שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שבועות פרקא קמא · סוגיא של בהרת
יש להקשות בזאת הסוגיא במאי דקאמר אי הכי טהרת קרום וכו' דהאי אי הכי לאו כאורחא דתלמודא הוא דלפי פירוש קמא דפירשו התוס' וז"ל פירוש אי אמרת בשלמא דמתניתין דלא כרבי עקיבא שפיר קשה טובא דאורחא דתלמודא הוי איפכא ואפילו לפירוש הרב רבי משה מאיבורא לא אתי שפיר ולכל הפירושים קשה מאי דקאמר אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא דנראה דהמקשה היה רוצה למימר דמתניתין כרבי עקיבא ואדרבה דהמקשה הקשה דאי מתניתין כרבי עקיבא קשה נמי קרום ביצה נמי בהדי מאן ליצרפיה ובדברי רש"י ז"ל תמיהא טוב' שכתב ואף על גב דמינחתה טובא וסבירה לה לרבי עקיבא דלשאת רבי לבהרת לא רבי דהא ספחת בשאת הוא דכתיבה וכולי ובודאי דהני מילי שכתב רש"י ז"ל דלשאת רבי לבהרת לא רבי היינו אי לא אתי רבי עקיבא כמתני' אבל לפי מאי דקיימינן אי מתניתין אתי כרבי עקיבא לשאת ולבהרת רבי והמקשה הקשה דאמאי לא קאמר אם כן טהרת סיד וטהרת נמי קרום אי מתניתין כרבי עקיבה ולכאורא נראה לומ' דכוונת רש"י היה לומר דהכי קאמר תלמודא דכי היכי דלקושטא דמילתא דמתניתין דלא כרבי עקיבה זו למעלה מזו דרבי עקיבא בבהרת ושאת וסיד מיתוקם דהא קרו' אף על גב דמנחתא טובא מצטרפת לשאת הכי נמי אי אמרינן מתניתין כרבי עקיבה לא הוה קשה אלא אם כן טהרת סיד ולא הוה קשה אם כן טהרת קרום וכד מעיינן שפיר חזינן דאיכא כמה קושיי' בהאי פרושא חדא דאמאי נדחק רש"י למימר דתלמודא הקשה מכח דאפי' לפי קושטא דמילתא דמתניתין כרבי עקיבה זו למעלה מזו בבהרת וסיד ושאת מתוקם הוה סגי ליה דלימא דתלמודא הכי קאמר דאי מתניתי' כרבי עקיבא קשה טהרת סוד ולא קשה טהרת קרום מטעמא דפירשו התוספות מדלא קאמר לבהרת ולשאת ולספחתיהן ועוד קשה דמנא לן דלפי קושט' דמילתא דמתניתין דלא כר' עקיבה קרום מצטרף בהדי שאת דנהי דריבה הכתוב שתי תולדות לשאת מאן לימא לן דהקרום מצטרף לשאת דילמ' דוקא הסיד דהוי זו למעל' מזו הוא דמצטרף אבל הקרו' אף על גב דהיא תולדה דשאת לא יצטרף כיון דאיכ' זו למעל' מזו דהכי אמרי' אי הוה מתני' כרבי עקיבא וסיד אינה מצטרף עם הבהרת אף על גב דהיא אביה כיון דאינה זו למעלה מזו והא ודאי לכאורה נראה דקושי' אלימת' היא וכד מעיינן חזינן דאפשר לתרוצי ולמימר דכיון דקרא רבי שתי תולדות לשא' וקאמר לספחת ולא קאמר לספחותיה וכיון דכללן במילה חדא נראה דכי היכי דסיד מצטרף לשאת הכי נמי קרום מצטרף לשאת ואף על גב דמנחתא טוב' ואפילו דנימא דהאי תירוצא הוי תירוצא מעליא מכל מקום הקושיא הראשורנ' במקומה עומדת ועוד קשה שכתבו התוספות וז"ל והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כרבי עקיבה אתיא עד כאן ונראה דלפי' רש"י ז"ל לא הוי הכי והלא לכאורא לר"שי נמי מאי דקאמר האי לאו בת מינה היא היינו אם מתניתין כרבי עקיבה אתיא ועוד קשה דמאי אתו לאשמועינן התוספות במאי דקאמר היינו אם מתניתין כרבי עקיבא אתיא דנראה לכאורא דמילתא דפשיטא היא ולתרץ כל אלו הקושיו' אומר דהמקשה הכי קאמר אי הכי קרום ביצה נמי אי אמרת בשלמא דמאי דקאמר רבי עקיבא זו למעלה מזו לאו לענין צירוף קאמר ניחא אלא אי אמרת דרבי עקיבה לענין צרוף קאמר קשיא תרתי חדא דהוה ליה לאקשויי נמי אם כן טהרת קרום ועוד דדל מהכא דמתניתין כרבי עקיבה אלא אפילו תימה דמתניתין דלא כרבי עקיבה תקשי דטהרת סיד וטהרת קרום דהשתא סלקא דעתין דלרבי עקיבא במי סיד תולדה לבהרת וקרום חולדה לשאת ואין סבר' לומ' שיצטרף התולד' בהדי דלאו אביה היא ותרץ דאי אמרינן דמתניתין דלא כרבי עקיבה הוו להו כולהו תולדות דשאת ובהכי ניחא דאי מתניתין דלא כרבי עקיבה לא קשיא ולא מידי ותרץ נמי דמשום הכי לא הקשה טהרת קרום משום דאף על גב דקרום ביצה מתתאי דשאת רחמנא אמר לשאת ולספח' ספחת טפלה לשאת אף על גב דמנחתא מיניה טובא דסבור רש"י ז"ל דבמאי דקאמר ספחת טפלה לשאת גלה והודיע דכולהו תולדות דשאת ובהכי מתרצא מאי דהקשה דאפילו דנימא דמתניתין דלא כרבי עקיבא אפ"ה קשה טהרת סיד וטהרת קרום נמי ובהכי ניחא מאי דהו' קשה דהאי אי הכי לאו כאורחא דתלמודא הוא וכן נמי מאי דהוה קשה מאי דקאמר אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא וניחא נמי מאי שכתבו התוספות והא דקאמר האי לאו בת מיניה הוא היינו אם מתניתי' כרבי עקיבה אתיא דנראה דלרש"י ז"ל לא הויא הכי דודאי הכי הוה דלר"שי אפילו דמתניתין לאו כרבי עקיבה אתיא הוה קשה ליה דאין סברא דליצטרף בהדי סיד דלאו בה מינה והפירוש הזה הוא דחוק עד מאד וקשה להלום ולומר שזאת היא כוונת רש"י ז"ל והפירוש הראשון נראה יותר נכון לומר דכוונת רש"י ז"ל היא לומר דכי היכי דלקושטא דמילתא דמתניתין דלא כרבי עקיבא זו למעלה מזו בבהרת ושאת וסיד מתוקם כיון דכולהו תולדות דשאת וכללן הכתוב כאחת וכדכתבינן לעיל הכי נמי אי הוה אמרינן דמתנית' כרבי עקיבא לא הוה קשה אלא אם כן טהרות סיד ולא הוה קשיא אם כן טהרת קרום משום דמצינן לשנויי דזו למעלה מזו בבהרת ושאת וסיד מיתוק' וכדכתבי' לעיל וגם זה הפירוש הוא דחוק וכבר היה אפשר למר אנפי ופרושי אחריני וליכא חד מינייהו דסליק יפה:
ותו צריך עיון בזאת הסוגיא במאי דכתב רש"י ז"ל דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשניהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר מעלות ולא מן המקרא אלא ודאי בהדי שאת הוא דשמיע ליה מיניה עד כאן ויש לתמוה דאי נימא דשתיהן תולדה לשניהם וספחת רבי טפלה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים וכמו שכתב רש"י לעיל ואם נאמר שספחת שהוא כולל לשתי התולדות הטילו הכתוב בין שאת לבהרת או מג"ש אם כן מאי האי דקאמר רש"י ז"ל דאינו לא כסדר המעלות ולא מן המקרא ואם שתיהן תולדות לבהרת ולשאת הרי מן המקצת מצטרף ובתוספות שכתבו פירוש ויפרשו דמצטרפים זה לזה הסמוכין במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי וכו' ויש לעיין ולדקדק טובא חדא דכיון דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי אם כן היאך מוכיח דרבי עקיב' זו למעלה מזו קאמ' דילמ' דכולהו מצטרפי אהדדי קאמר או דילמא כיון דאמרינן ויפרשו דמצטרפין זו לזו במעלה אחת אם כן מאן לימא לן דלא קאמר ומצטרפים זו לזו כלהו אהדרי חוץ מקרום ביצה עם השלג וכמו שפירש הר"ר משה ועוד קשה במאי דכתבו התוספות וזה לשונם ואף על פי שלא הייתי יודע כל דין צרופן כגון קרום בהדי צמר לא היה חושש והשתא נמי דתני שתים שהם ארבע לא שמעינן כל סדר צרופין עד כאן ויש לתמוה אמאי כתבו דלא היינו יודעים כל סדר צרופן והלא כיון דכתבו דיפרשו שמצטרפין זה לזה במעלה אחת אם כן יפרשו נמי דמצטרפין זה לזה הסמוכין במעלה אחת והקרום מצטרף בהדי שאת ועוד קשה כיון דהשת' אסיק אדעתי' דיפרשו קאמ' א"כ נימ' דהכי קאמ' ומצטרפין שא' וחולדת' בהרת ותולדת וכ"ת דהיינו דקאמ' ודילמ' שאת וחולד' בהרת ותולדת' אפ"ה קשה ודקרי לה מאי קארי לה ועל הכל צ"ע והפירוש האחרון שפירשנו בהבנת דברי רש"י ז"ל פירושא פריכא הוא מכמה דוחקי' שיש בו ועוד קושיא אחריתי שהרי כתב רש"י לקמיה בהך סוגיא וזה לשונו והא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיקן חולדה לשתיהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר המעלות ולא כסדר המקרא עד כאן משמע מדבריו דלרבי עקיבא הוה סגי סדר המעלות כי היכי דלצטרף ואף על גב דלא בר מיניה הוא וזה הוא הפך ממה שפרשנו בפירוש האחרון ולכך אית לן למימר דהפירוש הראשון גם שהוא דחו' הוא עיקר וכבר היה אפשר למימר פירושי ואנפי אחריני אבל לית חד מנייהו דסליק כהוגן וכדכתבי' לעיל ותו כתבו התוספות בהך סוגי' על ההיא דאמרינן ואם איתא של צמר דיהא הימנה תימא דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד דאתנא קמא קאי דקאמר הפתוך שבשלג וכו' ותרצו או שמא רבי נתן מגיה נמי במילתיה דרבי ישמעאל שאת במקום סיד וצריך עיון בדבריהם דאי קשיא להו למקשה דאמאי קשה ליה לישני דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד אם כן לא משני ולא מידי ואפילו אם תמצא לומר דהתוספו' הקשו למתרץ דאמאי לא משני שנויא אחרינא ולימא דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד אם כן מאי משני או שמא ר' נתן מגיה וכו' אכתי הקושיא במקומ' עומדת ויש לומר דהתוספות הקשו למתרץ ורבי נתן דשנויא דידהו לא הני ולא מידי ותו לא מידי בהך סוגיא: