אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי יורה דעה › סימן ג

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

יורה דעה · סימן ג

סימן ב

שאלה. היה עובדא בעי"ת איזמיר יע"א שבבוא הבודק לבדוק הבהמה מצא עולם הפוך כל איבריה הפנימיים אשר הם בטבע להוות בצד ימין היו בצד שמאל ואשר צריכים להיות בטבע לצד שמאל היו בצד ימין, דנמצאו הכבד ודעי' לשמאל והטחול לצד ימין, והריאה תלתא אוני עם הוורדא משמאל ותרי אוני מימין, והקצב אשר הציץ בה הוטב, אמר שאפי' הוורידין והסמפונות והקנים היוצאים מהלב והכבד ושאר האיברים אשר יש מהם רחבים ומהם צרים ומשתנים זה מזה לפי צורך קיום הטבע, גם המה שינו מקומם מימין לשמאל, באופן כי כל אבריה הפנימיים היו כהלכתן בכל מכל כל אצא ששינו מקומם מימין לשמאל דוקא, והדבר היה לפלא בעיני כל רואה שלא נראה ולא נשמע כזאת:

על השאלה הנז"ל שרטט וכתב אחד מהת"ח הרשומים ממשפחת רם הרב כמהר"ר אליה אבואלעפייא נר"ו להתיר עפ"י מ"ש הרשב"ץ ז"ל ביבין שמועה ד"ח הטעם שיש ג' אונות בצד ימין בטבע הבריאה הוא לפי שהצד הימני מהלב היא יותר חם מצד השמאל מפני קורבתו אל הכבד וצריך נשיבה גדולה ע"כ, שלפי"ז לא אמרו בש"ס ובפוסקים דחליף ערפה אלא בחילוף דמזיק לנשיבה לא כן כשנתחלף הכל והכבד במקום הג' אונות הוא י"ל שינוי האיברים כולם מימין לשמאל לא הוו ריעותא ומדלא נחית לאשמועינן רבא גם היכא דנתחלפו כל האיברים שמעינן דלא קפדי בהא, ועוד הביא מ"ש הרשב"ץ שם דטו"ב שכ' ע"ד רבא שאמר דאי חליף טרפה וז"ל שלא תאמר זה אינו חילי שתמות ממנו הבהמה אלא שינוי הסדר שהימין חוזר לשמאל וכו', דומה לאדם איטר יד ימינו וכו' ואינו חולה, וגם מטע"ז אמרו חכמי הטבע שאפשר שימצא הכבד בצד שמאל והטחול בצד ימין על כן הוצרך רבא לומר שגם זה חולי ובכלל אין כמוה חיה טרפה הוא שהרי יש חסור ויתור עכ"ל, שלפי"ז י"ל שאם האונות על מתכונתן אלא שהכבד הוא בשמאל והטחול בימין חולי הוא ואין כמוה חיה כיון דלצד הכבד חסר אונה אחת המזיק לנשיבה את"ד, ושאלה זו היא שלוחה למע' הרב המופלא רא"ג כמהר"ר יצחק אבולעפייא נר"ו אם יסכים ע"י, והרב כמהרי"א השיב וז"ל ואף דלכאורה כל הישר הולך ישפוט בצדק כל אמרי פיו אולם יש לצדד דכיון דרבא סתם דבריו כספר החתום ולא ביאר טעמא מאי י"ל דל"פ אפי' אי יהיו כולם הפוכים, ומ"ש מדלא קבע רבא כ"ה בחילוף האונות ולא אשמועי' אפי' בהפכו כל האיברים יש נדחות דרבא לימדנו במידי דשייך קצת לא כן היפוך כל האיברים, ומאי דהכריח מדחזינן דחיתא ג"ש לא נעלם ס' מהרש"ל ה"ד הש"ך ז"ל סי' ז"ן דטרפה ל"ח ברובה, גם קי"ל כס' הרשב"א ז"ל ה"ד מור"ם ז"ל שם סעיף ח"י דכ"מ שהוא ודאי טרפה אעפ"י שנשתהה יב"ח ע"כ:

ומני"ר רא"ג כמהרי"א הנ"ל נר"ו ביקש ממנו לחוות דעתי הקצרה ונומיתי לו כי הוא רואה חבילי טרדין המוטלין טלי עול הצבור והיחיד ולימודים שינים הלכה למעשה מפה העירה ומעיירות אחרות ודיינו שנעמוד בשלנו, ועכ"ז כדי שלא להשיב פניו ריקם משום עשה דכבוד תורה, דחקתי את עצמי ויהיו דברי בקצר אמיץ בעט נחוצה ואומר דכמעט שעברתי ע"ד הרב הפוסק נר"ו ראיתי שיש להחמיר לענ"ד הגם שאיני רואה במ"ש מני"ר לדחות דבריו טעם מספיק כל הצורך דכיון דלפי כל הישר הולך ישפוט בצדק כן שעפי"ד הרשב"ץ וש"מ שביארו טעמא דרבא מוכרח לומר כן כל דלא מצינו חולק נגדם יש לסמוך עליהם אעפ"י שאינו מפו' בדברי רבא וכמה פעמים מצינו דסתמא אתמר בש"ס ואינו לכל מילי עיין ט"ז יו"ד סי' מ"א סק"ט לענין אין סרכה בלא נקב ונמצא כזה הרבה פעמים כידוע:

והיותר תימה מ"ש רו"מ כת"ר נר"ו דאף אי חזינן דחיתא ג"ש דל"ן מ"ש מהרש"ל וכו' דהם ז"ל מיירי כשהוא בטרפה ודאי דליכא שום ספק כלל דע"ז כ' הרשב"א בתשובה סי' צ"ח דאפי' יביאו כמה בנ' א ויאמרו שראינו שחייתה יותר מיב"ח אנו מכחישין אותם כדי שיהיו ד"ח קיימים שאמרו דטרפה אינה חיה, ומהרש"ל ביש"ש פא"ט סי' פ"א חולק שלפעמים יבא שאחד מאלף שטרפה חיה שרז"ל אמרו שכמוה חיה אינה ערפה אבל לא נתנו כלל שכמוה חיה שבודאי כשרה, אבל לכ"ע אם נסתפק לן אם היא טרפה או"ל וחיה יב"ח לכ"ע כשרה וליכא מאן דמטריף בזה, ולכן קאמר הרב הפוסק נר"ו דלפי"ד שהיא כשרה כדי לצאת מידי ספק אם נשתהה יב"ח הרי נתברר שהיא כשרה, ושגם אפי' אם נחלקו בזה חכמי ישראל דהללו אוסרין והללו מתירין יכול להשהותו יב"ח לצאת מידי ס' למי שהוא ס' אצלו לפמ"ש הג' חק"ל ז"ל ביו"ד סי' כ"ו דזה מהני אף שס' הטרפות נולד מן הבטן ולכן מן הראוי לעמוד בעיקר הדין ואם לא מצינו צד לאסור נוכל לומר ממה שחי יב"ח דנראה שהוא כשר:

אמנם לעד"ן שיש להטריף, והן קדם אומר דמה שהבין הרב הפוסק נר"ו דהרשב"ץ ז"ל מטריף כשהטחול והכבד הם בהיפך, דהא ליתא דהוא לא ביאר דעתו בזה אי ס"ל להכשיר וזה הביאו למאי דהוה ס"ד דבחילוף האונות אינו חולי אלא שינוי, אבל מאי דמסיק שגם זה חולי היא בחילוף האונות ולכן כשיהיה בחילוף הכבד והטחול לבד יש לצדד אי כשר או"ל, די"ל דכשר דלו יהא דהוו כחסרו שניהם הרי אם חסר הטחול כשר וגם בחסר הכבד לדעת הרמב"ם ודעימיה שכת' נר' דכל שנאמר בו ניטל טרפה ה"ד ניטל אבל אם חסר מתחילת ברייתה כשר ועיין בזה בהרשב"א בת"ה דמ"ג ע"ב ובתוה"ק דטו"ב ובתה"ד סי' קע"ז, ומ"ש מרן בכ"מ בפ"א מה"ש ובב"י סי' מ"א ע"ד הרמב"ם דאפי' יש לדחות דא"א להבראות חסרת הכבד עי"ש, מלבד דיש לעמוד ע"ד ממ"ש הרשב"א ותו"ד וגם ממקומות אחרים שאין נר' כן וע"ע בכנה"ג שם הגהב"י אות מ' ואכמ"ל:

הרי עכ"פ כשיש אלא דחליף הרי יש במציאות ולא גרע מחסר ומה גם בכה"ג דמסייע מ"ש חכמי הטבע שאמרו דבכה"ג הוי כמוה חיה ומתקיים אף להרשב"א ודעי' ז"ל דס"ל דכל היכא דאמרו ניטל טרפה דגם דחסר מברייתו טרפה, הרי כתב שם דבחסר הכבד דמה שהיא טרפה שהוא מפני המרה והכא אין המרה חסרה, וכיון דבכה"ג מתקים אף שהוא חליף כשר, ואין זה נגד מ"ש הרמב"ם פ' יו"ד מה"ש שכתב דאלו שמנו חז"ל שהיא טרפה אעפ"י שיראה בדרכי הרפואה שבידנו שמקצתם אינם ממיתים ואפשר שתחיה מהם אין לך אלא מה שמנו חז"ל שנא' עפ"י התורה אשר יורוך עש"ד, דזה ה"ד כשהם אסרוהו בפי' אבל כשלא אסרוהו אף אי איסתפק לן נוכל לסמוך ע"ד וכ"ש בזה דגם אי לא דברו בזה ח' הט' דיש פגם להתיר כדכתי' וא"כ לפי"ז אדרבא יש לפשוט דכשאוני הריאה ג"כ הוי חליף דטרפה אף דהוי ג' לצד הכבד, לפי דאם כשר בזה דהוי חליף כשהוא רק הכבד והטחול אבל האונות הם כמנהג כל הבהמות א"כ מוכרח דהכל תלוי דוקא רק בהאונות שיהיו כמנהג ואינו מזיק מה שהוא שנים בצד הכבד, ואף שהרב"ץ ז"ל כתב טעם תלתא מימינא דהוא מפני קורבתו אל הכבד בהכרח צ"ל דאין זה עיקר הטעם דיש צורך הרבה בשביל שאר האיברים אלא דגם בשביל זה יועיל, וכן נראה דאטו למאן דס"ל דחסר הכבד מברייתו כשר אם יהיה חליף באונות יכשיר, אין לבדות דברים כאלו בדמיונות מדעתינו, וא"כ כיון דיש להכשיר בחליף הכבד מפני שהאונות הם כמנהג מינה דאם גם האונות הוי חליף דטרפה:

ואף שנאמר דגם מצד זה יש להטריף כשהכבד והטחול הוו חליף כמו שמצינו בחליף האונות דכיון דמשונה ממנהג העולם כמ"ש הרשב"ץ ז"ל שם בי"ש דטעם חילוף האונות לאו מטעם חסר הוא רק דכיון דנשתנה סדרן דאוני שהחילוף עצמו חולי, וגם כתב דיתרת שלא בדרא דאוני אין זה אלא מפני בלבול היצירה וחלישות ודינו של זה היתר כדין נטול ע"ש ועי' להריב"ש ז"ל בסי' שע"א, ותו דמלבד שינוי הכבד יש לחוש ג"כ משום שינוי המרה דהוי שלא במקומה וכנטול דמו, ואף לפי"ז מכ"ש כשאם הוי חליף באוני דמטרפי בש"ס בפי' דודאי הוי טרפה, ואין זה תוס' על הטרפיות שמנו חז"ל כדס"ל לה"ה כיון דבפי' אתמר בש"ס ומה שהוא חליף בכבד וטחול אין זה למעליותא דאדרבא מגרע גרע ואף אם לא היה גריעותא מצד זה י"ל דמדסתם הש"ס דאי חליף טרפה אף שבודאי קדמה להו ידיעה דיש חליף ג"כ בכבד וטחול משמע בכל גוונא, ועוד דאפשר דבנ"ד הלב הוא כסדר דהחלל שבצד ימין הוא היותר גדול כנהוג.

ואת זה אגיד דמ"ש הרשב"ץ ז"ל משם חכמי הטבע דנמצא הכבד והטחול בהיפך, אני מסתפק דאם יהיה כן דשמא גם האונות הם בהיפך, ובקשתי למצוא המקור והגידו לי שבס' שער השמים מאמר ט, הביא כן משם אריסטו שכ' שלפעמים על צד הפלא ימצא הכבד משמאל והטחול בימין ועדיין לא יש שום בירור לדבר.

ונראה שאף אם והיה שמה שהביא הרשב"ץ ז"ל מחכמי הטבע הוא ג"כ שהאונות הם בהפך מימין לשמאל שיש לאסור ולא התיר הרב בזה כיון דבש"ס סתמו דטריפה ואין לסמוך ע"ד חכמי הטבע כדכתב הרמב"ם ז"ל בה"ש כנ"ל וע"ע בתשו' הרשב"א סי' שפ"ג ה"ד מב"י בסי' מ"ו ובתשובת צ"ץ סי' ע"ה ובפר"ח, וכתב הרשב"א בת"ה דמ"א ע"ד, דאין לך אלא מה שמנו חז"ל דאי לא אף אנו נתיר ניקב קרום של מוח וניקבו הדקין לפי שנשאל להרופאים ואמרו שניסו וחיו ע"כ.

ונראה לע"ד דהרשב"א בתשו' אינו חולק ע"ד הרמב"ם, ומ"ש הרה"ג בחק"ל יו"ד סי' כ"ו דהרשב"א חלוק ע"ד הרמב"ם וע"ד עצמו במ"ש בת"ה ושמ"ש בתשו' היא בתחילת ימיו לע"ד יש להשיב אלא שאכמ"ל.

ולדידי גם בהנהו טרפיות דתרי מימינא וג' משמלא ויתיר וחסיר דמטרפו בגמ' לדעת חכמ"ה אף דמתקיים יותר מיב"ח משום דבזה אף לדעת כמה מגדולי הפוסקים סל"ה מפני שהוא מהבטן כמו שנבאר לקמן בס"ד, וע"ע להרפ"ח ז"ל ביו"ד סי' ז"ן אות נ' שכתב שוש לנו להחמיר בספק יתרת שהרי אנו רואין שלא בדרא דאוני דהוי טרפה ואעפי"כ חי יותר מיב"ח עש"ד, ואפי' לדעת דאינם מחלקים גם הם מודים דלא יסמוך ע"ד בעלי הטבע ולא נאמין להם כמ"ש הרשב"א והרמב"ם ז"ל כנז"ל:

וכן מצאתי בס"ה עולת איש להרה"ג יש' ברכה נר"ו בסופו שנשאל הרב שם כשהכבד והטחול הם שלא כסדר והכשיר עפי"ד הרב י"ש הנ"ל ז"ל, וכתב שם וז"ל דהשואל לא שאל אלא על הכבד והטחול ואם לא היו האונות כסדרן ודאי שהיה מטריף בלא"ה משום דחליף, אלא ודאי שהיו כסדרן, ונרגש שם ע"ד הרב י"ש דלפי מ"ש הוא עצמו טעם תלתא מימינא שלא ישרף הלב וכו'. וכתב ע"ז וז"ל ואולם בהכרח ר דכיון דנשתנו צדדי הגוף דהימין חזר להיות שמאל א"כ חזר להיות רוב התנועה לצד שמאל צריך לנשב בטחול ג' איני עכ"ל ע"ש, ואף שי"ל ע"ד במה שהבין בפשי' דהרשב"ץ ז"ל מכשיר בפי' דלע"ד לא ביאר דעתו ויש לצדד כדכתי' לעיל, וגם איני רואה דבריו במה שרצה ליישב ההרגש שיש להרגיש במ"ש כיון דהימין חזר להיות שמאל וכו', ועכ"פ הרי מפו' דס"ל דאף אם הכבד והטחול הם בהיפך אי הוי שלא כמנהג העולם האונות דהוי ב' מצד ימין ששם הטחול דטרפה:

ועכ"פ נראה היכא דגם האונות הוי חליף דהוי ב' מימין, כו"ע מודים דהוי טרפה מדנא ביארו זה בגמ', ומדברי הרשב"ץ ז"ל בי"ש אין ראיה וכדכתי', וא"כ נר' דאפי' אם היה דהדבר היה בספק ונשתהה יב"ח דעכ"ז יש להחמיר, ומ"ש הרב הפוסק נר"ו מהרה"ג חק"ל ז"ל דס"ל דבס' טרפות אפילו מהבטן דיש להקל משום דלפי דעתי ריב הפוס' הכי ס"ל, ולע"ד אחר שאלת המחי' יש להשיב ע"ד, ראשונה במה שרצה להוכיח היפך דעת הרשב"א ז"ל בתשו' ממ"ש רש"י ז"ל והתו' במס' נדה דכ"ג במ"ש אמ"ר ושטו נקוב אמו טמאה, דכתב דס"ל דטרפה אינה חיה, ושהכי מתבאר ממ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' שם ומהרשב"א ז"ל גופיה שם, ולכן קאמר מר דגם הרשב"א גופיה לא סמך על טעם זה ולרווחא דמלתא כ"כ עש"ד.

ולע"ד (לחומר) נ"ל דלא כתב הרשב"א כן כ"א ביתר וחסיר וכיוצא אבל בנקוב אף שנר' שהוא מן הבטן גם הוא מודה דאינו חי יב"ח וכמו שמתבאר מדברי הרב במ"ש שם באותה תשובה דסי' צ"ח עי"ש, ומ"ג בושטו נקוב די"ל דאח"כ בהיותו בבטן נעשה דודאי א"ח יב"ח למ"ד א"ח, ועיין בתו' רי"ד קידושין לדז"ן עמ"ש כגון שנמצא טרפה בבני מעים, דכתב ז"ל כלומר שנמצאת יותר בבני מעים דהשתא ודאי בשעת יצירתה טרפה שאין יותרת נוצר לאחר יצירה כדפי' במס' חילין ע"כ, וכן נראה ממ"ש הרמב"ן בחי' שם ועמ"ש בחי' הרשב"א וע"ע להרה"ג בס' התרומה בה' או"ה סי' ע"ג דכ' וז"ל אבל בטרפות שבא מן הבטן כגון יתרת שלא בדרא דאוני וכיוצא לזה כל הגבינות אסורות עש"ד, ובכה"ג דוקא הוא מ"ש הרשב"א ז"ל אבל לא בושטו נקוב דאף הוא ס"ל דאינו חי יב"ח, גם מה שהוכיח ממ"ש התו' פ"ק דחולין ד"ה אתיא מפרה ושאר הראשו' ע"ש, דאם איתא אין החזקה מוציאה מספק טרפה דהא איכא טרפה הנולד מן הבטן דלכ"ע טרפה פה חיה ע"ש, דנראה ודאי דלא יהיה כ"א איזה פעם באלפי פעמים איזה בסוג ספק דנאמר דאיתרע חזקה, וכן ראיתי להרב עה"ש ז"ל יו"ד סי' ז' אית ט"ו דנולדה טרפה ל"ש והוי מיעוטא דמיעוטא ושכ"כ בתשו' מהר"ם זכות ז"ל סי' ו' ע"ש:

ולכן נראה ברור דמ"ש הג' הסמ"ג ז"ל לאוין קמ"א וסמ"ק סי' ר"א וסה"ת הנ"ל דטרפות הבא מן הבטן שר"ל שנוצר כן בבטן אמו כמ"ש בפי' התוס' רי"ד הנ"ל וכ"כ המר' פ"ג דחולין וז"ל ואם הטרפות דהבהמה נטרפה בטרפות הבא מן הבטן כגון חסיר ויתיר וחליף באוני וכיוצא בהם הגבינות אסורות ע"כ וכ"כ הגמ"י בפ"ג דמ"א וכן כל הפוס דכ"כ בודאי דלא כוונו לומר כי אם דנוצר כך בבטן אמו דלא כמ"ש רש"ל דאף ביתרת אם חיתה הבהמה הוברר הדבר שלא היה מן הבטן, וגם מ"ש בהגש"ד וביאורי מהראש"ל דטרפות שכ' הסמ"ג דבא מן הבטן ר"ל דהטרפות גדלו בבטן זמ"ר, אחר המחי"ר הם דברי תמה דמלבד דקשה דמה צ"ל טרפות הבא מהבטן ולפרש כגון חסיר ויתיר באוני וגם דלא ראו מ"ש הג' תוס' רי"ד הנ"ל דאין יותרת נוצר לאחר יצירה, ולכן נר' עיקר לע"ד כמ"ש האגור והאו"ה והב"ח ופר"ח שה"ד הר' שם וכן מפורש יוצא ממ"ש הלביש בסי' פ"ה וע"ע למור"מ בד"מ שם ובדמש"א פ' א"ט דקכ"ט:

אלא די"ל ע"ז דאין נראה כן מפירש"י דמנחות ד"ל גבי מאי דאיתא שם מי שיש לו ב' ראשים דחייב בעשר סלעים, ופריך עלה מדתני רמי ב"ח מתוך שנא' פדה תפדה וכו' שומע אני אפי' נטרף בתוך ל"י ת"ל אך חלק, שאני הכא דבגולגולת תלה רחמנא ע"כ, ופירש"י שם וז"ל והאי נמי כנטרף דמי שהרי ל יחיה ע"כ, וכתב עו"ש וז"ל בגולגולת תלה רחמנא לפדיון בכור וכו' ואם משים אך חלק השתא מיהא לא מית ע"כ, ונר' מדבריו דמי שיש לו שני ראשים אף דהוי דהוו שבא מן הבטן אינו חי ודמי לשאר טרפות ואפי"ה מחייב כיון דהשתא מיהא הוא חי, ולא ממעטינן מפדיון מאך חלק אלא לנהרג דגם בשעת פדיון אינו חי אבל בכל טרפות ס"ל דחייב וכמ"ש בפ' ראשית הגז מה בכור אפי' טרפה אף ר"ה טרפה וס"ל דאין לחלק בין בהמה לאדם דלעולם חייב ואפי' דטרפה אינה חיה, אלא דקשה לפי"ז מ"ש שם באיזה מהם מניח תפלין, ועיין להרב חק"ל שם דהוכיח מהאי סוגיא דביתר חי כדברי הרשב"א ודעימיה אלא שרצה להוכיח שם דדוקא ביתר ולא בחסר, ובסו"ד כתב ע"ד הרשב"א דכתב בדרך אפשר דיתר חי דק"ט האיך לא הכריח מהאי סוגיא דיתר הוא חי ע"ש, והיא מן התימא דאיך לא נרגש מפרש"י הנ"ל, ומהנר' לכאורה דאף הרמב"ם ברפ"א מהל' בכורות שכ' מ"ע להפריש וכו' בין באדם בין בבהמה טהורה בין שהיו שלמים בין שהיו טרפות וכו' ע"ש, נראה דאזיל בשי' רש"י הלזו אבל אי אפשר לומר משום דהיא ז"ל פסק בהל' בכורים פי"א הטו"ב דאם נעשה טרפה אינו חיוב בה' סלעים ע"ש, וכתב מרן בכ"מ ובב"י יו"ד סי' ש"ה דהוא ס"ל כפי' התוס' ולא כפירש"י ע"ש, ומצאתי להרב מהר"א אשכנזי בס' מעש"א בחא"ה סי' ו' שאחר שהביא להרפר"ח במ"ח בל' הר"מ פי"א דביכורים מ"ש בזה כתב ליישב דמ"ש דחייב ה"ד כשנולד טרפה ממעי אמו, אבל אם נולד בלי טרפות אלא שאח"כ נטרף פטור, וכדדייק לישנא דהרמב"ם ז"ל שכ' אם נעשה טרפה וכתב דחילוק זה מפו' בדברי רש"י, ממ"ש בפ"ק דמנחות ד"ו עמ"ש תאמר בבכורה שקדושה בבכור אם נולד עם טרפתא ושוב ראה בא"ז קמא לדי"א שכתב כן משם גדולי הקדמונים ומיישב עד"ז הש"ס דמנחות במה שאמרו שאני הכא דבגולגולת ת"ר ישזהו ג"כ דעת הרמב"ם עש"ד, ואף שבמ"ש דכן מבו' להדיא בדברי רש"י הא ל"מ דרש"י צריך הוא לפרש כן לפי הצעת הש"ס ולא כיוון למעט דאם נטרף בתוך ל' יחי אח"כ דפטור, וגם דאין נראה כן ממ"ש שם במנחות דל"ז ולאפס הפנאי איני יכו'ל מ"מ בדעת הרמב"ם ניתן ליאמר שפיר ומה גם אחר שכבר בא מפו' בדברי הקדמונים שהביא הרב המאירי:

ולפי מאי דכתי' לעיל נוכ"ל הטעם הוא דכשהיה מבטן אמו מתקיים שפיר כאנו הוא בריא, וא"כ נמצא דגם סברת אלו הגדולים והרמב"ם דס"ל כן וכן ג"כ דבכמה ענינים דחל ף ויתור וחסר דנחלקו הראשונים וכמו כן הפליגו גדולי אחרונים ומשמע דכשאסרו מטעם ספק הוא אף בשהה יב"ח, ולמה לא הכריעו ממה ששהה יב"ח דלא הוי טרפה אלא נר' דהוא משום דכיון דהוו מבטן אמו אין זה מבחן דיכ"ל יב"ח ואף שהוא טרפה וראיתי להג' כו' פ בסוס'י ז"ן דעמד ע"ד הרשב"א ממ"ש התוס' שם בפ"ק דחולין ושקי' ט ולבסוף כתב דמסתבר דעת מהרש"ל ומ"מ יש להחמיר בס' הנולד ביותרת הואיל ונפיק מפי הרשב"א דיותרת חי זמן רב, וסיים דבריו וז"ל והנה הסכימו האחרונים במחלוקת הפוס' הוי כס' טרפה ומהני יב"ח, ואני תמה כל החומרית הנאמר לעול בחסיר ויתיר וכו', דאפי' רוב הפוסקים מכשירין אנן מחמירין, איך מחמירין בשיר הגדיל הא זהו קרה בבטן, ולכן צ"ל שהחמירו לצורך שעה עכ"ל, וע"ע מ"ש הר' חיד"א בס"ה יעיר איזן במע' הט' ואכמ"ל, ילפי האמור דבס' הרשב"א קיימי רוב בנין ורוב מנין ודבריהם מוכרחים ואינו חשש בעלמא מש"ה החמירו הפוסקים דאינו מועיל בכה"ג שהיה דיב"ח, וע"ע במ"ש בס' באר יעקב בני' ניד סי' ל"ה ובס' זכרון יוסף ביו"ד סי' כ"ג י"ל ע"ד ואכמ"ל:

ונמצא לפי"ז דבכל דבר דיש להסתפק בטרפות מבטן אמי דמדינא הוי ס' טרפה אף אי מצינו שאמרו חכמי הטבע דמתקיים הוא וחי שנים הרבה אין לסמוך עליהם להכשיר משים דאפי' ראינו בעינינו דחי שנים הרבה יש להחמיר וכ"ש לסמוך ע"ד, ומה גם לפי"ד הר' דב"ש סי' ק"פ והר' מהרח"א שה"ד החק"ל סי' כ"ה דס"ל דגם בכל ספיקא דדינא דטרפות אפי' שאינו מבטן אמו דיש להטריף ויש טעם לדבריהם דכיון דיש סוברין דהוי ודאי טרפה ולדידהו ודאי לא מהני שהיה יב"ח ובודאי טרפה קאי עדין איך אנחנו יכולין לדחות דבריהם ולקבוע הלכה דלת כוותיהו דשמא הלכה כמותם וכ"ש כשהוא מבטן אמו דהוו כמו ס"ם, ולכן נר' דאפי' כשהוא הכבד והטחול לבד בהיפך דלדידי צריך להתיישב בדבר דיש לצדד בזה כדכתיב' לעיל, ועכ"פ יש צד להכשיר אבל כשנהפכו ג"כ האונות יש להחמיר כלנע"ד לפום ריהטא ולאפס הפנאי איני יכול לעמוד עוד רק כתבתי זה בעט נחוצה לעשות ר"ץ, ועוד הארכתי בזה אבל ע"כ מצאתי:

הצעיר שלמה אליעזר אלפאנדרי ס"ט

ואחר החיתום הוגד אלי וראיתי מ"ש בענין זה הר' מהרא"ז בספר ויעש אברהם בקונט' ברוכה אסתר דכ"א וז"ל מעשה פלא בא לידי פ' לך לך שנת תרכ"ד בכבש אחד שנראה בריא וחזק שנתחלף כל מה שבפנים בבטן ור"ל הריאה והכבד והטחול והבני מעים והיו ב' האונות שדרכם להיות בשמאל היו בימין ובצורת השמאלית ממש ושלשה הימנית עם הוורדא היו בצד שמאל ובצורת הימנית ממש, והכבד היה על חצר הכבד בצד ימין והטחול היה בצד שמאל והכוליא השמאלית היה נמוך ושוקע ודבק בהצד בשר והלך ארוך ונמוך לצד הריאה יותר מהכוליא הימנית ממה שדרכם להיות הכל בהיפוך וכידוע, וגם הבני מעים כלם מה שדרכם להיות מונחים בצד שמאל היו מונחים בימין וכן להיפך והיה זאת הכבש לפלא גם בעיני הקצבים א"י זקנים ואמרו נמי שמעולם לא ראו כזה והטרפתי, דזהו ודאי מ"ש רבא אי חליף טרפה ופשוט הוא עכ"ל:

הנ"ל

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה