אור ברסלב
שות מחנה חיים א › סימן ג

שות מחנה חיים· רבי חיים סופר

א · סימן ג

סימן ב

שאלה מי שלא הי' יכיל להשיג כל היום לא טלית ולא תפילין עד ערב ואז לא יוכל להשיג רק אחת מהם או שילך אצל מי שיש לו תפילין או אצל מי שיש לו טלית כשר איזה מהם יקדים אי יקדים לתפילין או לטלית מי נימא תפילין עדיף דהוא חוב מצות עשה מחויבת ואי לא יניח הוי מפושעי ישראל קרקפתא דלא מכח תפילין או נימא כיון דהוא זהיר במצות ציצית והיא מצוה תדירה שנוהגת בין בשבת ויו"ט כמו בחול אז טלית עדיף:

תשובה לכאור' מצות תפילין עדיף מב' טעמים (א) דתדירו' דתפילין הוי דבר שבחובה שיש חיוב בכל ימי חול להניח תפילין אבל מצות טלית הוי רק עשה דרשות דהא אי בעי לא ילבש טלית בת ד' כנפות ונקרא רק מצוי כמו שלמים בזבחים דף צ"א דפי' רש"י יען דלא הוי דבר שבחוב לא נקרא תדיר וה"ה כאן נקרא רק מצוי ולא תדיר נמצא דהוי תפילין תדיר כנגד טלית שהוא מצות רשות (ב) דתפילין הוי וקודש דהא כתוב עליהם שם שדי והוי קדושה שאינם נזרקי' אפי' רצועות של תפילין נקראי' תשמישי קדושה ועיי' מנחות דל"ב ותדיר ומקודש הויין שוין כמבואר ברמב"ם פ"ח ופ"ט מה' תמידין ומוספין וא"כ אפי' את"ל דטלית נחשב כתדיר אז הוי ג"כ רשאי להקדי' תפילין לטלי' וכ"ש דתפילין הוי תדיר ומקודש דקודם לטלית ודוק:

אמנם דבר זה אי מצות תפילין הוי מקודש נגד טלית צריך התבוננת דבש"ע סי' כ"ה סעיף א' הביא דילבש טלית מקודם ואח"כ תפילין דמעלין בקודש והקשה הדג"מ א"כ הי' לו להקדים תפילין דכל מקודש מחבירו קוד' לחבירו והביא דבאמת בב"י מבואר בשם נמ"י טעם אחר דטלית הוי תדיר כנגד תפילין עב"ד ולכאורה יפלא הא אכתי תיקשי א"כ למה פסק הש"ע להקדים ציצית הלא בתדיר ומקודש הוי הדין שרשות בידו להקדים איזה שירצה וצע"ג:

ונלע"ד לחדש סברא אחת דתפילין לא נחשב למקודש כנגד טלית והוא דמקודש לא הוי אלא בדבר הנעשה לגבוה לקרבן כגון דם חטאת קודם לעולה שכן מכפר או אברי עולה קודמי' לאברי חטאת שכולו כליל ששם העבודה אשר נעשה הוא קדוש לד' שיעלה הדם או האברים לריח ניחוח וה"ה תפילת מוסף של שבת ויו"ט או ר"ח וכן פועל קדושת שבת ויו"ט גם לתפילת מנחה שכל התפילות נתקנו במקום קרבן שחרית ומנחה במקום תמידין וכ"ש מוספין שמזכירין בה הקרבן מוסף ותפילה היא עבודה שהיא בלב ועיי' במג"א סי' פ"ט ס"ק ג' ובמח"הש או ברכת היום של שבת שצוה הקב"ה לזכור את יום השבת לקדשו ועיי' נזיר דף ד' ברש"י ובתוס' שם וכיון שגוף הפעולה או הזכירה של הקדושה הוא המצוה זה נקרא מקודש אבל מצות הנחת תפילין הוא רק מצוה כמו נטילת לולב ביד כך צוה הקב"ה לקשור על זרוע ולהשים על הראש חפץ ידוע ששמו תפילין אז הוי התפילין רק חפץ אשר על ידו יעשה אדם מצוה כמו שהוא הלולב החפץ שעל ידו יעשה האדם המצוה רק בלולב ביקש הקב"ה עץ כפות תמרים וכאן ביקש הקב"ה חפץ של קדושה אבל גוף המצוה הוי הקשירה על היד ועל הראש והוי כמו לקיחת הלולב ביד אבל אין בהנחתם שום פעולה בקדושה או הזכרה בקדושה אין למצות תפילין היינו הנחת תפילין שם מקודש להיות לו מעלה נגד טלית שהוא תדיר דמה קדוש' יש במצוה הנחת תפילין כנלע"ד ברור בסבר' בעז"ה:

ולפ"ז יפה כתב הנמ"י שיקדים לטלית שהוא תדיר שנוהג בין בשבת ובין ביו"ט ובחה"מ ובאבל ביום הראשון ותפילין אינו נוהג אז והבן זה: אך לפ"ז פלא בעיני למה פסק הש"ע שם שאם פגע בתפילין למעלה בכיס צריך להקדים הנחת תפילין משו' דאין מעבירין על המצות הלא בכל דין דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם הוי הדין דמעבירין בודאי עי' זבחים דף צ' ע"ב דוקא שלמים של אמש חטאת ואשם של היום של אמש קודמי' אבל אם באותו יום הביא שלמים קודם חטאת קודם ולא שייך לחקור אין מעבירין על המצות דהא התורה הקדימ' למעלת מקודש כנגד אינו מקודש וה"ה אם פגע באינו תדיר שמניח אותו ועושה התדיר וכן מבואר במנחות דמ"ט ובכל ענין דתדיר דדוקא בשתי מצות שוות שייך אין מעבירין אם שניהם לפניו אבל במעלת תדיר כנגד אינו תדיר אין שייך אין מעבירין וצע"ג:

וראיתי שט"ז בס"ק א' הרגיש וכ' דתדיר הוי רק אסמכת' ואינו דוחה דין דאין מעבירין על המצות והשתוממתי על המראה הזאת הלא תדיר ילפי' מקרא והוא סותר דבריו לסי' תרפ"ד יעו"ש ומצאתי בפרמ"ג שהרגיש על ט"ז הנ"ל הגם אם אין מעבירי' על המצות הוי מן התורה מן פסוק ושמרתם את המצות הלא תדיר ג"כ דאוריי' מפסוק מלבד עולת הבוקר ותי' דתדיר ומקודש פסק הרמב"ם דהויין שוין ואיזה שירצה יקדים וכאן הוי תפילין מקודש וטלית תדיר ושניהם שקולי' אז אם פוגע בתפילין תחילה פועל אין מעבירי' על המצות להקדימן יעו"ש והגם שאמר דבר חכמה דבריו נפלאי' בעיני הגם שתפילין הם חפץ קדושה אבל הנחת תפילין לא הוי מקודש כנגד לבישת טלית וצע"ג ועוד הלא הט"ז בעצמו בס' תרפ"א פסק דתדיר עדיף ממקודש יעו"ש וא"כ דבריו סותרי' וצע"ג:

ולכאורה עלה בדעתי להעמיק סברא ישרה בהבנת של בעל הט"ז בדברי המחבר והוא דלכאורה דברי נמ"י נפלאים דכתב שטלית נקרא תדיר כנגד תפילין הלא בזבחים דף צ"א דרצה הגמ' לפשוט דתדיר עדיף ממקודש ממתני' דשלמים של אמש קודמי' הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי אע"ג דתדירי ומשני אמר רבא ומצוי קאמרת תדיר קמבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן פי' רש"י וז"ל שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחבירו עכ"ל מבואר מזה דלא נקרא שם תדיר אלא אם תדירתו חובה כמו תמיד של שחר או מוספי שבת נגד ר"ח וכדומה אבל שלמים שבאים מתוך נדר ונדבה אשר אין שורשם מחוב אלא שבא מכח נדר ונדבה ואי בעי לא הי' נדר נקרא רק מצוי ולא תדיר וה"ה טלית שהוא רשות אי בעי עביד שלובש טלית בת ד' כנפות ואם בעי לא עביד שאינו לובש טלית בד' כנפות לא נקרא תדיר ותפילין הוי חובה על הגברא עכ"פ בכל יום פעם אחד וא"כ לא הוי טלית תדיר נהפוך הוא תפילין הוי תדיר וצע"ג:

אך באמת יש להבדיל בסברא בודאי אם אנו דנין דתדיר יהי' עדיף ממקודש הכתוב בתור' אז צריך דוקא לחקור על תדיר הקבוע ועומד בתורת חוב כמו תמיד אבל שלמים שהם רשות בשורשם הגם דשכיחי עכ"פ חוב לא הוי ותדיר כזה אינו מן התורה לחקור עליו שידחה את המקודש המפורש ג"כ בתורה אבל אם אנו דנין על תדיר כנגד אינו תדיר אז בודאי נחשב לתדיר גדול אשר שכיח לרוב ואת אשר אינו שכיח כמוהו הוי כאינו תדיר דהכל בשם תדיר וראוי' להקדימו יען דהוא נמצא ביותר והבן אך כל זה להקדימו אבל אם פגע בתפילין תחילה דיש כאן מצות דאין מעבירין על המצות אז אמרינן דראוי להקדים התפילין ולא להעביר מעליהם הגם דתורה צותה להקדים התדיר זה דוקא בתדיר דחוב שהוא תדיר מן התורה אבל תדיר המצוי שהוא רק מדרבנן לא אלים כחו שיעזוב התפילין ויקדים הטלית שהוא מצוי ולפ"ז כנים דברי הט"ז תדיר דטלית שהוא רק מצוי הוי רק מדרבנן ולא מן התורה ואין בכח תדיר כזה לדחות הדין דאין מעבירין על המצות והבן: ואינו שוה לי בכל זה שהנמ"י יקרא לטלית תדיר אם אינו תדיר של תורה ומנ"ל שיהי' תדיר המצוי עכ"פ תדיר מדרבנן הלא בסברא הוי תפילין תדיר של חובה שמחויב עכ"פ בימי חול מן התורה וטלית הוי אינו תדיר והי' להם לחכמים להניח על דין תורה שתדיר של תורה יוקדם דילפי' מקרא וצע"ג:

לכן אמרתי לברר שנימוקו עמו שטלית הוי תדיר של תורה וה' יאר עיני בתורתו נחזי אנן סברא אחת הנה שלמי' המה באים בנדר או נדבה אז עיקר חיוב שלו שיצרך להביא קרבן הוא גרם לעצמו יען שפתח פיו לנדור נדר לד' וע"י עקימת שפתיו נכנס בחיוב וגם בשעה שמביא הקרבן איזה שם נקרא על הבהמה הלא רק אותו שם שנדר והוציא בשפתיו ולמה הוא מחויב עכשיו להביאו הוא רק לקיים מוצא שפתיו שלא ייחל דברו דאין כאן רק קיום דבורו דלא חל עליו דבר אשר לא קבל על עצמו נמצא דמתחילתו ועד סופו הכל רק חיובו אשר קבל על עצמו ואלו ישאל על נדרו אין כאן חיוב עוד וגם יוכל לשאול על נדרו מזה נגלה דהכל מידו ואותו מצוה אשר לא תצא מרצון ה' לחייב את האיש רק הכל בא מצד האדם אינו נכנס בגדר להיות לה מעלה הגם דשכיחא ויהי' נחשב למעלה ע"י הכמות אבל הלא איכות הדבר מגריעו דאין זה מצוה אשר הטיל ה' עליו רק שהוא קבל על עצמו לעשות זאת ואלו קבל לאכול או לשתות ולזרוק אבן או שלא לאכול ולשתות או לילך או לישב יש ג"כ מצוה עליו שכל היוצא מפיו יעשה הכי יהי' הדבר על ידו מעוטר במעלה כנגד מעלת מקודש אשר הוא מעלה על פי ה' שחטאה יכפר על עונות וחטאים וה"ה מילה לא נחשב לתדיר הגם אחר שנולד לו בן בא חיוב מן התורה במצות מילה והוא דבר אשר לא בא החיוב מכח קבלת האב או עפ"י עצמו רק ה' הטיל חיוב מצות מילה וגם אי אפשרות לפטור ממנה בכל זאת יש למצוה הנ"ל גרעון דהיא תלוי' במקרה אם יולד זכר ואין בידו להכניס עצמו בפעולה שעל ידה יבוא החיוב מן התורה דאין ביד איש שיולד לו זכר וגם אינה קבועה בזמן מיועד גם זה אין לו מעלת תדיר דאין לו קביעות שיהי' אותו דבר כלל אבל מצות טלית הגם שאין כאן חוב ללבוש בגד בד' כנפות עכ"פ אם הוא ילבש בגד בד' כנפות מי מטיל עליו החיוב לעשות בו ציצית הלא הקב"ה כי האדם אינו מקבל מרצון עצמו בלבישת בגד כזה חיוב ציצית רק התורה אמרה אם אדם יעשה פעולת לבישת בגד כזה אני מטיל עליו חיוב ציצית ובכל רגע יש ביד אדם ללבוש טלית בת ד' כנפות אז תרתי לטיבותא שהוא בידו להכניס עצמו בפעולה אשר אז הקב"ה מטיל עליו החיוב אז בודאי כיון שגוף החוב בא מהקב"ה וגם יש בידו להכניס עצמו בזה שהקב"ה יחייב אותו במצוה הנ"ל זה נקרא תדיר דאטו נאמר דמצות מעשרות ג"כ לא יחשב לתדיר יען דיש בידו שלא להכניס התבואה בדרך פתח שיתחייב במעשר דעכ"פ אם מכניס דרך פתח הקב"ה מטיל עליו החיוב] הגם שהי' ג"כ בידו שלא יבוא עליו החיוב אין זה ריעות' לגרוע מעלת המצוה כי אז לא בא החיוב בעולם אבל בנדרי' ונדבות הגם שבא החיוב בעולם לא בא מפי ד' אשר התורה הטילה על האדם עיקר החיוב רק הוא אסר איסור בנפשו והקב"ה צוה שיעשה מה שפצו שפתיו ולכן אין למצוה הנ"ל מעלת תדיר אבל אם ע"י פעולת אדם הקב"ה מטיל החוב זה נקרא תדיר ולכן כיון דהוא אינו מקבל בלבישת טלית חיוב ציצית רק התורה הטילה עליו המצוה הוי תדיר דאורייתא הגם שהי' בידו שלא ללבוש בגד בת ד' כנפות ולא יחול עליו החיוב כנלע"ד ברור בסברא בעז"ה כי עם הנמ"י נמוקו עמו והבן:

וראי' לזה מגמר' בזבחים דף צ"א דרצה הגמרא לפשוט מדברכת היין קודמת לברכת היום ש"מ דתדיר קוד' ומשני הגמ' דשבת אהנאי ג"כ לברכת היין וקשה איך ס"ד דמקשן דתדיר כזה שהוא מצוי יוקדם לברכת שבת שהוא חוב וצע"ג אלא יען דברכת המזון טעון כוס ועיי' פסחים ק"ה דיש מ"ד דסובר אפי' ברהמ"ז של יחיד טעון כוס אבל של שלשה בודאי טעון כוס והגם שלא הי מוכרח לאכול אבל עכ"פ כיון שאכל מחויב במזומן שלא ברצון עצמו רק ממילא בא החיוב אז מה שבידו להכניס עצמו ע"י מעשה שיבא עליו החיוב ממילא נקרא תדיר ודו"ק והגם שהוא דרבנן וקידוש היום דאורייתא יבואר אי"ה במקומ"א:

ובזה יופתח לי שערי אורה להבין עומק תלמוד ירושלמי הנה בנזיר דף מ"ז במשנה במת מצוה שפגע כה"ג ונזיר סובר ר"א יטמא כה"ג ורבנן סוברי' יטמא נזיר ר"א סובר יטמא כה"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו ורבנן סוברי' יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם ובירושלמי רפ"ז וז"ל הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינו תורה ר"ה בשם ר"י אתי' דר"א כב"ש דב"ש אומרי' תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר"א אומר תדיר ומקודש תדיר קודם עכ"ל ולכאורה נפלא בעיני להבין הלא מבואר בזבחים דף צ"א דאם אנו דנין לדחות מקודש או לאחר מקודש בעבור תדיר הוא דוקא בתדיר שהוא חוב אבל לא במצוי שלא נקרא כלל תדיר והוא סברא פשוטה כאשר כראה מלשון הגמ' מצוי קאמרת תדיר קמבעי' לן מצוי לא קמבעי' לן לשון זה מורה שמקשן הי' טועה שהי' מדמה מצוי לתדיר כמובן ואיך יאמר תלמוד ירושלמי שנזיר הוי תדיר ותדיר עדיף ממקודש הלא הוא כנגד סברא החיצונה וצ"ע:

ונלע"ד ליישב והוא דכבר נודע דפליגי אבות עולם אי איסורי נזיר הוא איסור נפשי' על חפצים או שאוסר החפצים עליו אבל הרמהרי"ט מכריע לעצמו שיטה אחרת שהנזיר הוא מזיר עצמו להיות נזיר אחיו ואז הטילה התורה עליו להיות אסור ביין ובטומאה ובגילוח ושלשתן הווין איסורי תורה אשר התורה מטילה עליו החיוב ששלש אלה לא יעשה לו הובאו דבריו בתשובת אבני מילואים סי' ט"ו יעו"ש ועי' ברא"ש בפירושו בנדרים דף ב' ע"ב וק"ל:

ולפ"ז יש לברר אי נזיר הוי תדיר או לא הנה לכאורה איסור נזיר הוי תדיר כנגד כהונה מלבד שכהונה רק בשבט אחד וחירות בכל י"ב שבטים רק בלא"ה הוי תדיר באיכות דכהונה אינו נוהג גם בבני אהרן רק בזכרים ולא בנקבות ואיסור נזיר נוהג בנקבות כמו בזכרים אבל בשלומא אם אין הנזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת רק הוא מבקש להיות מיר אחיו והקב"ה מטיל עליו איסורי' הנ"ל אז מעלת איסוריו נחשב למעלת תדיר שהוא הכניס עצמו בחיוב שם תואר נזיר ואח"כ הטילה התורה עליו החיובין כמו בטלית הוא לובש בגד בד' כנפות והתורה מטיל עליו המצות ציצית אבל אי הנזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת אז דומה לשלמים שאין כאן חיוב מן הקב"ה רק הוא אוסר על עצמו שלשה דברים והכל בא מפיו ואין לאיסורו מעלת תדיר כמו בשלמים דנקרא מצוי ולא תדיר כמובן:

ועתה אבוא לבאר דהמקשן בירושלמי הבין דכוונת רבנן דכהן הוי קדושת עולם הכוונה שאיסור כהונה על כל ימי חייו והוקשה לו נזיר מרחם מאי איכא למימר והשיב לו דיש כאן כוונה אחרת שקדושת כהן היא קדושת עולם אשר מפי הקב"ה מצווה להיות באיסורי כהונה ולא בא על פי רצונו רק הקב"ה עליו הטיל שיהי' זרע אהרן בקדושת כהני' אבל קדושת נזיר היא בא כרצונו מפי עצמו כפי אשר מקבל עליו סתמא לשלשים יום ואם מפרש לעולם הוא לעולם ומה שאוסר ומקדש עצמו על פיו ולא מחיוב התורה אינו דומם לקדושה שבאה מפי התורה ור"א פליג וסובר דאין נזיר אוסר עצמו ביין בטומאה ובתגלחת רק הוא מתאר עצמו בתאר נזיר ואז הקב"ה אוסר עליו וא"כ הוי קדושת נזיר כמו קדושת כהן שבאה מפי התורה אך הגם שקדושת נזיר הוי ג"כ קדושת עולם ויהי' ניחא בנזיר מרחם והלא ר"א אומר יטמא כהן אפי' אם הנזיר אינו נזיר אלא לשלשים יום ואז יקשה שפיר הלא הכהן הוי קדושת עולם ונזיר רק קדושת זמן והוי קדושת הכהן מקודש יותר משל הנזיר ע"ז אמר ר"ה כיון דעכ"פ קדושת נזירות באה עפ"י התורה ולא מעצמו אז הוי נזיר תדיר שכן נוהג אפי' בנקיבות ותדיר ומקודש תדיר קודם כנלע"ד בעזה"י:

וד' האיר עיני שמצאתי בשמ"ק בנזיר דמ"ז וז"ל אין קדושתו קדושת עולם דסתם נזירות דקרא אינו אלא ל' יום וגם קדושתו בא לו ע"י נדרו אבל כהן קדושתו קדושת עולם על פי הדיבור עכ"ל בשם הר"ר עזריא במעט אומר ביאר דמעלת הכהן הוי בשתים (א) שמושך כהונתו כל ימי חייו וימי נזירות רק ל' יום (ב) דקדושת כהן בא ע"י דיבורו של הקב"ה וקדושת נזיר ע"י נדרו:

היוצא מזה דלפום אשר בארתי משמע דמצוה להקדים לדרוש בעד טלית דהוא תדיר כנגד תפילין דנוהג בין ביו"ט ובשבת כמו בחול ונוהג באבל ובמצורע ובמנודה ובחולה מעים אבל תפילין אינו נוהג לא בשבת ויו"ט ולא באבל ביום הראשון ולא במצורע ובמנודה עיי' א"ח סי' ל"ח ודוק גם תפילין לא נקרא מקודש דהוא רק חפץ מקודש לעשות בו מצוה אבל הנחה על הגוף הוא המצוה ולא דמי לקרבנות ששם הוי המצוה להקריב דבר מקודש ובא לכפר והוא ריח ניחוח לפני ד' הוא הוי מקודש או לחלל קדושת כהן אשר הוא קודש לה' לעבוד לפניו הוא נקרא מקודש אבל תפילין המה חפצים מקודשים לעשות בהם מצוה אבל עשיית המצוה אינו מצות קדושה כי אינו בא לכפר בקודש כמו הדם שבא לכפר בקודש ועל גוף קיום המצוה לא נזכר בתורה שיהי' נקרא קדושה כמו קיום שבת דכתיב בו זכור את יום השבת לקדשו וא"כ תדיר כנגד אינו תדיר תדיר קודם:

וחפשתי באמתחת אחרונים ומצאתי להגאון שאגת ארי' בסי' כ"ח שהוא עומד על המצפה ונוהם כארי לבלעות את הצדיק החי הוא הנמ"י ופסק דלא כוותי' וגם נגד הב"י פתח את פיו לפסוק דרשאי להקדים תפילין קוד' לטלית ומחשבותי לא כמחשבותיו לכן הגם שאין משיבין את הארי לאחר מותו בכל זאת אסדר מערכות חיים כנגדו להצדיק הני ארי' דבי עילאי הנמ"י וב"י (א) מראשית השיג דתפילין תדיר מציצית דדעת רוב הפוסקי' דכסות יום פטור מן ציצית בלילה וגם זאת דעת רוב הפוסקים דזמן תפילין מן התורה בלילה א"כ הוי תפילין תדיר כנגד טלית והוא קושי' גדולה:

ונלע"ד ליישב והוא דמצות תפילין הוי מצוה מחויבת אבל רק להניח פעם אחד ביום ואם נחו התפילין רגע אחת עליו כבר קיים המצוה ואינו מחוייב להניחם עוד רק מצוה מן המובחר להיות מעוטר בכל היום במצות תפילין שתמיד יש בזה אות על ידיו כן ביאר הפרמ"ג בסי' ל"ז במג"א ס"ק ב' ובסי' ל"ח ס"ק ט' יעו"ש א"כ בתפילין כיון שהניח רק פעם אחד ביום כבר קיים החיוב של תורה והיתר הוי רק מצוה מן המובחר ועי' ברמב"ם פ"ד מה' תפילין הל' כ"ה. ומעתה יש משלשה פנים טלית תדיר כנגד תפילין (א) בתפילין לא מקיים המצוה רק בהנחה ראשונה ואם מניח עוד הפעם הוי רק מצוה מן המובחר ובטלית אם לובש ופושט וחוזר ולובש אפי' מאה פעמים ביום מקיים בכל לבישה מצוה כמו בפעם הראשון (ב) אם יניח ב' זוגות תפילין אפילו ברגע אחת אינו מקיים רק מצוה אחת נהפוך הוא שעל השנית עובר משום בל תוסיף והוי כמשא בשבת ועיין בט"ז סימן ל"ד ס"ק ב' דפח"ח ובטלית אם ילבש עשרה בגדים יקיים בכל בגד מצות ציצית ועיי' בסי' ח' סעיף י"ב בט"ז ובמג"א ובסי' י"ג במג"א (ג) אם ילבש ויפשוט וילבוש בגדים אחרי' אפי' עשרה פעמים ביום בודאי בא בכל לבישה חיוב ציצית מחדש או אם ילבוש בכל שעה בגד נוסף על הראשונים נתחייב במצות ציצית מחדש ולא כן בתפילין וא"כ ציצית הוי תדיר מתפילין ודו"ק: (ב) שנית השיג דתפילין הוי מקודש דהא הרצועו' נקראים תשמישי קדושה וציצית הוי תשמישי מצוה ומקודש הוי שוה עכ"פ לתדיר וכי תשיב שמקודש לא הוי מעלה רק בקדשים אבל לא בשאר קדושה זה אינו דהא אפי' שבת פועל שברכת היין הוי מקודש וע"כ דלאו דוקא בקדשי' הוי מקודש אלא כל קדושה הוי מעלה כמו תדיר וא"כ הוי תפילין מקודש ויוכל להקדימן לטלית: ולפמ"ש לק"מ דלא נקרא מקודש רק אם בפעולה אשר אנו עושי' לשם מצוה טמונה קדושה כמו בקרבנו' שאנו מקריבי' חלב ודם או אימורי' והוא נעשה לשם ד' ובא לכפר בקודש או בתפילה שבאה נגד קרבן או בשבת שאנו מזכירין ברכת היום קדוש' לקדש השבת אבל בתפילין שאנו מניחי' חפץ מקודש על גופינו אבל אין בהנחה שום פעולה או זכר לקדושה והוי הנחת תפילין כמו נטילת לולב או לבישת ציצית והבן:

ג שלישית השיג הלא תפילין הוי תדיר וטלית דהוי רשות הוי רק מצוי ולא תדיר וק"ו הדברי' משלמים דבשעת הבאת של שלמים הוי חיוב עליו רק יען שהתחלתו בא ע"י נדר לא נחשב לתדיר מכ"ש טלית שגם ברגע זו אשר ירצה ללבוש לא הוי רק רשות וא"כ הוי רק מצוי ותפילין חוב ותפילין נחשבי' לתדיר נגד טלית וצע"ג:

במכ"ת לאלף מצוי הוי רק כמו בשלמים שאין כאן חיוב מפי הקב"ה והוא מחויב רק במה שאסר על נפשו ואין למצוה כזה אשר לא נתנה לעול על האדם מפי הקב"ה כח לדחות או לאחר מצוה מפי ד' אשר נתנה לאדם לעול עיי' רש"י בר"ה מצות לאו להנות נתנו רק עול על צוארו אבל בטלית הגם שגוף הלבישת בגד הוי רשות בידו אבל חיוב ציצית אשר בא עליו בא מפי הקב"ה והוי חוב כמו הנחת תפילין ומה שיש בידו שלא ללבוש בגד בד' כנפות ולא יחול עליו חיוב ציצית אין זה גרעון למעלת המצוה של ציצית ודוק: ובזה נסתר ומה שחידש הגאון הנ"ל בסי' כ"א דמי שאוכל בלילה ועדיין לא קרא ק"ש שצריך להקדים ק"ש כנגד ברכת המזון הגם שהוא תדיר אבל תדיר כזה מצוי הוי דהא אינו מחויב לאכול שיבא לידי ברכה"מ והוי כמו שלמים הגם שעכשיו מחויב בשלמים אבל עיקר החיוב הי' בידו וה"ה בברכה"מ הגם שעכשיו מחויב אבל עיקר החיוב הי' בידו אבל ק"ש הוא בעיקרו חיוב והוי ק"ש תדיר כנגד ברכה"מ יעו"ש ולפמ"ש הגם שיש בידו שלא לאכול ולא יבוא לידי זה שהתורה יחייב אותו בברכה"מ אבל אם הוא אוכל מי מחייב אותו לברך הלא הקב"ה דהאדם לא אסר על נפשו בזה שאוכל שרוצה לברך רק פי ד' יקבנו ומטיל עליו חיוב לברך אז הוי תדיר ולא מצוי והבן:

ד עוד הקשה קושי' גדולה אפי' את"ל דמצוי נקרא תדיר היינו דוקא כמו בשלמים שהגם שתחילתו לא הוי חוב עכ"פ עכשיו שנדר הוא מחויב בקרבן אבל טלית שהוא גם עכשיו רשות דהא יש בידו שלא ללבוש בודאי אין למצות רשות קדימה למצות תפילין שהיא חובה וצע"ג:

ונראה לי לחקור והוא דעי' נדרים דף ח' דשרי לזרוזי נפשי' האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופריך מושבע ועומד הוא ומשני הואיל אי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית וכתב הרא"ש בפירושו בד"ה משו"ה חיילי שבועה עליה וז"ל דלא הוה חובה אלא רשות והוה הטבה דומי' דרעה עכ"ל הכוונה הגם שיש מצוה והגית בו יומם ולילה ועיי' בר"ן שם שהקשה קו' מן דכתיב ושננתם לבניך אבל שיהי' חוב ללמוד בכל יום הוה בפעם אחד או שתים אפי' בפרשת ק"ש אשר קורא בכל יום והשאר לימוד בכל יום הוה מצוה דרשות כמו מצות ציצית שכל המרבה מקיים מצוה וכמו אם יש עליו תפילין כל היום וכיון דהוה רשות אז חל שבועה עליו ולכן אמר ר"ג נדר גדול לאלקי ישראל כמובן. והנה בוודאי מי שקבל עליו ללבוש בכל יום טלית בציצית או שנהג כן שלשה פעמים ודעתו לנהוג כן תמיד הוה נדר ובפרט מי שמיעד טלית ידועה רק להתפלל בו כמו שאנו עושים ולובשים אותו בכל יום שחרית הוה היעוד והקבלה בלב כדר גדול להתעטף בכל יום בציצית והנדר חל בודאי דהא הוי עשה דרשות והי' המצות עשה ללבוש טלית כמו שלמים שגם כאן קיבל לעשות מצות ציצית והנדר חל עליו כמו אם נדר לעשות שור לשלמים ויש כאן עוד מעלה שאחר הלבישה בא החיוב ציצית מן התורה עליו ובנדרים ונדבות הכל בא מרצונו הגם שאינו מחויב ללבוש ולהכניס עצמו לחיוב מדין תורה הלא זה קיבל בנדר שילבוש בכל יום טלית בד' כנפות והוי תדיר מעליא והבן. ואפילו לשיטת הרמב"ן בתורה פ' מטות אשר חולק על הרא"ש ור"ן בזה וסובר אם נדר ללמוד אין כאן לאו וקרבן יעו"ש כאשר בררתי החקירה הנ"ל שם בחידושי שאני התם דיש מצוה ללמוד והוא מקבל ג"כ ללמוד ואין כאן שבועה על דבר שאינו עכ"פ מצוה מן התורה אבל כאן האדם מקבל ללבוש בגד בת ד' כנפות והוא רשות גמור וממילא בא עליו חיוב מן התורה והבן זה כי קצרתי ועיין כתובות דף מ' אי אמרה לא בעינא לי' ליכא עשה כלל דתוס' שם ביארו הדבר דכלאים בציצית לא הוי כזה דנימא איך דוחה ציצית כלאים הא יוכל ללבוש שאר בגדים דעכ"פ בבגד צמר אי אפשר ודוק וכן הקשו מכיבוד אב ותירצו דעכ"פ אם הוא מצוה איכא עשה וה"ה כאן עכ"פ אם ילבש בא עליו חיוב מן התורה ודוק:

המורם מזה דנראה לי דהדין עם המחבר בסי' כ"ה דילבוש טלית קודם לתפילין דטלית הוי תדיר ותפילין לא הוי מקודש וק"ל:

ודע דעלה בדעתי חקירה אחת אפי' את"ל דציצית תדיר כנגד תפילין אפ"ה יקדים תפילין דיש כאן ב' מצות דשל יד לפני עצמו ושל ראש לפני עצמו כנודע ועי' בשג"א סי' ל"ו שמברר שאפי' מי שאין לו זרוע אעפ"כ חייב בשל ראש יעו"ש והנה הר"ן ביומא פ' יוהכ"פ האריך הגם שאצל חולה מאכילין קל קל תחילה אעפ"כ יש לחקור אם החולה צריך עשרה זיתים בשר טוב לשחוט בשבת ולעבור איסור סקילה מליתן לו עשרה פעמים נבילה דמה שיעבור איסור קל עשר פעמים הוי חמור כנגד איסור שחיטה דלא יעבור איסור סקילה רק פעם אחד יעו"ש בשם ראב"ד שהאריך וא"כ הלא ד' ציצית הווין רק מצוה אחת ותפילין הווין ב' מצות למה לא יקדים תפילין לציצית מנ"ל דתדיר א' עדיף מב' מצות אינו הדיר וצ"ע ואולי יען דתמיד הי' כבש אחד ומוספי' שבעה ואם ליכא שבעה די אפי' באחד עיי' מנחות דף מ"ד ואפ"ה תמיד קודם וק"ל ואולי יען דשל יד צריך להיות תחילה דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים וטלית עדיף משל יד וא"כ לא בא כלל חיוב של ראש וק"ל ויש לחלק עוד בין איסורי' ובין מצות אצל איסורי' אזלי' בתר הכמות אם יאכל עשרה זיתים עובר עשרה לאוין ובשחיטה רק שם לאו אחד רק שהוא חמור אבל לענין המעלות במצות לא אזלי' בתר הכמות רק בתר האיכות אם יש למצוה הנ"ל בשמה מעלת תדיר או מקודש וזה הנלע"ד לאמת: וד' האיר עיני בהלכה בירושלמי סוף מס' מגילה וז"ל תפילה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילה קודמת מ"ט דשמואל שכן היא נוהגת בימים טובים ובשבתות מ"ט דר"ה שכן היא נוהגת במפרשי ימים והולכי מדברות מתניתא מסייע לשמואל תפילה שבלת עושין אותה מזוזה מזוזה שבלת אין עושי' אותה תפילין למה שמעלין בקודם ואין מורידין עכ"ל ולכאורה קשה לי כמה קושי' (א) יפלא טעמא דשמואל הלא תפילין הוי מצוה שבחוב ומזוזה הוי רק רשות אם ירצה לבנות בית באופן שיהי' חייב במזוזה ועי' ברמב"ם פ"ו מה' תפילין עשרה תנאים שיהי' בית מחויב במזוזה והי' יכול לעשות בית באופן שהי' פטור ממזוזה והוי רק מצוי ולא תדיר אבל תפילין באים בלי תנאי על כל איש ואיש וא"כ הוי תפילין תדיר ולמה אמר שמואל מזוזה ולא תפילין (ב) למה חושב שמזוזה נוהגת ביו"ט ובשבת ולא חשיב שנוהגת בנשים כמו באנשים וה"ה בעבדים כמו בבני חורין וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' תפילין הל' י' ותפילין אינו נוהג לא בנשים ולא בעבדים כמבואר בברכות דף י"ז וא"כ הוי מזוזה תדיר וצע"ג: (ג) פלא בעיני מזוזה פטור ל' יום ותפילין מחויב גר כאזרח בכל יום והוי תפילין תדיר וצ"ע (ד ) עוד נפלא בעיני הלא תפילין די בפעם א' ביום והשאר רק מצוה מן המובחר ובמזוזה הוי עיקר החיוב כל היום וכל הלילה ובכל אופן אפי' אי לילה זמן תפילין עכ"פ אינה עיקר מצוה מחויבת תמיד ומזוזה הוי מצוה מחויבת תמיד וצע"ג:

ונלע"ד שבזה פליג שמואל ורב הונא שמואל סובר דתדיר הוי אם הוא תמיד בזמן שנוהגת מזוזה יותר מתפילין בשבתות ויו"ט שאין לך יום בשנה שאינו נוהג בו עצות מזוזה אבל תפילין אינו נוהג בכל הימים (ומה שהנשים חייבי' במזוזה הוא יען שכל עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות כמו אנשים ותפילין הוי מ"ע שהזמן גורם והכל בכלל שמזוזה נוהגת בשבת ויו"ט) ומה שמצות מזוזה מושכת בזמן אין זה מעלה וגם מה ששלשים יום פטור ממנה אין זה גרעון דעכ"פ נוהגת בכל יום רק חשוב מעלה בציצית שנוהג תמיד בכל יום ותפילין אינו נוהג בכל יום ור"ה סובר תדיר הוי שנוהג בהולכי מדבריות מצות תפילין ומזוזה אינה נוהגת אצלם (שמה שמזוזה נוהגת בשבת ויו"ט וממילא גם בנשים ועבדים אין זה מעלה יען דזה תבנית המצוה מ"ע שלא הזמן גורם אבל זה הוא שהחיוב לא נקשר במקום ולא יופסק בשום אופן להיות פטור אם יש אפשרות להיות חייב זה הוא תדיר) ומיושב קוש' ב' ג' ד' אבל קושי' ראשונה קשה הלא מזוזה הוי רק מצוי ולא תדיר וכנגדה הוי תפילין תדיר וזה משמע כמש"ל באריכות כיון אם עשה בית כהוגן בכל עשרה תנאים אז מטיל הקב"ה החוב עליו אז נחשב מזוזה לתדיר ודו"ק:

שוב התבוננתי דלא נזכר בדבריהם תיבת תדיר וגם שירושלמי מביא ראי' לשמואל מתפילין שבלו עושי' מזוזה וממזוזה שבלה אין עושי' תפילין משמע דפליגי יען דתפילין ומזוזה שניהם הווין חפצים מקודשים וצריך לקנות המקודש ופליגי איזה מקודש ביותר שמואל סובר דמזוזה מקודש ביותר דנוהגת גם בשבתות ויו"ט ולא די בקדושת שבת ויו"ט ותפילין אינו נוהג בשבת ויו"ט דדי בקדושה שבת ויו"ט ור"ה סובר קדושת תפילין חמור שלא נפטרו מהם עוברי דרכים ומביא הירושלמי ראי' דמזוזה חמור בקדושתן וטוב ליקח מזוזה ולדידן במנחות ל"ג דתפילין חמור צריך ליקח תפילין אבל לא איירי כלל שהוא צריך היום תפילין ומזוזה ולחקור איז' יקח לקיים היום המצוה אלא שהיום כבר הניח תפילין והיום לא נשלם בנין ביתו רק יודע שיצרך ליקח תפילין ומזוז' ואין לו מעות אלא על אחד והי' הדין שיקח בעד המעות קדושה החמורה ופליגי איזה יקח אי מזוזה חמור או תפילין חמור והבן אבל אם עומד היום וצריך מזוזה וגם תפילין לקיים מצותו איזה מצוה יש לה מעלה מזה לא איירי הירושלמי ודוק: וראיתי בב"י סי' ל"ח שהביא בשם הרא"ש להכריע דתפילין עדיף משום דהוי מצוה שבגופו יעו"ש הכוונה הגם ששמואל סובר דמזוזה חמור דנוהגת בשבתות וב"יוט בכל זאת מצוה שבגוף קודמת למצוה שבאה מחמת המקום יע"וש:

העולה בנידן השאלה במי שיוכל להשיג לערב או טלית או תפילין יכול לדעתי לברר עצמו טלית ולא תפילין דאין תפילין נקראי' מקודש נגד תדיר הגם שהחפץ מקודש אבל הנחת תפילין לא הוי מצוה מקודשת וטלית שהוי עליו כדר ומרגע שמלובש בו בא עליו חיוב התורה הוי תדיר ותדיר ואינו תדיר תדיר קודם אבל לשנות הרא"ש בה' קטנו' דמחשב תפילין לחובת הגוף נגד מזוזה וה"ה דיש לה חשיבו' נגד טלית דטלית ומזוזה כחדא עיין מג"א סימן י"ג ודוק כנלפענ"ד:

ושישי בני מעיי ב"ה וב"ש האיר עיני שמצאתי באלי' רבה בשם הכנה"ג דמי שלא יוכל לקנות תפילין וגם טלית טוב שיקח ציצית משיקח תפילין דציצית תדיר הוא והא"ר חולק דתפילין חובת הגוף וציצית ליכא חוב הגוף והביא דוגמא מסי' ל"ח ואודה לד' שזכיתי מדעת עצמי לדין הנ"ל וע"ש שמביא אח"כ ירושלמי דפאה דאין צריך אדם לחזור על הפתחים עבור לקנות ציצית ותפילין עכ"ל משמע דשווין הן תפילין הוי חובת הגוף וציצית הוא תדיר דאל"כ הי' לירושלמי לנקוט החמור וכ"ש לקל כנלע"ד:

ואנכי אשבע כי זמן כביר אחר כתבי תשובה הנ"ל בא לידי שו"ת ר' עקיבא איגר וראיתי בסי' ט' שהביא דברי ירושלמי מסוף מגילה ובספר בית הלל פוסק דתפילין קדמו לסוכה ולולב דתפילין חובת הגוף היינו ללבוש דאל"כ דפי' חובת הגוף היינו שאינו חובת קרקע מקרי חובת הגוף א"כ קשה גם מזוזה הוי חובת הגוף הדר בבית ולא חובת קרקע והשיג עליו שו"ת רע"א הנ"ל ששגה ברואה דפי' תפילין חובת הגוף היינו שא"א לפטור עצמו משא"כ מזוזה דאין חיוב מוטל עליו לקנו' בית ואי בעי דר בבית שאולה ושכורה ופטור ממזוזה יעו"ש ובמכ"ת הגדולה ימחול לאלף ששלא כדת השיג על הב"ה שדעת הרמב"ם וריטב"א ורשב"א ור"ן והכ"מ וכמה פוסקים סוברי' שבית שאול או שכור אפילו מנכרי חייב במזוזה וכבר הארכתי בזה בתשובה ולכן דברי ב"ה חזר ונראה ויש לי לפלפל הרבה על תשובה של הגאון הנ"ל ואם ירחיב ד' את גבולי אבאר בסוף הספר בעזה"י:

תוכן העניינים

שות מחנה חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה