורה מכ"ש אם אח"כ לא יעסוק עוד במצוה רק יהי' אנוס ולא יוכל לקיים המצוה החמורה ודוק:

ולפ"ז לכאורה יש לומר דטוב להניח היין לקידוש ויזמן בלא כוס דקידוש על היין יש סוברי' שהוא דאוריי' עיי' ברש"י בנזיר דף ג' ואפי' לר"ת שהובא בתוס' וכן הסכימו רוב הפוסקים דעל היין הוי רק מדרבנן אבל עכ"פ יש חיוב מדרבנן לקדש על היין ועי' ברמב"ם פרק כ"ט מה' שבת ועי' במג"א סי' רע"א ס"ק א' ואם ברכת המזון טעונה כוס הוי פלוגתא בין הפוסקים הובא בסי' קפ"ב דהרי"ף והרמב"ם סוברי' דברכהמ"ז אינה טעונה כוס אפי' בשלשה יעו"ש והוי קידוש ודאי חיוב וברכהמ"ז ספק ואת"ל דגם ברכהמ"ז טעונה כוס הלא יין קידוש הוי מקודש כדאמרי' בזבחים צ"א אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי וברכהמ"ז הוי רק תדיר וכפי הבנת שג"א בסי' כ"א הוי ברכהמ"ז רק מצוי כמו שלמים והגם שהארכתי במק"א דברכהמ"ז הוי תדיר ולא מצוי עכ"פ הוי רק תדיר וקידוש של שבת מקודש ותדיר ומקודש פסק הרמב"ם פ"ח מה' תמידין הווין שוין איזה שירצה יעשה וכאן דהוי ספק אם ברהמ"ז טעונה כוס אז השכל מחייב דיניח היין לקידוש אז עכ"פ מקודש שוה לתדיר ולא יעשה עבירה אבל אם יקחהו לברכהמ"ז אולי לא טעון כוס וצריך להניח לקידוש וממילא מאופן אולי קידוש עדיף מברהמ"ז לא שייך אין מעבירין על המצות ודוק: אך כד דייקת נראה ונדחה חזר ונראה דיש לברך ברהמ"ז על היין ולא יניחו לקידוש של שבת דלכאורה יפלא מאוד על הגמ' דמנחות דף מ"ט דחקרו אם תדיר עדיף ממקודש אז לא יקריב היום מוספי' ויניח הכבשים על תמידי' דלמחר הלא חיוב תמידין דלמחר לא בא עליו עדיין וחיוב מוספי' כבר בא עליו דהוא חובת היום ואיך יהי' נדחה חיוב אשר כבר חל עליו בעבור חיוב אשר לא חל עליו עדיין והוא הפלא ופלא להבין וצע"ג: עוד הקשה הגאון שג"א בסי' ס"ב קושי' גדולה איך מסופק הגמ' אי תמידי' דלמחר עדיפי' הלא בזבחים דף צ"א הביא הגמ' ראי' אם התחיל לשחוט האינו תדיר לא ימרס בדמו וישחוט התדיר יען דאינו תדיר מזומן לפניו לזרוק ומכ"ש אם קרבן מוסף כבר חל לפניו וקרבן תמיד יהי' חיוב למחר שלא נדחה המוסף בעבור תדיר דלמחר אטו יגרע המקודש כנגד תדיר יותר ממה שגרע האינו תדיר כנגד תדיר ועיי' שם שלחלק יצא דשם בזבחים הוי רק להקדים בהקרבה דהא אח"כ יוקרב עכ"פ התדיר אבל כאן במנחות שיודחה אחד לגמרי אז אם תדיר עדיף ממקודש אפי' תדיר דלמחר עדיף ממקודש דהיום וכן נראה מרמב"ם ואם שיש לחלק אבל הוא מחוסר מלח השכל ותבלין הדעת כאשר כ' בעצמו רק מפני גודל הקושי' נכנס לחלק בין הדבקי' והקושי' נפלאה מאוד:

והנראה לי בזה בעזה"י הוא כך דבזבחים דף צ"א רמז התוס' להרגיש שבמנחות מ"ט חקר הגמ' דין תדיר ומקודש והביא ראי' לפשוט אשר לא הובאו בזבחים דף צ"א וכן במנחות שם לא הובאו ראי' אשר הובאו בזבחי' והוא פלא להבין עומק חכז"ל:

אמנם נראה להסביר דהנה על שני פנים יש לחקור אי תדיר קדים למקודש או מקודש קדים לתדיר:

א כגון דכבר עומד לפנינו דבר המקודש וא"א לעשות מגוף אשר הוא מיועד למצות מקודש החפץ לתדיר וכך עומד לפנינו דבר התדיר וא"א לעשות מחפץ אשר נקרא שמו בשם מצות התדיר להיות החפץ למקודש רק אנו דנין יען שעומדי' לפנינו ב' דברים אשר לכל אחד יש מעלה של תורה לזה מעלת מקודש ולזה מעלת תדיר איזה להקדים בקיומו ואיזה לאחר או איזה לעשות ואיזה לדחות כגון דם התמיד ודם החטאת עומדי' לזרוק או מוספי ר"ח ופר העדה או מוספי שבת ומוספי ר"ח או מוספי ר"ח ומוספי ר"ה או שאין כאן גוף כלל אשר נתפס עליו שם מקודש או שם תדיר רק אנו מחויבי' בשתי חיובים לחדש בדבר שפתים שני דברי' אחד דיבור מצוה המקודש או דיבור מצוה התדיר כגון תפילת מוסף ומנחה או ברכת היין וברכת היום ואנו דנין אם יש זמן לקיים שניהם רק לדעת איזה להקדים ואיזה לאחר או איזה לעשות ואיזה לדחות כגון שאין זמן רק על תפילה אחת או כגון שאין זמן רק לזרוק דם מקרבן אחד ואנו נחקור איזה לזרוק ואיזה שלא לזרוק וכדומה לזה אבל עכ"פ כבר באו שני חיובי' בעולם ועומדי' לפנינו רק לשלם החוב אשר כבר נכנסנו בו בחיוב דמתחילה בא חיוב מוסף ואח"כ חיוב מנחה והי' פעם אחד פנאי לקיים שתיהן וה"ה בשעה ששחטנו השני קרבנות הי' פנאי לזרוק דם שניהם דאל"כ איך שחט שניהם והבן:

ב כגון שאין כאן כבשים אלא על קרבן אחד או שנקח שני הכבשים אל תמידי' ויקרא על הכבשי' שם תמידי' אז לא נשאר לנו כבשים על מוסף או שנקרא על הכבשים שם מוסף שבת ולא נשאר לנו כבשים על תמידי' או שנקר' על הכבשים שם מוסף שבת ולא נשאר לנו כבשים על מוסף ר"ח וכדומה ויש עתה בידינו לקרוא שם על הכבשים ולחדש בעולם או שם מצות מקודש או שם מצות תדיר וממילא לא יהי' לנו כבשים על השני ולא יחודש שם האחר בעולם כי אונס רחמנא פטרי' כיון שאין לפנינו כבשים איך נבוא לחיוב כלל וזה לא נקרא שאנו מדחי' דבר מפני דבר אלא שמכח דבר אחד אשר פעל שנקרא שמו על הכבשים אז ליכא כבשים אשר מהם יהי' קרבן אחר והבן: והנה בפרק הכותב העלה הרי"ף דלוה ולוה ואח"כ קנה דהוי הדין דיחלוקו בכל זאת לבע"ח יהבי' ולאשה לא יהבי' והתפלא הר"ן ח"ל וא"ת כיון דהדין נותן דיחלוקו איך גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח וי"ל דלוה ולוה אם קדם הא' וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דוקא אמרו שלא גבה אבל בשוה מה שגבה גבה וכ"כ הרמב"ם פ' כ"ב מה' מלוה ולוה הילכך כיון שאילו קדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבי' לבע"ח תחילה משום טעמא דיותר מה שהאיש רוצה לישא ולאחר הגבי' זכה בהם מן הדין עכ"ל מבואר סברא מתוקה מדבש בכל דבר אשר אחר העשי' יהי' עפ"י דין אז אם יש שום טעם להקדים לאחד אנו עושי' עזר שיבא אותה פעולה לעולם ואז יהי' קבוע ומיוסד עפ"י הדין והאחר אשר אין לו מעלה יפסיד עפ"י הדין והבן:

ולפי זה מרחק רב בין סוגי' דזבחים וסוגי' דמנחות בזבחים דף צ"א חקר הגמר' אם יש כאן לפנינו שני חפצים אשר כל חפץ וחפץ יש שם מיוחד על מצוה אחת ולכל מצוה יש מעלה מובדלת שיש כאן קרבן בשם מצוה מקודשת ויש כאן קרבן בשם מצוה תדירה אבל עכ"פ כבר עומדי' לפנינו שני מצות אשר מצוה אחת אינה גורמת שלא תוכל להיות השני' דאטו יען דיש כאן קרבן מקודש לא יוכל להיות ג"כ קרבן התדיר רק אנו דנין על גופנו איזה קרבן נקדים ולהניח חבירו אשר ג"כ כבר עליו שם קרבן עם המעלה שלו אז מביא הגמ' כל הראיות כגון תמידי' ומוספי שבת או מוספי שבת ומוספי ר"ח או מוספי נ"ח ומוספי ר"ה או תפילת מנחה ומוסף או ברכה היין וקידוש היום שבכל דינים הנ"ל יש כאן ב' דברים העומדים לפנינו וכל שני חיובים באים בעולם ואנו מקדימין לתדיר נגד המקודש והשיב הגמ' דתדיר הוי ג"כ מקודש וכיון שכל החקירה שמעלת מצוה אחת ירים ראש להיות ראשון בין לקדם להשני וה"ה אפי' לדחות לחיוב השני אז אמרי' אם כבר התחיל. באינו תדיר קודם לתדיר גומר אותו דהא באמת אסי' אי היינו מקדימי' לתדיר עכ"פ גם האינו תדיר בא כבר לעולם בתורת חיוב דאטו משום דתדיר קודם לא נכנס גם בחיוב האינו תדיר הלא בודאי כבר עומד לפנינו גם הקרבן או החיוב של אינו תדיר וכיון שנכנס בחיוב וגם התחיל לאינו תדיר הוא גומר אותו וה"ה באמת אם יצרך עתה לדחות לגמרי התדיר אפי' כגון שאין זמן לזרוק שניהם אעפ"כ גומר לאינו תדיר והתדיר ידחה דמשום מעלת תדיר לא יצא מחיוב האינו תדיר וכיון שעוסק במצות החיוב של אינו תדיר פטור ממצות התדיר ודוק:

אבל במנחות חקרו שיש כאן רק שני כבשים ועדיין לא נקרא עליהם שום שם לא שם תמידי' ולא שם מוספי' ובודאי אם כבר קרא שם למשל שיהי' השני כבשים תמידי' אז אי אפשר ליקח אותם עוד למוספי' והוי אונס על המוספי' דמה יעשה אם אין בעולם כבשים אונס רחמנא פטרי' שלא יבא כלל חיוב מוספי' וכן אם יקרא שם מוספי' אז א"א להניח אותם לתמידי' דכבר חל עליהם שם מוספי' ואין כאן כבשים לתמידי' רק אנו מסופקי' איזה שם נחדש בעולם על הכבשים ואז הקרבן האחר לא יבא שמו לעולם ולאחר הקריאה לא שייך לחקור למה נקריב מוסף אם תמיד עדיף או למה נקריב למחר תמידי' ולא נקח אותם למוספי' דהיום כי מה שאלה היא זאת הלא שם תמיד כבר קנה לעצמו השני כבשי' ונוכל לקיים בהם המצוה ולמוסף אין כבשים ומה נקריב והוי כל הספק איזה שם נחדש על החפץ וממילא לא יהי' החפץ ראוי' להקריב לשם קרבן האחר אז נסתפק הגמ' במנחות אי תדיר עדיף אנו קוראי' שם על שני הכבשי' שהם לתמידי' דמכח מעלת השם מצות תדיר אנו מערימין לחדש בעולם שם תדיר ואז אין כאן כבשים לחובת מוסף דאחר קריאה שם תמיד על הכבשים הוי הדין להניחם לתמידי' אפי' אי מוספי' עדיפא ועתה שתדיר עדיף אנו עושי' עזר וקורי' עליהם שם תמיד שיהי' אח"כ עפ"י הדין לתמיד ולא יוכל להיות למוסף כסברת הר"ן שהבאתי למעל' וק"ל:

ומדי דברי אזכור מה שחקר הגאון טו"א במגילה דף כ"ט דלא מהני ביקור אם הכבשי' הם חולין אלא צריך ביקור אחר שהקדישו והוא בעצמו נבוך ובמכ"ת נעלם ממנו דברי תוס' במנחות דף כ' ע"א ד"ה בכל מקום דמבואר דבקרו אנשי דעלמא ומכרו אח"כ להקדש יעו"ש וא"כ נכון מה שחדשתי דסוגי' דכאן איירי איזה שם נחדש על הכבשי' ויש לי לפלפל בדברי הטו"א ואין כאן מקומו:

ועתה מיושב קושי' שג"א דבודאי אם שחנו כאינו תדיר גומרו אפי' לדחות התדיר לגמרי וכ"ש להקדים לבד דשם האינו תדיר כבר הוא בעולם ועומד לפנינו בחיובו ואין לו חסרון בעצמו רק שיש קדימה לתדיר אבל אם התחיל באינו תדיר צריך לגומרו דמשום מעלת התדיר של מצוה אחרת לא יצא מחיוב האינו תדיר אבל במנחות חקרו אם לא נחכים לדבר המצוה אשר יש לה מעלת תדיר ונחדש שמו ואז ממילא מעצמו לא יוכל לבוא עליהם שם האחר ולא יבא כלל בעולם והבן כי עמוק בעזה"י:

ובזה מיושב אשר הערותי איך נדחה מוסף דהיום בעבור מצוה אשר אין עדיין זמן חיובו איך לא תהי' חביבא מצוה בשעתה אשר כבר נוכל לקיים עתה בעבור מצוה אשר לא נוכל לקיים עדיין והוא בכלל קושי' שג"א בסי' ס"ב:

ולפמ"ש נכון אפילו אם נאמר שצריך האדם לעשות המצוה שבא לידו אפי' אם היא קלה ולהיות מעוכב עי"ז לעשות אח"כ מצוה חמורה ודלא כרשב"א שהבאתי למעלה זה דוקא אם המצוה כבר מוכן לפניו לעשו' ולא חסר דבר אשר יזמין למצוה כמו למשל אם תפילין יהי' תדיר או מקודש נגד טלית ובא לידו טלית ועי"ז לא יוכל אח"כ להניח תפילין מ"מ מצוה שבא לידו יעשה אותה מיד אבל כאן שאין בידו כעת לעשות המוספי' רק יקרא שם לשני הכבשים שהם הקדש למוספין ובאותו קריאה ידחה שלא יוכל לקרוא לכבשים בשם תמידי' אז מותר לקרוא להם שם תמידי' ויהי' אנוס שלא להקריב מוסף:

והלום ראיתי בתשובת חכם צבי סימן ק"ו שהשיג על הרדב"ז אשר חקר על איש חבוש בבית האסורי' ואין לו חפשיות לצאת אלא פעם אחת בשנה אם יצא מיד לעשות מצוה קלה או ימתין על מצוה חמורה רק משום אין מעבירין על המצות פשיט לי' דצריך לעשות מצוה הראשונה והשיג הגאון א"כ מאי מסתפק הגמ' במנחות דף מ"ט אי יניח הכבשים לתמידי' והקשה איך יעבור על מצות של מוסף אלא ודאי הך דאין מעבירין על המצות דוקא בשניהם שווין ולא במצוה קלה כנגד חמורה יעו"ש ולפמ"ש אין כאן ראי' דבמנחות אנו חוקרי' איזה חפץ יזמין שיהי' אחר כך מוכרח לעשות רק מצוה זאת והשנית נדחת דאין כאן חפץ לעשות מצוה אבל לעולם במי שיש בידו לעשות מצוה מיד אז אין מעבירין על המצות אפי' מקלה לחמורה וכן משמע מש"ע א"ח סי' כ"ה שאם פגע בתפילין יניח אותם משום דאין מעבירין על המצות וקשה הא טלית הוי תדיר אלא פשיטא משום מעלת תדיר אין מעבירין על המצוה דהא שניהם מוכנים לפניו והבן ועיי' בט"ז שהרגיש ותי' דתדיר הוי אסמכתא והארכתי בו במק"א:

תמצית הדברים בודאי אם כבר מוכן לפנינו המצוה לעשות ולא חסר להכין כלי לעשות בו המצוה אלא הכל מוכן ולא חסר רק לקיים המצוה אז אפי' אם שניהם זמנם עכשיו הוי הדין דאין מעבירין על המצו' ומכ"ש אם מצוה אחת זמנה היום והשנית למחר שלא בא עדיין זמן מצותו בודאי של היום קודם ותוס' ביומא דף כ"ג דכתבו דרשאי לברר התדיר היינו אם שניהם זמנם היום כמו בשפיכ' הדם אז יוכל לברר התדיר ואולי גם הרשב"א בחידושיו דאיירי שזמן מצוה הקבועה עדיין לא השיג הזמן ואף עפ"כ רשאי להתחיל ראשונ' דמשמע בקלה כנגד חמורה אינו רשאי להתחיל בקלה ולדחות החמורה הגם שהקלה כבר לפניו היינו שמצוה החמורה הוי חובת הגוף כמו ק"ש ושחיטת הפסח ומצוה השנית אינה חובת הגוף רק מצוה דרשות שאינה מוטלת דוקא על קרקפתו כמו גמ"ח וקבורת מתים וביקור חולים או כתיבת תפילין עיי' בא"ח סי' ל"ח וממילא איירי הרשב"א בקלה כנגד חמורה ואעפ"כ מתיר לעשות הקלה העומדת לפניו וכי תקשי לך בהיפך איך רשאי הלא מתוס' נראה דאם ע"כ לא יעשה אלא מצוה אחת יעשה התדיר וה"ה החמורה ולא יעשה הקלה זה לק"מ דתוספ' איירי דשניהם לפניו שיוכל לעשות איזה שירצה דכבר בא עליו חיוב שניהם והרשב"א איירי דעדיין לא הגיע זמן החמורה ואז הי' מקום לטעות שלא יהי' רשאי להתחיל מצוה דרשות שלא לדחות אח"כ באשר יגיע זמן חיוב של פסח וק"ש קמ"ל קרא דאז יהי' עוסק במצוה הקלה ופטור מהחמורה אבל במצוה אשר חובה מוטל עליו הגם שאינה תדירה וזמנה היום והחמורה לא יבא החיוב עד למחר אז גם הרשב"א מודה דמצוה המחויבת של עכשיו קודמת וכן מורה לשון הרשב"א שכ' וז"ל ואין חשוב פורק עצמו ממנו כשפורקו מעליו מחמת דבר מצוה שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת עכ"ל נגלה איזה דבר מצוה אפילו עשה דרשות או שאינה מוטלת דוקא עליו עכ"פ עוסק במצוה הוי ורשאי להתחילה ולא יבא לידי חיוב חובת הגוף כמו פסח וק"ש וק"ל:

ולפ"ז בנידן שאלתינו דכבר חל עליו חיוב ברכת המזון וזמנה עכשיו וקידוש של שבת עדיין לא הגיע זמנה אז אם הדין שברכת המזון טעון כוס צריך לברך עליו ולא יניח לקידוש דעדיין לא בא חיוב הקידוש וכאן לא חסר לתקן כלי שיהי' ראוי' למצוה ולהרי"ף ורמב"ם דברכהמ"ז אין טעון כוס א"כ הוי השתי' דבר רשות ולא שייך בו כלל דקידוש של שבת הוי מקודש ותדיר דזה דוקא בב' מצות ולא בדבר רשות נגד מצוה כמבואר כסברא הנ"ל בשג"א סי' כ"ח ודו"ק:

אך על זה יש להשיב דהשג"א חידש רק זאת לענין להקדים שאין קפידא אם מקדים דבר רשות לדבר מצוה אבל בודאי אסור לשתות יין רשות אם יודע שלא יהי' לו אח"כ יין לקידוש הלא הוא מוזהר לקיים מצות קידוש על היין כך עוררני בן אחי הבחור החרוץ כמו"ה ר' משה כי':

ולכאורה עלה בדעתי דאם אדם מחויב לעכב עצמו מדבר רשות אם ע"י עשי' זו יתבטל אח"כ ממצוה תלי' בפלוגתא של חבל ראשוני' אם מותר להפליג ג' ימים קודם שבת בספינה אם יודע שיצטרך אח"כ לחלל שבת עי' בה' שבת בש"ע ועיי' בש"ך סוף ה' מילה ועיי' ברא"ה באשתפך חמימי ויש לי בחקירה הנ"ל אריכת דברים אם אדם מחויב לחשוב מחשבות שלא יתבטל אח"כ בשעה שיגיע חוב המצוה ואין כאן מקומו להאריך:

ואוסיף טעם לשבח בעזה"י דברכהמ"ז קודם דהנה השג"א נתקשה בסוגי' דמנחות בב' קושי' (א) איך ס"ד דנדחה מצוה שזמנה היום עבור תמידי' דלמחר אשר לא הגיע זמנם כעת הלא בודאי מצוה דהיום קודם וכדמשמע מל' הרשב"א שהבאתי למעלה וצע"ג (ב) למה לא חקר הגמ' בהיפך אם חל יו"ט או שבת אם יבטל תמיד דהיום עבור מקודש דלמחר אם מקודש עדיף:

ונלע"ד דחדא קושי' מתורצת בחברתה ואקדים פלוגתא של הרנב"ר ונמ"י בב"מ דף ל' אם מותר לכהן לטמא בבה"ק בעבור אבידה דנתקשו הראשוני' דהא לא הוי בעידנ' דמיעקר ללאו מקיים לעשה ותי' הרנב"ר דעקירת האבידה ממקום שמונחת הוי התחלת המצוה כמו חיתוך בלא פריעה דהוי כלא מל ה"ה כאן הגם שעקירת האבידה ממקום הפקר לא נגמר העשה אעפ"כ הוי התחל' מצוה ודוחה ל"ת דטומאה אבל רבינו יוסף ז"ל חולק וסובר דהגבהת אבידה הוי רק הכשר מצוה כמו עקירת לולב מדקל אבל חיתוך מילה הוי מגוף המצוה יעו"ש:

ולפ"ז אני אומר סברא חדשה ומתוקה בעזה"י הנה בסוכה דף מ"ב מבואר דתמיד שאינו מבוקר פסול אפילו אם נמצא בלי מום דגמרי' גז"ש דצריך ביקור מן התורה יע"ש ואפי' כפי מה שיש לעורר נגד דעת התוס' דאפי' אם הי' כשר בלא ביקור ד' ימים אעפ"כ שם חייב שלא נעשה ביקור כלל שטעה ולקח מלשכה שאינן מבוקרי' כלל רק הוא האמין שהם מבוקרי' אבל שיהי' ביקור דוקא ד' ימים הוא רק למצוה ומצאתי שהגאון טו"א במגילה דף כ"ט כ' שהוא כתב בחדושיו לסוכה שביקור רק מצוה אבל לא גילה מסתריו לדעת נמוקו וטעמו ואולי כמו שהערותי וק"ל אבל בודאי דהוי ביקור ד' ימים מצוה דאורייתא דהא גז"ש הוא מן התורה וא"כ מצות תמיד להיות דוק' מבוקר ד' ימים לשיטת התוס' אפי' לפסול ולכל הפחות למצוה ודוק: ומעתה אני אומר אפי' רבינו יוסף אשר חולק על הרנב"ר הוא יען דהשבת אבידה אינו מעיקר חיוב הגבהתו דהתור' הקפידה להשיב את האבידה אבל לאו דוקא ע"י שיגבי' את האבידה והוי ההגבהה רק הכשר דאי אפשר לו להשיב עד שיגבי' אותה ודומה לעקירת לולב מן הדקל הגם שהלולב צריך להיות תלוש אבל אין בתלישה קפידא שתהי' על ידו אפי' תלשו הרוח או עכו"ם ג"כ מהני והוי כמו פחמין לעשו' איזמל אבל כאן שהביקור הוא מן דברים המעכבים הקרבן שאפי' אם אין בו מום אעפ"כ הקרבן פסול א"כ הוי הביקור משורש גוף המצוה וא"כ מצות תמיד מתחלת ד' ימים קוד' הקרבתו שהביקור הוא מגוף קיום המצוה ומודה בו רבינו יוסף ומכש"כ הרנב"ר דהתחלת מצות תמיד ד' ימים קודם והבן:

ואם כנים דברי יובן עמקות רבותינו בגמ' דדוקא בכה"ג אם תדיר עדיף יש לחקור לדחות מוסף דהיום עבור תמידי' דלמחר ולא קשה איך אנו מבטלי' מצות מוסף דמוטלת עלינו כעת בעבור תמיד דלא התחיל הזמן מצותו זה לק"מ דכל תמיד מתחיל זמן מצותו ד' ימים קודם וכבר מוטל עלינו היום חיוב עשה של תמיד אשר יבא אחר ד' ימי' אבל אם אפי' מקודש עדיף לא יוכל הגמ' לחקור לבטל תמידי' דהיום בעבור מוסף דלמחר זה אינו דחיוב תמידי' כבר הוא לפנינו וחיוב מוסף לא בא היום שלא יתחיל חיובו עד למחר ומהכ"ת נבטל מצוה דהיום בעבור מצוה אשר לא באה עלינו כעת הלא אין למצוה אלא זמנה ושעתה מכוה אשר מוטלת עלינו עדיפא אפי' קלה כנגד חמורה כנלע"ד אמת לאמיתו של תורה:

ובזה נגלה דבנידן דידן דחיוב ברכת המזון על הכוס כבר בא לפנינו וחיוב קידוש שבת אכתי לא הגיע זמנו אז בודאי אין לבטל מצות זימון על הכוס בעבור קידוש לשבת דכמו כאן שיוכל לברך על אכילתו בלי כוס ה"ה יוכל לקדש על הפת הגם שאין מצוה מן המובחר מצוה הקודמת קודם וביותר שכאן הוא בעשרה אנשים וסעודת מצוה כן נראה לפענ"ד:

וראה זה מצאתי שלא בלבד הגאון שג"א בסי' ס"ב פסק דיבטל קידוש של יו"ט אפ' אם חל בערב שבת בעבור קידוש ליל שבת יעו"ש בסוף הסי' אלא גם המג"א בסי' ער"א סק"א פסק כן מדעת עצמו דאם אין לו אלא כוס א' יניחו על קידוש של שבת ופלא בעיני הלא יו"ט חל היום ונתחייב עכ"פ מדרבנן ומה לו לדאוג על קידוש של שבת אשר אכתי לא בא עליו חיוב ולפ"ז פשיטא בנידן שאלה הנ"ל דיבטל ברכהמ"ז על הכוס ויניח היין לקידוש של שבת אך הגאון פרמג"ד שם התעורר אפי' אם יהי' קידוש על היין דאורייתא וקידוש יו"ט מדרבנן עכ"פ כיון דלא מטא זמן חיובו של שבת וזמן המצוה דרבנן כאן בעולם עתה מצוה דרבנן קודמת דהא דאין מצוה דאוריית' נדחית מפני דרבנן היינו בשהגיע זמן שניהם עכ"ל הזהב והבן:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה