אור ברסלב

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

אורח חיים

סימן א

נשאלתי מאחד מרבני שאלוניק והוא כעת רב ומו"ץ בעיר קארנאבט והוא הרה"ג מהר"ר יוסף חאסון יצ"ו במעשה שבא לפניו במי שהוה מתפלל ובהגיע לברכת מודים טעה ואמר במקום מודים שתקנו חז"ל מודים דרבנן ושוב סיים ואמר ועל כלם עד גמירא ואח"כ נפשו לשאול הגיע אם יצי"ח או לא, ובקש ממני לחוות דעתי בדברים שבכתב:

תשובה. נראה דצדדי הספק של השואל הוא דמתרי טעמי איכא למימר דלא יצא ידי חובתו, חדא דכיון דנוסח מודים דר' אין זה מתקנת חכמים דלא תקנו לאומרו כ"א להשומע מהש"ץ, א"כ אפי' אם לא דילג מודים כדתקון חכמים ז"ל אלא שהוסיף ואמר מודים דר' ג"כ תוס' זה שלא לצורך הו"ל הפסק, וכיוצא לזה כתב הרא"ש בפ' ת"ה וכ"כ הראשונים דאם טעה ולא הזכיר מעין המאורע ונזכר קודם שפתח בברכה שלאחריה דדברים שאין מחזירין גם בכה"ג לא יחזור דהו"ל הפסק ע"ש וה"נ הוי דכותיה, וזאת ב' דיש להסתפק דאף את"ל דבכה"ג לא הוו הפסק מ"מ הרי הוסיף וחיסר מהברכה והו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים.

ולכאורה היה נראה דלא יצי"ח ואם עקר את רגליו חוזר לראש התפלה ואם נזכר קודם דחוזר לראש הברכה, והוא ממ"ש הרמב"ם בפ"א מה' תפלה דבג"ר ובג"א לעולם אין מוסיפין בהם ואין פוחתין מהם ואין משנים בהם דבר ע"כ, והרי הכא עביד תרתי לריעותא דפחת והוסיף בנוסח הברכה וצריך לחזור, אבל נראה דהא לא מכרע דאיכא למימר דהרמב"ם לא קאמר כ"א לכתחלה ואה"נ דאם שינה הגם דעביד תרתי לריעיתא אינו חוזר ומאי דהוה הוה הגם דלכתחי' לא שפיר עביד:

וכיוצא לזה כתב משפטי שמואל מדקאמר אל ישא משמע דבדרך עצה טובה קאמר וע"ע מהריק"ו שו' ט"ז ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' שס"ד והדרב"ז חדשות סי' תקפ"ו ובתו' כתובות ד"ל ד"ה איכא בינייהו ה"ד קה"י דקל"א ועיי' שו"ת ב"ח חדשות סי' מ"א וכ"כ הר"ן בחי' לסנהדרין וע"ע תשובת רבי שמעון הובא בהגמ"ר גיטין דכ' זיל תדע גבי חסר יריעה אחת קאמר אין קורין ולא קאמר אסור ע"כ וע"ע למהריט"ץ ס' רל"ז ורל"ח וזקן אהרן סי' פ"ט רשד"ם ח"מ סי' מ' ועי' מהר"י וי"ל סי' קי"ט ע' הריטב"א בשלהי כתובות יקרא דשכבי דרוש ט"ו ויד מלאכי כלל האלף סי' מ"א ברכ"י חו"מ סי' ז' מור ואהלות ח"מ סי' ד' ויש לעמוד ע"ד מהריק"ו שו' קע"ז ועי' בשעה"מ הל' פה"מ שעמד ע"ד הכ"מ ולח"מ ואכמ"ל עוד בזה אמנם אכתי י"ל בזה:

ולכאורה נר' דזה תלוי במחלוקת הראשונים וכמ"ש בטור סי' ס"ח דבענין מה שמפסיקין בקרוב"ץ הרמ"ה השיב דהוא איסור שהרי בפי' שנינו דבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, ועוד שנינו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י"ח, ושכ"כ הרמב"ם וז"ל ברכות אלו עם שאר ברכות אין אדם רשאי לפחות מהם ולהוסיף עליהם, אבל דעת הראב"ד הביא שם הטור דשרי להוסיף או לפחות דלהרבות או למעט בברכות או באמצען אין קפידא ולפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה וכו' וגם ר"ת דחק לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר כדי לקיים המנהג את"ד הטור ז"ל ע"ש ודעת הרב"י שם דטוב ויפה לבטל הקרוב"ץ ושכן ס"ל להרא"ש ע"ש וא"כ נראה דגם בנד"ד לדעת הרמ"ה והרמב"ם לפי מה שהבין הטור חוזר, ולדעת הראב"ד ור"ת אינו חוזר, והנה לפי מה שנר' מדברי הטור שמבין דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרמ"ה דאם הוסיף או פיחת דהוי משנה נוכל לומר לכאורה דגם מ"ש בפ"א מה' תפלה דאין מוספין וכו' דגם שם אם שינה דהוסיף או פיחת דהו"ל משנה ואינו יוצא י"ח. וכ"ן ממ"ש בתשובה פאר הדור סי' קכ"ט וה"ד בברכ"י סי' קי"ב וממ"ש הרמב"ם שם בתשו' סי' ס"ד משם ליכא לאוכוחי דשם מיירי דמפסיק בין בל"ב ויש להעיר קצת בזה על דברי הברכ"י שם ע"ש ויש לעמוד בדברי הרמב"ם דלפי מאי דס"ל ז"ל איך הביא בספ"ב מה"ת המנהג שנהגו להוסיף בעי"ת זכרנו דלפי מאי שנר' מדברי כמה מהראשונים הוא דהזכרת זכרנו הוא תקנת האחרונים אחר שנסתם התלמוד ואדרבה מגרע גרע מקרוב"ץ דהוא תקנת התנאים והכי מתבאר מדברי הרמב"ם אלו גופיה וכיון דאיהו ס"ל דאם הוסיף הוי משנה היכי שרי לן להוסיף ואפי' תימא דמ"ש הרמב"ם דאסור להוסיף אינו כ"א לכתחלה אכתי קשה היכי שרי להוסיף והוא גופה יש להקשות ע"ד העור דכאן בסי' ס"ח כתב שיש לבטל המנהג ושכן הוא דעת הרא"ש, והרי הרא"ש בפ' א"ע הביא דברי ר"ח ור"ת דס"ל דהא דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א דה"ד צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי, וכת' הוא ז"ל דלכן נהגו לומר זכרנו וכו' וע"כ נהגו לו' קרוב"ץ והביא שם לקיים המנהג דהכי תקן ר"א הקליר שהיה תנא וכ"כ הטור בסי' קי"ב וא"כ נראה לכאורה דברי הטור דסתראי נינהו, וראיתי להרב"י שם סס"י קי"ב שכת' וז"ל וכבר נתבאר בסו' ס"ח שהמנהג הנכון שלא לו' קרוב"ץ ע"כ, ויש לתמוה על הר' אמאי לא הרגיש בסתירת דברי הרא"ש והטור ומתוך כך היה נראה דגם מ"ש הטור בסו' ס"ח דעתו ז"ל בקרוב"ץ שרי מדינא אלא דעכ"ז כת' דראוי לבטל המנהג מהטעם שכ' כי הוא גורם לידי שיחה הא ל"ה היה ראוי והגון דמדינא שרי כיון שתקן כך התנא ראב"ש והשתא א"ש כל דברי הטור וגם מ"ש הרב"י רצונו להודיענו דהגם דמדינא שאלת צרכי רבים שרי אפי"ה לפי מ"ש בסי' ס"ח אין נכון לומר,:

אבל אין נראה כן דאם איתא להא למה כת' הטור בסי' ס"ח דגם ר"ת נדחק במה שפי' בההיא דבמקום שא"ל אינו רשאי לקצר דמשמע דליה לא ס"ל, ולכן נלע"ד דס"ל להטור דיש לחלק בין ברכות דק"ש ודכוותייהו לברכות דתפי' י"ח דבברכות דק"ש הוא דפליגי אי שרי להוסיף אבל בברכות דשמונה עשרה לכ"ע שרי להוסיף ואפשר דגם הרמ"ה מודה דכן הוא כמעט הסכמת כל הפוס' קמאי ובתראי דס"ל דבל"ר שרו וסברת האיכא מ"ד שהביא הבה"ג כיחידאה דמי נגד כל הפוס' רבו מספר ואפי' למי שסובר כן ליכא קפידא כ"א לכתחי' ואמטו"ל ס"ל להרב"י בסי' קי"ב דהגם דבברכות די"ח אין בו משום הפסק מ"מ לפי אותו הטעם שכת' הטור בסי' ס"ח כי הוא גורם לשיחה בטלה א"כ גם כאן יש לבטל המנהג מהך טעמא.

ובהכי מדוקדק שפיר לשון הזהב שבש"ע שבסי' ס"ח כת' דנכון למנוע מלומר הפיוטים משום דהוי הפסק ואלו בסי' קי"ב לא כת' דהוי הפסק אלא דאחר מה שפ' שם דבצרכי צבור וכו' כת' אין לו' פיוטים ולא קרוב"ץ בתפלה ע"כ, והיינו משום דבסי' ס"ח דמיירי בברכות של ק"ש כת' דאיכא משום הפסק דהתם ודאי איכא למ"ד דהוי הפסק, אבל גבי תפלה התם ליכא למ"ד דהוי הפסק גמור וכבר פ' איהו גופיה דבל"ר שרי אלא דאפי"ה אין לו' מטעם שכ' הטור כי הוא גורם לשיחה, ויש להרגיש ע"ד מורים שם שפי' דקרוב"ץ היינו דיוצר דלפ"מ דכתי' לא מיירי שם מר"ן בפיוטים דיוצר, ומ"מ אפ"ל דאפי' אי מרן מירי גם ליוצר עכ"פ מיירי ג"כ לברכות די"ח דשם הוא מקומן ומשו"ה לא כתב מרן דהוי הפסק.

וגם מדברי הש"ס יש להוכיח דאם הוסיף בברכות דתפלה לא הוי משנה ממט' שט"ח ממ"ש דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א ואם איתא דמאי דתנן במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך איתיה נמי בתפי' י"ח אמאי אכפל תנא לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו הא בכל מין תוס' אין להוסיף ושאלת צרכיו נמי איתא בכלל אלא ודאי דבתפלת י"ח אינו בכלל ומ"ה אצטריך לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו אף דבשאר תוס' שרי כגון היכא שהוא בל' רבים היכא דהוי בל' יחיד אל ישאל דלא חשיב אותו תוס' מענין הברכה:

וכן נר' ממ"ש בפ"ק דע"ז דשואל אדם צרכיו בש"ת ואם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר והיינו ודאי משום דבתפי' י"ח אם הוסיף לא הוי משנה:

וכ"ת א"כ דבתפי' י"ח ליתיה בהך כללא ושרי אמאי נקט הש"ס בסוף כל ברכה דמשמע מזה דאם הוסיף באמצע הברכה דאסור דנר' דהיינו משום דאיכא קפידא דבמקום שא"ל אר"ל הא ליתא דמלבד דמבואר בהרב"י סי' קי"ט דדעת הרמב"ם והרא"ש והטור דל"ד בסופו אלא דה"ה באמצע שרי וכ"פ בש"ע ועוד דגם לדעת ר"י דדקדק כן נר' דאינו ר"ל דאם שואל באמצע דהוי משנה ממט' שטבעו חכמים וצ"ל דלכתחילה קאמר, וכן מדברי תרי"ו דכת' דנר' כמוסיף דאלמא משנה ממטבע לא הוי והשתא אתו שפיר דגם אי כונת הרמב"ם שבפ"ה מה' ק"ש הוא כדמשמע לכאורה מדברי הטור דקאי כס' הרמ"ה דאם הוסיף בנוסח הברכה דהו"ל משנה היינו דוקא בברכות דק"ש ולא בתפי' י"ח והא דכ' הטור בסו' רס"ח ואומרים אבות וכו' בלי תו' דלא כר"ע ע"ש נר' דהיינו משום דהוי שלא לצורך דבל"ה הה"א רצה נא וכו':

ובהיותי בזה ראיתי להריטב"א בחי' לע"ז שהרגיש בזה וז"ל ואין בזה משום מקום שאמרו לקצר אינו ר"ל מטעמ' דכתי' בברכות ע"כ וכעת לא זכיתי לאורו ואפ' דשם בברכות כת' לישב ע"ד שכת' בעניותין ושוב אחז"ר אינה ה' לידי ה' ברכות להריטב"א שנדפס בס' חיים וחסד וכת' בפ"ו אות י"ד וז"ל נוסח שום ברכה מדבריהם הוא וכל שלא אמרו אין קפידא בשנוי תיבה אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע שאם לא הוה יוצא הי"ל לח' לכתוב נוסח הברכו' ולתת חש' לתיבות ומ"ש מקום שאמרו וכו' בא לומר שאין לו רשות לעשות כן לכתחילה דרך קבע אבל אם עשה כן יצא ומפני זה נהגו לומר פיוטים באמצע ברכות של ק"ש ותפילה ולא מיחו ח' בדבר ולפי' אם קצר דרך עראי בג' ברכות של ברה"מ מכיון שחתם כראוי בכל אחת מהם והזכיר מה שחייב להזכיר מה"ת וצא וזהו מעשה של בנימין רעיא עכ"ל:

ונחוור לדברי הטור דצ"ל דלענין ברכות דק"ש לא ברירא ליה אי שרי להוסיף דאפשר דאיכא קפידה משום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר אר"ל וכשי' הרמ"ה אבל גבי תפי' י"ח דכ"ע ליכא משום מ"ש דבמקום שא"ל אינו רשאי להאריך מ"ה כת' דשרי וכ"ת דא"כ משום דס"ל להרא"ש והטור דמפשטא דמתני' דמקים שאמרו וכו' משמע דאין להוסיף בברכות דק"ש א"כ ראבר"ש דתקן קרוב"ץ צ"ל דפליג אמתני' וכיון שכן לא קי"ל כוותיה וא"כ ק' איך הוכיחו ממה שתקן קרוב"ץ דשרי להוסיף בצרכי רבים הא אין לפסוק כותיה כיון דאיהו לא ס"ל להא דמש"ל א"ר להאריך וראיתי להר' חו"י בסי' רל"ח שכת' דמה שהשיג הראב"ע על פיוטי התנא הקליר דאין לו עליו תלונה כי התנא לא תקן רק תוך י"ח דחזרת הש"ץ ואף דתפילה חמירא לענין הפסקה כי אפי' מלך שואל בשלומו לא ישיבנו מ"מ מאחר שאין הצבור מפסיקין בתפלת' רק בחזרת הש"ץ להוציא את שאינו בקי וכו' ובכן תמה על הרא"ש שכת' דטעם דשרי הוא משים דהוי צרכי רבים דאינו מטעם זה כי טעם פגום הוא זה עש"ד ואלו היה האמת אתו לא הוה ק"מ אבל לא יתכן לומר כן דלפי מ"ש הטור בסי' ס"ח מתבאר דהתנא תקן קרוב"ץ גם לברכות דק"ש ושמא תאמר דגם לדברי הטור שם ס"ל דלא תקן התנא כ"א לחזרת י"ח ועכ"ז מביא ראיה משם לברכות דק"ש מלבד דאין נר' כן ותו דא"כ דמוכרח דס"ל להטור דאין לחלק בין תפי' י"ח לברכות ק"ש וא"כ קשו לדברי הטור הדדי עדיין ואגב אומר דמה שדבר סרה ע"ד הרא"ש דח"ו טעמו פגום שרי ליה מריה דטעם זה כתבוהו ה"ג ריה"ח בשי' לב' משם הראשונים ז"ל וכ"כ התו' פ' א"ע ובהגא"ש פ"ק שם ושאר כל הראשונים ז"ל ע"ע, ונר' לע"ד ליישב ד' הטור דס"ל דאפי' אה לא קי"ל כהתנא ראב"ש במה שתקן קרוב"ץ גם לברכות דק"ש משום דמפשטא דמתני' לא משמע כן וכמו שכן הוא דעת הרמ"ה מ"מ גבי ברכות דתפילת י"ח אית לן למינקט כוותיה ומשו"ה הביאו הרא"ש והטור ראיה משם וכדכתי' לעיל דמלבד דממתני' לא מוכח מידי דקאי גם לתפי' י"ח אדרבא פשטא דש"ס משמע כס' התנא הקליר ומ"ה י"ל עליו:

וראיתי להרשב"א בחי' לפ"ק דברכות דהק' למה שפי' הראשונים בפי' דמתני' דבמקום שא"ל אינו רשאי להאריך ומפרש הר' דפי' ארוכה היינו דפותח וחותם בברוך וקצרה היינו דפותח לבד או חותם לבד וע"ש שהאריך ומכלל הראיות הוא ממה שמאריכים בתפי' י"ח וגם ממ"ש דאם בא לומר בסוף כל ברכה כמוסיף ע"ש:

ונראה דר"ת ס"ל דהברכות שלא הזכירו בתוס' דהכי לא תני להו דלא הוו ליה כברכות הארוכות דא"ר לקצר ולא כברכות הקצרות דאינו רשאי להאריך אלא דבאותן שלא הוזכרו כגון ברכות דק"ש ותפי' י"ח יכול להאריך ולקצר ובהכי דברי ר"ת מיושבים ול"ק כל מה שהק' הרשב"א ע"ד והכי מפו' יוצא ממ"ש הג' ר"י החסיד בשי' לברכות דבאותן ברכות שלא הוזכרו בתוס' יכול להאריך או לקצר וע"ש שהרגיש ממ"ש דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בנ"א ותי' דכבר פי' ר"ת וה"ג ור"ח דה"ד צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרו ודקדק כן מהסוגיא דפ"ק דע"ז דצרכיו היינו פי' דוקא וכת' עוד שם דמטעם זה נהגו לומר קרוב"ץ ור"א הקליר שהיה תנא וכו' תקן קרוב"ץ ודחה לס' האיכא רבנן דנהיגי שלא לומר זכרנו שהביא הבה"ג ע"ש אבל לש' הרמ"ה ודעמיה דס"ל דגם בברכות דק"ש אין יכול להאריך ק' וכדאקשין לעיל אבל למאי דכתי' לעי' ניחא דגם הרמ"ה ס"ל דתפי' שאני דמעקרא כך תקנו דהרשות בידו להוסיף היכא שהוא מענין הברכה באמצעיות בל' יחיד ובראשונות ואחרונות כשהוא בל' רבים ויש לתמוה על הרב"ח דהגם דהוא ז"ל כת' לישב דברי הטור ממה שהק' עליו דאיך מלאו לבו לומר שיש לבטל דברי הקרוב"ץ נגד התנא ראבר"ש וכ' דטעמו של הטור הוא משום דהשתא אחסור דרי ור"א וחביריו לא יסדוהו אלא לאנשי דורם שנותנים עיניהם ולבם לומר הקרוב"ץ בכונה עכ"ז חזר להק' עליו במ"ש ז"ל גם כי ר"ת פי' לקיים המנהג לא ישר בעיני א"א ז"ל דאדרבא מדברי הרא"ש בפ' א"ע מדאפליג בשבחו משמע דר"ל דראוי לסמוך עליו לומר צרכי צבור וא"כ איך כת' הטור להשיג על ר"א הקליר שתקן קרוב"ץ ולהאריך במקום שאמרו לקצר מטעם שלא ישר בעיני הרא"ש פי' של ר"ת שפי' לקיים המנהג וזה אינו דאדרבא הרא"ש מחזיק וכו' ולכן דאפי' אמר כן הרא"ש דלא ישר בעיניו פי' של ר"ת על עיקר הדין לא נחלקו ע"ש שהפריז לדבר עליו ולע"ד דבריו תמוהים דלפי מ"ש הר' גופיה לישב ד' העור א"כ לא היה כונת הטור להשיג על ר"א דר"א מאי דעבד שפיר עבד אלא דלדורו הוא דעבד ואיך ולמה חזר להק' על הטור דלמה השיג על ר"א ולפי"ז מתרצה שפיר גם מה שהק' הר' ע"ד הטור דממ"ש הרא"ש גופיה בפ' א"ע דשם הפליג בשבחו של ר"א וקי"ל כוותיה דהא נמי לק"מ דשם לא אתי הרא"ש כ"א להוכיח דבל' רבים דשרי ובודאי דמאי דעביד התנא כדין עבד ומה גם לענין תפי' י"ח דמוכח גם מש"ס דילן דשרו וכדכתי' לעיל ואה"ן דעכשיו דאחסור דרי ובאין לידי שיחה ס"ל להרא"ש דיש לבטל המנהג גם מה שהשיג הב"ח ע"ד הטור דאיך כת' דלא ישר בעיני הרא"ש פר"ת דאפי' אם אמר לו כך הרי חזר בפסקיו לפי מאי דכתי' לעי' ל"ק דיש לחלק בין ברכות דק"ש לברכות דתפי' י"ח דתפי' י"ח גם הרמ"ה מודה דרשאי להאריך והרא"ש בפסקיו מיירי לתפילת שמונה עשר:

וזה הוא אף למאי דהבין הרב"ח בכו' הטור דבא לומר שאפי' שפר"ת בפי' דמתני' לא ישר בעיני אביו אבל לענ"ד נר' לפרש דכונת הטור הוא דהגם דר"ת פי' לקיים המנהג דאלמא ר"ת רוצה בקיומו של המנהג ולא חש לשבאין מתוך כך לידי שיחה אביו הרא"ש ז"ל לא ישר בעיניו המנהג שחושש ע"ז שבאין לידי שיחה, וכן נר' דלא חזי' בשום דוכתא בפסקי הרא"ש שדחה לפיר"ת ואדרבא בשי' הרא"ש דברכות הביא פירש"י ושר"ת הקשה על פי' ופי' דשרי ולא ערער הרא"ש ע"ד ואיברא שראיתי גירסא אחרת בטור שבסי' ס"ח ולאותה גירסא נר' יותר כמו שהבין הב"ח אבל הגירסא הנכונה היא כמ"ש בכל ס' הטור וכן גרסי הרב"י והרב"ח גופיה ולפי מאי דכתי' א"ש כל דברו הרמב"ם דמ"ש בפ"א מה"ת דבג"ר וג"א דאינו רשאי להוסיף מיירי בל' יחיד והיינו ממרח ר"י בפ' א"ע וכמו שהורה גבר מרן בכ"מ אבל בל' רבים שרי ומ"ה בספ"ב הביא המנהג שנהגו לומר זכרנו וכסברת כל הראשונים וגם הטור בסי' תקפ"ב כת' כן ואדרבא שם כת' למה אין אומרים תן פחדך ע"ש.

באופן דנמצינו למדים דלפי שי' כל הראשונים שרי להוסיף אם הוא בתפי' י"ח כל שהוא בל' רבים זולת סברת האיכא רבנן שהביא הבה"ג ואף לדידהו נר' דאינו כ"א לכתחי' אבל בדיעבד לא הוו הפסק ואפ' דגם הרמ"ה מודה בתפי' י"ח דלא קאמר דאם הפסוק דלא יצי"ח אלא בברכות דק"ש ודלא כמו שנר' בתשו' הר' חו"י הנ"ל דתפי' י"ח מגרע גרע וכן ראיתי להר' מהר"ש זלמן בש"ע בסו' ס"ח ס"ב שכ' וז"ל וכל זה בברכות דק"ש אבל בתפי' י"ח אין הפיוטים חשובים הפסק שהרי מותר להוסיף מעין כל ברכה וברכה ואפי' בג"ר שאסור לבקש בהם צרכיו יש מתירים לומר פיוטים הואיל והם צרכי רבים כמו שיתבאר בסי' קי"ב וכן ר"א הקליר שהיה מא"י מק"ס וכו' והוא תיקן קרוב"ץ לג"ר וגם בסי' קי"ב כת' שם דבצרכי רבים שרי וע"כ נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג"ר וג"א אעפ"י שיש בהם כמה בקשות וגם אין בהם משום הפסק בתפי' אפי' לאומרים שהוא אסור להפסיק בפיוטים בברכות דק"ש כמו שנת' בסי' ס"ח ושו"ר להר' חיד"א בשיו"ב סי' קי"ב שכת' משם הרד"ק דפי' לד' מרן שם דמיירי דוקא בפיוטים דיוצר אבל דתפי' ח"י שרי ומשו"ה יש להתיר ג"כ בפיוטים דטל ומטר והר' חיד"א פליג עליה דפיוטי דטל ומטר לא מקרי צרכי רבים אמנם לא פי' שחותיו הרב בכו' דברי מרן שכת' דאין לו' פיוטים דתנא אהיכא קאי ומבין ריסי עיניו נר' דהבין דמרן מיירי בפיוטי האחרונים כגון פיוטי וכיוצא ומה שפי' בעניותין ד' מרן נר' לי יותר נכון *) ועפ"י האמור הנה נכון מ"ש בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תרמ"ח דתוס' זה דברכינו ברכה אינו מטופסי הברכות שתיקנו ק"ך נביאים כ"א תוס' זה הוא שהוסיפו בדורות האחרונות ולא ידעתי מתי הוסיפוה עש"ד וי"ל דהיכי שרי להוסיף בג"א אך למה שנתבאר א"ש דכיון דהוא בלי רבים ומענין הברכה שרי וע"ע בקונ' תפי' כל פה שבס' שיח יצחק חגיגה בסופו ע"ש אלא די"ל ע"ז מ"ש הטור סס"י קכ"א דדוקא ש"ץ אומר אותה אבל לא יחיד וכ"פ מרן בש"ע שם ולפי מאי דכתי' קשה דמה קפידא יש בדבר כיון שהוא בל' רבים אמנם ראיתי בד"מ סו' קכ"ז דכתב משם מהר"ם ומהרי"ל דשרו אלא דהוא ז"ל חלק עליהם ע"ש והמג"א הביא משם הלבוש דכתב דנוהגים לאומרו וכת' המג"א וז"ל ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו ע"ש והיה נר' לומר דדעת הטור ומרן דאסרי ליחיד לאומרו הוא משום דס"ל דע"כ לא שרי להוסיף בל' רבים אלא דוקא באמצע הברכה אבל לא קודם התחלת הברכה ומשו"ה לא שרי הכא והגם דג"א חשובות **(כדברי מרן הגאון המחבר זצ"ל ראיתי כתב כן נם בתשובת שער אפרים סי' י"ג דהא דלא הוטב בעיני הרא"ש והטור בסי' ס"ח לומר הפיוטים מטעם הפסק ה"ד התם בברכות ק"ש אכל כתפלה לא חשיב הפסק ובסי' קי"ב מיירי בתפלה וכ"כ נמי בתשובת זכור לאברהם אביגדור סי' י"ג ועיין עמודי אש קונטרס בית תפלה אות ט"ז שבתשובת דברי נחמי' חאו"ח כתב דצ"ע מאין מקור חילוק זה. וכן ראיתי במגן גבורים למפרשי הים כשה"נ סי' ס"ח שכתבו ג"כ שלא ידעו מקום לחילוק זה והרי הש"ע פסק דבתפלה נ"כ אין להפסיק בקרוב"ץ מטעם הפסק כמבואר בסי' קי"ב ס"ב. והנה המעיין בש"ע שם בסי' קי"ב ס"כ יראה שהש"ע לא כתב להדיא דעצם אמירת הפיוטים בתפלה הוא הפסק כמ"ש בסי' ס"ח גבי ברכות ק"ש אלא כתב סתם אין לומר פיוטים וקרוב"ץ כתפלה ולכאורה כיון שכבר כתב בסעיף הקודם דצרכי ציבור שרי לשאול גם בנ"ר ובנ"א כמ"ש התוספות והרא"ש וכו' ומבואר בדבריהם עצמם דהפיוטים הנהוגים הם בכלל צרכי ציבור אם היה הש"ע חולק וסובר שאין הפיוטים הנ"ל בכלל צ"ר הי"ל לפרש וע"כ נראה סתמו כפירושו של מרן הנהס"ח לעיל שהש"ע חושש לטעם האחר שכתב דהטור לעיל בסי' ס"ח דנורם לשיחה אמנם ממ"ש רבינו הרמ"א שם כהנה ויש מתירין הואיל וצ"ר הם משמע לכאורה דס"ל שהש"ע שכתב שאין לאומרם הוא מטעם הפסק וצ"ע ולכאורה יש להרגיש על מרן הגהמ"ח שלא העיר מזה רק נרגש מדברי המפרש שלא נתכוון אלא לפרש מלת קרוב"ץ שבכ"מ וכמ"ש מהר"י חאסון בתשובתו לקמן סי' כ'. ואין זה מרבינו הרמ"א (דכל יתור וחיסור תיבה או שתים או פי' כעין זה שבתוך דברי הש"ע ממש הוכחתי בספרי שו"ת יין הטוב העומד בדפוס שאין זה לא ממרן הש"ע ולא מהרמ"א אלא מרב אחר ואולי מהמציין המקורות שבהגהה ועיין המעלות לשלמה מערכת ספרים מערכת ה' אות ג') איך שיהיה עצם החילוק הנ"ל מוכרח ומוכח הוא בהטור והרא"ש ועיין במ"ג ובעמודי אש הנ"ל שם וי"ל בדבריהם ואכמ"ל. יצחק נסים)** כאחד מ"מ באמצע אותה ברכה בעי' וכעי' זה כת' הטור בסו' תקס"ו וע' בד"מ ובהגהת מהריק"ש סי' קי"ט ובמג"א סי ס"ח אבל אין זה נכון דא"כ ק' דגם לציבור לא הו"ל לתקן קודם התחלת ברכה:

ולכן נר' דהטעם הוא דאף דבצרכי צבור שרי אפו"ה שניא דא כי אין זה שייך ליחיד כי בציבור נתקנה וכמ"ש הרב"י משם הרד"א והמנהיג ע"ש וע' בקו' תפי' כל פה סס"י קכ"א דכתב ע"ד מג"א דאינו יודע לו טעם דהא ודאי מפסוק בתפילתו כיון שאינו מכלל תפי' י"ח עש"ד ולכאורה משמע דס"ל דאם הפסיק דהוי הפסק וצריך לחזור ואין נר' דאפי' למ"ד דאינו רשאי דבציבור נתקנה היינו דלכתחילה אין לאומרו אבל בדיעבד כיון דשייך לברכה והוי בל' רבים לא הוו הפסק ואכמ"ל כי נר' לי דאפי' לד' הרב הנז' בדיעבד לא הוו הפסק ומאי דקאמר דכוי הפסק היינו לכתחילה ויש לעיין בזה כמ"ש הב"ח סי' קכ"ח סעי' ו' משם המרדכי הארוך דמגילה ובחי' אנשי שם שם:

העולה מכל מאי דכתי' הוא דלדעת הראשונים ז"ל אפי' במוסיף בג"ר וג"א בל' רבים שרי ואפי' לכתחיל' ולפי"ז מכ"ש בנ"ד שאמר מודים דר' דלא הוו הפסק דכל הנוסח אינו כ"א דברי שבח וצ"ר והודאה לציבור דומיא דמודים שאנו אומרים וגם במה שאומר כן תחיינו וכו' הוי צרכי רבים והכל הוי מעין הברכה ואפשר דש"ד ואפי' לד' הרמ"ה דמלבד מאי דכתי' לעי' דגם לדעתו אינו מקפיד בתוס' דח"י ותו דא"ל דזה ל"ח תו' כלל דהוי דומיא ממש כנוסח הברכה, אכן זה עומד לנגדנו הירוש' דפ"ק דברכות אלו ברכות שמאריכים בהם ברכות ר"ה ויוה"כ כו' ואלו שמקצרין בהן המברך על המצות ועל הפירות מה שאר כל הברכות אדם מאריך אמ"ר חזקיה מן מה דתני המאריך מגונה והמקצר משובח הדא אמרא שאין זה כלל, תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך אמ"ר יוסי שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך לפום כן צ"ל צריך להאריך בגואל ישראל ע"כ ויש להעיר על רבותי' בעלי התו' בפ"ק דע"ז והר' הטור ומרן ב"י בסי' תקס"ו איך לא זכרו הירושלמי הזה דהרי משמע מהך ירוש' דאין להוסיף כלל בשום אופן על נוסח שתקנו חז"ל וכס' הי"א שהביא הבה"ג וכס' הרא"ש בתשו' כ"ד סי' ג' דאין להוסיף שום תיבה בברכות די"ח וע"ע בטור מסי' קי"ג ואי' וצ"ל לדע' הרא"ש והטור דה"ד היכא שהוא מוסיף בלתי צורך כלל דאז למה לו להוסיף אבל מד' הירוש' משמע דבכל גוונא אין להוסיף וכבר ראיתי להרשב"א שם בחי' דהוק' לו מד' הירוש' ולא ישב כלום:

ומ"מ נר' דגם למאי דנר' מד' הירוש' דלאו ש"ד ה"ד דאין להוסיף לכתחילה אבל בדיעבד ודאי אם הוסיף מענין הברכה לא הוי הפסק שהרי אפי' בטועה ומזכיר מאורע של שאר הימים בתפי' י"ח פסק מרן בסי' ק"ח דיצי"ח ולא הוי הפסק והגם דרבני האחרונים יש מהם שקראו ערער על פסק מרן דמה שלמד כן מההוא דאם הבדיל בב' דיצא דאין דמיונו עולה יפה ויש מהם דתרגמוה לפ' מרן דה"ד בתפי' התשלומין ודייקי לה מלשון מרן גופיה וכמו שיעויין בד' האחרונים מ"מ הסכמת האחרונים דבדיעבד אצ"ל וגם הרב חיד"א עם שדעתו בברכ"י ס"י תרס"ח הוא דצ"ל כבר הדר ביה מר משמעתיה בס"ה יוסף אומץ סי' ח' ופ' דאצ"ל וע' פה"ד ח"א בסי' ק"ח וקי"ב ובח"ג סי' רס"ח וי"ל ע"ד ע"ש ואחר זמן רב יצא לאור ס' שו"מ מ"ד ושם בח"ב סי' ק"ח כת' בנ"ד דהזכיר מאורע שאר ימים כת' דחוזר משום דבתפי' העיקרי הוו הפסק וה"ד הברכ"י דסי' תרס"ח ולא ראה ד' היוסף אומץ שכ' שיש ראיה ברורה ממ"ש, טעה בוכתבתם חוזר ובתר"י הק' למ"ד ק"ש דר' למה חוזר וכתי' דכל שהתחי' לקרות וטעה שוב צריך לחזור ולומר כתיקון וה"ה כאן כל שהתחיל ואמר מאורע שאר ימים צ"ל ע"כ ובאמת דהאריכו' בזה אך למותר דודאי הדבר פשוט דבגונא דנ"ד שאמר מודים דר' דעדיף ממאורע שא"י ודאי דיצי"ח ועדיף נמי מצרכי רבים דכת' לעיל דלדעת רובא דרבוואתה דשרי אפי' לכתחלה וכ"ש בדיעבד דודאי יצא לכ"ע וגם מלשון הירוש' עצמו דנקט דאפי' בברכות הקצרות השנויות בתוס' דלא הוי כ"א מגונה דמשמע דעכ"פ יצי"ח וע"ע במה שאכתוב לקמן ולפי כל האמור נר' דאף למי שסובר דדעתיה דהרא"ש הוא דבדלוג מאורע במקום שא"מ ואמר לאח' שסיים הברכה דהוי הספק גמור הכא בכה"ג שניא היא דבאמצע הברכה בל' רבים שרי דלא הוי הפסק וע"ע בס' אורח לצדיק חא"ח סו' יו"ד וע"ע בס' ארחות חיים ה' ברכות סי' ע"א דמ"א ע"ג.

ואח"ך ראיתי להרב החסיד בעל ס' דברי יוסף למהר"י אירגאס מאי דשו"ט הר' מהר"י הלוי עם הר' המחבר עש"ד ולפי האמור י"ל ע"ד המג"א סי' תקנ"א שכת' דהבקי אינו יוצא אפי' דיעבד בתפי' ש"ץ כיון שמפסי' ע"כ בפיוטי ובה"ט סי' תקצ"ד ה"ד וציין לי"א אסיקנא דבנ"ד ליכא משום הפסק במה שאמר מודים דר' ול"ד למ"ש הרא"ש דכל דהוי שלא לצורך דאף למאן דהבין בכו' הרא"ש דס"ל דהוי הפסק וצ"ל הכא מודה דיצא ואצ"ל דהו"ל כברכה אריכתא ועי' תוס' ברכות די"ב ובח' הרמב"ן והרשב"א:

ומעתה ניהדר אנפין אל הט' הב' דאיכא למימר דאף דמשום התוספת שהוסיף אין להקפיד כדכתי' אכתי יש לעמוד משום שלא אמר כל נוסח הברכה וא"כ נמצא דחסר מהברכה ונר' דזה תלוי באותו מחלו' דהרמ"ה עם הראב"ד ור"ת שכת' לעי' ולדעת הרמ"ה נר' דגם בברכות דח"י נמי אם קוצר לא יצי"ח דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר ואם קוצר הו"ל משנה ממט' שט"ח ולא יצי"ח ומפשט ד' הטור נר' דס"ל דגם הרמב"ם בפ"א מה' ק"ש קאי כס' הרמ"ה וכ"ן שהבין הרמ"ך בפ"א מה' ק"ש ותמה ע"ד אבל לא יתכן זה דא"כ ק' היכי דן הטור בדעתיה דהרמב"ם כן בפשי' ולא ראה שבפ"א מה' ברכות מדבריו שם מבואר יוצא דס"ל כהראב"ד והרמ"ך שהבין כן הק' עליו מניה וביה ממ"ש שם בפ"א מה"ב וכבר הרכ"מ שם היה למליץ יושר ע"ד הרמב"ם דאין נסתר מחמתו ושגם לד' הרמב"ם שבה' ק"ש אם לא שינא בפתיחה או בחתימה דיוצא י"ח ע"ש ואחריו כל ישרי לב כ"כ לפרש דעת הר' דכל שלא שינה בפתיחה או בחתי' דיצי"ח וכ"כ הר' הק' מהרש"ו הו"ד בס' פה"ד ח"ב סי' ס"ח.

וכ"כ הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' נ"א ע"ש ואם איתא דכונ' הטור היה כך היה לו להרב"י לתמוה ע"ד אלא נר' דמה שהביא הטור לדברי הרמב"ם היינו להוכיח מדבריו דלכתחי, מיהא אסור וכן הבין הר' ב"י ומ"ה לא העיר ע"ד הטור ולפי"ז נר' דבנ"ד נצולים אנחנו גם מהדן ערעורא דאף דקיצר הברכה שפיר נפיק י"ח דהגם דנר' דלדעת הרמ"ה במקום שאמרו להאריך אם קיצר אינו יוצא י"ח דלענין זה אין לחלק לענין תפי' דכשם דנר' מדבריו דגבי ברכות דק"ש דאם קיצר דהוי משנה ממט' שט"ח ולא יצי"ח ה"ה והוא הטעם בתפי' י"ח מ"מ נר' דלא חשחין אנחנא לס' הרמ"ה לחיובי לחזור דהא איכא קמן מרבוואתא קמאי רובא דמנכר דס"ל דאינו חוזר דל"מ לדעת הרמב"ם והראב"ד והרשב"א דס"ל דכל שלא שינה בפתיחה או בחתימה דאינו חוזר ואפ' שגם הריטב"א שכ' בחי' לפ"ק דע"ז שכת, בחי' לברכות דליכא משום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר א"ר להאריך דהיינו משום דס"ל כמ"ש הראב"ד והרשב"א וא"כ ודאי דלדידהו גם בכה"ג לא יחזור וכבר כת' דשו"ר מ"ש הריטב"א בה"ב עי' תשו' הרשב"א ח"א:

אלא דאף לדעת ר"ת ודעמיה דנר' דס"ל דמ"ש דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר איתיה נמי להאריך ולקצר גם בנוסח הגם דאינו משנה החתי' מ"מ כבר כת' דס"ל דה"ד באותן המפורשות בתוס' ותפילת י"ח אינו בכלל באופן דלכל הסברו' אם קיצר הברכה נר' דשפיר נפיק י"ח וכמתבאר ג"כ ממ"ש בתשו' התשב"ץ הנ"ל.

והעקרא דמלתא זה שכת' הרמ"ה דכל המשנה ממע' שט"ח דלא יצי"ח הוי סברת ר"י בפ' כ"מ אבל ר"מ לא ס"ל כן אלא דאפי"ה יוצא י"ח וכל הפו' פ' כר"מ וכבר אסף בזה הר' ערוך השולחן בא"ח בקונ"א סי' קס"ז וכ"פ הגמ"י ר' הל' ברכות ורי"ו חלק אדם ח' ני"ו ע"ש דקס"ב.

ויש לתמוה על ש' הרמ"ה דס"ל דאם הוסיף או פיחת בנוסח הברכה אעפ"י שהפתיחה והחתימה בירך כתחז"ל דעכ"ז כיון ששינה ממט' שט"ח דלא יצי"ח מאותה שאמרו במס' ברכות ד"מ דבנימין רעיא כרך ריפתא ע"ש וכמו שכן תמה הרמ"ך לפי מה שהבין הר' בכונת הרמב"ם ומרן בכ"מ פ"א מה' ק"ש ומרן ז"ל כבר בא לכלל ישוב ד' הרמב"ם בפ"א מה' ברכות יעו"ש וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' רמ"ז וז"ל שאין שנוי מטבע אוסר בברכות אלא כשהוא משנה הפתיחות לפתוח בברוך או שלא לפתוח כנגד המטבע שטבעו חז"ל או לשנות בחתי' לחתום בברוך או שלא לחתום או במה שהוא עיקר הברכה כגון בהזכרת על וגשם וכו' והכי אמרו אם יש לו חולה בתוך ביתו וכו' ואנחנו מוסיפין פיוטים בתוך הברכות ובתוך התפי' ואין כאן איסור שינוי המטבע אלו היו הפיוטים ההם מענין הברכה ע"כ.

אמנם אנן מה נענה לד' הרמ"ה דמפ' דבריו דאפי' שפתח וחתם כתחז"ל דאפי"ה כל שהוסיף ופוחת בנוסח הברכה דהו"ל משנה ממט' שט"ח ולא יצא י"ח.

וכ"ת גם לס' הרמ"ך נמי תקשה דאיהו הק' ע"ד הרמב"ם מהא ומה יענה הר' למשנה מפורשת דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר הא ל"ק די"ל דס"ל להרמ"ך או כשי' ר"ת או כשי' הרשב"א דעפי"ד ל"ק ההוא עובדא דבנימין רעיא ממה ששנינו דבמקום שאמרו להאריך א"ר לקצר אבל לש' הרמ"ה דאין לך משנה ממט' שט"ח יותר מההוא עובדא דאמרו שם דעולה במקום הזן ואחר ההתבוננות קצת נר' דלק"מ דההוא עובדא דבנימין רעיא דאמר רב דיצא הוא משום דס"ל לרב כר"מ דכל המשנה ממט' שט"ח דיצי"ח וכמ"ש כן כל הראשונים. ה"ג תוס' ר"י החסיד ותו' והרא"ש והר"ב בש"מ שם באותה סוגיא אבל הרמ"ה ס"ל דיש לפסוק הל' כר"י כמו דהכי נקט' בכל דוכתא דר"מ ור"י הל' כר"י והכרעת הרשב"א והרא"ש שהכריעו דהכי קי"ל כר"מ ס"ל להרמ"ה דל"מ מידי וה"ן יש לפסוק הל' כר"י וכן מפו' בד' הרמ"ה שכת' ועוד שנינו כל המשנה ממט' שע"ח לא יצי"ח וזה הל' בעצמו הוא הל' דנקט ר"י ולפי"ז נר' דלס' הרמ"ה גם אם בירך על הפת בריך רחמנא וכו' דלא יצי"ח.

ואברא דנר' דמקום יש לדחות ולומר דבעובדא דרב אפ' דגם ר"י מודה כיון דקא מדכר שמא דפת בתוך הברכה ול"ד לכמה נאה פת זה דהגם דקא מדכר שמא דפת לא הוי בתוך הברכה וכן נר' מתוך הסוגיא מדפריך מאי קמ"ל וכו' ואם איתא מאי קשיא הא טובא אשמעי' דקי"ל כר"מ ולא כר"י וכן נר' מד' הרשב"א בחי' והרא"ש בפסקיו דלא הכריעו דקי"ל כר"מ מדקאי רב נמי כוותיה אבל אין להכריע מזה דס"ל להראשונים דרב לא ס"ל כוותיה דא"ל דהגם דס"ל דקושטא דמלתא הכי הוא דקאי כס' ר"מ אלא דלפי שיש לדוחה לדחות אמטו"ל לא הביאו ראיה מזה ותדע שהרא"ש כת' שם בתוספות דרב כר"מ ס"ל.

גם אשור להרכ"מ בפ"א מה"ב דמפרש לד' הרמב"ם וב' דרכים לפניו ולפי מה שפי' הר' שם מבואר דלכל הדרכים קי"ל כר"י לד' הרמב"ם אלא דלתי' ב' דברי הרמב"ם הוי לכ"ט וההוא עובדא דבנימין אתי גם כר"י ע"ש ומה שהכריח הר' בפ' בתרא דאילו לפי' קמא ק' דברוך המקום שבראו לא גרע מבריך רחמנא מרי' דהאי פיתא לדידי י"ל דשנא ושנא כדכתי' ועוד ק"ק על הרכ"מ דלתי' הא' לא יתישב עדיין דברי הרמב"ם דלמה שינה וכת' דאינו אלא טועה ומ"מ נר' דדעת הרמ"ה הוא דקי"ל כר"י וכל שמשנה נוסח הברכה אפי' שהוסיף או פיחת דלא יצי"ח ובהכרח צ"ל דאינו פוסק כרב משום דקאי כשי' ר"מ אלא דזוהי שקשה דמה"ט דרב ס"ל כר"מ הו"ל למפסק כוותיה באופן דלמה שנתבאר נר' דאם קוצר הברכה אבל בפתי' ובחתימה הכל נעשה כתחז"ל דלכל הפו' יצי"ח וכ"פ הטור ומרן דאי בירך בריך רחמנא יוצא נמי מברכת הזן זולת לס' הרמ"ה דס"ל דלא יצא י"ח.

ולפי"ז נר' דמאי דכתי' לעי' דדעת הטור הוא דלא ברירא ליה אי נקטי' כפירושו של ר"ת מדכת' וגם ר"ת נדחק לפ' ההיא דבמקום שא"ל וכו' דאלמלא מספק"ל דאפי' דפי' דמתני' הוא כמו שפי' הרמ"ה לא יתכן לומר כן דהרי איהו גופיה פי' לממרת רב בסי' קפ"ז דאם אמר במקום ברכת הזן בריך רחמנא וכו' דיצי"ח.

וע"כ נר' דהטור לא ס"ל כהרמ"ה דס"ל דאם האריך או קיצר במטבע הברכה דלא יצי"ח משום דהכי תנן דבמקום שאמרו דלא מכרנו מההיא דיש לפ' כמ"ש הראב"ד והיינו כמו שפי הרשב"א נמי ומ"ה לא כתי' הטור גם בדברו הראב"ד דנדחק דמאי דפי' הראב"ד מינח ניחא ליה להטור והיינו דלא כמ"ש הרמ"ה אלא דס"ל להטור דמאי דפיר"ת הוא דוחק דלפי פי' באותן שלא הזכרו בתוס' גם אם לא חתם אפ' דיצי"ח דע"כ ל"ק הרשב"א דאם לא חתם דלא יצי"ח אלא לפום פירושיה אבל לפיר"ת אפשר דגם אם לא חתם דיצי"ח ומ"ה לא ס"ל להטור כוותיה וא"כ ק' על הטור דהו"ל לפרש בסי' קפ"ז דה"ד בדחתם וכמ"ש הרשב"א ויש לתמוה ג"כ ע"ד הרב"י וכן הב"ח שם בסי' קפ"ז דנר' דס"ל דמפשטיות דברי הטור נר' דאפי' אם לא חתם דיצי"ח היפך דברי הרשב"א והו"ל לתמוה, ע"ד דזה לא יתכן כ"א לד' ר"ת והרי איהו בסו' ס"ח כת' דפיר"ת דחוק ולמה סתם כאן כדבריו:

ואחזה אנכי להרשב"א בחי' שם בפ"ק דברכות דמכל הראיות שהביא שם להכריח פי' אחת מהנה הוא דברכת הזן קרי ליה בתוס' מן הארוכות ואפי"ה אמרו דאם בירך בריך רחמנא דיצא ולפי"ד לדעת ר"ת ג"כ הוי מן הארוכות ואם קיצר אינו יצי"ח אבל לא יתכן זה דמלבד דא"כ הוו דברי ר"ת הפך הש"ס ועוד דלרבה יש לתמוה ע"ד דבכל גרסאות שלנו דבתוס' וירוש' ליתא כן ונר' דלהרשב"א ג"כ גריס גירסתנו ואפי"ה כ"כ משום דכיון דבתוס' וירוש' נקט דברכה אחרונה של ברכת המזון דהוי מן הקצרות מכאן נשמע דשאר ברכות דבה"מ דהוי מן הארוכות אמנם כבר כת' דהא ל"מ לד' ר"ת וע' להג' ר"י החסיד בתו' למס' ברכות שם בפ"ק דבתחי' פי' דמאי דקתני בתוס' דברכת הזימון הוי מן הקצרות ולפי' אין להוסיף בה ושוב כת' ומיהו נר' לרבי דברכת הזן לא הוי ברכת זימון וכו' וכת' דא"כ הוו פי' הרשב"א כפי' ר"ת ומאי איכא בין פירוש הרשב"א לפיר"ת לזה י"ל דטובא איכא בינייהו דלפיר"ת הגם דאינו משנה בפתיחה וחתימה אם שינה שהוסיף בקצרות דעי"כ יצטרך לחתום וגם אם פתח בארוכות דמתוך כך לא יצטרך לחתום הוי משנה ואינו רשאי ולפי' הרשב"א כל שאינו משנה בפתי' וחתו' הגם דמוסיף בקצרות ופותח בארוכות רשאי.

נמצאת למד מתוך מה שכתבתי דבמשנה בנוסח הברכה דהוסיף או פוחת לסברת הרמ"ה לא יצי"ח וא"כ גם אם בירך במקום ברכת הזן בריך רחמנא הגם דחתים אינו יוצא י"ח אבל לדעת כל הראשונים לא הוי משנה ויוצא י"ח ואם שינה גם בחתי' לדעת הראב"ד והרשב"א ודעמייהו ואינו יוצא י"ח אבל לפי' מה שנר' מד' הרב"י והרב"ח הוא דהא נמי מידי פלוגתא לא נפקא דמפשטיות הש"ס והעור נר' דגם בכה"ג יצי"ח והנה לעי' כתבתי דנר' דשיטה זו אזלא כפי מ"ש ר"ת בפי' דמתני' אמנם נר' דהם ל"מ דיש לומר דגם לפר"ת אם לא חתם דאינו יצא י"ח דע"כ לא קאמר דמתני' דקתני מקום שאמרו וכו' דלא מיירי בכל הברכות אלא באותן השניות בתוס' כ"א דוקא בפי' במקום שאמרו וכו' אבל במאי דקתני לחתום אינו רשאי שלא לחתום גם לפירושו מתני' מיירי לכל מין הברכות וא"כ ק' למאן דס"ל דההוא עובדא דבנימין רעיא דיוצא משום ברכת הזן הוא אף דלא חתים דמהיכא תיתי לומר כן וראיתי להר' רבי' יונה שם בפ"ק דהביא לד' ר"ת שאם ירצה יאריך וכו' וז"ל ובמקום שאמרו וכו' אינו חוזר לראש אלא מילתא באפי נפשה הוא שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין לה לקצר ממט' שלהן כלום ומקום שאמרו לקצר כגון ברכות בפה"ג וכיוצא בה אין לו להאריך בהם מ"ש אח"ך לחתום אינו רשאי שלא לחתום הוא פי' מ"ש תחי' מקום שאמרו להאריך א"ר לקצר ור"ל ברכה שהיא ארוכא וצריכה חתי' א"ר לקצר כלל מהמטבע כלה מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה אותו בענין שלא לחתום וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף אח"כ שא"כ יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום אר"ל.

וכה"ג כת' הר' בצלאל בשיטתו לברכות הנ"מ שם בפ"ק שאחר שהביא שם מה שהק' ר"ת עפרש"י כת' וז"ל וע"כ פי' הוא ז"ל דאחת ארוכה ואחת קצרה ר"ל שאם ירצה יאריך בהם ואם ורצה וקצר בהם ואחת ארוכה כלומר בין ארוכה בין קצרה ודומה לזה מאי דאמרי אחת בתולות ואחת בעולות כלומר בין בתולות בין בעולות ומה שאמרו מקום שאמרו להאריך א"ר לקצר אינו חוזר לראש אלא מלתא באפי נפשה היא שהברכות שהן ארוכות כגון קדוש והבדלה אין לו לקצר ממט' שלהם כלום ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בפה"ג וברכת הפירות והמצות אין לו להאריך בהם ומה שאמרו אחרי כן לחתום א"ר שלא לחתום הוא פי' מה שאמרו תחי' מקום שאמרו להאריך אר"ל כלומר ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל ממטבע שלה מפני שאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה בענין שלא יעשה וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה א"ר להאריך במטבע ולהוסיף בה שאם כן יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום א"ר לחתום ועוד פיר"ת ז"ל דאחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה לבד קאי כלומר פעמים שמקצרה פעמים שמאריכה והיינו כשאומרים פר' ציצית הויא ארוכה שאומר אמת ואמונה וכשאינו אומר פר' ציצית הויא קצרה שאינו אומר אמת ואמונה אלא מודים אנחנו לך אבל בהדיא מוכח בתוספתא דאחת ארוכה ואחת קצרה אדלעי' קאי דתניא התם שתים לאחריה אחת קצרה, ואחת ארוכה ולמה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך יכו' והא ודאי יש לשאול למה אמרו אנו נוהגין לומר פיוטון בברכות של ק"ש וי"ל שלא אמרו א"ר להאריך אלא דוקא בתורת קבע שאסור לקבוע בהן אריכות או קיצור לשנות ממט' שע"ח והוא כשהארוכות או הקיצור הוא קבוע אבל שלא בקבע לא אסרו וראיה לדבר דאפי' בברכות של תפי' דקי"ל דאסור לו לאדם לשאול בהם צר' מעין כל ברכה וברכה הוא מוסיף ואפי' והיה מלות התוספות יתירין על העיקר ואין ספק דאסור קבע בברכה ואפי' בשלש ראשונות שאסור לשאול בהם כלל אפי' מעין ברכה אמרו במס' סופרים שאומרים בהם זכרנו ומ"ך ומאריך באתה קדוש מפני שהם רחמים לרבים וכן נהגו בכ"מ כל שאינו קובע בהן לעולם מותר וע"כ נהגו לומר שירות ותשבחות ויש לישב ומ"ש הר' א"ר יש לו ע"מ לסמוך ויש לעמוד במ"ש הרמב"ן דאם קיצר דיצא ושכן נר' בפרק כ"מ אי ס"ל גם כן דגם מ"ש לחתום אינו רשאי שלא לחתום דאינו רשאי אמרו אבל אם חתם יצא ויש לצדד בזה לעת הפנאי ונר' להביא סמך לסברא הלזו דס"ל דאינו רשאי דקאמר מתני' דהוי לכתחי' ממ"ש בירוש' והבאתיו לעי' דקאמר והמאריך דהוי מגינה ולא קאמר דלא יצי"ח דאלמא מתני' לכתחי' קאמר:

וראיתי להטור בסי' קפ"ז שכת' וז"ל וכשם שאין לפחות כך אין להוסיף וחותם על הארץ ועה"מ והחותם ברוך מנחיל ארצות הר"ז מגונה וכל מי שמשנה המט' או שלא הזכיר מה שחייבו חז"ל לא יצי"ח כת' הרי' ז"ל מסופקני מהא דאמר לא יצי"ח אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה קאמר ונ"ל כיון דבה"מ דאו' לעכובא קאמר עכ"ל ע' חי' הריטב"א סוכה דכ"ח עמ"ש א"כ היות נוהג לא קיימת וכו' וז"ל ל"ד אלא דלא קיים כראוי וכרצון ח' ודכוותא כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא י"ח ע"כ.

ויש לעמוד בדברים אלו טובא חדא במ"ש דכל שמשנה המט' דלא יצי"ח דמנ"ל הא דנר' דסברה הלזו היא סברת ר"י וכל הפו' פ' כר"מ וגם הטור גופיה שם באותו סי' פ' כן דאף במקום ברכת הזן בירך בריך רחמנא דיצא ותו דלפי מאי דס"ל דהמשנה ממט' שט"ח דלא יצי"ח א"כ מאי קא מספקא ליה תו להר' ר"י אי לעיכובא קאמר אי"ל ושהדע' נוטה דלמצוה קאמר דמאחר שבפי' אתמר דלא יצי"ח היכי יתכן לומר דלמצוה קאמר ומי הכניסו בס' זה וכמו כן ק' ע"ד הטור שהכריח דבה"מ דהוי דאו' ודאי דהוי לעכובא דמשמע דאי לא הוי דאו' היה אפ' לימר דלא יצי"ח דקאמר היינו למצוה והן זה מן התימה לפי ענ"ד:

והנה לקושיא קמיתא נוכל לומר דלא מיירי הכא הטור בשינה בנוסח הברכה כגון שהזכיר ענין מה שהיא אלא שקצרה דבההוא הרי הטור גופיה פ' שם דיצא י"ח אלא הטור מיירי להיכא דשינה בנוסח החתי' דכת' הטור דהוי מגונה וגם היכא שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה ומ"ה הרב"י שם לא הראה לנו כ"א הש"ס דפ' ג' שאכלו אלא דאכתי ק"ל דמנ"ל להטור דמשום שאמרו בש"ס דבחותם ברוך מנחיל ארצות דהוי מגונה דמה"ט לא יצי"ח דנר' דאדרבא קאי לישנא דמגונה דמשמע דיוצ"ח והכי מתבאר מד' הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש ה' ח' ע"ש והנה ראיתי להרב"ח שציין לש"ס דפ' כ"מ וכת' ונר' דר"ל דמשנה ענין עקר המטבע שעליה נתקנה הברכה כגון ברכת הזן משנה אותה לברכת הארץ וכו' אבל כשהזכיר מה שחיובו חכמים וגם אינו משנה לענין אחר יצא וראיה ברורה מבנימין רעיא כרך ריפתא וכו' עכ"ל וע' במ"ש במאמ"ר ובס' מחצית השקל בסי' זה.

והנה עפי"ד הב"ח א"ש ד' הטור במ"ש דאם שינה דלא יצי"ח אכן יגדל התימה דא"כ מה מקום יש לספק עוד דכיון דהטור מיירי שלא חתם חתי' שתקנו חז"ל פשי' דהו"ל כלא חתם כלל אבל לפי מאי דכתי' דיש סוברין דמאי דתנן לחתום א"ר שלא לחתום דבדיעבד יצא יש לישב דס"ל לרבי' יחיאל כן ומה"ט ס"ל דגם במ"ש דאם לא הזכיר דלא יצי"ח היינו דומיא דמתני' דלחתום א"ר שלא לחתום דבדיעבד וצא והגם דבפי' אתמר בש"ס דלא יצי"ח לא נפלאת היא וכבר אשכחן כה"ג וכמ"ש הר"ן בפ' ערבי פסחים על מתני' דכל מי שלא אמר ג"ד אלו בפסח דלא יצי"ח וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ"ק דברכות והטור ס' סי' ס"ג ונמצא לפי"ז דאף אי לא חתם דאיכא דס"ל ליצא י"ח בדיעבד ועדיין צריך אני להתיישב בדבר,:

א"כ נמצא דאם קיצר והוסיף בנוסח ברכות דתפי' י"ח דשפיר יצי"ח מתלת טעמי חדא דאיכא סוברין דס"ל דמתני' דקאמר במקום שאמרו להאריך א"ר לקצר דלא הוי כ"א לכתחילה וזאת ב' די"ס דבברכות די"ח אינם בכלל השנויות בתוס' ויכול להאריך ולקצר בהם כדכתי' לעי' הטעם הג' דאיכא סברת הרשב"א ורבים אשר אתו דמאי דתנן אינו רשאי להאריך או לקצר דה"ד בפתי' או בחתי' אבל באמצע ליכא קפידא וש"ד והכי נר' ממ"ש הרד"א וה"ד הרב"י בס' סי' קי"ג וא"כ לא נשאר כ"א סברת הרמ"ה הנ"ל כמתבאר מדבריו דס"ל דבכל הברכות ואפי' אותן שאינם מפורשות בתוס' דאם האריך או קיצר דלא יצי"ח ואפי' דאינו בפתי' או בחתי' וכן נראה שהוא ס' המנהיג וה"ד הרב"י בסי' קכ"ב וזה לשונו וכתוב במנהיג ואותם המקומות שאומר עושה שלום ברכנו כלנו ברוב עוז ושלום בא"י המברך את עמו ישראל בשלום לא יתכן דמטבע ארך תקנוהו חכמים ככל שאר ברכות של י"ח והם עושים ממנו מטבע קצר כברכת הפירות והמצוה שפתי' הברכה היא בחתי' ומשנים ממט' שט"ח בברכות ולא יצי"ח ע"כ הרי נר' דס"ל כס' הרמ"א ויש לתמוה על הר' ב"י דהביא דבריו ולא ערער עליו דלדידן לא ס"ל הכי וכמ"ש הר' בסי' קפ"ז וע' במ"ש המג"א סי' קי"ד ס"ק ע':

ולכאורה היה נר' דגם הא"ח שהביא הר' ב"י בסי' רצ"ד הכי ס"ל שכת' וז"ל כתוב בא"ח אין מתחילין באתה חוננתנו לפי שהמשנה ממט' שט"ח בברכה אינו אלא טועה אלא מתחיל אתה חונן עד וחננו מאתך ומתחיל אתה הבדלת בין קדש לחול וכ"כ הרמב"ם וכ"כ בסדר ר"ע עכ"ל והעולם נוהגין לומר אתה חוננתנו שאין זה נקרא שינוי מטבע שהכל ענין אחד הוא ע"כ מתבאר דס"ל דבשביל שדילג אתה חונן דהו"ל משנה ויש לתמוה על הרב"י דהליץ בעד המנהג שאין זה נקרא שינוי מט' שהכל ענין אחד דלמה ליה למיהב כי האי טעמא דמשמע דאי ל"ה הוי משנה הא לא שינה בחתימה ויותר יגדל התימה לפי מה שהבין הר' שכנה"ג בכו' הר"ב דגם לדעתיה הכי ס"ל דאם התחיל באתה חוננתנו דהוי משנה ממט' שט"ח ע"ש מה שפי' בכוונתו אלא דל"ע אחרי המ"ר אין זה מחוור והעיקר כמו שהבין הרב"ח וכ"ן מד' הד"מ ושאר גדולי האחרונים וכת' דה"ט משום דס"ל דהכא הוו משנה בחתי' דהגם דאינה פותחת בברוך כיון דמה שאינו פותחת בברוך הוא משום דהם סמוכות לחברותיהן א"כ התחלת הברכה הו"ל כברוך ואם שינה בברוך הוי משנה לד' הרשב"א ודעמיה הא ל"מ.

ולכן נר' דגם לדעת הא"ח מאי דכת' דהוי טועה אינו ר"ל דלא יצ"ח אלא דדוקא הוי שאינו יכול לעשות כן לכתחילה אבל אם עבר ועשה יצי"ח וכה"ג כת' הכ"מ בפ"א מה' ברכות לחד תי' ע"ש וכ"כ המג"א סי' תרצ"א ע"ד הש"ע שם ע"ש וגם אפי לצדד דאפי' למ"ש המנהיג דאינו יוצי"ח דאינו ר"ל דאם שינה דחייב לחזור אלא למצוה קאמר וכמ"ש ר"י שה"ד העור.

ועפ"י מ"ש אתי שפיר הנוסח של ברכת שים שכת' הרד"א בדיני ת"ב דהוא כמטבע קצר ככתוב בסידורים דהיינו משום דאיהו אזיל לשיטתיה וכדכתי' ושכן ס"ל לרבים ונכבדים מגדולי הראשונים והכי נהוג עלמא לשנות ביום ט"ב ויש להם ע"מ שיסמוכו ואח"ך ראיתי להר' הג' חק"ל בא"ח סי' ד"ן שעמד בכענין זה ושו"ט כמדתו הטובה וגם ראותו להר' שיח יצחק חגיגה בקונ' תפילת כל פה ובמ"ש עד"ק הר' פתח הדביר ס' קס"ב ויש לי לשאת ולתת בדבריהם דרבנן אלא דלאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד היטב כעת.

אסיקנא דבנ"ד שפיר נפיק י"ח וליכא למיחש לא משום מה שהוסיף ולא במה שקצר וכדכתי' לעי' ונר' הכה די"ל דעדיף מכל מאי דכתי' לעי' דמודים דר' הוי ממש דומיא דברכת מודים עצמה והכל אחד והוי דומיא למ"ש הרב"י ע"ד הא"ח וה"ן דכוותא וכבר כת' דמה שהבין הכנה"ג בכו' דברי הרב"י אינו נכון והוא בעצמו העיד שפי' הוא דחוק:

וראיתי להר' הג' חיד"א בס' ברכ"י בסס"י קכ"ד דמר מייתי מה שנשאל מהרי"ט במי שיוצא בתפ' הש"ץ אי יכול לענות מודים דר' ולא השיב ע"ז וכת' החיד"א דאין כאן שאלה דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ שעולה לו להוציאו י"ח תפי' וכן מתבאר מד' רבינו אברהם בן הרמ"ם בתחי' ס' מע"ר ואם אין דמיוני כוזב לפי מה שאני זכור הוא דל"מ מדברי רבינו אברהם לענין זה ונוכ"ל דטעם דפשי"ל לברכ"י דישתוק הוא דע"י שאומר מודים דר' לא יוכל לכוין ולשמוע מודים כלו מפי הש"ץ ולכתחי' ודאי בעינן שישמע כלו ואפש' נמי דס"ל דיש לחוש לכתחי' משום הפסק וכמו שכן ראיתי הדבר מפו' שכ"כ הג' הא"ז וה"ד הד"מ בסי' קי"ט ודבריו מבוארין יותר במקומן בס"ה, א"ז הל' תפי' סי' צ"ז די"ח וז"ל ומיהו לכתח' ודאי אין לו להתחי' אא"כ יודע שיגמור קודם שיגיע הש"ץ למודים מפני שצ"ל מודים דר' כי אותו מודים א"י לומר בתוך תפילתו כי יש בו דברים אחרים כדאמרי' בסוטה וכו' ובעבור כן אין לו להתחיל אא"כ יודע שיכול לגמור כדי שיאמר מודים זה וכו' עש"ד הרי מפו' דאינו יכול לומר מודים דר' גם בתוך ברכת מודים אבל נר' דלכתחילה קאמר את זה כתבתי בעת נחוצה איידי דטרידנא בגרסאי ומן השאלה הלזו נשאלתי מאת רב רחומאי ריכא בר ריכא רב יוסף סיני חוסן ישועות ששאלו ממנו עדיף וע"כ כת' לו שורותיים אלה אם יראה בעיני דמר ועוד זאת יתירה שראיתי בקונטריסו הבהיר דשאלו מאתו למה א"א ברכת ש"ש בט"ב כמו בשאר ימות השנה ומני"ר חרד ותמה היכן מצא המדפיס הלזה לומר נוסח זה בט"ב יען פשפש ולא מצא כן בשום ספר מספרי הפוס' כן ואלו היה כן לא הוו שתקי מיניה וגם תימה יקרא על הרב"ד דהוא נחית לתת טוב טעם במנהג ט"ב בתפי' וקדיש וקדושה ולא נרגש מברכת ש"ש המשונה בסידורי ט"ב והביא ג"כ למ"ש המנהיג וה"ד הרב"י להחזיק את דבריו וכת' דגם בט"ב אם שינה אינו יוצי"ח דהמדפיס הלזה טעה טעות גמור אתד"ק ועהס"ר כי לא צדק בזה כי המדפיס לא מלבו הדפיס כך דמלבד שכן ראה בהרד"א שכך נוהגים וכבר כת' לעי' דלדעת רבים מגדולי הראשונים והאחרונים ש"ד לקצר בכה"ג ואף לכתחילה עי' תוי"ט פ"ג דברכות מ"ה ד"ה יקצר ובפ"ד מ"ד ד"ה מעין י"ח דה"ד הרמב"ם כגון אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת סלח לנו אבינו בא"י חנון המרבה לסלוח ועי' לנשמת אדם כ' קנ"א שה"ד וכת' אמנם ראיתי מ"ש הב"י ר' סי' קכ"ב וז"ל וכת' המנהיג ואיתן מקו' שאומרים עושה ש' ברכנו כולנו וכו' עש"ד ולפי מ"ש גם ע"ד י"ל ותו' דאף הוא ראה וידע שכך נהוג עלמא וכמו שכן הוא המנהג הן עוד היום פה קושטא והן זה מן התימה עליה דמני"ר דהי"ל לישאול לש"ץ שבעירות גדולות ופוק חזי מאי עמא דבר ותו תמהני על מני"ר דאם כדבריו כן הוא דהמדפיס טעה בזה איך לא שם אל לבו דלפי"ז יש לתמוה ע"כ הרבנים שנדפסו הסידורי' בזמניהם איך שתקו יחדיו ולא ערערו בזה והיה להם לצווח דלא ימשכו אחר הסידורים בזה הטעות ויעוין להר' חיד"א בברכ"י א"ח סי' תקנ"ט אות ז' שכת' לענין לומר פסוקי נחמה בערב דיש סמך להתיר כמו שכ"כ בסידורים דכיון דבימי מרן כבר היו הסידורים והמחזורים אי לא הוה סבר דשרי הו"ל לערער ולבטל המנהג ומדשתוק ש"מ דהמנהג טוב עש"ד ואם ירצה לומר דמכת' מרן בסי' קכ"ב לדברי המנהיג שם רמז שיש לערער על מה שנדפס בסידורים מ"מ הא ל"מ ל"ק דהו"ל לערער בפי' ומה גם למ"ש הר' פתח הדביר דאף המנהיג מודה לנוסח שכתוב בסידורים אלא שי"ל ע"ד וכ"ז הוא לרווחא דמלתא דלפי מאי דכתי' לעי' דיש סמך די והותר מדברי הראשונים והנח להם לישר' במנהגם ומ"מ עכ"ז אין דרכי לשנות כלל אלא אני מתפלל ככל השנה זהו מה שעלתה מצודתי בענין זה וחפץ הייתי להרחיב עוד בענין אבל מה אעשה כי חליש לבאי ודין גרמא כי צויתי להעתיק את הקונ' הלזה וחוששני כי המעתיק עוית ואין בי כח ופנאי לעבור על הקונטרי' אפי' לתקן את הטעיות וסומך אני על מני"ר דבודאי נקל בעיניו להבחין טעות המעתיק אי יתיר או חסר ועמו הס"ר רק אין דבר זולת תפילתי קבע למען יעמד חי ובריא עדיף עד כי יבא שילה ובא גואלו כיר"א הכ"ד מקוה רחמי ה' מגיני ועזרי:

שלמה אליעזר אלפנדארי. ס"ט

סימן ב

זה מה שהשיב ע"ד הרה"ג

מהר"י חאסון יצ"ו. למע' הרב המופלא וכו' איזי וחביבי מהרש"א אלפנדארי נר"ו יאיר אור כעד אור נסו"א.

ראה ראיתי נעם שיח כתר"ן ודא פלפלא חריפתא ורטיבתא והיה בפי למתוק מדבש הן אומר והן דברים מקצת שבחו בפניו ואמעו"ל דחביבין עלי דברי דודים הנני בא להשתעשע בד"ק הגם שאני ב"ס כנודע לרומ"ן.

מדבר קדמות במדבר בערבה בד"ק כתוב למר דבברכות די"ח כ"ע מודו דשרי להוסיף אפי' בג"ר וג"א בל' רבים זולת האיכא מ"ד להביא בה"ג דיחידאה הם נגד רבים עד כי חד"ל בזה אני אומר לישרי לן מר דהא רבים הסו' שלא להוסיף אפי' בל' רבים כמ"ש הרשב"א משם ר"ה דג"ר לשבח הן והן בהם מקום תביעת צורך לא ליחיד ולא לצבור ודלא מהוגן לרבנן אפי' מ"ד זכרנו ומ"ד זכור בהודאה ולא רגילי במתיבאת למימר הני מילי, ה"ד מרן בב"י סי' קי"ב ועו"כ שם סמוך ונראה משם הגמ"י שכת' משם ר"ח ור"ש דלא שפיר עבדי האומרים קרוב"ץ בג"ר יע"ש ואני תמה על מרן בשה"ט בשנותו מסי' ס"ח לסי' קי"ב דהול"ל בשניהם שאין לאומרם או שנכון שלא לאומרם ותו יל"ד דבסי' קי"ב כת' סתם שאין לומר קרוב"ץ בתפילה, ואם כיון למ"ש ר"ש ור"ח כמ"ש בבאר הגולה היל"ל בג"ר לא לסתים דמשמע אפי' בג"א ותו מאחר דברכות דיוצר חמירי מי"ח איך בענין י"ח חמירי הדבר שאין לומר קרוב"ץ בתפי' אע"ג דקילי ואלו בברכות דיוצר פ' דנכון הדבר שלא לומר פיוטים דמשמע דמדינא שרי אע"ג דחמירי, ותו דבסי' ס"ח דקאי בברכות דיוצר כ' דיש מקומות שמפסיקי' בברכות דק"ש לומר פיוטים ונכון למנוע וכו' דמשמע לכאורה דפיוטים אין לומר אבל קרוב"ץ שרי ושרי ואלו בברכות די"ח כת' שאין לומר לא פיוטים ולא קרוב"ץ אע"ג דקילי ועי' באה"ט סו' ס"ח סק"ב וכעת צי"ר, תו כת' כתר"ן דליכא למ"ד דבתפי' הוי הפסק וכדפסק מרן גופיה דצר' ציבור שרי אנא דאמרי דעם דצרכי צבור שרי עכ"ז פיוטים וקרוב"ץ איכא משום הפסק כמש"ל ומה שתמה כת"ר על מור"ם ככתוב בדב"ק י"ל בפשיטות דמור"ם לא בא אלא לפי פי' מלת קרוב"ץ המוזכרת בכל מקום.

עו"כ מני"ר להכריע דהוספה בתפי' י"ח לא הוי משנה מההיא דאל ישאל אדם צר' ככתוב בד"ק לדעתי ל"מ די"ל דאתא לאשמועינן דהגם דברכות די"ח נתקנו לבקשת צרכיו עכ"ז בג"ר וג"א אסור ואפ' דכ"ש להוסיף פיוטים דהוי שלא לצורך ועם שר"י החסיד הכריע כן מהא דאל ישאל הם היו רשאים ולא אנו דכל לגבי דידן אין הכרעתנו מכרעת א"כ מה ידענו כת מהסוברים לאסור:

עו"כ למר בד"ה ובהיותי להק' על הטור ואני צעיר הצאן לא יכלתי לירד לסו"ד לבד זה נתתי אל לבי במה שהק' להחו"י שכת' דרא"ה לא תקן קרוב"ץ ליוצר דהא מד' הטור סי' ס"ח משמע דתקן אמינא דהחו"י הבין בכונ' דברי הטור שהמחברים הקרוב"ץ יהיו מי שיהיו המה היו גדולי עולם כמו שהיה גדול שמו של רא"ה שהיה מגדולי העולם ולא שרא"ה הוא ניהו מחבר ומתקן אלו הפיוטים ואולם מה שתמה כת"ר על החו"י במ"ש על הרא"ש שהוא טעם פגום הדין עמו וגם בעיני יפלא עד שאני אומר שתלמיד טועה ברבו תולה כתבו:

ובמ"ש רומ"ן ע"ד הרב"ח לא אימינה ואשמאילה בלי ראות דבריו בצביונן גם מ"ש כת"ר משם הרחיד"א בשיו"ב יגעתי ולא מצאתי אפי' שהוא בשיו"ב החדש *) איך שיהיה אתאן אסופא דפלפולא כי בא בארוכה כמדתו הטובה בהסכמה עלה דיחיד שטעה ובמקום מודים דלחש אמר מודים דחזרת י"ח הנק' מודים דר' וסיים ועל כלם יתברך וכו' עד גמירא דיצי"ח וכו' והדין עמו ולא היה צריך לדעתי אם לא דמענותנותיה הרצה דב"ק אלי וכל מה דשקול וטרי ומצדד אצדודי בחכמה יסד אר"ש זבת חו"ד דבריו נאמנו מאד וא"צ חיזוק.

הלום מה שהשג ישיג מני"ר ע"מ שכתבתי בקונ' שלי על ברכת שי"ש בט"ב הכתובה בסידורים בקיצור וכן נהגו דלדעתי לא טוב המנהג וכמו שבא הדבר מפו' בס' אבן הירחי ה"ד מרן ב"י בסו' קכ"ב כל לגבי דידי על משמרתי אעמודה דמה ראו על ככה לשנות הברכה ביום הרע הזה יותר משאר ימות השנה ומה הגיע אליהם בברכה זו יותר משאר ברכות בשמע קולנו ועבודה והודאה וכיוצא הארוכות ולא השגיח במה שראו האחרונים נוסח זה ולא ערערו מאחר דלפו"ד ספרין פתיחין שלא לשנות מט' שט"ח לכתחי' עם שהדבר במחלוקת אכתי מידי ס' ל"ן ושוא"ת עדיף. הכ"ד צעיר הצאן יוסף ח"ן:

סימן ג

וזה מה שהשבתי ע"ד הר' עליון נר"ו

חזה הוית כתבא די רשים אורה זו תורה מאת רב חביבי סבא דמשפטים רב הו"ד יוסף נר"ו ולפי רוב הענוה שירטט וכתב ע"ז ומני"ר שר המסכים כמ"ש בעניותין בדין מי שטעה בברכת מודים אכן זה ראיתי בד"ק מאי דפלפל בקצת דברים שכת' אנא זעירא ראש אמיר הק' במ"ש דס' האיכא מרבנן שהביא הבה"ג דכיחידאה חשיבי נגד כמה רבוותא קמאי ובתראי רבו מספר ע"ז השיב דרבים נינהו הסו' כן ה"ה ר"ה וה"ד הרשב"א ור"ח ור"ש ה"ד הגמ"י ככתוב בד"ק ואנא דאמרי דלא ידעתי תוכן השגתו ומאי קאמר דאם כונתו להק' עלי דליכא למימר דהטור וסבור כס' הסו' דאף בל' רבים דשרי להוסיף כיון דרבים נינהו הסו' דא"י לעשות כן ומיעוט חשיבי הסו' דשרי הן זו מן התימה דאיך הפה יכול לדבר כך דאף אם האמת אתו דר"ה ור"ח ור"ש ס"ל כך א"ס דכיחידים דמו כיון דרבו כמה רבו הסו' דשרי וכמו שבא בקונט' הא':

וא"כ שפיר י"ל דהטור ראה ס' כל הראשונים דסברי דבל' רבים שרי ומזה דן דבהכרח צ"ל דבתפי' י"ח ליכא למיחש משום מ"ש במקום שאמרו לקצר אר"ל ואי ר"ל דאף דיש לישב ד' הטור בהכי מ"מ הל' דכת' דכיחידאה חשיבי אינו מדוקדק הא נמי לק"מ דמלבד דכונתי מבוארת דכיחודים חשיבי ולאו יחידאה ממש ומ"ה הארכתי בלשוני לומר נגד כל הפו' רבו מספר לומר דאף דלאו יחידאה ממש משום דיצטרפו בס' הלזו ב' או ג', ועכ"ז כיחידאה הם נגד וכו' וא"כ, לא נפקא לן מידי אף אם קיימי סוברים אחרים באותה שיטה כיון **(אי דברי הרב חיד"א ע"ד הש"ע סי' קי"ב שכתב מרן הגהמ"ח ה"ה כתובים כטוב עין סי' ח"י אות מ' והרב המאסף השיו"ב ד' שאלוניק ר' רפאל קאלמארו ה"ד אלו שם כסי' קי"ב כמו שציין הגהמ"ח עי"ש. יצחק נסים.)** דרובא הסו' דשרי ותו דמה שצירף ג"כ לר"ה וכו' עם ס' האיכא מרבנן עמו הסליחה.

והן קדם אני אביא מה שעמדתי בד' הראשונים לישב דבריהם מראשית כזאת בתחי' למודי בענין זה ויען לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא לא כתבתיו בקונ' הא' לאהבת הקיצור וסמכתי על המעיין והן עתה צריך אני למודעי, דהנה ס' ר"ה ור"ח לפי מ"ש הראשונים בשמם התו' בפ' א"ע והמר' שם ובתוס' ריה"ח שם הוא דבפי' כת' דהא דאל ישאל אדם צר' ה"ד ביחיד וכ"כ הרא"ש בפסקיו ותוספותיו ע"ש ר"ח ע"ש וכ"כ הטור בסי' תקפ"ב ע"ש רב' האיי ומדבריהם ז"ל הוכיחו הראשו' הנ"ל דשרי לומר זכרנו וקרוב"ץ והוק' לי ע"ד דלפי מה שהביא הרשב"א מד' רבי' האיי שם בחי' מתבאר יוצא דמ"ש רבי' האי לחלק בהכי ה"ד לענין ג"א אבל לגבי ג"ר לא וא"כ ק' ע"ד הראשוני' הנ"ל דאיך הוכיחו מד' ר"ה דש"ד לומר זכרנו וקרוב"ץ וביותר ק' ע"ד הטור בסי' תקפ"ב דכת' כן בפי' ע"ש ר"ה ע"ש וביותר יגדל התימה ע"ד הגמ"י פ"ו מה"ת והשה"ל הלכות תפילה דהגמ"י שם בראש דבריו הביא למ"ש ר"ה ור"ח דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ ושוב הביא עוד אמנם על הקרוב"ץ שבג"ר כת' ר"ח דל"ש עבדי ע"ש וכן השה"ל שם כת' משם ר"ח דשאלות הציבור כגון זכרנו דשרי דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושוב כת' שם וז"ל ועוד מצאתי לר"ח שם דאסיר לכל מאן דמשני או מוסיף בג"ר וכו' ואלו החזנים שמניחים מטבע הברכות ואומר' הקרוב"ץ ל"ש עבדי ע"כ ודברי' צריכים ביאור דקשיא רישא אסיפא ולכן אמרתי דבהכרח צ"ל דהגם דר"ח ור"ה הם מפרשי' בכונת הש"ס דה"ד ביחיד מ"מ ס"ל לר"ה דבג"ר אין מקום לשאול לא צ"י ולא צ"ר דאינו מענין הברכה ומ"ה אין לומר לא זכרנו ולא קרוב"ץ וגם ר"ח ס"ל דהגם דבצרכי רבים שרי בין בג"ר בין בג"א ומ"ה ש"ד לומר זכרנו מ"מ קרוב"ץ אין לומר מטעמי אחריני או משום דקרוב"ץ לא הוי צ"ר וכמ"ש החו"י סי' רל"ח ע"ש או משום דנר' דאינו מתוך הברכה אלא דעוקר נוסח הברכה וכמו שכ"ן מד' ר"ח שהביא השה"ל והראשו' הנ"ל דכת' אחר דברי ר"ה ור"ח שע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ אין כונתם לומר דאינהו ס"ל הכי אלא ר"ל דעפ"י אותו הפי' נהגו לומר כן ולא הוי היפך הש"ס אבל אכתי קשה להטור ממ"ש משם ר"ה בסי' תקפ"ב ואגב אומר דמ"ש הרב"י שם ע"ד הטור שהביא בה"ג דלא מצא בשו"מ לא ירדתי לסוף דעתו דהלא דברי הבה"ג הנה הנם בסי' כ"ה וה"ד ג"כ. הרשב"א בפ' א"ע בחי' וכבר הזכיר לדברי הרשב"א גופיה הרב"י בסי' קי"ב:

נמצא דר"ה ור"ח קיימי בשי' רוב הראשו' דמ"ש בש"ס דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ופליגי ע"ס האיכא רבנן שהביא הבה"ג דס"ל דל"ש יחיד ול"ש צבור וגם ס' הר"ש שהביא הגמ"י מבואר שם דל"פ ע"ש רוב הראש' אלא דמט|עם אחר אתי עלה וא"כ גם בדבריהם בהכרח צ"ל דבתפי' י"ח ליכא משום מ"ש דבמקום שאמר"ל אר"ל ומ"ה פסק הטור בסי' בק"י דבצ"ר שרי כשי' רובא דרובא דקמאי ובתראי וכ"פ בסי' תקפ"ב ועפ"י הבאר דברי בקונ' הא' מדוקדקי' היטב דכל עצמנו לא באנו אלא לומר דהטור ז"ל עם שנר' לו דוחק פי' של ר"ת במ"ש בפי' דמתני' דבמקום שא"ל וכו' עכ"ז לענין תפי' י"ח הוצרך לומר דליתא בהך כללא מתוך הפי' הראשוני' בהא דאל ישאל אדם צ"ר ותו לא אלא דהאמת אגיד דגם בקרוב"ץ דנר' דדעת הטור הוא דשרי מדינא וכס' התו' ור"ת וריה"ח והמר' וכמה מהראשו' שה"ד הגמ"י והשה"ל ע"ש ומ"ג שאביו הרא"ש קאי כוותייהו וא"ס שגם הטור לא חייש לס' ר"ח ור"ש ולבי אומר לי דגם מרן שכת' דאין לומר הפיוטים ולא קרוב"ץ אינו משום שחושש לס' ר"ח ור"ש לחודיה הוא וכמו שנר' כן מהבאר הגולה דאלו זו בלבד היה הוה סומך אשי' רובא דרובא דהראשוני' אלא בצירוף ג"כ הט' שכת' הטור בסי' ס"ח ומהתי' על רו"מ כת"ר שהק' ע"ד שכת' דס' האיכא מדר' כיחידאה דהוו צירוף ג"כ לס' ר"ה ור"ח דמשמע דהבין בדעתם דלדידהי גם בצ"ר אסור דאי ל"ה אין מקים לקושיתו ואלו בתר הכי כת' וז"ל תו כת' כת"ר דליכא למ"ד דבתפי' הוי הפסק וכדפסק מרן גופיה דצ"צ שרי אנא דאמרי דעם דצ"צ שרי עכ"ז פיוטים וקרוב"ץ איכא משום הפסק כמש"ל את"ד והן זו מן התימה דאיך כת' לעי' דיש לחלק בין קרוב"ץ לצ"ר דאדרבא נהפוך הוא וא"כ לאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה ומה שהשיב ע"ד דעם דצ"צ שרי עכ"ז פיוטים וקרוב"ץ איכא משום הפסק המה אני דלפי"ד טפי הו"ל להק' דאיך כת' דאיכא למ"ד דהוי הפסק דהרי אני בעצמי הבאתי לאיכא מ"ד דס"ל דל"ש יחיד ול"ש צבור ובודאי דמה שלא הק' כן הוא משום דכבר ראה מ"ש אנא זעירא בקונ' דגם לאותה סבר' אזיל ומודה דאם הוסיף לא הוו הפסק דצריך לחזור א"כ ה"ן י"ל בפשי' בס' ר"ח ור"ש דודאי גם לדידהו אם הוסיף אף דלא שפיר עביד מ"מ לא חשיב הפסק שיהא צ"ל ויעוין בט"ז א"ח סי' תקצ"ב סק"ב וגם ר"ש דהקפיד משום דצריך לסמוך גבורות היינו לכתחילה ומשו"ה כת' דכיון דליכא למ"ד דהוי הפסק לא מצי מרן למנקט דאיכא משום הפסק כמ"ש בסי' ס"ח דהתם הא איכא ס' הרמ"ה ואי לא היה חושש דשיחה בטלה הוה פוסק מרן דמותר אף לכתחילה כשי' רוב הראשוני' דס"ל דגם קרוב"ץ הוי צ"צ ושרי כיון דאפי' לס' מעוט הראשוני' לא הוי הפסק אי הוסיף בקרוב"ץ.

עוד ראיתי בד"ק דפלפל בחכמה ותמה יקרא ע"ד מרן ד' תמיהות ולא ישב כלום ולע"ד לפי מ"ש בכונת ד' מרן בקונ' הא' והוכרחתי כן משנוי לשון מרן מסי' ס"ח לסי' בק"י והרגשתי שם בדברי מור"ם דס' דקרוב"ץ היינו דיוצר ובאתי לכלל ישוב דגם למ"ש מור"ם יתכן שפי' כמו דכתי' דעכ"ז הוצרך מרן לשנות את טעמו ולא אמר דאיכא משום הפסק כיון דשם בסי' בק"י מיירי ג"כ בפיוטים דתפי' י"ח דשם מקומו מ"ה לא כת' דאיכא משום הפסק דבתפי' י"ח ליכא למ"ד דאם הוסיף דהוי הפסק וצ"ל, ולפי דברינו שם י"ל גם כן שאר התמיהות בתוס' ביאור דמה שתמה ע"ד מרן שסתם שאין לומר קרוב"ץ בתפי' דאם כיון למ"ש ר"ח ור"ש הול"ל דבג"ר הוא דוקא ולענ"ד דאף למאי דפשי"ל למני"ר דאיכא פיוטים גם לג"א היה אפ"ל דמש"ה סתם מרן ולא כת' בג"ר משום דעיקר טעמו של מר"ן הוא משום דעי"כ באים לידי שיחה ולפי ט"ז גם בג"א אין לומר אלא דהעיקרא נלע"ד דלא תקן התנא קרוב"ץ כ"א לג"ר דוקא ומ"ה נקטו ר"ח ור"ש בג"ר ואפ' דאלו הוה קרוב"ץ גם לג"א היו אומרים ר"ח ור"ש דלאו ש"ד דהטעם שכ' ר"ח משום שמניחי' מטבע הברכה איתיה נמי בג"א וגם טעמו של ר"ש איתיה נמי בנ"א דבעי' הודאה אחר עבודה וכמ"ש בפי ב' דמגי' ע"ש, ומאי דק"ל תו דמאחר דברכת דיוצר חמירי איך החליט וכו' לפי מאי דכתי' בסי' ס"ח החמיר טפי משום דשם כת' מרן כדי לעקור המנהג ונ"ט דאיכא משום הפסק כלומר דיש לחוש לס' האומרי' דאינו יצי"ח ומ"ה כת' טוב למנוע ולא מלאו לבו לומר צריך משום דעכ"פ יש להם ע"מ שיסמוכו ולכן לא כת' דחייבים לעקור המנהג כיון דאפי' הרמ"ה גופיה לא עלתה בידו משא"כ בסי' בק"י דלא מיירי היכא שיש מנהג לאומרו דאלו היה מנהג הגם דברכות דק"ש ס"ל שטוב לבטל המנהג מודה דעכ"פ בתפי' י"ח יש להם להחזיק במנהגם כיון דליכא למ"ד דהוי הפסק ואינו יוצי"ח, ומאי דק"ל תו דבסי' ס"ח משמט דקרוב"ץ שרי ושרי ואילו בברכות די"ח וכו' ככתו' בד"ק הא נמי הק' משום דמני"ר לשיטתיה אזיל דמבין דבסי' ס"ח הקל מרן וגם הבין דמרן בסי' בק"י אינו מדבר כ"א לענין תפי' י"ח ולא לענין ק"ש ומור"ם לא בא אלא לפרש פי' מלת קרוב"ץ המוזכרת בכ"מ ככתוב במכתבו הבהיר ברם לפי מאי דכתי' בקונ' הא' דמרן ז"ל מחמיר טפי בברכות דק"ש ובסי' קי"ב מיירי גם בתפי' ח"י ומשום דבתפי' יצי"ח לכ"ע מ"ה לא כת' מרן משום הפסק עפ"י הבא"ר צ"ל דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש, וקרוב בעיני לומר דמה שהזקיקו למור"ם לפר' דפי' קרוב"ץ דנקט מר"ן היינו ליוצר אף שאין כאן מקומו היא משום שראה כפל הלשון שכת' א"ל פיוטים ולא קרוב"ץ להכי פי' דפיוטים דנקט ברישא היינו דתפי' י"ח דכאן הוא מקום להזכירו ואגב כת' ג"כ מרן ולא קרוב"ץ ואע"ג דבסי' ס"ח הזכיר בשם פיוטים וכאן מזכיר בשם קרוב"ץ אין להקפיד בזה:

תו חזיתיה לרב"י מאי"ר דהשיג עלי במ"ש להכריע מדברי הש"ס דאל ישאל אדם צרכיו וכו' דמדאצטריך לאשמועי' איכא למשמע דבברכות די"ח אם הוסיף מעין הברכה דלא הוו משנה דאי ל"ה לשתוק והוה אמינא דל"מ צרכיו דלא הוו מעין הברכה אלא אפי' אם הוסיף מעין הברכה הוי משנה דלפי מ"ש הטור בשם הרמ"ה בסי' ס"ח מתבאר דאפי' אי קרוב"ץ הוי מעין הברכה איכא משום משנה וכמו שיעויין שם אלא ודאי מדאצטריך מוכח דבתפי' י"ח ליכא משום משנה והיכא דהוי מעין הברכה שרי וע"ז כת' משי"ח דלדעתו דעת עליון ל"מ די"ל דאתא לאשמועי' דהגם דבברכות די"ח נתקנו לבקשת צרכיו עכ"ז בג"ר וג"א אסור ואפ' דכ"ש להוסיף פיוטים וכו' את"ד כת"ר עליון ולישרי לן מר חדא דבג"א וברכת מודים לא נתקן לשום צורך כ"א לשבח ותו דאני לא באתי להכריח דקרוב"ץ שרי בתפי' י"ח נגד ר"ח ור"ש דהא ודאי כבר הכריעו הראשוני' ואין ליתוש ליכנס בין ההרים הגדולים ולא באתי כ"א להכריע דאותן החששות דחשש הרמ"ה ליתנהו בתפי' י"ח ומ"ה חשש הטור בסי' ס"ח מה שא"כ בסי' בק"י ובזה גם ר"ח ור"ש מודו דמאי דלא נח"ל בקרוב"ץ אינו משום דהוי משנה ומשום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר וכו' וכבר מילתי אמורה דגם בקרוב"ץ אף לדידהו בדיעבד יצי"ח, ותו חזיתיה לרו"מ כת"ר דהליץ בעד הר' חו"י דהבין בכו' הטור שר"ל דמחברי הקרוב"ץ יהיו מי שיהיו היו גדולי עולם כמו ר"א ולא שר"א הוא המחבר ולע"ד מלבד דאין דעתי נוחה לומר כך ותו דא"כ לא הועיל כלום ישוב החו"י דאכתי יפול התי' על אותו תנא יהיה מ' שיהיה:

ותו חזיתיה לרו"מ כת"ר נר"ו שביקש עצמו להציל ממה שהשגתי עד"ק בקונ' הבהיר והוא אמר דעל עומדו יעמוד דלא טוב המנהג מאחר שבא הדבר מפו' בס' המנהיג ומה נשתנה היום הזה ככתוב בד"ק ולדעתי המעט בכל מה דטרח להציל עצמו איני רואה אפי' הצלה פורתא מהשגתי דדברי ברור מללו דכונ' השגתו הוא במש' דנוסח זה פשפש ולא מצא והמדפיס טעה ושיש לבטל לאומרו ושיש לתמוה על האחרו' שלא העי' ע"ז הן ידי משגת דהמדפיס לא בדה מלבו שכ"ן מפו' בהר' אבודרהם שיש לנהוג כן ושגם דעת כמה מהראשו' דס"ל הכי דגם בשאר ימות השנה אין להפקיד בנוסח זה וכיון שכן מאי דנהוג עלמא כהרד"א יש להם ע"מ שיסמכו סמיכא מעליא ואין לבטל המנהג וכמ"ש הר' שיח יצחק בתפי' כ"פ עפי"ד הרשב"א וכ"ש למאי דאיתינן אנן יד עניי דרבים מהראשו' ס"ל כן ומה גם לפי מ"ש בס' פתח הדביר דבנוסח זה דנהגו לאומרו אין מי שיחלוק וגם המנהיג אזיל ומודה אלא שיש לפקפק ע"ד הקדמונים ששינו בכמה דברים לפרסם שהוא יום מר וזה בכלל ובודאי דאין מי שיעצור כח לבטל המנהג ואפי' לערער לא אריך וא"כ שפיר עבדו האחרו' דלא ערערו על המנהג דמנהגם של ישראל תו' היא ולא כמו שחשב רו"מ דהוא מנהג בטעות דהא ודאי ליתא ומ"מ מודינא ודאי דמי שירצה שלא לשנות ולאומרו בכל ימות השנה דשפיר עביד וגם אני לעצמו איני משנה כלל כל דלא אתברר טעם המנהג ולא חזי' ג"כ שום הקפדה בדברי הפוס' לשנות וכמו שכת' בדברות ראשונות זהו מה שהשיגה ידי ותול"מ הכ"ד דשו"ט המתפלל בעדו למען יאריך ימים שנ"ע אנס"ו:

שלמה אליעזר אלפנדארי ס"ט

סימן ד

מתוך דבר הלכה ראיתי ואתבונן במי ששכח בתפלה בעשרת ימי תשובה זכרנו ומי כמוך ואינך ונזכר תיכף אחר שאמר בא"י אחר שהזכיר את השם, מה ועשה אותו הבן ולא יחטא דמי נימא דיסיים הברכה ויזכיר שם קודם שיתחיל בברכה שלאחריה כמ"ש מרן בש"ע סי' קי"ד וקכ"ב, או"ד דיותר טוב לומר שם למדני חקיך ויזכיר שם מה ששכח ושוב יחתום הברכה, או"ד דלא יעשה כן לא זה ולא זה אלא דיחתום ויתחיל בברכה שלאחריה ולא יזכיר כלל דקי"ל דבכל אלו א"מ, וספק זה יש להסתפק ג"כ בברכת נחם דט"ב:

דהנה אף שלכאורה נר' דמילתא כדנא אינה צריכה לפנים דמילתא דפשיטה הוא דלא יזכיר כלל לפי מ"ש מרן בשלחן ערוך סי' רצ"ד סעי' ד' דבמקום שאמרו שאינו חוזר להתפלל מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור אעפ"י שלא פתח בברכה שלאחריה וכ"כ עוד שם בסעי' שאחר זה ע"ש, וכן פסק מור"ם בפרוש לענין זכרנו בסו' תקפ"ב ע"ש, ואין לומר דלא מכרע מדברי מרן דאפשר דע"כ לח קאמר מרן אלא דלא יחזור לתחלת הברכה ומשום ברכה שא"צ, אבל להזכיר בין ברכה לברכה ש"ד ואין בזה משום הפסק, דומיא למ"ש מרן שם לענין יעו"י דהא ליתא דמלבד דמפו' במג"א שם סק"א דבלילה דא"מ לא מצי למעבד הכי וכבר מפו' יוצא כן מדברי מרן בב"י סי' קי"ד דאין להזכיר ג"כ בין ברכה לברכה ע"ש וגם נר' דאין לסיים שם אחר שאמ' בא"ו למדני חקיך דכיון דהוא מדברים דאינו חוזר הוי הפסק וכדמשמע כן ממ"ש מרן בסי' תרפ"ב לענין עה"נ דאם נזכר. באותה ברכה כ"ז שלא הזכיר את השם אפי' נזכר בין אתה להשם דחוזר ע"ש, ומינה דאם כבר הזכיר את השם דשוב אין תקנה לאומרו, ולפי"ז נר' דשוב אין כאן מקום להסתפק כלל,:

אמנם נר' דעכ"ז עדיין יש להסתפק וכמו שאבאר דהנה מקור דברי מרן דפסק כן הוא ממ"ש הרא"ש בפ' ת"ה וה"ד הטור שם בסי' רצ"ד וז"ל בקיצור דכל אותן שא"מ כגון עה"נ וכו' דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה דלא וחזור ואם יחזור הוי ברכה לבעלה וע"ז הביא מ"ש הג' הר"א דכל שלא פתח בברכה שלאחריה לא חשיב טעות וחייב לחזור והביא ראיה מפ' ג' שאכלו ודומיה דהתם ה"נ יחזור לראש הברכה והרא"ש דחה ראיתו דל"ד דהתם שאני דליכא משום הפסק, אבל הכא אם יחזור לראש אותה ברכה בדבר שאין לו לחזור הוי הפסק עשד"ב.

ואיכא לעיוני בדברי הרא"ש במאי דס"ל דאינו חוזר דנראה דבטעמו של דבר ארכביה אתרי רכשי דבתחי' כתב דההקפדה הוא משום דגורם ברכה שא"צ ונ"מ דאם אינו חוזר לתחי' הברכה אלא דמזכיר בין ברכה לברכה דש"ד, ואלו לפי טעם האחרון דאיכא משום הפסק שלא לצורך לפי טעם זה גם להזכיר בין ברכה לב' אין להפסיק ותו חזיתיה להרב"י דעמד מתמיה ע"ד הרא"ש דהן נסתר מחמתו ממ"ש כאן בפ' ת"ה למ"ש איהו גופיה בפ"ק דתענית בשם אבי"ה דנר' דכותיה ס"ל, וכ"ת דשמא י"ל דנהי דבדבר שא"מ חשיב סיום הברכה בטעות ואינו חוזר, אבל בדבר שמחזירין ס"ל דל"ח כטעות א"ל שלא הביא דבריו אלא לסתור דברי הר"א דקאמר אפי' בדברים שא"מ ל"ח סיום הברכה בטעות ומ"מ לא ס"ל כותיה אלא בדברים שא"מ וע"ש שנדחק לישב ג"כ הא דמשמע מדברי הטור בסי' תכ"ב לענין יעו"י דגם בלילה דאומרו בין ברכה לברכה דאינו כן עש"ד, ולפי ע"ד עדין לא נתקררה דעתי בזה דאכתי י"ל דכיון דלדבר שמחזירין אומרו שם בין ברכה לברכה אלמא דחשיב שם מקומו הראוי א"כ מה"ט גם כשהוא דבר שא"מ יזכיר שם דכיון דאומרו שם ל"מ בכה"ג חזרה ולא היי הפסק, ואדרבה נר' דכל דבר שא"מ עדיפי משאלה דאומרו שם, וגם דסמיה בידיה לאומרו בש"ק ואפי"ה אומרו שם ולא הוי הפסק וכ"ש בדבר שא"מ דאם לא ואמר שם מתעקר תקנת חז"ל דמתפלל בלתי הזכרה, ועוד קשה דכיון דהג' אבי"ה ס"ל כשיטת הר"א דכל שלא פתח בברכה שלאחריה לא חשיב טעות אפי' בדברים שא"מ א"כ אם איתא דס"ל להרא"ש די"ל בין דבר שמחזירין לדבר שא"מ הו"ל להרא"ש והעור לבאר זה כשהביאו דברי אבי"ה ולומר דלענין דבר שא"מ לא קי"ל כותיה, ולא מצי לומר אפי' הזכרה לחוד בין ברכה לברכה, וכ"ת דאימא דגם אבי"ה ל"ק דמזכיר שם אלא בדברים שמחזירין דוקא ולא היא וכמ"ש בהדיא בשמו המר' ס"פ ת"ה והר' שה"ג שם, אלא שי"ל ע"ד במ"ש שם אבי"ה דאפי' בדברים שא"מ דמזכיר בחתימה דהוי הפך מ"ש המר' גופיה בשמו בפ"ק דתענית וכנ' מדברי הרא"ש, וצריך להתישב בזה:

ומ"מ שמעי' מדבריהם דלאבי"ה ל"ש בין דבר שמחזירין לדבר שא"מ, ואיך הרא"ש ז"ל סתם כדבריו, ומה גם בדברי הטור דמשמע יותר מדבריו דגם בערבית הדין כן, ומתוך כך היה נר' דגם לדעת הרא"ש אם נזכר בין ברכה לברכה אומרו שם גם בדברים שא"מ והא דכת' הרא"ש דאינו חוזר היינו משום דלא קאי הרא"ש בסברת אבי"ה דמהני הזכרה בלי חתימה אלא קאי כדעת הראשונים החולקים על שיטת אבי"ה וסוברים דהזכרה בלי חתימה לא מהני מידי ואם יחזור צ"ל לראש הברכה וע"ז הוא דמקפיד הרא"ש דכיון שא"מ למה יחזור והו"ל ב"ל וכיון דאיכא איסורא דב"ל ממולא איכא נמי משום הפסק ואה"נ דלדעת אבי"ה דס"ל דלא בעי' שיחזור לתחי' הברכה דש"ד להזכיר שם, דחשיב שפיר מקומו הראוי, מ"מ גם בדבר שא"מ ש"ד למעבד הכי וכן מתבאר מהמ"כ שהביא הרב"י בסי' קי"ד, דכשחוזר בברכה דוקא הוא דאיכא משום הפסק שכת' בהך דינא דראבי"ה דלמה לא תקנו ברכה בפ"ע, במקום שנזכר כמו בה"מ שאם שכח קובע ברכה אחת של שבת אומר הר"ם מפני שהיה הפסק מתבאר דס"ל דכיון דאינו חותם ליכא משום הפסק, אלא די"ל דכיון דמיירי בדברים שמחזירין מאי הפסק איכא להוי כמו שלא הזכיר אותה ברכה.

וראיתי בא"ח הל' תפלה סי' ק"ג שכתב משם הריו"ט כמ"ש הרב"י משם המ"כ, אבל שם קאי לדברים שאין מחזירין דהתם הוא דקא בעי אמאי לא תקנו ברכה בפ"ע ובזה א"ש מ"ש אבל מ"ש כאן המ"כ הוא לדברים שמחזי' ובזה מאי הפסק איכא ואברא דבמ"ש הא"ח משם הרי"ט י"ל דכיון דמיירי לדברים שא"מ מאי קא בעי ממה שתקנו ברכה כששכח ולא הזכיר של שבת דיש לומר דהתם שאני משום שהוא מדברים שמחזירים ובשלמא אי הוה מדקדק מדברי ר"ח דהוא ס"ל דהתם נמי חותם בברכה וכדעת הסוברים כן הוה ניחא, וצריך לדחוק ולפרש דס"ל דאפי' לדעת הסוברים דבברכת המזון דר"ח דאינו חותם מ"מ לענין תפלה הו"ל לתקן אף בדברים שא"מ או אפשר דס"ל דגם בברכת המזון דר"ח דחתים כדעת הסוברים כן ושבת דנקט לאו דוקא ונר' דדעת המ"כ הוא דטעם זה של הפסק נמי מהני לשלא יחתום גם בדברים שמחזירים משום דכיון דמצי להזכיר סמוך לחתי', ואין בזה משום הפסק דהו"ל כסיום ארוך ומהני שפיר אי אומר בברכה אחרת הו"ל הפסק:

ומ"מ דעת מרן אינו כן אלא דגם בברכה לברכה אינו מזכיר כדמתבאר כן מדבריו שבב"י, ויש לדקדק עליו דלמה לא באר זה בש"ע, ובתר דנא ראיתי להכנה"ג שהביא תשו' הרדב"ז דפסק בפרוש דבכל דבר שא"מ דאומרה בין ברכה לברכה ושכן ראוי לנהוג ותשו' הנז' תמצאנה בחדשות סי' תקס"א ע"ש הגם הלום ראותי להר' מעדני מלך שפי' לדברי הרא"ש הללו דלא כמ"ש הרב"י ע"ש ולפי מאי דכתי' נר' שכן הוא מוכרח וע"ע בהר' אליה זוטא סי' רצ"ד סק"ד משם פסקי תוס' דבר הלמד דבכ"ד שא"מ כשנזכר בין ברכה לברכה אם אומרה שם מידי פלוגתא ל"נ ולדינא הגם דיש לצדד דצריך לאומרו שם מ"מ שוא"ת עדיף ועי"ע ג"כ בא"ר סי' קי"ד סק"ז ובהברכ"ו סי' קפ"ח ורצ"ד וע"ש דמ"ש ע"ד הרדב"ז לפי מש"ל דבריו נכונים ודו"ק:

אמנם בגונא דנ"ד צריכא עיונא לדינא דבכל אלו אי מחזירין או לא מידי פלוגתא ל"נ שהרי לענין זכרנו ואינך רבים ונכבדים מגדולי הראשונים ס"ל דהוו מדברים שמחזירין וכמ"ש התו' בפ"ק דברכות דהו"ל ממטבע שט"ח וכ"כ התו' בפ' א"ע דל"ד ד"ה אמצעיות וכ"כ הג' ר"י החסיד בשי' למס' ברכות שם ספ"ק ובפ' א"ע וכ"כ בהגה"ש שם וכ"כ בתשו' מהר"ם הארוכות סי' כ"ד ובא"ח הל' תפלה סי ק"ד משם הג' הר"ן אלא דס"ל דהא דחוזר היינו כשלא עקר רגליו ע"ש ומה שתמה הרא"ש על ס' הלזו בספ"ק דברכות יש לישב ע"ז דכיון דהנוסחא שגור בפה כל מרוב פשי' לא הוזכר בש"ס וכמ"ש הרב"ד בסי' שס"ג אלא דמ"ש הרב"ד לתמוה מתוך כך על תמיהת הרא"ש לא מכרע וכבר עמד ע"ד הברכ"י בסי' תקפ"ב ע"ש והיותר תימה דאשתמיט מיניה מ"ש הגהמ"י פ"ב מה' תפלה ועפי"ד הגהמ"י יובנו מ"ש הר' זק"א בסס"י ר"ו ע"ש וע"ע להרא"ש בתוס' למס' ברכות דכ"ט דנראה שם דמאי דחלק על ר"א עיקר ההקפדה הוא משום מאי דקאמר שחוזר לתחי' הברכה דכיון דאינו מן הצורך א"כ הוא מברך ברכה בכדי ועי' עוד ג"כ בשי' ריה"ח שם ובא"ח הל' תפלה די"ט ובתשו' מהר"ם הארוכות סי' ר"ו דנר' דהוו מה"ט אלא שלא הוזכר בדבריהם:

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה