אור ברסלב
שות מהרש אלפנדרי אורח חיים › סימן ג

שות מהרש אלפנדרי· רבי שלמה אליעזר אלפנדרי

אורח חיים · סימן ג

סימן ב

וזה מה שהשבתי ע"ד הר' עליון נר"ו

חזה הוית כתבא די רשים אורה זו תורה מאת רב חביבי סבא דמשפטים רב הו"ד יוסף נר"ו ולפי רוב הענוה שירטט וכתב ע"ז ומני"ר שר המסכים כמ"ש בעניותין בדין מי שטעה בברכת מודים אכן זה ראיתי בד"ק מאי דפלפל בקצת דברים שכת' אנא זעירא ראש אמיר הק' במ"ש דס' האיכא מרבנן שהביא הבה"ג דכיחידאה חשיבי נגד כמה רבוותא קמאי ובתראי רבו מספר ע"ז השיב דרבים נינהו הסו' כן ה"ה ר"ה וה"ד הרשב"א ור"ח ור"ש ה"ד הגמ"י ככתוב בד"ק ואנא דאמרי דלא ידעתי תוכן השגתו ומאי קאמר דאם כונתו להק' עלי דליכא למימר דהטור וסבור כס' הסו' דאף בל' רבים דשרי להוסיף כיון דרבים נינהו הסו' דא"י לעשות כן ומיעוט חשיבי הסו' דשרי הן זו מן התימה דאיך הפה יכול לדבר כך דאף אם האמת אתו דר"ה ור"ח ור"ש ס"ל כך א"ס דכיחידים דמו כיון דרבו כמה רבו הסו' דשרי וכמו שבא בקונט' הא':

וא"כ שפיר י"ל דהטור ראה ס' כל הראשונים דסברי דבל' רבים שרי ומזה דן דבהכרח צ"ל דבתפי' י"ח ליכא למיחש משום מ"ש במקום שאמרו לקצר אר"ל ואי ר"ל דאף דיש לישב ד' הטור בהכי מ"מ הל' דכת' דכיחידאה חשיבי אינו מדוקדק הא נמי לק"מ דמלבד דכונתי מבוארת דכיחודים חשיבי ולאו יחידאה ממש ומ"ה הארכתי בלשוני לומר נגד כל הפו' רבו מספר לומר דאף דלאו יחידאה ממש משום דיצטרפו בס' הלזו ב' או ג', ועכ"ז כיחידאה הם נגד וכו' וא"כ, לא נפקא לן מידי אף אם קיימי סוברים אחרים באותה שיטה כיון **(אי דברי הרב חיד"א ע"ד הש"ע סי' קי"ב שכתב מרן הגהמ"ח ה"ה כתובים כטוב עין סי' ח"י אות מ' והרב המאסף השיו"ב ד' שאלוניק ר' רפאל קאלמארו ה"ד אלו שם כסי' קי"ב כמו שציין הגהמ"ח עי"ש. יצחק נסים.)** דרובא הסו' דשרי ותו דמה שצירף ג"כ לר"ה וכו' עם ס' האיכא מרבנן עמו הסליחה.

והן קדם אני אביא מה שעמדתי בד' הראשונים לישב דבריהם מראשית כזאת בתחי' למודי בענין זה ויען לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא לא כתבתיו בקונ' הא' לאהבת הקיצור וסמכתי על המעיין והן עתה צריך אני למודעי, דהנה ס' ר"ה ור"ח לפי מ"ש הראשונים בשמם התו' בפ' א"ע והמר' שם ובתוס' ריה"ח שם הוא דבפי' כת' דהא דאל ישאל אדם צר' ה"ד ביחיד וכ"כ הרא"ש בפסקיו ותוספותיו ע"ש ר"ח ע"ש וכ"כ הטור בסי' תקפ"ב ע"ש רב' האיי ומדבריהם ז"ל הוכיחו הראשו' הנ"ל דשרי לומר זכרנו וקרוב"ץ והוק' לי ע"ד דלפי מה שהביא הרשב"א מד' רבי' האיי שם בחי' מתבאר יוצא דמ"ש רבי' האי לחלק בהכי ה"ד לענין ג"א אבל לגבי ג"ר לא וא"כ ק' ע"ד הראשוני' הנ"ל דאיך הוכיחו מד' ר"ה דש"ד לומר זכרנו וקרוב"ץ וביותר ק' ע"ד הטור בסי' תקפ"ב דכת' כן בפי' ע"ש ר"ה ע"ש וביותר יגדל התימה ע"ד הגמ"י פ"ו מה"ת והשה"ל הלכות תפילה דהגמ"י שם בראש דבריו הביא למ"ש ר"ה ור"ח דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ ושוב הביא עוד אמנם על הקרוב"ץ שבג"ר כת' ר"ח דל"ש עבדי ע"ש וכן השה"ל שם כת' משם ר"ח דשאלות הציבור כגון זכרנו דשרי דהא דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ושוב כת' שם וז"ל ועוד מצאתי לר"ח שם דאסיר לכל מאן דמשני או מוסיף בג"ר וכו' ואלו החזנים שמניחים מטבע הברכות ואומר' הקרוב"ץ ל"ש עבדי ע"כ ודברי' צריכים ביאור דקשיא רישא אסיפא ולכן אמרתי דבהכרח צ"ל דהגם דר"ח ור"ה הם מפרשי' בכונת הש"ס דה"ד ביחיד מ"מ ס"ל לר"ה דבג"ר אין מקום לשאול לא צ"י ולא צ"ר דאינו מענין הברכה ומ"ה אין לומר לא זכרנו ולא קרוב"ץ וגם ר"ח ס"ל דהגם דבצרכי רבים שרי בין בג"ר בין בג"א ומ"ה ש"ד לומר זכרנו מ"מ קרוב"ץ אין לומר מטעמי אחריני או משום דקרוב"ץ לא הוי צ"ר וכמ"ש החו"י סי' רל"ח ע"ש או משום דנר' דאינו מתוך הברכה אלא דעוקר נוסח הברכה וכמו שכ"ן מד' ר"ח שהביא השה"ל והראשו' הנ"ל דכת' אחר דברי ר"ה ור"ח שע"כ נהגו לומר זכרנו וקרוב"ץ אין כונתם לומר דאינהו ס"ל הכי אלא ר"ל דעפ"י אותו הפי' נהגו לומר כן ולא הוי היפך הש"ס אבל אכתי קשה להטור ממ"ש משם ר"ה בסי' תקפ"ב ואגב אומר דמ"ש הרב"י שם ע"ד הטור שהביא בה"ג דלא מצא בשו"מ לא ירדתי לסוף דעתו דהלא דברי הבה"ג הנה הנם בסי' כ"ה וה"ד ג"כ. הרשב"א בפ' א"ע בחי' וכבר הזכיר לדברי הרשב"א גופיה הרב"י בסי' קי"ב:

נמצא דר"ה ור"ח קיימי בשי' רוב הראשו' דמ"ש בש"ס דאל ישאל אדם ה"ד ביחיד ופליגי ע"ס האיכא רבנן שהביא הבה"ג דס"ל דל"ש יחיד ול"ש צבור וגם ס' הר"ש שהביא הגמ"י מבואר שם דל"פ ע"ש רוב הראש' אלא דמט|עם אחר אתי עלה וא"כ גם בדבריהם בהכרח צ"ל דבתפי' י"ח ליכא משום מ"ש דבמקום שאמר"ל אר"ל ומ"ה פסק הטור בסי' בק"י דבצ"ר שרי כשי' רובא דרובא דקמאי ובתראי וכ"פ בסי' תקפ"ב ועפ"י הבאר דברי בקונ' הא' מדוקדקי' היטב דכל עצמנו לא באנו אלא לומר דהטור ז"ל עם שנר' לו דוחק פי' של ר"ת במ"ש בפי' דמתני' דבמקום שא"ל וכו' עכ"ז לענין תפי' י"ח הוצרך לומר דליתא בהך כללא מתוך הפי' הראשוני' בהא דאל ישאל אדם צ"ר ותו לא אלא דהאמת אגיד דגם בקרוב"ץ דנר' דדעת הטור הוא דשרי מדינא וכס' התו' ור"ת וריה"ח והמר' וכמה מהראשו' שה"ד הגמ"י והשה"ל ע"ש ומ"ג שאביו הרא"ש קאי כוותייהו וא"ס שגם הטור לא חייש לס' ר"ח ור"ש ולבי אומר לי דגם מרן שכת' דאין לומר הפיוטים ולא קרוב"ץ אינו משום שחושש לס' ר"ח ור"ש לחודיה הוא וכמו שנר' כן מהבאר הגולה דאלו זו בלבד היה הוה סומך אשי' רובא דרובא דהראשוני' אלא בצירוף ג"כ הט' שכת' הטור בסי' ס"ח ומהתי' על רו"מ כת"ר שהק' ע"ד שכת' דס' האיכא מדר' כיחידאה דהוו צירוף ג"כ לס' ר"ה ור"ח דמשמע דהבין בדעתם דלדידהי גם בצ"ר אסור דאי ל"ה אין מקים לקושיתו ואלו בתר הכי כת' וז"ל תו כת' כת"ר דליכא למ"ד דבתפי' הוי הפסק וכדפסק מרן גופיה דצ"צ שרי אנא דאמרי דעם דצ"צ שרי עכ"ז פיוטים וקרוב"ץ איכא משום הפסק כמש"ל את"ד והן זו מן התימה דאיך כת' לעי' דיש לחלק בין קרוב"ץ לצ"ר דאדרבא נהפוך הוא וא"כ לאו סיפיה רישיה ולאו רישיה סיפיה ומה שהשיב ע"ד דעם דצ"צ שרי עכ"ז פיוטים וקרוב"ץ איכא משום הפסק המה אני דלפי"ד טפי הו"ל להק' דאיך כת' דאיכא למ"ד דהוי הפסק דהרי אני בעצמי הבאתי לאיכא מ"ד דס"ל דל"ש יחיד ול"ש צבור ובודאי דמה שלא הק' כן הוא משום דכבר ראה מ"ש אנא זעירא בקונ' דגם לאותה סבר' אזיל ומודה דאם הוסיף לא הוו הפסק דצריך לחזור א"כ ה"ן י"ל בפשי' בס' ר"ח ור"ש דודאי גם לדידהו אם הוסיף אף דלא שפיר עביד מ"מ לא חשיב הפסק שיהא צ"ל ויעוין בט"ז א"ח סי' תקצ"ב סק"ב וגם ר"ש דהקפיד משום דצריך לסמוך גבורות היינו לכתחילה ומשו"ה כת' דכיון דליכא למ"ד דהוי הפסק לא מצי מרן למנקט דאיכא משום הפסק כמ"ש בסי' ס"ח דהתם הא איכא ס' הרמ"ה ואי לא היה חושש דשיחה בטלה הוה פוסק מרן דמותר אף לכתחילה כשי' רוב הראשוני' דס"ל דגם קרוב"ץ הוי צ"צ ושרי כיון דאפי' לס' מעוט הראשוני' לא הוי הפסק אי הוסיף בקרוב"ץ.

עוד ראיתי בד"ק דפלפל בחכמה ותמה יקרא ע"ד מרן ד' תמיהות ולא ישב כלום ולע"ד לפי מ"ש בכונת ד' מרן בקונ' הא' והוכרחתי כן משנוי לשון מרן מסי' ס"ח לסי' בק"י והרגשתי שם בדברי מור"ם דס' דקרוב"ץ היינו דיוצר ובאתי לכלל ישוב דגם למ"ש מור"ם יתכן שפי' כמו דכתי' דעכ"ז הוצרך מרן לשנות את טעמו ולא אמר דאיכא משום הפסק כיון דשם בסי' בק"י מיירי ג"כ בפיוטים דתפי' י"ח דשם מקומו מ"ה לא כת' דאיכא משום הפסק דבתפי' י"ח ליכא למ"ד דאם הוסיף דהוי הפסק וצ"ל, ולפי דברינו שם י"ל גם כן שאר התמיהות בתוס' ביאור דמה שתמה ע"ד מרן שסתם שאין לומר קרוב"ץ בתפי' דאם כיון למ"ש ר"ח ור"ש הול"ל דבג"ר הוא דוקא ולענ"ד דאף למאי דפשי"ל למני"ר דאיכא פיוטים גם לג"א היה אפ"ל דמש"ה סתם מרן ולא כת' בג"ר משום דעיקר טעמו של מר"ן הוא משום דעי"כ באים לידי שיחה ולפי ט"ז גם בג"א אין לומר אלא דהעיקרא נלע"ד דלא תקן התנא קרוב"ץ כ"א לג"ר דוקא ומ"ה נקטו ר"ח ור"ש בג"ר ואפ' דאלו הוה קרוב"ץ גם לג"א היו אומרים ר"ח ור"ש דלאו ש"ד דהטעם שכ' ר"ח משום שמניחי' מטבע הברכה איתיה נמי בג"א וגם טעמו של ר"ש איתיה נמי בנ"א דבעי' הודאה אחר עבודה וכמ"ש בפי ב' דמגי' ע"ש, ומאי דק"ל תו דמאחר דברכת דיוצר חמירי איך החליט וכו' לפי מאי דכתי' בסי' ס"ח החמיר טפי משום דשם כת' מרן כדי לעקור המנהג ונ"ט דאיכא משום הפסק כלומר דיש לחוש לס' האומרי' דאינו יצי"ח ומ"ה כת' טוב למנוע ולא מלאו לבו לומר צריך משום דעכ"פ יש להם ע"מ שיסמוכו ולכן לא כת' דחייבים לעקור המנהג כיון דאפי' הרמ"ה גופיה לא עלתה בידו משא"כ בסי' בק"י דלא מיירי היכא שיש מנהג לאומרו דאלו היה מנהג הגם דברכות דק"ש ס"ל שטוב לבטל המנהג מודה דעכ"פ בתפי' י"ח יש להם להחזיק במנהגם כיון דליכא למ"ד דהוי הפסק ואינו יוצי"ח, ומאי דק"ל תו דבסי' ס"ח משמט דקרוב"ץ שרי ושרי ואילו בברכות די"ח וכו' ככתו' בד"ק הא נמי הק' משום דמני"ר לשיטתיה אזיל דמבין דבסי' ס"ח הקל מרן וגם הבין דמרן בסי' בק"י אינו מדבר כ"א לענין תפי' י"ח ולא לענין ק"ש ומור"ם לא בא אלא לפרש פי' מלת קרוב"ץ המוזכרת בכ"מ ככתוב במכתבו הבהיר ברם לפי מאי דכתי' בקונ' הא' דמרן ז"ל מחמיר טפי בברכות דק"ש ובסי' קי"ב מיירי גם בתפי' ח"י ומשום דבתפי' יצי"ח לכ"ע מ"ה לא כת' מרן משום הפסק עפ"י הבא"ר צ"ל דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש, וקרוב בעיני לומר דמה שהזקיקו למור"ם לפר' דפי' קרוב"ץ דנקט מר"ן היינו ליוצר אף שאין כאן מקומו היא משום שראה כפל הלשון שכת' א"ל פיוטים ולא קרוב"ץ להכי פי' דפיוטים דנקט ברישא היינו דתפי' י"ח דכאן הוא מקום להזכירו ואגב כת' ג"כ מרן ולא קרוב"ץ ואע"ג דבסי' ס"ח הזכיר בשם פיוטים וכאן מזכיר בשם קרוב"ץ אין להקפיד בזה:

תו חזיתיה לרב"י מאי"ר דהשיג עלי במ"ש להכריע מדברי הש"ס דאל ישאל אדם צרכיו וכו' דמדאצטריך לאשמועי' איכא למשמע דבברכות די"ח אם הוסיף מעין הברכה דלא הוו משנה דאי ל"ה לשתוק והוה אמינא דל"מ צרכיו דלא הוו מעין הברכה אלא אפי' אם הוסיף מעין הברכה הוי משנה דלפי מ"ש הטור בשם הרמ"ה בסי' ס"ח מתבאר דאפי' אי קרוב"ץ הוי מעין הברכה איכא משום משנה וכמו שיעויין שם אלא ודאי מדאצטריך מוכח דבתפי' י"ח ליכא משום משנה והיכא דהוי מעין הברכה שרי וע"ז כת' משי"ח דלדעתו דעת עליון ל"מ די"ל דאתא לאשמועי' דהגם דבברכות די"ח נתקנו לבקשת צרכיו עכ"ז בג"ר וג"א אסור ואפ' דכ"ש להוסיף פיוטים וכו' את"ד כת"ר עליון ולישרי לן מר חדא דבג"א וברכת מודים לא נתקן לשום צורך כ"א לשבח ותו דאני לא באתי להכריח דקרוב"ץ שרי בתפי' י"ח נגד ר"ח ור"ש דהא ודאי כבר הכריעו הראשוני' ואין ליתוש ליכנס בין ההרים הגדולים ולא באתי כ"א להכריע דאותן החששות דחשש הרמ"ה ליתנהו בתפי' י"ח ומ"ה חשש הטור בסי' ס"ח מה שא"כ בסי' בק"י ובזה גם ר"ח ור"ש מודו דמאי דלא נח"ל בקרוב"ץ אינו משום דהוי משנה ומשום מ"ש דבמקום שאמרו לקצר וכו' וכבר מילתי אמורה דגם בקרוב"ץ אף לדידהו בדיעבד יצי"ח, ותו חזיתיה לרו"מ כת"ר דהליץ בעד הר' חו"י דהבין בכו' הטור שר"ל דמחברי הקרוב"ץ יהיו מי שיהיו היו גדולי עולם כמו ר"א ולא שר"א הוא המחבר ולע"ד מלבד דאין דעתי נוחה לומר כך ותו דא"כ לא הועיל כלום ישוב החו"י דאכתי יפול התי' על אותו תנא יהיה מ' שיהיה:

ותו חזיתיה לרו"מ כת"ר נר"ו שביקש עצמו להציל ממה שהשגתי עד"ק בקונ' הבהיר והוא אמר דעל עומדו יעמוד דלא טוב המנהג מאחר שבא הדבר מפו' בס' המנהיג ומה נשתנה היום הזה ככתוב בד"ק ולדעתי המעט בכל מה דטרח להציל עצמו איני רואה אפי' הצלה פורתא מהשגתי דדברי ברור מללו דכונ' השגתו הוא במש' דנוסח זה פשפש ולא מצא והמדפיס טעה ושיש לבטל לאומרו ושיש לתמוה על האחרו' שלא העי' ע"ז הן ידי משגת דהמדפיס לא בדה מלבו שכ"ן מפו' בהר' אבודרהם שיש לנהוג כן ושגם דעת כמה מהראשו' דס"ל הכי דגם בשאר ימות השנה אין להפקיד בנוסח זה וכיון שכן מאי דנהוג עלמא כהרד"א יש להם ע"מ שיסמכו סמיכא מעליא ואין לבטל המנהג וכמ"ש הר' שיח יצחק בתפי' כ"פ עפי"ד הרשב"א וכ"ש למאי דאיתינן אנן יד עניי דרבים מהראשו' ס"ל כן ומה גם לפי מ"ש בס' פתח הדביר דבנוסח זה דנהגו לאומרו אין מי שיחלוק וגם המנהיג אזיל ומודה אלא שיש לפקפק ע"ד הקדמונים ששינו בכמה דברים לפרסם שהוא יום מר וזה בכלל ובודאי דאין מי שיעצור כח לבטל המנהג ואפי' לערער לא אריך וא"כ שפיר עבדו האחרו' דלא ערערו על המנהג דמנהגם של ישראל תו' היא ולא כמו שחשב רו"מ דהוא מנהג בטעות דהא ודאי ליתא ומ"מ מודינא ודאי דמי שירצה שלא לשנות ולאומרו בכל ימות השנה דשפיר עביד וגם אני לעצמו איני משנה כלל כל דלא אתברר טעם המנהג ולא חזי' ג"כ שום הקפדה בדברי הפוס' לשנות וכמו שכת' בדברות ראשונות זהו מה שהשיגה ידי ותול"מ הכ"ד דשו"ט המתפלל בעדו למען יאריך ימים שנ"ע אנס"ו:

שלמה אליעזר אלפנדארי ס"ט

תוכן העניינים

שות מהרש אלפנדרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה