אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן נט

סימן נח

עוד שלח הרב הנז' ז"ל קונט' שקלא וטריא להרב אבא מארי זלה"ה בתמוז שנת התמז ליצירה וזאת היתה תשובתי אליו.

אם לכח אמין זו כחו לאלקינו: ואם למשפט מי לא יראנו: החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוהר"ר אליעזר ן' שנג"י נר"ו: חמותי ראיתי אור יקרות מעשה ידיו אשר שלח לעטרת תפארת רב מר"י הי"א והנה הוא שוכב בפאת מט' עד ישקיף וירא ה' משמים ואני אמרתי אגלה מה שעלתה מצודתי די השיב לו ואתה קדוש תבחר ותקרב:

וז"ל מעכ"ת ליעיין מר במ"ש בגמ' פ' ג"פ דף קס"ט ע"ב אמר מר חוץ מן האחריות שבו היכי כתבי' אמר ר"נ דכתבי הכי שטרא דנן דלא למגבי ביה לא ממשעבדי ולא מב"ח אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוקח אמר רפרם זאת אומרת אחריות ט"ס הוא טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה גובה רב אשי אמ' אחריות לאו ט"ס ומאי חוץ מאחריות שבו דלא כתיבי בה אחריות: הנה מה מאד קשה דמנ"ל לרפרם למפשט מהכא דאט"ס אפי' במקח וממכר מדאצטריך לכתוב בהדי' שטרא דנן כו' נימא דע"כ לא קאמר הכא דצריך למכתב בהדיא אחריות לאו ט"ס אלא משום דאיכא חששא דנגזל כמו דאוקימנא לעיל לא צריכה דקאתי מכח אבהתיה וכיון דאיכא חששא דנגזל הוי כמו הלואה ולכך צריך למכתב בהדיא אבל לעולם במקח וממכר דעלמא אחריות לאו ט"ס היא ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"א ד"ה שעבוד צריך לימלך וז"ל אבל אי כגזל טרפיה חוזר על הגזלן אפי' בלא אחריות ואפי' ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הו"ל שטר הלואה עכ"ל וכיון שכן מנ"ל לרפרם למפשט דאפי' במקח וממכר אט"ס וכ"ת ה"כ דע"כ לא פשיט רפרם אלא לאפוקי ממ"ד דאלט"ס בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה כו' ואמר דמכאן נר' דאט"ס בשטרי הלואה שהרי כאן דהוי נגזל כר' דאט"ס והוי טעמא דהוי כהלואה זה אינו שהרי הרואה יראה דברי רשב"ם שכתב והכי מסקי' התם דבין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה אט"ס דמשמע דבכאן נמי בא רפרם לו' דאפי' בשטרי מקח אט"ס כמו דמסקינן התם ועוד מדרב אשי נשמע לרפרם שהרי רב אשי לא אמ' אלט"ס אלא בשטרי מקח אבל בשטרי הלואה אט"ס שכ"כ בהדיא בהג"א ח"ל רבי' אליקים ורב אלפס פוסק דאט"ס בין בשטרי מקח בין בשטרי הלואה ורשב"ם ור' ברוך מארץ יון פוסקים דבשטרי מקח וממכ' אלט"ס הוא כדרב אשי הרי בהדי' דס"ל לרב אשי דאחריו' לאו ט"ס דוקא במו"מ ומינה דרפרם דפליג עליה סובר דאט"ס אפי' במו"מ ופשוט וא"כ מנ"ל לרפרם הא: ואגב אורחין אמינא דמאי רשב"ם דכתבו הג"א אינו רשב"ם אשר סביב הגמ' או שמא ט"ס הוא שהרי מדברי רשב"ם כר' בהפך שכ"כ והכי מסקי' כו' משמע דהכי ס"ל אלא ודאי ט"ס איך שיהיה חזרנו על הקושיא דמנ"ל לרפרם למפשט דאט"ס אפי' במו"מ דעלמא וכן לרב אשי קשה למה ליה למי' ומאי חוץ מן האחריות שבו דלא כתיבי ביה אחריו' לימא לעולם דכתבי הכי שטרא דנן כו' ואט"ס והוי טעמא משום דהוי הלואה דאיכא חששא דנגזל והתם אחריו' ט"ס וכדכתיבא. ולענ"ד לו' דכתב הרמב"ם דשתי חלוקות יש דאיכ' למיחש דיבא ויטרוף בעדי' בלא שטר א' אם הביא עדים שגזלוה מאבותיו וגם אם הביא עדים שנגמר הדין לטרוף אביו מזה וא"כ הש"ס קודם שידע זה החילוק של התוס' שכתבתי הקשה ולכתוב תברא למוכר כו' ותי' איכא למיחש דלמא אכיל ביני וביני א"נ ללוקח שלא באחריות והקשו אי הכי שטרי הלואה נמי ותי' בשלמא הלואה אומרי' פייסיה בע"ה בזוזי משא"כ במו"מ דמאן דמסיק ארעא בזוזי לא מפייס א"כ נ"ל דמכאן פשיט רפרם דאט"ס אפי' בשטרי מקח דאי תימא מנא לך נימא דהכא הוי טעמא משו' דאיכא חששא דנגזל זה אינו דבשלמא אי הוי טעמא דאט"ס הוא בשטרי מקח משו' דהחששא הוי דיביאו עדים דנגמר הדין לאביו א"ש דאמרי' דצרי' למכתב בהדי' שטרא דנן כו' וכר' דאט"ס אפי' בשטרי מקח אלא אי אמרת דלעול' דאלט"ס בשטרי מקח והכא הוי טעמא משו' חששא דנגזל א"כ למה ליה למכתב בהדיא בלא אחריות לכתוב סתמא והשתא ליכא למיחש למידי דאלט"ס בשטרי מקח ואי משו' חששא דנגזל לכתוב תברא דהשתא ליכ' למיחש למידי דלמ' אכיל ביני ביני או ללוקח בלא אחריות שהרי כיון דגזלה נעשו המעו' הלואה ואמרי' פייסיה בע"ה בזוזי אלא בודאי מדקאמר דלית תקנתא אחריתי אלא למכתב בהדיא בלא אחריות שמע מינה דס"ל דאפי' דלא יהיה החששה דנגזל משום החששא דיביא עדים דנגמר הדין אמרינן דצריך למכתב בהדיא משמע דאט"ס אפי' בשטרי מו"מ וכל זה הדבר צ"ע עדין ואדוני מורי חכם כמלאך האלקים יבחר עכ"ל מעכ"ת

ואנא קטינא דארעא אמינא שאם אנו באים לתרץ בהנחה מונחת שהניח מעכ"ת שמדברי הג"א מוכח דרפרם פשיט מדרב נחמן דאט"ס במו"מ יש לדחות דשמא הג"א אינו סובר כדברי התוס' דלשמואל נמי אט"ס הוא בשטרי מכר היכא דנמצאת שדה שאינו שלו. שהוקשה לו לדעת התוספו' דא"כ כדפריך התם תלמודא דשמואל אשמואל אמאי לא קדחי שיש לחלק בשטרי מקח וממכר גופייהו בין ב"ח לנגזל וכמו שהריטב"א בחדושיו מכ"י למ' מציעא הרגיש זה יע"ש: וההיא דחזקת הבתים דוחק בעיניו לאוקומי דמיירי כשכתב לו בפירוש חוץ מן האחריות: וכיון שהגהות אשרי אינו סובר כסברת התוס' בהא דשמואל נפל פתא בבירא. ואע"גב שהתוס' הביאו ראיות לזה וגדולה שבכולם ההיא דהכיר בה שאינה שלו יש צדדים לדחות כמו שירא' המעיין: אמנם צריכין אנו ליישב כפי דברי התוס' והטבנו לראות דאף כפי דברי הג"א מעיקרא קושיא ליתא שהרי זו כחו של מעכ"ת שמדברי הג"א מוכח דרפרם פשיט אדרב נחמן דאחריות ט"ס הוא בשטרי מכר גם לטרפא דב"ח ואדרבה מהג"א נר' בהפך וממקומו הוא מוכרח שמ"ש התוספו' שם במציעא דלשמואל נמי אחריות ט"ס היכא דנגזל טרפיה אינו אלא ד קא אליב' דשמואל כמו שהוכיחו הדבר ממלתי' דשמואל. אבל הכא בשמעתין לרב אשי דאמר אחריות לאו טעות סופר הוא הדבר ברור דאית ליה אחריות לאו ט"ס אפי' היכא דנמצאת שדה שאינה שלו ולית ליה לרב אשי דאי טרפה נגזל דהו"ל כשטרי הלואה דהא האי שטר' חספא בעלמא הוא ובמאי גבי ומוכרח לומ' דבר זה לדעת רב אשי דהא בשמעתין קאי דלית ביה חששא דב"ח אלא דקא אתי מכח אבהתיה כדמוקי תלמודא לעיל ועכ"ז אמ' אחריות לאו ט"ס הוא. ומ"ש הג"א דר' אליקים והרי"ף פסקו דאחריות ט"ס בין בשטרי הלאוה כו' אינו משום דהלכה כרפרם אלא משום דרבה אסיק הלכתא הכי דלא כשמואל וכמ"ש רש"י והרי"ף והרא"ש שם ולעולם דרפרם לא פשיט מהא דרב נחמן דאחריות ט"ס הוא בשטרי מכר אלא לענין נגזל דמדרב אשי נשמע לרפרם. ובהכי ניחא מאי דאיכא למידק בדברי הג"א שכתב דרשב"ם ור"ב פסקו שאחריות לאו ט"ס הוא כרב אשי דלמה תלו דבר הלכה כרב אשי ואם כונתם לומר דאע"ג דבעלמא קי"לן הלכתא כשמואל בדיני דבר זה יצא מן הכלל משו' דרבא אסיק דלא כשמואל ולפיכך אתי עלה מדרב אשי דאיהו בתרא טפי אכתי היל"ל שטעם דהלכתא כותיה משום דרב אשי קאי כותיה. אלא ודאי שדקדק לומר כרב אשי משום דשמואל ורב אשי לאו בחדא שיטה אזלי כמבואר: ומה שדקדק מעכ"ת מלישנא דרשב"ם שכתב והכי מסקינן התם דאחריות ט"ס בין בשטרי מכר בין בשטרי הלואה דבר' דס"ל דרפרם פסק דאחריו' ט"ס בשטרי מקח וממכר אפי' לטרפא דב"ח דהא מסקנא דהתם דאסיק רבא הלכת' דלא כשמואל וקשה הדבר דמנא ליה למיפשט הכי ככתוב בדברי קדשך אכתי י"ל דרשב"א לא ס"ל כפי' רש"י דרבה פסיק דלא כשמואל אלא דרבה בשיטות שמואל אמרה לשמעתתיה והאי דקאמר בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר מיירי בשטרי מקח דהוי דומי' דשטרי הלואה ואע"ג דשטרי מקח וממכר דאמרי' גביה דשמואל אין פי' כשטרי מקח וממכר דנקט רבא וזה דוחק גדול רשב"ם סבר וקביל לומר דבר זה כי היכי דלא נימא דרבא פליג אדשמואל ולהסכים דברי רבא עם שמואל דאריוך מלך דחק עצמו לומר כן. ועוד דרב נחמן ורפרם דשמעתין דהכי ס"ל דאחריות ט"ס בשטרי מקח וממכר לענין כגזל ורפרם שפיר מוכח זאת אומרת כו'. שוב ראיתי להרב בעל גידולי תרומה דף של"ב שהקשה לעיל בשמעתין גבי מאי דאוקימנא לא צריכא דקא אתי מכח אבהתיה כו' וז"ל וקשה דבפרק ח"ה דף מ"ה אומרים אמר רב פפא אף על גב דאמור רבנן כו' נמצא שדה שאינו שלו חתר עליו ורב זביד אמר אינו חוזר עליו וכו' ובשלמא לרב זביד ניחא כיון דכתבי חוץ מן האחריות אהני אפי' אי אתי מכח אהבתי' דאינו חוזר עליו אבל לרב פפא כי נמי כתבי חוץ מן האחריות מאי הוי הא מ"מ כיון דנמצאת שאינה שלו לעולם חוזר עליו אלו תורף דבריו יע"ש ועיין בדברי מרן בפי"ו מה' עדות דמוקי הך דרב פפא בשפי' בשטר שלא באחריות ואפ"ה קאמר דחוזר עליו יע"ש ויש ליישב ודו"ק:

ועתה אשוב' נא ואסובב' למה שהקשה מעכ"ת ה"י להג"א שכתב דרשב"ם פסק דאחריות לאו ט"ס הוא שמדברי רשב"ם בשמעתין משמע בהפך כו' ואע"ג שיש לדחות שדברי רשב"ם דרך שקלא וטריא קאמר להו לפרש מאי דקאמר תלמודא ולא לענין הלכה אמר כן מ"מ ממקום אחר יש להוכיח יותר דרשב"ם סובר דאחריות ט"ס בין בשטרי מכר ובין בשטרי הלואה שהרי לקמן בפרקין בההיא דבעי רבה בר נתן הוציא עליו כתב יד כו' כתב בפירו' וז"ל דאחריות ט"ס הוא בכל שטר מלוה ומכירה שחותמין בו עדים וגובה ממשעבדי כאלו כתוב בהן אחריות עכ"ל ודעת רבה בר נתן התם קאי אמתני' דהוציא עליו כת' ידו שהוא של הלואה ומדכייל להו רשב"ם בהדי אהדדי משמע שהוא סובר דאחריות ט"ס הוא אף בשטרי מקח וממכר ודוחק לומר דההיא דהתם נמי על דרך שקלא וטריא קאמר לה: ונראה לתרץ במה שיש לדקדק בדברי רשב"ם בשמעתין שכתב ע"ד רב אשי דלא כתיב ביה אחריות ורב נחמן לא מתרץ שפיר עכ"ל ואין בדבריו אלו שום חדוש דמאי קמ"ל פשיטא דרב אשי פליג ארב נחמן. ועוד מה הלשון אומר לא מתרץ שפיר מאי קושיא ומאי פירוקא איכא הרי בפירושא דברייתא הוא דפליגי ולא הול"ל אלא ורב נחמן לא מפרש שפיר אם לא שנאמר דרשב"ם ס"ל דרפרם ורב אשי לא פליגי לענין דינא אלא בפי' דברייתא דלרב נחמן דסבר דקרעי' שטרא וטרפא ואדרכתא ע"כ בעי לאוקומי בהא דבשטרי מקח לא כתבינן שני שטרות היינו ומשום חששא דנגזל ואוקי להא דחוץ מן האחריות שכותבין בפי' חוץ מן האחריות שבו וכיון שהחששא הוא משום ערעור דנגזל דמי לשטרי הלואה ואחריות ט"ס כדשמואל דמודה דהא כמ"ש התוס' במציעא ורב אשי לית ליה הא דרב נחמן דס"ל דכל טרפא דלא כתיב בה קרעי' לשטרא כו' ואינו מוכרח לו' דטעמא דאין כותבין שני שטרות על שדה אחד הוא משום ערעור דנגזל דאתי מכח אהבתיה אלא משום חששא דב"ח דהדר טריף לפיכך מפרש דחוץ מן האחריות דקתני היינו שאין כותבין בו אחריות משום דזימנין איתרמי דלא קרעי שטרא ויש לחוש דלמא הדר טריף וכיון שבשטר השני אין כותבין בו אחריות ליכא למיחש להא דאחריות לאו ט"ס הוא לענין ב"ח בשטרי מקח וממכר ורב נחמן ורפרם כלהו אזלי בחדא שיטה כרב אשי בדין האחריו' כשמואל דקאמר דהיכא דנגזל טרפא דהו"ל כשטרי הלואה ולא פליגי אלא בפירו' דברייתא דלרב אשי ליכא למיחש אלא לב"ח דאמר ללוקח שוף לי דאיקי בה אבל כגזל כי אמ' ליה שוף לי כו' לא ציית ליה דמאן דמסיק ארעא בזוזי לא מפייס כמו שאמר רב אשי גופיה לעיל וכיון דליכ' למיחש אלא לב"ח דהדר טריף לפיכך מוקי לברייתא דקתני חוץ מן האחריות דהיינו דלא כתיב ביה אחריות דלהאי דינא דב"ח אחריות לאו ט"ס הוא א"כ מ"ש רשב"ם בהא דרפרם דהכי מסקינן התם דאחריות ט"ס בשטרי מקח וממכר ומ"ש הג"א דפסק כרב אשי דבשטרי מקח וממכר אחריו' לאו ט"ס הוא הכל אמת דהלכה כרפרם דהכי מסקי' התם בשטרי מקח וממכר היינו כפי תירו' רב נחמן דיש לחוש לערעור דנגזל דדמי לשטרי הלואה ומ"ש דפסק כרב אשי היא כפי שיטת רב אשי דס"ל דגובין בשטרי טרפא אע"ג דלא קרעי לשטרא ומתרץ לה לברייתא דקתני חוץ מן האחריות משום חששא דב"ח כדכתיבנא וסובב הולך הצעתינו דרשב"ם הוא סובר דרבא דאסיק התם הלכתא דאחריות ט"ס בשטרי מקח וממכר כשמואל ס"ל היכא דנמצאת שדה שלו ומתיישבין דברי רשב"ם זה פה ואלה מפה: והרב המובהק כמוהר"ר אהרן ן' חיים ז"ל כתב אלי שיש ליישב דברי רשב"ם בההיא דרבה בר נתן שאין סותר לדברי הג"א דלא כתב רשב"ם התם דאחריות ט"ס הוא בשטרי הלואה ומכירה משום דהכי הלכתא אלא משום דרבה בר נתן בעי לה מר"י ולר"י שטר שאין עליו עדים גובה מנכסים משועבדי' בעדי מסירה כר"א ואפי' בשטרי מכר דהא רמא בר חמא דמותיב עלה דהא דר"י מההיא דג' גיטין כו' כל כח קושיתו אינו אלא כמו שפירש רשב"ם דהכי מפרש לה ר"י לדר"א שאפילו בשאר שטרות גובה מנכסים משועבדים בעדי מסירה בלבד ובפרק המביא תניין מוכח דגם בשטרי מכר אית ליה לר"י הכי אליבא דר"א דפריך עלה מדכתיב למען יעמדו ימי' רבים דאיירי במכר כו' וא"כ מאי דבעי רבה בר נתן מר"י הוא לפי שיטתו דס"ל אליבא דר"א דע"י עדי מסירה גובה מנכסים משועבדים אפי' בשטרי מכר ובעי מיניה היכא דהוחזק כ"י בב"ד אי דמי לעדי מסירה או לא וכי היכי דהיכא דאיכא עדי מסירה לא שני ליה לר"י בין שטרי הלואה לשטרי מכר ה"נ כי קא מיבעיא ליה בהוחזק כ"י בב"ד לא שני ליה ובודאי כי קא מיבעיא לים אינו אלא היכא דלא כתב אחריות בשטר אי אמרי' דאחריות ט"ס ואית ליה קלא או לא שאם נכתב בפי' והוחזק בב"ד לא קא מיבעיא ליה מוכרח לומר זה לדברי רשב"ם דהא לא תלי לה לבעיא אלא באחריות ט"ס הוא דאם איתא שאפי' נכתב האחריות בפ' מיבעיא ליה לא הוה תלי לה ספקא דבעיא באחריות ט"ס הוא ומה שהוכרח לפרש רשב"ם הכי שהבעיא היא היכא דלא נכתב אחריות מתברר שם למעיין בדבריו יע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה