שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
יורה דעה · סימן ז
מעשה שהיה באחד שהוא חשוד וגם לחלל שבת והוא בעל ברית והלך אצלו חכם אחד שהזמין אותו לסעודה ואכל שם ושתה שם וכשמעי היטב חרה לי ודברתי לו דברים שקשים והשיב שכבר הגידה לו המשרתת שלא היה באותה שעה שום איסור ואמרתי לו דמלבד שאין להאמין אותה והי"ל לחוש לכמה וכמה דברים ועוד זאת דאף לו יהא כדבריה שהיה מותר שאין לאכול בבית חשוד באיסורים אף דברים המותרים ולכן אמרתי טרם שיחי לבאר דבר זה ועיין בזה בט"ז ביו"ד סימן קי"ט שכתב משם ד"מ שה"ד הגהא"ש דכתב דאסור משום דאיכא למיחש שמא יאכילהו דברים האסורים ע"ש ואף שהפר"ח שם הוא חולק וס"ל דמעיקר הדין שרי ואין זה כ"א חומרא בעלמא ע"כ נראה ודאי דאחר שאלת המחי"ר לא דק שפיר דהרואה יראה דמ"ש הגהא"ש כן לא מסברתו קאמר דיש לחוש לזה אלא שהוכיח כן מהש"ס וכדיראה הרואה להכנה"ג שם בריש סי' קי"ט שכתב גם כן מדברי השה"ג בשם ריא"ז שכתב דמדתנן בפ"ק דשבת לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה יש ללמוד שאסור לאכול אפי' דברים של הותר עם מי שחשוד על האיסורין שמא ירגיל אצלו ויאכילנו דברים האסורים וגם ראיתי שם שכתב שכ"כ ג"כ הרלנ"ח בסי' קכ"א ע"כ אלא דלא חזינא כי האי סימנא שכ' כן בהדיא הרלנ"ח ונראה שלמד הרב כן ממ"ש שם בפתח דבריו דמה שלא ביארו הפוסקים דין מי שנזהר באיזה חומרא אי שרי להתאכסן בבית מי שאינו נזהר אולי שלפי שפשוט הוא אצלם לא כתבוהו ושבודאי היו נזהרים הנוהגים חומרא מלהתאכסן בבית המקילין זולתי כשיהיו בטוחים בודאי שלא יאכילם דבר האסור לדעתם ע"כ ומדבריו אלו דן דכ"ש כשהוא חשוד לאכול איסורין דיש לחוש טפי שיאכלהו דבר איסור ולכן אפי' דבר המותר אסור, אמנם נראה שיש נדחות דלא מכרע הדקדוק אלא דכן הוא הסכמת האחרונים כדיראה הרואה להרב בית לחם יהודה שה"ד הט"ז בשם הד"מ וגם השלחן גבוה שם בסי' קי"ד הד הכנה"ג הנ"ל ולכן נראה ודאי דאין לסמוך ע"ד הפר"ח בזה וכי תאמר בלבבך דאכתי מי שמיקל בזה יש לו על מה לסמוך ויאמר דהפר"ח רב תנא ופליג עכ"ד הראשו' וס"ל דמאי דתנן לא יאכל הזב עם הזבה לא מכרע מידי שיש לאסור גם משום שמא יאכיל דבר איסור דשנא ושנא די"ל דדוקא התם חששו לכמה דברים ואף שהם חששות רחוקות משא"כ לאכול דבר המותר מחשש שמא יבא לאכול גם דבר האיסור, הא לא מצית אמרת והא ודאי ליתא וכמו שראיתי להרב בכור שור בחי' לט"ז דט"ל דדחה לדברי הפר"ח שכתב דאינו מעיקר הדין דאישתמיטיה סוגיא ערוכה שהובאה בהגהא"ש והוא בפ"ק דשבת שאמרו בבריתא כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ ומסיק הטעם דאע"ג דבלא"ה זב פרוש דברים טמאים קא אכיל מ"מ אסיר שמה יאכל עמו דברים טמאים בימי טהרתו מכיון שהוא חשוד להאכיל ג"כ דברים טמאים וההיא לאו למשנה חסידים אתמר אלא לדינא דהא כיוצא בו דאסור אכילת זב עם זבה אתמר וסיים הרב וז"ל דכדברי הגהא"ש מתבאר להדיא מדברי הרמב"ם סיפי"א מהמ"א ולכן יתד הוא דלא תמוט עכ"ל ובאמת דכן מבואר ג"כ בדברי הרמב"ם שם דכתב וז"ל דאסור להתארח אצל החשוד ואם עבר ונתארח אצלי אינו אוכל בשר ואיני שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם ע"כ דמפורש יוצא דלכתחלה מיהא אסור בכל אופן ואף בדבר המותר ורק דאם עבר עכ"פ לא יאכל דבר שיש בו חשש איסור ואפי"ה דמ"מ עברינא אתקרי וכ"כ ג"כ כל הפוסקים כדבריו ע"ע גם הרב ערוך השלחן הסכים כן ודלא כפר"ח והביא סעד על זה ממ"ש רש"י בע"ז (דף ל"ח) דטעם איסור ב"ג הוא משום שמא יאכלינו דברים האסורים ושכ"כ הגהא'"ש שם משם רשב"ם ע"כ וכ"כ הר"ן וגם הרשב"א בתו"ה ע"ש ועפ"י האמור דמפו' בש"ס דאפי' לאכול בבית חשיד דבר המותר דאסור משום הך גזרה ניחא לי מה שיש לדקדק ע"ד הראשונים הנ"ל דמנ"ל דיש לחוש מפני זה דנימא דמה שאסרו הוא מפני חתנות דוקא וכדפרש"י במתניתין כן אבל אם ליכא הך חששא ליכא למיגזר משום שמא יאכילנו דבר איסור והתו' שם נרגשו קצת בזה דכ' ע"ד רש"י שהיה אפשר לפרש דהט' כמ"ש במתני' ע"ש ולא הק' בחוזק דהט' אינו כ"א משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דנראה מדבריהם דלפי האמת הא נמי יש לחוש ויש לאסור מפני זה אכן לפי האמור ניחא דודאי גם מה"ט אסור וכדאשכחן בברייתא אף בזב פרוש עם זב עם הארץ וגם במתארח אצל חשוד וכ"ש אצל גוי אלא דעשו הרחקה יתירא בב"ג דמפני שמשתנה ע"י האור לאסור ואפי' בבית ישראל אמנם העיקר משום שמא יאכילנו ד"ט ורש"י דפי' במתני' משום חתנות הוא לפי הס"ד דאיכא משים גזרה ומדר' וכדרכו בכ"מ והרמב"ם בפה'מ נר' דארכביה אתרי רכשיה דנר' דס"ל דהא והא איתא:
וראיתי בירושלמי פ"ד דדמאי דאמר ר"ח כאן שנינו שאסור לחבר שיאכל בסעודה שאינה של מצוה ע"כ וכתב הרב מלאכת שלמה שם בפה"מ משם הר' מהרש"ש כגון אצל עם הארץ כדאמרי סופך שיאכל טבלים ע"כ ולפי האמור יש סמך למ"ש הפ"ת בסי' קי"ג משם תפארת למשה דבש"ג של מומר דאסור משום שמא יאכילנו דברים האסורים והוא כתב דה"ה למחללי שבת בפרהסיא ע"כ וכדברי הראשונים הנ"ל דאף בלא חתנות יש משום שמא יאכילנו ד"ט דאף בזב ע"ה חששו לזה וגם ראיתי להרב המאירי שם בפ"ק דשבת דכתב כן זה דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה משום שמא יאכילנו ד"ט ונמצא דמאי דס"ל לכל הגדולים הנ"ל דאסור לאכול בבית חשוד ופי' דברים המותרים מחשש שמא יבא להאכיל אותו דברים האסורים שכן הוא מפורש בהך בריתא דשבת ושגם אביי ס"ל ג"כ דהט' משים שמא יבא להאכיל אותו דמאי אלא דלרבא דמשום זה אין לחוש יש לחוש שמא יאכילהו דברים טמאים וי"ל ע"ד רש"י ז"ל בפ"ק דחולין גבי מאי דתניא שם דאשה חבר טוחנת עם אשת ע"ה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה רשב"א אומר אף שהיא טמאה לא תטחון מפני שחברתה ניתנת לה ואוכלת דפרש"י דחיישינן שמא תשכח ותאכל שחברתה וכו' ואשת חבר אעפ"י שאינה רגילה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר שאיני מעושר חיישינן לשכחה דעביד איניש דמנשי ואכיל מאי דיהבי ליה ע"כ דנראה מדבריו דיש לחוש ג"כ משום שמא יאכיל ג"כ דבר שאינו מעושר והוא דלא כהלכתא דאביי הוא דסל"ה אבל לס' רבא אין לחוש ליה משום דרוב ע"ה מעשרין ואין לומר דס"ל דטוחנת שאני דהחששא יותר קרובה ובהא אף רבא מודה דמלבד דלפי הטעם שס"ל לרבא דרוב ע"ה מעשרין אין לחלק כלל ותו דבסוגיא דגיטין במתני' דאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ מפני ד"ש אפליגו אביי ורבא דלאביי משום דרוב ע"ה מעשרין ולרבא טעמא דמתני' משום דמיירי בע"ה דר"מ והובא שם בריתא לאותבי עלה דמבואר משם דלכ"ע דבטוחנת ליכא למיחש לשמא תאכל כ"א רק משום מסייע ידי ע"ע דוקא וכבר התוס' שם ובפ"ק דשבת ובפ"ב דכתובות כתבו ליישב בחילוף הטעמים דהכל לפי עניינו דנר' דבטוחנת לא שייך כלל לחוש לשמא תאכל כ"א ק משום מסייע ידי ע"ע והתו' שם בפ"ק דחולין ובמס' גיטין הק' על פירש"י ע"ש וטפי הו"ל להק' דאף אי יש לחוש לשמא תאכל דבר שאינו מעושר דאפי"ה שרי לס' רבא משום דרוב ע"ה מעשרין הם וראיתי בחי' הרשב"א שם בחולין מ"ש ע"ד רש"י ע"ש ודבריו צא"ת לעת הפנאי וע"ע להרב מגיני שלמה שם בפ"ק דחולין מה שהאריך להליץ בעד רש"י ומלבד מה שיש מהדוחק לא ידעתי איך יתיישבו דברי רש"י דנר' דס"ל דיש לחוש משום שמא יאכל דבר שאינו מעושר וכמו כן יש לעמוד על דברי הרב פני יהושע בחי' לגיטין ע"ש ואגב טרדי לא יכולתי להתיישב היטב ורק דאפשר העיקר בדברי רש"י שיש לחוש הוא משום גזל דוקא ומ"מ שמעינן מדברי רש"י דס"ל דיש לחוש ולאסור משום דמנשי ואכיל דבר שהוא אסור, וכ"ש אם אוכל אצלו אף שהוא מיתר דאסור משום דמנשי ואכיל דבר אסור:
אמנם נראה דאכתי יש לעמוד בזה יען שדין זה דאמרו שם דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה הרמב"ם ז"ל לא פסקו כלל ולא ידעתי אמאי השמיטו וראיתי דהך ברייתא היא שנויא בתוספתא ובירושלמי פ"ק דשבת וכך היא שנויה שם שזה הוא לפי סברת ב"ש וב"ה מתירים וע"ש בירושלמי דמפרשי טעמא דב"ש כן וכבר ראיתי להרב מראה הפנים בפי' שם דכתב דלפי גרסת הבריתא כמו שהובאה כאן ניחא הא דלא הביא הרמב"ם כלום מדין זב פרוש וכו' שלא כתב לא בפי"א מה' א"ב ולא בפט"ז מה' ט"א אלא כלשון המשנה לא יאכל הזב עם הזבה ולמאי דגריס הכא ניחא דב"ש הוא דאמרו הכי וב"ה מתירין ולק"מ ורבא פי' דבריתא קאמר ואינו הלכה דב"ה לא חששו לכך עכ"ל ולפי"ז יש לומר דגם ריא"ז שה"ד השלה"ג שלמד הדין שאסור משום דדמי לדינא דמתני' ולא הוכיח ג"כ מגופא דבריתא דדמי ממש לדין זה שהוא משום דבההיא לפי סברת ב"ה שרי ואין לחוש כלל ולכן יש לתמוה לפי"ז ע"ד הרב בכור שור דדחה לדברי הפר"ח מהך בריתא דאדרבא משם יש להוכיח אפכא דב"ש הוא דס"ל כן אבל לב"ה שרי וה"ה לחשוד אבל נראה דהא ודאי ליתא ודברי המראה הפנים אחרי שאלת המחי"ר אינם מחוורים דנראה ודאי דהך תוספתא משבשתא היא ומלבד דמגוף התוס' ניכר שכן הוא דבודאי הרשב"א לא יוכיח כן מסברת ב"ש היפך ס' ב"ה ועוד זאת איך אפשר דהתלמוד יזכיר ס' ב"ש בסתם ולא יזכירו ס' ב"ה דחולקים והרי אפילו בההיא דסוף יבמות דאמר רבא ב"ש תנא ב"ש אומרים אין משיאין ע"פ ב"ק ובה"א משיאין פריך הש"ס מאי קמ"ל מתני' היא והיינו דדוקא רבי דרכו להזכיר ס' ב"ש ובפ' הגוזל מק' ר"פ איכפלו הני תנאי לאשמועינן כב"ש וע"ע במ"ש התוס' במס' רכות דמ"ד וכ"ש שיביא התלמוד סברת ב"ש בסתם וישמיטו ס' ב"ה ויפלנו האמוראים בעצמו וכבר הארכתי במ"א במ"ש להקת הראשונים דכתבו דמדשקלו וטרו בסברתו דודאי הלכתא כוותיה ואיך אפ"ל כן בס' ב"ש אלא ודאי דס"ל לתלמודא דנוסחת התוס' והירושלמי משבשתא היא וכמ"ש הרמב"ן במלחמות במס' קמא פ' החובל ובע"ז פ' ר' ישמעאל אין עליך לדון אלא כל' רבי' הג' ויש בירושלמי ותוס' שיבוש ע"כ גם הרא"ש בפסקיו פ"ב דחולין דכתב דמסתבר טפי למימר שלא רצה בעל הש"ס להביא הברייתא השנויה בתוס' משום דקים להו דלא מתניא בר"ח וכו' ומסתברא שכל תוס' שלא נתפשטה עד אחר סידור הש"ס לאו דסמכא הוא דמסתמא כיון שרצו חכמי ישראל לעשות חבור קיים אמת חקרו וחזרו על הדבר לידע ש הספרים שנכתבו ע"ד חכמים ובררו אותם שהם סמכא וע"י חברו הש"ס הילכך אין לסמוך וכו' ע"כ וכ"כ כל הראשו' ולכן נר' ודאי דמדהביא הש"ס נוסחת הברייתא כן בסתם ואפליגו עליה אביי ורבא בטעמא אין עליך לדון כ"א דקים ליה לתלמודא או שהסברות מהופכות וב"ה ס"ל דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה ובתל' הזכיר רק סברתו וכמ"ש בתוס' יבמות דק"ד ד"ה מר סבר דהרבה דברים יש בירושלמי שצריך להופכם ע"כ וע"ע בירוש' ר"פ מ"ש וכ"כ בזה במ"א ואפי' בס' ר"י ור"ל הס' מהופכות בת"ד ממ"ש בירושלמי וכת' בתשו' הרא"ש כ' מ"א דהעיקר כת"ד ע"ש וכמ"ש מב"י בסי' קע"ח או אפשר דס"ל לתלמודא דלא נחלקו בזה ולכ"ע אסיר ועי' בחי' הרשב"א שם בשבת שהביא נוסחת התוס' ע"ש וכמ"ש ברי"ט באופן דנר' ברור דהך ברייתא דלא יאכל זב פרוש הל' הוי וכמפו' ג"כ מהר' המאירי בחי' שם וע"ע למהר"ח ן' עטר בס' חפץ ה' ויש להעיר במה שלא נרגש בשינוי נוסחת התוס':
ובכן קשה טובא דאמאי הרמב"ם השמיט הך דינא דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה וליכא למימר דה"ט משום דסמך על מ"ש ברפ"י מה' מו"מ דינא דמתני' דפ"ב דדמאי דלא יתארח אצל ע"ה דמסתמות' משמע דהוא אפי' בימי טומאתו ומשום שמא יאכילנו בימי טהרתו דנראה דהא לא מכרע משום דנר' דמדלא ביאר משמע דה"ד בימי טהרתו וכמ"ש הר"ש וריע בפה"מ דה"ט משום יטמא גופו ויבוא ויטמא הטהרות דמתבאר דכשהוא טמא שרי וליכא למיחש למידי ונר' דאף אי הרמב"ם דעתו כן ליכא לדיוקי איפכא מדבריו דשרי משום די"ל דהך דינא דלא יתארח הוא אף בלא אכילה כלל וכמ"ש כן הרא"ש בפה"מ וז"ל ואף אם נזהר הוא שלא לאכול בביתו ודבר פשוט הוא שפרוש לא ואכל בבית ע"ה דאף בבית ת"ח שלא קבל עליו ד"ח אינו אוכל וכו' עכ"ל שלפי"ד אין צורך למ"ש התיו"ט ד"ה ואינו מתארח עש"ד וכמ"ש הרב רע"א בהגהותיו על המשניות ע"ד התיו"ט ואכמ"ל:
גם ליכא למימר דמאי דלא פסק להך דינא דהוא משום דס"ל דרשב"א דתני כן הוא משום דחיש ג"כ כברייתא דמס' גיטין הנ"ל דקאמר דבין טמאה ובין טהורה לא תטחון עמה מפני שחברתה מאכילתה ומינה דלרבנן דפליגי וס"ל דבזמן שהיא טמאה טוחנת עמה ולא חיישי' לשמא יאכיל ה"ה נמי דס"ל דלא אסור לאכול זב פרוש בימי טומאתו משום שמא יאכילנו בימי טהרתו ולכן הרמב"ם דלא פסק לדינא של רשב"א שנא תטחון בימי טומאתו משו"ה לא פסק ג"כ לדין זה דנר' ודאי דאין זה מן הישוב דהא ניחא אם היה פוסק דבזמן שהיא טהורה לא תטחון עמה אבל נראה דהוא פוסק דאף בזמן דהיא טהורה דטוחנת כמו שנר' מדבריו ממ"ש בפ"ח מה' בכורים דסתם דבריו ומשמע דבין טמאה ובין טהורה דטוחנת עמה וא"כ אדרבא יגדל התי' דאמאי פ' כן ותמיהא זאת קיימת בין לפרש"י בברייתא ובין פי' התו' וכי תימא דאולי דפוסק כן הוא משום דהוא מפרש בפי' דברייתא כדפרש"י אלא דס"ל דאינה הל' משום דפליג אסתמא דמתני' דשרי והכי קי"ל הא נמי לא יתכן דאם איתא להא כדפריך הש"ס לרבא מבריירתא דקתני אבל לא לאוכלי שביעית ולא לאוכלי פירותיהם בטומאה אמאי לא משני כן דמתני' ושרי ומפני זה יש להק' עוד ג"כ ע"ד במאי דאישתמיט ג"כ הך דינא דלא לאוכלי פירותיהם בטומאה ותו ק' ע"ד הרמב"ם בפ"ח מה' בכורים דנראה דפסק כתירוצא דאביי דמאי דשרי הוא משום דרוב ע"ה מעשרין דלמה פסק כן ודלא כס' רבא, וע"ע גם בפה"מ לרמב"ם וברב"ע שם בגיטין דמפרשי למתני' כטעמיה דאביי, וביותר יש לתמוה לפי"ז דמ"מ דמשום טומאה אסור לסייע וכמו שהוכיחו כן התוס' שם בסוגיא דע"ע במה שפסק הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות ה"ח דאין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה אבל מפקידין אותה אצל ישראל ע"ה מכלי חרס המוקף צ"ף ובלבד שלא יהיו מוכשרין ע"כ, ודבריו צריכין ביאור כדי לכוון עם סוגית הש"ס וכמו שהראב"ד השיג ע"ד והכ"מ שם טרח להליץ בעדו וכן הרדב"ז בלשונות הר"מ סי' קע"ה ובספרו יקר תפארת וגם מהרמא"ל בתשו' סי' קכ"ג כ"א לדרכו פנה ולא נרגשו במאי דהשמיט הך דינא דאין טוחנים לאוכלי פירותיהם בטומאה ועיין עוד במ"ש מהריק"ו בפ"ח מה' תרומות:
אמנם נלע"ד ליישב במאי דהשמיט לכל אלו וגם במאי דפ' כאביי דטעמא דמתני' משום דמאי דטעמו ונמוקו משים דכל זה הוא לפי השיטה דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וכמ"ש רש"י שם בגיטין שפי' הטעם דהיא משום שגורם ע"ה שיאכל חולין טמאים, אבל הרמב"ם ס"ל דאין הלכה כן וכמ"ש בפי' המשנה בפ"ה דשביעית דמתני' ס"ל כמשנה ראשונה דאסור לגרוס טומאה לחולין שבא"י ואינה הלכה עכ"ל ועיין במס' סוטה שהובא שם מאי דאפליגו בזה, והרמב"ם פ' בסוף הל' ט"א דאפי' לטמא בידים שרי מדינא כהספרי, וע"ש בכ"מ ומשום הכי השמיט נמי דינא דמתני' דתנן פ"ב דדמאי דהמקבל להיות נאמן וכו', דאינו מוכר לע"ה לח ויבש והוא משים דקי"ל דמותר וע"ש בכמא"ל ומ"ל סו' הל' ט"ה וכמ"ש בחי' הראשו' הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחולין שם, והשתא אתי שפיר מאי דהשמיט לכל אותן הדינים כיון דליכא שום חשש איסור אף אם יטמא, וגם מאי דפ' דאף בחשוד על הדמאי דשרי משום הטעם דרוב ע"ה מעשרין כדקאמר אביי אבל לא במאי דס"ל דמשום טומאה אסור לסייע כיון דאין בו שום איסור ולכן השמיט ג"כ הדין הנ"ל דלא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה משים דאין לחוש לא לטעמא דאביי ונא לטעמא דרבא, וגם מאי דהשמיט הבריתא דמס' ד"א ודרבא במס' נדרים דכ' דאל תהא רגיל אצל ע"ה שסופך להאכילך טבלין, וגם מ"ש בירושלמי שאסור לאכול בסעודה שאינו של שם לפי פי' הר' מהרש"ס הנ"ל משום דהא ודאי טבלים דקאמר ר"ל חשש טבל משום דס"ל דמעיקר הדין שרי לפי מאי דקי"ל דרוב ע"ה מעשרין ולכן אין לגזור בכה"ג והברייתא חומרא בעלמא קאמר והירוש' שאמר שאסור הוא כס' אביי דס"ל דגם מחשש שיאכיל דמאי שאסור אף בדבר המותר ולא קי"ל אלא כס' רבא משום דרוב ע"ה מעשרין:
ונמצ"ל דבחשוד על האיסור דאסור לאכול אף דבר המותר לפי ת"ד, וגם לפי"ד הירושלמי ודלא כהרפ"ח, והנה לפי מאי דכתי' לעיל בטעמו של הרמב"ם בההיא ברייתא דפ"ק דשבת לפי"ז היינו יכולים לומר דהתו' והירושלמי לאו משבשתא היא דכ"כ לפי' שס"ל דמותר משים דמותר לטמא לחולין שבא"י ות"ד קאמר לפי משנה ראשונה שאסור אלא שניכרים הדברים שהוא בטעות:
עוד טען החכם הנ"ל דמה שאכל שם משום דאם לא היה אוכל יהיה לו איבה, והא ודאי שהוא טעות גדול וטח עיניו מראות מכמה טעמי, חדא דהא ודאי בחשוד על האיסורין לא זו בלבד דאין לחוש לאיבה כלל ואדרבא מצוה הרחיקו ותהיה לו איבה כיון שהוא רשע, וגדולה מזאת הרואה יראה מאי דאיתא בתוספתא דכלאים פ"ב שאמרו שם וז"ל ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו אין אחיו הכהנים נכנסין לתוכה אלא רואין כציון בית הקברות עכ"ל, הא קמן מפורש דמשום דעבר על איסור כלאים דאף הכהנים אסורים ליכנס לביתו כמו שאסור לכהנים ניכנס לבית הקברות אף שהוא לוקח מה שחייבם התורה ליתן ואינו לוקח ממנו מתנה רק מה שזכתה להם התורה, וכ"ש וק"ו שאסור ליכנס הת"ח לביתו לכבדו וליהנות מסעודתו דהוי איסור גמור דהיא משפיל כבוד התורה וגורם להרבות רשעים בעונם יהוא חילול ה' גדול ח"ו רח"ל:
ועוד זאת דאף בסתם בני אדם ואף היכא דשייך איבה עי' במס' חגיגה דכ"ב ובתי' שם וכמ"ש מב"י ביו"ד סימן קי"ב בשם תשו' אשכנזית, אמנם הא ודאי דבמקום שאסרו חז"ל כגון לא יאכל זב פרוש וכו', וכן במאי דתנן דלא יתארח אצל ע"ה וכדומה אף במקום דאיכא איבה אסור לעבור וכ"כ מור"ם שם ובש"ך יו"ד סי' קי"ט סק"כ ע"ש, וכ"כ הריטב"א בחי' פ"ק דע"ז לד"ו דמשום איבה אין להתיר איסור אפילו דרבנן ע"ש, וע"ע בצ"ץ סי' ב' ובזרע אמת ח"ג או"ח סי' ב' ובתשו' הש"ך לחיו"ד סי' קנ"ב וכבר הארכתי בזה במ"א כי בנ"ד א"ץ לזה משום דבאנשים כאלו דפקרי טובא וגם מחללי שבת מלבד דאין לכבדם ואפילו ליכנס לתוך ביתם כי בודאי זה גורם ח"ו ח"ה לתה"ק ויתרבו הרשעים, ובכן אדרבא ראוי להרחיקם עד שיחזרו למיטב ויחזרו בתשובה שלמה וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ויברך את עמו ישראל בשלום אמן:
הניב"י שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט