אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי יורה דעה › סימן ט

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

יורה דעה · סימן ט

סימן ח

שיל"ח פעה"ק ירושת"ו יום ב' כ' מנ"א תרפ"ח צדיק כחמר יפרח ה"נ הגאון הגדול האדיר שאין גומרים עליו ההלל וכו' וכו' כקש"ת מרן שלמה אליעזר אלפנדרי רב דכמה קהלות קדושות, וכעת בפעה"ק ת"ו שלמא יסגא:

הנה בדבר מה ששאלתי מרו"מ הדר"ג שליט"א על פה ואז הייתי מוכרח לנסוע ליפו ת"ו וגם שם לא שלותי מרוב הטרדא ותמול ב"ה שבתי לביתי ואמרתי לבא ולהציע דברי בכתב ואף אם יהי' בקיצור יהא די בשביל רו"מ הדר"ג שליט"א אשר לבבו רחב כפתחו של אולם:

וזה הדבר הנה ידוע שאחרי כל ההתלבטות של האנשים הסובבים על החנויות להפריש תרו"מ נשאר תמיד השוק בחזקת דמאי וזה מזמן שנמצא ת"ח מיקירי ירושלים שקבל עליו את הטורח לקנות טבל ודאי מכל מיני הפירות והירקות והוא מפריש בכל בוקר ובוקר בשביל אלו האנשים שמלאו את ידו להפריש בעדם תרומ"ע לפי האומר כמה שיאכלו בכל יום וכמובן בעוד יתרון:

והנה אף שאין זה מן המוקף מ"מ נראה דלדידן כיון דהתרומה והתרומת מעשר נשארים תחת ידו וא"כ היא שירפן מותר להפריש אפי' לכתחלה דכיון דכל עיקר הטעם שלכתחילה אין להפריש אלא מן המוקף הוא כמ"ש רש"י (חולין ז') דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד או נרקב ונמצא שאינו אומר כלום ואוכל טבלים וזה שייך רק כשהתרומה היא במקום אחר אבל היכא שהתרומה היא תחת יד המפריש ורק הטבלים הם במקום אחר מאי איכפת לן אם הטבלים נאבדו או נרקבו א"כ כבר א"א שיאכלו בטבלם והתרומה הלא בכל אופן הוא ישרוף:

ומאי דמצינו (עירובין ל"ב) דאף שהתרומה תחת וד המפריש ותלו זה בדין שלא מן המוקף שם הוא הריעותא מפני התרומה והתרו"מ הניתן לכהן והמעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים וכיון שהטבל שנמצא במ"א נאבד או נרקב ממילא נשארים התרומות והמעשרות בטבלם אבל כעת שכל ההשתדלויות הוא רק לתקן את הטבל אבל אין נותנים לכהן את התרומה וגם אין לפקפק ע"ז מטעם דכל מה דאיהו לא מצי עביד שלית נמי לא מצי עביד דבאמת בזה לא בעינן שליחות ודאי רק בגלוי דעת כמו שפסק התרומת הדשן סי' קפ"ח והובא במיל פ"ב מה' בכורות ה' א' בסוף התשובה:

וכן אין לחשוש בזה מטעם אין שליח עושה שליחותו ואפי' להסוברין דבתרומה שיש עיקר בדאורייתא ל"א חזקה שליח עושה שליחותו דהכא כיון שהשליח הוא המתחיל לאמר שיפריש ע"י בכגון דא הובא במל"מ הירושלמי דאמרינן חזקה שע"ש אפי' בדאורייתא ממש וגם אין בזה חשש משים ברירה כיון דהתרומה הוא מבורר למפרע בזה רמזתי על כל הענינים אף כי קצרתי ובזה אני מחלה את הדר"ג שליט"א שיכבדני בהסכמה אם ימצא דברי לנכונים ואם ימצא לנכון לסתור דברי נא בל ימנע להודיעני כי כך דרכה ש"ת זה בונה וכו' ובזה הנני חותם דברי בכל חותמי ברכות דשן ורענן יהי' וינוב עוד בשיבה טובה עד ביאת משיח צדקנו ועד בכלל כעתירת הצעיר והזעיר:

מרדכי ליב רובין ב"ה אה האור כי טוכ אויר הוא מרא"ש מע"כ רם אח"א משבחא סולת נקיה מירא דכיא דין הוא הדר בקו' נהדר מהר"ר מרדכי ליב רובין שליט"א הראב"ד למקהלות אשכנזים בעיה"ק ירושת"ו.

קדמאה שלים שלומי אמוני וכו' מכתבו קבלתי אודות ח' אחד הי"ו שקבל עליו לקנות טבל ודאי מכל מיני פירות וירקות והוא מפריש בכל בוקר ובוקר תו"מ על כו"כ אנשים לפי האומד כמה שיאכלו בכל יום שטוב הוא עושה ואף שאין זה מן המוקף מ"מ כיון דהתו"מ נשארים תח"י ושורפן מותר אף לכתחי' כיון דהט' דבעי' מן המוקף כת' רש"י פ"ק דחולין דשמא אינו בעין ונמצא אוכל טבל אבל הכא שהתרו' תח"י המפריש אף שהטבל הוא במ"א מאי איכפת לן ואף דבערובין דל"ב שהתרו' ביד המפריש עכ"ז אמרו דבעו מוקף התם הוא שאם הטבל נאבד נשאר התו"מ בטבלם, אבל כעת שאין נותנים לכהן וגם אין לפקפק מט' דכל מלתא דלמ"ע וכו' דבאמת בזה ל"ב שליחות רק ג"ד כמ"ש תה"ד סי' קפ"ח ה"ד מ"ל פ"ד מבכורות בסוף התשו' זתו"ד, ובקש ממני לחוות דעתי אם אני מסכים עמו או"ל, והאמת אגיד שמפני כמה סיבות איני יכול לבא בארוכה בדברים שבכתב וגם שספרי אינם מסודרים וקשה עלי למצוא שום ספר כידוע, אבל עכ"ז דחקתי את עצמי כדי לעשות רצון צדיק, ע"כ יהיו דברי מעטים בקצר אמיץ מה שנוגע דוקא לענין דינא, וזה החלי בע"ה.

ואומר דעמו הס"ר דכל דבריו הם מן המתמיהים דלא זו בלבד דכת"ר רוצה לעקור שורש נטוע והלכה רווחת מכל הפוס' דגם כעת אסור לתרום שלא מן המוקף אלא דג"כ אינו עושה כלום וחושב לתקן והרי היא מקלקל ראשונה יש לתמוה טובא במה שרצה לדקדק ממ"ש רש"י ז"ל דאף אם היה ניתן להאמר כן איך לא הביט עין שכל הגדולים דחו למ"ש רש"י בטעמא דבעינן מן המוקף דהא ליתא כדיראה הרואה לרבותי' התוס' במס' גיטין ד"ל ע"ב ד"ה לתרום דתרומה גדולה מדאוריתא בעי מוקף ואפי' שתיהם לפניו ובת"מ בעי מוקף מדר' משום אטו תרו"ג ואפי' שתיהם לפניו וכו' ע"כ וכ"כ התו' בכמה מקומות בש"ס ע"ש, וכ"כ הרמב"ן והריטב"א והרא"ש בתוס' ביבמות דצ"ג ובפה"מ והר"ש ז"ל וכ"כ הרשב"א בחי' ובתשו' וכ"כ ר"ת ז"ל בס' הישר וכ"ן מרע"ב בפה"מ וגם הרמב"ם אף שאינו מבואר בפי' בדבריו וחלוקים המפר' בדעתו מ"מ מפו' יוצא למבין דל"פ כטעמו של רש"י וגם הראב"ד בהשגות דנר' דל"ס כס' כל הראשונים הנ"ל הרי מבואר דלא ס"ל כטעמו של רש"י ע"ש בדבריו ודו"ק וכ"פ הטוש"ע דבעי סמוכים ורק דנגיעה ל"ב ועין בהגהות דשיכי לס' זרעים דקמ"ה ד"ה ימלא כלי מלא ע"ש ומלבד מה שדחו הראשונים ז"ל דליתא לטעמו של רש"י מהספרי וירושלמי דילפי מקראי וס"ל דדרשה גמורה כן נראה ג"כ ממתני' דפ"ג דמע"ב בחביות דמשתפן דמפריש מכל אחד ואחד ודוק כי קיצרתי וגם דבדעת רש"י יש מפרשים דל"ק כי אם רק בתרו' מעשר ע' בחי' הרמב"ן גיטין ופנ"י ואף שהרד"א בקונ' דצ"ט רצה להכריע שכ"ה ג"כ דעת רש"י דהוי דאורייתא ושכן נראה ממ"ש בסוטה דל"א אלא שחזר בו ממ"ש פ"ק דחולין הרואה בספרי רבני האחרונים שכת' גם משם לא מוכח מידי משום דשם כבר הופרש תרומה גדולה אף אם הוא חו"ל ולא היה לחוש כי אם רק לתרומה גדולה אם הוא ארץ ישראל ובשגם שהוא בתרומת ירק ודו"ק כי קיצרתי דאין לי פנאי וגם נ"ל דגם לרש"י דבעי דוקא שיהא התרומה סמוך לטבל הא לא"ה לא מהני ואף שאין לחוש שמא אותה שעה אינה בעין וה"ק משום דשמא בפעם אחר יבא לתרום כשאינו בעין ולכן הצריכו שצריך תמיד שיהא סמוך וזה מדוקדק בלשון רש"י דכתב וז"ל מוקף סמוך כמו אין מקיפין ב' חביות דאסור לחבר לומר תבואה שיש וכו' ע"ש דנראה כסותר עצמו בדבור אחד מרישא לסיפא ועל פי האמור אתי שפיר דגם הוא ס"ל דמפני החשש הצריכו חז"ל לעולם דבעינן מוקף שהוא סמוך שלפי"ז לא קשה ממתני' דמע"ב וגם לא הק' ע"ד המפרשים ממתני' הלזו ונמצא דמלבד דהט' שכתב רש"י ז"ל אפי' היה מפורש בדבריו דאף לתרומה גדולה מ"מ כל הפוס' חולקים עליו ולא מצינו לו חבר ועוד זאת אינו ברור דכ"כ גם לתרומה גדולה ושם יש לומר דגם לדעתו שאף בתרו' מעשר דבעי עכ"פ שיהא סמוך הטבל עם המעשר דוקא מחשש שמא יבא לתרום כשאינו בעין וכדכתיבנא ודלא כמ"ש כת"ר:

גם מ"ש עוד דהיכא שהתרו' ביד המפריש שהחשש הוא מפני התרו' ותרו"מ הניתן לכהן ישארו בטבלם כעת אין לחוש שהוא לשרפה זתו"ד אלא שדבריו באו מעורבים ומבולבלים ויש בהם מן הגמגום ולא ידעתי למה הוצרך לכך בנ"ד כיון שמה שמפריש הוא לפי האומד מה שיאכל בכל יום לפי"ד שמועיל לדעת רש"י ואם כונתו לומר שגם בעלמא יוכל לתרום על הטבל שבמקום אחר ואין לחוש אף אם נאבד ואינו בעין בעת ההפרשה לפי דעתו דמועיל ומלבד דכבר כתיבנא דהא ליתא גם לסברתו נמי הא ליתא דגם ע"כ דעומד לשריפה אסור לעשות כמו מקודם וכדאשכחן במ"ש דאין להפריש מן החיוב טל הפטור ופסקו כן הפוס' שכן הדין גם בזה"ז דעומד לשריפה ואם תרם אין תרומתו תרו' ופ' הרמב"ם בפ"ה מהתו' הי"ב דודאי אסור לעשות כן גם בזה"ז וגם מאי דקי"ל דאין מפרישין מדבר שחייובו מהתו' על דר' שהוא גם בזה"ז וכבר מזה זמן רב עמדתי ע"ד הרב מוהר"א עזריאל בתשו' כי באה בס"ה שמחת יו"ט סי' ב' דכת' דבשלמא לתרום מן החיוב על הפטור דאין תרו' תרומה ודאי דגם בזה"ז כן אבל בתורם מן החיוב על דבר שחיובו רק מדר' דתרו' תרו' ולא תאכל עד שיוציא תרו"מ בזה"ז דלאיבוד אזלא יוציא וישליכהו ארצה וכבר בא חכם ויפה אמר חנן הרב מוהריט"א בסי' ג' והשיב וז"ל דכיון דבזמן שהתרו' ניתנה לכהן לכתחי' לא יפריש מחיוב דאוריתא על דר' אף בזה"ז דלאיבוד אזלא לא פלוג רבנן ולכתחי' אסור להפריש מחיוב דאוריתא לחיוב דרבנן ע"כ ודברי הרב נכונים ולא זו בלבד שדעת הרבה מרבני אחרונים מתבאר כן וע"ש בנדון ההוא וגם בנדונים אחרים וכן מפורש יוצא מתשו' מהר"ם ב"ב הארוכות סי' ש"ט וסי' קכ"ג וע"ש דאפי' חד מדר' על תרי מדר' דמחזי כמו מן החיוב על הפטור ואסור גם בזה"ז עש"ד וכן כתבתי ג"כ מגדולים אחרים אשר לפי"ז י"ל מ"ש הלבוש וש"ך דמאי דבעי' בתרו"ג מן המוקף הוא מפני שהוא מאומד דע"כ ליתא וכמו שהק' הדגמ"ר דלק"מ משום דאף דנתבטל הט' בעי מוקף כמו מקודם אלא דזוהי שק' דזהו ס' הראב"ד ויחידאה היא ואכמ"ל מאפס הפנאי וגם נשאתי ונתתי במ"ש הראשונים דדבר שנאסר אף אי נתבטל הטעם דאסור והארכתי הרבה. ובכן גם מ"ש בשאלה דלוקח טבל ודאי מכל מיני פירות הוא ג"כ שלא כדין לפי"ד בשאלה שהוא על טבל דמאי ומע"כ לא הרגיש בזה וגם מדקפיד ליקח טבל ודאי על טבל דמאי נראה שהחכם ההוא אינו בקי בדיני תו"מ וגם נראה דלא טוב עושה מ"ש בשאלה דהוא מפריש מכל מיני פירות וירקות לפי האומד כמה שיאכלו דשמא לא קנה מאותו המין ונשאר בטבל ואסיר.

וגם יש לתמוה על כת"ר איך נחה דעתו במה שהוא אומר שהוא מפריש בכל בוקר לפי האומד כמה שיאכלו בכל יום דזה דבר דלא אפשר שיכול לשער באומד על כמה מאות אנשים ושלפעמים יבואו להם איזה אורחים שהאדם עצמו לא יוכל לידע מקודם איזה פעם שיעור מה שיקנה, והרי אמרו במס' ערובין דל"ב ע"א דהאומר לחבירו צא ולקוט לך תאנים מתאנתי דמעשרן ודאי מפני שאין ספק לומר שמא בע"ה מעשר עליהם ממ"א דהא לא ידע כמה ליקט ע"כ הרי דאין אפי' ספק לומר דשמא עשר באומד מה שיוכל להיות שילקט ולכן עכ"פ יהיה דמאי משום דזה אי אפשר לשער ואף שהתאנה והאיש לפניו וא"כ כ"ש בנ"ד דאי איפשר לכוין ולעמוד מה שצריך לתרום תרו"ג ע"כ וכ"ש לפי מ"ש הראב"ד והנמשכים אחריו הלבוש וש"ך הט' שצריך מוקף בתרו"ג ומה גם דאעיקרא דמלתא הרי קי"ל דאין מפריש תו"מ מאומד:

נמצ"ל דמכל הט' הנ"ל לא טוב עושה הח' הזה ואף אי לא היה כ"א רק משום שהוא שלא מן המוקף לבד ואת זה אגיד דעלה במחשבה להליץ דבנ"ד לא בעי מוקף לפי מ"ש כת"ר בשאלה דנ"ד הוא דמאי וא"כ הוא הרי כת' בס' לא נודע שמו בפ"ק דקידושין בעובדא דר"ג דיש מי שאומר דדמאי הוא ולכך לא חש ר"ג אם הפריש שלא מה"מ ע"ש האמנם הא ודאי ליתא דמלבד דראשו' חולקים וכמש"ל דגם בתרומת מעשר דמאי בעי מן המוקף כמתבאר ממ"ש התו' פ"ק דחולין ע"ש ר"ת דר"מ שאכל עלה של ירק בב"ש דדמאי היה וכ"כ בע"ז דכ"ח ע"ב ד"ה בצר ע"ש וכ"כ הר"ש והרא"ש בפיה"מ פ"ק דדמאי מ"ג ע"ש וכבר כת' בזה במ"א ועוד דבנ"ד דודאי מ"ש שהוא דמאי הוא לשון מושאל וכונתו שהוא ספ' דבדמאי א"ץ להפריש תרו"ג ובכן מ"ש כת"ר דיש מסתובבים על החניות להפריש תו"מ ואעפי"כ נשאר תמיד השוק דמאי כונתו הוא דאינם מתקנים כראוי ולכן יש ספק בדבר לפי"ד והוא מגרע גרע מדמאי משום דבדמאי לא יש חשש על תרו"ג וגם על תרו"מ רוב עמי הארץ מעשרין הם משא"כ בנ"ד:

והנה לא ראיתי להאריך עוד מפני שכל מ"ש לא נצרכא אלא להשיב ע"ד ולהתלמד במ"א אבל בנ"ד הח' הזה השליח לא עושה כלום משום דקי"ל דאם הוא שליח להפריש ע"ד שאינו בעו' אף אם הפריש בעת שהוא בא לעולם שלא עשה כלום מפני ששליחותו בטל וכ"ש וק"ו אם הפריש על טבל שלא בא לעולם ואח"כ בא לעולם שאף הבע"ד עצמו לא עשה כלום והוא טבל גמור ולכן מאי דפשיט"ל לכתר"ן דבהפרשת תרומה דלא בעי' שליחות כמ"ש הה"ד סי' קפ"ח ה"ד המ"ל רפ"ד מה' בכורות והא ודאי שגיאה גדולה ועמו הסליחה דודאי בהפרשת תרומה בעי' שיהא ראוי לשליחות כמ"ש אתם גם אתם לרבות שלוחכם שיהא בר שליחות ומשם למדים שלוחו של אדם כמותו ושיהא השליח בר שליחות ומדעתו של בע"ד שעשאו שליח בפירוש וכתב הרשב"א בחי' לפ"ד דנדרים בההוא דאבעי"ל בתורם משלו על של חברו וז"ל ק"ל דהא שליחות לאו מדין דניח"ל או לא ניח"ל, אלא גזירת הכתוב היא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם וכו' ותדע לך שהרי האומר לחבירו צא ותרום לי והלך ומצאו תרום אמרי' רפ"ק דחולין שאינו תרום דדילמא גברא אחרינא שמע ואזל ותרם ורחמנא אמר אף שלוחכם לדעתכם ואע"ג דהתם ניח"ל שיתקן את כריו ע"כ וא"כ איך יעלה בדעת ואפי' במחשבה דהתה"ד ס"ל דבתרו' לא בעי' שיהיה שליח ולדון מזה דיכול אחר לתקן כריו של בע"ד אף דהבע"ד לא מצי משוה שליח ונראה דאגב טירדיה לא עמד בשורשן של דברים ואף לא בדברי התה"ד במקומם ואפי' בדברי מור"ם בהגה שה"ד ומ"ש האחרו' הט"ז וש"ך והא לך תשו' התה"ד שנ"ד היה שבעלת הבית הלכה לחוץ אחר שלשה העיסה ולא חזרה להפריש חלה ומפני זה תתקלקל העיסה ולכן רוצה המשרתת להפריש והשיב הרב דאע"ג דלענין תרומה בענין שליחות מאתם גם אתם כיון דזכות הוא לה שמתקלקלת העיסה הא קי"ל דזכיה מטעם שליחות אתרבי דכתב הר' דאע"ג דבעי שליחות מדעת דהכא חשוב כאילו עשאו שליח והוי דומיא דאתם בעת ההפרשה דאנן סהדי דאי הוה הוא ניח"ל ומזה זמן רב עמדתי ע"ד הרב דכתב דאף דבעי' שליחו' מדעת דאם ניח"ל דהוי שליח דנרגש מההיא דפ"ק דחולין דאע"ג דידע האי בעידנא דתרם דניח"ל דהוי תורם שלא מדעת ולא הוי תרומה וע"ז כת' דדוקא התם בתרו' שאני די"ל דדעת בע"ה דיתרום שלוחו משום דידע ומכיר באיזה מדה רגיל בע"ה משא"כ בחלה בזה"ז דהכל שוים ע"ש דמדברי הרשב"א אין נראה כן מדכת' הרב להוכיח דשליחות לאו מדין דניח"ל אלא גזירת הכתוב הוא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם ממ"ש דהאומר לחבירו צא ותרום והלך ומצאו תרום דדילמא איניש אחרינא ואע"ג דניח"ל וגם זכורני דראיתי להרב קצות החושן בסי' רמ"ג דדחה למ"ש התה"ד משום מ"ש הרשב"א דהפרשת תרו' אין בזה משום זכות אלא ניחא בעלמא ולא אמרי' זכין לאדם אלא במה שיש זכות וכו' ובאתי לכלל ישוב דכוונת הר' הוא משום דהוי אומדנא דמוכח דניח"ל והוי כגילוי דעת בעת ההפרשה ועשיתי סמוכות לדבריו ממ"ש הראשונים בגילוי דעת סגי ואם דלא סמך ע"מ שיש חשש קלקול וכבר כת' מן הפוס' שפוסקי' ב' טעמים הוא מפני שאינו סומך על טעם אחד ועמ"ש הב"ח סי' שכ"ח וש"ך ס"ק ה ואכמ"ל ומ"מ הדבר ברור דמ"ש התה"ד דמהני בנ"ד הוא דוקא משום שבעלת העיסה היתה יכולה להפריש באותה שעה ולכן גם המשרתת הוי כאילו נתנה רשות בשעה שהפרישה אבל אם הוא קודם שבא לרשותו אז ודאי לא מהני אפי' עשאו שליח בפי' מקודם דקי"ל בכל דוכתא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ובכן בנ"ד אף אם עושין הבע"ב להח' הזה שליח בפי' שיפריש לכל מה שיקנו השליחות בטל ולא מהני הגילוי דעת שמקודם ואפילו שהדבר ברור ופשוט דגם בהפרשת תרומה וחלה אמרינן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח דמ"ש אומר ג"כ דכבר הדבר מפו' בדברי הראשו' בפרעות גם לענין תרומה וחלה וכדיראה הרואה לרבו' בעלי התו' בפ' הריני נזיר ד"ב ע"א ד"ה באשה וז"ל וא"ת והא מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וכן התלמידים וכו' ואיך נעשה שליח בדבר הזה הא בשעה שעושה אותה שליחות לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו ב"ח וכו' ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסא מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהיה נילוש ודברים שבידה קיימים ואין זה שלא ב"ל כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר דבר שבא לעולם וכו' ומ"מ בהאי טעמא לחודיה לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל מדאמר פרק ר"ג דנ"ב האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה מיהא אם ירצה ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא ליה והא בידו לבא עליה ולגרשה אלא ודאי כון דהשתא לא מצי לגרשה לא מצי משוה שליח כיון דמחוסר מעשה לבא עליה הכא נמי כיון דהשתא לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישא וגלגול עכ"ל והיה נראה לע"ד דהתו' אינם חלוקים ע"ד ר"ת בעיקר ההיתר אלא דהתו' כת' דמטעם הזה לבד אינו מספיק וצריך ט"א אמנם ראיתי להרב המאירי ז"ל שכתב וז"ל כת' בתוס' שכל שיש שפחה ישראלית או שמש ישראל בבית ולשין עיסה ותורמין חלה ברשות בעה"ב צריכים ליטול רשות בשעת גילגול ואין רשות שקודם גילגול מהני שהרי קודם גילגול אף היא אינה וכולה לתרום וכל שאין היא יכולה לתרום אף שליח נמי לא מצי משוי ולפי דרכך למדת שאשתו של אדם מיהא תורמת או מתרמת שלא ברשות בעלה וכן הדבר מתברר ביבמות פרק יש מותרת במעשר ראשון מדכתיב גביה אתם וביתכם והוא הדין לשאר מעשרות ובתרו' ובחלות הנה מבואר דהבין דהתו' חולקים ע"ד ר"ת וס"ל דבעי' דוקא שיטול רשות בשעת הגילגול ומכאן נר' דלא כמ"ש התה"ד שכת' וז"ל ואפי' אין כאן חשש קלקול העיסה אמר' דזכות הוא כיון דרגילות הוא לפעמים שבע"ה נותנת רשות למשרתת להפריש חלה אפילו בפניה ע"כ:

וע"ע במרדכי חולין פ' כ"ה סי' תרפ"ט דכתב וז"ל המפריש חלה צריך ליטול רשות והתלמידים שהם כמו אורחים יכו"ל לבע"ה להפריש מכל עיסות שיהיו לו ואפילו מאותו שיקנה אח"כ וא"צ ליטול רשות בכל פעם ופעם, אשה יכולה לומר לחברתה קחי חלה כלומר קחי קמח ולושי עוגות להפריש לי חלה אעפ"י שבשעת הציוי היה קמח ולא היתה ראויה לחלה והמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וכמ"ש בפ"ב דנזיר ע"כ וע"ע במ"ש הרב"א בנזיר שם מתוס' הרא"ש ומשם הר' עזריאל ובס' אור זרוע סי' רכ"א דל"ד ובמ"ש הר' מש"ל רפ"ד מ"ה תרו' ובתשו' דשיכי לס' זרעים דקמ"ה ויש להרחיב הדבור בזה לעת הצורך כי אין צורך בנ"ד ולא כתבתי כ"א רק מה שמפורש בהם דגם בהפרשת תו"מ וחלה דכל מלתא דלמ"ע אינו יכול למרום השליח דהגם שכ"ז הוא דברים פשוטים ודלא כמו שלמד כת"ר מתה"ד דהא ודאי ליתא ובכן בנ"ד אפי' אי מנוהו שליח מקודם למה שיקנו אח"כ שיפריש בעדם אינו מועיל משום דבעי' שיעשה שליח להפריש בעת שהפירות הם אצלו וברשותו ונמצא דגם מהצד אסור להפריש וגם בדיעבד לא עשה כלום דעלה על דעתי לומר דאע"ג דבעלמא הדין כן הכא שאני דמצי למנות שליח ואף דלמ"ע השתא משום דלא אמרו כן אלא בתורם משל בעל הכרי אבל הכא שתורם משלו הרי פסק הרמב"ם דלא בעי' שיפריש מדעת בעל ואע"ג דאבע"ל בנדרים ד' ל"ו ולא אפשיטא הרי כת' הרשב"א והרמב"ן והריטב"א דנפשטא הבעיא ממ"ש פ"ק דבכורות דפודה פע"ח ש"ח דפדוי וע"ש במ"ל וא"כ פודה משלו על ש"ח לא בעי שיהא מדעתו אע"ג דאכתי מדין שליחות הוא י"ל דאע"ג דבעת שאומר לו שיפריש בשבילו לא מצו עביד מ"מ מהני מה שמפריש ומהתי' על כת"ר דטרח להביא ממ"ש הר' מש"ל על תה"ד דלא דמי כלל והי"ל בפשיטות מזה שהוא ראיה גדולה דאע"ג דבעת שליחות הבע"ד לא מצי עביד דמהני השליחות אמנם בקושטא הא נמי ליתא משום דהך מלתא דכשהוא משלו ע"ש דל"ב שיהא מדעתו אינו מוסכם ורבים חולקים וס"ל דלא אפשי' בעיין ויש להחמיר בתו' משלו דבעינן דוקא שיהא בשליחות גמור ומדעתיה דבע"ה כדיראה הרואה לרבותי' בתוס' בפ"ק דבכורות בדין פודה פט"ח ש"ח גם הרב המאירי בחי' לנדרים דל"ו כת' וז"ל שלא הוברר יפה בגמ' אם התו' משלו על חבירו צריך דעת או לא עד שהרבה מן הפוס' הניחוה בספק ומחמירין בה ע"כ הרי דגם בתורם משלו על ש"ח רבותי' התוס' ורבים ס"ל דבעי' שליחות גמור ומדעתיה של בע"ה ולדעתם אי בעת השליחות לא מצו עביד לא בצי משוה שליחו כיון שכן יש להחמיר וכמו שהעלתי במ"א דאף למ"ע בתרו' בזה"ז דר' יש להחמיר בס' משום דעיקרו מהתו' ושכ"כ הראשו' ז"ל והדברים ארוכים ואכמ"ל:

ועוד דאף אם נאמר בדברי הסו' דבתו' משלו על ש"ח ל"ב דעתו של בע"ה מ"מ הכא לא מהני משום דגם בעת שהוא תורם על אנשים עדיין לא קנו והוא תורם ע"מ שיקנו והא ודאי הדבר פשוט וברור דלא עביד כלום ומעשיו בטלים וכמ"ש במס' קדושין פ' האומר וכ"כ כל הפוס' דכתי' לעיל הגם דמלבד כל האמור דלרווחא דמלתא אמינא דבגדול מזה מפורש בש"ס דאין תרומתו תרו' ותלמוד ערוך הוא בידינו בפ' האשה רבה שאמרו דר' ינאי ור"ח ס"ל דאדם מקנה דבשב"ל והינו מדמייתי שם דר"י הו"ל אריסא דהוה מייתי ליה כונתא דפירי כל מעלי שבתא, ההוא יומא נגה ליה ולא אתא שקל עשר מפירי דביתי' עליהו אתא לקמיה דר"ח אמ"ל שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אלו שבתות וי"ט למאי ה"ל וכו' אלא לאו כה"ג ופירש"י עליהו ואע"ג דאכתי לא אתו ע"כ משמע דס"ל דאף דמה דהוה מיתי כאריס היה מפירות דר"י דעכ"ז כיון דעדין לא באו לרשותו דהוי כדבר שלב"ל ולמ"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל ואפי' היו מחוברין כיון שבידו לתלוש כדמו' בהאומר בקדושין ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק ע"כ, ונראה דבא לשלול מ"ש רש"י משום דאכתי לא באו דס"ל דמשום דהיה רחוק דהוה דבר שלב"ל ע"כ ונר' לישב דברי רש"י דנא ק' מההיא דפ' האומר דל"ח דבשל"ב דלא דמי להך עובדא דשנא ושנא משום דהתם אף אם הוא מחובר לא הוי דבר שלב"ל משום דהוא יודע על איזה טבל הוא מפריש אבל הכא לא היה שולח לר"י כל חלקו כ"א איזה חלק ולא היה יכול לידע מהות הפירות עצמם שישלח לו כדי להפריש עליהם ולכן לגבי תרו' הוי כמפריש ע"ד שלב"ל ואף אי הוה תלוש באותה שטה כל שלא באו לרשותו ולא מ"ע בנ"ד שהוא מפריש לא זו לבד ע"ד שאינו ברשותו ולא באו לעולם כלל דבעת שהוא מפריש גם הבע"ד אינו יודע מאיזה מקום יקנה וכ"ש המפריש שאינו יודע כלל והוא מפריש על הס' אם יקנה ובודאי מגרע גרע מעובדא דר' ינאי שאמרו דהוי דבר שלא בא לעולם, והנה בהאי סוגיא דפ' האשה רבה הנ"ל ראיתי מ"ש רש"י וז"ל אלא לאו כה"ג דמותר לעשר ע"מ שלב"ל ועת"ל לצורך עונג שבת ע"כ דהוא תמוה דאם ההתר הוא דוקא מפני עונג שבת א"כ מה הוכיח הש"ס מר' ינאי דאדם מקנה דשלב"ל אדרבא נר' מזה דאין אדם מקנה דשלב"ל וכו' דהתו' כת' ע"ד רש"י וז"ל מתוך פירוש הקונט' משמע דאיצטריך למילף מקרא משום דבר שלא ב"ל וק' לר"י דמה לי שבתות וי"ט משאר ימים ע"כ ולא הק' כדאקשינן דנר' דהבינו בפירש"י דס"ל דאף למאן דס"ל דאדם מקנה דשלב"ל ה"ד בחול אבל בשבת אסור ולכן הוצרך למילף מקרא דאף בשבת מותר מפני עונג שבת דשרי ולכן הק' דמ"ש שויו"ט משאר הימים דדוחק להעמיס בכוונת דברי התוס' דהיינו כדאקשי' וא"כ אף אי כונת רש"י כמ"ש התו' מ"מ הדבר תמוה אמנם גם ע"ד התוס' י"ל דאף אי נאמר דבא הכ' להתיר אף שאינו מן המוקף אבל מפני דבשלב"ל בלאו הכי שרי דא"כ תקשי די"ל דמפני עונג שבת הוא דמותר גם דבר שלב"ל אבל בחול אסור אבל נר' לישב דברי התוס' וגם פירש"י והוא דס"ל לרש"י דאף למ"ד דאדם מקנה דבר שלב"ל ולכן בתרומה כן דה"ד אם תרם אבל ודאי דלכתחי' אסור לתרום וכן משמע מפי האומר בקי' שאמרו יתר ע"כ אמר ראב"י אפי' אמר פירות זו תלושין יהא תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת וכו' ופירש"י יתר ע"כ אפי' מה שאין בידו דקסבר אדם מקדיש ומקנה דבר שלב"ל והכי אמר אביי שם דטעמא דראב"י דהוא משום דאדם מקנה וכו' ע"ש הרי דלא אמר כ"א אם אמר דה"ד בדיעבד אבל ודאי דלכתחי' אסור משום דאמר קרא ממנו וכדדרש' למוקף דלכתחי' אסור ובדיעבד שרי וכן מזה הכתוב למדו גם לדברים אחרים דאסור ונמצא לפי"ז דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל דאסור לכתחי' לתרום דשלב"ל ולכן את"ש מ"ש רש"י דמותר לעשר על מה שלב"ל אף לכתחי' ושוב אחרי כותבי ראיתי להריטב"א בחי' שכתב לתרץ קו' התו' על רש"י וז"ל וי"ל דאע"ג דאדם מקנה דשלב"ל מצוה להפריש על שב"ל ולצורך כבוד שבת התיר הכ' לגמרי ע"כ ואני בארתי בס"ד אבל למ"ד דאין אדם מקנה דשלב"ל שהוא אף בדיעבד ודאי דלא בא הכ' להתיר מפני עונג שבת שלפי"ז אין להק' גם ע"ד התוס' דכת' דבא הכ' להתיר שלא מה"מ דאסור משום די"ל דדוקא שלא מה"מ דהוי רק לכתחי' הוא דהתיר הכ' וע' כ"מ פ"ה מה"ת ה"ט שבא לכלל ישוב דברי הרמב"ם ז"ל דאף לענין (תרו' חמיר) קנין הוא דבר שב"ל לענין תרו' המיר והוי כדבר שלא ב"ל וה"ד הירושלמי פ"ק דתרו' שאמרו ולא מפירות שהביאו שליש ע"פ שלא הביאו שליש ואם תרם תרו' תרומה ע"כ ודו"ק כי קצרתי ולפי מאי דכתי' בכונת דברי רש"י ל"ק מ"ש הר"ש בפ"ד דמס' דמאי דכת' על הש"ס דיבמות וז"ל וקצת קשה דיקרא שם ויפריש בשבת ומן המוקף כדעבד בירושלמי וכו' ועוד מתנה על ודאי ע"מ שביד חברו כמו שמפרש בירושלמי רפ"ז ע"כ והוא דהוק' לו דלר"י מה שעשה שעישר מפרי דביתיה היקל בב' דברים האחד דעשר ע"ד שלב"ל שאסור לכתחי' מה"ת וזאת ב' שלא מן המוקף דה"ה ג"כ אסור מהתורה לכתחי' ולזה תי' דאכתי אין זה תקון משום דאין מתנה בודאי ע"מ שביד חבירו כמ"ש בירושלמי בראש פ"ז כלומר דאף לסברת ר"י דס"ל דלתרום ע"ד שלב"ל דלכתחי' אסור ודוקא בדיעבד מותר הכא נמי להתנות אודאי ע"מ שביד חבירו אסור עכ"פ לתרו' לכתחי' וגרע טפי ודוק, וא"כ הוא דס"ל דאף לס' ר"י דס"ל דאדם מקנה דבר שאינו בידו ואפי' שלא ב"ל דעכ"ז דאסור להתנות ממילא ודאי דלדידן דקי"ל דאין אדם מקנה דבר שלב"ל ושאינו ברשותו וכן אין אדם מפריש תרומה על טבל שעדיין אינו ברשותו ג"כ כל מה שידבר ע"מ שאינו ברשותו דבריו בטלים ומבוטלים ולא כלום:

הכלל העולה מדברינו דבעובדא דר"י איתמר בש"ס דהוי דבר שלב"ל פליגו הראשונים ז"ל דלדעת רש"י והרב המאירי הוא דהמעשר שהיה מעשר לכשיבא לרשותו דהוא אף מקרקע שלו דהוי דבר שלב"ל משום דכל שהן ביד אריס ואינו יודע אם יביאם לו בחלקו אם לאו וכמ"ש כרב המאירי ע"ש ואפשר לומר ג"כ דאף שברור לו שיביא לו ממה שנוגע לחלקו אינו יודע אומד הפירות שיביא לו שלא היה מביא לו כל המגיע לו מחלקו אבל התוס' ס"ל דאם היה רגיל תמיד להביא לו מהמגיע לו לא הוי כדבר שלא בא לעולם ובכן הדבר ברור דבנ"ד דלכ"ע דהוי דבר שלא ב"ל ובלאו הכי אף אם לא בא הדבר מפורש בש"ס והרשו' הנ"ל הדבר פשוט דזה הוי מפריש לדבר שלב"ל ולא נצרכה אלא שלא יפקפק בזה שום אדם בעולם וגם להתלמד לנדונים אחרים:

ובהיותי בזה ראיתי מ"ש מהרע"א בחי' ליבמות וז"ל תימא מה מבעי בנדרים פרק אין בין המודר דף ל"ז בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת הא נפשט מדר"נ בר יצחק מדחשיב לר' ינאי דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל ואם איתא דא"צ דעת גם עתה יכול לתרום אף שעדיין אינם שלו ולא מיקרי דבר שלב"ל וביותר דהרמב"ם פוסק דא"צ דעת ובריטב"א קידו' (הביאי המ"ל) כתב דהוא אבעיא דאיפשיטא דא"צ דעת ובהר"ש וכו' ע"כ וגם ראיתי בס' ערוך לנר בחידושיו בד"ה שם עשר וז"ל ראיתי קושיא בשם הגאון ר"ע איגר ז"ל לפי מה דקאמר רנב"י להוכיח מזה דר' ינאי ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ מאי קבעי לי בנדרים דל"ו ע"ב בתורם משלו על של חבירו אם צריך דעת חבירו או לא תיפשוט מהא דרנב"י דצריך דעת דאי אין צריך דעת למה חשיב דבר שלב"ל הרי יכול לתרום על של חבירו וא"כ הוי דבר שב"ל והניח בצ"ע ולפי הנראה שלא היה אצלו ספרו של הג' והרב ערוך לנר הוסיף להק' עוד ויש להשיב עכ"ד אלא:

סוף הספר

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה