שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
אורח חיים · סימן ז
שאלה. ראובן בא ממקום קרוב אצל גדול הבית ועדין המנחשים אצלו שהדין הוא כשיעמדו המנחמים גם היא נגמר אבלתו נסתפקו החכמים הי"ו אם חייב להניח תפילין משום דלדידיה שיודע עתה הוי יום מר והוי דינו כמו דקי"ל דיום שומעו אסור בתפילין כל היום כולו או"ד התם משום דהוי כל היום לאבלות משא"כ הכא *) ויש לחקור עוד דאף את"ל דמניח כיון דאינו באבלות אכתי י"ל כשבא בתוך ימי אבלות כיון דנוהג אבלית והוי יום מר:
תשובה. י"ל מקודם אי מה שאסור בתפילין יום א' אי הוי דאו' עי' תוספות פ"ק דברכות די"א שהק' ע"ד רש"י שפי' הטעם דפטור דהוא משום דאבל מעולל בעפר קרנו דל"ל האי טעמא תפו"ל מדאמר ליחזקאל פארך וכו' מכלל דלכ"ע אסור נראה דכונתם להק' דאם הוא הט' כדפרש"י הוי רק מדרבנן ואי הטעם הוא משום דילפי' מיחזקאל הוי איסורו **(אף שהזכור לאברהם כה' אבלות אות ג' הביא מי שנסתפק כאם כא אצל גדול הבית שיום השביעי אם לדידיה נמי הוי מקצת יום השביעי ככולו או"ר עריך לנהוג אבלות כל יום השביעי וצדד לכאן ולכאן עי"ש נראה דמ"מ ס"ל למרן הגהמ"ח והחכמים שנסתפקו כשאלה דאין הדין עם המסתפק הנ"ל ואין מקום לספקו כדברי הש"ע שהרי להדיא כתב מרן הש"ע הואיל ומצא מנחמים עולה לו ומונה עמהם תשלום שלושים והיינו ודאי ראותו מקצת עולה לו לשבעה וכמ"ש הלבוש וכן מפורש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תע"ו שרואין כאלו היה עמהם משעה שחל עליהם אבלות והתחיל למנות משעה שהתחילו הם למנות עי"ש ועיין רוח חיים סי' שע"ה אות ו' וחיים כיד סי' קכ"ה אות י"ט שהרב מלאכת עילמה קמחי סי' י"ג דן את הדין דאפי' כא אצל גדול הבית כיום השביעי שחל בט"ב דלא מוכחא מילתא, מונה ופוסק עם גדול הבית עי"ש:
והנה ראיתי כתשובת רב פעלים ח"א יו"ד סי' מ"ח שנשאל כמעשה שהיה באשה שמת אביה והיא בבית בעלה וביום ששי לאבלות שחל ביוש"ק באו ושאלו מהחכמים אם יאמרו לה למחרת כיום א' בבוקר שתלך לבית אביה ששם אכלים אמה ואחיה כדי שיעלה לה אותו מקצת היום ולא תצטרך למנות לעצמה ומפני הספק הנ"ל שהביא הזבו"ל הורו החכמים שתלך ביוש"ק שהוא יום ששי לאבלות ואחר שהורו כן בקשו מרבינו הגדול הרב פעלים לחו"ד אם יפה הורו והשיב להם שלא הועילו חכמים בתקנתם שלפי דנראה בעל הספק שבזכו"ל הנ"ל מסתפק למבעי יום שלם ומה שהורו שתלך ביוש"ק אכתי ליכא יום שלם כיון דעבר כמה שעות ביום שבת ונמצא בחינם הורו להדאיב נפש האשה ביוש"ק ללא צורך עכ"ל ואני חירנא דיומא קמי יקר אורייתיה לא ידעתי מנין שמיע ליה שבעל הספק מסתפק כיום שלם ומלשון הזכ"ל הנ"ל)** דאורייתא וא"כ לפי"ז י"ל דלפי"ד רש"י דבזה דלא הוי אבל חייב אבל לפי"ד התו' אינו תלוי באבלות רק דגזה"כ הוא דביום ראשון דהוא יום מר אסור בתפלין כל היום כיון דיום שמועה הוו כיום מיתה ואע"ג דאבלות דיום ראשון דשמועה לא הוי דאורייתא מ"מ נקטי' דיום ראשון דשמועה הוי כיום ראשון דיום המיתה לענין תפלין:
אמנם ראיתי להרא"ש בפסקיו פ' א"מ שכת' בתחלה דאבלות דיליף מיחזקאל דהוי דאורייתא מדיליף מינה לפטור אבל מן התפלין דהוי דאורייתא והיינו כמ"ש התוס' אלא דשוב כתב ולי נראה דאין ראיה מתפלין דפטור תפלין לאו מיחזקאל גמרי' דא"כ לפטור כל ז' כשאר מילי דאבילות דגמרי' מינה אבל לא מפטר מתפלין אלא יום ראשון אלא מדכתיב ביחזקאל פארך חבוש עליך אלמא תפי' אקרי פאר ואבל ביום מר מעולל בעפר קרנו ואין נכון שישים תפילין שהוא פאר תחת אפר ובשוא"ש בטלו חכמים מצות תפלין ביום א' ע"כ ומתבאר מדבריו דגם אי הוה איסור תפילין מדאו' כדסלקא דעתיה מעיקרא דהיינו דוקא מפני שהוא אבל אמעו"ל אסרה תורה ויש ללמוד מזה כיון דאסור תפילין דאורייתא אבלות נמי דאורייתא ומדברי הר"ן והריטב"א פ"ב דסוכה נראה דמפרש מכלל דכ"ע פטרי אלא די"ל דה"ד מפני אבלותו וכ"ש למאי דמסיק הרא"ש דאיסור תפלין דלא הוי דאורייתא כ"א רק מדרבנן דאבל ביום א' מעולל בעפר הכא דליכא ביה שום אבלות ומשום דכיון דהיה במקום קרוב ואלו שמע והיה יכול הוי כאלו כבר נהג אבלות כל ז' מהיכא תיתי שיהא פטור מתפילין וגם ממ"ש הרמב"ן בתורת האדם נראה דפטור תפילין דהוי דר':
וגם נראה דלדעת כמה גדולים שלמים וכן רבים דאפילו אבלות דיום מיתה וקבורה דהוי דר' ועי' לרבנים אחרי' בס' ברכ"י ומאמ"ר סי' ל"ב ובס' דרך המלך ה' אבל אלא דבדעת רש"י י"ל משום דבא"ז פ"ק דכתובות הביא מרש"י דהוי דר' וכן נראה ממה שפי' בפטור התפילין משום דהוי מעולל בעפר וכמ"ש הרא"ש **(נראה כמו שהבינו לכאורה החכמים המורים דבעל הספק לא נסתפק אלא בבא אצל גדול הבית ביום השביעי אי צריך לנהוג אבלות כל יום השביעי והיינו משנה שבא ועד הלילה ואפי' בא בשלהי דיומא ומצא עדיין נוהגים אבלות דגם בכה"ג מונה עמהם כמ"ש הב"ח (בסי' שע"ה) מיד בלילה בטלה ממנו גזרת שבעה כן נראה פשוט מלשון הזכ"ל ואף דנראה שיפה כוונו החכמים המורים בדעת בעל הספק אכתי יש לתמוה עליהם שלא היו צריכים להדאיב נפש האשה ביוש"ק והי"ל להורות שתלך ביום ראשון בבוקר בס"ד דהשואל ותנהוג אבלות עד הלילה אלא דבל"ה מעיקרא לא היו צריכים לחוש להספק הנ"ל כלל וכנ"ל וכ"כ בתשובת רב פעלים הנ"ל אח"כ והביא ראיה מדברי הרמב"ן בת"ה שהיד הב"י והב"ח בסי' שע"ה והביא נמי דברי הלבוש שכתב מפורש דאותו המעט עולה לו לשבעה ושכן כתב השו"ג ס"ק כ"ה וסיים דאפי' אם ימצא מאן דס"ל להפך אין לחוש לדבריו דהלכה כדברי המיקל עכ"ל עי"ש וכ"כ הטהרת המים בשיורי טהרה מערכת ה"א אות ע"ז וז"ל ומדברי הלבוש ולשון הרמב"ן שהביא הב"י בזה משמע דא"צ לישב באבלות כל יום השבוע, אלא גם בזה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ מדברי הרמב"ן שהביא הט"ז בסי' ת"ב סק"ד שכתב ולא אמרינן מקצת היום ככולו כל שיש עליו חוב ליום שאחריו שעה אחת דהיאך נאמר שיפסיק מאבלות ויחזור לו ע"כ ומינה דאם אין עליו חיוב ליום שאחריו כלל אמרינן מקצת היום ככולו אע"ג דלגבי דידיה הוא יום ראשון ובו ביום מפסיק אבלות עכ"ל השיורי טהרה ונראה שגם דהוא הבין שבעל הספק לא נסתפק ביום שלם ועיין שדי חמד במערכת אבלות אות ע"ד שהרב מסגרת דהשלחן נמי נ"ל להקל כמקצת היום שלא כדברי בעל הספק הנ"ל וכן נראה להשדי חמד עצמו מסתימות הפוסקים יצחק נסים)** אלא דהרא"ש כת' על שם רש"י דמשמע דס"ל דאבלות הוי דאורייתא ממה שפי' בסוגיא דאבל הוי עשה דיחיד דילפינן מיחזקאל וכו' אמנם ליתא כן בנוסחתינו אמנם אף אי סל"ה יכול להיות דמ"מ פטור האבל דהוי דר' דבטולי חז"ל לחיוב בשוא"ת וכיוצא לזה בטלו חז"ל לחיוב תפלין ביו"ט ב' וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א (סי' ס"א) ונמצא דהדבר ברור דכיון שעמדו המנחמים דחייב וכן מבואר בלשון ת"ד והירוש' וכל הפו' דנקטו בלשון אבל ביום א' דהוא מפני שהוא באבלות דוקא ועי' להרב מהריט"ץ בחי' לפרק איזהו נשך דכתב דאם מת ביום א' ונקבר ביום ב' דמניח ביום קבורה אמנם אין להביא ראיה מדבריו משום דכל הבאים אחריו חלקו עליו והעלו דלא כוותיה משום דאפי' ביום א' דשמועה אסור בתפילין ע"ש, אמנם הכא בנ"ד דאינו נוהג אבילות נראה ברור דמניח תפילין לכ"ע וגדולה מזאת הגיד לי רב זקן אחד מזה זמן על שם רב גדול אחד דהורה ועביד עובדא בנפשיה כשמת לו מת דאחר שנמסר לכתפים דאין לו דין אנינות ועדין לא נקבר דהניח תפלין משום שעדיין לא חל עליו אבילות:
וכן ראיתי למהרד"ף בס' שוש"ל ברפ"ג דברכות שהביא מ"ש הרשב"א בחי' וכתב וז"ל ולעד"ן דהא דילפי' לאיסור תפי' כל היום ראשון היינו אחר שחל עליו אבלות לאחר שנקבר אבל הכא מיירי באונן דאכתי לאו מעולל באפר קרע איהו לאו שמעי' לפוטרו עד דשמעי' ממתני' ואפשר שזהו טעמו של רש"י וכו' והק' התוספות דמה צריך לטעם וכו' ותי' דצריך לטעם דרש"י מיום ראשון ואילך וזה דוחק ולפי האמור ניחא דהוצרך רש"י לפרש טע"ז לומר דה"ד מזמן שמתחי' האבלות שיושב בקרקע ומתגולל בעפר אבל לא קודם לכן אלא ממתני' הכרח שלא דבר הלמד מענינו דכתי' בתריה ונעליך תשים הרי דל"מ קרא אלא מכי מטא זמן האבלות אבל לא קודם לכן בזמן אנינות וצ"ע ע"כ אשר לפי"ד מפורש יוצא דלא קאמר במתני' דפטור אלא קודם בזמן שמתו מוטל דאז דוקא פטור אבל כשנמסר לכתפים דאז חייב בתפלין וכמו בתפי' וכו' כיון שעדיין לא חל עליו האבלות עד שיסתום הגולל:
אלא שדבריהם תמוהים שהרי קי"ל כשי' רוב הפו' דגם באונן חייב בכל דיני אבלות חוץ מנעל"ה מפני שיתעסק בצרכי המת וזהו אף בנמסר לכתפים ואע"פ שעדיין אינו מתחיל באבלות דשבעה שהרי אף אונן בשבת דאינו מוטל עליו לקברו אוכל בשר ושותה יין ועכ"ז דברים שבצנעה שבאבלות נוהג וכמבואר במ"ק דכ"ג כשהביא מחלו' ת"ק ורשב"ג וע"ש בתו' ד"ה יש ובחי' הריטב"א שם וכ"כ בכלבו סוף ה' אבלות סי' קי"ד משם הר"ף וז"ל דבשבת ויו"ט וחה"מ אין אנינות נוהג אלא בדברים שבצנעה ע"ש ובסמ"ק סי' צ"ה ובהגמ"י פ"ד מה' אבל וע"ע בכנה"ג י"ד סי' שמ"א הגה"ט אות ה' ומג"א סי' תקמ"ח סק"ח וב"ד ביו"ד סי' קס"ז והרב"ח סי' ע"ב וכבר הארכתי במקום אחר דמבואר מזה דגם בחול דאף שנמסר לכתפים דאינו מוטל עליו לקוברו דאף שעדיין לא התחי' זמן האבלות דמ"מ יש לו כל דיני אבלות משום אונן:
וגם נר' דאף למ"ד דאונן אינו חייב בדיני אבלות מ"מ הוי יום מר טפי ומגולל בעפר יותר מלאחר שנקבר לפי שהוא אונן ואף שאינו מוטל עליו לקוברו ואפי' בשבת ויו"ט אסור בקדשים מפני זה וכמ"ש המ"ל פ"ג מה' אבל וה"ר מפ"ק דיומא ע"ש ועוד זאת יש לתמוה טובא דאיך מלאו לבו לתרץ כן מאחר דהירוש' לא ס"ל כן וכן הרשב"א ז"ל ע"ש וכ"כ גם בשי' מקובצת לברכות ע"ש וכן נר' ודאי דהוראה זו אינה נכונה ואח"ז יצא לאור ס"ה רב דגן וראיתי שם בא"ח סי' ת"ל שכת' דיש מו שהורה דאחר שמסר לכתפים וקודם שיקבר דיניח תפלין והוא דחה דבריו וציין למ"ש בירוש' והרשב"א ע"ש:
והנה מד' הירוש' והראשו' הנ"ל י"ל לכאורה גם ע"ד הר' מג"א ס' תקמ"ח סק"ה דכת' וז"ל ונ"ל דמניח תפלין ביום א' דהרא"ש כת' בפ, א"מ הט' דאבל אסור בתפילין משום שהוא יום מר ואבל מעולל בעפר קרני וזה ל"ש בחוה"מ דאין נוהג אבלות ע"כ וה"ד הר' א"ר בא"ח סי' ח"ל וחו"מ בי"ד סי' ת"ב וע"ע במ"ש הפר"מ באשל אברהם שם דאם איתא להא מאי מקשו הא י"ל דאתא לאשמעי' דאף החה"מ דלאחר שנקבר דשרי דאף בזה לקודם שנקבר דמתו מוטל לפניו דאינו מניח:
וראיתי שכבר עמדו בזה רבני אשכנז דהג' בצל"ח שם בברכות כת' דלפי"ד המג"א וגם לדברי הרא"ש דחה"מ זמן תפלין איך הק' הירוש' כן ולכן צ"ל שלא כדברי המג"א דמ"ש הרא"ש משום דמעולל וכו' אין טעם המרירות משום אבילות אלא מרוב הצער של יו"א וזה שייך גם בחוה"מ שאף שאינו נוהג אבלות מ"מ יום מר הוא לו ושוב כת' עוד וז"ל ויש לקיים דברי המ"א דקושית הירוש' שא"צ למתני התפילין דמק"ו מק"ש שמעינן דמה ק"ש שהוא חייב אחר קבורה פטור במתו מוטל לפניו תפילין שפטור אפי' אחר קבורה ואפי' ביום ב' וכו' ק"ו שפטור אפי' בחוה"מ במתו מוט"ל ובזה נדחים גם ד' השוש"ל שהק' דע"כ לא שמענו דאבל פטור מתפילין ביו"א אלא אחר קבורה שכבר חל עליו אבלות אבל באנינות אכתי לא שמענו וכו' ולפי מ"ש ניחא דאכתי ק"ו הוא מק"ש עכ"ל והרואה יראה דאין בפי' הכרע לדחות דברי השוש"ל דנר' ודאי דמאצטריך הירוש' להביא מאי פליגו ר"א ור"י וסיים אם ביום הב' אינו ניתן תפי' צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו משמע ודאי דכונ' הירוש' דאפי' אינו מוטל לפניו דכל יום א' דפטור וכן פי' בס' חרדים ע"ש אבל דברי השיש"ל אינם נכונים לפי מאי דכתי' וי"ל ע"ד הצל"ח דלמה לא דחה דבריו מה"ט דכתי' לעי' ועע"ש בצל"ח מ"ש בפי' הירוש' בד"ה נושאי המעה ואכמ"ל במ"ש שם ורק אומר דמה שהוקשה לו בד' הרשב"א עי' בס' חרדים שהרגיש מזה וכת' דבספרי הירוש' שלפנינו לא מצינו פרוקא אחרינא אלא כמו שתי' הר' ע"כ ע"ש:
גם מה שהק' הג' הצל"ח ע"ד הירוש' דלמה הוצרך לומר אם ביו"ב וכו' דהלא אפי' אם רק יו"א ג"כ הוא משנה שאי"צ ולכן כת' דתלוי מחלו' התנאים אי הוי טעמא מפני שהוא מעולל בעפר דהוא דוקא ביום א' או משום דילפי' מיחזקאל ונ"מ בזה דינו של מג"א דאם הוא משום דמעולל בעפר קם דינו של מג"א דבחוה"מ לא שייך עש"ד אחרי שאלת המחי' לא נתקררה דעתי הקצרה ויש להשיב ע"ד וכבר הרב ספר חרדים בפי' שם נרגש מזה וכת' דודאי גם למ"ד יו"א ק' אלא לאלומי הקושיא:
והג' רע"א בתוס' בגליון על משניות אחר שה"ד הרשב"א דכת' דאגב אחרינא נקט כת' דהרשב"א לטעמיה אזיל דס"ל דחוה"מ לאו זמן תפי' אבל להסו' דזמן תפילין כפשוטו ניחא דנקט תפילין דבחוה"מ דאבל ביום ראשון חייב בתפילין דלא שייך מעולל בעפר וכמ"ש להדיא מג"א סי' תקמ"ח ע"כ וק' דאם איתא להא מאי מק' הירוש' אשר מזה הירוש' ולפי"ד כמה גדולים דס"ל דיש להניח תפי' בחה"מ נר' דליתא לדברי המג"א וכמ"ש ג"כ הג' הצל"ח ומזה זמן שעמדתי בזה והרחבתי הדבור גם במ"ש בס' תפארת ישר' ולאפס פנאי איני יכול כעת ורק אומר בקצור דמהירוש' וגם כל הגדולי' שה"ד הירוש' הנ"ל לא מכח מידי משום דודאי דוחק גדול לאוקמי מתניתין דמיירי דוקא בחוה"מ ולכן שפיר מקשה בירוש' ובכן גם כל הראשו' שה"ד הירוש' ולא נרגשו כלל הוא מה"ט דודאי מתני' משמע דקאי ע"ס ימות החול וגם אומר דאם מת בעיר אחרת דכת' התו' במס' ברכות דח"י ותו' ריה"ח ותו' הרא"ש שם דאינו נוהג אנינות ולא אבלות דאינו מניח מדלא אוקמוהו בירוש' בהכי:
ומה שהק' הג' רע"א להמ"א ממ"ש הוא עצמו בסי' תרצ"ה לענין פורים נר' דאין נסתר מחמתו משום דס"ל דשנא ושנא דמלבד דבחוה"מ הוא מוסכם לכ"ע דאינו באבילות דפרהסיא משא"כ בפורים ועי' במ"ש המג"א שם בסי' תרצ"ה סק"ז וגם דבחוה"מ לא הוי יום א' דאבלות משא"כ בפורים אלא דיש לעמוד בזה לפי מ"ש התשב"ץ בח"ג סי' רצ"ח וז"ל ואפשר דמשום שבת לא מתסר בהספד דלא אשכחן דשבת אקרי יום שמחה אלא עונג באכילה ויש אבילות בשבת בצנעה ומשום פורים מתסר וכו' ע"כ עש"ד וכבר עמדתי ע"ד במ"א וכמ"ש בס' פח"י באות אבל אכמ"ל. ומ"מ נראה דבנ"ד דמניח תפילין במכש"כ דחוה"מ דכתב המג"א דיש להניח תפילין ואף שהרב שבות יעקב בח"ב סי' כ"ה פליג על דברי המג"א וכתב דאין דבריו מוכרחים כלל דהא להדיא אמרינן בסוכה ד' כ"ה אבל פטור מן התפילין והנ"מ ביום ראשון דכתוב ואחריתו כיום מר וכיון שנוהג אבילות ביום ראשון גם קורע וחולץ בחוה"מ יום מר קרינן ביה ופטור מן התפילין ומ"ש הרא"ש דמעולל בעפר קרנו לאו דוקא דעיקר הטעם משום מר כדאיתא בש"ס והא דמעולל בעפר קרנו בכדי נקט שכן הוה הוא ולא מצי לכוין דעתו וכדאיתא בתה"א להרמב"ן ע"כ ועיין בשכנה"ג יו"ד סי' שפ"ח בהגה"ט דהביא דברי הרב משאת בנימין סי' פ"ב דכתב איסור תפילין ביום שמועה יש בו שני טעמים הא' משום דנפיש מרירותיה והשני משום דתלמודא מדמה לעטיפת הראש וכפית המטה ע"כ וכתב הרב דלפי טעם הא' קובר מתו ברגל מניח תפילין ביום של אחר הרגל ולפי טעם הב' יוצא דאסור ביום שלאחר הרגל כיון דחייב בעטיפת הראש וכפית המטה וזה הוא לדידן דאין מניחין בחוה"מ אבל להמניחין גם בחוה"מ י"ל דלפי הטעם הראשון דאין להניח וכסברת השבות יעקב ועיין להריטב"א בחידושיו פ"ק דכתובות והביא דבריו ג"כ הרב"א באס"ז שם שהקשה על דברי רש"י שכתב דמה שאסור בתפילין ביום ראשון דהוא משום דמעולל וכו' דל"ל לרש"י לפרש טעמא דקרא דמה מרויחין בזה ותירץ דאצטריך רש"י לה"ט כי היכי דלא נילף שאר מצות מק"ו עי"ש דמתבאר מדבריו דמה שכתב רש"י הטעם משום דמעולל בעפר אינו כדי נסבה כדס"ל להשבית יעקב וכ"נ מפשט דברי התוס' והרא"ש בדעת רש"י דהטעם הוא דוקא משום דמעולל בעפר מחמת שצריך לנהוג אבילות ונראה לענ"ד עוד לומר דבחוה"מ שאסור לנהוג אבילות בפרהסיא מפני שמחת הרגל המיטל עליו גם יום מר לא הוי וכמו שמוכח כן במו"ק ד' ח' גבי מתניתין דקתני ועוד אמר רבי מאיר וכו' דפריך ורמינהי וכו' ומסיק דשמחת הרגל עליו עי"ש דמבואר דמחמת שמחת הרגל אינו מרגיש בצער ועצבות דליקוט עצמות ואעפ"י שחייב לקרוע הוא רק לקיים מצות קריעה ולכן נראה דגם יום מר לא הוי מפני די"ל שמחת הרגל וכן מוכח כדברי המג"א ממ"ש שם ד' כ"ג גבי מה שאמרו בני יהודא ובני גלילא הני אמרי יש אבלות בשבת והני אמרי אין אבלות בשבת קאמר שם לימא כתנאי מי שמתו מוטל לפניו וכו' ובשבת מיסב וכו' וחייב בק"ש ובתפלה ובתפילין וכו' ר"ג אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן עי"ש דנראה דגם לת"ק דאף דס"ל דיש אבלות בשבת דהיינו דוקא בדברים שבצנעה וכמ"ש התוס' שם דאפ"ה חיוב בתפילין למאן דס"ל שבת זמן תפילין ומשום דכיון דאינו נוהג דברים שבפרהסיא לא הוי יום מר וכדברי המג"א ונראה דאין להקשות לפ"ז דא"כ איך כתב הריטב"א על דברי רש"י דמה מרויחין בזה וכו' דהא נ"מ לענין חוה"מ משום די"ל דהריטב"א ס"ל כשיטת הרשב"א דקיי"ל אין תפילין בחוה"מ ואף שנראה דנ"מ ג"כ לענין מת בתוך ימי חופתו דהוי כרגל אצלו דאינו נוהג דברים שבפרהסיא זה לא ניחא לו לתרץ בהכי דאין זה ונמצא דלפי מה דכתיבנא דברי המג"א נכונים דבחוה"מ מניח תפילין ומה גם דסברת הרמב"ם ודעימיה דבמועד אפי' דברים שבצנעה אינו נוהג שוב אחר זמן רב ראיתי מ"ש הפמ"ג במשב"ז סי' ע"א וגם מ"ש בספר משחא דרבותא ביו"ד סי' שצ"ט ובספר רוב דגן סי' תרצ"ה ובספר רב אשכנזי אחרון חיים של שלום סי' י"א ובאורחות חיים הל' יו"ט ד' צ"ב ולאפס פנאי ולהיותי טרוד לא עמדתי עוד בזה ורק את זה אגיד שראיתי בקונטרס כת"י מזמן קדמון כמו מאה וחמשים שנה מו"מ בש"צ שהי' כותב ומעלה בפנקסו הוראות רבני הזמן וכתב שם וז"ל מעשה שמתה אשתו של משה אלקולימרי ביום שבת חופת בנו שמואל ויום ראשון נכנס לאי' וביום הששי הורה גבר הרב מוהר"ר חזקיה אלפאנדרי ז"ל דיניח תפילין בברכה ע"כ ונראה ודאי דקודם לכן אפי' ביום ראשון יניח תפילין בברכה אלא ביום הששי אף דהוא יום ח' שהתחיל בנו אבילות הורה דיניח בברכה משום דבכה"ג נראה דאין להסתפק כלל ביום הששי ואפי' למ"ש הכנה"ג:
אסיקנא דודאי בנ"ד דלאחר שעמדו המנחמים דלא נשארו אבלים כלל דמניח תפלין בברכה אף שהוא אצלו יום ראשון דשמועה ואפי' למ"ש השבות יעקב משום דהוי כמו שמועה רחוקה אמנם כשבא אצל גדול הבית בתוך ז' ימי אבילות שגם הוא צריך לנהוג אבילות עדיין דאף שנגרר אחר גדול הבית ולא הוי אצלו כיום ראשון של אבילות דאינו מניח תפילין לכל הטעמים של משאת בנימין ואין להסתפק משום דהוי אצלו כיום שני ואילך אמנם ראיתי בפנקס הנ"ל דכתב וז"ל מעשה כשמתה אשתו של הר' פלוני ובנו הקטן לא נמצא בשעת מיתת אמו וביום שני בא בנו הנז' ונצטרף עם אביו שהיא גדול הבית והורו רבני מתא של אותו הזמן שלא יאמר ברכה בהנחת תפילין מפני שהוא יום ראשון לענין תפילין בעבור שהוא לא נמצא בשעת מיתתה ונראה שהרבנים נסתפקו בדבר אי מניח תפילין או לא ולענ"ד נראה דאין להסתפק לכל הטעמים כיון דהוא יום ראשון לשמועה והוא באבילות דמעולל בעפר וכו' ומה שמקצר באבילות משים גדול הבית אין זה מחייבו בתפילין אלא שיש להתיישב בדבר משום דכיון דאיסור התפילין אפי' ביום מו"ק הוא דרבנן דמדאורייתא חייב למיתב דעתיה וגם דלדעת מהריע"ץ הוא חייב בתפילין גם מדרבנן א"כ אולי ס"ל דבעינן נמי שיהא יום ראשון דאבילות דוקא ולאפס הפנאי נעמוד עוד בזה בל"נ:
*):
שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט
ואחר ששלחתי זה להדפיס נזדמן לידי ספר טוב טעם ודעת להג' מהרש"ק מ"ג ח"ב וראיתי שם בסי' ר"א שכתב אודות המקומות שאין מניחין לקבור עד אחר מ"ח שעות והביא מ"ש הש"ע סי' שמ"א במי שמת בתפיסה שאין אנינות ולא אבלות **(עיין שו"ת האלף לך שלמה למהרש"ק סי' תק"ע שנשאל כזה וז"ל מה שנסתפק בדין הכא ממקום קרוב אניה מה דינו בהנחת תפילין ביום ההוא אם דינו כשמועה קרובה אויל תשובה כסוף ספרי אבל יחיד פלפלתי והעליתי שלא יניח תפילין וכן נ"ל נם עתה ויש טעם כדבר דבשלמא לענין שבעה ימי אבלות דהוי תקנתא דרבנן הם אמרו והם אמרו דאם הוא ממקום קרוב נגרר אחר גדול הבית אבל איסור הנחת תפילין ביום א' או ביום שמועה הוא מכח דאחריתה ביום מר ועיקר מרירותא חד יומא בזה כלב האדם תליא מלתא וכיון דלא נודע לו עד עתה הוי עתה לו יום מר ואין לו להניח תפילין עכ"ל וספרו אבל יחיד לא נמצ"א ומדבריו הנ"ל משמע ודאי דאפילו בא אצל גדול הכית ביום ז' דלא נוהג אבלות אלא מקצת היום אין לו להניח תפילין, ועיין פדה את אברהם מערכת האלף ודף א' ע"ד ד"ה ולענין תיקון שכתב וז"ל אבל שנגרר)** כיון שלא נתיאשו ומ"ש הש"ך בשם הרמב"ן דאם הוא מחמת שנאה דחל אבלות וכתב דבזה דאחר ב' ימים יקבר היי כולו כיום ארוך ועד זמן הקבורה הוי אונן ע"ש ונראה דאם אין שום צורך להתעסק במת כלל דלא הוי אונן לפי מה שזכורני מ"ש ריה"ח בשי' לברכות דח"י וז"ל הורה רהל"מ על א' שמת ותפסו המישל ולא הניחו לקוברו שאין אנינות חל עליו דל"ק ביה מ"ש מוע"ל כיון שאין מוע"ל לקוברו ומ"מ לא נדמהו לנתיאשו לענין שיחול אבלות וכו' עשד"ב וכ"כ בתוספ' הרא"ש שי"ל דל"ד לההיא משום דהכא יכול לדבר בצורכי הקבו' וכמ"ש הר' גופיה שם לחלק דבשבת להחשיך על תחום ושוב נזכרתי שמזה זמיר עמדתי בזה ובמ"ש הב"ח בשו"ת החדשות ונוב"י ובשו"ת יהודה יעלה למהרי"א ובס"ק לשון חכמים די"א וכעת אין הס' עמדי וגם אין לו פנאי לעמוד בכל מ"ש בזה הר' מהרש"ק ואיני יכול להחליט המאמר ורק אומר דמ"ש הרב דבשבת אינו כדין אונן ז"א דדברים שבצנעא נוהג כל היום וכמו שהוכחתי מהפו' ראשונים ואחרו' ולא הוי כמו מת בתפיסה וה"ה שחיב ב"מ:
**(אחר נ"ה אם פטור מהתפילין כאותו יום דעתיד לעמוד משום דלגבי דידיה הו"ל כפו יומא קמא עיין להרב גדול בדורינו שארית יעקב אשכנזי נר"ו סי' פ"ב דעירב זה עם הסברא דרכינו יחיאל שאינו מונה לשבת להתחלת האבלות עכ"ל עי"ש וספר שארית יעקב הנ"ל לא ראיתיו עד הנה. ומלשון הפרה א"א שנקט הספק בהבא אצל ג"ה ביום השביעי משמע דוקא בכה"ג הוא דנסתפק ואם כא כתוך ו' פשיטא לו דאינו מניח תפילין בו ביום שבא דלענין תפילין הו"ל יום ראשון אע"ג דאינו ראשון למנין שבעה דנגרר אחר ג"ה, ולכאורה היה נראה להוכיח כן במכ"ש ממ"ש הכנה"ג הגה"ט (סי' שפ"ח אות ד') וה"ד מ"ן הגהמ"ח לעיל שנסתפק במי שקבר מתו או שמע ש"ק ברגל אי שרי להניח תפילין כיום א' שאחר הרגל ועי"ש מסיק שאסור והתם אינו יוס א' למנין ז' דיוט"ב עולה מן המנין אלא משום שלא נהג כו דברים של פרהסיא וביום שאחריו מתחיל לנהוג אסר כהנחת תפילין כ"ש זה שבא אצל ג"ה בתוך שבעה שלא שמע ולא נהג שום אבלות לפני זה שאסור להניח תפילין בו ביום שבא, ואף שהא"ר באו"ח סי' ל"ח אות ג' ס"ל דמניח תפילין ביום א' שאחר יו"ט י"ל דוקא שם ס"ל הכי משום שכבר נהג דברים שבצנעה כמ"ש ההוא עצמו ועיין ברכ"י ומח"ב באו"ח סי' ל"ח ועוד אחרונים שחלקו על הכנה"ג ומבואר נמי כדבריהם הטעם כמ"ש הא"ר ומשום דסר ממנו, מר המות דימי הרגל דעדו עליה אלא דשו"ר להכסא אליהו באו"ח סי' ל"ח וימי שלמה בפ"ד מהלכות אבל ה"ט שכתבו דדינו של הכנה"נ לא שייך אלא בא"י אבל בחו"ל דאיכא יוט"ב דעולה מן המנין אין ספק דליום המחרת חייב בתפילין גם להכנה"ג ולכאורה כיון דעיקר פסקו של הכנה"ג הוא לטעם השני שכתב המ"ב משום דביום זה נתחייב לנהוג דברים שבפרהסיא עטיפת הראש וכפית המטה וכו' לפי טעם זה לא נראה לחלק בין א"י לחו"ל ויש להתיישב בכ"ז ואני אמרתי בחפזי ועיין טהרת המים בשיורי טהרה מערכת א' אות ע"ד וחס"ל סי' ל"ח אות ג' ואחר כתבי זה כרגע נ"ל ספר אפיקי מגינים וראיתי לו בבאורים סי' ל"ח אות ד' שנסתפק נם הוא בדין זה דהבא אצל ג"ה ביום השביעי או כתוך שבעה אם מניח תפילין ועי"ש שהאריך הרבה ותו"ד שני הדברים גורמים איסור הנחת תפילין לאבל אבלות ומרירות וממילא הבא אצל נ"ה ביום השביעי כיון דאינו נוהג אבלות אחר שיעמדו המנחמים חייב אז בתפילין אמנם כל עוד שהמנחמים שם וכמו"כ אם בא בתוך ז' דנוהג כל דיני אבלות זה תלוי בחקירה איזה ימים מבטל ממנו ג"ה אם ימים ראשונים שעברו עד שבא והו"ל כאלו נהג אבלות משעה ראשונה ודינו בכ"ד כמו נ"ה וסותר. ג"כ בתפילין או ימים האחרונים ויום ראשון שבא דינו כיום ראשון אלא כנשנשלם האבלות מג"ה נגרר הוא אחריו ונשלם נם מאתו והימים)**:
אמנם לענין תפילין שכתב הרב דמניח והשיג על הלק"ה דכתב דמי שמת בתפיסה דאינו נוהג אנינות דאסור בתפי' הא ליתא משום דאפי' בנמסר לכתפים אינו מניח ביום א' וכמשכ"ל ושו"ר להטו"ט ודעת גופיה בח' מ"ק סי' ר"פ שכת' וז"ל אף דבפנים הכרעתי להניח אף תפי' ביו"א שקודם קבו' אם יהיה מונח ב' ימים מ"מ להלכה ולמעשה איני סומך עני ואני מודה שלא יניח תפי' ביו"א כיון דהנוב"י פו' דבשני הימים הוי אונן נהי דאני חולק היינו לענין שאר מצית דיש לי סמיכה דבל"ה דעת כמה פיס' דרשאי וכו' עש"ד והן עתה כרגע נ"ל מחנה חיים ח"ג וראיתי שם בסי' ט"ל שנשאל מרב אחד במ"ש הר' מהרש"ל בישש"ל גיטין כ"ב במי שמתה שתו מתוך קטטה דהיה בדעתו לגרשה שאין לישב עליה ז"י אבילות שלדעתו נר' שמחויב להתאבל עליה ושכ"ן ברור מתשו' מהרשד"ם א"ה סי' ע"ד בסופה והרב המחבר השיב וז"ל דהמעין בדברי הישש"ל (שכת' דאין לחייבו באבלות דרבנן ועוד דהלכה כד"ה באבל ע"כ) דכת' דא"כ לישב עליה ז"י אבלות דאטו לא ידענו דמספר ימי אבלות המה שבעה ועוד דכת' מאחר אם ירישת הבעל דאורייתא לכן לא הפסיד ירושתה אבל מנין לנו לחייבו באבלות דר' ועוד דלר"ש כיון שנתן עיניו לגרשה ק"ו לאבלות ונהי ד"ח חו"ל מ"מ הלכה כדה"מ א"כ הלכה כר"ש וא"כ זה דוקא בשאר ימי אבילות אבל ביום א' דהוי דאו' בודאי הלכה כחכמים וכו' וד"ה שלא מניח תפילין ביום מיתה וקבורה דזהו דדייק הישש"ל א"צ לישב עליה ז"י אבלות אבל ודאי יום א' ובפרט עד אחר הקבורה הוא מתאבל עליה כנלע"ד ושוב חזר לדקדק מסוף דברי הישש"ל דכת' שאין לבו אבל ואין יום מר לפניו וכו, ולבסוף הצ"ע עש"ד:
ולעד"ן שדברי הישש"ל ברורים דס"ל דאינו מתאבל כלל ואפי' ביום א' וכמו דקי"ל בעלמא כשאמרו דהלכה כד"ה באבל דאינו מתאבל כלל וכמ"ש התו' בעירובין ד' מ"ו וכ"כ האחרונים ונר' להביא סיעתא לדברי מהרש"ל שכת' אפי' למ"ד דיורש הבעל אין לחייבו באבלות דר' ממ"ש מהר"ם ה"ד הרא"ש בפסקיו פ' ואלו מגלחין דדחה לדברי הסוברין דגוי מסל"ת נאמן באבלות כמו שנאמר במוכר פירות ואמר של עורלה של עזקה וכו' דנאמן לס' רבי וקי"ל הכי דאינו ראיה משום דבאבלות חומרא דאתי לידי **(האחרונים יפלו ואסור כתפילין כיום ראשון דידיה ואחר שהוכיח מלשון הרא"ש בפ"ג דמו"ק ומלשון רש"י בחולין ודף נ' ע"א) דמשמע מדבריהם דדיינינן ליה כאלו התחיל להתאבל עם נ"ה משעה ראשונה שום נסתפק דילמא דוקא לענין שאר דיני אבלות אכל לא לענין ותפילין דאכתי י"ל דאסור להניח כיון דאצלו הוא יום מר וגם נוהג כל דיני אבלות וע"ש בחידושים שכתב דיניחם בל"ב ויכסם עי"ש, והנה מה שחקר איזה ימים מבטל נ"ה כנראה שלא ראה תשובת הרשב"א סי' תע"ז שהביא הב"י בסי' שעיה בב"ה וה"ר בהערה הקודמת שכתב מפורש שרואין כאלו היה עמהם והתחיל להתאבל משעה שהם התחילו להתאבל ובמה שהכריע דהבא כתוך שבעה בו כיום שבא יניח תפילין בל"ב יש לפקפק אף שכן מצא נמי מרן הגהמ"ה בפנקס הש"צ כ"י שכן הורו רבני קושטא הקדמונים דבשלמה לו היינו דנים בזה חיים או פטור שפיר י"ל דמספק יניח בל"ב אבל כאן שאנו מסופקים שמא אסור כתפילין כיום זה מאי חזית לחייבו כתפילין ולפוטרו מהברכה ועיין שו"ג או"ח סי' ל"ח אות ט' ושו"ר כשו"ת דברי יעקב שור סי' פ"ה שהעיר כן עמ"ש איזה אחרונים דביום קבורה יניח תפילין בל"ב וז"ל הכרעה זאת היא טעות לדעתי דמאי אולמיה החשש זלזול בברכה שא"צ מזלזול הנחת תפילין לאכל ביום א' וכשאנו מחייבים אותו בתפילין ולא משגיחים על האיסור שאסור לאכל להניח תפילין ש"מ דבודאי חייב דינינן ליה וא"כ חייב נם בברכה עיש"ב ועיין ב"ד או"ח סי' של"ו ושל"ז ושו"ג סי' תקנ"ה ס"ק א' ואכמ"ל. יצחק נסים)** קולא שנוהג אבילות בשבת וכו' ותפילין יום א' וכו' עש"ד ומזה נר' דגם מ"ש מהרש"ל די"ל דמס' ר"ש ק"ו לאבילות ויש לפסוק כמותו לענין אבילות דהלכה כדהמ"ב דבריו נכונים מאד דודאי לפי"ז אין לחייבו בשום אבילות כלל ומאי דדקדק מלשון דנקט ז"י אבלות מלבד דאין זה דקדוק ואדרבא י"ל דמדקאמר ז"י אבלות דגם יום א' בכלל ומה גם דהעקרא דמלתא גם לענין וירושה אינו מוסכם דהבעל יורשה דאיכא מאן דס"ל דאין בעלה יורשה וכבר דברו מזה רבים מגדולי הפוס' וגם רבני האחרו' וכבר הרחבתי הדביר בזה במ"א ולכן ברור דאין להחמיר באבילות כלל וכמ"ש מהרש"ל:
ומ"ש עוד דפלא שלא הובא ד' ישש"ל להלכה בשום פוסק כדי שנדע שעכ"פ הבעל פעור וכו' דאם לא יהיה מיתה וקבורה ביום א' גם יו"א הוי דר' וכו' להקל ולכן כת' שעכשיו שיש חרגמ"ה איך יתן עיניו לגרשה ואינו בידו ולכן חייב הבעל באבילות ולכן לא הביא שום פוסק דברי מהרש"ל לקולא ע"כ:
והפלאה זו איני יודע מה היא דאפי' לפי"ד שלא הזכירו האחו' את דברי מהרש"ל מפני זה אין לדחות דבריו דרב גובריה ורב חיליה ומי כמוהו מורה ועוד דכבר כת' במקום אחר דיש מרבני האחרו' שהביאו את ד"ק וכעת בל"ש ספר ותו דאף לפי"ד אין זו טענה למה שלא הזכירו האחרונים בה דברי מהרש"ל משום דאכתי צריכין אנו למודעי לדברי מהרש"ל דנ"מ טובא גם עכשיו בזה"ז כשיש לו היתר מק"ר וזיכה לה הגט ומתה אח"ך דלולא דברי מהרש"ל גם בזה היה צריך לנהוג אבלות גם דיש לתמוה איך לא הביט עין במ"ש הישועות יעקב באה"ע סי' ז' סק"ח שבא מעשה כזה לידו ואמר שכדאי הוא מהרש"ל לסמוך עליו שלא לנהוג אבלות כלל והר"ז ספרו כנ"ל הוא מורגל וידוע אצל רבני דורו אשכנזים ודברי הישועו"י הזכירם ג"כ הפ"ת בם בא"ה סק"ז וכתב שם הפ"ת שגם הרב ב"מ דבר מזה וע"ש בב"מ דהצ"ע מ"ש הר' מהרש"ל דאף דאיירי בנכתב הגט דל"ד דה"ה בלי כתי' וכו' מב"ב כתו' ובגיטין דשי"ב דאף לר"ש כתיבה דוקא וכו' ולשון הסוגיא מוכח כהתו' דמשמע כתיבה איכא בניהו ולא משעת נתינת עיניו לגרשה ע"כ וי"ל דדעת הר' מהרש"ל הוא דאף שמדברי התוס' מוכח כן מ"מ לס' רשב"ם מוכרח דס"ל דלר"ש ל"ד ומה שחילק הר' מחנה חיים דע"כ בזה"ז דאיכא חרגמ"ה כבר כתב כן הר' ח' ס וה"ד הר' כ"ש ופ"ת שם וכבר הוזכר גם זה ברבני הספרדים ה"ד הרה"ג מהרא"ג בס' חקי חיים סי' ע"ו אמנם נר' דזה דוקא לענין ירושה לס' רשב"ם אבל לענין אבלות שכת' מהרש"ל דכיון שמאסה ונתן עיניו לגרשה דשוב אין לבו דוה עניה וליכא שום מרירות עליה נר' דגם זה"ז ס"ל כן וכן נראה שהרי בזמן מהרש"ל היה נהיג חרגמ"ה ולכן י"ל ע"ד הג' ישועות יעקב נר' לכאורה דדוקא בנ"ד לה התר מק"ר והושלש הגט ואפשר לומר דל"ד קאמר אלא דכך היה המעשה או אפשר דהבין בדברי מהרש"ל דנ"ד היה דגם היא נתרצית וס' ישוע"י אמצ'א:
ושוב נזכרתי שהרב ערך השלחן באה"ע שם בסי' צ' כתב ע"ד מהרש"ל דלא מסתבר כוותיה דכיון דיורשה וחשבינן לה כאשתי הו"ל תרתי דסתרן וגם דמ"ש דהו"ל כר"ש משום דהלי' כדה"ב דכתב הר' ב"ד ביו"ד סי' קצ"א דלא אמרי הל' כדה"ב בס' דחויה ע"ע, ואין זו טענה לדחות דברי מהרש"ל דבכה"ג דלא מנכרא מלתא שהוא ב' דברים נפרדים י"ל ספיקא דרבנן לקינא אע"ג דסתרי אהדדי וכ"ש באבלות דקיל, ואף למ"ש הרדב"ז בחדשות סי' רס"ח דגם באבלות תרי קולי דסתרי ע"ש התם הוא באבלות עצמה גם מה שטען ממ"ש הרב"ד אף שדעת הב"ד כן וכ"כ כ בא"ח סי' שי"ד לא מפני זה יש לדחות דברי הגאון מהרש"ל ומלבד דשכנגדו חולק בזה הר' גו"ר כלל ה' סי' יו"ד והר' חיד"א במחב"ר א"ח סימן תקמ"ה כתב צריך לעמוד בדבר ונר' דנקטי' להקל דמלבד דמהרש"ל סל"ה וכן מפי' יוצא מתו' עירובן דמ"ו ע"ש ולכן נר' דיש לסמוך ע"ד מהרש"ל להקל אף באבלות וכ"ש דיש להניח תפלין:
ע"ד שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט