שות מהרם בן חביב· רבי משה [מהר"ם] אבן חביב
הלכות עיגונא · סימן י
גרסי' בפ' האשה שלו' דף קט"ו איבעיא להו עד א' במלחמה מהו וכו' ת"ש בשני ת"ח וכו' ותסברא וכו':
והנה בפירוש בעיא זו רבו הפירושי' כמ"ש מהריב"ל ח"ב סי' י"ו והרב ל"מ ז"ל, ואני רוצה ללקט הפירושי' עם הקושיות שיש עליהן לחדש בהן איזה דבר בס"ד:
הפירוש הראשון דפשיטא ליה לבעיין דאי אמר העד מת וקברתיו נאמן ואפי' דנימא דטעמא דעד א' משום דהיא גופא דייקא ומנסבא, ולא קא מיבעיא ליה אלא היכא דלא אמר קברתיו דאי טעמא דעד משום מלתא דעבידא לאגלויי לא עבידי אינשי דמשקרי הכא נמי לא משקרי ואי טעמא דעד א' משום דהיא גופא דייקא ומנסבא הכא לא דייקא משום דבמלחמה אמרה בדדמי וזהו הפירוש שכתב הרב המגיד להסכים דברי הרמב"ם שבפי"ג מה' גרושין דין י"ט עם מ"ש הרי"ף בפסקיו. אמנם הרא"ם בתשו' ח"א סי' ך' הביאו מר"ן בכסף משנה ריש פי"ג דגרושין דף פ"ה ע"ג הקשה על פירוש זה דא"כ הוה ליה לבעיין לומר ואפי' את"ל דטעמא דעד א' משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי אינשי אכתי איכא לספוקי ביה או חיישי' בדדמי דומיא דאשה:
ומה שיראה לתרץ בזה דזה עצמו הוא צדדי הבעיא או טעמא דעד אחד בעלמא שאומר פ' מת כיון דמלתא דעבידא לאגלויי הוא לא משקר כלו' אינו אומר דבר מכח אומדנא ובדדמי עד שיתברר לו שמת ה"נ גבי מלחמה לא משקר ולא חיישי' דאמר בדדמי או דלמא אפי' בעלמא חיישי' לבדדמי וטעמא דעד א' בעלמא מהימן משים דדייקא ואפי' אמר בדדמי העד סמכינן להתיר משום דדייקא אמנם הכא בעד א' במלחמה דודאי דליכא דייקא לא מהימן וכן נר' מפרש"י שכתב והכא לא דייקא ותרוויהו אמרי בדדמי עכ"ל. באופן דצדדי הבעיא הוא אם אינו או' העד בדדמי עד א' האומר פ' נהרג במלחמה נאמן אע"ג דליכא דייקא אבל אם חיישי' בעלמא דפעמים דאומר העד בדדמי ושרינן א"א משום דסמכינן אדייקא הכא במלחמה לא שרינן משום דודאי ליכא דייקא וכ"כ הלחם משנה וגם כתב דלפירוש זה דלשון לא משקר הוא דחיק שר"ל לא יאמר בדדמי יע"ש. ומהריב"ל ח"ב ריש סי' י"ו הביא דבריו מר"ן בכ"מ דף פ"ו ע"א הקשה על הרב המגיד דאיך אפשר לומר דהרי"ף והרמב"ם סברי דפשיטא ליה לבעיין דאם אמר קברתיו נאמן דמאי מהני דאמר קברתיו הלא כיון דיש ספק אם נאמנות עד א' הוא משום דייקא הכא ליכא דייקא ומה יושיענו זה דאמר קברתיו הרי ליכא דייקא כיון דהוא במלחמה ואמרה בדדמי ומה שיר' לתרץ בזה הוא דטעמא דדייקא לא אצטריך אלא לאפוקי נפשין מחשש שמא אמר העד בדדמי שמא מת או נתעלף סמכינן אדייקא ומנסבא אמנם כשאומר קברתיו דליכא חשש בדדמי שמא לא מת לא צריכינן לדייקא וא"כ כשאו' העד פ' נהרג במלחמה וקברתיו אע"ג דליכא דייקא פשיטא דנאמן וכן נר' מדברי הלחם משנה שדעתו לתרץ כדכתי'. אמנם מהרש"ך בח"ב סי' י"ד כתב על זה ונראה לי שדבריו סובבים על דברי הלחם משנה וכתב שם דאפי' תימא דזו היא כוונת הבעיין אכתי קושית מהריב"ל במקומה עומדת והיא באופן זה דמוכח בהאשה רבה דטעמא דדייקא ומנסבא אצטריך לאם תמצא לומר שמא משקר העד וא"כ היכי פשיטא ליה לבעיין דבקברתיו נאמן והרי שמא משקר העד ואצטריכינן לדייקא והכא ליכא דייקא וכיוצא בזה כתב מהר"ל ן' חביב זלה"ה דף רל"ה ע"ב יע"ש. ולע"ד יראה דיש להשיב בזה דמשכחת לה עדות דלא חיישינן דמשקר כגון שהיה מסל"ת דאפי' גוי דהוא משקר במל"ת לא חיישי' דמשקר כ"ש ישראל שהסיח לפי תומו איש פ' נהרג במלחמה וקברתיו דליכא למיחש דאמר בדדמי שמא לא מת דהא אמר קברתיו וליכא למיחש למשקר דהא במל"ת אמר דבריו ואין אנו צריכין לטעם דייקא כלל באומר קברתיו ולפי' לא קא מבעיא ליה אלא היכא דלא אמר קברתיו אי חיישי' דאמר בדדמי או לא.
אמנם זה ודאי דוחק גדול להעמיד הבעיא דהיה הישראל מסיח פ' נהרג במלחמה במל"ת דאין זה משמעות הסוגיא ותו דלא הרווחנו כלום באוקמתא זו דמוקמינן דהטעם דלא בעי באומר קברתיו הוא משום דמיירי במסל"ת דמשמע בהדיא הא אם היה הישראל מתכוין להעיד פ' נהרג במלחמה אע"ג דאמר קברתיו איכא למיבעי אם נאמן עד במלחמה או לא א"כ היינו הדרך השני שכתב הרב המגיד אי נמי דבעיין בכל גוונא היא בין בדאמר קברתיו בין בדלא אמר קברתיו אלא ודאי מוכח בהדייא דהדרך הראשון שכתב הרב המגיד שכוונת הרמב"ם והרי"ף היא לפרש הבעיא בדלא אמר קברתיו אבל באו' מת וקברתיו לא איבעיא להו היינו לומר דליכא בעיא כלל בדאמר קברתיו וכיון שכן הדרא קושיית מהריב"ל ומהרש"ך לדוכתא דאיך אפשר לומר דבקברתיו ליכא בעיא הלא כיון דיש ספק אם נאמנות עד א' הוי משום דייקא הרי הכא ליכא דייקא דאמרה בדדמי:
ומה שיר' לע"ד להשיב בזה הוא כשנעמוד לברר הך טעמא דדייקא מה היא הכוונה והנה בריש פ' האשה רבה שקיל וטרי תלמודא אם שריותא דאתתא ע"פ עד הוי מן התירה או לא וסברי מימר דהוי מן התורה מכח כמה ראיות ודחי תלמודא כל הראיות ואסיק ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה מתחלתה ופריך לא לחמיר ולא ליקיל משום עגונא אקילו בה רבנן. ופרש"י מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל י"ג דברים השנויים במשנתינו תצא מזה ומזה וכו' הקלת עליה מתחלתה להתירה להנשא מפני שהוא חוששת שמא תתקלקל ולא מנסבא עד דבדקה שפיר ע"כ, הרי נתברר טעמא דדייקא דהכוונה דמה שאנו מתירין אשת איש ע"פ עד א' שהעיד איש פ' מת היינו משום דסמכו חכמים דאע"ג דהאשה שמעה העדות הנז' והותרה להנשא על פי ב"ד מ"מ היא חוששת לעצמה שמא העד הוא משקר או העד העיד מכח בדדמי ושיהה עצמה מלהנשא עד שתבדוק שפיר כי יראה היא מהחומרות שהחמירו עליה בסופה וסמכו חכמים על דיוק האשה דדייקא ומנסבא כלו' דאינה מותרת להנשא עד שתבדוק שפיר ויצא הספק שלא העיד העד שקר ולא העיד בדדמי:
ולפי הצעה זו קשיא מאי בעי תלמודא בכמה דוכתי אי טעמא דעד א' משום דעבידא לאגלויי או משום דייקא הלא פשיטא דהוי משום דייקא כדאסיק ר' זירא בריש האשה רבה. וראיתי לתוס' בפ' האשה רבה דף צ"ג ע"ב גבי מאי דאבעיא לן עד א' ביבמה מהו טעמא דעד א' משום דעבידא לאגלויי הוא לא משקר ה"נ לא משקר או דלמא טעמא דעד א' משום דאיהי דייקא ומנסבא והכא כיון דזמנין דרחמא ליה לא דייקא ואהא הקשו התוס' שם וז"ל וא"ת מאי קא מבעיא ליה הא ודאי טעמא דעד א' משום דדייקא ומנסבא כדמוכח לעיל ואומר ר"י דמבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאגלויי הוא והאי דעבידא לאגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד א' משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי עכ"ל:
הרי נתברר טעמא דדייקא דרוצה לומר דחכמים סמכו להתיר א"א על פי עד אחד משום דהאשה דייקא ומנסבא כלו' דשוהא עצמה מלהנשא אעפ"י שהתירוה ב"ד להנשה עד שיצא הספק שלא העיד העד לא עדות שקר ולא עדות בדדמי ולפי כשיש מציאות דלא דייקא דיוקא רבה אלא דיוקא זוטא כגון גבי עד א' ביבמה או גבי עד א' בקטטה או גבי עד א' במלחמה בעו בגמ' אי נאמן עד א' משום מלתא דעבידא לאגלויי ה"נ נאמן ואי נאמן משום דייקא הכא בהנך גווני לא שייך דייקא, ומעתה אבוא לתרץ קושית מהריב"ל דהקשה על המגיד איך כתב בדרך הראשון דע"כ לא איבעיא לן אלא בדלא אמר קברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דנאמן דאיך פשיטא ליה דנאמן והלא אי טעמא הוי משום דייקא הרי במלחמה ליכא דייקא דאמרה בדדמי:
ולזה אני אומר דהחשש דיש באומר מת פ' במלחמה וקברתיו אינו משום חשש בדדמי דשמא מחו ליה בגירא או ברומחא וסבר ודאי מת דהרי אומר שקברו גם לומר שמא נתחלף לו באחר ליכא למיחש דכיון דקברו או טלטלו הרי הכירו, לא נשאר לחוש רק דלמא זה העד משקר ומכוין לקלקלה ולא ראה שהרגוהו במלחמה כלל ואפשר שיבוא היום או למחר עם חוזרי המלחמה לגבי חששא זו ודאי דהיא דייקא והיא ממתנת מלהנשא עד שיחזרו שאר אנשי' מהמלחמה לראות אם חוזר בעלה ושיעור זה של דייקא זו הוא זמן מועט דמיד כשחוזרים מן המלחמה הוא מתברר לה אבל הדייקא דבעינן דתידוק משום שמא אמר העד בדדמי דשמא מחו ליה בגירא או ברומחא זה אינו מתברר בזמן מועט דשמא מתעכב לרפאת עצמו ולכך שהא מלבוא ולחזור לביתו ודייקא זו להוציא מחששא זו צריך דייקא רבה דהיינו זמן ארוך שתשהא מלהנשא עד שיצא הספק שמא שוהא לרפאת עצמו ודייקא זו הגדולה מזמן ארוך להוציא מחשש בדדמי הוא דאמרו דליתא גבי מלחמה משום דהיא סומכת על בדדמי אבל דייקא הקטנה מזמן קצר להוציא מחשש שמא משקר בזה לא אמרו דליתא דאמאי לא תידוק ובודאי דדייקא ודייקא ואינה ניסת עד שתשהא זמן מועט עד שיצא הספק שלא העיד העד שקר. באופן דעלה בידינו דהבעין לא נסתפק בעד א' במלחמה אלא בלא קברתיו משום דליכא דייקא רבה דזמן ארוך דהיא סומכת על בדדמי אבל בקברתיו פשיטא ליה דנאמן אפי' לטעם דייקא משום דהחשש שיש בקברתיו הוא משום דשמא משקר ולא ראה כלום וזה מתברר בזמן מועט וזה הדייקא יש דאמאי לא תידוק להמתין זמן מועט ועל מה יש לה לסמוך שלא תדייק להמחין מעט להוציא הספק הזה כן נר' לי להליץ בעד הרב המגיד ז"ל לסלק מעליו קושית מהריב"ל ז"ל ודו"ק:
עוד הקשה מהריב"ל על הרב המגיד דפי' דהבעיין לא נסתפק אלא בלא קברתיו אבל בקברתיו פשיטא ליה דמהימן וכתב דזו היא דעת הרי"ף ותמה עליו ממ"ש הרי"ף דלא נפשטה הבעיא כאן ונפשטה מההיא מעשה דדגלת דבעינן אסקינהו קמן וכו' דהיינו קברתיו וה"ה בעד א' במלחמה דבעינן קברתיו דקשה מאי פשיטותא איכא מהתם הלא בקברתיו פשיטא דמהימן ובלא קברתיו לא אפשיטא כלום מהתם טפי מהכא דהכא נמי דחינן דעובדא דשני ת"ח מיירי בדאסקינהו קמן ולא תפשוט בלא קברתיו והיינו הך דהתם במעשה דדגלת נמי לא התירו אלא בדאסקינהו קמן ובלא אסקינהו לא ידעינן מהתם מה דינו טפי מהכא וכיון דכן מאי פשיט הרי"ף ממעשה דדגלת טפי ממאי דדחו הכא זהו כללות הקושיא והביאה מר"ן בכ"מ דף פ"ו ע"א:
וטרם שאבוא לתרץ הך קושיא רוצה אני לעמוד ולהתבונן בדברי התלמוד בפשיטות הבעיא ודחייתה ואען ואומר דהבעיין בעי עד א' במלחמה בלא קברתיו מהו אי טעמא רעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא מסהיד בדדמי מתירין את האשה ע"פ עדות זה אע"ג דליכא דייקא אבל אי חיישי' דהעד מעיד בדדמי וסמכו חכמים להתיר את האשה משום דייקא הכא לא דייקא משום דאמרה בדדמי. ופשיט ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסף ן' סימאי בספינה וטבעו והשיא ר' את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמו ונשים אפי' מאה כעד א' דמיין וקתני השיא אלמה דעד א' מהימן ולא אסהיד בדדמי שראה שנפלו לים ולא ראה שכיסום המים או לא שהא עליהם עד שתצא נפשם וה"ה במלחמה אינו מעיד שנהרג בדדמי אם לא ראה שנהרג לגמרי ודחינן ותסברא משלא"ס נינהו ומשלא"ס אשתו אסורה אלא היכי דמי הכא דאמרי אסקינהו קמן וכו':
ואיכא למידק מאי פשיט הבעיין היכי ס"ד דר' התיר נשים שטבעו בעליהן במשאל"ס ויראה לי דהפשטן סבר דהא דאסרו חכמים היינו באיניש דעלמא שטבע דאפי' סליק במקום אחר לית ליה קלא אבל בשני ת"ח ואבא יוסף ן' סימאי דהם אנשים גדולים כיון דיש עדות שטבעו לא חיישי' דסלקו דאם איתא דסלקו קלא אית להו. וכיוצא בזה אמרו בפ' האשה בתרא דף קכ"א ע"א אמר רב אשי הא דאמור רבנן משאל"ס אשתו אסורה ה"מ באיניש דעלמא אבל צ"מ לא דאי סליק קלא אית ליה ולא היא ל"ש איניש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד אין לכתחלה לא וכן אמרו שם דף קכ"א ע"ב גבי חסא דטבע בים דאנסבא ר"נ לדביתהו משום דחסא גברא רבא אם איתא דסליק קלא אית ליה, וזהו דעת הפשטן כאן דסבר דמעשה דשני ת"ח שטבעו עם אבא יוסף ן' סימאי דהתיר ר' נשותיהן על פי נשים לא היה חשש איסור משאל"ס משום דאם איתא דסלקו קלא אית להו ובעדות טביעה לחודה התיר ר' את נשותיהן א"כ שמעינן דעד א' אינו מעיד בדדמי דאי חיישינן דמעיד בדדמי וצריכינן לדייקא דאשה הרי כאן בטביעה דהוי כמלחמה ליכא דייקא אלא ודאי דאין העד מעיד בדדמי לא בטביעה ולא במלחמה ונאמן אפי' בלא קברתיו אע"ג דליכא דייקא, ודחינן ותסברא והא משאל"ס נינהו ומשאל"ס אשתו אסורה אפי' דיהא גברא רבה וצורבא מרבנן אלא היכי דמי הכא דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר להוציא מידי איסור משאל"ס דלמא סליק במקום אחר וזה על כרחין חסר בברייתא:
ואם זה היה שנוי בברייתא בהדייא לפחות היינו מוכיחין מינה דבמידי דשייך בדדמי אם אמר קברתיו נאמן כדפשיטא לן אמנם כיון דהברייתא על כרחין חסורי מחסרא אני דוחה ואומר דהכא במאי עסקינן דקאמרי סימנין דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין כלו' דמיירי כגון שהעלום לאלתר לפנינו או שראום עדים ובאו הנשים ואמרו לנו קודם שראו אותם תדעו שהת"ח יש להם סימן פ' ופ' שהם סימנים מובהקים ביותר ומצאנו אנחנו באותם הגופים שהיו להם אותם סימנים כי הא ודאי מהמני דסמכינן אסימנין ולא עלייהו ומה שהעידו על הסימני' לאו עדות הוא (ופי' זה בענין סימנין הוא בתשו' הר"ן סי' ל"ג דף ע"ז והביאו הרא"ם בשם הר"ן בח"א דף מ"ה סוף ע"ב ודף ו' סוף ע"ד והריב"ל ח"א בתשו' הראשונים ושם בסיף ח"א הביאו מהר"י ן' לב בקונטרי' יע"ש) באופן דלפי דחיה זו עד א' במלחמה אפי' באומר קברתיו לא מהימן דהתם לא על פי הנשים סמכנו אלא על פי הסימנין ולכן כתב הרי"ף ז"ל דלפי דחייה זו ליכא למיגמר מהך דשני ת"ח דסמכינן אנשים וה"ה לעד א' ולא אפשיטא בעיין:
אמנם כתב הרי"ף דאע"ג דלא אפשיטא כאן אפשיטא מההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגישרא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה לבתר ה' יומי מהא שמעינן דעד א' נאמן במשאל"ס ודוקא היכא דקאמר אסקוה לקמאי דהיינו כעין קברתיו דטלטול הוא כמו קבורה להוציא מחשש שמא לא מת וגם שיאמר חזיתיה לאלתר והכרתיו להוציא מחשש שמא הוא אחר וכדאסיקנא למעשה דב' ת"ת כלו' דאמרו שם דבעי' אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וכדאמרי' בההוא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דהך טלטול הוי כמו קברתיו וה"ה לעד א' במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו דנאמן לאפוקי סברת הדחיין של הברייתא דשני ת"ח דמוקי לה דקאמרי סימני' דלפי אותה אוקמתא אפי' בקברתיו אינו נאמן כדפרישית לעיל זהו כוונת הרי"ף לפי פירוש א' של הרב המגיד דבעיין בלא קברתיו ובקברתיו פשיטא ליה לבעיין דנאמן, והכלל העולה דהבעיין הוא בלא קברתיו ובקברתיו פשיטא ליה דנאמן ורצה לפשוט מברייתא דשני ת"ח דבלא קברתיו נאמן ודחה הדוחה דמאותה ברייתא ליכא למילף מידי ואדרבא איכא למימר דאפי' בקברתיו אינו נאמן ופשט הרי"ף מעובדא דדגלת דבקברתיו נאמן וה"ה טלטול בין בים בין ביבשה זהו מה שעלה במצודתי להליץ בעד המגיד במה שפירש דהרי"ף סבר דהבעיין סבר דבקברתיו פשיטא דנאמן וסילקתי מעליו כל קושיות הריב"ל ז"ל בריך רחמנא דסייען ועיי' בלחם משנה מ"ש בזה וכנראה דראה דבריו מהרש"ך והקשה עליהם עיי' במהרש"ך ח"ב סוף סי' י"ד ודו"ק:
הפירוש השני מה שפירש הרמב"ן בס' המלחמות והריב"ש סי' שע"ח בדעת הרי"ף ז"ל דבעיין בקברתיו ובלא קברתיו פשיטא דאינו נאמן ואם ניסת תצא דחיישינן דיאמר העד בדדמי ולא דמי לטבע במשאל"ס דאם ניסת לא תצא דהתם החששא הוא דאנן חיישי' שמא עלה ויצא במקום אחר אבל בעד עצמו ליכא חשש דמעיד דטבע וכיסוהו המים ושהא עליו עד שתצא נפשו אבל עד א' במלחמה דאומר הרגו לפ' דיש לחוש דאמר בדדמי דחזו דמחו ליה בגירא או ברומחא וסבר מית כיון דלא אמר קברתיו תצא כי קא מבעיא לן עד א' במלחמה הוא בדאמר קברתיו וצדדי הספק הוא אי טעמא דעדות א' בעלמא הוי משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר ה"נ לא משקר ושרינן לה אבל אם בעלמא חיישי' דמשקר וטעמא דהתירא הוא משום דייקא הבא במלחמה אע"ג דאמר קברתיו יש לחוש ויש דמשקר וליכא דייקא כיון דהוה מלחמה ולא שרינן לה אלו הם צדדי הבעיא לפי פירוש זה וכ"כ נמקי יוסף דהרי"ף מפרש הבעיא דוקא בקברתיו וצדדי הבעיא הם אם אינו משקר או דלמא דמשקר וצריכינן לדייקא יע"ש וכתב הל"מ דף צ"ט ע"ג דזה הפירוש הוא מה שנר' לכאורה שפירש הריב"ש בדעת הרי"ף ולהך פירוש אתי שפיר לישנא דגמרא לא משקר דר"ל שקר ממש כלו' לא ישקר בכוונה ממש העד עכ"ל, אמנם כתב הל"מ בדף ק' ע"ג דהריב"ש מפרש בדעת הרי"ף ז"ל דבעיין בקברתיו וצדדי הבעיא הוא אי טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר ולא אמר בדדמי או דלמא דאפי' אמר קברתיו איכא למיחש דאמר בדדמי דאפשר דלאחר קבר כיון דלא אמר סמנין ולא שרינן אלא משום דייקא וכיון דבמלחמה ליכא דייקא לא שרינן זהו כללות דבריו יע"ש ודברים תמוהים הם בעוני דמהיכן ראה הל"מ דהריב"ש מפרש לדעת הרי"ף צדדי הבעיא משום דחיישי' דאמר העד קברתיו בדדמי ולא היו דברים בעולם דהריב"ש יפרש כן דעת הרי"ף דהרי הריב"ש סי' שע"ח ביאר דעת הרי"ף מתוך מ"ש הרמב"ן בס' המלחמות והרי הרמב"ן בס' המלחמות בריש דבריו כתב מסתברא דבעיין אפשיטא לן ממעשה דדיגלת דאנן לא בעינן עד א' במלחמה מהו משום דלמא איהו נמי אמר בדדמי אלא הא מפרש בגמ' או דלמא טעמא דעד א' דמהימן משום דהיא גופא דייקא והכא לא דייקא כלו' דתלייא בדדמי כיון דאיכא מלחמה בעולם עכ"ל גם מהרלב"ח ז"ל דף רל"ה ע"א וע"ב האריך להוכיח דצדדי הבעיא לדעת הרי"ף אינו משום דחיישי' דשמא אמר העד קברתיו בדדמי אלא טעם הבעיא היא משום דחיישי' דמשקר וצריכין לדייקא והכא ליכא דייקא יע"ש:
ופשיט מההיא דשני ת"ח דטבעו והשיא ר' את נשותיהן ע"פ נשים שהם כעד א' דטעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר ולא הוי טעמא משום דייקא דהרי גבי מים ליכא דייקא ה"ה גבי עד א' במלחמה דאמר קברתיו דלא חיישי' דשמא משקר ואע"ג דליכא דייקא שרינן לה דלא הוי טעמא משום דייקא ודחי ותסברא וכו' אלא היכי דמי הכא דקאמרן אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו וכו':
וקשה מאי דחי לפשיטות הבעיא דכי אמרי נמי אסקינהו קמן וכו' מאי הוי דלמא משקר ואיהי גופא לא דייקא דאמרה בדדמי וזו היא הקושיא שהקשה הרב המגיד ז"ל וז"ל ואם איתא דבמת וקברתיו קא מיבעיא להו מאי דחי בההיא דשני ת"ח כגון דקאמרי אסקינהו קמן ומאי הוה כי אמרי אסקינהו קמן ואמרי סימנין והא בעד א' כי אמר מת וקברתיו חיישי' דלמא משקר עכ"ל ובעמדי על דברי הרמב"ן בס' המלחמות דהוא מארי דהאי פירושא בהרי"ף דמפרש הבעיא דוקא בקברתיו ראיתי דהוא מפרש מ"ש בגמ' וקאמרי סימנין אין הכוונה דהנשים המעידות אמרו ראינו הת"ח כשעלו מן הים והכרנום בסימנין אלא הכוונה דהנשים אמרו לנו ראינו ב' ת"ח שבאים עם יוסף ן' סימאי שטבעו ואמרו דאותם הת"ח יש להם סימנים של כך וכך שאינם גלויים בפנים ובפס ידיהם אלא בגוף במקום מוצנע יש להם סימן פ' ופ' שהם סי' מובהק ואנחנו מצאנו לגופים אלו כדבריהם כי הא ודאי מהמני משום דסמכינן אסימנין ולא עלייהו ומה שהעידו על הסימנין לאו עדות הוא וז"ל הרמב"ן בס' המלחמות ומעשה דשני ת"ח לאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין אלא דרשהו אם רמאי הוא אם לאו כדרך שמחזרין אבדה וגט בסימנין עכ"ל גם בנמוקי יוסף כתב דסימנין הללו הוו סימנים מובהקים כדרך שנותנים באבדה כגון שהוא במקום מוצנע עכ"ל גם הרא"ם ח"א דף מ"ה ודף ו' הביא פירוש זה בשם הר"ן והריב"ל בח"א סי' א' הקשה הקושיא הנז' והיא קישיית הרב המגיד ותירץ דיראה דמשום זאת הקושיא פירש הריטב"א דאמרו הנשים אותם ת"ח יש להם סימן פ' ומצאנו לאנשים אלו כדבריהם יע"ש והביא דבריו הרש"ך ח"ב סי' קמ"ב וסי' י"ד יע"ש. גם הב"ח כתב כן בסוף סי' י"ז יע"ש:
איברא דאני כתבתי לעיל הך פירושא דסימנין לתרץ הפירוש הראשון של הרב המגיד דפירש דבקברתיו פשיטא ליה לבעיין דנאמן ובלא קברתיו מיבעיא ליה וכתב דזו היא דעת הרי"ף והקשה עליו מהריב"ל ח"ב סי' י"ו דאם זו היא דעת הרי"ף איך כ' הרי"ף דהבעיא לא נפשטה כאן ונפשטה ממעשה דדגלת דמאי פשיטותא איכא בעובדא דדגלת טפי מהכא ולתרץ קושיא זו הוכרחתי לומר דלפי הדחיין דמוקי מעשה דת"ח דאמרו סימנין כפירוש הריטב"א היה יוצא דאפי' בקברתיו אינו נאמן ולכך הוצרך הרי"ף ז"ל לפשוט דבקברתיו נאמן ממעשה דדגלת כדכתי' לעיל וכיון דפירוש זה דסימנין ראה המגיד כדכתבינן א"כ קשיא טובא איך כתב הרב המגיד בסיום פירוש הראשון אבל באו' מת וקברתיו לא איבעיא להו דאי מת וקברתיו איבעיא להו מאי קא דחו בההיא דשני ת"ח דקאמרי אסקינהו קמן ומאי הוה כי אמרי אסקינהו וסי' ודלמא משקר עכ"ל דמאי קושיא והלא פירוש סימנין הוא כדפירש הרמב"ן והר"ן והריטב"א באופן דממה נפשך יש קושיא על המגיד אם לא ראה פירוש הרמב"ן והריטב"א בענין הסי' קשה איך כתב דהרי"ף מפרש הבעיא בדלא אמר קברתיו ובקברתיו פשיטא ליה דא"כ איך כתב הרי"ף דהבעיא לא נפשטה כאן ונפשטה ממעשה דדגלת ואם ראה המגיד דברי הרמב"ן והריטב"א בפירוש הסי' ובכן נתיישבו דברי הרי"ף דנפשטה הבעיא ממעשה דדגלת א"כ קשיא על המגיד דפריך למי שפירש הבעיא דמיירי דבקברתיו דמאי דחי במאי דאמרי סי' והלא הדחייה היא יפה מאד דלפי' סימנין שאמרו הרמב"ן והריטב"א כוונת הדחייה היא דאפי' בקברתיו לא מהימן כדכתבינן וצ"ע:
הפירוש הג' שיש בבעיא והוא הפירוש הב' שכתב הרב המגיד וז"ל אי נמי דבעיין בכל גוונא היא וכוונת דבריו דהבעיין תופס במושלם דהעד לא אמר בדדמי כלל ולפי זה הבעיין מספקא ליה בין דאמר העד קברתיו בין בדלא אמר קברתיו דאי הוי טעמא משום דעבידא לאגלויי אפי' בדלא אמר קברתיו נאמן ואי הוי טעמא משום דייקא ומנסבא משום דבעלמא חיישי' דהעד משקר ולכך אצטירכינן לדייקא אפי' בדאמר קברתיו אינו נאמן משום דליכא דייקא דהאשה אמרה בדדמי ופשיט ממעשה דב' ת"ח שטבעו והתיר ר' את נשותיהן דע"כ טעמא משום מלתא דעבידא לאגלויי דהא במים ליכא דייקא וא"כ ה"ה במלחמה אפי' בדלא אמר קברתיו נאמן ודחה הדוחה ותסברא דהב"ע דאמרי אסקינהו קמן וכו' וקאמרי סימנין וכו' וקשה דמאי דחה הדוחה דסוף סוף תפשוט דטעמא משום דעבידא לאגלויי דאי חיישינן דמשקר וטעמא משום דייקא הכא ליכא דייקא ויראה מדברי הריב"ל בת"א סי' א' ובח"ב סי' י"ו ובסוף ח"א כתבו הר"י כן כל דכוונת הדחיה היא כך נהי דלפי סברת הבעיין דלא חייש דאמר העד בדדמי יש לפשוט הבעיא אמנם אני סובר דיש לחוש שמא אמר העד בדדמי וכיון דכן לא תפשוט אלא בדאמר קברתיו דליכא למיחש דאמר העד בדדמי והב"ע דאמרי אסקינהו קמן וכו' דהוי כעין קברתיו אבל בדלא אמר קברתיו דיש לחוש דאמר העד בדדמי לא תפשוט וזהו שכתב המגיד ומיהו כי אמר וקברתיו לא חיישי' ליה מהנך עובדי אבל כי לא אמר וקברתיו הוייא לה בעיא ולא אפשיטא עכ"ל ועל פי' זה הקשה מהריב"ל בח"ב וז"ל ולכאורה נר' דלאו אורחא דתלמודא היכא דדחי הפשיטות למימר צד אחר אלא חדא מהנהו תרין צדדין דהוה מספקא ליה לבעיין והכא לאו הכי הוא דהרי הבעיין מספקא ליה אי טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר ומהימן אפי' דלא אמר קברתיו או דלמא טעמא דעד א' משום דהיא גופה דייקא ומנסבא ולא מהימן אפי' בדא' קברתיו ודוחה הפשיטות ולא קאמר שום צד מהנך תרין צדדין אלא צר אחר דדוקא היכא דקאמר אסקינהו לקמן דהוי כמו קברתיו הוא דמהימן כלו' אבל בדלא אמר קברתיו אכתי תיבעי דנעשה צדדין אחרי' שמא יאמר העד בדדמי ע"כ זהו מה שהקשה מהריב"ל על פי' ב' של המגיד ז"ל, ומ"מ כוונת המגיד היא כמו שכתבתי, ופירוש דברי הרי"ף ז"ל לפי פירוש זה הוא כך ולא אפשיטא בעיין בהחלט שהבעיא היתה בתחלה בין בקברתיו בין בלא קברתיו אבל מ"מ בקברתיו אפשיטא מההיא דקאמר ותסברא וכו' אלא הכא כגון דקאמרן אסקינהו לקמן וכו' וממעשה דדגלת וכו' וכ"כ הל"מ דף ק' סוף ע"ב וריש ע"ג יע"ש:
ודע דהרא"ם ח"א בתשו' סי' ך' הביאו מר"ן בכ"מ דף פ"ה ע"ג פי' בעיא זו לדעת הרמב"ם דהוי בין בקברתיו בין בלא קברתיו אמנם צדדי הבעיא הם באופן אחר דבקברתיו מספקא ליה דלמא טעמא משום דעבידא לאגלויי לא משקר ולא משום בדדמי ובדלא אמר קברתיו מספקא ליה אי אמר בדדמי והאריך בביאור יע"ש ובסוף דבריו ובגמ' לא הזכיר אלא הספק הנופל בטעמא דעד א' שהוא כולל את שניהם וכו' יע"ש ומהרש"ך בח"ב סי' קמ"ב וסי' י"ד כתב דזו היא דעת המגיד בפירוש השני לברוח מקושית מהריב"ל על המגיד ואני אומר דזה כבר רמזו מהריב"ל דח"ב סי' י"ו ואמר דאין דברי המגיד סובלים פירוש הרא"ם יע"ש:
עוד יש פי' אחר ד' והוא דעת הרז"ה דבעיין בלא קברתיו ולא אפשיטא ולפי דעת הרז"ה גבי מי שראה שפלטו הים לפ' אם ראה מתחילה טביעתו או ידע בעי' שיראהו לאלתר אחר שפלטו הים ושהכירו בסי'. ובשלא ידע טביעתו בראהו לאלתר והכירו בט"ע סגי ולא בעי סי' והיינו מעשה דדגלת:
עוד יש פי' ה' של הרמב"ן עצמו וס"ל דאפשיטא בעיין דעד א' נאמן מההיא דדגלת ואפי' בדלא אמר קברתיו נאמן וכן פשטא מההיא דששים בני אדם שנהרגו בכרכום ביתר וזה דעת הרשב"א והר"ן והריב"ש אלא שכתבו שיש לחוש במים ובמלחמה להצריך קברתיו מפני הרי"ף והרמב"ם ז"ל:
עוד יש פי' אחר ו' דבעיין בקברתיו ולא נפשטה וס"ל דאפי' בקברתיו אינו נאמן והוא דעת ר"ח וראב"ן הביאו המרדכי והב"י יע"ש (ע"כ נמצא):