שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
אורח חיים · סימן י
אות זה מדבר כי קודם פסח בא אלי איש אחד ובידו שק שהיה בו קמח ועשו מזה מצה ואח"כ הרגישו שהיה בדופן השק מבפנים מעט עיסה דבוקה והלך אצל המורה דפה העירה חיפה ת"ו רב אחאי ברוך הוא וברוך הוא שמו יצ"ו מעדת האשכנזים והוא שלח אותו אלי להורות לו אי מותר או"ל וראיתי שמקום הדבק היה מטט כ"כ שבודאי אפילו אי נפל כלו כמו שהוא יש די והותר כדי לבטל ולפום ריהטא היה הלב מהסס להתירה משום לחוש לדברי האוסרין אפילו למאן דאמר דאין חו"ן אבל לאסור ג"כ לא מלאני לבי כי איש עני הוא וגם דאינו מצוי לקנות ויהיה בטל משמחת הרגל ולכן חשבתי אולי למצוא לו איזה צד להתירה בשופי ושאלתי ממנו איך נהיה זה ואמר כי השק הזה היה בתוך תיבה של פח ולא שלט בו אויר עד זמן שפתחו אותו ללוש והייתי חושב אולי בעת שהוציא הקמח דחק בידים רטובות במים הלש ולאו אדעתיה מחוסר השגחה וסמנים לזה שהיה אותו מעט הדבוק כמו קמח לח ורטוב שלא היה זמן שנעשה כן ויען שהשליח ההוא אמר שאינו שלו ויבא בע"ד להודיע הלך ולא ראיתי אח"כ לבע"ד ולא ידעתו מה היה:
ושוב ביום ראשון ש"פ בא אלי איש ימיני רב רחומאי ר' בנימין בר יפת יצ"ו ותלמודו בידו מאי דכתב בענין, זה שנתים ימים ובקש ממני לעמוד ע"ד והגם שאני טרוד בלמודים שונים וגם כל כי האי קמחא טחינא הוא ודברי האוסרין והמתירין המה בכתובים מפורשין הכל באר היטב עכ"ז אמרתי אשימה עיני עליו להשיב ע"ד לעשות ר"צ ולכתוב שורותיים:
והנה ראיתי בד"ק כתוב כי בזמן הנ"ל הורה הרב המשלח אלי עתה היתר בזה ובאותו פרק היה צועק שוחט דמתא כי דבר כזה אירע כמה פעמים פה העירא והר' ר' מסעוד ז"ל היה מורה ובא לאסור והצריך הכשר גם להכלים ובכן זוהי סיבה שגם רו"מ קרא בענין הזה וראה דדבר פשוט הוא שיש לאסור ממ"ש מרן בש"ע סי' תס"ו סעיף ד' נפלו מים על קמח שבודאי הוא אפי' שנתבטל ונאפה קודם פסח יען כי בפסח אזי מתחדש הדין שאיסור החמץ במשהו וכמ"ש מרן רס"י תמ"ז מטעם דאית ביה כרת ולא בדילי אינשי ושכ"כ הר' פר"ח סי' תס"ו ועוד הכריח כן ממ"ש הש"ע רס"י תס"ז בחיטים שנפלו מים שאסור לקיימו שהק' הפר"ח ה"ד א"א דאמאי מרן לא עשה תקנה כדין יבש ביבש ותירץ לדידן דחו"ן ל"מ ע"כ והק' רו"מ ע"ד הפ"ח דעדיין הק' במקומה דמ' פ' דאינו חו"ן אלא ודאי דעת מרן דבממשו חו"ן.
וכתב עוד דמה שהתנצל עצמו המו"ץ הנ"ל שהתיר שהוא עפ"י ספר נד"מ משנה ברורה שצין בדברי הש"ע להפ"ח ופ"י וגו"ר ומגן האלף דאם כבר נאפה המצה ונעשה גוש אחד אינו חו"נ לא טוב עשה לפסוק הדין עפ"י אלו הספרים המביאים בקיצור עד שיראו הדברים בשורשן ובפרט באיסור חמץ דאית ביה כרת וחזו מאי דקמן דמה שציין להפר"ח הוא ט"ס דהר' ז"ל פי' דעת מרן להיפך ובכן גם מה שציין פ"י וגו"ר ומגן אלף אולי כשנראה הדברים בשורשן יסכימו גם הם לאסור זת"ד:
וזאת אשיב הגם דהאמת אתו ומה נמרצו אמרי יושר בדברים המצודקים שראוי לכל מיורה לדלות מים מבורות עמוקים ולהתישב היטב ולא להורות כמציץ מן החרכים וראוי והגון לצאת לחופשי חיפוש מחיפוש בספרן של צדיקים:
ואולם גם רו"מ יצ"ו לא עמד בענין היטב לראות לכל דברי הפוסקים המדברים בזה ומפני זה חשב כזאת דהדבר פשוט לאסור ועשאו טועה לבעל הספר משנה ברורה במ"ש ע"ש הרב פר"ח ולא האמין במה שהביא מפוסקים אחרים שהביא ולדידי לא כיון יפה דהן אמת דהר' בעה"ס הזה קיצר שלא הביא לדברי האוסרין ויחשוב הקורא שלא יש אוסרין בדבר זה וכמו שדבר פשוט הוא זה להיתר אבל אין בדברי הר' בעה"ס נפתל ועקש ושגיאה ומשנתו ברורה וקב ונקי:
והוא דהרב פ"ח שם ה"ד רבו של מהרי"ט שהוקשה לו ע"ד הג' הרי"מ שפסק מרן בש"ע דכיון דאיהו ס"ל דאינו חו"ן למה הצריך ליקח אחר הרי יכול לאפות קודם הפסח ויאכלנו בפסח ולזה תירץ דאה"נ דמותר אלא דמה שהצריך קמח אחר לפסח הוא משום דרגילות היה שלא היו אופין כ"א בפסח עצמו וגם הביא מה שכתב מהרי"ט שהיה אפשר לחלק עוד ולישב דברי הרי"מ דיש חילוק בין קמח הבלול לבלילה דמשקין דאע"ג דכתב ת"ה דקמח מתערב יפה מ"מ בלילה דמשקין עדיף ועוד דגבי קמח ממשו של איסור עומד שם והר' ז"ל עם שהוקשה לו ע"ד רבו של מהרי"ט דבדין הוא להתיר לאפות גם בפסח כיון דקמח בקמח הוו לח בלח ומתערב יפה ואם נאמר דסל להרי"מ דקמח הוי יב"ב קשה ע"ד המר' דס"ל דהוי לב"ל ולא הי"ל להביא לדברי הרי"מ דאוסר לאפות בפסח ומשום הכי הצ"ע מ"מ לא דחה דבריו אבל במ"ש הר' מהרי"ט דהרי"מ אוסר לאפות קודם פסח ג"כ הרבה להק' ע"ד ודחה דבריו באמת הבנין וכתב דמה שרצה להשוות סברת תה"ד עם סברת הרי"מ אי אפשר להולמו ואחר שהאריך מסיק שם דמחוורתא כדרביה:
ובאמת לפי מה שהבין הרב פר"ח בדברי הרב מהרי"ט דכונתו להשוות דברי הרי"מ עם מ"ש התה"ד דקמח מתערב ופה זוהי שקשה טובא אבל לעד"ן דלא עלה ע"ד לומר כן דגם הוא מודה דהרי"מ תנא הוא ופליג עמ"ש התה"ד ולדידיה גם קמח בקמח יש לאסור ולא בא אלא לישב שלא והיו דבריו סותרין מ"ש בדין השק עם מ"ש בדין השכר דאינו חו"ן דבדין השק דהוו קמח בקמח דהוו הממשות כאילו היא בעין ולעולם יהיב טעמא לדון השכר דלא תוסיף תת טעם ומ"ש הר' מהרי"ט דאף על גב דכתב הת"ה וכו' מכל מקום בלילה דמשקין עדיף ר"ל דהרי"מ פלוג וסבירא ליה דאינו מתערב יפה כי אם רק בבלילה דמשקין ואפשר דמה שהרב פר"ח לא פי' כן בדברי הרב מהרי"ט משום דאם כן לא תיקן כלום לדברי מרן דהוא הביא למ"ש הת"ה ופסק גם כן למ"ש הרי"מ אבל י"ל דהרב מהרי"ט לא בא אלא לישב דברי הרי"מ ומרן ז"ל אפשר שהוא מפרש כמ"ש רבו וכמ"ש הפר"ח וכבר עלה ע"ד לפרש כדברי מהרי"ט דס"ל בדעת הרי"מ די"ל בין נתערב קמח בקמח דמתערב יפה וכמ"ש הת"ה ואינו חוזר ונעור לנתערב עסה בעסה דהפירורין של חמץ אינו מתערב יפה וחו"ן וכמו שנראה מדברי המג"א שם בסי' תס"ו ובזה מוצל אותו צדיק מהרי"ט מכל מה שתמה הרב פר"ח ע"ד ובזה ג"כ עלו דברי מרן על נכון אלא דהרואה דברי מהרי"ט יראה דאין זה במשמעות דבריו:
ואיך שיהיה עכ"פ מפורש בדברי הרפ"ח דהדבר ברור אצלו דלמאן דס"ל דאין חו"ן לפי דעת כל הפוסקים דס"ל דקמח בקמח מתערב יפה גם בדין הרי"מ דהוי עסה אם נתבטל קודם פסח שוב אינו חו"ן ושרי אפילו לאפות בפסח ואפילו לדעת הסמ"ק דקמח הוו יבש ביבש אם נאפה קודם פסח שרי לכ"ע דשוב אינו נו"ט כלל.
אלא שבדעת מרן שאינו מבואר מה שהבין בדעת הרי"מ לכן צדד בדעתו שאפשר שנמשך אחר לשון המרדכי דבזמנו לא היו רגילים לאפות אלא דבר יום ביומו ומפני זה לא נתן תקנה לאפותו קודם פסח ואם רוצה ש"ד וגם איכא למימר דס"ל כסברת מהרי"ט דבממשו של איסור חשש ליחידאה וכו' עש"ד דלפי"ז אין מופת חותך בדעת מרן בדין זה דהרי"מ אי ס"ל דמותר אי"ל בנאפה קודם פסח ואפי' שהרב פר"ח הראה סימנים לתי' הב' דגם קודם פסח ס"ל לאסור מדין הטריאקה הרי איהו גופיה חזר ודחאו וכתב שם דבסי' תמ"ז כתב ישוב אחר לדון הטריאקה כ"ן נכון עש"ד:
ולפי"ד הר' פר"ח אלו דכתב דבדברי מרן אין ברירא אי אוסר לאפות בפסח משום דמרן נמשך אחר לשון מרדכי היה מקום להקשות ע"ד שבסימן תס"ז שהוקשה לו ע"ד מב"י דמסכים בהיתר הדבש משום דנתבטל הקמח ואינו חו"ן ממ"ש בס"י תס"ו כהרי"מ והוצרך לתרץ ע"ש דלפי מ"ש כאן בתירוץ הראשון דמיירי בפסח קושיא מעקרא ליתא די"ל דכתב לישב שם גם לתי' הב' ושאין להכריח משם דמיירי בדין הרי"מ שהוא דוקא בפסח:
ועכ"פ הנה נתבאר שדעת הרב פר"ח דהדבר ברור אצלו דלמאן דס"ל דאינו. חו"ן דבדין הרי"מ דשרו אפי' לאפות בפסח ושאפי' לסמ"ק דהוא היותר מחמיר שרי לאפות קודם פסח ומותר לאכל בפסח דאינו חו"ן ומיתר ג"כ לעשות ממנו תבשיל דלא כהכנה"ג.
וא"כ שפיר הביא בע"ס משנה ברורה לדברי הרב פר"ח עם סברת המתירים והגם שהפר"ח דעתו דחו"ן הרי כתב דהדבר ברור דלמי שס"ל דאין חו"ן דמותר לכ"ע כשהוא קודם פסח וכיון שהסכמת הראשונים והאחרונים דאין חוזר והכי אזלא סוגייא דעלמא וכמו שאבאר בס"ד יש להתיר לדידן וא"כ שפיר ה"ד הבעה"ס הנ"ל להפר"ח:
גם מה שהביא בע"ס הנ"ל לפ"י הוא הג' פני יהושע רבו של הרב ש"ך ז"ל דשם פסק הרב בסכינא חריפא להתיר וכתב שהוא פשוט שאין לחוש לכ"ע למאי דקיימא לן דאינו חוזר וניעור ושכן הורה כמה פעמים ואמנם כל דבריו תמוהים אחרי המ"ר דהוא כתב שם דהרי"מ דאסר הוא משום דס"ל דחו"ן ועוד כתב דקמח בקמח מתערב ושאין לחלק כלל בין דגן שצמח לקמח שנפל מים ונתיבש דמ"מ קמח בקמח הוא ומזה זמן הרבתי להק' ע"ד דאיך עלה בדעתו לומר דהרי"מ ס"ל דחו"ן ולא נרגש מדברי המרדכי בדין החבית שכתב בפירוש דס"ל דאינו. חו"ן והוא מדברי הרי"מ עצמו שכ"כ וכמו שיבוא להלן וגם מ"ש דאין לתמוה ע"ד הב"י דפסק לדברי הרי"מ והוא כתב דאם לא ביררו החטה דאין בכך כלום דמשמע דס"ל דקמח בקמח מתערב ופה דהתם הוי מטעמא אחריני ע"ש דאיך לא נרגש שמב"י עצמו ה"ד התה"ד מ"ש בסי' קי"ד בסי' תמ"ז וגם מ"ש הגהמ"י בשם סמ"ק דשרי לאפות קידם פסח בסי' תנ"ג וגם מ"ש הכלבו בשם הראב"ד וגם מ"ש הר"ן בתשובה ה"ד הב"י בסי' תס"ז דמכל אילין מתבאר דס"ל דקמח בקמח מתערב יפה ואינו חו"ן ולעת כזאת אין ספר פני יהושע לפני:
ושוב ראיתי להרב יד המלך בהל' חו"מ דהרגיש בדבריו ממ"ש המר' דס"ל דאינו חו"ן:
ולא ידעתי ג"כ לפי"ד דאין חילוק כלל בין דגן שצמח לקמח שנפל למים אמאי אינו מפרש בההיא דקמח שנפל למים דמיירי דהיה המעשה בפסח וכמו שדקדק הרב מהרי"ט ואפי' אם והיה איזה דוחק בלשונו דבזה הכל יבוא על נכון ועכ"פ הגם שהרב התיר בפשיטות מדבריו יוצא שלדידן יש לאסור כיון שמרן ומור"ם הם אוסרין ומ"מ אין מקום ללון על בע"ס הנ"ל במ"ש מהרב פני יהושע כוון שהרב כתב בפשי' דמותר גמור ושכן הורה כמה פעמים:
גם מ"ש בע"ס הנ"ל משם גו"ר הוא בכלל ד' סי' יוד והגם דהרב שם לא כתב בפירוש דבר זה דכשנאפה קודם פסח דשרי גם בלא ניהול מ"מ ממה שכתב בפירוש דברי הג' הרי"מ שה"ד הש"ע והתיר בנ"ד גם לאפות בפסח יוצא במכ"ש בזה:
והוא הרב הק' שם ע"ד הרב מהרימ"ט דמפרש למ"ש הג' הרי"מ דמיירי קודם פסח וגם לא ניחא ליה במה שפירש הרב דאע"ג דהוי קודם פסח דחו"ן בשביל שאינו מעורב יפה וגם לא דברי רבו דמה שאסר הוא בפסח דא"כ הי"ל להרי"מ לומר לפי שתערובת זה אינו מתערב ופה ונותן טעם בפסח וגם לפי"ד רבו היל"ל לפי שנ"ט בפסח אבל אומרו לפי שחמץ בפסח במשהו אין תבלין לדברים הללו ועוד הק' ע"ד ומסיק בפירוש דברי הרי"מ דלעולם מעשה זה היה בפסח כדמשמע פשטא דלישנא ועיקר ההיתר תלוי בניהול דאם אירע שניהלוהו קודם פסח אז חשיב שנתבטל קודם פסח וכשיבא הפסח עומד בהיתר ושרי לאפות ואינו חו"ן דאפילו שנתערב קודם פסח כיון שלא נתנהל לא חשיב כמעורב דהא זה לחודיה קאי וזה לחודיה ואם ינהלנו בפסח אז חשיב שערבוהו בתוך הפסח וחמץ שנתערב בפסח בכ"ש וצריך שהוי לאחר הפסח אמנם אם לא נתיבש אלא עד הפסח אז יש לאסור ול"מ הרקדה להניחו עד אחר הפסח דכיון דלא נתיבש אלא בפסח לא חשיב כמעורב ואין לו תקנה לרקדו ולהניחו דהוי כמבטל איסור לכתחילה זת"ד דנראה ברור דמה שהצריך ניהול קודם פסח דאי ל"ה כאילו לא נתערב וזה לחודיה וכו' הינו כדי להתיר לאפות בפסח עצמו דאז לפי שיש בו חמץ כבר נתערב ונתבטל קודם פסח אבל היכא שכבר לש ואפה אותו קודם פסח בודאי דאין לך תערובת וביטול קודם פסח מזה ואינו חו"ן ועדיף מהניהול ולאפות בפסח שהתיר הרב ושכן הוא המנהג הלא מעתה נבוא לענין דינא ונראה דמידי פלוגתא לא נפקא דלפי מה שנתבאר ולפי מה שהבין הרב פר"ח הוא דדעת הרב מהרימ"ט דאסור לאפות גם קודם פסח וכ"ן מדברי המג"א דאף דקמח בקמח הוי לב"ל בנתיבש הפירורין אינם מתערבין וחו"ן וכן הוא דעת הח"י וע"ע בספרו שבות יעקב ח"ב סי' גם נגד סברת הרב השואל דס"ל דגם זה הוי לב"ל עש"ד ולדעת רבו של מהרימ"ט בנאפה קודם פסח מותר אלא שהרב שכנה"ג כת' דאפילו לדעת רבו של מהרימ"ט לא התיר אלא לאכלו כך אבל לא לבשל בפסח דע"י בשול חוזר ונ"ט וכתב שם שחכמי דורו חלקו עליו והתירו גם לבשלו בפסח וכתב שם כהרב מהרי"א בע"ס ראש יוסף ס"ל כוותיה והרב פר"ח עם שדעתו לאסור משום דקיי"ל כמ"ד דחו"ן מ"מ כתב דלמאן דס"ל דאינו חו"ן דהדבר ברור דמותר גם לבשל בפסח ע"ש ועיין להרב בתי כהונה ח"ב סי' ג' שנ"ד היה שאחר שאפה נמצא בשק פתיתי עסה דבוקים ונולד ס' להשהות בפסח וה"ד מרן דסו' תס"ו הנ"ל ושתמהו המפרשים לפי"ד דאינו חו"ן אי קמח בקמח לב"ל אפילו בתוה"פ מותר באכילה ואי ובב"ו כל שאפה קודם פסח שרי ולפי התרוצים שנאמרו לא אסר מרן אלא דוקא בפסח ומורי תירץ דבממשי של איסור חשש הרב ליחידאה וכתב דלמאן דשרי באכילה בפרט כשנאפה קודם פסח אלא אפילו לס' מרן מותר להשהותה ומה שהצריך ריקוד הוא מהיות טוב אולי יש ממה שנפל עליו מים יבש ועומד בעיניו ע"ש דשו"ט דאפי' לדעת הרב פר"ח דס"ל דחו"ן ובעי ביעור דס"ל שלא כדעת מרן דבחו"ן לכ"ע ל"ב ביעור ה"ד הפר"ח סי' תמ"ב הכא מודה עי"ש דנראה דס"ל בדעת מרן דאוסר באכילה אבל נראה דהוא משום דחושש דאפילו בעלמא וגם בכל דבר דחו"ן כסברת רבו:
וראיתי עוד בדברי הרב בת"כ שם שצין לתשובת מהר"ם מלובלין וכתב שאין הספר בידו להבין כונתו כי דבריו סתומים אבל מ"מ נראה שיש קולא יותר זה נראה לכאורה פשוט ונראה דהיא אותה תשובה דסימן קי"ט שה"ד המג"א סי' תס"ו שנשאל על שקים שנישוכו מעכברים וריקדו הקמח לאחר שיש חשש שנתיבשו המקומות הלחים ונפרך ונתערב בקמח כמ"ש המרדכי על שק של קמח שנפל לטיט והשיב הרב כל אותן שנמצאו שקיהם נשוכים יקחו קמח אחר לעשות מצת מצוה והקמח שהיו בשקים הנישוכין ויאפה אותו קודם פסח דוקא כדי שאם יש חשש תערובת חמץ שיתבטל קודם פסח וכיוצא בזה כתב הגמ"י פ"א בדין שצמח מלחלוחית הארץ עכ"ל וממה שדמה נ"ד בפשיטות שנתיבש העסה לדין הגהמ"י דשם מיירי שנטחנו יחד דהוי קמח בקמח נראה דס"ל דעסה שנתיבשה שוה למ"ש הגמ"י ומה שלא חש לבאר מ"ש המרדכי שדימה אותה השואל לא ידענא אם הוא משום דהבין דמ"ש כן הוא משום דס"ל דחו"ן ולא קיימ"ל כוותיה כ"א בהגמ"י דאפילו דהוי יבש ביבש מתבטל ואינו חו"ן וכמ"ש הרב פני יהושע כנ"ל ולזה הוא דרמז הבת"כ דיש קולא ביותר או אפשר דהבין בכו' הרי"מ שה"ד המר' דמיירי לאפות בפסח אבל לאפות קודם פסח גם הרי"מ מתיר אלא דא"כ הוא יש להרגיש בדברי הרמג"א דמקודם פי' דברי הש"ע דכיון שיש פירורין בעין חו"ן ושם בסוף הלשין אחר שה"ד הב"ח כתב ומוהר"ם כתב וכו' כאילו אינו חולק ע"ד הש"ע ויתכן דגם המג"א הבין דה"ד לאפות בפסח דאם אופה חו"ן באפיה מחמת פירורים אבל אם נאפה קודם לא חש דבר חדש וכן נראה דהבין שהוא לאפות דבמ"ש הש"ע שם דירקד כרי גילה דעתו המג"א שם דהיינו כדי לאפות בפסח ע"ש ועכ"פ איני מחליט המאמר כעת ועיין להעטרת זקנים וח"י שה"ד המרה"מ ואכמ"ל:
וראיתי להרב ט"ז בסי' תנ"ג סק"ב שגם הוא בקש דרך אחרת כדי ליישב דברי הג' הרי"מ שפ' הש"ע והוא דאף דס"ל דקמח בקמח הוי לח בלח דאם נתערב קודם פסח שרי אפילו לאפות תוך הפסח ה"ד כשנטחנו ביחד דטחינא עושה כאפיה לסמ"ק אבל בחימוץ הבא אחר הטחינה כגון זה שנתיבש אסור משום דודאי אתי לאפותו בפסח ע"ש ואחרי המחילה אין זה במשמעות דברי הרי"מ וגם נראה דאפילו לפי"ד אם כבר נאפה קודם פסח אין לאסור המצה לאכול בפסח כיון שהוא רק משום גזרה שלא נזכרה בתלמוד ומה גם בזמנינו עתה שאין שום דרך לאפות תוך הפסח ברוב המקומות:
ע"כ מצאנו מתשובה זו וה' הטוב יתן בלב אשר כידו כתבי הקודש של מרן הגהמ"ח להחזירם וכדי לתקן המעוות ולמלאות החסרות.