שות מהרם בן חביב· רבי משה [מהר"ם] אבן חביב
הלכות עיגונא · סימן ט
שאלה. לברר דברי התוס' בהאשה בתרא דף ק"ך ע"א ד"ה אין מעידין אלא על פרצוף פנים דהוא קשה ההבנה ושכמ"ה:
תשובה. תנן בהאשה בתרא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו תו תנן התם אין מעידין אלא עד ג' ימים ע"כ כתב מרן הב"י סי' י"ז וכתב ר' ירוחם בשם הרמ"ה זה הפרצוף פנים הם הלחיים עצמם ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה עכ"ל. והנה מ"ש אין משגיחין לא על העינים ולא על הפה יראה דכוונתו לומר דאפי' נמצא עיניו חסרים כגון שנקרו עופות את עיניו וגם שפתים וסנטר חסר כגון דאכלו שפתיו החיות אפי"ה כשיש לו פדחת ופרצוף פנים דהם הלחיים עם החוטם ניכר הוא בכך ומעידין עליו. אמנם יש לגמגם בזה דא"כ הכי הוה ליה למימר פרצוף פנים הם הלחיים עצמם אע"ג דאין שם עינים ופה, ולכן היה נראה דכוונתו לומר דאם יש לו עינים ופה ורואים בו שינוי מה ומצד העינים והפה אינו ראובן ומצד המצח והלחיים נראה שהוא ראובן אין מעידין אלא על פ"פ דהיינו הלחיים עם החוטם ואין משגיחין במה שרואים שינוי בעינים ופה דעיני המת עשויים להשתנות מיד אחר מיתה וכן הפה עשוייה להשתנות מיד אחר מיתה וזהו שאמר ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה וכן נמי אם מצד עיניו והפה נראה שהוא ראובן ומצד פניו דהיינו לחיים נראה שאינו ראובן אין משגיחין לא על העינים ולא על הפה לא להקל ולא להחמיר אלא עיקר ההכרה היא במצח ולחיים וחוטם ולענין מעשה יש להתישב בזה ופירוש הראשון יר' לי שהוא נכון לענין דינה דאם חסר עינים ופה אפי"ה מעידין עליו כיון דהכירוהו בפדחתו ובפרצוף פנים דהיינו הלחיים עם החיטם. איברא דגם בזה יש גמגום קצת מלשון שכתב הטור סו' י"ז סעי' כ"ג אין מעידין עליו אלא א"כ ראו פרצופו שלם עד פדחתו וחוטמו דמדכתב פרצופו שלם עד פדחתו וחוטמו משמע קצת דבעי שיכירוהו גם בעיניו ומ"מ אינו מוכרח זה מדבריו ולכן יכולין להורות להקל דאם הכירוהו בפדחת ופרצוף פנים דהיינו לחיים עם חוטם אע"ג דלא היה לו עינים ופה אין משגיחין במה שחסר לו מהפרצוף עינים ופה וסנטר כנ"ל:
עוד יש לברר במה ששנינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם יר' לי דהיינו לומר דאפי' דלא נמצא גופו כלל ואפי' מקצת גופו ולא נמצא רק ראש אחד לבד ואפי' ראש זה לא היה שלם דחסר בפרצופו העינים ושפתים וסנטר אפי"ה מעידין עליו כיון שהכירוהו בפרצוף פנים עם החוטם. אמנם בנו של מהריב"ל כתב בח"א דמהריב"ל דף קנ"ד ע"ד דפרצוף פנים לחוד בלי בנין הגוף לא סגי ולא מיירי מתני' בהכי כיון דקאמר במתני' אעפ"י שיש סימני' בגופו וכו' יע"ש. וראיתי בקונטריס עגונא להרח"ש דף ל"ה ע"ג דכתב עליו וז"ל אמנם לי הצעיר לא נהירא דמתני' לרבותא נקטי אעפ"י שיש סימנים בגופו פירוש אעפ"י שיש גוף וסימנים וכו' יע"ש. ומיהו היה נראה דטעמו דמהר"י ן' לב דלא רצה לומר דגופו דנקט הוא לרבותא דא"כ הכי הוה ליה למימר אעפ"י שיש לו גוף וסימנין בגופו וכליו אפי"ה אין מעידין ומדנקט אעפ"י שיש סימנין בגופו משמע דהרבותא היא על הסימנין שבגוף אבל לעולם בנין הגוף בעי עם פרצוף פנים וחוטם אמנם כל הישר הולך יר' דיותר נכון לומר דהיכא דאיכא פ"פ עם פרו מעידין אפי' אין שם גוף כלל מדלא תני אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ובנין הגוף כדכתב הרח"ש ותדע שכן הוא דהא קתני אעפ"י שיש סימני' בגופו וכליו וכי נאמר דבעי נמי שימצאו עמו כליו מדקתני אעפ"י שיש סימני' בכליו הא ודאי מודה מהר"י ן' לב דלרבותא נקטיה א"כ גופו נמי לרבותא נקטיה באופן דהדבר נכון וישר דאם לא נמצא גוף אלא הראש ואפי' הראש לא נמצא בו רק מצח ופ"פ דהיינו לחיים עם החוטם והכירוהו בהם אע"ג דלא נמצא בראש עינים ושפתים וסנטר דאכלום החיות וגם לא נמצא בנין גוף כלל אפי"ה מתירין את אשתו כנ"ל:
עוד יש לברר במה ששנינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וכו' הך עדות דמעידין ראינו ראש הרוג א' והכרנו שהוא פלוני בפרצופו יש להסתפק במה תהיה הכרתם אם נאמר דבעינן שיכירוהו בפרצופו בטביעות עין גמור דוקא או דלמא אפי' לא הכירוהו בט"ע גמור רק הכירוהו בט"ע מתיך סימנין בינוניים שראו בפרצופו או הכירוהו בטביעות עין וסגי בהכי או דלמא תרתי בעינן טביעות עין גמור וסימנין בנוניים והנה צד זה האחרון יר' דפשוט הוא דלא בעינן תרתי ט"ע גמור וסי' דא"כ הכי הוה ליה למיתני אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וסי' וכיון דלא קאמר הכי משמע דלא בעינן תרתי אלא סגי בפ"פ עם הפדחת והחוטם וכ"כ מהר"ד ן' לב שם. אמנם הספק הראשון הוא ראוי להסתפק בו דיש פעמים דפני המת לא נשתנו מראיו כל כך ויש לאדם בו טביעות עין גמור להכירו מיד בלי סימנים אך יש פעמים דפני המת משתנים ופניו מוריקות ואין אדם מכירו מיד בטביעות עין גמור אנא מתוך סימנין בינוניים שהיה לו בפניו נותן דעתו ומכירו בט"ע וא"כ מה ששנינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם מיירי דוקא דהעדים מכירין אותו בט"ע גמור בלי סימנין אבל אם לא הכירוהו בט"ע גמור אלא הכירוהו בט"ע מתוך סי' בינוניים שהיו לו בפניו לא סגי או דלמא כיון שהכירוהו בט"ע אפי' שאותו טביעות עין בא להם מכח סימנין בינוניים סגי בהכי זהו מה שיש להסתפק בהבנת המשנה:
ובהצעת ספק זה אני מבין דברי התוס' שכתבו שם וז"ל אין מעידין אלא על פ"פ וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים פירוש דמשם ואילך משתנה וכו' ואו' ר"ת דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלה אפי' אין כאן פדחת וחוטם, ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף ועוד דהשתא (זו היא גי' הרד"ך בית י"ו אמנם הגירסא בספרים דשמא) דוקא בסי' הוא דקאמר אבל ע"י טביעות עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים עכ"ל (זו היא גירסת הרד"ך וגירסת הר"ד ן' יחיא הובאה תשובתו בתשו' הרא"ם ח"א סי' ל"ז אבל הגירסא בספרים שלנו היא כך אבל ע"י ט"ע ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפי' לאחר כמה ימים ומרן מהריק"א בתשו' דף קי"א ע"ג דחה גירסא שלנו והגיה כגירסת הרד"ך אבל הרח"ש בקונטריס עגונא דף ל"ה קיים גירסת ספרים יע"ש):
ועתה אבאר דברי התוס' כי מ"ש אין מעידין אלא על פ"פ וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים נתכוונו לפי' ר"ת שמביאים אחר זה דסיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים ארישא סמיך דהיינו כשאין שם אלא הראש דהיינו פרצוף פנים ופדחת וחוטם ויש הכרח לזה מדגרסי ואין מעידין בוי"ו דמשמע דקאי ארישא גם הכרח ב' דבגי' הרי"ף והרא"ש מייתי לה להא דואין מעידין אלא עד ג' ימים מיד אחר הרישא (דאין מעידין אלא עד ג' ימים מיד אחר הרישא) דאין מעידין אלא על פ"פ למעוטי גירסת ספרינו דמייתי סיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים בתר חלוקת אין מעידין (אלא עד עד ג' ימים בתר חלוקת אין מעידין) אלא עד שתצא נפשו וכו' וכתבו התוס' פירוש דמשם ואילך משתנה כלו' טעמא דאמרינן דסיפא דאין מעידין אלא עד ג' ימים דארישא סמוך דמיירי דלא נמצא כי אם הראש לבד אתי שפיר דאין מעידין אלא עד ג' ימים משום דאחר ג' ימים משם ואילך משתנה כיון שהראש הוא לבדו אבל אם נאמר דסיפא דמתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימים היה גם כשנמצא הגוף שלם אין טעם למשנתנו דלמה לא יעידו אחר ג' הרי פנינו הרואות דהמת שגופו שלם ניכר הוא אחר כמה ימים והביאו ראיה לדבריהם מדברי ר"ת:
ובדברי ר"ת בחלוק הראשון שאמר על רישא דמתני' אין מעידין אלא על פ"פ וכו' דהיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף, הקשה הרד"ך דאיך אפשר לומר זה דהא קתני אעפ"י שיש סימני' בגופו ובכליו ותירץ דסימני גופו דקתני במתני' היינו בסימני גוף הראש א"נ דמיירי דיש מקצת גופי ור"ת לא אמר דאפי' דאין פדחת וחוטם דניכר אלא כשכל הגוף שלם לגמרי ותירוץ השני הוא הנכון בעיני, אמנם יש לחקור במ"ש ר"ת אבל כל גופו שלם וכו' ניכר הוא היטב ע"י סימני הגוף מנ"ל דההכרה היא ע"י סימני הגוף ותו הנך סימני הגוף מאי ניהו אי סימנים מובהקים ביותר פשיטא ותו דכיון דמיירי בסי' מובהקי' ביותר למה לי כל הגוף אפי' במקצת גוף סגי וע"כ מוכרח לומר דבסי' בנוניים איירי וגם זה קשה איך יתיר את האשה ע"י סימנים בינוניים וע"כ צ"ל דה"ק כשכל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא היטב כלומר בטביעות עין ע"י סימני הגוף הבנויים דבאמצעות הסי' הבינוניים נותן דעתו ומכירו בט"ע, אך קשה כיון דמתני' דאין מעידין אלא על פ"פ בטביעות עין גמור מיירי בלי סימנין יעשה הדיוק ר"ת אבל כל גופו שלם אפי' אין כאן פ"ו ניכר הוא בטביעית עין גמור בלי סימנין ואמאי הצריך סימנים עם הט"ע ואפשר היה לומר דאין ה"נ דט"ע גמור בלי סי' מהני בכל גופו אלא רבותא נקט ר"ת דאפי' דלית כאן ט"ע גמור אלא הט"ע בא ע"י סי' אפ"ה מעידין עליו אמנם הנכון לומר דבשלמא בפרצוף פנים שפני אדם לעולם הם גלויים שייך בו ט"ע גמור ולא בעי סי' אבל כשחסר בפרצוף פדחת וחוטם וכל גופו שלם אינו נמצא ט"ע גמור בגוף האדם שרגיל להיות לבוש ואין אדם רואה את חבירו ערום רק במקרה בבית המרחץ וכיוצא והוה ליה ככלי אנפורייא שלא שבעתן העין הלכך בכיוצא בזה דבפרצוף חסר פדחת וחוטם אע"ג דכל גופו שלם אין יכולים להכירו בט"ע גמור אלא מתוך סימני' נותן בו ט"ע הלכך בעי תרתי טביעות עין וסימני' כדאמרן:
וכן היה דעת מהר"י ן' לב שם דלא התיר ר"ת כשאין שם פדחת וחוטם אבל כל גופו שלם אלא בדאיכא תרתי לטיבותא ט"ע עם סי' אבל ט"ע לחוד לא סגי יע"ש:
כתבו עוד התוס' ועוד דהשתא (ויש גורסי') דשמא) דוקא בסימני' הוא דקאמר הכי וכו' ולכאו' משמע דר"ל דמה ששנינו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו שמכירו בסי' לחוד ואם חסר חוטם סי' אינם מועילי' אבל בט"ע מעידין על הראש אפי' חסר חוטם ולזה הפירוש קשה מה מועיל העדות דמעיד על פרצוף פנים עם החוטם בסי' לחוד כיון דודאי מיירי בסי' בינוניים דאינם מובהקים ותו קשיא דהיה לו לסיים אבל בטביעות עין מעידין טל הראש לחוד אפי' חסר חוטם ועוד יש כמה קושיות כמו שהקשה הרד"ך, ולכן פירש דכוונת ר"ת בפי' השני דט"ע לא משכחת לה אלא כשהגוף שלם אבל כשאין שם אלא הראש אפי' שמכירו בט"ע אינו מיקרי דהכירו בט"ע אלא שהכירו ע"י סי' וזהו שאמר ועוד דהשתא דוקא בסימנין הוא דקאמר כלו' כיון דאין כאן גופו שלם אלא ראשו ומכירו אותה הכרה היא בט"ע ע"י סימנין בינוניים שיש לו באורך צורת הפנים והחוטם הלכך היכא דחסר חוטם אינן מעידין עליו דחסר ליה סימנין אבל היכר דט"ע דהיינו כשגופו שלם היא הכרה טובה אפי' דחסר חוטם ואפי' אחר כמה ימים ניכר הוא היטב זהו העולה מפי' הרד"ך:
אמנם איכא למידק מאי נפקא מינה מפירוש ראשון של ר"ת לפי' השני הרי לכלהו פירושי כשהגוף שלם מעידין עליו אפי' דחסר חוטם, ויר' דהנפקותא היא זו דלפי' הראשון מה ששנו במתני' אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם יש חומר' דהיינו כשמעיד שהכירו בפרצופו בט"ע גמור שלא ע"י סימנין כפשט המשנה אבל שם לית ליה ט"ע גמור מכח מראית פניו אלא דמתוך סימני' בנוניים שיש לו בפרצופו מכח זה נתן טביעות עין לא סגי אבל כל גופו שלם ניכר היטב ע"י סימני הגוף כלו' דאפי' דלא משכחת לה בגוף ט"ע גמיר אלא מכח הסי' בא לו הטביעות עין סגי, אמנם לפי' השני יש קולא דכשאמרו אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו אפי' לית ליה ט"ע גמור מכח מראית פניו אלא דמכח הסימני' בינוניים שיש בפניו נתן הט"ע סגי ליה וכי חסר ליה חוטם לא מיבעיא דט"ע גמור בראש לא משכחת לה אלא גם טביעות עין הבא לו מכח סימנין בינוניים לא סגי ליה כיון דחסר חוטם או פדחת, אבל כשנמצא הגוף שלם אז משכחת לה דמכירו בט"ע וניכר היטב בט"ע ולפי גירסת הרד"ך דלא גריס בדרך הב' ע"י סימני הגוף יש לומר דהכי קאמר כשגופו שלם ניכר היטב בט"ע גמור אפי' בלי סימני' והיא קולא שנית דמשכחת לה ט"ע גמור כשגופו שלם עם ראשו אע"ג דחסר ליה פדחת וחוטם אבל לדרך הראשון יש חומרא דלא משכחת טביעות עין גמור בגוף שלם עם הראש דחסר ליה חוטם או פדחת אלא באמצעות סימנין בינוניים ובעינן דיכיר גופו בט"ע מכח סי' בינוניים ותרתי בעי שיכירו בט"ע מכח סימנין ולפירוש אחרון בטביעת עין לחוד סגי (ע"כ נמצא):