שות מהרם בן חביב· רבי משה [מהר"ם] אבן חביב
הלכות עיגונא · סימן ה
שאלה על עגונה אחת שנתקכלו עליה ו' עדויות
עדות א' העיד הר' רחמים שריקי שפגע בגוי א' והתחיל הגוי מאליו ואמר לו אין כל היהודים שוים כי פ' ופ' ופ' אוכלים ממאכלינו ומבשר שחיטתינו וקונים מן השוק ומביאים אלינו ואנחנו מבשלים להם ואוכלים אנחנו יחד אמנם אסלאן הארוך מעירכם תניח נפשו שאותו היהודי היה מחזיק בדתו שלא היה אוכל ממאכלינו ולא טועם תבשילנו ומשאו ומתנו באמונה על האמת והיושר, והיינו אני והוא ושותפו עמו בשוק פ' ורצינו לעבור בנהר אני והוא למקום פ' והיה באותו היום רוח סערה ואני היה לי איזה עסקי' בשוק והם הקדימו וירדו לספינה וכאשר באתי אני על שפת הנהר לעבור ואלך לאותו מקום פ' אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' שאחזה בקרני הפרה והיא לבדה יצאה:
עדות ב' בפנינו ב"ד העיד הר' נסים עתרותי וז"ל באנו לעשות שבת באחד הכפרים אני ושמואל ג"אבלי ובאנו לבית יהודי א' לעשות שם כבוד שבת ולא מצאנו לבעל הבית בביתו ואמרתי לשותפי מאחר שאין האיש בביתו אין רצוני לעשות שבת בחברת נשים וביני ביני בא הבע"ה מדרכו לביתו ושאלנו בשלומו וישבנו לדבר דברים ריקים ואמרנו ישתבח שמו ית' שכמו זה היום היינו עם אסלאן ענה היהודי הבע"ה ואמר זאת השבוע מצאתי ערל א' בקהוא וסיפר עליהם ואמר שראה ב' יאודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות שהיו כאן והם ירדו לספינה וקם עליהם רוח סערה ונהפכה הספינה והרזה תכף ומיד נטבע ולא נראה והשמן ירד ועלה ב' פעמים ובפעם הג' עלה וירד ולא נראה ואחר ג' ימים יצא על שפת הנהר והיה חגור חגור של מעות ולקחו אותו ואיני יודע אם קברוהו אם לאו ואחר השבת יום א' נכנסנו לבית גויה א' לשתות קאהוה והיו שם גויים ואמרו ישתבח שמו ית' אבל חבל על אסלאן שירד בספינה הוא ושותפו וטבעו ולא נראו עוד:
עדות ג' עוד יום ז"ך לתמוז שנת אמ"ת בא לב"ד, י"ב היקר ונבון כה"ר שמואל ביזיני נר"ו ואחר האייום והגיזום כדחזי העיד בתורת עדות גמורה וכך אמר ליהוי ידיע לרבותי שבאתי למקום פ' יום ה' קידם הפסח כ"ח ימים ונכנסתי לבית גוי פ' שרגילים היהודים המחזרים בעיירות להתאכסן בביתו לעולם והביא לי קאהווא ואח"כ אמר לי מל"ת חיי לך שבק אסלאן אל טאוויל ושותפו שולימאן שהיו מוכרים האלמוגים ואמרתי לו איך היה המעשה ואמר לי שהם היו אצלי יום ב' ויצאו והלכו למקום פ' והלכתי אני יום ג' לזה המקום הנז' וספרו לי עליהם ואמרו לי שני יאודים עברו מכאן הא' ארוך והא' קצר ואסלאן הארוך לא היה רוצה ללכת ונתקוטט עם שותפו על שלא היה רוצה לילך ואח"כ הלך על כרחו בספינה והיה בתוכה תוגר א' ואשה א' וד' שוורים ונהפכה הספינה והתוגר נטבע והיהודים נטבעו ומנהיג הספינה נטבע והאשה שהייתה עמהם אחזה בזנב השור ויצאה לעבר הנהר האחר:
עדות ד' עוד הוסיף להעיד שהיה הוא
ויאודים אחרים במקום פ' בווכלה א' שותים עשן ובא אצלם ערל א' לשתות עשן ופתח הערל ואמר כי לפני החגה הגדולה שלהם והוא מעלה מטה בזמן הנז"ל נטבעו ב' יאודים א' ארוך וא' קצר בספינה שנהפכה ואני עומד עליהם הארוך יצא על פני המים והכום על כתפו וחזר אח"כ ונטבע וחזר ויצא ג' פעמים על פני המים ואח"כ נטבע ולא נראה והאחר משעה שנטבע בנהר לא נראה ולא יצא:
עדות ה' עוד באו ב' עדים הר' שמואל ג'אבלי ור' נסים הנז"ל ואמרו ששמעו מפי הר' שמואל ביזיני הנז"ל ששמע עוד מפי ערל א' אחרי אשר בא הוא והעיד כל מה ששמע מקודם בפני ב"ד י"ב ואמרו שניהם שאמר להם על שם הערל כמו שאמר מקדם, ועוד הוסיף זה הערל השני ואמר שאחר ימים ראה את היאודי העברי הארוך מת על שפת הנהר והיה עליו חגור של מעות וראה שלקחו המעות וחזרו והשליכו אותו לנהר כדי שילך ברדיפת הנהר למקום אחר:
עדות ו' עוד בא לפני ב"ד י"ב הישיש כה"ר דוד ואחר האייום וכו' אמר הנה כשהייתי במקום פ' בא אצלי ערל א' ואמר מל"ת הנה הייתי אני עומד אותו היום על שפת הנהר וב' יאודים היו עוברים בספינה ונהפכה הספינה ונטבעו האחד ארוך והא' קצר הארוך בשעה שנטבע יצא על פני המים ג' פעמים ואח"כ נטבע ולא נראה והקצר משעה שנטבע לא נראה עוד:
תשובה. אנכי הרואה אלקים ראיתי עולים תרין ארייותא, דשקלי וטרו טובא בשרייתא דעגונה דאתתא היושבת בנא אמון רבתא, וכנר' דבי דינא רבא נטורי קרתא קבלו שש עדויות חוברות אשה אל אחותה, להודיע לבני האדם כי אסלאן הארוך תושב נא אמון ושותפו שלמה טבעו בנהר והיו בני תמותה, והראשון אדם שכתב בנדון הלז ודאלי חספא ואשכח מרגניתא תותא בשרייתא דהך אתתה, היה האשל הגדול הרב המובהק כמהר"ר מרדכי נר"ו ריש מתיבתא במצרים מתא, וכנר' דאחד מן החכמים המובהקים אשר שם שדי נרגא בהלכות גדולות בהך שרייותא, וחזר הרב כמהר"ר מרדכי נר"ו לחזק את דבריו בכמה הלכתא גברוותא בברית כרותה, והרצה את דבריו לפני אריא דבי עילאי מקושט"ן דינא הנמצא כעת בארץ מצרים ה"ה הרב הדיין המצויין כמהר"ר אברהם ברודו וכו' המלא ברכת ה' מחדושי ראשונים גם אחרוני' מכמה מילי מעלייתא, והנה גם הוא כתב בידו החזקה מלא חפניו טיבותא והסכים עמו בשרייותא לענין הלכתא, אמנם נחלקו בקצת טעמים בגבורתא וחכמתא וש"ב שמעתתא, ושלח הרב כמה"ר אברהם נר"ו טופסי העדויות עם שני הפסקי' ליד מלכא ואלקפתא רופילא וריש גלותא, ה"ה אור עיני הרב המובהק כמהר"ר משה גאלנטי נר"ו וכתב אליו לחלות פני קדשו לגלות דעתו ולסיים מסכתא, ושם בדברי קדשו כתוב לאמר שגם אני אשנה פרק זה ואכתוב מה שיעלה במצודתי גירסא דינקותא, והגם שידעתו ערכי עלי שאיני כדאי לעלות במאמר קדישין שאלתא, ומה גם בנדון כזה בעי איניש לקנות שביתה ימים או עשור לאסוקי האי שמעתא ובעיא צלותא ואין לי פנאי מכמה סיבות ובפרט מעול הכבד עלי מעיון הישיבות ונוסף גם הוא טרדות צרות קהל עדתנו קהלא קדישתא, מ"מ אהבה דוחקת את הבשר להצטמק ולצמצם עצמי לנדד שינה מעיני להשיב אמרים וללקט מילתא, דאלבישייהו יקירא מספרי הקדושים דיהבו לן אלוותא אלוותא, למדלפא תיכלי אסוותא וריפתא מאורייתא קדישתא ובריך רחמנא מארי דהאי פיתא:
ראשון לציון בעומדי על העדוייות תמהתי על ב"ד מקבלי העדויות איך לא הזכירו בדבריהם שבעל עגונה זו אשר אנו מבקשים להתירה היו בו הסי' וההוכחות שבאו בתורף העדוייות דהיינו דבעל אשה זו היה מתושבי נא אמון והיה שמו אסלאן והיה ארוך וגם היה שמן והיה לו שותף ושמו שלמה והיה קצר וגם היה רזה ושהיו מוכרים אלמוגים ושני השותפים הנז' נתעלמו דאת"ל דאסלאן בעל העגונה הזאת לא היו בו הסי' וההוכחות הללו מלתא דפשיטא דאינו בעלה של זו שאנו רוצים לדון עליה להתירה:
וכבר אירע בכה"ג שנמצא ב"ד שקבלו עדות ששמעו מרוצחים שהרגו ליהודי יפה וקוסי ותפס עליהם מרן מהריק"א בתשו' דף קי"ג ריש סי' ח' וז"ל תמהתי על מקבלי עדות איך לא הזכירו בדבריהם שנפתלי זה היה יפה וקושי כיון שהרצחנים אומרים שהיהודי שהרגו היה יפה וקושי את"ל שנפתלי זה לא היה יפה וקושי פשיטא שנפתלי שהרגו אלו הרצחנים אינו נפתלי וכו' עכ"ל. אמנם כיון שהרבנים הנז' כתבו פסקי הוראה על פי העדוייות הנז' משמע ומוכרח שנתברר אליהם שכל הסימני' וההוכחות הנז' בעדוייות היה באסלאן תושב נא אמון אשר אנו מבקשי' להתיר את אשתו, ויש ראיה לזו בתשו' הריב"ל ח"ב סוף סי' י"ב על ב"ד שיריץ דשלחו עדות, שקבלו מפי יהודי ששמע מגוי א' שנהרג פ' ולא כתבו בקבלת עדות אם העיד דהיה הגוי מסל"ת או ע"י שאלה סיפר כתב דלא חיישי' לב"ד טועי' ומסתמא שאלו אם היה מל"ת וכ"ש שידענו שהב"ד הם ב"ד יפה יודעי דעת ומביני מדע וראש הדיינים הוא מהחכמים המובהקי' וכו' יע"ש וכ"כ הר"א ששון סי' ד' והר"ש הלוי דף נ"ח ופ"מ ח"א סי' מ"ה וסי' ג"ן יע"ש, וכמו כן אני אומר דכיון דהרבנים המאורות הגדולי' כתבו להתיר על פי העדויות הנז' מלתא דפשיטא הוא דהעמידו הדבר על בורייו וידעו בבירור שכל הסי' וההוכחות הנז' היו באסלאן תושב נא אמון בעל עגונה זו אשר אנו דנים עליה להתירה ועליהם אני סומך ואין להאריך בזה:
ועתה ארדה נא ואראה אם עדות הראשון הוא מספיק להתירה מן התורה ואח"כ נבקש לה מזור להצילה מתורת איסור דרבנן, והנה בעדות הר' רחמים דאמר לו הגוי אין כל היהודים שוים וכו' אמנם אסלאן הארוך מעירכם תנות נפשו שאותו היהודי היה מחזיק בדתו וכו' מכלל דבריו אלו שמעינן דעל אסלאן הארוך מנא אמון היהודי הוא מספר דנח נפשיה וידענו שמו ושם עירו וגם מכלל דבריו שמענו דאסלאן זה היה לו שותף ואם היה הגוי הזה הוא מעיד שראה טביעת אסלאן הנז' ושותפו אע"ג דאין כאן רק שמו דהיינו אסלאן ושם עירו דהיינו נא אמון דהרי קאמר לרחמים שהוא תושב נא אמון אסלאן הארוך מעירכם ויש פוסקי' דאומרים דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו ובשמו ושם עירו לא סגי מ"מ כיון דנתן סימן והוכחה דאסלאן זה היה ארוך והיה לו שותף כיון דאיכא שמו ושם עירו בצירוף ההוכחות דהיה ארוך והיה לו שותף סגי:
וכן יש להוכיח ממ"ש הרמב"ם בתשו' על כלף שמת בדמשק והביאה הר"מ אלשקר סי' ס"ז והרח"ש בקונטרי' דף ל' ופ"מ ח"ב סי' ע"ה וז"ל נ"ל שאם יבואו עדים מן זפתא ויעידו שזה כלף בעלה של זו היה בנוני בקומה וזקנו שחור יכולה להנשא בזאת העדות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאינם מובהקים יספיקו בהודעתו לענין התרת עגונה וכתב משה עכ"ל. וא"כ בנ"ד אם הגוי הזה המגיד לר' רחמים הוא היה רואה טביעת אסלאן הנז' ושיתפו היינו אומרי' בפשיטות דיצתה מחזקת א"א מן התורה ולא נשאר עליה רק איסורא דרבנן דחוששים בטבע במשאל"ס שמא יצא למקום אחר:
אמנם כיון דהגוי המגיד הזה הוא לא ראה טביעת אסלאן הנז' וסיים דבריו הגוי הנז' להודיע לר' רחמים מאין ידע דאסלאן הנז' נח נפשיה וסיפר והיינו אני והוא ושותפו וכו' וכאשר באתי על שפת הנהר וכו' אמרו לי שאצלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' וכו' הנה המגידים הללו לא הגידו רק על שמו דהיינו אסלאן והרי חסר כאן שם אביו ושם עירו והגוי הזה השומע לאו דינא גמר דכיון דשמע מהם סיפור הלז סבר על פי השפיטא והאומדנא דאסלאן הזה הוא האסלאן הארוך מנא אמון ועל פי האומדנא דדן בדעתו הוא מה שהגיד לר' רחמים דאסלאן נח נפשיה:
ועוד רעה גדולה וחששא דלא הגידו המגידים לגוי דהיו יהודים ואפשר דמ"ש לו שאסלאן ושות' ירדו לספינה וכו' היה על אסלאן גוי דשם אסלאן הוא מצוי בין הגויים ואם הוכחה דעל אסלאן יהודי דברו חיישי' דשמא על אסלאן גוי היו דבריהם:
וכן יש להוכיח מפ"ק דגיטין דף י"א בעדים החתומים על הגט ושמותיהן כשמות נכרים דחיישי' שמא נכרים הם יע"ש, ומצאתי בהרשד"ם סי' מ"ג שכתב וז"ל גם מה שהאריכו שאסלאן שאמר הרגלי לא היה על אסלאן ישמעלי האריכות בזה מותר דבהא שפיר מוכח דבאמלאן יהודי קאמר כיון שאמר בתחלת דבורו אזי נמסור לידכם הרוצח וכו' ע"כ. הרי בהדיא דהיכא דליכא הוכחה דעל אסלאן יהודי קאמר חיישי' דעל אסלאן גוי קאמר כיון דשם אסלאן הוא מצוי גם בין הגויים וחששא זו היא רבה בנ"ד, באופן דזה הגוי המגיד לר' רחמים הוסיף על פי האומדנא על מה ששמע ב' דברים הא' שם עירו והב' דהיה יהודי וכיון דכן יר' לכאו' דאין עדות זה מספיק להוציאה מחזקת אשת איש אף מן התורה:
עוד לכאורה היה נראה לספק בנ"ד דשמא המגידים הללו לגוי הזה היו גויים ומה שאמר הגוי וכאשר באתי על שפת הנהר וכו' אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו וכו' אם המגידים הללו היו גויים הרי כתב הריב"ש בתשו' סי' שמ"ז דגוי מל"ת מפי אחר לא מהני דגוי מל"ת חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה ואי משום הא לא אירייא דהרי הר"ן בתשו' סי' ג' ובעל ת"ה סי' רל"ט ופסקיו סי' רכ"ג ומהרי"ק שו' קכ"א הנך סרכין תלתא סברי דגוי מל"ת מפי גוי מל"ת דמהני ק"ו מאשה מפי אשה יע"ש וכן פסק מרן מהריק"א בשולחנו סעי' י"ו וכן פסקו כל האחרונים ותו דאפי' לדעת הריב"ש כשמספר הגוי מה ששמע מגוי אחר ובאותו הסיפור הוא מוכיח מתוכו דהוי מל"ת אפי' הריב"ש יודה כ"כ מהריק"א בתשו' דף ק' סוף ע"ג וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' ק"ד דף מ"ז ע"ג ובנ"ד מה שאמרו לגוי הזה שאסלאן הארוך וכו' מוכח מתיך הסיפור דהיה מל"ת וזה ברור ואין לחוש לחששא רחוקה דילמא הגוי שאל להם והם השיבו, חדא דהרב בעל תרומת הדשן סי' רל"ט ס"ל דאם שואל גוי לגוי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מל"ת איברא דזו קולא יתירא והר"ן בהדיא סי' ג' חולק עליו בזה כמ"ש מר"ן בב"י דף מ"ג ע"א איברא דבתומת ישרים סי' קל"ד כתב מהר"ש סבע דע"כ לא אסר הר"ן אלא כששאל גוי לגוי בשם ישראל אבל שאלה דגוי לגוי אינה מזקת וגם חילוק זה אינו מחוור בעיני דמדברי הר"ן מוכח דשאלה דגוי לגוי סתמא מזקת, ומיהו בנ"ד אין לחוש לכל זה דכיון המגידים היו לפחות שנים שכן אמר אמרו לי אפי' תימא דהיא ע"י שאלה מגוי לגוי הדברים מוכיחים דקושטא קאמרי כיון דהיו שנים דדבר זר ורחוק לומר דשני גויים ספרו מעשה זה מכוונים זה עם זה בכמה רמזים דהיה אסלאן ארוך עם שותפו ונכנסו בספינה ונהפכה וכו' וכן יש להוכיח מדברי מרן מהריק"א בתשו' דף קי"ט ע"ב וז"ל ועוד יש הוכחה דקושטא קאמרי מפני שהיו שנים ואי לאו דקושטא לא היו דבריהם מכוונים זה עם זה וכ"ש בכל כך רמזים וכיון שכוונו כל דבריהם אפי' הודו ע"י יסורים מהימני עכ"ל ועיי' במשפט צדק ח"א סי' ו' דף ל"ה ע"ב:
ובר מן דין בנ"ד אין לחוש כלל דהא הגוי הזה אמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' וכיון דלא אמר דהיו גויים ליכא למיחש דשמא היו גויים וע"י שאלה ספרו ואם חשש הר"ן סי' ג' דע"י שאלה סיפר היינו מפני שהמשיב היה גוי בודאי אבל גוי שמספר ואומר אמרו לי ולא הגיד אם האומרים היו גויים ליכא למיחש דשמא גויים היו דאפשר דמיהודים שמע וכ"כ מרן מהריק"א בתשו' דף קכ"א ע"א סוף סי' י"א יע"ש:
וכן יש להוכיח קצת ממ"ש הרמב"ם פי"ג דין ט"ו וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' הרי זה כשר לעדות אשה וכ"כ מרן מהריק"א בתשו' סוף דף ק"ז דבאומר שמעתי שמת פ' ולא הגיד ממי שמע משיאין את אשתו איברא דהרשב"א בתשו' במיוחסות להרמב"ן סי' פ' ותרומת הדשן סי' רכ"ב כתבו על האשה ששמעה מת בעלה דאין משיאין אותה כיון דלא שמעה מפי עד אלא קול הברה בעלמא והריב"ל ח"ג סי' פ"ט כתב על ישראל שהעיד ששמע שפ' נהרג כיון דלא אמר ממי שמע אפשר דתלינן להחמיר דקול בעלמא שמע כיון דאמר שמעתי ולא פירש ממי שמע, וא"כ יאמר האומר דהך לישנא דנ"ד דאמר הגוי אמרו לי ולא פירש מי הם האומרים גרע טפי ודמי לשמעתי שמת פ' הא ודאי לא מסתברא כלל דבאומר שמעתי יש לחוש לקול הברה אבל באומר אמרו לי משמע בהדייא דכיונו האומרים להודיעו אותו ענין שהיו יודעים הם, ותו דמה שאנו חוששים הוא באומר שמעתי שמת פ' או נהרג פ' דהם דברים כוללים אנו חוששים לקול הברה משום דכיון דאחרו פעמי מרכבותיו ולא הלך למקום חפצו ולא חור לעירו ולא נודע היכן הוא יוצא קול הברה מת פ' או נהרג פ' או טבע פ' אבל מי שאומר שמעתי שנהרג פ' בסייף או שחטוהו או טבע פ' שנהפכה הספינה ונטבעו כל אשר בספינה ולא יצא שא אשה פרטי הדברים הללו אינם נאמרים מכח קול הברה ולכן בכל כה"ג באומר שמעתי שנהרג פ' או טבע פ' אעפ"י שלא הגיד ממי שמע כיון דבאותה הגדה היו בה פרטי דברים לא חיישי' לקול הברה וכ"כ הרשד"ם סי' מ"ו סוף דף נ"ד ופ"מ ח"ב סוף סי' ז"ך וא"כ כיון דבנ"ד לא חיישי' לקול הברה מטעמא דאמרן מסתמא נמי לא חיישי' דהמגידים היו גויים וע"י שאלה ספרו דהרי כל חשש האחרוני' בשמעתי שמת פ' הוא בחשש שמא שמע קול הברה אבל לחוש שמא היה גוי וע"י שאלה סיפר זה לא נסתפק אדם מעולם וכן יש להביא ראיה ממ"ש בפ"מ ח"א סי' מ"ב דהא דחיישינן לשמע קול הברה היינו היכא דודאי יצא קול הברה אמנם אם לא נודע דיצא קול אנן לא נחוש דלמא יצא הקול כדי לפסול עדות הבא אחריו וכ"כ בח"ב סוף סי' ז"ך ודון מינה ואוקי באתרין דבשלמא אם בנ"ד היה אומר הגוי אמרו לי גויים אפשר דהיה מקום לחוש דלמא ע"י שאלה ספרו לדעת האימרי' דשאלה מגוי לגוי מזקת אבל בנ"ד דאמר אמרו לי מסתמא תלינן דישראלים הוו ואת"ל גויים הוו לא ספרו ע"י שאלה ואת"ל ספרו ע"י שאלה כיון דהיו שנים וספרו כמה פרטים וכיונו שניהם לענין א' מוכח דקושטא קאמרי וזה ברור:
אך מה שעומד לפני ככותל הוא הספק הראשון דהמעידים הללו לא הגידו רק שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה וכו' ולא הגידו בעדות זה רק על שמו והגוי ששמע הוסיף על פי האומדנא ב' דברים הא' דאסלאן זה היה מנא אמון שנית דאסלאן זה היה יהודי וכיון דכן יר' לכאורה דאין עדות זה מספיק להוציאה מחזקת א"א אף מן התורה,:
וכבר ראיתי אל הרב המורה הב' מאריה דאברהם יהיה בעזרו שעמד בספק זה בסגנון אחר וז"ל גם בכלל ספק זה יש לחוש כיון שזה הגוי הראשון נתוועד יחד עמהם ללכת יחד לאותו מקום וכשבא להשיגם על שפת הנהר בקשם שם ולא מצאם כיון שא"ל שם ששני יהודים נכנסו בספינה ונטבעו דן בדעתו שבודאי הם אלו שנתיועדו מקודם ללכת עמו ועל פי השפיטה הזאת אמר לרחמים א"ל שאסלאן ושותפו ירדו וכו' ואפשר דהנך אזלו לעלמא והני שא"ל שם אחריני נינהו וכבר מצינו למרן מהריק"א בתשו' דף ק"א על ההיא דאנה הנחת את חביב חברך שחשש שם חשש זה יע"ש גם מהריב"ל ח"ב סי' ט"ו על ההיא דצורי הנה שם בסוף התשו' נטה לחומרא משום חשש כזה יע"ש גם מהר"א ן' חנניה הובאה תשובתו בתשו' מורי הרב פני משה ח"ב סי' כ"ו גם מורי הרב שם סי' ז"ך חששו חשש כזה יע"ש וכמו כן בנ"ד יש לחוש לזה וכמ"ש עכ"ל:
והנה כבוד תורתו הפליג להחמיר לחוש חששא רחוקה דהגוי שינה הדברים ששמע דא"ל שני יהודים והוא שינה לומר אסלאן ושותפו ואם היינו חוששים חששות כאלה בגוי מל"ת מפי גוי אחר מעולם לא היינו מתירים אשה על פיהם ואם מצאנו לחוש הוא דמוסיף על השמועה וכן היה כוונת מהריק"א דף ק"א על ההיא דאנה הנחת את חביב וז"ל ואעפ"י שהתוגרמית אמרה לר' מיכאל אנה הנחת את חביב חברך וכו' איכא למימר כיון שהרוצחים לא אמרו שהיה חבירו של ר' מיכאל חיישינן דלמא חביב אחר היה אותו שהרגו והתוגרמית מתוך שהיתה מכרת את חביב חבירו של ר' מיכאל חשבה שעליו היו אומרים ע"כ הרי דחשש הרב אינו בשינה מה ששמעה דאמרו לה בחנם הרגנו יהודי והיא שינתה לומר דא"ל בחנם הרגנו את חביב אלא החששה היא דהוסיפה על השמועה חביב חבירך גם ההיא דמהריב"ל ח"ב סי' ט"ו על ההיא דצורי ואינך דאייתי הכי הוי והנך גדולים הוו תניא דמסייעא לי במה שחששתי דהגוי דנ"ד הוסיף על השמועה ב' דברים הא' דאסלאן זה היה מנא אמון שנית דאסלאן זה היה יהודי והוא דומה בדומה ממש לחשש מהריק"א ומהריב"ל:
ואגב עיוני בתשו' מהריב"ל הנז' הוקשה אלי ממ"ש מהריב"ל ח"ב סי' י"ב ע"ד עגונה שהעיד הר' משה ששון ששמע מפי גוי מל"ת שאמר מפי גויים שראו הרוג גוי חמר פ' והכירוהו באזורו וגם ראו בצדו הרוג א' שמסתמא היה היהודי שהוליך עמו ושספרו דברים הללו לאבי החמר והיה אבי החמר משועמם על בנו דחה מהריב"ל עדות זה משום דהגויים לא הכירו את החמר אלא מחמת האזור ואנן חיישי' לשאלה דשמא השאיל החמר אזורו לאחר אמנם התיר מהריב"ל אותה עגונה בשביל עדות אחר שהעיד הר"י לוטאביס שא"ל אבי החמר שנהרג בנו עם אותו היהודי שהוליך עמו יע"ש, ולכאו' דבריו תמוהים דדלמא מ"ש החמר להר"י לועאבים היה על פי מה ששמע מהתוגרמים שראו לבנו הרוג והכירוהו באיזורו דאינהו לא חיישי לשאלת כלים, וראיתי בפ"מ ח"א סי' ג"ן דף קכ"א ע"ב דנתקשה בזה ודחה דברי מהריב"ל מהלכתא, ולי יראה לתרץ דבשלמא אם היינו יודעים דמ"ש אבי התמר להר"י לופאביס היה אחר ששמע מהתיגרמיה שראו לבנו הרוג והכירוהו באזורו אז היה מקים לחוש דלמא מ"ש אבי החמר להר"י לוטאביס אמר על פי מה ששמע מהתוגרמים שהכירוהו באיזורו אבל כיון דלא ידעינן איזו הגדה קדמה אנו תופסים העדות כפשוטו מ"ש אבי החמר להר"י לוטאביס דבנו נהרג עם היהודי שהוליך עמו ותלינן לומר דידע זה בבירור גמור ואח"כ שמע גם מאחרים שראו לבנו הרוג והכירוהו באזירו ועיי' מ"ש הר"א ששון סי' י"ב דף ב"ך בשם מהריב"ל סוף כלל א' לענין מל"ת דא' אמר דאמר הגוי על פי שאלה וא' אמר דאמר הגוי מל"ת דתלינן דבתחלה סיפר מל"ת ואח"כ ע"י שאלה וקרוב לחילוק זה כתב בפני משה ח"א סי' מ"ב דף ק"ו ע"ב דהיכא דודאי יצא קול פ' נהרג חיישי' לעדות הבא אחריו אבל היכא דמספקא שמא יצא קול לא חיישי' לעדות הבא אחריו שהוא מחמת הקול וכ"כ בח"ב סי' ז"ך עוד יש לי תירוץ אחר להא דמהריב"ל דסי' י"ב וליראת האריכות לא אזכרנו:
ונחזור לנ"ד דאיכא למיחש טובא דהוי הוסיף על השמועה שא"ל שני דברים האחד דאסלאן זה היה מנא אמון שנית שאסלאן זה היה יהודי ודמיא ג"כ למ"ש מהריק"א בההיא דחביב ומהריב"ל בההיא דצורי כמ"ש לעיל:
ואם באנו לחלק ספק חששה זו מטעם מה שהודו מקצת האחרוני' דכשמגיד המגיד סתם הרגו לפ' מסתמא אמרינן דעל איש הידוע ביניהם קאמר ולא בעי שם עירי כמו שהביא הרב המובהק המורה הראשון הי"א מההיא דהרשד"ם פי' ג"ן דאמר הסובר לישראל איך הרגו בהינדיק היהודי יום טוב דבלי ספק על י"ט מסאלוניקי אמר דאל"כ לא הוה ליה למימר אלא איך הרגו בהינדיק יהודי שמו י"ט ולא בהא הידיעה גם הביא מ"ש הרשד"ם בכה"ג סי' ז"ן על ההיא דמרדכי כיוצא בזה וכתב הרב המורה הנז' דאהך טעמא לחוד סמיך מהרשד"ם והנה בזה ראיתי מה שהשיג עליו הרב המורה השני הי"א דמעולם לא סמיך הרשד"ם על טעם זה לחוד כדמוכח מתשו' הנז' ועוד הוכיח זה מב' תשו' להרשד"ם סי' מ"ג וסי' ר"מ שכתב כן בפירוש וכ"כ הרח"ש בקונטר' דף ל"א ע"ג ובתשו' סי' מיד וסי' נ"ו דהרשד"ם אינו סומך על טעם זה לחוד ומתבאר מדברי הרח"ש במקומות הנז' ובפ"מ ח"א סי' פ"ד דכמה גדולי' סוברים דאין לסמוך על טעם זה דמוכח דמדבר על איש בלי שיצטרף טעם אחר חזק יע"ש:
ובר מן דין אני אומר דבנ"ד מה שהעיד הר' רחמים בשם הגוי אמנם אסלאן הארוך מעירכם תנוח נפשו שאותו היהודי היה מחזיק דתו בדברים הללו אין אנו צריכים הוכחות דעל אסלאן היהודי מנא אמון אמר דהדבר מבואר דעליו קאמר, אמנם כל טרחנו ועמלנו הוא דהגוי הגיד בסיום דבריו מאין ידע מיתת אסלאן והציע לפנינו דכאשר בא על שפת הנהר א"ל שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה וכו' ובדברי האומרי' הללו לא יש הוכחה דמדברים על איש ידוע ביניהם מנא אמון דאם היינו יודעי' דהגוי הזה השומע הוא מנא אמין אז אפשר דהיינו אומרי' דכיון דהשומע הוא מנא אמון כשדיברו על טביעת אסלאן מסתמא על אסלאן של נא אמון הידוע ביניהם קאמר אבל עתה שלא נודע דגוי השומע הוא מנא אמון מהיכא תליתי לומר דעל אסלאן מנא אמון קאמרי דלמא על אסלאן ממקום אחר ותו דאפי' היינו יודעי' דגוי השומע מנא אמון ומכח זה היינו אומרי' דעל אסלאן מנא אמון קאמרי אכתי איכא לספק דלמא על אסלאן גוי מנא אמון קאמרי ולא על אסלאן היהודי מנא אמון והגוי הזה השומע כיון דלא גמר דינא לחוש חששות כאלה הוסיף על השמועה מכח אומדנא דעל אסלאן היהודי מנא אמון קאמר ולזה אמר בתחלת סיפורו דאסלאן היהודי מנא אמון נח נפשיה:
ותו דבתשובת הרשד"ם וזולתו דאומרים דכשהשומע הוא מעיר היהודי הנעלם ומספר המגיד היהודי פ' מת דמסתמא הוי על איש הידוע ביניהם מבני עירם היינו דוקא כשהישראל הוא השומע מגוי דאז היהודי השומע מידק דייק בשמיעתו אם מה שאומר לו הגוי הוא על איש יהודי הידוע ביניהם לבא להעיד להתיר אשתי אבל גוי ששמע מפי אנשים אחרים כנ"ד בכה"ג לא מצאתי להאחרוני' שיאמר טענה זו להקל דעל איש יהודי הידוע ביניהם קאמר דהגוי אינו נאמן להעיד ואינו נאמן אלא מל"ת כמספר סיפור בעלמא מה ששמע מפי אחרים דרך סיפור בעלמא וא"כ אין סברא לומר בכה"ג על איש הידוע ביניהם קאמרי וזה ברור מאד בעיני ויש לי ראיה מהא דכתבו ר' שמחה ור"ן דגוי מל"ת אינו נאמן לומר מצאתי פ' הרוג עם סימני' וטביעות עין ובלי טביעות עין צ"ע וטביעות דמסל"ת לא סמכינן עליה כיון דאין דעתו להעיד והביא סברא זו זו בתרומת הדשן ריש סי' רל"ט והביאו הב"י דף מ"ה ע"ב וגם עיי' במהר"מ פדווא סי' ל"ו, איברא דהרא"ם בתשו' והריב"ל ח"א ס"י ומהרי"ט. א"ה סי' ל"ה דף מ"ב ע"ב: והרש"ך ח"א סי' קפ"ג והר"א ששון סי' ב' פסקו דנוי נאמן לומר מצאתי ס' הרוג מ"מ שאני התם דהוא לענין הכרה מסתמא אמרינן דהכירו יפה כיון שראה אותו בעיניו אבל בנ"ד דהוא דבר דק בהבנת הלשון דעל הידוע ביניהם מדבר אין הגוי מדקדק בזה איברא דבפני משה ח"א דף רי"א ע"ג משמע דגם בגוי השומע מפי גוי מקלינן מצד שמדבר על איש ידוע ולע"ד אחר המחילה יר' דיש לפקפק בזה טובא ואין להאריך:
וראיתי להרב המורה השני שרצה להקל בנ"ד מטעם מ"ש מהרי"ט בא"ה סי' כ"ג על ההיא דבאלי דסיפר גוי א' לישראל באלי נתעכב בשביל השבת ואח"כ הלך יחידי להגיע לאיזנימיט והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם שאל"כ היה לו לומר כי הנה איש א' ששמו באלי אירע לו כך וכך ואם זה העד יעיד שעל באלי הידוע להם היה דברי הגוי הרי יצאנו מידי ספק זה עכ"ל ולע"ד יראה דאין מתשו' זו של מהרי"ט ראיה לנ"ד דשאני התם דהצריך מהרי"ט שהעד יעיד שעל באלי הידוע להם היה דברי הגוי הא לאו הכי לא היה סומך על משמעות הלשון לחוד והכא בנ"ד לא יש זה כמבואר, ותו דשאני נדון מהרי"ט דכבר היה ידוע דעל באלי יהודי קאמר ולא היה ספק בבאלי גוי אלא אם הוא באלי מאיזנימיט אבל הכא בנ"ד לא נודע אם על אסלאן מנא אמון דברו וגם לא נודע אם על אסלאן יהודי דברו או על אסלאן גוי דברו. עוד הביא ראיה ממ"ס מהרי"ט סוף סי' ל"ה על ההיא דדאוד שכתב וז"ל גם על דברי הגוי המל"ת יש לסמוך אעפ"י שלא הזכירו שם אביו ושם מקומו אלא דאוד סתם והטעם שכל הגויים המסיחים היו דבריהם כלפי היהודים ומדברים על דאוד הנודע להם שלא אמרו איש א' ושמו דאוד אלא שהיו מזכירים דוד כלומר אותו שאתם יודעים וכו' ולע"ד יר' דאין ראיה גם מתשו' זו לנ"ד דשאני התם דהשומעי' היו מעיר דאוד שנעלם וכן מוכח מדסיים מהרי"ט דהביא ראיה ממ"ש מהרי"ק בשורש קפ"ד במה שדקדק מדברי הרמב"ם כשתלך במקום פ' אמור שמת יצחק בן מיכאל יע"ש ודברי מהרי"ט בארוכה עם ראיות התלמוד הוא בסי' ל"ו על ההיא דאת כהן ואת שאשי הרגו והביא ראיה ממ"ש הנודר מן השמן בא"י מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית ובבבל אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית דאזלי' בתר סתם שמן שמסתפקים ממנו ובסוף דבריו הביא דברי מהרי"ק דשורש קפ"ד ומתוך הראיות הנז' מוכח דלא התיר אלא כשמעידים במקום היהודי הנעלם דדיו לבא מן הדין להיות כנדון או דהשומע הוא מעיר האיש הנעלם דהרי הביא ראיה בסוף דבריו ממ"ש הרשד"ם בתשו' סי' ג"ן וסי' ז"ן ותשו' הרשד"ם הם ברורות דלא צדד להתיר רק כשהגיד הגוי ליהודי שהוא מעיר האיש הנעלם דאז יש סברא גדולה לומר דעל איש הידוע ביניהם קאמר כיון דהשומע הוא מעיר הנעלם, אבל כאן בנ"ד לא נודע אם הגוי השומע הוא מנא אמון כי היכי דנימא דעל אסלאן הידוע לו מעירו אמרי ליה:
עוד הביא ראיה ממ"ש מרן מהריק"א בתשו' דף ק"ז ע"ג בההיא דשלמה כרוב נהרג דחשיב כאלו הגידו שם עירו כיון דמשמע מדבריהם דעל שלמה כרוב הידוע להם דברו ואע"ג דהרח"ש בקונטרי' דף ל"א ע"ג ובתשו' דף קצ"ג ע"ד כתב דלא התיר מהריק"א רק בצירוף דהעיד על שמו ושם כינויו מ"מ הרי הרב פני משה ח"א סי' פ"ד דף ר"י הכריע דמרן מהריק"א אפי' בלתי שם כינוייו הוא מתיר משום דעל הידוע ביניהם קא מסהיד כדעת מהרי"ט סי' כ"ג על ההוא דבאלי יע"ש, ולע"ד יראה דגם מזה אין ראיה לנ"ד דנדון מהריק"א הוא דהנשים מעיר לארסו שהיו מעיר שלמה כרוב שאלו לאנשים החוזרים מהיריד הידעתם או שמעתם משלמה כרוב והשיבו שלמה כרוב הרגו אותו ועל זה כתב מר"ן נר' ששלמה כרוב היה ידוע להם שהוא הנודע באותם המקומות שלא נודע שם שלמה כרוב זולתו שאל"כ היה להם להשיב על איזה שלמה כרוב אתם שואלות ומדלא השיבו כן משמע בהדיא שלא היה באותם שלמה כרוב אחר זולת אותו שהיה מפורסם וידוע שעליו שאלו הנשים ועליו השיבו האנשים המשיבים עכ"ל. וצריך אני להקדים כי מידי היותי בתורקייא בשליחות עה"ק ירושלם ת"ו נמצאתי ביריד מושקולור ויריד סונה שהן בעיירות שהן בין סאלווניקי לגלילנות המוריאה ושם ביריד הולכים סוחרי סאלילוניקי וסוחרי לארסו וסוחרי גלילות המוריאה שהם כל העיירות הנז' בתוך ג' ימים קרוב ליריד ואנשי היריד מכירים זה את זה והוו להו כל בני אותם הגלילות כבני עיר א' שמתקבצים ב' וג' פעמים בשנה מכל הגלילות הנז' בירידים הנז' וידעי הני בהני כאלו כלם הם בני עיר א' וכיון דכן באותו נדון דשאלו נשי עיר לארסו לאנשים החוזרים מהיריד הידעתם או שמעתם משלמה כרוב והם השיבו שלמה כרוב נהרג מסתמא הוי על איש הידוע ומפורסם באותו המחוז דאל"כ היה להם לומר על איזה שלמה כרוב אתם שואלים והוה ליה כאלו הנשים השואלות והאנשים המשיבים והאיש הנעלם כבני עיר א' וכבר הקדמנו דכששומע העדות הוא מעיר האיש הנעלם מסתמא מה שאומר המגיד לו פ' נהרג ר"ל פ' הידוע לך כלו' מעירך כיון דיש הוכחה דמספר הדברים לאיש א' מתושבי עיר הנעלם וסוחרי סאלוניקי ולארסו וגלילות המוריאה ההולכים ליריד כלם חשיבי כבני עיר א' דידעי הני בהני ויש הוכחה רבה דעל הידוע ביניהם קאמר על שלמה כרוב מאותו המחוז מה שאין כן בנ"ד דאלו המגידים שאמרו לגוי הזה שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה לא נודע אלינו שהגוי השומע היה תושב נא אמון ככי שנאמר דמסתמא ספרו על איש אסלאן הידוע לו כלו' מעירו נא אמון. ותו דבנדון מרן מהריק"א יש ב' הוכחות א' מצד השואלי' הידעתם משלמה כרוב דמשמע דעל הידוע לאנשי' החוזרי' מהיריד שאלו דאל"כ הוה להו למימר הידעתם או שמעתם מאיש א' שנקרא שלמה כרוב ומדאמרי להו סתמא הידעתם משלמה כרוב משמע דפשיטא לנשים השואלות דאותם אנשים היו מכירים לשלמה כרוב שהן שואלות עליו וגם הם השיבו בסתמא שלמה כרוב הרגו אותו ושחטו אותו משמע דהיה ידוע להם דאל"כ היה להם לומר על איזה שלמה כרוב אתם שואלות א"כ הרי יש ב' הוכחות א' מצד השואלי' וא' מצד המשיבים וכלם דברו בסתמא בכה"ג היא סברא חזקה לומר דשלמה כרוב הוא המפורסם באותו המחוז מה שאין כן בנ"ד דליכא הנך תרי הוכחות. ותו דבנדון מהריק"א לא היה ספק דלמא על גוי דברו אבל כנ"ד שאמר הגוי אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה וכו' דלמא על אסלאן גוי אמרי ליה והגוי השומע חשב על פי האומדנא דעל אסלאן יהודי אמרי ליה:
עוד הביא ראיה ממ"ש פני משה ח"א סי' פ"ד על אהרן בר אליה שהעיד שאיל גוי א' שאמרו לו גוים קי אה ישמעאל הרגו אותו לה ראייה די אחמיד איפינדי ועל עדות זה כתב הרב ז"ל דלפי דעת מהריק"א בההיא דשלמה כרוב ולדעת מהרי"ט בההיא דבאלי יש להתיר אע"ג דלא הזכירו שם אביו ושם עירו משום דמוכח מהסיפור שעל ישמעל הידוע לו דבר לו שאל"כ היה לו לומר איש יהודי א' ששמו ישמעל לו מאטרון, ולע"ד יר' דגם מזה אין ראיה לנ"ד דהרי הצריך הרב ז"ל טעם אחר שיעיד הר' אהרן שישמעל זה הנעלם הוא איש ידוע בינו לבין הגוי המגיד לו וכמ"ש מהרי"ט סי' כ"ג על ההיא דבאלי וזה כתבו הרב פני משה בשלש מקומות בדף ר"י ע"א ובע"ד ובדף רי"א ע"א יע"ש, ובנ"ד לא העיד הגוי השומע דאסלאן היהודי מנא אמון היה איש ידוע ואיש הביניים בינו לבין המגידים לו על טביעת אסלאן ותו דהרב פני משה לא כתב כל זה אלא דנר' לו דלפי דעת מהריק"א ומהרי"ט היה ראוי להקל באותו נדון אמנם איהו גופיה לא רצה לסמוך על זה וכתב בדף רי"א סוף ע"ג דכיון דים חולקים מהריב"ל והרשד"ם והראנ"ח ומהרח"ש דס"ל דאין להתיר ולהקל על סברא זו דמסתמא על הידוע ביניהם קאמר יש לחוש לדבריהם יע"ש:
ואם באנו לסלק החששא שיש בנ"ד מטעמא אחרינא דחזינן דהגוי סיפר לרחמים דאסלאן היהודי מנא אמון נח נפשיה ועל זה סיים דבריו דידע זה מ"מ לו אסלאן הארוך ושותפו ירדו בספינה וכו' דראוי לתלות ולומר דקיצר בלשון והאמת הוא דהגידו לו אסלאן היהודי מנא אמון ושותפו ירדו ולא חש לספר דברים שאמרו לו כהוייתן וכן ראיתי להרב המורה השני דאמר טעם זה להקל והביא ראיה לדבריו מתשו' הרח"ש סי' ל' על ההיא דהרגו ליהודים ההולכים בספינת אישטרוגיטי של מקום פ' ואהא כתב הרח"ש דליכא למימר דשמע סתם איסטרוגיטו והשומע סבר דהיה על הספינה של אישטרוגיטו ממקום פ' דאין לנו אלא דברי העדות כפי פשטן ומכאן רצו להקל בנ"ד, ולע"ד יראה דאין מזה ראיה להקל בנ"ד דשאני נדון הרח"ש דלא היו שם ב' חלוקות תני והדר מפרש אלא הכל חלוקה א' וז"ל הרח"ש סי' ל' דף קנ"א ריש ע"א ואין לפקפק ולומר דדלמא שהוגד סתם שנהרגו יהודים שבתוך ספינת אישטרוגיטו והשומע חשב שהיא אותה ספינה שנסעה משם שהיה ג"כ בעלה אישסטרוגיטו והביא השמועה שאותה הספינה שנסעה משם וכו' דודאי בענין עגונא דאתתא אין לנו לדון אלא דברי העד שלפנינו כפשוטן ואם באנו לחוש לחששות כאלה לומר שמא כך וכך היה לא שבקת חיי לבת ישראל וישארו עגונות כל ימיהן דגם כשבא עד או גוי מל"ת לומר ששמע מפי אחר שנהרג בעלה של זו ונתעלם העד ניחוש שלא שמע רק שנהרג איש א' ששמו בשם בעלה של זאת וחשב שהיה בעלה של זאת אלא ודאי שאין לנו רק ליקח הדברים כפשוטן שהעיד העד ונאמר שכך היה שנודע לי בבירור והכא ג"כ נאמר שכן היה הדבר כמו שהועד שמספינה שנסעה מפה היה ודומה לזה כתב הרב ב"י בתשו' סי' ג' מדיני מל"ת, וכ"כ עוד הרח"ש זה דף קנ"א סוף ע"א על עדות אחר ודף קנ"א ע"ב על עדות אחר ואמר דיש לו ראיה לזה מתשו' מהר"מ ומדברי בעל תרומות הדשן יע"ש, ולע"ד יר' דהראיה דיש לו מחשו' מהר"מ היא התשובה הבאה בתשו' דשייכי לס' נשים בתשו' המתחלת חזרנו על כל צדדים כתב שם על רוצח שאמר אני הרגתי לפ' מעיר פ' דאין לחוש דאמר כן להשליך מורא על היהודים דלא חיישי' להכי אלא היכא דמוכחא מלתא דלמרמא אימתא עביד אבל היכא דלא מוכחא מלתא לא תלינן להחמיר והביא ראיות לדבריו יע"ש, גם הראיה דיש לו מתרומת הדשן הוא מ"ש בתרומת הדשן סי' רל"ט על גוי מל"ת דס' שהיה לו סי' אלו נהרג סמכינן עליה ולא חיישי' שמא לא דקדק יפה בסימנים יע"ש, והנה אלו הראיות הם נכוחות ומספיקות לנדון הרח"ש דלא היה העדות שני חלוקות תני והדר מפרש אלא הכל חלוקה א' שהעיד א' שמעתי שספינה של איסטרוגיטו שנסעה ממקום פ' הרגו היהודים אשר בתוכה בכה"נ הוא דקאמר דאין לחוש דשמע אישטרוגינטו סתם והוא הוסיף לומר על סי האומדנא שנסעה ממקום פ' דאין לנו אלא לתפוס העדות כפי פשוטו כיון דליכא הוכחה למיחש דהוסיף על השמועה, אבל בנ"ד דהעיד הגוי לר' רחמים שני חלוקות תני והדר מפרש ומוכח מדבריו דלא הגידו לו רק שאסלאן ושותפו ירדו לספינה ונהפכה מוכח ודאי דמה שהגיד תחלה אסלאן הארוך מעירכם תנוח נפשו שאותו יהודי היה מחזיק בדתו הוסיף שני דברים על מה ששמע שאסלאן זה הוא מנא אמון ושאסלאן זה היה יהודי ואדרבא מדברי הרח"ש והראיות שהביא מוכח דהיכא דאיכא הוכחה למיחש דלמא הכי והכי הוה חיישי' להחמיר ולא תלינן להקל ודמיא נ"ד לההיא דחש מהריק"א בתשו' דף ק"א על ההיא דחביב וההיא דמהריב"ל ח"ב סי' ט"ו על ההיא דצירי יע"ש, וכבר כתבתי לעי' דכתב תרומת הדשן סי' ר"מ דאע"ג שסח הגוי לשון כולל המיתה כיון דסיים דבריו שבא עבור חיותו דהיינו הטביעה לא סמכינן אסתם דבריו אלא תלינן לחומרא שסח על פי האומדנא יע"ש ועיי' במהרי"ט ח"א סוף סי' מ"ח:
ועוד הביא ראיה ממ"ש פני משה ח"א סי' פ"ד על אהרן שהעיד שא"ל גוי א' שא"ל גויים קי אה ישמעל הרגו אותו לה ראייה ועל זה חשש הרב דלמא הגויים אמרו לו על איש אחר והגוי השומע ביודעו את ישמעל זה חשב שעל זה אמרו לו וע"כ בהרצותו הדברים לאהרן אמר לו על ישמעל הידוע ביניהם וכיוצא לזה חשש מהריק"א בההיא דחביב ומהריב"ל בההיא דצורי, וכתב הרב פני משה סי' הנו' דף רי"א ע"ב וע"ג דיש לחלק בין נדון שלו לנדון הרבנים דשאני נדון הרבנים דספרו בפרטות דברי הרצחנים ואין בדבריהם ממש מה שאין כן בנדון שלו שלא אמר הגוי דברים בפרטותן כמו שהגידו לו רק דרך כלל אמר וכו' יע"ש באריכות, ובנ"ד רצה לומר דחשיב דרך כללות משום דאמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' דהוה ליה למימר אסלאן ושותפו ומכח שין יתירא דאמר אמרו לי שאסלאן ושותפו וכו' מוכח דמספר דרך כלל ומסתמא ספרו לו דהיה אסלאן מנא אמון זהו כללות דברי הרב המורה השני כפי הרשום בזכרוני שפסקו כעת אינו בידי שלקחו מידי הרב המובהק המגן נר"ו לכתוב עליו, ולע"ד יראה דשין זו היתירא היא מלתא קלישא לעשות ממנה גופי הלכות ולבנות עליה חסרון גופה של עדות, ואדרבא הדברים מוכיחים דלא סיפר מה שאמרו לו דרך כללות אלא דרך פרטות איך היה טביעת אסלאן ושותפו ע"י היפוך הספינה ושלא יצא שום אדם זולתי אשה ויציאת האשה היתה ע"י שאחזה בקרני הפרה וכל הפרטים הללו אינם כללות אלא פרטי פרטות ומוכח ודאי דהדברים הללו ספרו לו לא פחות ולא יותר והוא הוסיף על פי האומדנא ב' דברים דהיה אסלאן מנא אמון ב' שהיה אסלאן יהודי והחששא היא רבה ועצומה בגופה של עדות ואין כל הטעמים הנז' מספיקי' לע"ד להוציאה מחזקת א"א אף מן התורה:
ושוב ראיתי במשפט צדק ח"ב סי' ס"ג על יהודי שהעיד דהגיד לו גוי א' שבאו בביתו ג' גויים שברחו מחמת רציחת דוד של ליפאנטו ובתוך משתה היין עמד א' מהם ושבח את עצמו ואמר שהרג יהודי א' ששמו דוד וכתב הרב מ"ץ דף קצ"ו ע"א דהגוי הזה השומע הוסיף על פי האומדנא דהיה הנהרג מליפאנטו כיון דשמע מהגוי דהרג לדוד והביא ראיה לדבריו מתשו' מרן מהריק"א בההיא דחביב ולא כתב להקל מטעם דסיפר דברי הרוצח דרך כלל יע"ש באריכות:
אמנם יראה לי דיש לבקש טעמים דעדות זה הוא על אסלאן הארוך היהודי מנא אמון אפי' תימא דלא הגידו לו רק באסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה ונהפכה והוא הוסיף על פי האומדנא שאסלאן זה היה מנא אמון והיה יהודי. ומנא אמינא לה מהא דאמרי' פ' בתרא דיבמות דף קכ"ב ע"א אבא יודן איש ציידן מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכייא ובא נכרי ואמר חבל על קולר של בני אדם שהיו הולכים לאנטוכייא שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ומפשט מעשה זה משמע דאפי' לא הזכיר מנין האנשים וגם לא הזכיר שהיו יהודים אלא בני אדם וגם לא הזכיר מקום היציאה רק העיר מקום ההליכה שהיו הולכים לאנטוכייא סגי בלי שום סי' אחר ולא חיישי' דלמא אחריני נינהו וטעמא דכיון דבעליהן של אלו אנו יודעי' דהיו הולכים לאנטוכייא ולא הגיעו לשם ולבתיהם לא חזרו וזה מעיד דהקולר שהיה הולך לאנטוכייא מתו וקברתים מסתמא תלינן דאלו הם זה נר' מפשט המעשה הזה:
אבל הרמב"ם פי"ג דין כ"ה כתב וז"ל וכן אם יצאו עשרה בני אדם כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאי' גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח הגוי לפי תומו ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פ' למקום פ' והם נושאים כך וכך מתו כלם וקברתים משיאים את נשותיהם עכ"ל, והרא"ם בח"א סי' ע"ד תמה על הרמב"ם במה שהצריך סימן מקום היציאה ומקום ההליכה דבמעשה שהוזכר בגמ' לא הוזכר אלא מקום ההליכה בלבד וגם כתב שם דמקום הליכתם לאו דוקא אלא ה"ה מקום יציאתן שאמר שיצאו מעיר פ' דתרווייהו משום סימנא הוו מה לי מקום יציאתם מה לי מקום הליכתן ועוד צדד לומר דאפשר דמ"ש הרמב"ם ממקום פ' למקום פ' לאו דוקא אלא בחד מינייהו סגי או מקום הליכתן או מקום יציאתם והריב"ל בח"א סי' ב' הביא דברי הרא"ם והוסיף לתמוה שנר' מדברי הרמב"ם שצריך שיאמרו שהם אסורים בקולר או נושאי' גמלי' דבגמ' לא נזכר סימן בעולם ואם בדוקא אמרן מפיו אנו חיים ואין לעשות נגד דבריי יע"ש ועיי' בהר"א ששון סוף סי' י"ד ישוב לדברי הרמב"ם גם בהרח"ש בקונטרי' דף י"ח ובתשו' סי' ל"ה ובתשי' הר"ש הלוי סי' ג' דף ס':
וא"כ דון מינה ואוקי באתרין שזה הגוי המגיד לר' רחמים אמר דהיה עם אסלאן הארוך היהודי מנא אמון ושותפו בשוק פ' והיו נועדים לעבור למקום פ' דרך הנהר וסיפר עוד הגוי דהוא היה לו איזה עסקים והם הקדימו וירדו לספינה הרי נתברר דהגוי הזה סיפר דאסלאן הארוך היהודי מנא אמון עם שותפו ירדו לספינה, וסיפר עוד דכאשר באתי אני על שפת הנהר לעבור ולילך לאותו מקום פ' אמרו לי שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה וכו' א"כ הרי יש לנו סימן מקום היציאה דמסתמא כשאמרו לו שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה היינו ודאי באותו מקים באותו נמל דליכא למימר דהם מספרים לו על שותפים שירדו בספינה בנמל אחר של כפר אחר דסתמיות הדברים הם ודאי על אותו נמל שהם יושבים בו וראיה לזה ממ"ש הרשד"ם ם' ג"ן על הגוי שהגיד ליהודי א' בהיותם יושבים בכפר הסמוך לסאלוניקי דפ' שהיה מוכר ברחוב העיר סחורה פ' הרגו אותו אע"ג דלא הזכיר שם העיר סאלוניקי היושבים בכפרים הסמוכים לעיר א' אינם אומרים אלא לעיר סתם ואינם צריכים לפרש לעיר פ' ומסתמא הוא כאלו קאמר בעיר סאלוניקי גם הרב הגדול מהר"י טיטאצק כתב בתשו' דכשהעד מעיד במקום האיש הנעלם פ' בן פ' נהרג או מת אין צריך להזכיר שם עירו דמסתמא על פ' מאותה העיר קאמר והביאו הרח"ש בקונטרי' דף ל"א ע"ג, גם הר"ש הלוי דף ס"ב ריש ע"ב כתב על גויה שאמרה בטריקולא יהודים שבאו ממקום פי' הרגום סתם באו ר"ל באו לכאן לטריקולא וע"ש, והכא נמי בנ"ד הנך שאמרו שאסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה סתמית דבריהם הוי דירדו בספינה באותו מקום באותו נמל א"כ הרי יש לנו סימן מקים היציאה, גם יש לנו סימן מנין דאמרו אסלאן הארוך ושותפו והוי כאלו אמר שני בני אדם שותפין דמנין הוי סימן כדכתב הרמב"ם וכן אם יצאו עשרה בני אדם וכי' ובודאי דעשרה לאו דוקא דכשהוא יותר מא' המנין הוי סימן כמ"ש הרא"ם בח"א סי' ע"ד וכל האחרוני' נמשכו אחר דבריו וכ' מרן מהריק"א בתשו' דף ק"ך ע"א יע"ש ובפרט דהרי"ף והרא"ש גרסי קולר של שני בני אדם שהיו הולכים לאנטוכיא כמ"ש הרח"ש בקונטרי' ותשו' סי' ל"ה באופן דסימן המנין הוי בשני בני אדם או ג' וכיוצא א"כ הרי יש לנו סימן מנין כדאמרן:
וסימן אחר דנקט הרמב"ם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכיוצא בדברים אלו השמיענו הרמב"ם דסי' דאסורים בקולר לאו דוקא אלא ה"ה סימן פחות מזה דהיינו נושאים גמלים כלומר דיש להם משאות סחורה של גמלים או רוכבים על גמלים ועוד כתב וכיוצא בדברים אלו כלו' סימן אחר כל דהו מעין דנושאים גמלים כמ"ש הגהות מיימון פ"ד משלוחים כל היכא דקאמר תלמודא כגון זה למדין ממנו דבר דומה קצת אע"ג דלא דמי לגמרי וכ"כ הרח"ש בתשו' סי' ל"ה דף קס"ה סוף ע"ג, ובנ"ד במקום סימן נושאים גמלים כלו' רוכבים גמלים הוא הסימן דירדו בספינה דמה לי סימן דרוכבים גמלים מה לי סימן דיורדים בספינה ויש ראיה מתשו' הריב"ל ח"א סוף סי' ב' על ג' יהודים שנסעו בספינה מבילוגראדו ובא עדות שנהרגו הג' יהודים שהיו בספינה מוכח מדבריו דסי' היותם בספינה הוי סימן כמו נושאי' גמלים וכ"כ הרח"ש בקונטריס דף י"ח ע"ב יע"ש, איברא דהרשד"ם בתשו' סי' מ"ד החמיר באותו נדון של מהריב"ל מ"מ שאני התם דלא יש הוכחות טובא יע"ש באופן דבנ"ד יש סימן מקום היציאה ויש סימן מנין ויש סימן דיורדים בספינה דהוי כמו סי' דנושאי' גמלי' ולדעת רוב הפוסקי' בהכי סגי ואע"ג דלדעת הרמב"ם מוכח קצת דבעי גם סימן אחר דהיינו גם מקום ההליכה ובנ"ד ליתיה להך סימנא מ"מ אפיק האי סימנא ועייל תרתי ותלת סימני אחריני חדא דבנ"ד הזכיר שם א' מהן שהיה אסלאן וגם שהיה ארוך ואפשר דזה האיש מ"ש עליו ארוך לא הוי כעין סי' דארוך וגוץ דאין קורים אותו ארוך כי אם במקרה לסימן בעלמא אלא הוקבע לו לכינוי שם ארוך על שם אריכותו והוקבע לו לכינוי שם אסלאן הארוך שכן בכל העדויות קורים אותו כן והוי שמו וכינוייו דעדיף משמו ושם אביי כמ"ש האחרונו' בכמה דוכתי ועיי' במהרי"ט בטור א"ה סי' ל"ו דשם שאשו אעפ"י שאינו שם העצם כיון דקרו ליה הכי חשוב שמו וה"ה באסלאן הארוך ומ"מ אפי' תימה דלא היה לו שם ארוך לכינוי אלא סימנא באקראי בעלמא דהיה ארוך הרי יש סימן שמו שהיה נקרא אסלאן ושהיה ארוך וגם שהשני היה שותפו ולא היה איניש דעלמא א"כ כשבאנו לשקול במאזני צדק אבני צדק עובדא דידן עם עובדא דאנטוכייא על פי החומרות שכתב הרמב"ם עובדא דידן עדיף מהתם מכמה אנפי באופן דעל פי הסימנין וההוכחות הללו שפיר עשה הגוי להוסיף על השמועה להודיע דמעשה שספרו לו היה על אסלאן היהודי מנא אמון דכיוין אל האמת בלי ספק גם יש להביא מתשו' מרן מהריק"א דף קי"ט ע"ד על מה שהעידו שנהרג יהודי א' קוסי ושהיה לו מעות הרבה דיצא מסמינדרא עם ג"יניצארו א' וקאטרג"י א' דאע"ג דלא הזכירו שם א' מהם יש להתיר משום דדמי למעשה דאנטוכייא ואעפ"י שלא אמרו לאיזה מקום היה הולך נראה לי שמה שאמרו שהיה מסופיאה עדיף טפי ממה שהיו אומרי' לאיזא מקום היה הולך וכ"ש שאמרו כמה דברים המוכיחים שהיה עמו מעות הרבה ושהיה קוסי שאעפ"י שאין דברים אלו כדאי להתיר אשה זו מ"מ הוכחות מיהא הוו וכבר כתב מהרי"ק בשורש קפ"ה להתיר היכא דאיכא הוכחות ואע"ג דבההוא עובדא הזכיר שמו ושם אביו ובנ"ד לא נזכר אפי' שמו איכא למימר כיון דבההוא עובדא לא הזכיר שם עירו ובנדון דידן הזכיר שם עירו ושם המקום שיצא משם א"כ אוקי חדא לבהדי חדא וקם ליה דינא דידן כי ההוא דינא וכו' עכ"ל ולפי דברי מרן מהריק"א בנ"ד דאיכא שמו אסלאן הארוך עם כמה הוכחות הדבר ברור דסיפור טביעת אסלאן הארוך הוא על אסלאן היהודי מנא אמון וא"כ הרי נתברר לנו דאסלאן הארוך היהודי מנא אמון שהיה לו שותף הוא שספרו עליו דהיה בספינה ונהפכה:
אמנם אכתי יש לברר הלשון הזה שאמרו אסלאן הארוך ושותפו ירדו לספינה קטנה ונהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שים אדם זולתי אשה א' שאחזה בקרני הפרה והיא לבדה יצאה אם עדות זה מספיק להוציאה מחזקת א"א מן התורה דהרי לא הגידו איך ראו שכיסו המים לאסלאן ושותפו אלא שנהפכה הספינה על פיה ולא יצא מן הספינה שום אדם והרי ידוע דבקצת הספינה יש כמו חדרים וכשנהפכה הספינה והייתה הספינה צפה על פני המים הפוכה יש לחוש דהיה אסלאן זה ושותפו אחוזי' בלוחות החדרים הספינה ולא נטבעו בנהר והיתה הולכת הספינה צפה על פני המים ואסלאן זה חי בתוכה עד שהגיעה הספינה למקום א' קרוב ליבשה ויצא אסלאן מתיך הספינה למקום אחר וספק זה הוא עצום בעיני בנ"ד ותמהתי על הרבנים המורים כמהר"ר מרדכי נר"ו וכמהר"ר אברהם נר"ו איך לא עמדו בספק זה ודנו בפשיטות דעדות זה דספינה שנהפכה חשיב עדות כאילו העידו שטבע אסלאן וכיסוהו המים ולא עמדו אלא בספק אחר דשמא לא שהא עליו כדי שתצא נפשו ולזה השיבו דנ"ד חשיב דשהא עליו מכח מה שהיו רואים שלא יצא מן הספינה שום אדם זולתי אשה א' ושיעור זה חשיב כשהא עליו והביאו ראיה ממ"ש מהרי"ט בא"ה סר כ"ו וכ' ל"א כמ"ש באריכות:
אמנם אעיקרא דדינא פרכא מי הגיד דטבע אסלאן בנהר וכיסוהו המים אי משים שהספינה נהפכה אין עדות זה מוכיח דטבע אסלאן בנהר וכיסוהו המים דדלמא נשאר אחוז בלוחות וחדרי הספינה מלמטה ולא נטבע בנהר ויצא למקום אתר וכן ים להוכיח מתשו' הריב"ש סו' שע"ט וז"ל ואם הוה בכאן מי שיעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא הייתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין בה היינו מקילין מדרבנן אבל כאן אין מי יעיד על הטביעה אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגייא ראה מכלוף מת על שפת הים ואינו אומר בפירוש שמכלוף היה בדוגייא ושהוא ראה בטביעתו ושהא שיעור שתצא נפשו עכ"ל הרי בהדייא דעדות שנהפכה הדוגיא לא חשיב ליה הריב"ש עדות שנטבע מכלוף ואין לומר דהתם מיירי שלא נודע שהיה מכלוף בדוגייא שנהפכה מדקאמר הריב"ש ואינו אומר בפירוש שמכלוף היה בדוגייא דהא מהריב"ל בח"א כלל א' סי' ג' דף ז' ע"ב והר"א ששון ריש סי' י"ב מייתי נוסח המעשה הזה בל הריב"ש כמו שמצאו בתשו' כתיבת יד של הרג משה הלאוזה שכתב בנדון הריב"ש וכתב שם לשון הגוי שסח וז"ל איך אתם אומרים שמכלוף חי כי באמת אחר יום אחד מעת שראינו הדוגייא שהיה בה היהודי מכלוף הפיכה על פיה ראיתי אני בעיני למכלוף הנז' מת על שפת הים וכו' ע"כ הרי דנודע דמכלוף היה בדוגיא שנהפכה ואפ"ה לא חשיב ליה עדות שטבע מכלוף כיון דלא העיד דהוא ראה בטביעת מכלוף וא"כ גם בנ"ד עדות הפיכת הספינה שהיה בה אסלאן אינו עדות שטבע אסלאן כיון דלא הגידו דראו טביעת אסלאן שכיסוהו המים:
ולע"ד יראה דמי שמעיד שראה שנהפכה ספינה שהיה פ' בתוכה הוי כאלו העיד שראה שנשברה ספינה שהיה פ' בתוכה ובדין נשברה ספינה תנן בפי"ג דגיטין ספינה המטרפת בים שהן בחזקת קיימים אבל ספינה שאבדה בים נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים ופרש"י המטרפת בים ועדיין לא טבעה משמע דסיפא דקתני ספינה שאבדה היינו שטבעה וכן גריס הרא"ש בסיפא ספינה שטבעה ויראה דנשברה הספינה דינה כטבעה וכ"כ הרשב"א בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח וז"ל ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה זה אינו כלום ואפי' אם נשאת תצא דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כמ"ש בפ' כל הגט יע"ש:
והרב בצלאל בתשו' סי' א"ך דף ע"ג ע"ד הביא דברי הרשב"א הנז' וכתב דהרמב"ם ור"ח חולקי' עליו בזה וזה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה ספינה שאבדה בים הוא שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה ע"פ המים להנהגת המים ולא נשאר עוגין ולא משוטות שיתנהגו בה עכ"ל משמע דוקא בכה"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלם נותנים עליהם חומרי חיים אבל אם העידו נשברה או שנטבעה בחזקת מתים הם מן התורה ואם נשאת לא תצא וכ"כ מרנא ורבנא בתשו' דמצא בפי' גיטין לר"ח וז"ל וספינה שאבדה בים שנשברו כליה המוליכין אותה והעוזרים לה והיינו כפי' הרמב"ם עכ"ל ועיי' בהר"א ששון סוף סי' י"ב ובמ"ץ ח"א דף מ"ז:
ואני ראיתי תשו' הרדב"ז והיא במודפסית סי' רע"ג שהביא תשו' הרשב"א הנז' ודברי הרמב"ם הנז' וכתב וכן מצאתי בפירוש גיטין החשוב שהיא ר"ח ז"ל ובסוף דבריו מסיק דאין לחדש מחלוקת בין הרמב"ם והרשב"א דמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. ונשארה הספינה על פני המים לאו למידק מינה שאם נשברה אין נותנין עליהם חומרי חיים אלא לאשמועי' דבכה"ג שהספינה שלימה שלא נשברה אלא כליה ומשוטיה נותנין עליהם חומרי מתים ואינם בחזקת חיים לכל דבריהם וחלוק זה נעלם מעיני אחרים ועשה מחלוקת בין החכמים ואני עשיתי שלו' ביניהם הלכך לא נפיק מספיקא דאורייתא עד שיעידו שנפל לתוך המים ושהא שם כדי יציאת נשמה כדברי הרשב"א עכ"ל:
וכיון דכן יש לתמוה על הרב בצלאל איך דקדק מדברי הרמב"ם דנשברה ספינה סגי מדאורייתא וכתב שרבו הרדב"ז כתב כן משם ר"ח ואנן איפכא חזינן שדחה דקדוק זה ועשה שלו' ביניהם וצ"ע, ואפשר דהרב בצלאל חולק על רבו הרדב"ז וס"ל דהרמב"ם. ור"ח פליגי אהרשב"א מ"מ קשה דהיה לו להרב בצלאל לבאר דאע"ג דהרדב"ז הסכים דעת הרמב"ם ור"ח להרשב"א מ"מ פשט דברי הרמב"ם ור"ח משמע דפליגי אהרשב"א:
וראיתי כי מהרח"ש בקונטרי' דף ן' ע"ג דחה דקדוק הרבצ"א ז"ל והסכים דברי הרמב"ם לדברי הרשב"א ושאר המפרשים דכשנשברה ספינה הוי ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא כמ"ש בשם הרדב"ז ז"ל וכן נראה מדברי מהרי"ט ח"א סי' י"ג אמנם ראיתי להרח"ש בתשו' סי' מ"ה דף קצ"ו ע"א דכתב סברות הרבצ"א לסניף היתר דס"ל להרמב"ם ור"ח דבשנשברה הספינה סגי מן התורה ואם נשאת לא תצא:
גם הר"א ששון סי' י"ב דף כ"ג דקדק מתשו' הר"ן סי' ע"א דס"ל להר"ן ורבוותא דעימיה דמאי דתנן בפ' כל הגט ספינה שאבדה בים נותני' עליהם חומרי חיים וחומרי מתים אם נשאת לא תצא יע"ש באריכות ובאמת שיש לי גמגום על דבריו ודבריו אינם מוכרחי' לומר דהכי ס"ל להר"ן כמו שיראה המעיין וליראת האריכות לא אזכרנו ובפרט שראיתי להר"מ אלשקר בתשו' דף ס"ה ע"א שכתב תשו' הרשב"א והריב"ש דבעינן שיעיד ששהא עליו כדי שתצא נפשו וכתב וכן נר' ממ"ש הר"ן בתשו' ונר' שהבין תשו' הר"ן כפי פשטה דלא כהר"א ששון יע"ש:
הרי נתברר דלדעת רוב הפוסקי' נשברה הספינה נותני' עליה חומרי חיים וחומרי מתים ואם נשאת תצא דהוייא ספיקא דאורייתא אלא דרב א' בזמן הרדב"ז והרבצ"א כתבו דלהרמב"ם ור"ח כתבו דשרייא מדאורייתא ולדעת הר"א ששון הר"ן ז"ל ורבוותא דעמיה ס"ל נמי דשרייא מדאורייתא, ולע"ד יראה דנהפכה הספינה הוי כנשברה ואפשר להחמיר ולומר דאף מאן דס"ל דנשברה הספינה שנייא מדאורייתא בנהפכה הספינה דנ"ד יסבור דהוייא ספיקא דאורייתא ואם נשאת תצא משום דאיכא לחוש דאסלאן זה נשאר אחוז בחדרי הספינה מלמטה והספינה הייתה צפה על פני המים עד שיצא ליבשה למקום אחר דהרי בנ"ד לא העדו שראו שנפל אסלאן לנהר וכיסוהו המים אלא שנהפכה הספינה ולא יצא מן הספינה שום אדם ואיכא למימר שנשאר אחוז בלוחות הספינה מלמטה ויצא למקום אחר וא"כ לא יצתה אשת אסלאן מחזקת א"א אף מן התורה:
ומיהו יש ללמוד זכות ולומר דיצתה אשת אסלאן מחזקת א"א מן התורה מטעם דהרי יצא קלא דלא פסיק דאסלאן זה נטבע בנהר וזה היה בשנת אמ"ת והרי עברו כמו ג' שנים ואם איתא דיצא למקום אחר קלא הוה ליה למלתא בהמשך זמן זה וכיון דאיכא קלא דלא פסיק דטבע אסלאן בנהר ונשתקע זכרו ואבד שמו אומדנא רבא הוא דטבע ומת בנהר ומהנייא הך אומדנא להוציאה מחזקת א"א מן התורה כיון דאבד זכרו ונשתכח שמו ותדע שכן הוא דהרי כתב הרמב"ם פ"ז מנחלות מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין אשתו לכתחי' הרי היורשי' נוחלי' על פיהם עכ"ל וכבר ידוע דמרן בכ"מ פי"ג מגרושין דין כ' דקדק מדברי הרמב"ם דבעינן שיעיד עליו ששהא עליו כדי שתצא נפשו ולא עלה הא לאו הכי אם נשאת תצא כמ"ש הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש בתשו' סי' ואלו הכא בה' נחלות לא חזינן דהצריך הרמב"ם שיעיד שטבע ולא עלה אלא בטבע לחוד ואבד זכרו סגי ליה לשאם נשאת לא תצא ובודאי דהחלוק הוא זה דבתוך השנה שנתעלם דלא אבד זכרו בעינן שיעיד העד טבע ולא עלה ואז דוקא אם נשאת לא תצא וטבע סתם לא מהני אבל טבע סתם בצרוף דאבד זכרו דעבר שנה א' ונתקיים עליו נשכחתי כמת מלב אז אם נשאת לא תצא עיי' מבי"ט ח"א סי' שכ"ו ענין זה די"ב חדש וע"פ זה בא על נכון ההוא עובדא דהאשה בתרא דסח גוי א' דטבע חסא ואר"ן האלקים אכלוה כוורי לחסא ומדבוריה דר"נ אזלא דביתהו ואינסיבה ולא א"ל מידי והרי התם לא סח הגוי דטבע חסא ולא עלה טבע סתם קאמר ואמאי אמר שם דאם נשאת לא תצא והאחרונים נדחקו דהתם לישנא קלילא נקט ולעולם טבע ולא עלה קאמר אמנם למאי דפרישית אתי שפיר דטבע סתם בצירוף דאבד זכרו דעבר שנה א' סגי והתם מיירי דאבד זכרו כנ"ל:
וכן יראה מדברי מהרי"א בפסקים וכתבים סי' לק"ט על אשה שיצא קלא דלא פסיק דבעלה מת ונהרג או טבעוהו ונשתכח שמו ואבד זכרו בדיעבד אזלינן בתר אומדנא דמוכח טובא דאלו היה חי היה נודע ונשמע לנו ובכה"ג אם נשאת לא תצא יע"ש באריכות:
א"כ גם אנו נאמר בעדות זה דהעידו דנהפכה הספינה שהיה בה אסלאן הנז' אע"ג דעדות נהפכה הספינה לחודיה לא סגי להוציאה מן התורה דיש לחוש שמא נשאר אחוז בחדרי הספינה מלמטה בצרוף דיש דעברו כמה שנים ונשתכח שמו איגלאי מלתא למפרע מכח אומדנא דמוכת דהאמת הוא שטבע בנהר ומת ואם נשאת לא תצא ולא רביע עלה אלא איסורא דרבנן דלכתחילה לא תנשא כנ"ל:
ועתה אבוא לבאר שאר עדויות מה הדין נותן בהן והנה בעדות הב' של הר' נסים עתרותי שהלך הוא ושמואל גאבלי לכפר א' בבית יהודי א' ואמרו ישתבח שמו ית' שכמו זה היום היינו עם אסלאן וענה היהודי הבע"ה ואמר זאת השבוע מצאתי ערל א' וסיפר עליהם ואמר שראה ב' יהודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות שהיו כאן והם ירדו לספינה וכו' הנה עדות זה לחוד מלתא דפשיטא דאינו מספיק להוציא את אשת אסלאן היהודי מנא אמון מחזקת אשת איש דמי יודע על איזה אסלאן היו מדברים אם על אסלאן מנא אמון עם שותפו או אסלאן מעיר אחרת עם שותפו ותו דהגוי הערל שסיפר על הטביעה לא הזכיר שם אצלאן אלא שראה ב' יהודים א' שמן וא' רזה המסבבים בעיירות כלומר שותפין שנטבעו וידוע דשמן ורזה לא הוו סימנים כלל אע"ג דמוכח מדבריו דהגיד דהיו שותפי':
אמנם על פי מה שהצענו דבעדות הא' של הר' רחמים דיצתה אשת אסלאן היהודי מנא אמון מחזקת א"א מן התורה ולא רביע עלה אלא איסורא דרבנן יש לצדד ולומר דהנה מכח עדות הראשון ידענו דאסלאן הארוך היהודי מנא אמון הוא ושותפו ירדו לספינה ונטבעו ואם אסלאן הארוך הזה האמת הוא דהיה שמן ושותפו היה רזה הרי יש כאן סימן א' דבשיתוף דא' היה שמן והב' רזה ושניהם ירדו בספינה צירוף זה חשיב כסי' א' דב' יהודים דא' שמן וא' רזה והם שותפים יחד ירדו בספינה וידענו דסי' זה היה באסלאן היהודי הארוך מנא אמון דהיה שמן ושותפו היה רזה ושניהם יחד ירדו בספינה כל זה הוא סי' א' ולא גרע מסימן דנושאים גמלים או אסורים בקולר, עוד יש סימן ב' דנהפכה הספינה שהיו הולכים בה ע"י רוח סערה ונטבעו השני יאודים וזה הסי' ידענוהו מכח עדות הא' דמקרה זה אירע לאסלאן הארוך היהודי מנא אמון דטבע הוא ושותפו ע"י הפיכת הספינה לא ע"י סיבה אחרת כדין נשברה ספינה או טבעה אלא ע"י היפוך הספינה א"כ מכח שני הסימנים וההוכחות הללו יש לומר דסיפור זה ששמע הבע"ה היה על אסלאן היהודי הארוך מנא אמון דדבר רחוק הוא לומר דאתרמי אלו המקרים ליהודים אחרים וכבר ידוע מ"ש בפ"ק דמציעא ופ"ג דגיטין מי איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ומכאן הולידו האחרונים להתיר בכמה דוכתי לענין עגונא אף דלא אמר שמו ושם אביו ושם עירו ע"י צירוף הוכחות המוכיחות דלא חיישי' לאתרמי הכי והכי ואע"ג דלא אשכחן דהתירו הפוסקי' פחות מתלת אתרמי וכדמוכח מתשו' המבי"ט ח"א ס"ס קי"ג דג' אתרמי בעינן ויראה לי דנפקא להו מהא דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו להתיר את האשה לדעת רוב הפוסקי' לכך בעו ג' אתרמי מכל מקום כבר ידוע דיש פוסקי' דסוברים דבשמו ושם אביו סגי ולדידהו יר' דב' אתרמי סגי וכיון דכן יר' לומר הא דהחמירו רבוותא דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו או תלת אתרמי היינו כשאנו באים להוציא את האשה מחזקת א"א מן התורה אבל בכל דוכתא דיצתה מחזקת א"א מן התורה ולא רביע עלה אלא איסורא דרבנן יש לסמוך אמ"ד דבשמו ושם אביו סגי וה"ה לתרי אתרמי ובנדון דידן כבר כתבתי דאיכא תרי הוכחות דסיפור זה דשמע הבע"ה היה על אסלאן הארוך היהודי מנא אמון איברא דיש לגמגם קצת דלא בא זמן בעדות זה ובשלמא אם היה כתוב בעדות דסיפור זה היה בשנת אמ"ת בזמן שנעלם אסלאן היהודי מנא אמון יש לומר דדבר רחוק הוא לומר דאתרמי הכי והכי אבל כיון שלא פורש זמן הוא דבר קשה לומר בכה"ג אמרי' מי אתרמי דאפשר דסיפור זה לא נאמר בזמן שנתעלם אסלאן הנז' והיה הסיפור על איש אחר שלא היה נקרא אסלאן ומיהו לזה י"ל דכיון דהעד בא להעיד מ"ש לו הבע"ה הנז' כדי שיתירו ב"ד מתוך עדותו לאשת אסלאן הנז' משמע דמה שהעיר לו הבע"ה היה סמוך לזמן שנעלם אסלאן מנא אמון ועוד יש הוכחה שהיה שם אחד מהן אסלאן דהרי כתוב בעדות זה דאחר יום שבת שהגיד להם הבעל הבית אותו סיפור ששמע מהגוי שנטבעו שני יאודים אחד שמן ואחד רזה על ידי היפוך הספינה שמעו מגוים שהיו אומרים חבל על אסלאן שירד בספינה הואי ושותפו וטבעו ולא נראו עוד וא"כ הרי יש כאן הוכחה אחרת דהנטבעי' בפרק ההוא היה שם א' מהן אסלאן והשני היה שותפי והרי הם ג' הוכחות הא' דשני בני אדם דא' היה שמן וא' רזה ירדו בספינה יחד והב' דנטבעו ע"י שנהפכה הספינה מכח רוח סערה והג' דהנטבעי' בפרק ההוא הא' היה שמו אסלאן והשני היה שותפו כל זה מאמת לפי הסברא הישרה ע"פ מה שידענו מכח עדות הראשון של ר' רחמים דעדות זה השני הוא על אסלאן הארוך היהודי מנא אמון וכיון דעלה בידינו זה דסיפור עדות השני היא בהכרח מכח ג' הוכחות דהוא על אסלאן הארוך היהודי מנא אמין דנטבע עם שוהתי לחששה דיש על אשת אסלאן מכח איסורא דרבנן דטבע בעלה במשאל"ס היא מסולקת על פי מה שבא בעדות זה השני דאחר ג' ימים יצא השמן על שפת הנהר יהיה חגור חגור של מעות ולקחו אותו כמו שנבאר לקמן בס"ד. והכלל העולה דעדות זה השני לחודיה לא הוה מהני מידי אמנם מכח עדות הראשון ידענו על פי הוכחות דעדות זה השני הוא על אסלאן הארוך היהודי מנא אמון וכבר רמזתי בריש דברי דכל זה הוא כשיתאמת ויתברר לב"ד דאסלאן זה היה שמן ושותפו שנעלם עמו היה רזה דאל"כ עדות זה השני לא מהני ולא מידי וזה ברור:
ועתה אלכה לי לעדות הג' כה"ר שמואל ביזיני נר"ו דהעיד דסח לו גוי מל"ת חיי לך שבק אסלאן אל טאויל ושותפו שולימאן שהיו מוכרים האלמוגים וכו' אם עדות זה לחוד מספיק להוציא לאשת אסלאן מחזקת א"א מן התורה ואען ואומר כי מתחלה יש לספק דכבר ידוע דאפליגו רבוותא אם מל"ת בעי קשר דברים לפניו ולאחריו וכאן בנ"ד אם לא אמר לו הגוי הזה רק דברים אלו חיי לך שבק אסלאן אל טאויל וכו' לא חשיב כמל"ת כיון דלא יש קשר דברים לפניו ולאחריו כדמוכח קצת מלשון הרמב"ם והטור והר"ן בתשו' והחזיק בזה הדרך בתשו' סי' א"ך, איברא כי מר"ן בב"י כתב בשם מהרי"ט דפשט המנהג להתיר בלי הקדמת דברים לפניו ולאחריו וכן דעת מהר"י בי רב ז"ל וכ"כ הרח"ש בקונטרי' דף י"ב ע"ד בשם הרא"ם והריב"ל דכן נתפשט המנהג, ואפשר לומר כי אפי' לדעת מהרד"ך יש להתיר בנ"ד כיון שאמר היהודי דהגוי סח לו מל"ת מסתמא תלינן דסיפר לו דברים לפניו והוא קצר ואפשר לדחות דאפי' בכה"ג לא סגי להרד"ך דאין כל אדם יודע גדר מל"ת ואפשר דכיון דהוא לא שאל לו לזה קורא מל"ת וכן נר' מדברי המבי"ט ח"ב ריש סי' מ"ט דף כ"ו יע"ש. ומיהו יראה דמ"ש חיי לך שבק זה חשיב כמל"ת דהרי הרד"ך מודה באומר חבל לפ' שמת ויי לפרשא זריזא מאן איכא בי חסא טבע חסא דזה חשיב קדימת דברים מה שמתאונן עליו הכא נמי מה שבירך לזה היהודי וא"ל חיי לך שבק חשיב כקדימת דברים ולא אסר הרד"ך אלא באומר מת פ' בלבד באופן דעלה בידינו דנ"ד חשיב מל"ת:
אך מה שיש לעמוד דרוב הפוסקי' העלו דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו והכא בנ"ד לא הסיח הגוי רק על שמו דאמר חיי לך שבק אסלאן אל שאויל ושותפו שולימאן וכו' ודלמא כמה אסלאן אל טאויל איכא בשוקא אמנם אין לספק בעדות זה דלמא על אסלאן גוי ושותפו שולימאן קאמר כדחש לה הרשד"ם א"ה סי' מ"ג בשם אסלאן וכדכתבתי לעיל בריש הפסק דאע"ג דהגוי הזה לא הסיח עתה דהיו יהודים מ"מ מכלל דבריו ממה שהגיד אח"כ מאין ידע דמתו שם מתברר מדבריו דהיו יהודים, וכיון דכן י"ל דאע"ג דלא הזכיר שם עירו של אסלאן מתוך הסי' וההוכחות ידענו דזה אסלאן היה אסלאן אל טאויל תושב נא אמון, והענין הוא דנר' מכלל העדויות דזה אסלאן תושב נא אמון עם שותפו היה דרכם לסבב בעיירות הללו שהם בין נא אמון ורישיד ודמייט ומצרים היושבים על נהר נילוס ואומנותם היה למכור אלמוגים א"כ הרי הוחזק לנו דאסלאן תושב נא אמון דרכו לסבב בעיירות הנז' שהם על נהר נילוס ואסלאן זה היה שמו אסלאן אל טאויל וכבר כתבתי לעיל דפשטא דמלתא יראה לו' דהוקבע כינוי זה אל טאויל על שם אריכותו ולא הוי כסימן דארוך וגוץ דעלמא דלא הוי סי' כלל משום דהתם סיימו להודיע במקרה פ' שהיה ארוך ולא הוקבע שם ארוך לקבע אבל אם הוקבע שם ארוך לכינוי על שם אריכותו ורובא דעלמא כשהיו מזכירין אותו היו אומרים אסלאן אל טאויל נמצא דהרי יש כאן שמו ושם כינוייו דעדיף משמו ושם אביו כמ"ש האחרונים בכמה דוכתי ואפי' תימא דארוך לא הוקבע לו לכינוי ברובה דעלמא רק הוא סי' בעלמא דהיה ארוך מ"מ בנ"ד חשיב דאמרו שמו ושם אביו דהרי אמרו דהיה לו שותף דהיה שלמה וידוע דכתבו הפוסקים דשמו ושם אביו לאו דוקא אלא ה"ה פ' אח פ' או משרת פ' או קרוב פ' וכ"ש דיש הוכחות אחרות דהיה ארוך ושם אומנותם דהיו מוכרים אלמוגים א"כ מלתא דפשיטא ואינה צריכה לפנים דכל הנך הוכחות דאיכא עדיפי משמו ושם אביו א"כ לא נשאר רק חסרון שם עירו דלא אמרו דהיה מנא אמון ולזה כבר כתבתי ורמזתי דכיון דידעינן דאסלאן חושב נא אמון שהיה לו שותף דנקרא שלמה היה מסבב למכור בעיירות הללו שהם על הנהר מקום שהגידו שנטבע אסלאן עם שותפו שולימאן מסתמא אמרי' כאן נמצא וכאן היה ולא חיישי' לאסלאן דעלמא דהיה לו שותף שולימאן:
וזה נלמד מהא דאיתא פ' האשה שלו' יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובא לאספמייא ושכיב שלחו מתם יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוא קא אזיל מקורטובא לאספמייא ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישי' רבא אמר לא חיישי' ופסקו הפוסקי' דהלכתא כרבא וכתבו הפוסקי' דהך עובדא מיירי בלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון אע"ג דשכיחי שיירות ובחדא לטיבותא שרינן א"א לעלמא והראשונים הקשו על הרי"ף דהכא פסק דבלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון אע"ג דשכיחי שיירות שרינן א"א לעלמא ובפ"ק דמציעא ובפ' כל הגט לענין גט שאבד פסק להחמיר דלא מהדרינן גיטא עד דאיכא תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות ולזה תירץ הרא"ש בפ' כל הגט ובתשו' כלל נ"א דגבי גט פסק להחמיר משום דיכול לתת גט אחר אבל גבי עגונה פסק להקל וכן תרץ הרז"ה בפ' האשה שלו' בעד הרי"ף דס"ל דיש לחלק בין גט לעגונה מטעם אחר יע"ש. ודע דיש מגדולי המורים דאפי' לענין גט דפסקו דכחדא לטיבותא מהדרינן גיטא ה"ה בה"ג ור"ח כמ"ש הרשב"א והר"ן בשמם בפ' כל הגט ונתבאר בא"ה סי' קל"ב ולפי דבריהם משמע דכ"ש דלענין עגונה בחדא לטיבותא שרינן א"א לעלמא:
אמנם יש כת אחרת מהפוסקי' דסוברי' דדעת הרי"ף הוא דגם גבי עגונא תרתי לטיבותא בעי לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות וכי תימא איך פסק הרי"ף בעובדא דיצחק ר"ג דבחדא לטיבותא דלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון אע"ג דשכיחי שיירות לא חיישי' לאחר לזה תרצו דכיון דידעינן דיצחק ר"ג מקורטובא יצא ללכת לאספמייא מסתמא תלינן דזה שהעידו עליו שמת אע"ג דלא העידו דהיה תושב קורטובא כיון דאמרו פ' בן פ' דיצא מקורטובא לאספמייא מת באספמייא מסתמא תלינן דאותו פ' בן פ' הוא תושב קורטובא דכאן נמצא וכאן היה וכל זה כתבוהו באריכות הרמב"ן בס' המלחמות והרשב"א ונמוקי יוסף גם הריב"ש בתשו' סי' תק"ח בעובדא דאברהם פרח מקשטילייא שבא עד א' ואמר דאברהם פרח נפטר בירושלם ולא העיד על שם עירו באותו נדון כתב הריב"ש דאם ימצא עדות דאברהם פארח מקאשטילייא בעל העגונה ההיא הלך לירושלם מצרפינן אותו עדות עם עדות אותו דאמר אברהם פארח נפטר בירושלם ואמרינן כאן נמצא וכאן היה ולא חיישי' דאותו אברהם פארח שנפטר הוא איש אחר:
והרא"ש בתשו' ריש כלל נ"א על מי שהעיד שראה הרוג לאיש א' ששמו מכלוף ן' מלול אע"ג דהעד לא העיד רק בשמו ושם אביו התיר לאשתו והביא ראיה לדבריו מהא דיצחק ר"ג. וכבר גדולי האחרוני' נתקשו הרבה מה ראיה מייתי הרא"ש מהא דיצחק ר"ג דהיו שם סימני' והוכחות הרבה, ולע"ד יראה דאלו היו כל אותם סימנים הרבים איך חש לה אביי בההוא עובדא לתרי יצחק וגם מראיות דמייתו אביי ורבא למלתייהו מוכח דפלוגתייהו בשמו ושם אביו לחוד כמו שיראה המעיין בסוגיא וא"צ להאריך בזה שכ"כ האחרוני' וכוונת פלוגתא דאביי ורבא לע"ד הכי הוי למה שלחו מתם כ"כ הוכחות וסימני' יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי וכו' ביצחק ר"ג דהוא שמו וכינוייו דהוי בשמו ושם אביו הוה סגי ולזה אמר אביי דשפיר עשו לשלוח כ"כ הוכחות וסי' דאלו בשמו ושם אביו לחוד אע"ג דלא הוחזקו חיישי' כיון דשכיחי שיירות ורבא סבר דלא חיישי' לשני יוסף בן שמעון כיון דלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירות ומה ששלחו כל הסימני' משום דמעשה שהיה כך היה וקרוב לזה מצאתי בתשו' הר"מ אלשיך סי' קכ"ו דף רכ"א יע"ש. ואיך שיהיה רבא סבר דלא חיישי' לב' יוסף בן שמעון כיון דלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירות ומכאן דן הרא"ש להתיר בעובדא דמכלוף ן' מלול:
וכי תימא מה סברא היא זאת של הרא"ש להתיר בשמו ושם אביו לחוד בלי הוכחה אחרת והלא החשש הוא קרוב לודאי דכמה יוסף ן' שמעון איכא בנעלם י"ל דנדון הרא"ש מיירי דמכלוף ן' מלול בעל העגונה שהיו רוצים להתירה היה ידוע מפי אחר דהיה שכיח בפיס וסביבותיה מקום שנמצא ההרוג והכי דייק בריש תשו' הרא"ש יש לחפש לה היתר כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו מכלוף ן' מלול ואין מכלוף ן' מלול אחר בעיר נ"ל דאתתא שריא להנשא וכו' ויראה דמ"ש שהיה שם בעלה תיבת שם גרסינן לה בקמץ ולפי זה הרי כתב שידוע שהיה שם כלו' בעיר פיס וסביבותיה היה שם בעלה של זו ואע"ג דהמעיד על המיתה דהעיד דראה הרוג למכלוף ן' מלול לא ידע אם היה אותו שהיה שכיח בפיס וסביבותיה מ"מ מצרפין עדותו עם מה שידענו אנחנו דמכלוף ן' מלול בעל עגונה זאת היה שכיח בפיס וסביבותיה ואמרי' דבעל העגונה הזאת הוא שמת דכאן נמצא וכאן היה כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן והרשב"א ונמוקי יוסף והריב"ש סי' תק"ח:
אך ראיתי בתשו' הראנ"ח ח"א סי' ע"ו דהביא שם דיש מי שפירש תשו' הרא"ש הנז' על דרך הנז' ודחה פירוש זה והעלה דמ"ש הרא"ש בריש תשובתו יש לחפש היתר כיון שידוע שהיה שם בעלה של אשה זו דאין לגרוס תיבת שם בקמץ אלא בצירי ודעת הרא"ש הוא דבשמו ושם אביו סגי כמו שהבינו כן כמה גדולים דזו היא כוונת הרא"ש ומ"מ לית הלכתא כהרא"ש בזה דבשמו ושם אביו לחוד לא סגי בלי צרוף הוכחה אחרת ועיי' בתשו' מרן מהריק"א דף ק"א ומהרי"ט לא"ה סי' ל' דפירשו דברי הרא"ש כדכתי' לעיל והסכימו אותם להלכה יע"ש:
ומ"מ הדין דין אמת דבשמו ושם אביו לחוד בצרוף הוכחה דידעינן דבעלה של עגונה זו הי' שם במקום שהעידו שמת במחוז פ' פ' בן פ' אמרינן כאן נמצא וכאן היה כיון דלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון אע"ג דשכיחי שיירות כמו שהוכחתי מדברי הגדולי' ובפרט מדברי הריב"ש סי' תק"ח בעובדא דאברהם פארח יע"ש:
וכן יש ללמוד מדברי מרן מהריק"א בתשו' דף ק' ע"ד על ההיא דחביב דאמרו דהרגוהו בדרך בלכתו ממקום פ' למקום פ' דאם היינו יודעים דהיה הולך באותו דרך שרינן לאשתו אע"ג דלא העידו על שם אביו ושם עירו יע"ש והביא ראיה מהא דיצחק ר"ג יע"ש באריכות:
איברא דמצאתי למהריק"א דסותר את עצמו בזה דהנה כתב בתשו' דף קי"א בההיא דאיברהים דהרגוהו במצרים סמוך לרחיים דסח גוי א' דהרגו ליהודי איברהים סמוך לרחיים ויהודי אחר העיד דהניח לאיברהים בעל פ' במקום ההוא סמוך לרחיים דהוי סימן להוכיח שזהו היהודי ההרוג אפי"ה לא רצה להתיר באותו נדון משום דלא הזכיר הגוי שם אביו דכמה אוברהים איכא בשוקא ואפשר דהנהרג היה איברהים אחר ואיך חשש לזה והלא בההיא דחביב דלא הוזכר רק שמו בלי שם אביו כתב להתיר בכה"ג ואפשר לחלק בין שתי התשובות ומ"מ יראה לע"ד דחומרא יתירא היא מ"ש בהא דאיברהים:
ומ"מ אפי' תימא לחוש להחמיר להך תשו' דמהריק"א דעובדא דאיברהים מ"מ נתברר מדבריו דאם היה אומר איברהים בן פ' או קרוב פ' הרגוהו בדרך סמוך לרחיים והיינו יודעים אנחנו מפי אחר דאיברהים בעל פ' הניחו באותו דרך סמוך לרחיים היינו מתירים את אשתו בלי פקפוק מטעם כאן נמצא וכאן היה:
א"כ בנדון דידן נמי דאנו יודעים דמלאכת אסלאן הארוך היהודי מנא אמון היה מלאכתו לסבב בעיירות שהם על הנהר של נילוס הוא ושותפו למכור אלמוגים א"כ כשסח גוי זה ואמר חיי לך שבק אסלאן אל טאויל ושותפו שולימאן שהיו מוכרים אלמוגים מסתמא היי על אסלאן של נא אמון דכאן נמצא וכאן היה ודומה לזה התיר המבי"ט סוף סי' קי"ג על גויה שהסיחה הרגו ב' יהודים שהיה שם שניהם אברהם והיה א' מהם אדום הפנים והיו מוכרים קצת טופאש יע"ש:
הכלל העולה דאע"ג דגוי זה לא הגיד על שם עיר אסלאן מכח מה שאנו יודעי' דאסלאן מנא אמון ושותפו שולימאן היו רגילים לסבב בעיירות למכור אלמוגים מסתמא מה שסח הגוי חיי לך שבק אסלאן אל טאויל וכו' הוא על אסלאן היהודי מנא אמון מכח מה שאנו יודעי' דאסלאן מנא אמון היה רגיל ומצוי עם שותפו שולימאן למכור אלמוגים:
וכי תימא מה הרווחנו בזה בשלמא אם הגוי הזה שסח כל ההוכחות וסימני' הללו הוא ראה במות המת בטביעת אסלאן ניחא דהוה אמרי' דנתברר מתוך עדותו מכח ההוכחות דאסלאן מנא אמון נטבע בנהר עם שותפו אמנם הוא לא ראה הטביעה וסיים דבריו מאין ידע זה ואמר שהם היו אצלי יום ב' ויצאו והלכו למקום פ' והלכתי אני יום ג' לזה המקום הנז' וספרו לי עליהם ואמרו לי שני יהודים עברו מכאן הא' ארוך והב' קצר ואסלאן הארוך לא היה רוצה ללכת ונתקוטט עם שותפו על שלא היה רוצה לילך ואח"כ הלך על כרחו בספינה וכו' ונהפכה הספינה והיהודים נטבעו וכו' בדברים הללו לא יש רק שם אסלאן וחסרו מכאן ב' הוכחות הא' דשם שותפו היה שולימאן הב' שם אומנותם דהיו מוכרים אלמוגים ונמצא דהגוי ששמע הסיפור הזה ב' יהודים עברו מכאן וכו' מכח אומדנא דידע דאסלאן ושותפו שולימאן שהיו מוכרים אלמוגים הלכו לשם כיון דשמע שאמרו אסלאן ושותפו נטבעו הוסיף על פי האומדנא ב' דברים דשותף אסלאן היה שמו שולימאן ושם אומנותם שהיו מוכרים אלמוגים ודמיא לההיא דחש מהריק"א בתשו' דף ק"א על ההיא דחביב והריב"ל ח"ב על ההיא דצורי כדכתיבנא לעיל בעדות הראשון:
והנה צריכין אנו לדון הסימנים וההוכחות הללו שאמרו שני יהודים עברו מכאן הא' ארוך והב' קצר ואסלאן הארוך לא היה רוצה ללכת ונתקוטט עם שותפי וכו' אם הם מספיקות ויראה לע"ד דהם מספיקות משום דמכלל דברים הללו יש ג' הוכחות, הא' דשני בני אדם הללו הם שעברו שם באותו היום היו יהודים ושותפים, הב' דאחד מהם היה שמו אסלאן, הג' דאסלאן היה ארוך וקרו ליה אסלאן הארוך ושותפו היה קצר וכבר כתבתי דאם קרו ליה אסלאן הארוך הוי כשמו וכינויו ומ"מ אפי' יהיה דלא קרו ליה רובא דעלמא אסלאן הארוך ונמצא דארוך הוא סימנא בעלמא דהיה ארוך מ"מ צירוף שני הדברים דאסלאן היה ארוך ושותפו קצר הוא סימן חשוב וכיון דאיכא ג' הוכחות מתירין האחרוני' מטעם דמי אתרמי הכי והכי כדאמרי' בפ"ק דמציעא ופ"ג דגיטין מי אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים ובתלת הוכחות סגי כדמוכח ממ"ש המבי"ט ס"ס קי"ג וכבר כתבתי דנפקה להו מדבעינן לדעת רוב הפוסקי' שמו ושם אביו ושם עירו וכנגדן הצריכו ג' הוכחות דבשלש הוכחות סגי לומר דלא חיישי' לומר דאתרמי הכי והכי וכבר כתבנו דבנ"ד יש ג' הוכחות מספיקות ומכח ההוכחות הנז' הגוי הזה השומע סיפור זה ב' יהודים עברו וכו' שפיר עשה לדון באומדנא מכח הוכחות וסי' דסיפור ההוא היה. על אסלאן דשותפו שולימאן ושהיה אומנותם מוכרים האלמוגים דכיון אל האמת בלי ספק על פי מה שידע הוא דהיהודים שהיו להם ההוכחות הנז' עברו למקום פ' באותו היום ולא חיישי' לאחריני דכאן נמצאו וכאן היו כדכתי' לעיל באריכות: