שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
מפתחות והערות · סימן נא
כאן חקר המחבר חקירות רמות רבות ואסדרם בעזהי"ת:
א נטיעת אילן במקדש אם דוקא אילן או גרעין, ומנ"ח סי' תצ"ב כתב אין חילק בין אילן לגרעין ותיכף על הנטיעה חייב וא"צ קליטה, ואם נוטע בעצין נקוב חייב ע"ש:
ב בונה עי"נ אם כמו שהי' או לאו דוקא, ומנ"ח תס"ה כתב ל"ד רק בתים הרבה:
ג כתיבת קעקע כמה השיעור, רא"ה בסי' רכ"ג כתב אפי' אות אחת, וג"פ בסי' קכ"ד ס"ק ל', הב"י ק"פ מביא תוספתא הרושם על עבדו שלא יברח פטור, מ"ט הוא פטור י"ל דלא חייבי תורה אלא כשעושה כ"ק משום כתיבה גופה כמו שעושים עכו"ם בחקותיהם אך בעושה בעבד שלא יברח פטור והוי כדין מלאכה שאינה לרל"ג או כדבר שאין מתכוין ע"ש:
ד מבשל בעצי אשירה לא נתברר השיעור אם אפי' בכ"ש, עי' תוס' מכות דף כ"ב שבישל בעצי הקדש וא"ת לילקי משום הזיד במעילה, וי"ל דלא חשיב אלא לאו דאיתנהו בפחות מש"פ, ושם איתא עצי אשירה ע"ש משמע אפי' פמש"פ, וראיתי במנ"ח סי' תל"ז שהקשה על תוס' דמיירי בעצי שלמים מבואר בפסקים כ"ז ליכא מעילה ובלאו לא תעשון עובר אף בקדשים קלים, ונראה דהי' פשוט אצלם על דבר שאין מעילה אין עובר בלאו לא תעשון ע"ש כי דבר חדש מאוד, ומ"ח ח"ר סי' כ"ה מחדש גם על בדק הבית אינה חייב רק בקדושת הגוף כאמר הלא לא תעשון ע"ש, והנה במחובר אין בו מעילה ויש בו לאו לא תעשון וק"ל:
ה במחיקת השם אם דוקא שימחק לגמרי או אפי' בהעברת קולמוס אחד, בענין זה יש לי איזה הערות ב"ה כי מחיקה ע"מ לתקן האריכו ראשונים ועי' ב"י שמביא ר"י אלכסנדריא דמביא ראיה מע"ז נ"ב שחשמונאים נתצו המזבח ה"ה דמותר למחוק עמ"ל וחזר ודחה ראייתו דהתם א"א בענין אחר שמקום מזבח מכוון משא"כ בס"ת אפשר לסלק היריעה ע"ש וח"ס רס"ד הקשה מנחמיה שהי' שובר שערי ירושלים, גם משבת דף ע"ה יריעה שנפל דורנא, גם מערכין דף יו"ד מכתשת של משה ע"ש, גם נ"ל להביא ראיה שמחיקה עמ"ל מותר מרמב"ם פ"א בית הבחירה הלכה ט"ז אבן שנפגמה ע"ש, פ"ח מעשה קרבנות הי"ט בגד שנטמא וכו' פ"א כלי מקדש הי"ג כלי שרת שנשברה מתיך וכו' אולם רק מחיקה עמ"ל אותו דבר בעצמו אבל למחוק בעבור דבר אחר לא ידענו שמותר ועי' שלט"ג פ"ד משבועות שכתב למוחקו כדי לתקן דבר אחר כראה דלא שרי ע"ש שמאיר עינים בענינים אלו ע"כ להרוס המזבח כדי לבנות וזבח אחר כתב רי"א רק בעבור שא"א בענין אחר, ועי' יד שאול שרי"א קאי שהשם נכתב כתקונו רק נגיעה כחוט השערה פסול לענין ס"ת בעבור כתיבה תמה ע"ב, וצ"ע על גדולי טהרה סי' כ"ו שהשם לא הי' אות אחת מוקף גויל אם רשאי למחוק ע"ש מוקף גויל רק פסול לס"ת אבל השם בקדושה ואין זה מחיקה עמ"ל השם רק בעבור לתקן הספר, ועי' בשלט"ג המוחק אחר המוחק פטור ואין זה כמסרס אחר מסרס או כמחמץ אחר מחמץ ע"ש, ורבות בשנים אשר אמרתי ב"ה מעצמי אם כבר נמחק מקצת השם שאין עוד הלאו לא תעשון כן וכו' ועי' בשבילי דוד על או"ח בסוף הספר שמביא בשמי אשר אמרתי על קושיתו שהקשה בסי' קנ"א על רי"א שכתב לא הותר נתיצה בחשמונאים רק משום דא"א בענין אחר, א"כ מאי פריך הגמרא בע"ז נ"ב ליתברינהו ולשקל לנפשייהו למה נתיר נתיצה ע"ש, ולענ"ד רק מה שמצוה להשחית בע"ז על זה קאי לא תעשון כן לה, ובע"ז רק המצוה להרוס ולנתוץ מזבחותם אבל אם ניתץ והורס אין עוד מצוה לשבור ולכתות כל אבן לבדו, א"כ גם בלאו לא תעשון לה' אם כבר נותץ המזבח כמו שעשאו חשמונאים, אין עוד איסור לשבור אבנים שפיר פריך ליתברינהו ולשקל לנפשייהו, א"כ ה"ד אם כבר נמחק אין עובר אם עוד מוחק, ורק קשה עלי מגמרא ע"ז דף מ"ה והנח ס"ד שריפה בעי, פרש"י פסילי אלקיהם תשרפון משמע להרוס כל אבן, וה' האיר עיני בקידושין ל"ז מה ע"ז מיוחדת שהיא חובת הגוף, וריטב"א מתקשה דהאי קרא דאבד תאבדון הו"ל חובת קרקע לעקור ע"ז מא"י, וכתב המקנה לק"מ בהאי קרא כתיב פסילי אלהיהם תגדעון דרשינן מיניה דעכו"ם פוסל אלוהו ועוד כתיב ואשריהם תשרפון באש דרשינן מיניה דע"ז של ישראל אין להם ביטול ודינו בשריפה והיינו אשירות שהי' שם מקדם כמ"ש תוס' ר"ה דף י"ג כדאי' בע"ז דף מ"ה ונתצתם מזבחותיהם והנח ס"ד שריפה בעי, הרי יש בזה שתי אזהרות לעקור ע"ז של נכרי מא"י ולע"ז של ישראל צריך שריפה וזה נקרא חובת הגוף דאינו תלוי בארץ אחר שנקצוץ צריך שריפה ע"ש, והנה נראה נפלאות מתו"הק בפ' ראה כתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש, זה קאי על ע"ז של ישראל שצריך שריפה, ואח"כ כתיב פסילי אלהיהם תגדעון, זה קאי על ע"ז של גוי כמו שדרשו מנין שעכו"ם יכול לבטל אלוהותו, וע"ז של גוי לא צריך שריפה, רק ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לעקור מא"י ועל זה כתוב לא תעשון כן לה' אלקיכם, מכאן נלמד מחיקת השם בלאו מה שבעכו"ם מצוה, כאן אסור, וכיון שבע"ז של עכו"ם לא צריך שריפה רק לעקור, כן אין עוד איסור באבני מזבח כיון שנהרס אין איסור עוד לשבור אבנים, וכן בשם אין מוחק אחר מוחק. צפיתי בזכות הורי ומורי הניחו לי מן השמים, ה' יאיר עיני בתו"הק:
לא זכיתי להבין ח"ס רס"ד כתב יריעה שנפל בה דרכא קורעין מראשה לסופה עי' שבת ע"ה וע"כ איירי שכבר נשתמשו בה במשכן דבתחלת עשייתן לא הי' עושין כן לפני בו"ד מכ"ש לפני ממ"ה עאכ"ו, והוא אסור מלא תעשון כן אע"כ ע"מ לתקן לית לן בה ע"ש א"כ מנ"ל המלאכה בשבת קורע ע"מ לתקן אם לא הי' במשכן בתחילת המלאכה כי משם נלמד כל מלאכות שבת וצ"ע: כהן ששתה יותר מרביעית יין אע"פ שהפסיק בנתים חייב ולא מבואר כמה השיעור ועי' מנ"ח קנ"ב, ולענין ברכה אחרונה כתב א"ר סי' ר"י אם שהה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרף וכ"כ הט"ז, וראיתי בשכ"ג סי' ר"ד דמחלק בזה בין יו"הכפ דהוא ליתוביה דעתיה ולא נהירא דא"כ מאי הקשו הפוסקים בב"י ס"ס תרי"ב מטומאת גויה עכ"ל:
ז כהן בעל מום שעבד עבודה לוקה אם צריך שיעבוד עבודה שלימה, ופלא שמבואר ברמב"ם פ"ט וביאת מקדש הלכה יו"ד בעל מום אינה חייב אלא על עבודות שהזר חייב עליהן מיתה ע"ש:
ח המכבה גחלת מע"ג מזבח ולא מבורר אם כיבה מקצת גחלת, ומנ"ח סי' קל"ג כתב דבריו תמוהין דאין הפי' מקצת כיבוי היינו חצי גחלת רק הפי' אם עוד אש ע"ג המזבח, ואין חילק בין גחלת או מקצת גחלת עי' בסוגי':
ט הקשה למה בשבת חייב במסיר שמן מן הנר והכא אמרי' דוקא כיבה ולא חייב בהורידה מעל מזבח וכבתה מאליה, ונראה עפ"י שכתב מורי הגאון ז"ל בכ"ס סי' נ"ה להסביר תוס' ביצה דף כ"ב המסתפק שמן חייב משום מכבה הואיל דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנו מכבה קצת דלא יכול לאנהורי כילי האי כי איכא שמן מועט בנר, וצ"ב כאשר נתקשה הפנ"י למה יהי' חייב כיון עדיין לא כבה, וכוונתם כך היא דהא דגורם פטור מדכתיב ל"ת מלאכה עי' שבת ק"כ דגרמא מותר, וזה דוקא כשאין ניכר סוף מעשה בתחילתו, אבל כאן כיון שמיד בשעה שמסתפק מן השמן מתחיל הכבוי שמכהה אורו והולך ונכבה עד שכבה לגמרי כה"ג יצא מסוג גרמא ונכנס בסוג עושה מעשה וחייב על שנכבה לבסוף כיון דמלאכת הכיבוי התחילה מיד כנ"ל בכונת התוס' ונכון עכ"ל א"כ מובן החילק בין שמן לגחלת וכן בשבת פטור בגחלת:
י אם הקריב שום דבר על מזבח הזהב לוקה כמה שיעורו בכזית או כ"ש, ומנ"ח סי' ק"ד כתב כזית ע"ב:
יא בענין אין נתינה פחות מכזית, כריתות דף ו' כמה יסוך ויהא חייב רמ"א כ"ש רי"א כזית, א"ר יוסף בהא פליגי רמ"ס על בשר אדם לא ייסך כתיב וכתיב ואשר יתן ממנו על זר מה סיכה כ"ש אף נתינה כ"ש, רי"ס ילפינן נתינה דעל זר מנתינה דעלמא, מה נתינה דעלמא כזית אף נתינה דעל זר כזית [דגמרינן מנתינה דונתן לכהן את הקדש דכתיב ביה אכילה ואיש כי יאכל קדש וכל אכילה בכזית] ובמנחות דף ס' בעי ר"י משהו שמן ע"ג כזית מכחה מהו מי בעינן שימה כנתינה או לא תיקו, וכתבו תוס' הא דמשמע דנתינה בעלמא כזית משום דילפינן מנתינה דתשלומי תרומה דהוי בכזית כרבנן בפסחים דף ל"ב, והא דאמר ב"מ דף מ"ז קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ אע"ג דכתיב ונתן לרעהו, נעלו כתיב דמשמע כל דהו וגם נמי דאמרי' כתבו על איסור הנאה כשר דונתן בידה, כתיבת גט בעלמא קאמר כדכתיב ספר אפי' כל דהו, וקצת קשה בתרומה דכתיב תתן לו אמאי חיטה אחת פוטרת הכרי ניבעי כזית כנתינה דשמעתין וב"מ דף מ"ז קונים בכלי אע"פ שאין בו ש"פ, כתבו תוס' וא"ת בפסחים אמרי' ונתן לכהן את הקודש דאין נתינה פמש"פ וה"נ כתיב ונתן לרעהו, וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הילכך ליתנהו פמ"שפ כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון כדאמר בגיטין כתבו על איה"נ כשר, וכן נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש, בפסחים דף ל"ב ת"ר האוכל כזית תרומה משום קרן וחומש, אבא שאול אומר עד שיהא בו ש"פ מ"ט דת"ק אמר קרא ואיש כי יאכל קדש בשגגה ואכילה בכזית, ואבא שאול מ"ט אמר קרא ונתן אין נתינה פחות מש"פ ע"ש, ועי' מל"מ פ"ו מתנות עניים שמאריך בענין זה ומביא תוס' רי"ד קידושין נ"ח מא דאמרי' חטה אחת פוטרת את הכרי אבל מצות נתינה לא קיים רק בנותן דבר חשוב, ועי' נב"י ח"ב יו"ד סי' ר"א שמחדש ג"כ על חלה, ועי' רש"י גיטין דף כ' ונתן בר נתינה שיהא ש"פ עכ"ל, אולי רש"י לשיטתו בסוכה דף כ"ז כל אזרח בישראל ישבו בסוכות דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה וא"א שיהא לכולן דלא מנוי ש"פ לכל חד אלא ע"י שאלה, משמע פמש"פ לא נקרא שלו, ע"כ ונתן בר נתינה רק פרוטה, ועי' בספר מקנה כלל כ"ב פרט א'.
ואמרי בינה בהשמטות מביא תוס' רי"ד על סוכה ת"ל תדע דהא הדס וערבה אין בו ש"פ אותו הבד ואם הקדישו בעלים אינו מקודש דאין הקדש חל עליו וקרינן לכם, ואי קשיא כיון דכ"מ דאינו ש"פ לא חשיב ממון למיחל ההקדש עליו אי הכי גם גזל נמי לא יקרא ואמאי תנן הדס וערבה גזולים פסולים והרי אם תובע בדין אין ב"ד נזקקים לפמש"פ ואינו יכול הנגזל להוציא בדיינים והוה כדידי' וקראינן בי' לכם תשו' כשגזל דבר שאין בו ש"פ אע"פ שאינו יכול להוציא ולא בר השבה הוא מ"מ הגזלן במאי קנאו ואע"פ שאינו חייב משום גזילה אצל הנגזל רחמנא קפיד עליה כיון דל"ה דידיה נפסלה משום גזילה וזה דומה למאי דאמרי' ב"כ נהרג על פמש"פ ולא ניתן להשבון אלמא אע"ג דלגבי ישראל הנגזל ל"ח גזילה לגבי ב"נ חשיב גזילה להתחייב עליו ה"נ אע"ג דלגבי נגזל ל"ח גזילה לגבי הבורא חשובה גזילה כיון דלא קנאו בכלום ולא קרינן ביה לכם ואינו יכול לקיים בו המצוה אבל אם עשה בה שינוי מעשה אע"פ שאין חייב ליתן לנגזל כלום שהרי אין בו ש"פ כשר דכיון דאי הוי בה ש"פ הוי קנו ליה השתא נמי קני ליה, אבל אם לא שינהו כיון דאילו הוי בה ש"פ לא קני ליה ולא קרינן ביה לכם השתא נמי לא קרינן ביה לכם עכ"ל, נראה דעל פמש"פ אין הקדש חל וכ"כ רש"י גיטין דף י"ב וע"ש ברשב"א שהקדש חל על פמש"פ, ולפי רש"י בסוכה פמש"פ אין זה שלו, וזה דבר חדש:
יב בענין מסיר בדי ארון אם לגמרי או מזיזין כ"ד ג"כ חייב עי' מכ"ח סי' צ"ו:
יג בקורע פי מעיל או שארי בגדי כהונה כמה השיעור, ועי' ח"ס רס"ד ומנ"ח ק"א בשארי בגדים רק דרך השחתה חייב אבל ע"מ לתקן מותר אבל במעיל תמיד חייב:
יד ישוב על רמב"ם שפסק כל שאור אפי' כ"ש ופסק כרבא אין הקטרה פחות מכזית, ועי' שע"המ סוף פ"א מחמץ ומנ"ח סי' קי"ז מה שהעיר אם ח"ש בשאר איסורין עי' מ"ל בהלכות שבת פי"ח, ודג"מ תמ"ב, ומנ"ח סי' ח'. וש"א סי' פ"א וח"ץ סי' פ"ו אם עובר ב"י בח"ש, וגאון רעק"א זצק"ל הקשה האיך מתירין פחות פחות מד"א אם ח"ש אסור, וחותני מורי הגאון נ"י אמר כי ר"י סבר שבת דף ה' המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהם להוציאן דפטור שלא הי' עקירה ראשונה לשם כך, א"כ א"א שיבא לאיסור דאוריי' גם אם ילך עוד יותר כיון שעקירה הי' רק על פחות מד"א ודו"ק:
טו בענין שיעור מליחה לקרבן כתב רמב"ם אם מלח כ"ש כשר, וצ"ע אם כ"ש כשר א"כ למה באמת מותר למלוח שהיא מלאכה כאמרו במנחות דף כ"א תקריב ואפי' בשבת ועי' מנחות דף ע"ב אס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחה שבת ועי' ש"ך יו"ד סי' רס"ב ועי' שעה"מ פ"ג מיו"ט אם פחות ממיל אין עיבוד למה צריך קרא תקריב אפי' בשבת הא במליחת קדשים אין צריך להשהותו במולחו שיעור מיל, וליכא למימר דאצטריך קרא אפי' בשוהה שיעור מיל, הא ודאי ליתא כיון דיכול לקיים מצות מליחה בלי דחיית שבת כמו אם נקצר ביום כשר וכו' אע"ג דהקטרת חלבים דחי שבת אע"ג דכשרים כל הלילה מטעם שהרי דחה שחיטה את השבת, התם ה"ט משום חביבה מצוה בשעתה ע"ש ומל"מ פי"א משבת מביא בשם המחבר הגאון זצק"ל שמצא בכ"י למה צריך קרא כיון שאין עיבוד באוכלין, ותי' כיון שכולה כליל לאו כעיבוד באוכלין עוד תי' דתיקון קרבן כמעבד דמי, בזה מיושב גם קושיתו, ועי' בשע"המ:
טז בענין שמן ולבונה במנחת חוטא אפי' כ"ש, ושתיית מי סוטה אם צריכה כל הלוג:
יז בענין נותר לא נתברר ברמב"ם השיעור לא בקדשים ולא בק"פ ובמוציא בשר פסח מחבורה לחבורה כתב בכזית, ומנ"ח ס' ח' כתב במוציא בשר פסח דחייב מלקות כתב כזית, אבל כאן על לאו זה אינה חייב מלקות וח"ש אסור מה"ת א"כ אין נפ"מ ע"כ לא כתב בפירש, אך יש באמת נפ"מ לענין שבועה על ח"ש חל אם נשבע שלא להותיר או להותיר, כיון דאינו מפורש בתורה, ומיושב בזה קושי' פנ"י פ"ק דביצה שהקשה מנפ"מ לב"ש בשיעור חמץ דבעי ככותבת כיון על ב"י אין לוקין וח"ש אסור ע"ב ולהנ"ל יש נפ"מ לענין שבועה, ומצא כן בג"ו וש"ה, ולא זכיתי להבין לענין נותר האיך שייך ח"ש מטעם דחצי לאיצטרופי עוד, כי נותר חייב רק כשהאיר היום ואם לא הי' מותיר רק ח"ש האיך שייך חזי לאיצטרופי ועי' צלח פסחים בסוף, פסח וכדומה לא שייך ח"ש אסור, אולי כפי חקירת פמג"ד שהי' יכול להצטרף ועי' טיב גיטין דף י"ב:
יח בענין מוציא מע"ש בשאר צרכיו כתב רמב"ם עבר אלאו ולא נתבאר אם השיעור כזית או שוה פרוטה, ומנ"ח סי' תר"י אפי' כ"ש:
יט החורש בכחל איתן כמה השיעור, ואם תולדות למלאכה בשבת ג"כ בכלל לאו בנחל איתן שעה"מ פ"י מהלכות רוצח כתב נראה לי להוכיח מתוס' פסחים מ"ז ונראה לר"י דלא חשיב לאו דמעילה דלא חשיב אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחריש' כ"ש אבל אלאו דמעילה לא לקי עד שיחריש בש"פ, ובמכות דף כ"ב פרכינן אמתני' יש חורש וכו' מתקיף לה רב אושעיא וליחשוב כמי הזורע בנחל איתן, והשתא אם איתא דאחרישה וזריעה דנחל איתן לא לקי על כ"ש אלא בעינן שיעורא א"כ מאי פריך הא מתני' לא קתני אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כ"ש כי היכי דלא חשוב לאו דמעילה מה"ט כמ"ש התוס' וזה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה עכ"ל ועי' מנ"ח סי' תקל"א:
כ אם מקיים מצות אכילת קדשים בכזית דוקא או אפי' בכ"ש עי' בפנים, ועי' יומא דף ל"ט ת"ר מ' שנה ששמש שמעון הצדיק הי' ברכה בעומר ובשתי לחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע ויש אכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר וכו' וכל כהן מגיע כפול הצנועין מושכין ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו והי' קורין חמצן עד יום מותו, [וכל כהן מגיע כפול, שאינו כזית מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן ובימי שמעון אף מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם] תו"י אומר רבי דוקא מגיע כפול אבל בכזית לא הי' מושכין ידיהם כי דימו לקיים מצות אכילה אבל כאן לא הי' מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שביעין, וא"ת היכא דמגיעין כפול ושביעין כדאמרי' ריש פסחים איך מקיימו מצות אכילה, י"ל דלא בעי כזית לגמרי אלא כזית עדיף וחשיבא אכילה ולכולם לא הי' יכולין לחלק בשוה:
ריטב"א בעין יעקב דוקא כהן שמגיע כפול אבל מגיע כזית שיש בה מצות אכילה לא היו מושכין ידיהם דמצוה לאכול בקדשים אבל כפול לא הי' בו מצות אכילה כיון שאין בו שביעה, וא"ת א"כ מאי עדיפותא דשעת ברכה דאמרינן דכל כהן שמגיע כזית יש אוכל ושובע, וכי תימא דהתם אוכל ושובע בכזית ואלו הכא אינו שובע אפי' בכזית ה"ל למתני בהדיה, וכ"ת כפרש"י בימי שמעון אם מגיע כפול לא הי' מושכין ידיהן הו"ל למתני הכי, אבל י"ל דכיון בשעת ברכה כל כהן שמגיעו כזית הי' אוכל ושובע ממילא שמעינן דכשמגיעו כפול לא הי' מושכין ידיהם ממנו שהרי ברכה יש בו דאם אינו שובע יהיה סועד מיהת ונקט כזית משום דרובן הי' מגיע להן כזית מפני שהי' הלחם מתברך ולא שמעינן רבותא דאפי' בכזית איכא פעמים שביעה ופעמים הותרו עכ"ל ורש"י קידושין דף נ"ג הצנועין מושכין ידיהם ממנו דלא מהני להו מידי, משמע שאין שום מצוה לקבל כפול, וח"ס או"ח מ"ט כתב מ"מ איכא מצוה לקבל מת"כ אפי' פחות מכזית אלא דהואיל שאינה מצוה גמורה משכו הצבועים את ידיהם, דאלת"ה תקשי מחולין דף קל"ג וע"ש בתוס' ד"ה משקל עכ"ל אבל לב אריה כתב שם הכא במתנות כהונה אע"פ שהי' כהנים רבים מ"מ לאותו כהן שהי' נותנים צריכין ליתן לו דבר חשוב עם כל זה מייתי אביי שפיר הצנועים הי' להם להסתפק במעט לחם הפנים מבלי לדחות קדשי ה' אעפ"כ משכו ידיהם בכדי להיות די ספק לגרגרים מנועם זה מנע אביי ליטול בכדי שיגיע למי שצריך יותר ע"ש עי' מג"א נ"ג ס"ק כ"ו:
עי' מנחות דף מ"ה כל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים הא ישראל אכלי, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רבינו אמר כהנים איצטריך ליה ס"ד הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל ותוס' הקשו א"כ גם כלאים נמי נומא דהותר לכהנים הואיל ואשתרו להו בגדי כהונה, ודורש לציון דרוש א' הקשה מנ"ל דאישתרו נבילה גבייהו דילמא עשה אכילת קדשים דוחה ל"ת, אלא דאפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים כל אחד פחות מכזית וח"ש מותר מה"ת מדלא קפדינן בהא ש"מ דהותרה, ומיושב קושי' תוס' בכלאים הטעם משום עשה דוחה ל"ת אבל ר"י לשיטתו דח"ש אסור מה"ת א"כ מליקה וכלאים שוים דהטעם משום עשה דוחה ל"ת על כן אמר פרשה זו אליהו עתיד לדרשה, ובהגה מבנו הגאון ז"ל מאריך אם מקיים העשה בפחות מכזית ע"ש:
וח"ס או"ח מ"ט כתב אכילת קדשים בכזית כדמוכח בזבחים דף צ"ז, דאי ס"ד דיוצא במצות עשה בכ"ש א"כ לא אתי עשה ודחי לא תעשה דכזית פסולים ומ"ש אם פסולה תפסל ה"ל וצריך לאוכלה בפחות מכזית ומאי פריך הש"ס אע"כ אינו יוצא י"ח בפחות מכזית לכאורה פלא וכי מקיים העשה בחצי זית הפסול שמצטרף לחצי זית קדשים כמעט משמע משם להיפך שמקיים העשה בחצי זית לבדו ועי' ח"ס ק"מ ותשובת מהרי"א או"ח קמ"ז היטיב] והא דאמרי' ביומא שמגיע כפול נלענ"ד דסגי באכילת כזית אחד מכל קרבן, בודאי אם לא הי' נאכל מלח"הפ רק פולין פולין לא הי' מתקיים מצות עשה כלל אבל באמת כה"ג נטל חלק בראש ואיהו אכל כזית בהדי אכילת פרס כמצותו [משמע דוקא תוך אכ"פ ועי' לעיל בסי' ט"ז] וכל כהן שיאכל כזית כל אחד מקיים מצות עשה, ועי' מוצל מאש עכ"ל, ועי' מנחת חינוך סי' קל"ד וסי' ק"ב שמאריך בו, עוד כתב ח"ס יש ללמוד מתו"י ממ"ש דאי הי' שבעים מאכילה כפול הי' חוטפים ג"כ ש"מ דכל אכילה שאדם שבע מאותה מאכילה ע"י שמברך במעים יי"ח כמו בכזית והוא דין חדש והסברא נותנת כן שזהו בכלל אכילה דקרא, ופי' המאמר שקב"ה השיב למה"ש שהם מדקדקים עד כזית, בהיפך מהמובן והוא דבשעת ברכתן של ישראל הי' ברכה מצוי ואוכלים ושובעים בפחות מכזית, ולענין בהמ"ז קרוב לודאי דאי שבע בפחות מכזית דחייב לברך, וישראל קדושים הם החמירו על עצמם משום חומר לאו לא תשא לאכול עד כזית אפי' שהי' קשה להם ע"ש כי מתוק הוא, וחידש שלא מביא פנים יפות שכתב ואכלתם לחמכם לשובע שאפי' אוכל קימעא ישבע ממנו א"כ חיוב הברכה היא מדאוריי' אפי' בקימע' כיון ששבעו ממנו ע"ב:
הצלח ביצה דף י"ט מסופק אם בקדשים קלים מצות עשה באכילה ואדמ"ו הגאון ני' בהגה למצות ה' סי' קב הקשה מרש"י פסחים נ"ט מבואר דאכילת קדשים בבעלים מצוה ע"ש ומצאתי שפלוגתי' בין רן וראש נדרים דף ד' קשרי לה למיכל קדשים ע"ש וכוונתי למנחת חינוך סי' ק"ב ע"ש, ועי' מנ"ח סי' קל"ד מה שמשיג על ש"א סי' צ"ו שכתב ואכלו על כל הפסח קאי ולא על כזית ע"ש:
כמה שיער בנותר שחקר המחבר ז"ל עי' מנחת חינוך סי' ח' שמאריך בו, והנה בימי בחרותי שלא הי' אז אחרונים אלו נגלה בהדפוס זכיתי לחקור כמה חקירת בענין זה, ואמרתי לחלק בפסח שאכילה בכזית גם נותר בכזית וראיה מפסחים דף כ"ח מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה כראה ששוה נותר לחמץ מה חמץ בכזית גם נותר בכזית, אבל בקדשים שמצוה גם בכ"ש גם נותר בכ"ש והארכתי בו במכתב לאדמ"ו הגאון דהוסט ני' שהי' אז אבדק"ק יערגען, ואעתק תשובתו הרמתה בקיצור: ב"ה יערגן עש"ק ב' שבט תרב"י לפ"ק:
החיים והשלום וכ"ט להב"ח המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת כ"ה זוסמאן סופר ני':
מכתבו קבלתי ובאתי להשיב שואלי דבר, על דבר ה"א הספק אשר כתב מעלתו כמה שיעור לעבור בלאו דלא תותירו אמת שאין שיעור מפורש ובחינוך קמ"ב כתב שאין להניח שום דבר, ומעלתו כתב לחלק בין נותר דפסח לנותר דשאר קדשים, ולענ"ד כראה דאין חילק, וראיה ברורה לזה מזבחים דף ל"ו תרתי לאו למה לי לאו דלא תותירו דפסח ודתודה, ואי סק"ד דפסח בכזית ותודה בכ"ש א"כ פשיטא דאיצטרך תרווייהו ובאמת תוס' שם הקשו היאך נילף מזה ובה"ז וצ"ק עמדו בזה מאי כוונתם, ואי הוי חילק לענין כזית וכ"ש מובן כוונת התוס' מ"מ הש"ס דפריך תרתי למה לי מוכח דשווין וא"כ כיון דמפסחים כח כתב בעצמו דמוכח בשיעור לא תותירו הוא בכזית כונו שיעור ב"י, א"כ מינה דגם שיעור נותר דכל הקדשים הוא בכזית [והאריך בו, ואח"כ כתב מורי הגאון ני'] ועוד הרי בפסחים ק"כ למ"ד משום עצלי כהונה שיעורו בכזית כאיסורו ואי ס"ד דגם על כ"ש מוזהר אפי' בכ"ש יטמא את הידים, ונהי דרשי' בפסחים פ"ק פי' כאיסורו היינו איסור אכילת נותר עכ"ח לא תותירו יליף מאיסור אכילתו דהרי משום עצלי כהונה גזרו טומאה וא"כ גם מזה ראיה ששיעור נותר בכזית וגם אמרו בדף פ"ד דבכזית דווקא איכא מצות אכילה ואי אית ביה איסר נותר א"כ אכתי איכא מצות אכילה משום לאו דלא תותירו ואע"ג דהתם בפסח איירי מ"מ כבר הוכחתי מזבחים לו דאין חילוק כו' והנה אחרי שבררנו דשיעור לא תותירו בכזית נבאר ספק השני כמה שיעור מצות אכילת קדשים, לענ"ד דשניהם שוין וראיה מיבמות דף מ' פריך למה ליה מצות תאכל תיפק ליה מואכלו אשר כופר לימא דבא לצוות במצות אכילת כזית, וע"כ דלעולם מצות אכילה בכזית, והאריך בתו"י שהבאתי לעיל ומסיים ואכלו אותם אשר כופר בהם כולל ב' מצות אם מגיע לו כזית מצותו בכזית אבל אם אינו מגיע אליו כזית מ"מ המצוה שיתאכל בין כולם כל הקרבן, ומה שכתב מעלתו ראיה מזבחים לא, לא הבנתי אפי' לדבריו הרי איכא אכילת פסח אכילת גבוה, אלא ודאי אכילת גבוה מקרי רק הקטרה, ואכילת הדיוט היינו אכילת קדשים כו', יהי' ה' עמו ויעל מעלה מעלה דברי ידידו הד"ש ה"ק משה שיק מברעזעווע:
כא בענין שלא לשנות מגרשי הלוים כמה השיעור לשינוי זה, ועי' מל"מ פי"ג משמיטה:
כב בשורף עצי הקדש דלוקה משום דלא תעשון כן כמה השיעור, והנה פמג"ד וח"ס הקשו בסי' ל"ב על מהר"פ שמובא במג"א סי' קנ"ב במטלטלין לא שייך נתיצה והקשו שמבואר משורף עלי הקדש שחייב וכו' וחותני מורי הגאון ני' אמר בודאי מה שכתוב בפירש בתורה ואשריהם תשרפון באש על זה קאי לא תעשון כן לה' א"כ שריפה בודאי אסור גם במטלטלין רק נתיצה במחובר הנה מעילה רק בפרוטה כמש"כ רמב"ם פ"ז ממעילה יראה לי שאינה לוקה על פמש"פ וע"ש במל"מ, אבל גם בפחות מש"פ צריך לשלם הקרן, ועי' רשב"א גיטין דף י"ב וטיב גיטין שם: