אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי אורח חיים › סימן יד

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

אורח חיים · סימן יד

סימן יג

הגדרתי היום כי ראיתי ביד אחד חוברת שנדפס מחדש בשם "אהל תורה" וכתוב בתחילה שהאיר וזרח אנינו חד מינן הרה"ג אליהו בהי"ר אב"ד ק"ק לובלין שליט"א, ונתעורר ע"ד אתרוגים מורכבים ושראה קונטרסי הנדפס שהארכתי ללמד זכות על מנהגם של יש שמברכים על אלו האתרוגים מפני שאינו ש כלל שאינו מורכב והשיב ע"ד.

אפריון נמטיה במה שנתעורר ורצה לעמוד ע"ז שכן ראוי לכל מי שנגע יראת ה' ולא לברך הגם שלא נודע שיש היתר וגם מחזקיה עיבותא במה שרצה לעמוד ע"ד, שכן הוא חפצי ורצוני כידוע לכל ושלכן מסרתי קונע' הלז לכמה רבנים שיעמדו בדברי ויגלו דעתם:

אכן דא עקא שלא עמד בכל מה שהארכתי ע"ד הרבנים הפסולים ז"ל, במה שיש לשאת ולתת ע"ד כ"א רק באיזה דברים שלא נפקא מזה לעיקר הדין כ"כ, ושלכן לא גילה דעתו הרמה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא אי שפיר עבדי במה שנוטלין ומברכין או לא, ואם כן מה הרויח מזה לענין דינא, ואף גם זאת שכתב ע"ש לא העתיק מדברי אלא לפי מה שהבין מדברי ולא כן הוא דרך המשיבים כ"א שיעתיקו מקודם דברי הראשון כמות שהן וראיותיו, ואח"כ להשיב ע"ד, שכן ראוי כדי שהקורא יוכל להבין דברי שניהם דאי ל"ה מי שיש לו מוח בקדקדו יוכל לומר צריך אני לראות איך דברי הראשון וראיותיו מקודם ואולי אינו כן:

ואנא דאמרי דאם לא היה מדפיס דבריו והי' שולח לי מקודם, אז הייתי צריך להשיב אליו כ"א רק להחזיר לו ע הפעם יעיין בדברי בישוב הדעת ויראה שלא ק כתבתי ולא הייתי צריך לפרסם שלא כן כתבתי, לא כן עתה, ע"כ לא אוכל להחריש, וכמו שכן שמעתי באומרים לי שצריך להשיב לו, שהגם שכל חכמי לב קשה להאמין שאני אכתוב כדברים האלו שכתב בשמי, וז"ל, ומסיק שגם על הלימון מותר לברך מדינא, והביא ראיה שמפורש בירושלמי פ"א דכלאים מעתה אסור להרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה אמר"א לא מכלאי בגדים למדת לא זו ממין זה ולא זו ממין זה וכיון שמפו' בא"ח סי' רכ"ה במג"א דחלוקין בטעמן כגון תאנים לבנות ותאנים שחורות ב' מינים הם ממילא מוכח דליכא משום כלאים גם כשהם ב' מינים הקרובים זל"ז וה"ה אתרוג ולימון, עכ"ל, דהמובן מזה שאני מתיר לברך על לימון לכתחי' מהירוש', ואיך אפשר דאיש כמוני דכד הוינא זיטר לגברי ותלי"ת שנתקבלו דברי אצל גדולי וגאוני הדור והשתא דקשישנא אכתוב כדברים האלו שעל לימון מותר לברך גם לכתחי' ושיש ראיה לזה מהירוש' ומפורש דאף ב' מינים מותר להרכיב והא ודאי לא יתכן דשום בר דעת יאמין בזה עד שיראה מ"ש בקונט' הנדפס:

אכן יען לא יבצר דשכיחי השתא איזה אנשים שקורין לפעמים באיזה קצורי דינים שמעתיקים בספרי אחרונים ואנשים כאלו אף אם יראו קונטריסי בודאי שלא יבינו, לכן ההכרח לא יגונה ולפרסם שלא כן הוא שדברים אלו שכתב הר"א שליט"א בשמי בודאי שפלטתן הקולמוס שלא מדעת בעלים והוא זה שמה שהבאתי מהירוש' שהוא דוקא שלא יש איסור כלאים להרכיב אתרוג בלימון ואבאר איך הוא מה שהוכחתי בהירוש', והוא זה דקודם עמדתי עכ"ד רבותי' האחרונים הפוסלים בטעמים מחולקים, דיש מהם שסו' דהיא משום דנעבדה בו עבירה ויש דס"ל דלא הוי כולו אתרוג ויש מי שסובר דהוי נדמה ויש סו' משום דמורכב לא מקרי אתרוג ואחרי שהארכתי במה שיש להשיב ע"ד דרבנן, לענ"ד ע"כ הטעמים דלא מכרע ושיש ללמד זכות על ישר' והוכחתי לע"ד בראיות שאף במונח דאסור להרכיב יחור של אתרוג על אילן לימון אפי"ה יש זכות ולא הוי ברכה לבטלה אלא דשוב עמדתי מתמיה ע"ד הרב הלבוש והנמשכים אחריו דמפשט פשיטה להו דאסור להרכיב יחור של אתרוג באילן של לימון דמנ"ל זה דאי משום דס"ל דחלוקים בשם ובטעם כמה דברים מצינו דאינם שוים בשם ובטעם ואפי"ה מותר להרכיב כדתנ' במתני' פ"ק דכלאים האגסין והקרוסטמלין וכו' אינם כלאים זב"ז ע"ש וכן שנינו בתוס' הקשואין וכו' אינם כלאים זב"ז עי"ש דמתבאר משום דכל שיש בהם איזה דמיון לא הוי כלאים אף דחלוקים הם בכמה דברים בשמם ובטעמם ובצורתם וכ"ש וק"ו באתרוג ולימון שהם דימים בכל עניניהם דודאי אין לחוש כלל משום כלאים, ואחר שביארתי בארוכה שדבר ברור הוא שאין בהם משום כלאים מפני שנוי השם גם בסוף דברי כתבתי דאף דכשחלוקין בטעם הפרי דהוי כלאים דהיינו דוקא בההיא דצנון שהוא מר ביותר ונפוץ מתוק מאד דהם רחוקים הרבה אבל אם אינו כן שרי, ושכן מפו' ג"כ בדברי הא"ח והכלבו והסכמת כל האחרו' דשחורות ולבנות דאף דהם רחוקים בטעמם ובמראיתם דמ"ה הוי כב' מינים לאיזה דברים שכת' שם דאפי"ה לענין כלאים דשרי ומשום דהוי מין אחד, ושכדבריהם מפו' בירוש' שאמרו מעתה אסור להרכיב תאינה שחורה ע"ג לבנה ר"ל והא ודאי ליתא כמו שנראה ממתני', וע"ז שאל דאמאי והא נראים כב' מינים כיון דאין צורתם וטעמם שיה וע"ז השיב ר' אבין דהטעם שמותר דהוא משים דמה שהוא אסור בהרכבה משום דבעי' דומיא דכלאי בגדים דצו"פ דזה לא ממין זה ולא זה ממין זה דאין להם שום דמיון כלל לכן בכה"ג דוקא הוא דאסור להרכיב אבל כשהם דומים באיזה דבר אף אי בעלמא היו כב' מינים כגון לענין ברכה ולענין תערובת איסור ולענין פאה ולענין שבת כו', לענין הרכבה הוי כמין אחד ושרי דכלאים שאני, זהו כונת הירוש' ונשמט שם בקונטרס מ"ש ג"כ בירוש' דפ"ח דסוטה ה"ח ע"ש ואף דאין בזה משום כלאים וע"ז כת' שיש ללמוד גם מהירוש' וכ"ש בהרכבת אתרוג בלימון דהם שוים אהדדי בכל דבר בעלים ובדמות הפרי וגם טעמם שוה וכדכת' הר' מהר"ש קאזאני שהבאתי דבריו שם בקונטרס דודאי דגם הר"ש מודה ודליכא מאן דפליג בזה שלכן יש לתמוה ע"ד הלבוש והמפר' דפשי"ל דהוי כלאים (ואיני זוכר מי שעמד ע"ד כ"א רק הפנים מאירות נרגש קצת מזה אבל לא יצא י"ח הביאור בזה כמש"צ).

ובכן מה שהשיב הרב הנ"ל ע"ד, וז"ל דאדרבא בלשון הירושלמי מבואר דדוקא משום דתאנים שחורות ולבנות הוי מין א'. יש לתמוה איך יליף מדברי הירוש' דאתרוג ולימון הוי שני מינים כיון דבירושלמי מפורש דבעינן דומיא דכ"ב שהוא צו"פ, עי"ר להרב הנ"ל שרצה לומר שאף דתאנים שחורות ולבנות דמותר דאתרוג ולימון דאסור, לפי מה שביאר מקודם מ"ש הטור בי"ד סי' צ"ח מין שנתערב במינו בעינו דליכא למיקם אטעמא כגון חלב ושומן וכו' ע"ש, ואיני משיב בזה מה שיש להשיב, משום דלדידי אעיקר דמילתא אינו ענין זל"ז, לפי מ"ש ולא שייכי כל הדברים האלו לאיסור כלאים והערוב בזה הוי כלאים מה"ת. ורק אומר דמה שהעיר על מ"ש בקונט' בתוך דברי בכלל הראיות שיש לדקדק כן מדברי כל הראשונים דכתב וז"ל והגם שבלשון הרמב"ם כו' וז"ל כיצד המרכיב וכו' משמע דוקא תפוח שמובדל ביותר מאתרוג בכל זאת הא מצינו להרמב"ם בפ"ג מכלאים שתפוח עם החזרד אעפ"י שדומים זל"ז ה"ה כלאים זב"ז, ובהלכה ה' כתב וז"ל וכן אם יש זרעים ואילנות אחרות אע"פ שהם ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה דמיון גדול עד שיראו ב' גוונים ממין א'. לא חששו לכלאים זע"ז שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין, וע"ש בהשגת הראב"ד וקצת י"ל שלדעת הרמב"ם כל שאינו שינוי גדול כתפוח ואתרוג הוי רק משום מה"ע ולענין מלקות הוא רק בתפוח ואתרוג וצ"ע עכ"ל, ולדידי נראה אילו היה מעיין במ"ש בקינ' היה מבין בעין שכלו דמלבד דהדקדוק שיש לדקדק מהרמב"ם ומהראשונים דנקטו אתרוג ותפוח ולא אישתמיט לשום א' לאשמעי' דגם באתרוג ולימון דהיא נכון ועוד זאת היה מבין דגם כל פסקי הרמב"ם הם נכונים וברורים ופשוטים ושכל דבריו עולים בקנה אחד ושאדרבא גם מהם יש להוכיח שפיר דאתרוג ולימון דלא הוי כלאים, והוא זה דדין תפוח עם החזרד דהוי כלאים הטעם הוא דאף דדומין זל"ז באיזה צד. הדבר ברור דהוי ב' מינין משום דרחוק מאד בטעמם ריחוק גדול, ודין זה הוא משנה ערוכה בפ"ק דכלאים עי"ש:

אבל בהלכה ה' דכתב ואעפ"י שהם ב' מינין בטבען הואיל ועליו של זה דומין לעלין ש"ז לא חששו לכלאים שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין, מיירי דאין בטעמם ריחוק גדול כ"כ ואפ' שיש איזה הפרש בפרי לא איכפת לן כ"כ משום שאין הולכין אלא אחר מה"ט, והרי למ"ע דיש להם דמיון בעלים עכ"פ, ובכן גם היה מבין פסקי הרמב"ם בודאי דלא היה מפרש פי"ז, בדברי הרמב"ם דכל שאינו שינוי גדול כתפוח ואתרוג דהוי רק משום מה"ט דהא ודאי ליתא ולא ניתן להאמר כלל, ולכן ברור הדבר דמ"ש בקונ' דאין איסור כלאים בהרכבת יחור של אתרוג באילן של לימון הוא ברור ועוד ג"כ ידוע מש"כ המפרשים ז"ל שכשאמרו בלשון והדומה לזה ל"ד שיהא ממש אלא סגי בדומה לו קצת, וכ"כ הר' מהר"ש קזאני בדין זה גופיה וכ"ש באתרוג ולימון כמ"ש מהרש"ק גופיה שהוא ממש בעלין ובפרי וכתב עוד וז"ל דגם הלימון הפרי והקליפה נמי שנאכל כמו האתרוג שדומה עכ"ל, ובשגם שהוא שוה בכל עניניו ותכסיסיו דודאי אין בזה איסור כלאים ושיש לתמוה טובא על המפרשי' דפשט"ל דיש בו איסור וזכורני שהר' פ"מ הרגיש בזה קצת אבל לא יצא י"ח ביאיר בזה ואינו כעת מצ"א:

גם מ"ש הרב הנ"ל בשמי שאני כתבתי שמותר לכתחי' לברך על הלימון ושיש ראיה מהירו' עמו הסליחה, שאני לא כתבתי שמותר לברך ומכ"ש שאכתוב שיש ראיה לזה מהירוש' הנ"ל שמותר לברך, דמה שייך זל"ל, והרי הקונ' הוא בעולם וניתי ספרא וניחזי דאיברא שעמדתי ע"ד מהרמא"ל ודעי' דס"ל לפסול אף בהרכבה משום תערובת הלימון דהי"ל לבאר מקודם הט' מה שיש לפסול הלימון כיון דיש בלימון כל התנאים הצריכים לצאת שנאמרו בתל' בבלי וירוש', וכמו שכ"כ בתשו' הרב מהרמ"א שהעיד לו כן זקן אחד וכ"ה האמת ואף שנהגו מימי קדם שלא לברך בלימון מ"מ מן הראוי הוא לחקור בדבר ולידע הטעם דאפ' דלפי הטעם ההוא דהוא דוקא כשהוא בעינו ולא כשיש איזה תערובת לימון באתרוג אף לפי"ד דיש לפסול משום ב' מינים ואחר שנו"ן בדבר הזה וכתבתי שלא נתבאר בפי' לא בש"ס בבלי וירוש' ולא בפוסקים הראשונים דאף בדבר שיש בו כל התנאים וכמו בלימון דאינו יוצא י"ח מה"ת ועוד זאת דאם איתא להא כשהק' בש"ס טל איזה מינים דאמאי לא שאלו ג"כ ואימא לימון אף דיש כל התנאים כדי שנדע הטעם לפסול הלימון והר' מהרמא"ל נרגש דאמאי לא שאלו ואימא מורכב. והשיב דמאי דלא שאלו הוא מפני דאין לשאול על דבר שהוא מב' מינין ואין זה מספיק למה שלא שאלו על לימון כיון שיש בו כל התנאים דנר' דס"ל דאין בלימון כל התנאים הצריכים, וזה אינו והרב מהרמ"א השיב כשהוגד אליו דברי הזקן דא"כ יוצי"ח בלימון והא לא הוי אתרוג וכתבתי שם שלא זכיתי להבין דבריו דמהש"ס נראה דלא קפיד קרא אלא שיהיו התנאים ולא שיקרא אתרוג משום דשם אתרוג אינו שם הקדש ולא נאמר למשה מסיני בלשון תרגום אלא שיש אותם התנאים שנקרא הדר ותו דעדיין אינו מתורץ למה לא הקשה בש"ס ואימא לימון כיון דיש בו כל התנאים ואין לומר דיש לפסול משום דליכא בלימון אותם הסימנים שכתבו האחרו' שיש באתרוג ולא בלימון דזה ודאי אינו דאלו אינם כלל הלמ"מ כ"א אחרי שס"ל בהנחה סוברת דהלימון פסול כדי לידע שאינו מורכב אמרו נוכל לידע בסי' אלו ואחר שהארכתי בזה שוב הוספתי עוד אף את"ל דגם תלוי בשם דאם אינו נק' בשם אתרוג ואף שיש בו כל הסי' דפסול מהיכן אנו יודעים דרז"ל לא היו קורין ללימון בשם אתרוג הלא לא הוזכר בשום מקום בדברי רז"ל שם לימון, לא בתלמו' בבלי ולא ירוש' והוא רק שם של גוים שקו' כן והגוים קורין גם לאתרוג בשם לימין ולפי הנראה דגם במד"ר דלפעמים מזכיר שם של גוים ולא הוזכר שם לימון כלל אבל ודאי דהסי' שנמסרו למ"מ הם דוקא אותם שפירשו לנו רביתי' בשני התלמודים. וכדי לישב קושיא זו מקודם הבאתי מה שרצה לישב הרב מוהרמב"ח בכפו"ת דדוקא אתרוג הוי עץ ופריו שוה משא"כ בלימון דלא הוי ופריו אלא עץ וקליפתו שוה, ואני דחיתי דבריו דאין זו תשובה דאף לפי"ד שפיר י"ל דהוי עץ ופריו אף לגבי הקליפה מכמה טעמים אי משום דגם הקליפה מיקרי פרי כמו דאשכחן שאמרו שכן הוא לענין ערלה ולענין ברכה ג"כ דדעת הראשונים והסכמת האחרו' דמברך גם על הקליפה בורא פרי העץ משום דגם הקליפה מקרי פרי ועץ לכל מילי ואף לסברת הט"ז שהקשה ע"ד הראשונים דאין ראיה מדין ערלה לדין הברכה דמברך גם על הקליפה בפה"ע היינו דוקא בקליפת מרנץ דהוי הקליפה מרה מאד ואינה ראוי לאכילה אבל קליפת הלימון שהוא מתוק הא ודאי שגם שהקליפה מקרי פרי גמור לכ"ע וכמ"ש מהרש"ק בתשוב' כ"י לחלק כן דקליפת מרנץ אינה ראויה לאכילה אבל קליפת לימון הוי פרי גמור שראוי לאכילה גם הקליפה החיצונה ועוד דמ"ש עץ ופריו שוה דהוא כמו שהוא שלם ודאי דשייך לומר כן אפי' שהוא הקליפה אבל מ"ש את הטפל לפריו הוא אפי' שהקליפה נפרד מהפרי, והנה הקונ' הלז לא ראיתיו אחר ההדפסה כ"א עתה שעברתי עליו איזה פעם וראיתיו שיש בו איזה טעיות ואיסור לשון וגם פה יש ח"ל וכצ"ל, ותו יש לתמוה ע"ד הרב מהרמב"ח דנר' דמ"ש דטעם עצי ופריו שוה הוא דוקא על הקליפה החיצונה שיש לה חריפות כמו העץ לא הקליפה שבפנים שאין לה שום טעם חריפות כלל ואדרבא קשה לעיכול וכמו שאמרו בפ' שמנה שרצים דאלמלא קליפתו החיצונה אינה יוצאה מתוך מעיו וכתב הרב מהרש"ק הנ"ל שכן הוא בלימון כמו האתרוג, ולכן מ"ש הר' מהרמ"ב לישב אינו מספיק כלל וראיתי מ"ש הרב אליהו הנ"ל מ"ש לקיום דברי מהרמב"ח ועמו הס"ר, כי לא דקדק בדברי ולא בדברי הש"ס דפ' שמנה שרצים וגם לא בתשו' מהר"ש קאזאני שהבאתי שם בקונטר' ולכן כתבתי בקונט' שם דאף דלכאו' נראה שהיא קושיא גדולה ותי' הר' מהרמב"ח אינו, מ"מ כד מעינת לא קשיא דאמאי לא שאלי ואימא לימון משום דהיכן הוזכר שם לימון בשום מקום מהתלמוד כדי שנאמר למה לא שאלו ואימא לימון דבכ"מ שיש חילוק בענין הפירות וכמ"ש בפ"ק דמעשרות ובתל' פ"ק דר"ה ומקו' אחרים לענין אתרוג שיש הפרש בדברים אחרים למה לא ביארו ג"כ בדין הלימון לפי"ד מהרמב"ח שהלימון אינו אתרוג כן, ובאמת זה לפלא לפי"ד, ואין לומר דמשום דלא מצוי להם בא"י לא הוצרכו לבאר, הא ליתא דודאי הי"ל פרי זה הנק' אצלינו לימון ולמה הזכירו לכ"נ לע"ד דלא היה ידוע לחז"ל שם לימון כלל מפני ששם זה הוא שם של גוים וחז"ל מה שהיה שמות להם בפירות היה שמות ארמי מבבל שהוא לשון תרגום וכמו שת"א הדר אתרוג וחז"ל ג"כ בלשון הזה היו משתמשים, וכמ"ש בסופ"ק דקידו' שהבאתי שם בשם זה שלפי"ז נר' דגם הפרי הנקרא לימון מה שהיו חז"ל קורין הוא דוקא בשם אתרוג ולא בשם אחר ולכן בכל מקום שהזכירו חז"ל מה שהוא הדין באתרוג גם מה שאנו קו' לימון וכדומה הוא בכלל וגם הרמב"ם שכתב בהלכות כלאים הנ"ל שכתב תפוח באתרוג כו' גם הוא כיון גם על שם לימון וכדומה, ואין ראיה כלל מהאנשים שעושין הבדל שלזה שקורין בשם אתרוג ולזה קו' בשם לימון דוקא שהם שני מינים שאצל חז"ל כלם היו נקראים בשם אתרוג ואם כן ל"ש לשאול דאמאי לא שאלו בגמ' ולימא לימון דמלבד דחז"ל לא ידעו מזה השם שאפ' דכיון דיש בו כל התנאים הנאמרים מהלל"מ שיוצאי"ח, ועוד הבאתי שם לשון הירושלמי פ"ק דדמאי ה"ד התוס' במס' ע"ז וז"ל אמר רשב"ג שלח לי ברבי אתרוגא ואמר זה בא לי מקסרי וכו' דהוכיח הר"ש שם בפ"ק דדמאי מהירושלמי דאתרוג דקיסרי משונה משל א"י לא גזור בחו"ל אלא בפירות דדומין לא"י, ע"כ דנראה מזה דקסרי וא"י לא היו יוצאין באתרוג בצורה אחת ושכ"כ היה משונה אתרוג דקסרי משל א"י שלא היה נודע להם דהוי זה אתרוג שיוצי"ח ולא נוכל לידע אם הוא אתרוג שלנו ולבסוף כתב וז"ל ומדוע לא נהגו מימי קדם לצאת במה שקו' לימון דאפשר לומר מפני דהאתרוג הוי הדר והוא מיוחד למצוה וגם דמפני חביבות ביותר המצות לא רצו לצאת בלימון ובכן גם עתה בודאי האיסור גדול לשנות ממנהג הראשונים ואפי' שיצטרך סך גדול כל היכא דאפשר באתרוג כשר לכ"ע אבל אם לא מצא אין אומרים לו דיהא יושב ובטל מהמצוה ומ"מ יטול בלא ברכה זהו ת"ד שכתבתי בקונ', ועפ"י הדברים האלו אף שיכול הקורא לדון מדברי דיש בדין לומר דגם הלימון כשר למצוה מ"מ לא יוכל העיד עלי שאמרתי במסקנא דמותר לברך לכתחי' כיון שכתבתי שאיסור גדול לשנות וכו' ושאף אם לא מצא כלל שלא יברך ולא זו דרכן של כל הגדולים הראשונים ואחרוני' שכשרואין בדברי הפוס' שקדם שאף שאומר שמותר אם הוא דין חדש אף שמסיק בפי' שאומר שמותר אומרים להלכה אמר כן אבל לא למעשה, ועוד דאיך אפשר שאומר ליעול לכתחי' שאפי' גדולי האמוראים שלבם פתוח כפתחו ש"א הם אמרו אף שאנחנו מדמים לא נעשה מעשה וכ"ש אנן יתמי דיתמי שאין לנו אף כאצבעתא לקירא לסברא ולחקור ולדרוש וכ"ש וק"ו להורות היתר ולברך ושלא לחוש לס' כמה גדולים מהפוס' ומה גם נגד המנהג שנהגו מימי קדם שתמיד אנו מחזיק בכ"ת לקיים מנהגם ש"י ולמחות ביד אלו שרוצים לעשות רצון החדשים ואף שהוא נגד מנהג ולהוכיח במישור שאין בפיהם נכונה ואין בהם לא תורה ולא יראה ומשו"ה גם בדין זה חששתי דאולי יתפשו מדברי להקל לכן כתבתי דאיסור גדול לשנות וכו' ומבואר שם בקונ' דלא נצרכה אלא להעדפה לצרף לסניף להתר להרכיב יחור באילן הלימון עם הטעמים האחרים וכמו שהארכתי שם אבל לא שבאתי לכתחי' לפלפל אי יוצא י"ח בלימון, דאף בזה בהרכבת יחור אתרוג בלימון מראשית כזאת הודעתי ומלפנים אותה גיליתי דאלולא שנתברר לי דלא יש אתרוג שאינו מורכב ושרחוק שיהיה בלי הרכבה לא הייתי עומד בדבר זה דכיון דיש כמה גדולים שפוס' והואיל ונפק מפומייהו ראוי לחוש לדבריהם וזהו הטעם שלא כתבתי בשנים הקודמים ואף כי הייתי בבהמ"ד בית מלא ספרים וכ"ש בעת הזאת שלא הי"ל ספרים אך מפני זה הלח"ץ השיאני ליכנס בעובי הקורה לגלות דעתי הקצרה דיש סמוכין מה"ת ולא הוי ב"ל:

ואת זה אגיד דבהיותי פה ירשת"ו עתה הוגד לי דיש ספר בגדי ישע שמדבר בזה והספר הזה לא ידעתיו והגיע לידי בשאלה וראיתי שם בסי' י"ד דהרב המחבר והרב בעל גט מקושר פלפלו בזה ועמדו קצת במה שעמדתי בקונ' ודעת המחבר להכשיר המורכב והרב ג"מ שם בסי' ט"ו הודה לו ואין לפסול משום דנעבדה בו עבירה ולא משום נדמה דהמורכב שהוא מהודר ביתר שאת לא שייך לפסלו כלל אבל במ"ש הבגדי ישע להשיב ע"ד מהר"ם אלשיך דס"ל יש להתיר מטעם דהוי זה זה גורם סתר דבריו עש"ד. והרואה יראה שממה שכתבתי בקונט' יש להשיב ע"ד באיזה פרטים ולא אוכל כעת לעמוד מכמה טעמים ורק אומר שהר' ג"מ אחר שסתר משום זו"ז גורם כת' וז"ל מ"מ אתרוג בלימון כיון שעינינו רואות שמוציא אתרוג אף שיהיה בי שינוי הא איכא מ"ד א"ח לזרע אב ואם נולד מחמור וסוס הפרי עם האם מותר אף שזרע האב מוליד בו שינויים כדאיתא בחולין דע"ט ע"א עבי קליה וזוטרא גנובתיה מ"מ וחלק נוכל בזה דדוקא לזרע אב שחו' שהרי א"א שיתהוי הולד בלא הצטרפות ז"א אבל היחור של אתרוג בלימון שיש בו כח הגידול מעצמו אלו לא נחתך ומוציא כעין הפרי של המורכב אפילו שיש איזה שינו מחמת מין הנרכב י"ל דלא חישי' לי' ובטל לגבי המורכב ואין חושש' לסיוע הנרכב וכו' אשר מבואר מזה דאף דהוי כלאים וניכר השינוי, דלכ"ע אין אחל"א אלא דשוב כתב וז"ל אמנם בתר עיון הא ליתא דהא בחולין אמר אמימר דשיחלא קמא אסירא מכו"א הו"ל זו"ג וזה אפי' למ"ד אחל"א כמ"ש התוס' שם ובסנהדרין דף כ"א אין חלק האב בטל כיון דמקרי זוז"ג עכ"פ א"כ י"ל אפכא דאפילו אם אחל"א אע"פ שיש לפנינו מקצת סי' לענין כלאים אזלי' בתר העיקר שיש במין הזה ורובא הוא סיבת ז"א והתהיותא וריקומא במעי אימא מיקרי מן האם אבל באתרוג כיון דעכ"פ איתא למין הנרכב להתיר משום זוז"ג ליכא אתרוג שלם ובעינן אתרוג שלם והרי יש בו עוד כח הנרכב שא"א דכמאן דליתא דמי כיון שמועיל להתיר לענין זוז"ג ואם היה בטל לגמרי לא הוי שייך בו זוז"ג וע"כ כמאן דאיתא דמי וא"כ אין כאן אתרוג שלם זת"ד ע"ש:

ולענ"ד דלא עיין שפיר ולא דק מכמה טעמי חדא דאף לפי דמיונו דמדמה הרכבת האילן לכלאים דבהמה דכי היכי דהוי זוז"ג לכלאים דבהמה אף למ"ד אחל"א כן נמי בהרכבת האילן הוא מן התי' דהזכיר לדברי התוס' דסנהדרין דכתב ג"כ כן ולא הביט יפה דשם אינן הולכין כמ"ש בחולין דשם ע"מ דפריך הש"ס אלא למ"ד זוז"ג מותר מאי א"ל כת' וז"ל נר' דהא דחשיב ליה זוז"ג היינו כמ"ד חו' לזרע אב. דלמ"ד אחל"א חד גורם הוא, ותי' ומאי קשיא ליה הא הך ברייתא כר"י וכו', ושמעי' ליה בפ' אותו וא"ב דאמר אין חו' לזרע ומיהו התם מבע"ל או מפשט פשט"ל לר"י או ספוקי מספק"ל ע"כ, ור"ל דכיון דהוא בס' די"ל דס"ל דחו' לזרע אב ולפי זה הו"ל זוז"ג וא"כ פריך דכיון דיש ס' לא הול"ל בפשו' ולדה אסורא, וא"כ מפורש בהדיא בדברי התו' דס"ל דלא שייך לומר זוז"ג למ"ד אחל"א ואף שתירצו התוס' עוד תי' אחר וכתבו ועוד י"ל דהתם בדבר בכל חד באפי נפשיה וכו', וכמש' בחולין הרי דחו זה דאין לחלק כלל בכך ממ"ש בחולין בפ' בהמה המקשה איבעיא להו מהו לחוש לזרעו ע"כ, ור"ל דשם מדמי לדברי הא מר גם כשיצא האבר דהוי איסור דה"ד לדברי הסו' דחל"א והוי כבן פקועה הבא על הבהמה דב' הוו התר דמתבאר דאין לחלק כלל ונמצא דחילוק זה שחי' בחולין כבר דחו אותו במס' סנהדרין ור"ת עניים במ"א ועשירים במ"א, ולכן ס"ל שם בסנהדרין דתי' הא' הוא עיקר דלמ"ד אחל"א ליכא למימר זוז"ג ואיך כתב ע"ש התוס' בסנהדרין בפשי' היפך מ"ש אתמהה:

אמנם י"ל ע"ד התוס' הנ"ל שס"ל דלמ"ד אין חוששין לז"א ול"ש זוז"ג דמה יענו למה שהוכיחו התוס' שם במס' חולין בדברי אמימר דגם למ"ד אחל"א שייך זוז"ג כשא' אסור וא' מותר, וגם ע"ד התו' במס' חולין י"ל דאיך לא נרגשו מהש"ס דמס' חולין דמשם הוכיחו התו' במס' סנהדרין דלמ"ד אחלז"א דהוא אף כשאחד איסור וא' היתר, ולזה י"ל לפי מ"ש התו' שם וז"ל דאתא אבין פקוע דכוותיה שיש בו איסור יוצא בחד אבר ע"כ, וכתב מהרש' וז"ל ונר' דס"ל לתלי דאי לא הוי באימיה איסור יוצא ודאי דהוה שרי דזוז"ג כי האי ודאי מותר דהוי ממש כעין שחל"א בתרא דפ' א"ט דמסיק דמותר משום דזוז"ג ובהכי ניחא נמי אמאי לא מוקי תלמודא איבעי' דר"י למ"ד אחל"א ואביו בהמה מעליתא הוא ואמיה הוא דהויא ב"ק באיסור יוצא והיינו משום דא"כ היה שרי משום דזוז"ג הוא מותר ואע"ג דהזכר גורם התר ואלביה אחל"א מ"מ שרי כיון דח"צ איסור וח"צ התר הו"ל זוז"ג ושרי לכ"ע כמש' התוס' בהדיא שם, ע"כ שלפי"ז מה שהוכיחו התוס' בסנהדרי' הנ"ל מהכא ל"מ, אמנם נר' דהתוס' דסנהדרי' הם מפרשי' דמ"ש דאזל אבן פקיעה דכוותיה ר"ל שאינו אבן בהמה מעלייתא כמו שנר' כן מפרשי' שכתב ומחסר כל הולד משום אותו אבר ואליבא דחנניא קבעי ע"כ, ויש להרגיש קצת ע"ד מהרש"א שלא הזכיר מזה וראיתי מ"ש הר"ן בחי' לחולין גבי מ"ש בן פקועה הבא על בהמה כו' וק' עלי להעתיק דבריו אבל המובן מדבריו דגם הוא ס"ל דזוז"ג ליכא כששניהם ש התר וכשחד של התר וא, איסור הוא דהוי זוז"ג ואפליגו אי מותר או אסור וכת' עו"ש וז"ל נ"ל דמש"ה נקט דכוותיה כלו כל שיש לו איסור יוצא דבל"ה לרבנן דאמרי אחל"א אפשר אפי' למ"ד זוז"ג אסור אפי' אבר גופיה שרי ומ"מ למ"ד זוז"ג מותר אבר גופיה שרי בין לרבנן בין לחנניא כו', דמתבאר מדבריו אלו דס"ל דלמ"ד דאחל"א שהוא אפ' שא' אסור וא' מותר ויש להרגיש ע"ד על שלא הזכיר כלל דברי התו' ורש"י הנ"ל, ולפ"ד הר"ן י"ל דמ"ש מהרש"א הנ"ל בכוונת ד' התו' דל"מ ונמ"ל שלדברי התו' דסנהדרין ורש"י והר"ן בחולין דלמ"ד אחל"א הוא גם שאחד איסור ואחד היתר:

ונחזור ע"ד הר' גט מקושר הנ"ל ואומר דמלבד דנהרס היסוד ונפל הבנין ועוד זאת היכי מדמה הרכבת אתרוג בלימון דהלימון חשיב דהיתירא והאתרוג חשיב דאיסורא דהא ודאי ליתא כיון דב' הוו היתר בהיתר אחל"א אף למאן דס"ל כן בכלאים דבהמה דאפי' דא"א להתהוות הולד בלא זרע האב ומה שיתהוה הולד הוא ע"י הזרע הכנוס במעי האם שיש בו ממשות וכמ"ש רז"ל שהזכר מזריע הלובן והנקיבה האודם ואפ"ה ס"ל דאין חוששין משום דס"ל דאותו הזרע בלה ונפסד וכמאן דליתא חשיב, ולכן א"ח לזרע האב והוי כלו שה, כמ"ש בש"ס וכ"ש בהרכבת אתרוג בלימון וכמ"ש בתחי' דבריו איהו גופיה ולכן נר' דדמיין הזה דאתרוג בלימון דדמי להיתר באיסור אין לנו דמות ואין לדברים האלו שום שורש ודמות ואף אי הי' קיום לדבריו במ"ש מדברי התוס' לגבי בהמה י"ל דה"ד בבהמה שמכח זר האב מוליד בו שינוים, וכמ"ש איהו גופיה ומה גם שהן עתה עינינו הרואות שהאתרוגים המורכבים אין להם שום שינוי כלל מאתרוגים שאינם מורכבים ואפי' כל דהוא זה נרא' שאינו כמו כלאי בהמה שאי אפשר בלא שינוים בולד וכמ"ש בש"ס והיינו משום דזרע האב נשאר בהם ופועל בולד ולכן מוכרח שיהא שינוים אבל בכלאי אילן שאין בו שינוי מוכח דהוא רק ליחות בעלמא ואסרתו התורה, ומ"ש הרב ג"מ שם דגם כאתרוג כמו שיש בו איזה שינוי מחמת מין הנרכב י"ל דל"ח ליה ובטל וכו' הא נמי ליתא דאינו ניכר שום שינוי מחמת ההרכבה ומכאן תשובה ע"ד הרב אליהו בהיר שדחה דנסכים שנשתנה ריחו לא הוי נדחה בעצם דאין בזו שום דחיה דמלבד דמוכח דנדחה שאסור לקרבן לא נאמר במצוה ועוד שאפי' שהוא בעצם לא פעל כלל שום שינוי ואצ"ל עוד בזה:

ולכן נר' כמ"ש בקונטריסי דאפושי פלוגתא ל"מ ואפילו למ"ד בכלאים דחו' בכלאי זרעים מודה והנכון כס"ד מעיקרא בג"מ וגם הר' בגדי ישע אע"פ שלא כיון יפה כונ' דהתו' מאי דמסיק לדינא דשרי נכון הוא:

ולעת הפנאי יש להרחיב הדבור מה שיש לסתור ולבנות ע"ד, ולמודעי אני צריך כי אף דנטו אשורי מדרכי רב אחאי הנ"ל כי כך הוא דרכה של תורה שלא לישא פנים ואין הולכין בה אחר רב וקרוב אמנם חביב עד לאחת כי רב גוברי' ורב חיליה ועסוק באוריתא תדירא ומלבשתו עניה ויראת חטא, ויה"ר דליפוש חיי כשני אליהו בנעימים עד עמוד כהן לאו"ת:

שלמה אליעזר אלפנדארי

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה