אור ברסלב

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי

שו"ת · סימן נח

סימן נז

שאלה. ראובן הוא יושב בעיר א' ושמעון יושב בעיר אחרת ונושאים ונותנים זה עם זה כל אחד שולח לחברו פרקמטיא ונמשך הדבר הזה ביניהם זמן רב ואחר זמן הרשה ראובן ללוי ללכת אצל שמעון לפקח על עסקיו ולטהר השבונותיו עמו וילך לוי כדבר ראובן וטהר עם שמעון כל חשבונות ונשאר חייב שמעון לראובן אלף גרוש' וכתב לוי לשמעון שטר מחילה איך לא היה לראובן על השמעון שום תביעה כלל והאלף גרוש' נשאר חייב לו מלוה על פה ואח"כ שלח ראובן לתבוע משמעון הסך הנז' וכפר לו עליהם וכראות ראובן דבר זה שכפר לו הכל עשה שטר על שמעון איך היה חייב ליאודה חמיו של ראובן אלף גרוש' ואמר לעדים שחתמו בשטר זה תדעו נאמנה ששטר זה הוא לי למשמרת שאם יעמוד במרדו שמעון ולא יצא ידי חובתו במה שחייב לי אז אוציא השטר הזה ואפרע ממנו אבל אם הוא מודה על האמת בפרו"ע פרעו"ת מה שחייב לי אקרע השטר הלז כי אין כונתי כי אם לתקן את אשר עיות לוי המורש' בעת טהרת החשבון שהיה לו לעשו' ש"ח עליו במה שנשאר חייב לי ולא טוב עשה וכונתי להציל את שלי מיד שמעון וח"ו אין כונתי להעליל עליו עלילות ברשע בדבר שקר וכן עשה ראובן כי אחרי עשות השטר הת' הלך ראובן בעצמו למקום ונתפשר עמו ועשה לו שטר מחיל' אחר ותכף ומיד קרע את השטר שעשה עליו כי לא היתה כונתו מעולם להעליל על שמעון לבלעו חנם: עתה יורנו מה משפט ראובן אם אתרע חזקתיה בעשית השטר הס' דמהדר בתר זיופא או לא איתרע חזקתיה הואיל שכל כונתו היה להציל את שלו וראיה לדבר שכשנתפשר עמו ע"ד אמת ויקרעהו לשנים קרעים והעדים שחתמו באותו שטר אין ספק שלא טוב עשו וקרוב הדבר לומר עדי שקר הם שהרי היה אפשר הדבר לבא לידי חורבא ומפי כתבם וחתימתן יבואו להוציא ממון שלא כדין כנראה מדברי הפוסקים ז"ל וצריכין לכפרה אבל ראובן מה יהיה בדינו יורנו ושכמ"ה: וכתבתי על זה להרב כמה"ר אליעזר ן' שנג"י ז"ל בחדש ניסן שנת החמ"ת ליצירה והשיב על דברי ונשרף הכל כאשר לכל רק את זה נשא' מיתר הפלטה אשר השיבותי לו על מה שהשיב ומשנה לא זזה מקומה וכך היתה שנויה:

את המאור הגדול החכם השל' סיני ועוקר הרים כמה"ר אליעזר נרו'. אות"ך ראיתי צדיק לפני ביד חזקה שתים ובאותו"ת שארית חמות תחגור על הני מילי ממולייתא דדרישנא בפירקא דאלו נערות דף ל"ו דאמר רב פפא האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה כו' וכת' הר"ן שמדברי הרי"ף שגריס לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא משמע דלא אתרע אלא ההוא שטרא והשוה להרי"ף והרמב"ם לסברת ר"ח כמו שיע"ש: והוקשה לע"ד דכיון דמאי דגריס הריף ז"ל האי שטרא היינו בדברי העדים שאמרו כן אם כן אפשר דלרבותא גריס הכי דאף שידענו אותו שטר איתרעו כל שטרותיו משום דמהדר אזיופא: אבל שנייא ההיא דר"ח דבפסקא דדינא כתב בפי' איתרע ההוא שטרא דמשמע דוקא משא"כ בדברי הרי"ף שהביא לשון הגמ' ואין בדבריו הכרח לשום אחד מהסברות ומנא ליה להר"ן ז"ל להכריח שהרי"ף סובר כפי' ר"ח כו' על זה השיב אמרים מר ניהו ה"י דלא כמו שאני סבור ודברי הר"ן נכוחים למבין שהרי הרא"ש ז"ל בפסקיו הכריח נגד אותם המפרשים דס"ל דאיתרעו כל שטרותיו מלישנא דגמ' דקאמר האי שטרא ריעא דמשמע דוקא האי שטרא וא"כ למאן דגריס האי שטרא בדברי העדים נראה ודאי דעלה קאי לישנא דתלמודא דקאמר האי שטרא אבל למאן דגריס זייפו לי סתם ואעפ"כ קאמר האי שטרא ה"ה לכל השטרות וזה פשוט כמבואר בקונט': ולדידי פשוטות שלו ספוקי מספקא משום דודאות שלי מספקא להו לרבנן דאדרבה ממקום שבאת מדברי הרא"ש יגדל התימה עוד על הר"ן ז"ל דמה זו קושיא ע"ד הי"מ מלישנא דתלמודא דקאמר האי שטרא ריעא אדרבה משם ראיה דכיון שהעדים לא הזכירו השטר וסכומו ואפ"ה שטר ראשון היוצא מתוך ידו הוי שטרא ריעא ה"ה לכל שטרותיו דמי שסובר כן גריס בדברי העדים זייפו לי סתם וניח' לישנא דהאי שטרא אלא ודאי דלא שמיע ליה להרא"ש ז"ל גירסא זו דלדידן זייפו לי סתם או שמא ס"ל דאף דגרסי' הכי לא דייקא לישנא דגמר' דהאי שטרא ולפיכך הקשה כן ע"ד הי"מ ובודאי שהי"מ לא דייקי בהאי לישנא דקאמר האי שטרא דלדידהו היא הנותנת דאיתרעו כל שטרותיו והאי שטרא דקאמר היינו שטר היוצא ראשון א"כ איפה מלישנא דגמ' איך הכרח לשום אחד מהסברות דמשמע הכי ומשמע הכי והרי"ף שהביא הלשון כצורתו מנ"ל להר"ן להכריח דס"ל כסברת ר"ח דלא איתרע אלא ההוא שטרא כיון שבלשון התלמוד אין הוכחה כלל ואם הרא"ש הקשה ע"ד הי"מ תשובתו בצדו כדאמרן ואכתי תיובתא חזינא ופירוקא לא חזינא ומבלעדי כל זאת לפי דברי מעכ"ת דיהיב טעמא להי"מ דגרסי האי שטרא משום דגרסי זייפו לי סתם וניחא לישנא דהא' שטרא א"כ יקשה ע"ד הרא"ש דמה זו תמיהא ע"ד הי"מ מלישנא דהא שטרא: ואנא בריה קלה משתעינא בלישנא קלילא והארכתי בתשובתי והבאתי דברי הרא"ש שהביא אותי להקשות על הר"ן קושיא זאת ולא הונח לי ואת זו אגיד שראיתי בתשו' כ"י להרב כמהרר"י בנבנשת שתמה כן ע"ד הר"ן וכיונתי לדעת גדול וקובץ תשובותיו ביד מעכ"ת אם תבקשנה ככס"ף להודות על האמת הנה שכרו אתו:

שבתי וראה מה שהקשה מעכ"ת ע"ד הר"ן ז"ל ומטי בה משמא דרב בעל גידולי תרומה ז"ל דכיון דאפילו לסברת רבוות' הרי"ף ודעמיה דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא מ"מ הנה שפתותיהם מודים מודים דהיכא שאומרים העדים זייפו לי סתם ולא פירש שם השטר אז איתרעו כל שטרותיו וכדס"ל להרא"ש בפירוש א"כ איפה מה בא ללמדנו הר"ן בחילוף הגירסאו' דאיכא מאן דגריס בדברי העדים דקאמרי לדידן א"ל זייפו לי האי שטרא ואיכא מאן דגריס לדידן א"ל זייפו לי סתם הא לדברי שניהם סגנון א' עולה כו' ככתוב בדברי קדשך ואף לזאת פקחת עיניך דיש ליישב דנפקא ומינה בין שני הנוסחאו' דלעולם אפי' למאן דגריס זייפו לי סתם היינו שאמר להם זייפו לי שטר פ' אלא דקרי ליה זייפו לי סתם משום דלאו היינו השטר שהוא מוציא עכשו ואנו באים לדון עליו והלכך מאן דגריס האי שטרא דוקא ההוא שטרא שאומרים העדים עליו הוא דאיתרע ולא אחר והיינו טעמא כדברי הרא"ש דלמא מנה היה אצלו ולא חשיד לזייף שאר שטרות אבל לאידך גירסא אפילו אמרי לדידן אמר לן זייפו לי שטר אחר וזה מוציא שטר אחר כיון דמהדר אזיופא כל שטרותיו רעועים ולעולם אם אמר זייפו לי סתם ולא הזכיר שם הלוה והסכום לכ"ע איתרעו כל שטרותיו כמ"ש הרא"ש. ולע"ד יש לגמגם דכיון שהעדים אומרים שם השטר מה יושיענו אם אינו כתוב בדברי העדים בפי' כל כי האי מיקרי נשמור הטעם ולא המלה כמו שתפס אותי מעכ"ת על מה שהקשתי להב"ח ודבר שנצטער בו אותו צדיק כו': וליישב דברי הר"ן מב' תמיהות אלו עלה על דעתי בתחל' המחשבה דיש חילוק היכא שהעדים אומרים שטר פלוני מסכום פ' אמר לן לזייופי דאז ודאי אותו השטר איתרע ולא אחר אבל היכא שהעדים אומרים לדידן אמר לן זייפו לי שטר פ' אבל אין אנו זוכרין אותו השטר אז קא ס"ד דלא בשביל זה איתרעו כל שטרותיו כיון דגלי בפי' שטר פ' לא נחית לזייף אחרים ושטר ראשון איתרע ולא אחרים אבל כיון דטעמא דהיכא שאומרים העדים סתם איתרעו כל שטרותיו משום דזיל הכא קא מדחי וכל א' מהלווין שלו יאמר שלי הוא השטר שזייף א"כ אף שהזכיר לעדים השטר שהיה רוצה לזייף כיון שהעדי' אינן זוכרין מזלו גרם ויד בעל השטר על התחתונה וכל השטרות היוצאין מתחת ידו הרי הם בטלים. ודייקנא הוה האי מלתא מדברי הרא"ש ז"ל שכתוב אבל אם העדים לא הזכירו שם המלוה וסכום המעו' בהא מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלינן שזייף שטר א' ולא ידעינן הי ניהו עכ"ל ולשון זה קשה להולמו וכמ"ש הב"ח בס' ס"ג יע"ש ואם הוא הדבר אשר דברתי דייקי דברי הרא"ש ז"ל דאתא לאודועי דאף שהוא כשאמר לעדים זייפו לי הזכיר שם השטר כיון שלעת כזאת לא הזכירו העדים שם אותו השטר והסכום אתרעו כל שטרותיו דה"ה והוא הטע' היכא שאמר לעדים זייפו לי סתם דכל לוה יאמר לדידי זייף לי וכל שטרותיו בטלין. וכפי זה תורה יוצאה בין שתי הנסחאות דלמאן דגריס בדברי העדים שהזכיר להם השטר והם זוכרים אותו השטר לא אתרע אלא ההוא שטר' אבל היכא שהזכיר להם והם לא הזכירו או שהוא ג"כ לא הזכיר להם כלל משפט אחד להם משום דחד טעמא אית להו לפוסלן כדאמרן אבל למאן דגריס זייפו לי סתם ולפיכך קאמר תלמודא זייופי זייף כל השטרות היינו טעמא משום דזייפו סתם משמע כל שטרותי א"כ היכא שאומרים העדים שזייף להם דוקא שטר א' אז לא איתרעו כל שטרותיו כי אם היוצא ראשון ולפיכך הוצרך הר"ן ז"ל להביא ב' הגירסאות דאיכא למשמע מינייהו להרי"ף דסובר דלא איתרע אלא ההוא שטרא אך אמרתי דבר וחזרתי לאחורי דמלבד שלא הוזכ' גילוי מזה בדברי הר"ן ושום אחד מהפוסקי' וגם החילוק מצד עצמו אינו מתקבל מכמה אנפי על כן אמרתי אכתי הקושיא במקומ' עומדת ואין שום צד ליישבה: והנלע"ד כפי פשוטן של דברים ליישב דברי הר"ן ע"ד שיישב הב"ח דברי הרא"ש שהבאתי לעיל דקשיא רישא לסיפא כמ"ש ז"ל ז"ל ויישב דהיכא שאמרו העדים לדידן א"ל זייפו לי סתם מספקא ליה להרא"ש אי אמרינן כל שטרותיו מזוייפים בודאי או דלמ' תלינן שזייף שטר אחד ולא ידעי' הי ניהו ומספקא אוקי ממונא בחזקת מארי' כו' ובודאי טעם הרא"ש דיש נפקותא בין היכא דודאי אמרי' ששטרותיו מזוייפים או היכא דמספיקא מוקמינן ממונא בחזקת מאריה ואוקי גברא אחזקתיה כו' ולפי זה למאן דגרים בגמ' זייפו לי סתם וקאי זייופי זייף לכל השטרות א"כ משמע דהשטרות מזוייפים בודאי כפי ריהטא דתלמודא אבל אי גרסינן בגמ' האי שטרא ולא קאי זייופי זייף לכל השטרות אז חל עלינו ספק ואוקי ממונא וכמ"ש הרא"ש וכפי זה שמעינן מהך גירסא טובא דהיכא שאמר זייפו לי השם אז בודאי איתרעו כל שטרותיו וזאת מודעת לפני כל יודעי דת דבמקום שזוכה הלוה מטעם ספק ריע טענתיה ודברי הר"ן באו על נכון ונתיישב מה שהקשה הגד"ת ומה שהוק' לע"ד שמה שתירץ לי מעכ"ת אינו עולה כהוגן כדכתיבנא ואני אמרתי אגלה אזנך דבעיקרא דהך מלתא דכתב הרא"ש ז"ל דהיכא שזייף שטר א' ולא ידעינן הי ניהו כל שטרותיו מזוייפין כו' וכן עלתה הסכמת כל האחרוני' ז"ל הנה אחר החיפוש ראיתי תשוב' הרשב"א ז"ל סי' תתקה והביאה מרן סי' ס"ו דפליג עליה דהרא"ש שהרי כתב דהא דאמרי' האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ואוקימנא כגון דאמר לדידן א"ל זייפו לי האי שטרא דמשמע דוקא האי שטרא אבל שטרי אחריני לא שאני התם דלא ידעי' אם זייף או לא אבל הכא דידעי' כו' עכ"ל משמע דאף דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא וכסברת הרא"ש עם כל זה היכא דלא ידעינן בפי' שזייף שטרותיו כשרים ולא תלינן שזייף שטר א' כמ"ש הרא"ש ויש ליישב ודוק:

שבתי וראה על מה שכתבתי למעכ"ת אגב גררא דנראין דברי הטור סותרין דברי הרא"ש ז"ל במ"ש סס"י מו ומעכ"ת תפס לי דלא ידע מה אני סח וביאר לי פשטיות הדברים כמבואר בקונט'. ואנכי לא ידעתי מי הביאך הלום בדברים שבאו בקיצור ועל מה שלא שמע ויהי כמשי"ב: והריני מבאר דהנה הרשד"ם הובא בתשו' הרש"ך ח"א סי' פ' כתב דהטור פסק כסברת הרמ"ה דהיכא דאתחזק ריעותא בשטר לא די שיאמרו העדים זה כתב ידינו כי עם שיזכרו ההלואה כו' ונכדו מהרש"ח בביאורו לטור הכריח דהרא"ש ס"ל דכיון שאומ' העדים זה כתב ידינו לבד סגי הפך סברא הרמ"ה וא"כ איך הטור לא הלך בדרכי אביו הוא הרא"ש ז"ל: ואי משום דכיון דמיהדר אזיופא מחמרינן שיזכרו העדי' הרי הרמב"ם לא חילק בכך וגם הטור ודאי שאינו מחלק וא"כ לפי דעת שני המאורות הנז"ל דברי הטור דלא כהרא"ש ז"ל וא"כ מגן שוייה דברי כ"ת שלא ידע מה אני מדבר: ומה שנפלא בעיני מעכ"ת להיותי שומר המלות הא ודאי דייקינן בדברי הפוסקים כדדייקינן בקראי כך למדתי מרבותי את כל אלה ידי עשתה לקיים דברי הראשוני' ואני את נפשי הצלתי מעתה אשובה נא ואסובבה למה שרצה מעכ"ת לדון בדבר לומר שאינו דומה נ"ד לההיא דשטרא ריעא כו' למר כדאית ליה דלא איתרע אלא ההוא שטרא ולמר כדאית ליה דאיתרעו כל שטרותיו דיש לחלק דדוקא התם דאתו בי תרי ואמר' לדידן א"ל זייפו לי שטרא ומצינו בידו שהוציא שטר על פ' א"כ ידעינן בבירו' דשטרא זייפא הוא ומכח דלא מצינן לו' שהעדי' החתומים בו הם עדים פסולים וחתמו על שקר משום דאם הוא הוחזק כל ישראל לא הוחזקו משכינן אנפשין למימר דאיהו גופיה זייף אינון כתב יד העדים אבל הא מיהא זה מלתא דלא שכיחא הוא שיזייף כתב וחתימת העדים דומ' בדומ' אלא שמן ההכרח אנו אומרים כן: אמנם היכא שאנו מוצאין בידו שטר מזוייף ועדים פסולי' חתומים בו אם אנו מוצאין אחר כך בידו שטר כיוצא בו למר דסבר דלא איתרע אלא ההוא שטרא ולמר דסבר אתרעו כל שטרותיו לא מפני כך נאמר דזיופי זייף איהו גופיה חתימ' העדי' וכתב להו דהוי מלתא דלא שכיחא אלא דגברא זייפא הוא לחתום עדים פסולים אם ימצא אותם ונ"מ שאם העדים החתומים בשטר השטרות ידעי' בהו שהם אנשים כשרים אין אנו חוששין כי אם בקיום שטרות מדרבנן סגי: ויש ראיה לזה דאמרינן בפרק נער' שנתפתתה דף מ"ד גבי שניהם במכר שניהם במתנה דביטל שני את הראשון ואתמר עלה מאי טעמא רפרם אמר אודויי אודי ליה רב אחא אמר אחולי אחיל לשעבודי' ופריך מאי בינייהו ומשני אורועי סהדי כו' ופירש רש"י אורועי סהדי החתומים בשטר הא' לרפרם פסולין ולרב אחא כשרין כו': והשתא נחזי אנן לסברת רפרם דסבר אודויי אודי ליה וחתם עדים פסולים אמאי גובה עם השטר השני הרי איכא למיחש דלמא זייופי זייף וכתב כיון דגברא זייפא הוא אלא ודאי דכיון שמה שנמצא בו לזיוף כפי דבריו דאודויי אודי לא הוי אלא שחתם עדים פסולים לא חיישינן להכי דאיהו גופי זייף וכתב דהוי מלתא דלא שכיחא הלכך ביטול ב' את הראשון והא מיהא השני במקומו עומד וריח פיסול לא עדת ביה: וזה נראה כונת דברי הר"ן ז"ל שכתב עלה ת"ל ומיהו ה"מ כגון דאמרי סהדי דחתימי דהאי שטרא דחתימת ידייהו היא הא לאו הכי אמרינן אודויי אודי ליה דאיהו גופיה זייף וכתב עכ"ל ונראה לומר כונת דבריו שאם העדים עצמם מעידים שחתימת ידיהם הן הן אלא דאיהו אודי דהוו פסולים לסבר' רפרם תו לא חיישי' דלמ' זיופי זייף וכתב דכל כי האי לא שכיחא אך אם העדים כופרים שאין זה חתימת ידיהם וגם הוא מודה בפיו שהשטר מזוייף לסברת רפרם דאודויי אודי ליה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והרי הוחזק כפרן ואמור זייופי זייף וכתב:, אלא שהרב בעל תור' אמת בתשו' הוקשה בעיניו זה דמאי שנא בהאי שטרא ריעא דאמרי' דכיון דמיהדר אזייופא אמור זייופי זייף למר כדאית ליה ולמר כדאי' ליה ובההיא דשניה במכר אמרי' ביטל ב' את הראשון ולא אמרינן שביטל גם את השני: ודחק עצמו לומר דהתם גם כן איירי שהעדים עצמם החתומים בשטר המתנה או המכר השני הם גופם באים להעיד על המכר או על המתנה והלכך גובה בשטר השני הא לאו הכי לא ופנה לו לדרך אחרת בלשון הר"ן על פי כונתו הנז' וכתב ז"ל שראה טועין בזה ולפיכך האריך כו' ומעכ"ת כתב שרוצה למנות עצמו בכלל הטועין דלא ס"ל כלל לומר שכונת דברי הר"ן הם כמ"ש ז"ל מכמה אנפי אם וצד הלשון דקאמר דחתימי בהאי שטרא והיינו לשטר הא' דעלה קאי ומה גם דכפי מ"ש הר"ן גופ בהך דשטרא ריעא לא סגי כשיאמרו העדים זה כתב ידינו אלא צריך שיעידו על עיקר המתנה או ההלואה ואיך הכא סגי ליה כשיאמרו דחתימת ידייהו היא וכאשר הרב ז"ל הבליע בנעימה כל זה ולא זו אף זו כפי דרכו שהר"ן נרגש מקושי' זאת דשטרא ריעא ויישב כדרכו שיישב יקשה טובא דכפי הכרח זה דמיירי שהעדים עצמם השניים הם באי' להעיד על מציאות המתנה השניה דאי לאו הכי אימור זייופי זייף איהו גופיה וכתב וגם המתנה השניה בטלה אם כן כשכתב הר"ן ז"ל אחר כך דלסברת רפרם אפי' שהעדים החתומים בראשונה הם עצמם חתומים בשניה אימור פסולין היו ועשו תשובה ובודאי דהם עצמם באים להעיד על המתנה או על המכר דאי לאו הכי אימור זייופי זייף וכתב וכסברת הר"ן לפי דרכו ז"ל וא"כ שהעדים עצמם באים להעיד על מציאות הענין מאי שייכא בה פלוגתא דרפרם ורב אחא אי אימור דאודויי אודי ליה או דאחולי אחליה לשעבודיה וכונת דברים אלו לומר דמסתמא תלי' למימר הכי למר כדאית ליה. הרי נשייליה לעדים גופייהו גופא דעובדא היכי הוה ולמה זה חתמו תרי זמני' ועל פיהם יתברר הדין לאמיתו. ובשלמא על פי ההצעה שאמרנו ניחא שמוה שהוצרך הר"ן למלת' דסהדי לא הוי אלא לשטר ראשון כי היכי דלא נימא דאיהו גופיה זייף וכתב ומשכחת לה שהעדים עצמם אינם זוכרים המתנה או המכר אלא שמעידין על כתב ידם לבד ואף דבעלמא סגי בהכי למאן דס"ל. הכא כיון דאיכא שטר ב' אימור אודויי אודי ליה שהוא מזוייף ונ"מ לשאר שטרו' דידיה דחתימי אלו העדים כמ"ש הר"ן אבל לדרכו קשה הן אלו דברי מעכ"ת.

ואתנהלה ע"ד עקבותיו להקשות עוד על מהרא"ש ז"ל דכפי דרכו בכונת דברי הר"ן ז"ל הדין נותן דאית למיחש דלמא זייופי זייף כיון דאודויי אודי ליה אלא שהמתנה השניה קיימת כשהעדים עצמן מעידין על המתנה: אם כן מה זה ועל מה זה נדחק הר"ן לומר לסבר' רפרם דפסולין דנ"מ דאם דאית ליה שטרי אחריני דחתימי אלו העדים דפסלינהו להו כו' הרי בלאו הכי נ"מ טובא שהשטר עצמו מהמתנ' השניה אינו מתקיים בחותמיו אם לא יבואו העדים ויעידו עליו איברא דלא נפיק מיניה לכולהו שטרי דידיה אע"גב דאימור זיופי זייף חתימת העדים וכתב וחתם וכתב ז"ל דהר"ן אזיל לשטתיה דלא איתרע אלא ההוא שטרא אבל יקשה דלרפרם שאמר פסולין נ"מ שצריך שיבואו העדים אף שהם אחרי' ויעידו על המתנה כיון שהוא אותו ענין בעצמו. ועד כאן לא הוצרכו התוס' לזה אלא משו' דקשיא להו היאך הם פסולים על פי דיבורו והוא דס"ל דלא חיישינן לזייופי זייף להאי אי נמי דהוי מלתא דלא שכיחא כנז"ל שיש לחלק בין אם העדים עצמם אומרים שהוא חתימות ידם להיכא שאין מעידין ובזה נראה דאיכא נפקותא בין התירוצים שכתבו התוספו' ולא פליגי דלאי נמי קמא מיירי היכא שהעדים עצמם אומרים שהוא חתימת ידם דבזה ליכא למיחש לזייופי זייף הא מיהא נ"מ לשטרות אחרים שיש לו ואלו העדים עצמם ולאי נמי בתרא איירי היכ' שהעדים עצמם אינן אומרים שהוא כתב ידם דבזה אמרינן זייופי זייף ובזה מכוונין היטב דברי התוס' לדברי הרא"ש והר"ן ומאחר שכן היא העולה להכריח הדבר שיש לחלק בין היכא שודאי זייף הוא עצמו כתב יד העדים להיכא דחתים עדים פסולין ונ"מ לנ"ד דאף למאן דסבר דכיון דמהדר אזיופא זיופי זייף וכל שטרותיו איתרעו הכא מודה שאין אומרים כן שהרי הוא עצמו הוצרך להחתים עדים אף דנימא שהם פסולים ולא סגי ליה לזיוף כתב ידם נראה ודאי דלא חשיד להכי כמ"ש מעכ"ת: אמנם נרא' שאם כל העיקר שאנו דנין הוא מהכרח זה ההכרח לא ישובח שיש פנים לומר וידים מוכיחות אעיקרא דמלתא דקושיא ליתא דעד כאן לא אמרו דשטרא ריעא לא מגבינן ביה אלא היכא שהלוה עצמו טוען מזוייף דכיון שיש רגלים לדבר דמהדר אזיופא אמור זייופי זייף ולא סגי ליה בקיום חותמיו כשאר שטרו' אבל גבי שניהם במכר תלמוד' לא נחית להכי דבשטר המתנ' השני ליכא מאן דפליג שהוא אמת ויציב אלא שבשטר הראשון הוא המחלוקת ונפקא מינה לאורועי סהדי ולמכנס פירי ולטסקא כדאית' התם ומאחר שכן הוא תו ליכא לאקשויי אימור זייופי זייף. והכרח חותך לזה מ"ש הר"ן שם בסוף הלשון ז"ל ואפילו לגבי דידיה דמוכר לא פסילי דהא לא אודי ליה ולא מידי אלא דניחא ליה למיהדר אפירי ולאחולי שעבודיה עכ"ל הרי נלמד מן המפורש דהמוכר גופיה לא טעין מזויף אפי' בשטרא קמא אלא שאנו תולין שהוא מזוייף כיון דכתב תרי שטרי ולמאי הלכתא אם לא איפה אמור אודויי אודי ליה וכפי סברת רפרם: וא"כ ממילא אזדא לה דליכא לאקשויי אימור זייופי זייף עד שנצטרך לתרץ כדברי מהרא"ש ז"ל דמיירי בשהעדים עצמם מעידין על מציאות המתנה וכנז' שהרי משכחת לה בלאו הכי כיון שהמוכר או הנותן שניהם מודים בשטר הב' ואין להכריח מה שהכרחנו כמדובר: זאת ועוד מ"ש מעכ"ת שיחיה שעינינו הרואות לגדולי האחרונים הם המדברים בענין זה הרש"ך סי' פ' ומהרא"ש סי' הנז' וסיעתם שהשוו נדון דידהו שהיה בשחתם עדים פס לים לההי' דשטרא ריעא דכיון דמהדר אזיופא אימור זיופי זייף נראה שאין דעתם לחלק דין זה ואין לדון בנ"ד משום הך טעמא: ולענין הדין בנ"ד הסכים מעכ"ת לומר דראובן לא איפרק מחולשא מאחר שנודע לכל באי שער עירו שכונתו היתה לטוב להוציא את בלעו מפיו של שמעון וכאשר בא בשאלה דמלבד שרוב בנין ורוב מנין מהפוסקים הרי"ף והרמב"ם וסייעתם דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא והכריחו הדבר מלישנא דתלמודא דקאמר האי שטרא וכס' ומאחר שכן היה מקום לדון דכל כי האי מלתא לא הוזכרה בבית המדרש מלתא דקי"ל בממונ' לאחזוקי אנשי ברשיעי ולבטל שטר מקויים דכמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ואף גם זאת אפילו לסברת שכנגדם דס"ל דאיתרעו כל שטרותיו כיון דמיהדר אזיופא הכא בנ"ד מודים דהתם היינו דוקא משו' דודאי מהדר אזיופא אלא שהרא"ש דס"ל דלא איתרע אלא ההוא שטרא יצא לנו לדון להלין בעדו דלמא מנה היתה לו וכו' אבל לעולם כל עוד דידעי' בבירור דלא הדר בתר זיופא אלא להוציא הדבר לאמיתו בעין נ"ד לית דין ולית דיין לומר דאיתרעו כל שטרותיו שאפי' אם יוציא שטרות אחרים על שמעון וכ"ש על אחרים ויטענו עליו מזוייף לאו כ"כ ולא צייתינן להו אלא מתקיימים בחותמיו וסגי והנני משיב לשואל שלא כענין בדלא כתבא די רשים: כי ראובן הח' בשאלה כל שלו ושהיתה לא אשתכחת ביה ואוקי גברא אחזקתיה מן האנשים הנגשים: ולענין העדים יש מקום להתיישב ועוד חזון למועד נעמוד עמם לדין אם ראויין לבא בקהל קדושים אני הוא העדר קודם להויות ואחריו לא היה קטן שנולד מגוית הארי חיים בכמהר"ר יצחק אלפאנדארי נר"ו:

תוכן העניינים

שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה