שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שבועות פרקא קמא · סוגיא דשעירים
כתבו התוס' אי בשוגג בר קרבן הוא הכא אתי שפיר דפשיטא ליה דלא מכפרא אבר קרבן וכו' ואם תאמר ונוקי כגון דא ידע ליה סמוך לשקיעת החמה ויש לומר דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא דלא תני ליה עד כאן יש לתמוה לכאורה בדבריהם דהאי דקאמרי ויש לומר הוי מילתא דפשיטא ומאי עלה על דעתן כשהקשו ואם תאמר והלא לעיל נמי כתבו הכא אתי שפיר וכו' וכד מעינן שפיר אשכחינן דהא לאו קושיא היא אדרבא איפכא קשיא והתירוץ לא הוי ולא מידי דהרי כתבו התוספות לקמיה אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דתלי גמי אטומאת מקדש וקדשיו דאתי לכלל חטאת ע"כ וכיון דכן הוא מאי האי דתרצו התוסו' דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא וכו' הרי לא נפקא ולא מידי דאנא אמינא דקרא דוקא במקדש וקדשיו אבל בשאר טומאות אי אתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה תלי ויש לתרץ בזה ולומר דסבירא להו לתוספות דאיך אפשר שלטומאת את מקדש וקדשיו לא תלי לעבודה זרה לגלוי עריות ולשפיכו' דמים שהם עבירות חמורות לא יתלי ומשום הכי תרצו דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא וכשהקשו ונוקי כגון דאתידע וכו' הוה סבירא ליה דקרא דמה פשעיכם מצי' לאוקומי במקדש וקדשיו דוקא ומי' עדיין קשה שהרי בתחילה כשכתבו התוספות הכא אתי שפיר דפשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן הוה סבירא להו לתוספות דקרא דמפשעיהם לא הוי דוקא במקדש וקדשיו ומשום הכי אתי שפיר וכשהקשו וכתבו ואם תאמר ונוקי כגון דאיתיידע וכו' ודאי סבירא להו דקרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא וכשתרצו וכתבו ויש לומר דהאי נמי נפקא מסיפא דברייתא וכו' סבירא להו דלא הוי דוקא בטקדש וקדשיו אלא אף בטומאת עבודה זרה וכו' מטעמא דכתבינן ואפשר לתרץ ולומר דמאי דכתבו התוספות לעיל הכא אתי שפיר הוי לפי סברת המקשה דלא אסיק אדעתיה לאוקומי קרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ומה שכתבו התוספות והקשו ואם תאמר ונוקי כגון דאתיודע לה סמוך לשקיעת החמה וכו' הוי לפי מאי דמשני המתרץ כגון במזיד דע"כ לפי האי שינוייא צריך לאוקומי קרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ומשום הכי הקשו ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וקרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ובמאי דכתבינן סליק יפה מה שכתבו התוספות ותו לא מידי ורש"י פירש בהך שמעתא ומנין לשיש בה ידיעה בתחיל' וכו' ולא לשאין בה ידיעה בתחילה וכו' אף על פי שאף היא אינה בת קרבן לכל חטאתם הראויה לבוא לכלל חטאת יצאת זו שאין בה ידיעה בתחילה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם עד כאן ויש לתמוה בזה הלשון טובא חדא דבגמרא אמרינן אימא פשעים דלאו בני קרבן לעולם אף חטאי' דלאו בני קרבן לעולם וכיון דכן הוא מאי האי דכתב רש"י ז"ל אף על פי שאף היא אינה בת קרבן לעולם כנראה מדבריו דשקולין הם ולא מקשה אלא מה ראית ובגמרא משמע דהדין נותן דבא למעוטי אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ועוד יש לתמוה בדברי רש"י דמאן לימא לן דבגמרא דמקשה תרתי חדא דאיפוך מיפך ועוד דנתכפר כפרה גמורה דתרווייהו לא איתנהו בברייתא ותרווייהו קשיא ליה לברייתא ואפילו אם תמצא לומר דאין לשון הברייתא משמע דמקשה תרתי מכל מקו קשיא דמאן לימא לן דהברייתא לא מקשה מנין דתולה ולא מכפר ואפשר לומר דמשום הכי כתב רש"י דלא גרסינן כל חיובי חטאות במשמע דאי הוה גרסינן הכי היה נראה דהיה מקשה דנתכפר כפרה גמורה ותו לא מידי בהך שמעתא:
ותו כתבו התוספות בהך סוגיא במאי דאיתמר ואימא יולדת וכו' לכך נראה לרבינו הם דהכא מספק יולדת פריך כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח הפילה וכו' והשתא פריך הכא דיתלה לה השעיר עד לאחר יום הכפורי' שתבי' חטאת העוף וכן כל הני דבסמו' אבל בפר' בתרא דכריתות. פריך דלא משני כלל דהשתא אתי שפיר דלא משני הכא כדמשני התם ע"כ ויש לעיין ולדקדק בדבריהם טובא חדא דכתב רש"י בפרק בתרא דכריתו' במאי דאתמ' התם אלא מעתה ספק יולדת שעב' עליה י"ה לא תייתי דהא כפר עליה י"ה דחטא שאינו מכיר בו לא המקום ב"ה אמר רב הושעיא לכל חטאת' ולא לכל טומאתם ולרבי שמעון בן יוחאי דאמר יולדת חוטאה היא מאי איכא למימר יולדת כי מייתי קרבן לא לאשתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפר מתיא וכו' ופיר' ולא לכפרה מתיא דהא מיכפרה בצער לידה וכן פירש לקמיה גבי נזיר לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה שנתנוול בגדול שער עד כאן ולפי זה יראה דעדיין הקושיא במקומה עומדת דכיון דהקרבן אינו בא כלל לכפר אלא לאשתרויי בקדשים אם כן לא היה צריך בכאן לתרץ רבי שמעון לטעמיה אלא לימא הכ' כדאמר התם יולדת כי מייתי קרבן לאשתרויי באכילת קדשי' ולא לכפרה מתיא והיאך יתלה אם אינו בא כלל לכפר א"א לאשתרויי באכילת קדשים ויש לתרץ ולומר דלא סבירא ליה לתוספות דלר' שמעון ובן יוחאי דאינו בא הקרבן כלל לכפר כדכתב רש"י ז"ל שהחטא צער הלידה מכפר ליה אלא בעיקרו לאשתרויי לאכיל' קדשי' הוא דאת' וכן נמי אתא לכפר החטא והשתא אתא שפיר דהכ' לא מצי לשנויי כדמשני התם דהתם דפריך איכפר כפרה במורא ולא יצטרך להביא קרבן משני שפיר לאשתרויי כאכילת קדשים הוא דאתא ולא לכפרה לחוד אתיא וכיון דכן הוא על כרחין אצטריך להביא קרבן לאשתרויי לאכילת קדשים אבל הכח דלא פריך אלא דליתלי' לא מצי משני כדמשני התם ובהכי סליקו יפה דברי התוספות ועוד יש לתמוה בדברי התוספו' דאמאי לא קשיא להו בדברי רש"י ז"ל שפירש יולדת שעבר עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואינה צריכה להביא קרבן עד כאן ונראה מדבריו דביולדת ודאי עסקינן ומאי שנא התם בכריתות לא פריך אלא מספק יולדת דמשמע דמיולדת ודאי לא מצי למפרך משום דבר קרבן היא ואבר קרבן לא מכפר והכא פריך מיולדת ודאי מטעמא דכתבו התוספות דהואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן ואפי' לרבי שמעון דאמר יולדת חוטאה היה מכל מקום עקרו אינו אלא להכשיר בקדשים עד כאן ועוד יש לתמוה במאי דדחק עצמו רבי' תם להביא ראיות דספק יולדת לא מקרי בר קרבן והלא מילתא דפשיטא דכיון דפריך התם בכריתות מספק יולדת ולא פריך מיולדת ודאי משמע בהדיא דספק יולדת לא הוי בר קרבן ויש לתרץ ולומר דטעמא דלא הקשו התוספות לפרש"י ז"ל מההיא דכריתות הוי משום דאפילו דנימא דיולדת ודאי לח הוי בר קרבן אפילו הכי לא מצי למפרך מיולדת ודאי משום שנאמר בשעיר המשתלח לה' חטאת חטא שאינו מכיר בו אלא השם וכבר אפשר לומר דמהאי טעמא נמי נדחק רבינו תם להביא ראיות דספק יולדת לאו בר קרבן היא ולא הוכיח מפשטא דשמעת' דכריתות דפריך מספק יולדת ולא מיולדת ודאי וכדכתבינן משום דאפשר לומר דאפילו דספק יולדת מקרי בר קרבן אפילו הכי שעיר המשתלח מכפר משום להשם חטאת חטא שאינו מכיר בו אלא השם ובהכי סליקו יפה דברי התוספות ודברי רבינו תם ותו לא מידי:
ותו בהאי סוגיא כתבו התוספות וזה לשונו אי נמי יש לומר דסברא הוא שלא יבואו וכולי ואין סברא לומר שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירע בין זה לזה והשתא אתי שפיר הא דקאמר לעיל ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון וכולי ויש לעיין ולדקדק בדבריהם טובא חדא שהרי כתבו התוספות לעיל ואם תאמר חיצון למה בא כלל ויש לומר משום טומאה שאירעה בין זה לזה עד כאן ואיברא דדברי התוספות סותרות זו לזו ואי אפשר להסכים ולכוון דבריהם אלא ודאי דאית לן למימר דדברי התוספות לעיל היו כפי השיטה הראשונה שהם סבורים שפנימי מכפר אדחיצון אף על גב דאיכא חיצון וכיון דכן הוא לא אתי חיצון אלא לטומאה שאירעה בין זה לזה עוד כתבו התוספות שיטה אחרינא והיא שנוייא בתרא דאין סברא לומר דאתי חיצון לטומאה שאירעה בין זה לזה לחוד וסבירא להו לפי זאת השיטה שהפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דליכא חיצון אבל היכא דאיכ' חיצון אינו מכפר פנימי אדחיצון כלל ובהכי ניחא האי קושיא ומיהו קושייא אחריתי דכתבו התוספות דהשתא אתי שפיר דקאמר לעיל ונפקא מיניה היכא דלא עביד חיצון ולא קאמר ונפקא מיניה להגן ביני ביני וכו' וכד מעיינן שפיר אשכחי' דצריך עייון איך אתי שפיר דהוה אפשר למימר דהפנימי יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל חטאת ויתלה נמי להגן ביני ביני על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף והחיצון יכפר כפרה גמורה ואף על גב דבהאי דפנימי תולה אדחיצון לא אתי לכלל חטאת כיון דבעיקר כפרתו דהיינו יש בה ואין בה אתי לכלל חטאת וכמו שכתבו התוספות לעיל ויכפר פנימי אדידיה ואדתיצון אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כדפרישית לעיל וצריך עיון ותו כתבו התוספות בהך סוגי' על שאין בה ידיעה לא בתחיל' ולא בסוף ואם תאמ' ולר' ישמעאל ניפך ונימא דפנימי מכפר דאין בה ואין בה ושעיר החיצון וכו' ולפי המסקנה וכו' ויש לעיין ולדקדק בדבריהם דמאי מסקנה ומאי דסליק אדעתין שייך הכא הא ודאי כדמשיני על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף סמיך אמאי דקאמר לקמיה ס"ל כרבי מאיר דאמר כל השעירי' כפרתן שוה על טומא' מקדש וקדשיו ויש לתרץ ולומר דהתוספות הוקשה להם דהמקשה דהקש' האי שעירי הרגלים ושעירי ראש חדש מכפרין תו הוה מצי לאקשויי דניפך ונימא דפנימי דאין בה ואין בה ושעיר החצון דיש בה ואין בה ומשני דהא לא הוה קשיא משום דיש לומר דמכל מקום טפי אתי לכלל חטאת יש בה ואין בה וכו' ומשום הכי לא הקשה תרתי אלא חדא דהאי שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין עוד כתבו התוספות בסוף הדבור וזה לשונם ואם תאמר לרבי ישמעאל למאי אצטריך לכל חטאתם ויש לומר דכי היכי דלא נימא דניכפר פרה גמורה עד כאן וצריך לעיין דאין דרך התוספות בכך להקשות בוקי סריקי ומילתא דפריכ' תרוציה בגמרא כגון האי דכיון דאמרינן לעיל דשמעינן מלכל חטאתם דבעינן דאתי לכלל חטאת וכן נמי דאינו מכפר כפרה גמורה וכיון דכן הוא מילתא דפשיטא היא דאפילו דלר' ישמעאל לא אצטריך לאשמועינן להנך דאתו לכלל חטאת מכל מקום הא אצטריך כי היכי דלא נימא דניכפ' כפרה גמורה ואם היינו אומרים דנפל טעות בספרי' במאי דקאמר לעיל אי כתיב מחטאתם כדקאמרת והוה ליה למימר אי כתיב לחטאתם כדקאמרת והוי פירושא הכי דאי הוה כתיב לחטאתם לא הוי שמעינן אלא דאתי לכלל חטאת ולא הוה שמעינן דאינו מכפר כפרה גמורה אצל כיון דכתיב לכל חטאתם שמעינן נמי דאינו מכפ' כפרה גמורה ודאי אי הוי פירושא הכי לא קשיא ולא מידי מאי דאמרן דהקושיא ודאי קושיא מעליא הוי דלישתוק מלכל ולא לימא אלא לחטאתם כיון דלא אצטריך השתא לרבי ישמעאל לאשמועינן אתי לכלל חטאת מסתות דליכתוב לחטאת' ומיניה ידעינן דאינו מכפר כפרה גמורה מדלת כתב ומחטאתם אבל קשה דהתירוץ לא הוי ולא מידי ועדיין הקושיא במקומה עומדת דנשתוק מלכל ולא לכתוב אלא לחטאתם ובהכי הוה סגי וכדאמרן ואפשר לתרץ ולומר לפי זה הדרך שכוונת התוספות לומר לחטאתם לכל חטאתם לא דריש וכדאמרן בעלמא כרת כריתות לא דריש וכיוצא בזה בכמה דוכתי בתלמודא ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות בהך סוגיא הא גמרינן ר"ח מיום הכפורים ולא פרכינן הכא לא גרסי' שכן מרובה כפרתו דראש חדש מיו' הכפורים קולא בעינן למילף שלא יכפרו נמי בשאר עבירות ולא שייכא האי פירכא דחומרא אלא גרסינן ולא פרכינן ותו לא והיינו פירכא שכן אינו תדיר עד כאן וצריך למסבר דברי התוספות דלדבריהם מאי האי דקאמר בגמרא התם כפרה מכתב כתיבה גלויי מילתא בעלמא הוא אי קח דכתיב' כפרה דמשמע לכל מילי וכמו שכתב רש"י דחטא שאינו מכיר בו אלא השם דכל חטאים שאינם ידועים במשמע והיכי הוי טעמא כי היכא דלא נפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר אדרבא דאצטריך מה מצינו דלא להוי ביה פירכא כי היכי דאפקינן קרא מפשטיה דמשמע כל חטאים שאינם ידועים במשמע וי"ל בדוחק דהכי קאמר דהכא בכולה מילתא גמרינן דסברא מבחוץ היא דדוקא בשאר עבירות מכפרי רגלי' ולא בטומאת מקדש וקדשיו דחמירי ואתה בא ללמוד מיום הכפורים ש כפר על טומאת מקדש וקדשיו שהוא עון כרת איכא למפרך מה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו אבל הכא דכפרה כתיבה ואתה בא למעט דהוה משמע דכל חטאים שאינם ידועים במשמע ואף על גב דהכי משמע מכל מקום לא מכרעה מילת כולי האי דאפשר לפרושי נמי קרא דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו אף על גב דמשמ' טפי דאיירי בכל חטאים שאינם ידועים מכל מקום מהני מה מצינו אף על גב דאיכא ביה פירכא לגלויי פירושא דקרא דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו ותו אצטריך לעיין ולדקדק דמילתא דפשיטא היא דתרתי הוה מצינן למפרך אר"ח חדא דמנא לן דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו כיון דאיכא למפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו והא לא קשיא דלהשם חטאת דאמרי' חטא שאין מכיר בו אלא השם כל חטאים שאינם ידועים במשמע ואין אתה בא אלא למעט וליכא למפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו וכמו שכתב רש"י ז"ל ועוד איכא למיפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר ומשום הכי אינו מכפר אלא בטומא' מקדש וקדשיו ולא בשחר עבירות והא נמי לא קשיא משום דהוי גלויי מילתא בעלמא וכדכתבינן וכיון דכן הוא קשה לפרש"י ולגרסתו אמאי לא חש תלמודא לשנויי הפירכא דמה לכפורים שכן אינו תדי' וכן לגרסת התוספות ולפירושם אמאי לא חש תלמודה לשנויי פרכא דמה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו ועוד יש לתמוה בדברי התוספות דלפי הגירסה שלהם הוו להו לפרושי דמאי דקאמר הא גמרינן ולא פרכינן דעל תרתי פירכי דמה לכפורים שכן מרובה כפרתו ומה לכפורים שכן אינו תדיר קאמ' ועוד יש לתמוה בדברי התוספות דנראה דדבריהם סותרות זו לזו שהרי כתבו ואם תאמר נילף במה הצד מתרויהו וי"ל דאיכא למיפרך שכן מרובה כפרתו דר"ח הואיל ותדיר חשוב קצת מרובה כפרה עד כאן משמע מדבר ה' דתדיר ומרובה כפרתו ענין אח' וממין אחד הם וכיון דכן הוא היאך כתבו התוספות דאי לאו דגלויי מילתא בעלמא הוה מצינן למיפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר ומשום הכי אינו מכפר בשאר עבירות ולפי דבריהם שכתבו שתדיר חשיב קצת מרוב' כפר' אם כן ליכא למיפרך מה לכפורי' שכן אינו תדיר והלא דברים ק"ו אם כפורים שהוא מרובה כפרתו אינו מכפר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ולא בשאר עבירות ראשי חדשים דחשיב קצת מרובה כפרתו ולא לגמרי אינו דין שלא יכפר אלא אטומאת מקדש וקדשיו ולא אשאר עבירות נמי וכד מעיינן אשכחינן דהא לאו קושיא היא כלל דמה שכתבו התוספו' שתדיר חשיב קצת מרוב' כפר' לאו למימר' דר"ח אין לו חומר אחריתי אלא שהוא חשיב קצת מרובה כפרה אלא כוונתם היא לומר שהחומרא של תדיר היא מתחלק לשתי חומרות ועיקר החומרא היא שהוא תדיר וכיון שהוא תדיר נמשך שיהא חשיב קצת מרובה כפרה ומשום הכי כדיליף חדא מחדא דפרכינן קולא וחומרא ולא כל דהוא פריך מה אראש חרש שכן תדיר וליכא למימר דניליף במה הצד משום דפרכינן לתרווייהו דמרובה כפרתן שתדיר חשיב קצת מרובה כפרה ופירכא כל דהו מיהא הוי ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות וזה לשונם כדאמר רב חמא שעיר ושעיר תימא ועצרת דלא כתיבה ביה ושעיר מנא לן אי בבנין רב דשאר רגלים תיפשוט מהכא דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בבניו אב וכו ווש לתמוה דדברי התוספות סותרות זו לזו דהרי לעיל כתבו ור"ת והיכי בעי למילף מיום הכפורים והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב ומה צריך פירכא דשכן מרובה כפרה וי"ל דאצטריך האי פירכא דלא נילף ער"ח דאי פרכת מה לר"ח שכן תדיר נימא י"ה יוכיח אבל השתא דאיכא פירכא ליכא למימר תוכיח ע ע"כ משמע מדבריהם דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמ בבנין אב ליוכיח וכיון דכן הוא מאי האי דהקשו התוספות תימא ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן וכו' והלא שפיר מצי למילף עצר מר"ת וכי וכי תימא מה לר"ח שכן תדיר שאר רגלים יוכיחו ועוד יש לתמוה במאי דכתב התוספות לעיל ואם תאמר והיכי בעי למילף מיום הכפורים והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב עד כאן ומאי קושיא ואפילו דהוי בעיא ולא אפשיטא מכל מקום חביבה ליה למקשה לאקשויי אפי' את"ל דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב אפילו הכי לא ילפינן מכפורים משום דאיכא למיפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו ותו יש לתמוה במאי שכתבו ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן אי בבנין אב דשאר רגילא תיפשוט מהכא וכו' ולמאי אצטריך להו לתוספות לאקשויי מפרק איזהו מקומן והלא בסוגיא דידן פריך לקמיה תינח כל דכתב ביה ושעיר עצרת ויום הכפורי' דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן אמר קרא אלה תעשו להשם במועדיכ' והוה להו לאקשויי ולמימר אי בבנין אב אם כן היכי פרכינן לקמן תינת עצרת ולא עוד אלא דלא הוה להו לתוספות למימר אלא הכי היכי מסקינן הכא כדאמר רב חמא ולא אקשינן ולא מידי ולקמן פרכינן ההיא דרב חמא תינח כל דכת' ביה ושעי' עצר וי"ה דלא כתי' ביה ושעיר מנא לן מסקינן אלא אמר רבי יונה ולהשיב דברים נכוחים להנך קושיי ותמיהי צריך עיון ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות אמר קרא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון אפירכה קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי ודווקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון וצריך לעיין ולדקדק דהרי כתבו התוספות לעיל וז"ל וא"ת אמאי לא משני דאי מכפר נמי אדחיצון א"כ תהיה כפרה זו פעמים בשנה ויש לומר דאין לחוש כיון דעקר כפרתו הכתובה בו דהיינו יש בה ואין בה לא תצא אלא פעם אחת בשנה עד כאן ואם כן כיון דאנו מוכרחין על כרחין למימר מחמת אותה קושיא דסגי דעיק' כפרתו לא תהא אלא פעם אחת בשנה למאי אצטריכו התוספות לתרוצי הכא דאותה אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון הוה סגי להו למימ' תירוצא דקאמרי לעיל דבעיקר הכפרה הכתובה בראש חדש דהיינו טהור שאכל הטמא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון ולא עוד אלא דלא הוו להו למימר ולתרוצי הכא אלא למסמך אמאי דחריצו לעיל ולכאורה ולפום ריהטא היה נראה לתרץ ולומר דההיא תרוצא דקאמרי התוספות לעיל לא אצטריך למאי דקאמרי לקמיה וזה לשונו ואין סברא שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירע בין זה לזה עד כאן וכיון דכן הוא דסבירא להו לתוספו' להך שרמז דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דלא עבד חיצון אם כן תו לא אצטרכינן לההוא תרוצא דלעיל משום דלא קשיא ולא מידי דהרי אף על גב דפנימי יכפר אדחיצון מכל מקום כפרה זו אינה אלא פעם אחת בשנה כיון דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דליכא חיצון אבל היכא דאיכא חיצון פנימי אינו מכפר אלא אדידיה לחו' וכיון דלא אצטריך ההוא תרוצא למאי דמשני אי נמי וכו' ואין סברא שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאורעה בין זה לזה משום הכי לא סמכו התוספות אתרוצא דלעיל ומצאו להם תרוצא יותר מרווח ואין להקשות ולומר לפי מאי דכתבינן דלעיל לא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי וכו' משום דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דלא עבד חיצון ואם כן אין כפרתו אלא פעם אחת בשנה א"כ אף הכא נמי לא קשה ולא מידי ולמאי אצטריכו להו לתוס' לתרוצי הכא כלל ויש לומר דדוקא לעיל הוא דאמרינן דלא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי מטעמא דכתבינן אבל הכא דאמר קרא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון משמע דמאי דמכפר ראש חדש אין אחר מכפר לעולם ואי הוה אמרינן דהיכא דנשבר הציץ דראש חדש מכפר אדציץ אם כן כבר אשכחינן דהציץ יכפר על מאי דמכפר ראש חדש לפעמים היכא דנשבר הציץ ומשום הכי אף על גב דלעיל בשעיר הפנימי לא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי וכו' משום דהא אינה אלא פעם אחת בשנה כיון דהפנימי אינו מכפר דוקא היכא דלא עביד חיצון מ"מ הכא אפילו לההוא תרוצא דמשני אי נמי וכו' אפ"ה קשיא ולהכי אצטריכו לתרוצי ותו איכא לאקשויי בפשטא דהך שמעתא דלמאי אצטריך למימר ונפקא מינה לאורעה בין זה לזה אמאי לא קאמר נפקא מינה היכא דלא עבד ראש חדש והתוספות לעיל הוקשה להם זאת הקושיא ותרצו וזה לשונם הכא לא קאמר ונפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון וההיא תירוצא לא שייך הכא כלל ואם כן הקושיא במקומה עומד וצריך עיון וגם בקושיא הראשונה כד מעיינן שפיר אשכחי' דההיא תרוצא לאו תרוצא מעליא היא משום דאפילו ההוא שנויי' דהפנימי אינו מכפר אלא דווקא היכא דלא עבד חיצון אפילו הכי קרינן ביה שפיר שמכפרת היא פעמים בשנה. ותו כתבו התוספות בהך סוגייא רב אשי אמר העדה נרא' דלא פליגי ועל כרחך אצטריך דרשא דאות' משום פירכא דלקמן דרגלים אמאי לא מכפרי אדראש חדש ודרש' דרב אשי נמי אצטריך לר' שמעון בן יהוד' דלא משמע ליה כדלקמיה ע"כ ולכאורה נראה דתמיהא מילתא כיון דקאי כרבי שמעון דדריש אותה וכדמוכח לקמיה אמאי אצטריך רב אשי למימר עון הקדשים ולא עון העדה ולאו מילתא היא כלל דתוספות סבורים דרב אשי בא לתרץ דמצינן לאקשויי התינח לר' שמעון דדריש אותה דלא מכפר ציץ אדידיה ואדראש חדש ומשני עון הקדשים קדשים ולא העדה וכיון דקאי במלתא דציץ בעא לסיומי במילתיה אליבא דכולהו תנאי ורבי שמעון לא דריש קדשים הקדשים דה"א יתירא לא דריש ורבי שמעון בן יהודה דאותה לא משמע ליה אצטריך ליה למדרש ה"א יתירא דהקדשים ומיהו קשה דהא דהעדה למאי אצטריך ליה לרבי שמעון בן יהודה דלמעוטי עדה ולא קדשי' הא אית ליה עון אח' הוא נושא ואינו נושא שתי עונות כדדריש לקמיה ודוחק הוא לומר דדריש הא יתירא דהקדשים ולא דריש הא יתרה דהעדה ותו כתבו התוספות ואיתקש שעיר רגלים לשעירי ראשי חדשים ואם תאמר הוי דבר הלמ' בג"ש דראשי חדשים מציץ חוזר ומלמ' בהיקש וכו' ואי אמרינן דפנימי נמי אתקש בהאי היקשיה דמועדות לכאורה היה נראה לדקדק ועדין הקושיא במקומה עומדת השתא דלא אסיק אדעתין הקישא דואלה תעשו לה' במועדיכם ולאו מילתא היא דכוונת התוספות היא לומר דלפי המסקנא אתי שפיר וכמו שכתבו התוספות דלהקישא דרבי יונה קא סמיך והוי כמו וכו' והמקשה כשהקשה התינח היה מצי לאקשויי נמי תיפשוט פלוגתא דרב פפא ומר זוטרא ובמאי דקאמרי התוספות אמאי אצטריך לרבי יהוד' חטאת לה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' הא אתקש ראשי חדשים ורגלים וכו' לכאורה היה נראה לא שויי דאי לא הוה כתיב חטאת לה' הוה אמינא דראשי חדשים אתי לטהור שאכל את הטמא דאיהו נמי מילתא דקדש הוא ולאו מילתא היא דאף על גב דלא הוה כתיב חטאת לה' מכל מקום טפי הוה לן לאקושי בטומאת מקדש וקדשיו ובאין בה מלאוקומי ר"ח בטהור שאכל את הטמא דלא הוי הקישא עולי האי ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות אלא דרגלים נכפר אדראשי חדשים הא דלא פשיטא ליה דרשה דאותה כמו דרשה דעון משום דרבי שמעון בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה וכן צריך לפרש בסמוך גבי דרשה דאחת דפשיטא ליה טפי דרשה דאחת בשנה מדרשה דאחת יכפר עד כאן וצריך לדקדק במאי דקאמרי התוספות וכן צריך לפרש וכו' דבשלמא לעיל פשיטא ליה מטעמא דקאמר דרבי שמעון בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה אבל גבי דרשה דאחת אמאי פשיטא ליה טפי דרשה דאחת בשנה מדרשה דאחת יכפר ואפשר לומר דכוונת התוספות היא לומר דהמקשה פשיטא ליה דרשה דאחת בשנה טפי מדרשה דאחת יכפר כפרה אחת מכפרת ואינו מכפרת שתי כפרות משום דאסיק אדעתיה הא דאמרינן לקמיה אליבא דרבי שמעון בן יהודה שאני הכא דאמר קרא יכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שני כפרות מכפר ומשום הכי הקשה דהא כי כתיב אחת בשעי' הפנימי הוא דכתיב והמתרץ קאמ' ואיתקוש חיצון לפנימי ולא חלק כמו שחלק רבי שמעון בן יהודה ואף בוכפר אהרן על קרנותיו אתא בשנה אתקש חצון לפנימי ותו לא מידי ותו בסוגיא דשעירים בסוף פרקא כתבו התוספות ויש מפרשים דיום הכפורים בלא שעי' המשתלח מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך וכו' והא דנקט כגון דחנקתיה אומצא לאו דווקא וכולי אי נמי אפילו לא מת בו ביום וכולי יש לעיין ולדקדק דהאי אי נמי דפרישו ביה התוס' להאי פירושא הכי הוא לכולה פרושי ומאי חדושא אתו התוספות לאשמועינן ותו יש לדקדק דלכאורה לא הוו צריכי התוספות למימר אלא דמאי דנקט וחנקתיה אומצא לאו דווקא אלא לרווחא דמילתא ותו לא ולמאי אצטרוכי למימר דיום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך ותו הוה להו למימר נמי שמת קודם שנשתלח השעיר ואיברא דהנך דקדוק לאו מילתא נינהו דודאי אי לא הוו אמרי התוס' דיום הכפורים אינו מכפר אלא עד שתחשך והוה אמרינן דיום הכפורים אינו מכפר כלל בלא שעיר אם כן למאי אצטריך בגמרא לאוקמי אי נמי דאכל סמוך לשקיע' החמה לוקמה דאכל אחר שנשתלח השעי' ולא שייך אי נמי דהיא היא אוקמתא קמיית' שהרי כתבי התוספות דלא דוק' נקט ומשום הכי אצטריכו התוספות למימ' דיום הכפורי' בלא שעיר המשתלח מכפ' אבל אינו מכפר עד שתחשך ולפי האוקמת' קמיית' אצטריך לדחוק דמת באותו היום אם אכל אחר שנשתלח השעיר ואם אכל קודם שנשתלח השעיר אצטריך למימר דמה קודם שנשתלח השעיר ולפי אי נמי לא אצטריך לדחוקי דמת באותו היו' אלא אפילו אחר כמה שנים והוצרכו התופסו' לפרושי אי נמי להך פירוש משום דלפרושי אחריני דאכל אומצ' וחנק' דוקא אתי שפיר דנאיד מאוקמת' קמיית' משום דדחיק' ליה מלתא לאוקומי כרת דאורייתא באכל אומצא וחנקיה דהויה מילתא דלא שכיחא אבל לפי הך בתרא דלא דחיקא מילתא כולי האי הוקש להם דאמאי נייד מאוקמתא קמיית' ומשום הכי תרצו דנאידו מאוקמתא קמייתא כי היכי לאוקמי כרת דאורייתא במת אפילו לאחר כמה ימים ותו לא מידי ותו בהך שמעתא דסוף האי פירקא צריכ' צילותא כיומא דאסתנא דקשיא בה טובא בפשטא דשמעת' ובדיבורי' התוספות ז"ל חדא דכתב רש"י ז"ל דהאי יכפר בתרא השוה כהני' לויים וישראלי' וכולי ותמיהא מילתא דהאי יכפר לגופיה אצטריך לרבות הלויי' ותו מאי קא בעי מאי טעמא דר' שמעון והלא נמקו עמו שהוא בעצמו נתן טעם לדבריו במתניתי' ובברייתא דכשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הכר וכולי ותו דקאמר ואם נפשך לומר ומפרש בגמרא וכי תימא ביתו כתיב וכולי ומה בזה והרי הותר מכללו ותו במאי דקאמר מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה וכו' וכתב רש"י ז"ל מאן תנא להך מתניתא דקתני מעתה אין להם כפרה דמשמע דאם לא יכפרו בפר אין להם כפרה וכולי ומאי קושיא דהכי נמי הוא אפילו לרבי יהודה דאי לא דהוה כתיב יכפר הוה אמינא דאין להם כפרה כלל אפילו בשאר עבירות ותו כיון דהמקשה לא הוה קשה ליה אא מאי דקאמר במתנתיא מעת' אין להם כפרה דמשמע דאין להם כפרה כלל הוה ליה לשנויי הכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו ותו לא מידי ואמאי איצטריך למימ' מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירו' וכמו דמצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות וכולי ואיברא דאי לאו רש"י ז"ל בפשטא דשמעת לא הוה קשה ולא מידי דהוה אמינא דהכי פרושה דשמעת' דבשלמ' לרבי שמעון לא קשה דכהנים אין להם כפרה אלא בפר אבל לרבי יהודה דיש להם כפרה בשאר עבירות מאי קאמר כשהוא אומר יכפר על הכהנים והא מצינן לאוקומי קרא אשאר עבירות ומנא לן טומאת מקדש וקדשיו דמתכפרי בפרו של אהרן והכי' קאמר דאי כרבי יהודה הא אמר כהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח ומצינן לאוקומי קרא בשאר עבירות ומשום הכי משני וכמו שמצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כך יש להם כפר' בטומאת מקדש וקדשיו כך היה נראה לפרושי פשטא דשמעתא אי לאו דפר"שי ז"ל וצריך עיון בדברי הרב ז"ל ובדברי התוספו' קשיא טובא חדא במאי דכתבו אם כן מצינו בשעיר של עם שהותר מכללו עד כאן ומה בכך והלא אפי' שעיר של עם הות' מכללו אפילו הכי כיון דכתיב ביתו וכולם קרויים ביתו מוטב שיכפרו בפרו של אהרן ולא בשעיר של העם ואף על גב דהותר מכללו ואפי' מקמי' דאסקינן דכולם קרוי' בית אהרן לא קשה ולא מידי דהלוי' יכפרו בפרו של אהרן שהות' מכללו אצל כהנים ולא שייך למפרך מאי דהקשו התוספות לפי המסקנה ואי בשל אהרן לא אקרי ביתו דהכי נמי כהנים לא אקרי ביתו ואפי' הכי משום דהותר מכללו אמרינן דכהני' מתכפרין בו הכי נמי דאמרינן דהלוי' מתכפרין ומאי דהקשו התוספות ואי בשל אהרן לא אקרי בית היינו למאי דמסקינן דכהני' אקרי ביתו דבית אהרן כתי' וכיון דכן הוא צריך עיון בדברי התוספו' דלא קשה ולא מידי דלוים במאי יתכפרו דמצינו להם כפרה מקמיה דמסקינן דכולם ביתו יתכפרו בפרו של אהרן שהותר מכללו וכדאמרינן ובתר דמסקינן דכולים קרוים ביתו יתכפרו בשעי' של העם דאית לן למימר דלא אתי אשר לעם אלא למעוטי כהנים ותו לא מידי ותו כתבו התוספות האי אבעי ליה לכדתניא וכולי מדאצטריך קרא לומ' דלא מייתי אצל כהנים אלמא מתכפרין בו ומשני תנא הכי קשיא ליה וכולי וקרא אצטריך שלא תאמר כיון דמצינו שיש להם כפר' יתכפרו בשלו ויביא משלהם וכולי ויש לתמוה בדבריהם טובא דמי דחקם למימר דפריך וקרא אצטריך וכו' ותו דהא לעיל אמרינן דמאת עדת בני ישראל נפקא דלא יביא משלהם ואף על גב דכתיב אש' לעם למעוטי שאין הכהנים מתכפרין בדעם והאי לאו מילתא היא דלא אתא מאת עדת בני ישראל אלא לאייתור אשר לעם ותו מאי האי דכתבו התוס' וקרא אצטריך שלא תאמר כיון דמצינו דיש להם כפרה יתכפרו בשלו וכולי והא אנן מדלא כתיב יכפר קיימינן ואי מאי דקאמרי הוי לבתר דידעינן דכתיב יכפר מילתה דפשיטא היא דקרא אצטריך שלא תאמר דכיון דמצינו שיש להם כפרה שיביא משלהם ומאי אתו התוספות לאשמועינן ותו יש לתמו' במאי דכתבו התוספות וקצת תימה דמאי פריך נימא דהא דדרשינן דלא אייתי משל צבור וכולי ולכאורה נראה דהוי תמיהא רבא דמילתא דפשיטא היא דמאי דדרשינן בהך ברייתא דקאמר משלו הוא מביא, דודאי דהיינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרים בו דהיינו לפי קושטא דמילתא דכתיב יכפר ועוד יש לתמוה בפשטא דשמעתא דלמאי אצטריך לאתוי ברייתא והלא לעיל מקשינן והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם להוי וטעמא כמו שכתבו דפשטא דקרא משמע מדעם ואף הכא נמי פשטא דקרא משמע אשר לו משלו ולמאי אצטריך לאיתוי ההיא ברייתא דשלו הוא מביא וכו' ואם משום הא לחוד לא הוה קשיא דמצינן למימר דאצטריך לאתויי הברייתא כי היכי דלא נימא ההוא משלו אחרינא קאתי וכדאמרן לעיל ההוא מאת עדת בני ישראל נפקא להכי אצטריך לאתויי ברייתא דכולהו אשר לו אצטריכי והאי תירוצא נראה לכאורה דהוי תרוצא מעליא אבל לפי זה יש לתמוה בדברי התוספות אפכא דהוה קשיא לן מעיקרא דהאי קצת תימה דקשיא להו לא קשה ולא מידי דלאו מחמת הברייתא קפריך אלא כדפריך לעיל משום דפשטא דקרא הכי משמע ומאי דאייתי בריית' הוי לכדאמרן ותו כתבו התוספו' בדאהרן נמי לא מחסרי ממונ' תימה מכל מקום כיון דמצינו שיש להם כפרה בכל מה שיש כפרה לאחרים וכו' ולא גמרינן מינה דגלי קרא וכו' ויש לתמוה דכי אמרינן תנא הכי קשיא ליה אכתי לא ידעינן יכפר ואם כן מאי האי דכתבו התוספות מאחר שמצינו שיש להם כפרה וכד מעיינן אשכחינן דלאו מילתא היא דאקשינן דהתוספות הכי קשיא להו דלמאי אצטריך למימר שהרי הותר מכללו דבשלמא לפי מאי דסליק אדעתין דקרא דאשר לו הוה משמע לו מכפר אבל לא לכהנים הוה אצטריך למימר שהרי הותר מכללו כי היכי דנימא מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן אבל השתא דליכא קרא אלא בנין אב לחוד דכי היכי דבדעם לא מכפר משום דלא קא חסרי ביה ממונא למאי אצטריך למימר הותר מכללו הוה סגי לן דלימא כשהוא אמר יכפר ומצינו להם כפרה שמעינן דלא גמרינן מיניה למימר דכי היכי דבעם דלא מכפר דלא קא חשיב ביה ממונא ותו לא הוה צריך מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו ותו לכאורה יש לתמוה במאי דכתבו התוספות ויש לומר דאשר לעם משמע נתינת טעם משום שהוא משל עם וכו' והלא משל עם לא נפקא אלא ממאת עדת בני ישראל נפקא ואייתר אשר לעם לומר שאין הכהנים מתכפרין ואם כן היכי קאמר התוספות הכא דאשר לעם משמע נתינת טעם והא לאו קושיא היא ומילתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים דאפילו דאיתר אשר לעם לא מפקינן ליה מפשטיה למדרש ביה לעם מכפר ולא לכהנים אלא הכי דרשינן וכפר השעיר אשר לעם כלומר השעיר מכפר משום שהוא של עם ואשמעינן תרתי שהוא מכפר על העם ושהוא של עם ותו לא מידי:
עוד כתבו התוספות בסוף פרקא ויש לומר דאפילו ר' שמעון מודה שאינו מזכיר בהדיה בני אהרן וכו' וצריך לדקדק לכאור' דהיאך הכהנים מתכפרים לר' שמעון בכולהו מילי כיון דאין להם אלא דם הפר וחד ודוי דהא אינו מזכיר בודוי קמא בני אהרן והא לאו מילתא היא כלל כיון דקאמר אני וביתי בני אהרן הם במשמע וכדאמרינן וכולם קרויים ביתו דבית אהרן כתיב אלא שאינו מזכירים בפירוש משום דעדיין אינו זכאי והכי דייק לישנא דכתבו התוספות שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שירא' כזכאי וזיל קרי בי רב הוא אבל בדברי רש"י ז"ל צריך לעיין שכתב יבוא זכאי ויכפר על החייב לפיכך מתודה וכו' ולמאי אצטריך הכהן הגדול לחזור ולהתודות עליו בפעם השנית הרי נתכפר בודוי הראשון ותו לא מידי בסוגיא דשעירים ובהך פירקא:
ותו צריך לעיין במה שכתב רש"י ז"ל פ' ידעות הטומאה וז"ל וקא סלק' דעתך הנך קלעים לר' אלעזר כדי להכשיר העזרו' להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן וכו' כנראה לכאורה מדברים רש"י דלא אסיק אדעתיה דקלעים לצניעותא בעלמא וכן נראה נמי מפשטא דשמעתא וכי תימה קלעים לר' אלעזר למה לי לצניעות בעלמא כנראה דלא אסיק אדעתיה מ"ד תנאי היא דקלעים לצניעותא בעלמא וכי דייקינן חזינן דודאי אסיק אדעתיה מ"ד תנאי היא דמצינן למימר דקלעים לצניעותא בעלמא מדקא מוכח דתנאי היא מדקא סבר ר' יהושע דקדושה ראשונ' קדשה לשעת' וקדשה לעתיד לבוא מכלל דר' אליעזר סבר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ומדוכח מכללא ולא מוכח מפשטא דברייתא דקלעים למה לי משמע דאסיק אדעתיה דמצינו למימר דקלעים לצניעות בעלמ' וכד מעיינן שפיר אשכחינן דלא קשה ולא מידי דנהי דסבירא ליה לרש"י ז"ל דאסיק אדעתיה דהוה מצינן למימר דקלעים לצניעותא בעלמא אי לא הוה סבירא ליה דקדושה ראשונה לא קדשא לעתיד לבוא ומשום הכי לא מוכח מפשטא דברייתא אלא מכללא אבל כיון דעל כרחין אית לן למימר דסבר דקדושה רא שונה לא קדשה לעתיד לבוא מדר' יהושע נשמע לר' אליעזר וכיון דהכי הוא שפיר קאמר רש"י ז"ל דסלקא ועתך דקלעים לר' אלעזר כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן אם אין בית אין קרבן ולא קשה ולא מידי בדברי רש"י ומיהו בפשטא דשמעתא קשיא דקאמר וכי תימה קלעים למה לי לצניעותא בעלמא וכיון דאמרינן דאסיק אדעתיה דמאן דאמר תנאי היא דהוה מצינן למימר דקלעי' לצניעותא בעלמא ותו קשה בהך שמעתא דקאמר אלא כהני תנאי דתניא אמר ר' ימשעאל בר יוסי וכו' ופירש רש"י ז"ל היינו תנאי וכו' והדין עמו דדייק לישנא דקאמר אלא הני תנאי כנראה דהתנאי דבסמוך קאמר ולא קשה ולא מידי בדברי רש"י אבל בגמרא איכא למידק דלמאי אצטריך למימר ורמינהי וכו' כי היכי דלהוי תנאי והלא תנאי דלעיל בהדיא סבירא להו דקדושה ראשונה קדשה לשעתא וקדשה לעתיד לבוא וכיון דאשכחן דר' ישמעאל בר יוסי קאמר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא הרי אשכחינן תנא י ותו לא הוה אצטריך למימר ולא מידי וצריך עיון: