שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
שו"ת · סימן יט
מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ה' כתב משם הרשב"ץ דמי שנדר נכסיו על חברו אם נתערבו נכסיו של מדיר עם מעות אחרים אין להם ביטול בששי' משום דהוי דבר שיש לו מתירין דאי בעי אתשיל אנדריה והוא ז"ל השיג עליו שם ודבריו סתומי' כמנהגו אבל כונת דבריו הוא דדבר שיש לו מתירין צריך שיהיה בא ממילא כמו ביצה שנולדה בי"ט שההיתר בא ממילא והנדר כיון שהוא מצוה לישאל עליו כמ"ש פרק הנודר מן הירק ובידו הוא לישאל הו"ל כאלו בא ההיתר ממילא אבל באיסור שחברו אסר נכסיו עליו אינו בידו של נידר להתירו אלא תלוי בדעתו של מדיר והרי אינו רשאי לישאל עליו א"כ אין לו מי יתירנו זהו כונת דבריו ז"ל שם: והנה כתבו התוספו' והרא"ש פ"ג שאכלו דף מ"ה דמדקאמר בריש ערכין דכהני' אצטריכא ליה כו' דאע"ג דאינהו לא אכלי תרומה כהנים מיהא מצו אכלי חולין משמע דאי לאו האי טעמא לא מצטרפי ויצא להם מזה דג' דמודרים הכאה זה מזה לא מזמני אהדדי דאע"ג דאי בעי מתשיל אנדרי' השתא מיהא לא איתשיל דאי אמרינן דהו"ל כאלו איתשיל ומותרים א"כ אמאי איצטריך התם בגמ' לטעמא דכהנים מיהא אכלי חולין ת"ל דתרומה עצמה אי בעי איתשיל עליה. כך פירש דבריהם מרן הקדוש בטא"ח סי' קצ"ו יע"ש והנה הדבר קשה מאד דבהדיא אמרי' בפ' הנודר מן הירק דף נ"ט דתרומ' כיון שאין מצוה לאיתשולי עליה לא מיקרי דבר שיש לו מתירין לומר הו"ל כאלו איתשיל עליה כיון דבידו הוא אבל בנדרו הנאה זה מזה שהוא מצוה לישאל עליו כמו שאר נדרים לעולם נאמר כיון דאי בעי מתשיל עליה כו' ויצטרפו לזימון אבל בתרומה לא אמרינן הכי כיון שאין מצוה ולכך צריך לטעמא דכהנים מצו אכלי חולין. ועוד קשה דכיון דקי"ל דאף שיכול לישאל על התרומה מ"מ אסור לאכול ממנה עד שיפריש אחרת וכמו שכתב הרב ברטנורה ז"ל בפ"ג דעירובין והרב תי"ט פ"ג דסוכה משנה ה' ובי"ט ושבת לא מצי עביד א"כ אין ללמוד משם למודר הנאה וק"ל והתוס' בפ"ק דערכין סוף דף ד' כתבו וז"ל שאני תרומה שאין לו היתר לזר אפילו בשאלה מה שאין כן במודר הנאה ע"כ ועיין בזבחים פ' התערובות סוף דף ע"ג ע"א ד"ה ר"י אומר: ועוד קשה שהרי אמרו שם דתרומה ביד כהן לא מצי לאיתשולי עלה כיון שכבר באה ליד הכהן וא"כ היכי יכול לומר דאי בעי לאיתשולי ויהא מותר לישראל לאכול ממנה וכפי דעתו ז"ל צ"ל דכי אמרי' בגמ' דישראל אכלי חולין וכהני' תרומה הוא שהתרומה היא ביד ישראל ועתה הסיבו לאכול ונתן הישראל התרומה ביד הכהן וע"ז קאמר דמצי למימר דאי בעי לאתשולי עלה וזה ודאי אין הדעת סובלתו דמי הכריחו לפרש כונת התלמוד בהכי כדי להוכיח דג' שנדרו הכאה כו' דלא מצטרפי לעולם שהתרומה דקאמר תלמודא היא של כהן שכבר נתנו לו אחרים וא"כ לא מצי למימר דאי בעי לאיתשולי עליה: ואף אם נאמר כפירו' שפי' שם הרא"ש משם הרא"ם דכהן לא מצי לאתשולי כיון שהוא לא קרא שם אבל הישראל הוא שיכול לישאל עליה אפי' שהיא ביד כהן מ"מ עדין כל זה אינו שוה דס"ס צ"ל שהתרומה זו היא של ישראל המסובן עם הכהן וזה קשה עד מאד וצ"ע: ודאתן עלה יש לדקדק דכי היכי דאמרי' לענין נדר שהוא דבר שיש לו מתירין דלא בטיל בס' כיון שיכול לישאל עליו ומצוה לישאל עליו א"כ גם בג' שנדרו הנאה זה מזה נימא דמצטרפי לזימון כיון שיכולין לישאל על נדרם. ואע"גב דאכתי לא איתשילו כיון דבידו הוא הו"ל כאלו איתשילו. והיה נראה לע"ד לומר דמכאן ראיה למ"ש לעיל משם מהרי"ט דשאני הכא דלא אמרי' אי בעי מתשיל לגבי חברו שיהנה ממנו דדוקא לגבי הנודר עצמו אמרי' זיל אתשיל ואכול אבל לגבי הנידר לא אמורי' דמצטרף עם זה המדיר כיון שיוכל המדיר לישאל על נדרו: אבל האמת הוא דאף מהא לא תסייעיה לרב ז"ל דנ"ל דשאני התם שמיד הוא בא לעשר אומדות אם יש בו ס' לבטל אנו אומרי' לו מה לך פה לבקש ביטולים זיל איתשיל ואכול אבל הכא אחר שכבר אכלו כל אחד מככרו אין לנו לומר שיצטרפו לזימון מגו דאי בעי מעיקר' לאיתשולי קודם שאכלו דהשתא מיהא כבר אכלו ולא אתשילו וזה פשוט:
אמנם אדברי הרא"ם שהביא הרא"ש ז"ל שם אפשר דהרמב"ם ס"ל הכי כפי מ"ש מרן בכ"מ ה' תרומות פ"ד סי"ח יע"ש דתרומה ביד כהן פי' ואינו יכול הכהן לישאל עליה משום דלא קרא עליה שם אבל הישראל יכול לישאל עליה אע"פ שהיא ביד הכהן אלא דמ"מ מקרי דבר שאין לו מתירין דלא שכיח שישראל ישאל עליה היינו שכבר נתנה לכהן עכת"ד מכאן סתירה לדברי מהרימ"ט שהרי אי לאו משום דלא שכיח שישראל ישאל עליה היינו אומרים דלגבי כהן הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל כיון שיכול ישראל לישאל עליה א"כ גם אנו נאמר דכיון דיכול זה שמעון המדיר לישאל על נדרו שאסר נכסיו על חברו הו"ל לגבי חברו דבר שיש לו מתירין ולא בטיל ואין לומר דגם זה לא שכיח דזה אינו דהתם ודאי אחר שכבר הפריש תרומתו ונתנה לכהן מ"ל ולצרה לישאל עליה אבל הכא מצוה קעביד ושכיח וזה פשוט: אמנם יש לי מקו' לסיועי להרב דכתבו התוש' פרק כל שעה דף כ"ז דהקדש י אפילו באלף כו' דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל דיש לו מתירין ע"י חילול יע"ש וקשה לי דת"ל דאי בעי מיתשיל שהרי הלכה כמאן דאמר נשאלין בהקדש פרק יש נוחלין דף ק"כ ע"ב אלא ודאי דלא מיקרי הקדש סתם דבר שיש לו מתירין משום דאי בעי מתשיל דלא אמרי' לגבי זה שרצה ליהנות מן ההקדש שהוא דבר שיש לו מתירין משום דבעל הקדש יכול לישאל אלא לגבי המקדיש עצמו ודאי דאמרי' ליה זיל איתשיל אם כן מכאן ראיה לדין מהרימ"ט ואין לומר דכי מאי פסקא דמי לא עסקי' דכי בעי רמי בר חמ' מיירי בעלי הקדש סתם קא' ובכלל בעל ההקדש עצמו שאחר שהקדיש אותם עצי' הסיק בהם את התנור אם כן מוכרח הוא לומר דהתוספו' חדא מינייהו נקטי וה"ה דיכולים לומ' מטעם דאי בעי מתשיל הא ודאי ליתא דס"ל לתוספו' ז"ל דבעיא לא הוי אלא בעצי הקדש דעלמ' לא של המקדיש דאי הוי של מקדיש לא שייך לומר דיש לו מתירין מטעם חילול דהבעלים צריכים להוסיף חומש ובהא ודאי שצריך פיזור ממון לא שייך לו' דיש לו מתירין וכמ"ש הרשב"א שהביא מרן הב"י בסי' קכ"ב בטי"ד יע"ש א"כ מעתה ודאי דתלמוד' סתם קאמר וס"ל לתוס' ז"ל דסתמא משמע הקדש דעלמ' ומש"ה קאמר מטע' חילול אבל טעם דאי בעי מתשיל שייך בין להקדש דעלמ' בין להקדש דידיה וא"כ הו"ל לתוס' למינקט טעמא דשייך לתרווייהו ולא טעם חילול דלא שייך אלא להקדש דעלמ' ולא לדידיה דכל שצריך להוסיף חומש לא הוי דבר שיש לו מתירין אלא ודאי מדלא נקט אלא טעמא דחילול משמע דהכל אחד דאפי' טעם דמתשיל לא שייך אלא להקדש דידיה ולא להקדש דעלמא כמ"ש מהרימ"ט. וא"כ התוס' חדא מנייהו נקטי כסתמא דתלמוד' דמיירי ודאי בהקדש דעלמא וק"ל: אמנם אעיקרא דמלתא יש לי מקו' עיון דאיך כתבו התוס' דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין ומטע' זה אין לו ביטול הרי אמרו בגמר' פרק הנודר מן הירק דלא אמרי' אלא בנדר משום שהוא מצוה לאיתשולי עליה אבל בדבר שאינו של מצוה כגון תרומה וחלה לא א"כ ה"ה הקדש דמאי מצוה איכא לחללו על מקום אחר וכעת צ"ע לע"ד ועיין בהר"ן פרק הנודר מן הירק דף נ"ט שכתב לעיל בדב' שיש לו מתירין בהקדש בדק הבית עסקי' דע"כ לפדיה קאי ע"כ. ובפרק אלו עוברין דף מ"ו אמרי' דר"א סבר אמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל הוי שלו ואע"ג דהתם ודאי לא ניחא ליה לאיתשולי לעבור עליו בבל יראה מ"מ כיון שהוא דבר שאם ירצה לשאול שואל חשבי' כשלו: ומהא יש קושיא למ"ש מהרי"ו ז"ל וגם צ"ע עם מ"ש פ' הנודר מן הירק דכיון דליכא מצוה לא אמרי' אי בעי מתשיל דהא ל"מ דליכא מצוה אלא איסור דבל יראה ואפ"ה אמרי' אי בעי מתשיל: וראיתי שרש"י שם דף מ"ח חזר ופיר' דלא אמרי' אי בעי אתשיל גבי חלה ולא גרסי' ליה אלא גבי איסור מלאכה די"ט יע"ש. עוד ראיתי שכתב שם רש"י דלא אמרי' בהקדש אי בעי פריק והוי דידיה כו' וזה סותר למ"ש התוס' בפרק כל שעה גבי הקדש דהוי דשל"מ דאי בעי פריק כו' אלא שיש לחלק דכשהוא שלא לעשות איסור כמו התם שהסיק התנו' בעצי הקדש אמרי' אי בעי פריק אבל לומר אי בעי פריק לעבור עליו בבל יראה ודאי לא אמרי': והתוס' שם בפ' אלו עוברין תירצו לענין הקדש באופן אחר יע"ש עוד כתבו התוס' בעירובין פ' בכל מערבין גבי אין מערבין בהקדש דף ל' דאע"ג דאי בעי מתשיל משום דלא אמרי' אי בעי אתשיל אלא בדבר שמותר לאחר כמו תרומה או חלה אבל הקדש דלא חזי לשום אדם לא אמרי' ובפ"ב דבכורי' אמרי' דמעשר שני ובכורים אסורי' כל שהן מלאכול בירושלם כו' ופיר' הרמב"ם והר"ש וכל המפרשים משום דהוי דשל"מ שיכול לאכלן בירושלם אבל חוץ לירושלם אם נתערבו לא ובטיל ברוב כשאר איסורין דלא אמרינן דבר שיש לו מתירין שיכול להעלותו משום דיש טורח בדבר וקשה לי אמאי לא אמרי' שיש לו מתירין שיכול לישאל עליו אלא ודאי דכיון דאין מצוה לישאל עליו לא אמרי' הכי וכמ"ש בתרומה פרק הנודר כו' וא"כ קשיא לי הקדש כמ"ש: ונראה לומר דלאו דוקא מצוה לישאל עליו אלא כיון שהוא מצוה לישאל עבידי אינשי דאתשולי אבל אי לאו מצוה לא עבידי אינשי דאתשולי על זה ולכך בהקדש עבידי אינשי דמחללי על מעות ועיין בדברי מרן בכ"מ פ"ט מהמ"א סי"א עמ"ש הרמב"ם שאין דרך בני אדם כו' אמנם עדין יש לי תי' נכון דלא אמרי' דכל שאינו מצוה לעשותו לא מיקרי דבר שיש לו מתירין אלא דוקא גבי היתר דקונמות דחכם עוקר הנדר מעיקרו דעכ"פ צריך לעקור הדבר שעשה אבל גבי הקדש אף שהוא פודה אותו ואינו מצוה לפדותו מ"מ כיון שאינו עוקר ההקדש אלא שמחלל אותו ע"י דבר אחר אף שאין מצוה לפדותו מ"מ אמרי' דמיקרי דבר שיש לו מתירין: אמנם יש לי לדקדק במ"ש פרק הנודר מן הירק ר"ש אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וכו' לא נתנו חכמים שיעור כו' וכתב שם הרא"ש גבי מעשר ב' דיכול להעלותו לירושלם וקשה לי טובא שהרי שנינו בפרק ב' דביכורים שהמעשר וביכורים אוסרין בכל שהן בתוך ירושלם דוקא דיכול לאכלן בקדושת מעשר אבל חוץ לירושלם לא דכיון דיש טורח להעלותם לא מיקרי דבר שיש לו מתירין גם הרשב"א בת"ה דף ק"ג כתב וז"ל ומעש' ב' יכול הוא לפדותו ולאכלו בכל מקום והקדש יכול הוא לישאל עליו כו' ע"כ והנה דבריו תמוהים לע"ד שהרי כפי זה אמאי קתני תוך ירושלם אפי' חוץ לירושלם יכול הוא לפדותו ומ"ש גבי הקדש שיכול לישאל עליו הדרא קושיא דכיון שאינו מצוה ולא דרך בני אדם שנשאלין עליו איך איקרי דבר שיש לו מתירין דשאני קונמות דמצוה לישאל עליו והרי הוא עצמו כתב וכן קונמות דמצוה לישאל מדר' נתן כו' ואיך כתב דהקדש הוי טעמא משום דיכול לישאל עליו כיון שאין כאן מצוה ואמאי לא קאמר ע"י פדיה וכעת צ"ע גם התוספו' כתבו שם פרק הירק דמעשר שני יכול להעלותו והדבר צריך תלמוד הא מיהא נמצינו למדין דדברי הרשב"א דטעמא דהקדש הוא דיכול לישאל עליו אתי תיובתיה דמהרי"ט וסיעתיה דהרשב"ץ שהרי קרי ליה דבר שיש לו מתירין אפי' שהוא ביד הגזבר כיון שהוא דבר שהבעלים יכולין לישאל אע"פ שעתה אין הבעלים כאן ודוחק לומר דמיירי בהקדש ביד הבעלים דוקא ועוד דאם הוא ביד הבעלים צ"ל דלמאן דמפרש לה מטעם פדיה שהם התוס' והר"ן והרא"ש הוא דוקא אדם אחר ולא הבעלים כיון שצריכין להוסיף חומש וצריך לו' דפליגי אהרשב"א בפירו' הקדש אם הוא ביד הבעלים או ביד הגזבר וזה קש' מאד דסתם קתני הקדש באופן שהדבר צ"ע והרשב"א בתשו' סי' תרכ"ו כתב דאם מסר ביד הגזבר אינו יכול לישאל עליו וא"כ איך כתב דהקדש יכול לישאל עליו ואין לומר דאיירי דוקא כשהוא בידו כמ"ש והתוס' פ' ג"פ דף קע"ד ע"ב ד"ה שכיב מרע כתבו וקשה לר"י כו' והא היה יכול לחזור בו מיד כו' ע"כ וקשה לי דלימ' דלכך צריך לטעמא דאין אדם עושה קנוניא בהקדש להיכא שכבר מסר ביד הגזבר דאינו יכול לחזור בו ואליבא דהרשב"א שכת' שאפי' שלא בא ליד הגזבר אינו יכול לחזור פליג עליה ר"י וכל זה צ"ע לעת הפנאי כו': אחר כל זה ראיתי שהקדש אפי' שישאל עליו צריך ליתן איזה דבר שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ועיין בתוס' פרק מי שאמר הריני נזיר דף כ"ד ד"ה ושלמים נמי כו' וא"כ כשאני אומר דהקדש הוא דבר שיש לו מתירין מטעם שאלה היינו פדיון שהכל דבר א' ודוק [מל"מ פי"א מעשה קרבנות שעה"מ פ"טו ממ"א]: