שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי
אורח חיים · סימן ה
אלו הם דברי הר' המופ' מר קשישא מהר"י בן חאסון נר"ו מ"ש להשיב ע"ד ולאפס פנאי לא כת' מה שיש להשיב ע"ד.
אנכי בא לשנות את הידוע להשתעשע בנועם שיח אמרי קדוש מע' הר' המובהק רב נהוראי נר"ו ארי עלה ונסתפק ע"כ הני מלי שתקנו חז"ל בתפי' י"ח והם אמרו שאם לא אמרם א"צ לחזור כגון זכרנו ומי כמוך וכיוצא אם יהיה האופן ששכח מלומר זכרנו וכשאמר בא"י אדעתא לסיים מ"א תיכף נזכר שלא אמר זכרנו האם נאמר דכיון דלא סיום הברכה ואמר למדני חקיך ויאמר זכרנו עד גמירא ויסיים מ"א או"ד יסיים הברכה ובין בל"ב יאמר זכרנו בלי חתימה או נימא דכיון שאמר בא"י הוי זכרנו מעוות לא יוכ"ל ויסיים הברכה מ"א כמו שהיה דעתו מקודם שאמר בא"י אדעתא לסיום מגן אברהם:
וזה החלי בס"ד מדבר קדמות הביא רומ"ן קושית מרן ב"י על הרא"ש והטור דסתראי נינהו ממ"ש בסי' קי"ד משם ראבי"ה למ"ש בסי' רצ"ד ע"ד ר' אלחנן ומה שתי' לחלק בין דברים שצריך לחזור לדברים שאצ"ל ומני"ר שדי נרגא בממ"ן ולפק"ד דין גרמא שכ' הרב"י ושמא י"ל כי היכי דלא נסתרו מדידהו לדידהו ברם מ"ש כת"ר דאי אפשר לחלק כן דהא ראבי"ה ס"ל שלא לחלק ביניהם כמ"ש השה"ג בשמו וא"כ א"א להאי חלוקא הו"ל להרא"ש והטור ז"ל כשהביאו דברי ראבי"ה לומר דבדברים שא"מ לא ס"ל כיותיה ולדעתי אינה קו' דהא הרא"ש והעור לא הביאו ד' ראבי"יה כ"א בענין הזכרה שמחזירין אותו ומה לנו אם מצינו לראבי"ה שסובר כן גם בדברים שא"מ מאחר שהם לא הביאו דבריו ודו"ק.
וכ"ש שלבי מהסס טובא בד' השה"ג אם יצאו הדברים ממנו יען עינינו הראות כותב משם ראבי"ה דאפי' בדברים שא"מ מזכיר בחתי' והא ודאי בורכא שאם בדברים שמחזירין כת' הרא"ש והמר' והג"מ וסמ"ק והטור משם ראבי"ה דמזכיר בלא חת' איך יהיו הדברים שא"מ בחתי' וכמו שתמ' כת"ר נר"ו:
ולקו' מרן הב"י מני"ר יצא לישע דמאי דחלקו על הר"א ה"מ דסבר לחזור לרצה דהיינו בחתימה ובההיא דראבי"ה לא חלקו משום דהוי בלי חתי' זת"ד ואם כיון לזה שפי' יען דבריו בקונ' באו מבולבלים תו הביא מ"ש הרב"י ע"ש מצאתי כתוב שהק' למה לא תקנו ברכה בפ"ע במקום שנזכר כמו בה"מ שאם שכח קובע ברכה אחת של שבת אומר הר"ם מפני שהיה הפסק אם יברך ול"ד לבה"מ דהתם כבר סיים הברכה דהטוב והמטיב ביבנה תקנוה ע"כ ומני"ר הקשה עצמו לדעת דמאחר דהוי מדברים שמחזירין מה הפסק איכא ולפי קט שכלי וכו' המ"ך הוא לומר דכיון שחז"ל תקנו י"ח ברכות ולא י"ט א"כ אם זה יברך ברכה בפ"ע הו"ל הפסק וכבר היה מקום להרחיב הדיבור ע"ד מרן ב"י הקוד' להא דמצאתי כתוב ברם לא אוכל כי אפס כח בי:
וארא למני"ר שהביא ד' הא"ח שהביא משם מ"כ הרב"י אלא דאיהו קאי לדברים שא"מ והק' רו"מ דמאי קבעי ומה דמות יערוך דברים דמחזירים לדברים שא"מ ואני בעניי לדעתי המ"ך ס"ל כס' ר' אלחנן דאפי' בדברים שא"מ כ"ז שלא פתח ברכה שלאחריה חוזר לאותה ברכה ואומרה כתקנה דהיינו בחתי' ע"ז קבעי דלמה לא תקנו וכו' מאחר דבל"ה חוזר פ"ב ואומר הברכה בחתימה וע"ז השיב דהוי הפסק והיינו כמש"ל די"ח תקנו ולא י"ט ומ"ש רו"מ כת"ר דבתפי' הו"ל לתקן בשופי ברכה בפ"ע לא ידעתי מה אולמיה דתפי' מבה"מ דהא ודא חדא היא שא"מ אותו.
תו כת' רו"מ ע"מ שהקשה הברכ"י להרדב"ז שע"פ מש"ל דבריו נכונים ולא ירדתי לסו"ד דהנה הברכ"י הק' ב' קושיות להרדב"ז חדא מה שהביא בשם הלק"ט ולא זכר שר מהגאונים שעמדו בזה ג"כ. ב' עמ"ש הרדב"ז מדיליה דמשמע מדבריו שהוא מוסכם ואינו כמו שיעו"ש בברכ"י לא חזינא כהאי סי' בדבריו הקדושים שהם מזור לב' הקו' אלא שיש להרגיש ט"ד הברכ"י דמ"ש הרדב"ז מדיליה כתבו וברכ"י ע"ש שבה"ל אך ל"ן מינה מידי:
ואת זה ראיתי לרו"מ כת"ר תמה יקרא ע"כ הגאונים בין טל הסוברין דבזכרנו מחזירין בין על הסו' שא"מ מההיא דב"מ דכ"ד דיום שאין בו ק"מ שא"מ ובא לכלל ישוב והוא האמת ואני מוסיף נופך דאפשר דהסוברין שצ"ל הוא דס"ל ע"ד שכת' ראבי"ה בענין עה"ן שחוזר מטעם דהשתא כיון דנהגו כ"ע לאומרו וגם בירך ע"מ להזכיר שוייה עליה כחובה כמ"ש מר"ן ב"י בשמו בסי' תרפ"ב והיא מעין מ"ש כת"ר נר"ו משם הרדב"ז ומה שתמה רו"מ על הרדב"ז יפול תמיהתו על ראבי"ה ג"כ ועכ"ל שראה הגאון ראבי"ה בדורותיו שהיו נזהרים הרבה לאומרו ואפ' יותר מיעו"י והיו מזכירים זא"ז מקודם שלא ישכחו מלאומרו וכ"ז משום פ"ן משו"ה כת' שאם לא הזכיר חוזר כיון דאדעתא דהכי בירך כמו כן נימא על הדדב"ז דודאי ק' מי גילה לו רז זה לומר שהיא תקנת האחרוני' וכו' ואנחנו לא ראינו ולא שמענו תקנה זו אך כוונת דבריו דהסוברו' דחוזר משום שהמה ראו בדורותיהם שקבלו עליהם לעשות זכרנו כהמלך הקדוש וליתן של זה בזה על דרך מ"ש ע"ד ראבי"ה תן לחכם.
ומני"ר אחר שעמד במחלוק' הפוס' בזכרנו אי מחזירין א"ל גם במחלוקת אם יכול לאומרו בין בל"ב גם אי האי הפסק דת"ר אי הוי הפסק גמור או"ל נר' בעיניו כי טוב לאומרו בין בל"ב ככתוב באורך בד"ק ואנא דאמרי על פתגם דנא אף שאין בדבריו נפתל ועקש עכ"ז לא ירד בני עמכם ושוא"ת, לא מבעיא נחם דת"ב שלא נמצא מי שסובר לחזור כ"א הרי"ץ גיאת ודאי אין דבריו של יחיד וכו' אלא אפי' זכרנו ואינך שלא אחד בלבד הסובר דצ"ל כי רבים ונכבדים הסוברי' כן עכ"ז ס"ב להקל וכ"ש אם נעמוד לחשבון וימצאו הסוברים דאמ"ח יותר על הסוברי' דמחזירין דודאי אח"ר להטות וכ"ש למאי דכת' רו"מ בד"ה ואת זה אגיד.
ואנכי הרואה לרו"מ הביא מהתה"ד שכת' דאע"ג דר"ת והסמ"ג ס"ל דכל שלא עק"ר חייב לחזור בזכרנו אינו כן דכיון שלא הוזכר בתלמוד מנ"ל לחלק בין עק"ר ללא עק"ר ולכך סברי מהר"ם והאשרי דאינו חוזר בהו עכ"ד ומני"ר מקשה עליו דטעם ר"ת משום דס"ל דא"מ דקאמר היינו אינו חייב כמו שהבינו הרא"ש והטור ולא כמ"ש התה"ד דמחלק בין עקיר ללא עק"ר והאריך כת"ר בקו' זאת:
וכשאני לעצמי דברי התה"ד הנה הנם ד' הרא"ש ממש דהנה אחר שהביא מה שראה ר"י לר"ת שחזר אחר שאמר מודים בדבר שאין מחזי' אותו כ' ז"ל לא מסתבר כלל דהיכא שאם עק"ר אינו חוזר גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה ע"כ משמעות דבריו ברור מללו שהבין בדעת ר"ת שדעתו לחלק בין עק"ר ללא עק"ר ומק' עליו שפיר אלא שאח"ך כת' בדרך אפשר שדעתו וכו' והרי הוא כמבואר ודברי התה"ד הנז' הם בדרך לא מבעיא אי ס"ל לר"ת דתלוי ברצון המתפלל דודאי אנן לא מחייבי' ליה לחזור אלא אפי' תאמר דדעת ר"ת שכל שלא עקר צ"ל עכ"ז בזכרנו איני חייב לחזור ודו"ק:
עוכ"ת נראה מד' התה"ד דמהר"ם והרא"ש ס"ל כר"ת ומתוך מש"ל נר' דלא סל"ה זתד"ק, ותמה אני עליה דמר שנר' מבין ריסי עיניו שהבין במ"ש התה"ד ולכך סברי מהר"ם והרא"ש דכונתו שהם מודו לר"ת ועכ"ז בזכרנו ס"ל דאינו חוזר מטעם שלא הוזכר בש"ס אמנם אין הכונה כן אלא כונת דבריו בפשי' לומר דמה"ע דאמרן שלא הוזכר בש"ס כן נמי סברי מהר"ם והרא"ש שלא לחזור מטעם שלא הוזכר ואנכי לא ידעתי איך עלה בדעתו להבין בד' התה"ד כן אחר שד' הרא"ש והעור צווחין ככרוכיא ואמרי דלא מסתבר כלל סי ר"ת:
הבה נא אבוא למאי דאסתפק לדתה"ד אי אחר שאמר בא"י יאמר ל"ח או יותר טוב לסיים הברכה כתקנה ואח"כ יאמר זכרנו בין בל"ב וע"ז כת' שמדברי הברכ"י ושל"ח נראה דיותר טוב לומר ל"ח, נלע"ד אין שום משמעות מדברי הברכ"י שנדונו היה בדיעבד אך מהשל"ח שפיר שמעי' דיותר טוב לומר ל"ח ולא לאומרה בין בל"ב:
הלום לענין נ"ד דאנן קימין בדברים שאצ"ל לא שמעי' מידי מהשל"ח דאיהו מיירי בדברים שמחזירים אותו משא"כ בנ"ד שא"מ אותו והלא תראה להשל"ח שם שאם אירע לו כן בתפילת ערבית אינו יכול לחזור כדי לומר יעו"י מאחר שכת' הריטב"א משם הצרפתים שא"ל ל"ח בדברים שאצ"ל ותו דבזכרנו לא שייך לומר ל"ח דהוו בקשה ואיהו אך עסוק בשבחו ית' וקי"ל אל ישאל וכו' ול"ד לנדון הברכ"י ולא לנדון הרש"ץ דאינהו קמיירי בענין דעסיק בתחנה ובקשה דרצה והחליצנו בשבת וברצה ה' דעבודה ומ"מ גם בוכתוב ובס' חיים דינא הכי:
באופן לפי כל הכתוב תורה יוצאה שיחתום הברכה וזכרנו לבד זכרו כ"ז כתבתי עפ"י קונטריסו בלי שום ספר כ"א הטור והגמרא וכבר היה מקום להרחיב הדיבור בכמה דברים ברם כבר אמרו אין אומן בל"כ ואין חכם בלי ספרים, את זה כתבתי ונתון אל לבי ואם שגיתי את"ם:
צעיר הצאן יוסף אברהם בן חאסון ס"ע