אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן סג

סימן סב

שאלה. מי שגירש את אשתו על תנאי שלא היה בידו לקיימו ומתה היא האשה קודם שנתקיים התנאי אם יתחייב באבילות כיון שבאות' הימי' הרי היא כא"א גמורה ואת"ל שהיא ספק מגורש יתחייב מן הספק באבילות ואם אחר כן נתקיים התנאי ונמצאת אשתו למפרע אם חייב אבילות למפרע כיון שלא נתאבל בשעת מיתה:

תשובה. זיל קרי בי רב ספר מקור ברוך סי' כ"א שהביא הג"א בסוף מ"ק וז"ל תאומים שמת אחד מהם תוך ל' יום והשני חי עדין ל' יום אין מתאבלין עליו כלל אפי' מת בסוף ל' יום ע"כ ומרן ז"ל בטי"ד סי' שעד כתב ז"ל תאומים שמת אחד מהם תוך ל' יום והב' חי עדין ומת אחר ל' אין מתאבלין עליו ע"כ. וכתב ז"ל דהכי פירושו דתאומים שמת אחד מהם תוך ל' אע"פ שהשני חי עדין אחר ל' אין אנו אומרים הואיל שב' אלו מטיפה אחד נבראו א"כ איגלאי מלתא שהראשון שמת לא היה נפל אלא כדרך כל הארץ מת ולמפרע יתחייב אבילות דטעמא שאין מתאבלין כשמת תוך ל' היינו משום דכל שלא שהה ל' יום נפל הוא וא"כ השתא שהב' חי אחר ל' יום נתגלה דלא הוה ספק נפל הראשון וא"כ יתאבל עליו קמ"ל דלא ע"כ וכ"כ הש"ך שם ס"ק ט' דר"ל שאין מתאבלין על זה שמת תוך ל' ולא אמרי' מדזה חי והוא בן קיימא גם זה שמת מסתמא בן קיימא היה וכן הביא בד"מ שהיא תשו' הרשב"א ע"כ וכ"כ הט"ז שם: אמור מעתה בנ"ד בשעה שמתה זאת האשה הו"ל ספק כספק נפל שאין מתאבלין וכשנתבטל התנאי דהיינו שחי הב' יותר מל' יום א"כ איגלאי מלתא למפרע שהיתה אשתו באותה שעה בצאת נפשה כי מתה והוא הדבר דאגלאי מלתא למפרע בתאומים שמת אחד מהן וחי הב' ל' יום דאגלאי מלת' שלא היה ספק ואין מתאבלין עליו ה"נ אין מתאבלין עליו ועל שניהם דן אנכי מדברי הרא"ש בסוף מ"ק שכתב גבי קטן שמת לו מת ואח"כ הגדיל שהורה מהר"ם ז"ל שחייב להתאבל אחר שיגדיל כו' דהו"ל כשמע שמועה קרוב' ברגל שמתאבל אחר הרגל כו' ואע"פי שיש לחלק קצת בין שמע ברגל לנדון זה דהתם גברא בר חיובא הוא אלא דיומא הו' דקא גרים אבל הכא גבר' לאו בר חיובא הוא וכיון שבשעת מיתה לא היה ראוי להתאבל יפטר עולמית הא לית' דאין דחוי אצל מצות כו' והרא"ש כתב עליו שהוא תופס אותה סברא שיש לחלק בין היכא דגברא בר חיובא ובקטן כיון שבשעה שראוי להתאבל פטור מחמת קטנות פקע מיניה חיוב אבילות לעולם ודמי למ"ש פרק מי שהיה טמא דף צ"ג קטן שהגדיל בין ב' פסחים דס' ר' נתן ב' תשלומין לראשון וכל שאינו זקוק לראשון אינו זקוק לב' וכן כמי מה שיושבין על שמועה אינה מצוה בפני עצמה אלא תשלום לאבילו' שהי"ל לעשות מיד אחר הקבורה כשידע וכשלא ידע תקנו שיש לו תשלומין והיכא שידע ולא נתחייב לא שייך ביה תשלומין מידי דהוה אחי גר עכ"ל והרב בעט"ז תהי עלייהו ממ"ש כסנהדרין דף מ"ה על הרוגי ב"ד שלא היו קוברין אותם בקברות אבותם ופריך אס"ד כיון דאקטול הו"ל כפרה לקברו ומשני מיתה וקבורה בעי' והדר פריך דתנן לא היו מתאבלין עליהם כו' ואס"ד כיון דאקבור הו"ל כפר' לאבלו ומשני בעי' כמי עכול בשר רב אשי אמר לעולם לא בעינן עיכול בשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא וטעמ' דאין מתאבלין כו' היינו משום דאבילות חל מסתימת הגולל כפרה מאימת הויא מכי חזו צערא דקברא פורת' הואיל וידחו ידחו כו' ופיר' רש"י הואיל ונדחו שלא נראו להתאבל בשעת התחלת האבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע"ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן מונה שבעה ימים אחר הרגל ולא אמרי' הואיל וידחו התם לא אדחו לגמרי שהרי אמרי' כו' והדברים ק"ו השתא הרוגי ב"ד דבשעת מיתתם לא חל אבילות דלא חזו לכך משום דלא הו"ל כפרה ואח"כ דאית להו צערא דקברא ומתכפר להם והי"ל לנהוג אבילות ואמרי' הואיל וידחו כ"ש גבי קטני' שמתחלה לא חל עליה' חיוב אבילות כלל הא ודאי הואיל ונדחו בשעת אבילות נדחו דהלכה כרב אשי והדין מבואר הפך מהר"ם שחייב לקטן שהגדיל וגם יקשה על הרא"ש שכתב הטעם משום תשלומין דמשמע הא במקום שאין תשלומין חייב כסברת מהר"ם והרי הרוגי ב"ד שאין להם תשלומין משום דלית להו כפרה ואפ"ה אמרי' דפטורין כו' וראיתי להרמב"ן ז"ל בת"ה דף כ"ז ע"ד שכתב ע"ד רש"י ז"ל ול"נ שלא אמרו הואיל ונדחה בתחלתו ידחה בסופו אלא כשאין המת ראוי לאבול ועוד כו' עכ"ל. איך שיהיה דבר זה נאחז בסבך מחלוקת הראשונים ואע"גב דאיכא מ"ד דהמקל באבילות הו"ל קולא דאתי לידי חומרא כמ"ש הט"ז גבי ס' שמועה קרובה יע"ש מה שהביא בשם מהר"ם מינץ הכא אזלינן לקולא עוד היה מקום לדון מדין ירושה כמ"ש הרשב"א גבי שומרת יבם וכו' והדברים עתיקים:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה