אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי אורח חיים › סימן יא

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

אורח חיים · סימן יא

סימן י

ראיתי לעמוד על אלו המנעלים הנקראים לאסטיקיס חדשים מקרוב באו אי שרי לצאת בהו ביוה"כ וט"ב ואבל דהגם דמראיהם כמראה העור ממש, הרי מרגלא בפומיהו דאינשי דמעץ גומא הם נעשים ואם כנים הדברים ויתקים עדותן וכולה הפה שתאמר דשרי וליכא למיחש למידי שכבר פסקו הטוש"ע בסי' תרי"ד דשל גמי ושל קש ושאר מינים דשרו:

ואען ואומר דהלא מראש איתא התם בפ' בתרא דיומא (דף ע"ח) ותו קא מבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד רבי יצחק בר נחמני על רגלוי ואמר אנו ראיתו את ריב"ל שיצא בסנדל של שעם וכו' מתיב רמי בר חמא הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ור"י אוסר ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אמר אביי התם דאית ביה כתיתין ומשום תענוג א"ל רבא ואי לאו מנא הוא כתיתין משוי ליה מנא וכו' אלא אמר רבא דכ"ע מנעל הוא ובשבת בהא פליגי מ"ס גזרינן דילמא משתמיט וכו' ומו"ס לא גזרינן ובפירוש דהאי סוגיא אפליגו קמאי, ורש"י ז"ל פי' וז"ל דכ"ע מנעל הוא הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו ולא פורש בדבריו מ"ש קב הקוטע משאר המינים דהיטני ודהוצי ועלה ע"ד לפרש בכונתו לפי מה שפירש איהו גופיה באתקפתא דרב"ח, ור"י אוסר קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפי"ה שוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אלמא אע"ג דלר"י לאו מנעל הוא אפי"ה אסור וה"ה לדהיטני ודהוצי ע"כ וממה שפי' בדברי ר"י מינה יש ללמוד דטעמא דר"מ דחשיב ליה מנעל הוא מטעמא דהקיטע רגיל לצאת בו ולדידיה חזי ליה ולגבי דידיה דוקא חשיב מנעל ולפי הס"ד בהא פליגי ר"מ ור"י וכן פירש"י בשבת על מתניתין דהקיטע דטעמא דר"מ הוא משום דמנעל דידיה ודבריו דהתם נמי לפי הס"ד דהכא ועיין בדברי התוספות התם והכא וא"כ לפי המסקנה דלכו"ע מנעל הוא מה"ט גופא דמנעל דידיה הוא ובהכי ניחא מה שנחלקו התנאים בקב הקיטע דוקא. דבשל עץ לשאר אנשי אף ר"מ מודה דלא חשיב מנעל ומשו"ה נקטו איסורא בקב הקיטע דוקא דאי האיסור הוא משים דעץ מגין טפי הו"ל לאשמועינן רבותא בשל עץ לשאר אנשי אף דלא רגילי לצאת בו:

ואולם במעט התבוננות הדרי בי משום דאמרינן בפ' במה אשה דאף שמואל הדר ביה דתנן חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשרה ואמרינן מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דר"מ והכי איתא תו התם דאף ר"ה הדר ביה דתנן סנדל של סידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת וכו' והכי איתא בפ' מצות חליצה עי"ש אלמא לר"מ אפי' קב הקיטע לשאר אינשי משמע דחשוב ליה מנעל וה"נ לר"י דלמסקנא דרבא מודי לר"מ:

ואברא דמשום הא נ"מ כל כך דעדין לא אפרק מקושיין דאכתי קשה דהני סוגיי סתראי ננהו למסקנת רבא ביומא וכמ"ש התוספות ביבמות והניחו זה בקושיא והתוספות דיומא נדחקו לישב מ"מ התוספות יבמות העלימו עין ולא זכרו שרים הישוב ההוא משום דאכתי לא פלטינן מקושיא אף אם נדחוק כמ"ש ביומא דהכא משמ' דאף של שעם כשר לחליצה הופך דהתם ע"ש אמנם נראה לישב גם לקושיא זו עפ"י מ"ש השה"ג ביומא וז"ל ונראה בעיני שלא התירו לצאת בסנדל של שעם אלא כשהוא לח אבל אם היה יבש הרי היא כעץ ואסור לצאת בו ביוהכ"פ כמבואר בקונטריס הראיות ע"כ. ומעתה ממילא רוחא שמעתא לתרוצי סוגיא דבפ' מצות חליצה מיירי ביבש ואפשר דמהכא הוא דיליף לחלק הכי דאי ל"ה הוו סוגיין סתרן הדדי כן מצאתי שוב שהתוספות ישנים בסוגיא דיומא כתבו בפירוש כן וז"ל בין לר"מ בין לרבי יוסי מנעל הוא פירש"י והני אמוראי דלעיל ל"ה מנעל לפי שאינו מגין וקשה דבפ' מצות חליצה מוכח דבסנדל של שעם ראוי לחלוץ י"ל דהתם בקשה והכא ברך ועי"ש שכתבו עוד תירוצים אחרים באופן דלפי"ה לדעת רש"י דעץ חשיב מנעל משום דמגין ואסור לצאת ביוה"כ וכ"כ הר"ן בדעת רש"י וכ"כ הרמב"ן בס' המלחמות בכונת רש"י דס"ל דשל עץ חשיב מנעל ואסור וע"ש שהרגיש על פי' מההיא דיבמות דסנדל של שעם חליצתו כשרה לר"מ ומה שתירץ שם. וכ"ת מנ"ל דרש"י ז"ל ס"ל הכי לפסקא דדינא דשל עץ אסיר דלמא ס"ל כהרי"ף ה"נ ל"ק דכיון דרש"י ז"ל ס"ל דסנדל של סיידין היינו מקש א"כ ליכא שום תנא דפליג על של עץ ולכו"ע אסור וכ"מ בהדיא מדברי התו' דיומא שם עי"ש וכ"כ השה"ג שם ביומא וכ"כ רי"ו וז"ל לעולם לא ראותי היתר מי שנוהג לצאת בסנדל של עץ ביוה"כ.

והרמב"ם בפ"ג דש"ע כתב דסנדל של שעם וגמי ובגד דשרו מפני שקושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף ע"ש. וכ"ה לשון הא"ח ממש וכ"כ הרב המבי"ט בס' קרית ספר בפ"ג דש"ע דהעקר תלוי שירגיש שהוא יחף ועי"ז יהיה לו עינוי והרב"י כתב שדברו הרמב"ם סתומים ולע"ד נראה דמדתלי הרמב"ם טעמא מפני שקושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף מבואר דכל מידי דמגין כעץ והדומה לו דאסור וכדעת רש"י והתוספות ודעמייהו וכן מבואר ביבמות לדעת רבא דשל עץ מגין ואינו מרגיש שהוא יחף, וכן נראה מדברי רבינו מניח בנימוקיו על הרמב"ם שהבין כן בדעת הרמב"ם וגם הוא ז"ל הכי ס"ל בפי' שכתב וז"ל ואית דאמרו דדוקא דבר המחופה עור אסור וכו' אבל של עץ מותר ואיני מודה בזה דהא אמרינן גבי קב הקיטע אלא אמר רבא דכו"ע מנעל הוא פי' ומשו"ה אסור לצאת בו ביוה"כ עכ"ל ובפ"ד דיבום פ' דשל בגד אינה חליצה כלל אבל של שעם ושל עץ חליצתו פסולה ועפ"י מ"ש התו' ושאר הראשונים כל דבריו נכונים בטעם כעיקר והרמב"ם קאי בשיטה זו.

אלא שראיתי להגהת אשירי בפ' במה אשה שכ' משם ר"י שפ' דבסנדל של עץ חליצתה כשרה ולכאורה נראה דס"ל דדוקא קב הקיטע פסול דמפסיק אבל שאר מנעלים דעץ העשוים במדת רגליו ממש דליכא משום מפסיק דכשר ואלו הרמב"ם פ' דפסול לזה י"ל דלפי"ז י"ל על ר"י דאיך אפ"ל דסנדל של עץ דכשר לחליצה והרי אמרו בבמה אשה דסנדל של עץ חליצתה פסולה וצריכין אנו לדחוק דהתם מיירי בסנדל דומיא דקב הקיטע שאינו יכול להלך ור"י שהביא הג"א מיירי כשיכול להכניס הרגל בתוכו ולהלך בו דלא מפסיק. וכן יש לדקדק מדברי התו' דיומא וא"כ אפ"ל דהרמב"ם נמי מיירי בכה"ג דומיא דקב הקיטע ועיון נמי בטור או"ח סי' ש"א מה שפירש קב הקיטע ועימ"ש משם רי"ו וע"ע בדברי רשב"א בפ' במה אשה ובתוספות דיבמות פי"ב. ע"כ מצאנו מתשובה זו, ושמעתי מפ"ק של מרן הגהמ"ח זצ"ל שתשובה זו כתב בשנת תרכ"ז והאריך הרכה מאד והעלה לאסור מכמה טעמים והסכימו עמו כמה גדולים מזמן ההוא לאסור וכמדומני ששמעתי ממני ג"כ שהרה"ג מהר"י בן חאסון שיבואו דבריו להלן לבסוף חזר והודה לו. והיה לפלא בענ"ק של מרן הגהמ"ח שלא ראה בספרי האחרונים נדפסו אח"כ שעמדי ע"ד זה. וחבל מאד אשר ידי פרש ז"ר על כל מחמדיה. ועיין ב"ח סי' תקנ"ד שהסמ"ג כתב שבתוספתא אוסר גם של בגד וסיים הב"ח ונבין להחמיר כי יש גאונים שסוברים דכל מידי דמנין מנעל איקרי, עי"ש ועיין פנים מאירות ה"כ סי' כ"ה ה"ד הברכי יהשע"ת בסי' הנ"ל והקובץ על הרמב"ם פ"ג מהש"ע ה"ז ועיין יפה ללב ח"ב סי' תקנ"ד אות ח' ודברי שאול יו"ר סי' שפ"ב. ושו"ר להערוך השלחן סי' תקנ"ד ותרי"ד שהזכיר ענין הלסתיקים הנ"ל ונראה דעתו להקל ע"ש. וכאן מקום להעיר שבערב ויה"כ תר"צ קנו לו למרן הגהמ"ח מנעלים כעין אלו ולא ידע עד זמן איסור נעילת הסנדל ולהיות שדרכו בקודש לעמוד כל משך זמן התפילות דיוה"כ ורצפת בית מדרשו קרה מאד והיה אז חלוש מאד הוכרח לנועלם או לעמוד עליהם ולמחרת יוה"כ הנ"ל הגיד לי עי"ז ואמר לי בזה הלשון תדע שלא חזרת מהפסק שהגדתי לך מככר שכתבת מזה רכות כשנים לאסור נעילת מנעלים באלו ביוה"כ, אלא משום שאיני בקו דבריאות וגם לא היה אפשר לי בענין אחר ושמא חשבו הרואים שדעתי להתיר בזה ע"כ אני מגלה דעתי לך עבלה"ק יצחק נסים:

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה