שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב
שבועות פרקא קמא
כתבו התוספות וז"ל ואסור לישראל להניח לגוי להקיף ראשו וכו' ועוד נראה דאפילו רב אדא בר אהבה מחייב היכא דנקף לאו בר חייובא אף על גב דמקיף לאו בר חייובא ולא פטר אלא היכא דניקף לאו בר חייובא מדלא קאמר קיש דאמר לקטן או לגדול אקיף לי גדול דהוי נפקותא לרב אדא ויש לדחות משום דלרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף לא יניח גדול להקיף את עצמו עד כאן ולכאורה יש להקשות בדבריהם דאפילו דנימא דלרב אדא דמחייב היכא דניקף בר חיובא אע"ג דמקיף לאו בר חיובא אכתי קשה אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו איש דאמר לקטן או לגוי אקיפו לי גדול דהוי נפקותא לרב אדא ואפשר לתרץ ולומר דכוונת התוספות היא דבשלמא אי אמרינן דניקף מחייב אע"ג דמקיף לאו בר חיובא משום הכי לא נקט האי נפקותא אף לרב אדא בר אהבה משום דלא יניח הגדול להקיף את עצמו והוי מילתא דלא שכיח' בין לרב אדא ובין לרב הונא ועדיף ליה טפי למנקט האי נפקותא דנקט א' ע"ג דלא הוי נפקותא לרב אדא אלא לרב הונא לחוד משום דהקטן יניח את עצמו להקיף אבל אם איתא דאפילו דהיכא דניקף בר חיובא אם המקיף אינו בר חיובא פטור לרב אדא בר אהבה אם כן כיון דלרב אדא בר אהבה הוה אתי שפיר כיון דהגדול יניח להקיף את עצמו כיון דלא מחייב אם כן הוה ליה למנקט דאיכא בינייהו איש דאמר לגוי או לקטן אקיף לי גדול כיון דאתי כתרוייהו כרב הונא וכרב אדא בר אהבה אע"ג דהוי לרב הונא מילתא דלא שכיחא שלא יניח הגדול להקיף את עצמו ותרצו התוספות דיש לדחות משום דלרב הונא דלא מקיש מקיף לנקף לא יניח גדול להקיף את עצמו הכוונה היא לומר דכיון דבההיא אוקמתא לא אתי כרב הונא אלא במילתא דלא שכיחא משום דלא יניח גדול להקיף את עצמו הוה ליה כאילו לא אתי כלל כרב הונא וכיון דכן הוא דבנפקותא דקאמר בגמרא הוי נפקותא לרב הונא ולרב אדא בד אהבה לא הוי נפקותא כלל ובאיכא בינייהו דקאמרי התוספות דלימא דאיכא בינייהו איש דאמר לגוי או לקטן אקיף לי גדול הוי נפקותא לרב אדא בר אהבה ולרב הונא לא הוי נפקותא כלל דלא יניח גדול להקיף את עצמו והוה ליה כאילו לא אתי כלל ההיא נפקותא לרב הונא אם כן חדא מנייהו נקט הכלל העולה דלסברת התוספות קודם ויש לדחות אי הוה סביר' להו דסוף סוף אף על גב דלא יניח גדול להקיף את עצמו מכל מקום הוי נפקותא קצת לרב הונא ואף על גב דלא הוי מילתא דלא שכיחא אבל באוקמתא דאתמר בגמרא לא אתי כלל כרב אדא בר אהב' אפי' גדול המקיף את הקטן פטור ואחר כך תרצו התוספו' דכיון דלא יניח גדול להקיף עצמו הוי כאילו לא הוי נפקותא לרב הונא כלל וזה הפירוש גם כן נראה כי הלשון הוא דחוק קצת הוא נכון וכבר היה אפשר לומר עוד דרך אחר בזה הדיבור אלא שאין צריך ועוד יש לכאורה להקשות בזה הדבור אמאי לא קאמרי התוספות דאיכא בינייהו איש דאמר לאשה אקיף לי גדול והזכירו גוי וקטן ולא הזכירו אשה והא ודאי לא קשיא כלל משום דהתוספו' מהדרי לאוקומי נפקותא דאתי לרב אדא ואשה לרב אדא בר אהבה בת חיובא היא וכמו שכתבו התוספות בפרק שני דנזירים דסבירא ליה לרב אדא בר אהבה דלא עבדינן היקשה דבל תשחיתו ובל תקיפו אלא לפשטיה דקרא ואשה המקפת את הגדול חייבת:
קסבר ר' ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכתב רש"י ז"ל קשיא הך דאילו הלוקין וכו' לא גרסינן ותלמיד טועה שהוקשה לו כתבה בגליון ספרו קשיא לי הך דאילו הלוקין וכתבוה סופרים בגמרא והתלמיד טעה שאינה קושיא וכו' ויש להקשות בדברי רש"י דנהי דקושית התלמיד אינה קושיא לפי המסקנה מכל מקום שפיר גרסי' לה בגמרא ושפיר מצי לאקשויי למאי דסליק אדעתין דקסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מההיא סגיא דמשמע מינה דקסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה ומשני לעשות כתיב ואפשר לומר דלא בא. רש"י ז"ל אלא לתרץ הקושיא שהוקשה לו לתלמיד הך הגרסא מטעמא אחריתי היא דחויה דאם איתא דגרסי' לה ותרתי קושיות הוקשה לו למקשה היאך ניחא ליה בתירוצא דחדא ועדיין הקושיא הראשונה במקומה עומדת ואפשר עוד לומר בדברי רש"י דבא לתרץ קושית התלמיד ולדחות הגרסא דתרתי קאמר חדא דהגרסא היא דחויה מטעמא דקאמר דההיא לאו רבי ישמעאל גופא אמרה אלא סוגיא דגמרא פרכא וכאילו אמר דאין דרך להקשות מסוגיא ומצי אמר אנא לא סבירא לי כההיא סוגיא אלא סבירא לי דרבי ישמעאל סבר דלאו שאין בו מעש' לוקין עליו ולקושית התלמיד תירץ כמה שאמר דההיא דסוגי' דהתם הוי העי במחקצא דהכא ופירושא קמא הוא עיקר דלהאי פירוש' בתרא קשה דסוף סוף גרסינן לה ומצינן לאקשויי ולמימר הכי דלפי אותה הסוגיא דמשמע מינה דקסבר רבי ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מתניתין כמאן דכרבי ישמעאל לא הוי משום דבשלמא אכלתי ולא אכלתי כדרבא אלא אוכל ולא אכל אמאי לאו שאין בו מעשה הוא ומי שיעיין בדברי התוספות יראה בבירור דהם ז"ל הבינו דברי רש"י ז"ל שבא לדחות הגרסא מטעמא דההיא סוגיא אתיא כמסקנא דהכא שכן כתבו פירוש בקונטריס דלא גרסי' ליה משום דלמסקנא דהכא מצי סבר דאין לוקין עליו עד כאן ולפי זה הקושי' הראשונה במקומה עומדת וצריך עיון ועוד יש להקשות בדברי התוספות שכתבו משום דלמסקנא דהכא מצי סבר דאין לוקין וכו' וכיון דלא הוי אלא אפשר אמאי פריך אי היכי לאו שאין בו מעשה נמי ומאי קושיא דילמ' דסביר' ליה לר' ישמעאל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וצ"ע:
מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיע' בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים תלמוד לומר ונעלם ונעלם שני פעמים דברי רבי עקיבא ופירש רש"י ז"ל חרי ונעלם כתיב גבי טומאה קרבן עולה ויורד ונעלם ממנו והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע וכו' והקשו בתוספות כמה קושיות לפירושו ולפום ריהטא נראה מדברי רש"י דנעלם קמא יתיר וכן נמי ונעלם בתרא ולפי זה הוה להו לתוספות לאקשויי נמי לרש"י ולמימר דמאי אצטריך ונעלם ולהטיל והוא ידע בין תרי ונעלם כגון דקאמר דהוא ידע ודאי דלידיעה קמייתא קאתי דלידיעה בסוף לא צריכה קרא וכדקאמר רש"י ז"ל ועוד קשה דהקשו התוספות לרש"י דבסוף פרק שני קאמר דרבי שמואל לא בעי ידיעה בתחילה מדאצטרי' תרי ונעלם להעלם מקדש ולהעלם טומא' משמע דרבי עקיבא דבעי ידיעה בתחילה דריש ליה מונעלם יתירא עד כאן ומאי קושיא והלא רש"י ז"ל נמי קאמר דונעלם והוא ידע הוי יתירא ואחר העיון יראה דמילתא דפשיטא היא דרש"י סבירא ליה דונעלם והוא טמא הוי יתירא אבל אידך ונעלם לגופיה אצטריך ומאי דקאמר ואידך קרא יתירא הוא לדרשה הטל והוא ידע בין תרי ונעלם וכו' לא קאמר אלא על והוא ידע לחוד דהוי יתירא להוכיח זה וקאמ' וידיעה בסוף לא צריכא קרא דאי לא ידע שחטא אמאי ליתי קרבן דכיון דההיא והוא ידע לא אצטריך לידיעה בסוף לידיעה בתחילה קאתי והוה ליה כאילו קאמר והוא ידע ונעלם וזהו שאמר רש"י הטל והוא ידע בין תרי ונעלם זו היא כוונת רש"י ובהכי ניחא ונעל' יפה מה שכתבו והקשו התוספות והם ז"ל הבינו בדברי רש"י שזאת היתה כוונת ולפיכך הקשו מה שהקשו והדין עמהם וכבר היה אפשר לפרש פירושא אחרינא בהבנ' דברי התוספות אבל האי פירושא עדיף ומסתבר טפי ותו לא מידי:
סוגיא של בהרת
יש להקשות בזאת הסוגיא במאי דקאמר אי הכי טהרת קרום וכו' דהאי אי הכי לאו כאורחא דתלמודא הוא דלפי פירוש קמא דפירשו התוס' וז"ל פירוש אי אמרת בשלמא דמתניתין דלא כרבי עקיבא שפיר קשה טובא דאורחא דתלמודא הוי איפכא ואפילו לפירוש הרב רבי משה מאיבורא לא אתי שפיר ולכל הפירושים קשה מאי דקאמר אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא דנראה דהמקשה היה רוצה למימר דמתניתין כרבי עקיבא ואדרבה דהמקשה הקשה דאי מתניתין כרבי עקיבא קשה נמי קרום ביצה נמי בהדי מאן ליצרפיה ובדברי רש"י ז"ל תמיהא טוב' שכתב ואף על גב דמינחתה טובא וסבירה לה לרבי עקיבא דלשאת רבי לבהרת לא רבי דהא ספחת בשאת הוא דכתיבה וכולי ובודאי דהני מילי שכתב רש"י ז"ל דלשאת רבי לבהרת לא רבי היינו אי לא אתי רבי עקיבא כמתני' אבל לפי מאי דקיימינן אי מתניתין אתי כרבי עקיבא לשאת ולבהרת רבי והמקשה הקשה דאמאי לא קאמר אם כן טהרת סיד וטהרת נמי קרום אי מתניתין כרבי עקיבה ולכאורא נראה לומ' דכוונת רש"י היה לומר דהכי קאמר תלמודא דכי היכי דלקושטא דמילתא דמתניתין דלא כרבי עקיבה זו למעלה מזו דרבי עקיבא בבהרת ושאת וסיד מיתוקם דהא קרו' אף על גב דמנחתא טובא מצטרפת לשאת הכי נמי אי אמרינן מתניתין כרבי עקיבה לא הוה קשה אלא אם כן טהרת סיד ולא הוה קשה אם כן טהרת קרום וכד מעיינן שפיר חזינן דאיכא כמה קושיי' בהאי פרושא חדא דאמאי נדחק רש"י למימר דתלמודא הקשה מכח דאפי' לפי קושטא דמילתא דמתניתין כרבי עקיבה זו למעלה מזו בבהרת וסיד ושאת מתוקם הוה סגי ליה דלימא דתלמודא הכי קאמר דאי מתניתי' כרבי עקיבא קשה טהרת סוד ולא קשה טהרת קרום מטעמא דפירשו התוספות מדלא קאמר לבהרת ולשאת ולספחתיהן ועוד קשה דמנא לן דלפי קושט' דמילתא דמתניתין דלא כר' עקיבה קרום מצטרף בהדי שאת דנהי דריבה הכתוב שתי תולדות לשאת מאן לימא לן דהקרום מצטרף לשאת דילמ' דוקא הסיד דהוי זו למעל' מזו הוא דמצטרף אבל הקרו' אף על גב דהיא תולדה דשאת לא יצטרף כיון דאיכ' זו למעל' מזו דהכי אמרי' אי הוה מתני' כרבי עקיבא וסיד אינה מצטרף עם הבהרת אף על גב דהיא אביה כיון דאינה זו למעלה מזו והא ודאי לכאורה נראה דקושי' אלימת' היא וכד מעיינן חזינן דאפשר לתרוצי ולמימר דכיון דקרא רבי שתי תולדות לשא' וקאמר לספחת ולא קאמר לספחותיה וכיון דכללן במילה חדא נראה דכי היכי דסיד מצטרף לשאת הכי נמי קרום מצטרף לשאת ואף על גב דמנחתא טוב' ואפילו דנימא דהאי תירוצא הוי תירוצא מעליא מכל מקום הקושיא הראשורנ' במקומה עומדת ועוד קשה שכתבו התוספות וז"ל והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כרבי עקיבה אתיא עד כאן ונראה דלפי' רש"י ז"ל לא הוי הכי והלא לכאורא לר"שי נמי מאי דקאמר האי לאו בת מינה היא היינו אם מתניתין כרבי עקיבה אתיא ועוד קשה דמאי אתו לאשמועינן התוספות במאי דקאמר היינו אם מתניתין כרבי עקיבא אתיא דנראה לכאורא דמילתא דפשיטא היא ולתרץ כל אלו הקושיו' אומר דהמקשה הכי קאמר אי הכי קרום ביצה נמי אי אמרת בשלמא דמאי דקאמר רבי עקיבא זו למעלה מזו לאו לענין צירוף קאמר ניחא אלא אי אמרת דרבי עקיבה לענין צרוף קאמר קשיא תרתי חדא דהוה ליה לאקשויי נמי אם כן טהרת קרום ועוד דדל מהכא דמתניתין כרבי עקיבה אלא אפילו תימה דמתניתין דלא כרבי עקיבה תקשי דטהרת סיד וטהרת קרום דהשתא סלקא דעתין דלרבי עקיבא במי סיד תולדה לבהרת וקרום חולדה לשאת ואין סבר' לומ' שיצטרף התולד' בהדי דלאו אביה היא ותרץ דאי אמרינן דמתניתין דלא כרבי עקיבה הוו להו כולהו תולדות דשאת ובהכי ניחא דאי מתניתין דלא כרבי עקיבה לא קשיא ולא מידי ותרץ נמי דמשום הכי לא הקשה טהרת קרום משום דאף על גב דקרום ביצה מתתאי דשאת רחמנא אמר לשאת ולספח' ספחת טפלה לשאת אף על גב דמנחתא מיניה טובא דסבור רש"י ז"ל דבמאי דקאמר ספחת טפלה לשאת גלה והודיע דכולהו תולדות דשאת ובהכי מתרצא מאי דהקשה דאפילו דנימא דמתניתין דלא כרבי עקיבא אפ"ה קשה טהרת סיד וטהרת קרום נמי ובהכי ניחא מאי דהו' קשה דהאי אי הכי לאו כאורחא דתלמודא הוא וכן נמי מאי דהוה קשה מאי דקאמר אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי עקיבא וניחא נמי מאי שכתבו התוספות והא דקאמר האי לאו בת מיניה הוא היינו אם מתניתי' כרבי עקיבה אתיא דנראה דלרש"י ז"ל לא הויא הכי דודאי הכי הוה דלר"שי אפילו דמתניתין לאו כרבי עקיבה אתיא הוה קשה ליה דאין סברא דליצטרף בהדי סיד דלאו בה מינה והפירוש הזה הוא דחוק עד מאד וקשה להלום ולומר שזאת היא כוונת רש"י ז"ל והפירוש הראשון נראה יותר נכון לומר דכוונת רש"י ז"ל היא לומר דכי היכי דלקושטא דמילתא דמתניתין דלא כרבי עקיבא זו למעלה מזו בבהרת ושאת וסיד מתוקם כיון דכולהו תולדות דשאת וכללן הכתוב כאחת וכדכתבינן לעיל הכי נמי אי הוה אמרינן דמתנית' כרבי עקיבא לא הוה קשה אלא אם כן טהרות סיד ולא הוה קשיא אם כן טהרת קרום משום דמצינן לשנויי דזו למעלה מזו בבהרת ושאת וסיד מיתוק' וכדכתבי' לעיל וגם זה הפירוש הוא דחוק וכבר היה אפשר למר אנפי ופרושי אחריני וליכא חד מינייהו דסליק יפה:
ותו צריך עיון בזאת הסוגיא במאי דכתב רש"י ז"ל דהא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיהן תולדה לשניהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר מעלות ולא מן המקרא אלא ודאי בהדי שאת הוא דשמיע ליה מיניה עד כאן ויש לתמוה דאי נימא דשתיהן תולדה לשניהם וספחת רבי טפלה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים וכמו שכתב רש"י לעיל ואם נאמר שספחת שהוא כולל לשתי התולדות הטילו הכתוב בין שאת לבהרת או מג"ש אם כן מאי האי דקאמר רש"י ז"ל דאינו לא כסדר המעלות ולא מן המקרא ואם שתיהן תולדות לבהרת ולשאת הרי מן המקצת מצטרף ובתוספות שכתבו פירוש ויפרשו דמצטרפים זה לזה הסמוכין במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי וכו' ויש לעיין ולדקדק טובא חדא דכיון דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי אם כן היאך מוכיח דרבי עקיב' זו למעלה מזו קאמ' דילמ' דכולהו מצטרפי אהדדי קאמר או דילמא כיון דאמרינן ויפרשו דמצטרפין זו לזו במעלה אחת אם כן מאן לימא לן דלא קאמר ומצטרפים זו לזו כלהו אהדרי חוץ מקרום ביצה עם השלג וכמו שפירש הר"ר משה ועוד קשה במאי דכתבו התוספות וזה לשונם ואף על פי שלא הייתי יודע כל דין צרופן כגון קרום בהדי צמר לא היה חושש והשתא נמי דתני שתים שהם ארבע לא שמעינן כל סדר צרופין עד כאן ויש לתמוה אמאי כתבו דלא היינו יודעים כל סדר צרופן והלא כיון דכתבו דיפרשו שמצטרפין זה לזה במעלה אחת אם כן יפרשו נמי דמצטרפין זה לזה הסמוכין במעלה אחת והקרום מצטרף בהדי שאת ועוד קשה כיון דהשת' אסיק אדעתי' דיפרשו קאמ' א"כ נימ' דהכי קאמ' ומצטרפין שא' וחולדת' בהרת ותולדת וכ"ת דהיינו דקאמ' ודילמ' שאת וחולד' בהרת ותולדת' אפ"ה קשה ודקרי לה מאי קארי לה ועל הכל צ"ע והפירוש האחרון שפירשנו בהבנת דברי רש"י ז"ל פירושא פריכא הוא מכמה דוחקי' שיש בו ועוד קושיא אחריתי שהרי כתב רש"י לקמיה בהך סוגיא וזה לשונו והא ליכא למימר דשמיע ליה מיניה שתיקן חולדה לשתיהן דהא מהיכא תיתי שיהא הקרום מצטרף לשלג לא כסדר המעלות ולא כסדר המקרא עד כאן משמע מדבריו דלרבי עקיבא הוה סגי סדר המעלות כי היכי דלצטרף ואף על גב דלא בר מיניה הוא וזה הוא הפך ממה שפרשנו בפירוש האחרון ולכך אית לן למימר דהפירוש הראשון גם שהוא דחו' הוא עיקר וכבר היה אפשר למימר פירושי ואנפי אחריני אבל לית חד מנייהו דסליק כהוגן וכדכתבי' לעיל ותו כתבו התוספות בהך סוגי' על ההיא דאמרינן ואם איתא של צמר דיהא הימנה תימא דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד דאתנא קמא קאי דקאמר הפתוך שבשלג וכו' ותרצו או שמא רבי נתן מגיה נמי במילתיה דרבי ישמעאל שאת במקום סיד וצריך עיון בדבריהם דאי קשיא להו למקשה דאמאי קשה ליה לישני דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד אם כן לא משני ולא מידי ואפילו אם תמצא לומר דהתוספו' הקשו למתרץ דאמאי לא משני שנויא אחרינא ולימא דעל כרחין צריך למתני שלג וסיד אם כן מאי משני או שמא ר' נתן מגיה וכו' אכתי הקושיא במקומ' עומדת ויש לומר דהתוספות הקשו למתרץ ורבי נתן דשנויא דידהו לא הני ולא מידי ותו לא מידי בהך סוגיא:
סוגיא דשעירים
כתבו התוס' אי בשוגג בר קרבן הוא הכא אתי שפיר דפשיטא ליה דלא מכפרא אבר קרבן וכו' ואם תאמר ונוקי כגון דא ידע ליה סמוך לשקיעת החמה ויש לומר דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא דלא תני ליה עד כאן יש לתמוה לכאורה בדבריהם דהאי דקאמרי ויש לומר הוי מילתא דפשיטא ומאי עלה על דעתן כשהקשו ואם תאמר והלא לעיל נמי כתבו הכא אתי שפיר וכו' וכד מעינן שפיר אשכחינן דהא לאו קושיא היא אדרבא איפכא קשיא והתירוץ לא הוי ולא מידי דהרי כתבו התוספות לקמיה אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כיון דתלי גמי אטומאת מקדש וקדשיו דאתי לכלל חטאת ע"כ וכיון דכן הוא מאי האי דתרצו התוסו' דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא וכו' הרי לא נפקא ולא מידי דאנא אמינא דקרא דוקא במקדש וקדשיו אבל בשאר טומאות אי אתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה תלי ויש לתרץ בזה ולומר דסבירא להו לתוספות דאיך אפשר שלטומאת את מקדש וקדשיו לא תלי לעבודה זרה לגלוי עריות ולשפיכו' דמים שהם עבירות חמורות לא יתלי ומשום הכי תרצו דהאי נמי נפקא לן מסיפא דברייתא וכשהקשו ונוקי כגון דאתידע וכו' הוה סבירא ליה דקרא דמה פשעיכם מצי' לאוקומי במקדש וקדשיו דוקא ומי' עדיין קשה שהרי בתחילה כשכתבו התוספות הכא אתי שפיר דפשיטא ליה דלא מכפר אבר קרבן הוה סבירא להו לתוספות דקרא דמפשעיהם לא הוי דוקא במקדש וקדשיו ומשום הכי אתי שפיר וכשהקשו וכתבו ואם תאמר ונוקי כגון דאיתיידע וכו' ודאי סבירא להו דקרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא וכשתרצו וכתבו ויש לומר דהאי נמי נפקא מסיפא דברייתא וכו' סבירא להו דלא הוי דוקא בטקדש וקדשיו אלא אף בטומאת עבודה זרה וכו' מטעמא דכתבינן ואפשר לתרץ ולומר דמאי דכתבו התוספות לעיל הכא אתי שפיר הוי לפי סברת המקשה דלא אסיק אדעתיה לאוקומי קרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ומה שכתבו התוספות והקשו ואם תאמר ונוקי כגון דאתיודע לה סמוך לשקיעת החמה וכו' הוי לפי מאי דמשני המתרץ כגון במזיד דע"כ לפי האי שינוייא צריך לאוקומי קרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ומשום הכי הקשו ונוקי כגון דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה וקרא דמפשעיהם במקדש וקדשיו דוקא ובמאי דכתבינן סליק יפה מה שכתבו התוספות ותו לא מידי ורש"י פירש בהך שמעתא ומנין לשיש בה ידיעה בתחיל' וכו' ולא לשאין בה ידיעה בתחילה וכו' אף על פי שאף היא אינה בת קרבן לכל חטאתם הראויה לבוא לכלל חטאת יצאת זו שאין בה ידיעה בתחילה שאינה באה לכלל חטאת עוד לעולם עד כאן ויש לתמוה בזה הלשון טובא חדא דבגמרא אמרינן אימא פשעים דלאו בני קרבן לעולם אף חטאי' דלאו בני קרבן לעולם וכיון דכן הוא מאי האי דכתב רש"י ז"ל אף על פי שאף היא אינה בת קרבן לעולם כנראה מדבריו דשקולין הם ולא מקשה אלא מה ראית ובגמרא משמע דהדין נותן דבא למעוטי אין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף ועוד יש לתמוה בדברי רש"י דמאן לימא לן דבגמרא דמקשה תרתי חדא דאיפוך מיפך ועוד דנתכפר כפרה גמורה דתרווייהו לא איתנהו בברייתא ותרווייהו קשיא ליה לברייתא ואפילו אם תמצא לומר דאין לשון הברייתא משמע דמקשה תרתי מכל מקו קשיא דמאן לימא לן דהברייתא לא מקשה מנין דתולה ולא מכפר ואפשר לומר דמשום הכי כתב רש"י דלא גרסינן כל חיובי חטאות במשמע דאי הוה גרסינן הכי היה נראה דהיה מקשה דנתכפר כפרה גמורה ותו לא מידי בהך שמעתא:
ותו כתבו התוספות בהך סוגיא במאי דאיתמר ואימא יולדת וכו' לכך נראה לרבינו הם דהכא מספק יולדת פריך כגון ספק אם נפל הפילה אם רוח הפילה וכו' והשתא פריך הכא דיתלה לה השעיר עד לאחר יום הכפורי' שתבי' חטאת העוף וכן כל הני דבסמו' אבל בפר' בתרא דכריתות. פריך דלא משני כלל דהשתא אתי שפיר דלא משני הכא כדמשני התם ע"כ ויש לעיין ולדקדק בדבריהם טובא חדא דכתב רש"י בפרק בתרא דכריתו' במאי דאתמ' התם אלא מעתה ספק יולדת שעב' עליה י"ה לא תייתי דהא כפר עליה י"ה דחטא שאינו מכיר בו לא המקום ב"ה אמר רב הושעיא לכל חטאת' ולא לכל טומאתם ולרבי שמעון בן יוחאי דאמר יולדת חוטאה היא מאי איכא למימר יולדת כי מייתי קרבן לא לאשתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפר מתיא וכו' ופיר' ולא לכפרה מתיא דהא מיכפרה בצער לידה וכן פירש לקמיה גבי נזיר לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה שנתנוול בגדול שער עד כאן ולפי זה יראה דעדיין הקושיא במקומה עומדת דכיון דהקרבן אינו בא כלל לכפר אלא לאשתרויי בקדשים אם כן לא היה צריך בכאן לתרץ רבי שמעון לטעמיה אלא לימא הכ' כדאמר התם יולדת כי מייתי קרבן לאשתרויי באכילת קדשי' ולא לכפרה מתיא והיאך יתלה אם אינו בא כלל לכפר א"א לאשתרויי באכילת קדשים ויש לתרץ ולומר דלא סבירא ליה לתוספות דלר' שמעון ובן יוחאי דאינו בא הקרבן כלל לכפר כדכתב רש"י ז"ל שהחטא צער הלידה מכפר ליה אלא בעיקרו לאשתרויי לאכיל' קדשי' הוא דאת' וכן נמי אתא לכפר החטא והשתא אתא שפיר דהכ' לא מצי לשנויי כדמשני התם דהתם דפריך איכפר כפרה במורא ולא יצטרך להביא קרבן משני שפיר לאשתרויי כאכילת קדשים הוא דאתא ולא לכפרה לחוד אתיא וכיון דכן הוא על כרחין אצטריך להביא קרבן לאשתרויי לאכילת קדשים אבל הכח דלא פריך אלא דליתלי' לא מצי משני כדמשני התם ובהכי סליקו יפה דברי התוספות ועוד יש לתמוה בדברי התוספו' דאמאי לא קשיא להו בדברי רש"י ז"ל שפירש יולדת שעבר עליה יום הכפורים תאכל בקדשים ואינה צריכה להביא קרבן עד כאן ונראה מדבריו דביולדת ודאי עסקינן ומאי שנא התם בכריתות לא פריך אלא מספק יולדת דמשמע דמיולדת ודאי לא מצי למפרך משום דבר קרבן היא ואבר קרבן לא מכפר והכא פריך מיולדת ודאי מטעמא דכתבו התוספות דהואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפרה אלא להכשיר בקדשים אין זה בר קרבן ואפי' לרבי שמעון דאמר יולדת חוטאה היה מכל מקום עקרו אינו אלא להכשיר בקדשים עד כאן ועוד יש לתמוה במאי דדחק עצמו רבי' תם להביא ראיות דספק יולדת לא מקרי בר קרבן והלא מילתא דפשיטא דכיון דפריך התם בכריתות מספק יולדת ולא פריך מיולדת ודאי משמע בהדיא דספק יולדת לא הוי בר קרבן ויש לתרץ ולומר דטעמא דלא הקשו התוספות לפרש"י ז"ל מההיא דכריתות הוי משום דאפילו דנימא דיולדת ודאי לח הוי בר קרבן אפילו הכי לא מצי למפרך מיולדת ודאי משום שנאמר בשעיר המשתלח לה' חטאת חטא שאינו מכיר בו אלא השם וכבר אפשר לומר דמהאי טעמא נמי נדחק רבינו תם להביא ראיות דספק יולדת לאו בר קרבן היא ולא הוכיח מפשטא דשמעת' דכריתות דפריך מספק יולדת ולא מיולדת ודאי וכדכתבינן משום דאפשר לומר דאפילו דספק יולדת מקרי בר קרבן אפילו הכי שעיר המשתלח מכפר משום להשם חטאת חטא שאינו מכיר בו אלא השם ובהכי סליקו יפה דברי התוספות ודברי רבינו תם ותו לא מידי:
ותו בהאי סוגיא כתבו התוספות וזה לשונו אי נמי יש לומר דסברא הוא שלא יבואו וכולי ואין סברא לומר שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירע בין זה לזה והשתא אתי שפיר הא דקאמר לעיל ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון וכולי ויש לעיין ולדקדק בדבריהם טובא חדא שהרי כתבו התוספות לעיל ואם תאמר חיצון למה בא כלל ויש לומר משום טומאה שאירעה בין זה לזה עד כאן ואיברא דדברי התוספות סותרות זו לזו ואי אפשר להסכים ולכוון דבריהם אלא ודאי דאית לן למימר דדברי התוספות לעיל היו כפי השיטה הראשונה שהם סבורים שפנימי מכפר אדחיצון אף על גב דאיכא חיצון וכיון דכן הוא לא אתי חיצון אלא לטומאה שאירעה בין זה לזה עוד כתבו התוספות שיטה אחרינא והיא שנוייא בתרא דאין סברא לומר דאתי חיצון לטומאה שאירעה בין זה לזה לחוד וסבירא להו לפי זאת השיטה שהפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דליכא חיצון אבל היכא דאיכ' חיצון אינו מכפר פנימי אדחיצון כלל ובהכי ניחא האי קושיא ומיהו קושייא אחריתי דכתבו התוספות דהשתא אתי שפיר דקאמר לעיל ונפקא מיניה היכא דלא עביד חיצון ולא קאמר ונפקא מיניה להגן ביני ביני וכו' וכד מעיינן שפיר אשכחי' דצריך עייון איך אתי שפיר דהוה אפשר למימר דהפנימי יתלה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף דאתי לכלל חטאת ויתלה נמי להגן ביני ביני על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף והחיצון יכפר כפרה גמורה ואף על גב דבהאי דפנימי תולה אדחיצון לא אתי לכלל חטאת כיון דבעיקר כפרתו דהיינו יש בה ואין בה אתי לכלל חטאת וכמו שכתבו התוספות לעיל ויכפר פנימי אדידיה ואדתיצון אף על גב דלא אתי לכלל חטאת אין לחוש כדפרישית לעיל וצריך עיון ותו כתבו התוספות בהך סוגי' על שאין בה ידיעה לא בתחיל' ולא בסוף ואם תאמ' ולר' ישמעאל ניפך ונימא דפנימי מכפר דאין בה ואין בה ושעיר החיצון וכו' ולפי המסקנה וכו' ויש לעיין ולדקדק בדבריהם דמאי מסקנה ומאי דסליק אדעתין שייך הכא הא ודאי כדמשיני על שאין בה ידיעה בתחילה ולא בסוף סמיך אמאי דקאמר לקמיה ס"ל כרבי מאיר דאמר כל השעירי' כפרתן שוה על טומא' מקדש וקדשיו ויש לתרץ ולומר דהתוספות הוקשה להם דהמקשה דהקש' האי שעירי הרגלים ושעירי ראש חדש מכפרין תו הוה מצי לאקשויי דניפך ונימא דפנימי דאין בה ואין בה ושעיר החצון דיש בה ואין בה ומשני דהא לא הוה קשיא משום דיש לומר דמכל מקום טפי אתי לכלל חטאת יש בה ואין בה וכו' ומשום הכי לא הקשה תרתי אלא חדא דהאי שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרין עוד כתבו התוספות בסוף הדבור וזה לשונם ואם תאמר לרבי ישמעאל למאי אצטריך לכל חטאתם ויש לומר דכי היכי דלא נימא דניכפר פרה גמורה עד כאן וצריך לעיין דאין דרך התוספות בכך להקשות בוקי סריקי ומילתא דפריכ' תרוציה בגמרא כגון האי דכיון דאמרינן לעיל דשמעינן מלכל חטאתם דבעינן דאתי לכלל חטאת וכן נמי דאינו מכפר כפרה גמורה וכיון דכן הוא מילתא דפשיטא היא דאפילו דלר' ישמעאל לא אצטריך לאשמועינן להנך דאתו לכלל חטאת מכל מקום הא אצטריך כי היכי דלא נימא דניכפ' כפרה גמורה ואם היינו אומרים דנפל טעות בספרי' במאי דקאמר לעיל אי כתיב מחטאתם כדקאמרת והוה ליה למימר אי כתיב לחטאתם כדקאמרת והוי פירושא הכי דאי הוה כתיב לחטאתם לא הוי שמעינן אלא דאתי לכלל חטאת ולא הוה שמעינן דאינו מכפר כפרה גמורה אצל כיון דכתיב לכל חטאתם שמעינן נמי דאינו מכפ' כפרה גמורה ודאי אי הוי פירושא הכי לא קשיא ולא מידי מאי דאמרן דהקושיא ודאי קושיא מעליא הוי דלישתוק מלכל ולא לימא אלא לחטאתם כיון דלא אצטריך השתא לרבי ישמעאל לאשמועינן אתי לכלל חטאת מסתות דליכתוב לחטאת' ומיניה ידעינן דאינו מכפר כפרה גמורה מדלת כתב ומחטאתם אבל קשה דהתירוץ לא הוי ולא מידי ועדיין הקושיא במקומה עומדת דנשתוק מלכל ולא לכתוב אלא לחטאתם ובהכי הוה סגי וכדאמרן ואפשר לתרץ ולומר לפי זה הדרך שכוונת התוספות לומר לחטאתם לכל חטאתם לא דריש וכדאמרן בעלמא כרת כריתות לא דריש וכיוצא בזה בכמה דוכתי בתלמודא ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות בהך סוגיא הא גמרינן ר"ח מיום הכפורים ולא פרכינן הכא לא גרסי' שכן מרובה כפרתו דראש חדש מיו' הכפורים קולא בעינן למילף שלא יכפרו נמי בשאר עבירות ולא שייכא האי פירכא דחומרא אלא גרסינן ולא פרכינן ותו לא והיינו פירכא שכן אינו תדיר עד כאן וצריך למסבר דברי התוספות דלדבריהם מאי האי דקאמר בגמרא התם כפרה מכתב כתיבה גלויי מילתא בעלמא הוא אי קח דכתיב' כפרה דמשמע לכל מילי וכמו שכתב רש"י דחטא שאינו מכיר בו אלא השם דכל חטאים שאינם ידועים במשמע והיכי הוי טעמא כי היכא דלא נפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר אדרבא דאצטריך מה מצינו דלא להוי ביה פירכא כי היכי דאפקינן קרא מפשטיה דמשמע כל חטאים שאינם ידועים במשמע וי"ל בדוחק דהכי קאמר דהכא בכולה מילתא גמרינן דסברא מבחוץ היא דדוקא בשאר עבירות מכפרי רגלי' ולא בטומאת מקדש וקדשיו דחמירי ואתה בא ללמוד מיום הכפורים ש כפר על טומאת מקדש וקדשיו שהוא עון כרת איכא למפרך מה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו אבל הכא דכפרה כתיבה ואתה בא למעט דהוה משמע דכל חטאים שאינם ידועים במשמע ואף על גב דהכי משמע מכל מקום לא מכרעה מילת כולי האי דאפשר לפרושי נמי קרא דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו אף על גב דמשמ' טפי דאיירי בכל חטאים שאינם ידועים מכל מקום מהני מה מצינו אף על גב דאיכא ביה פירכא לגלויי פירושא דקרא דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו ותו אצטריך לעיין ולדקדק דמילתא דפשיטא היא דתרתי הוה מצינן למפרך אר"ח חדא דמנא לן דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו כיון דאיכא למפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו והא לא קשיא דלהשם חטאת דאמרי' חטא שאין מכיר בו אלא השם כל חטאים שאינם ידועים במשמע ואין אתה בא אלא למעט וליכא למפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו וכמו שכתב רש"י ז"ל ועוד איכא למיפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר ומשום הכי אינו מכפר אלא בטומא' מקדש וקדשיו ולא בשחר עבירות והא נמי לא קשיא משום דהוי גלויי מילתא בעלמא וכדכתבינן וכיון דכן הוא קשה לפרש"י ולגרסתו אמאי לא חש תלמודא לשנויי הפירכא דמה לכפורים שכן אינו תדי' וכן לגרסת התוספות ולפירושם אמאי לא חש תלמודה לשנויי פרכא דמה ליום הכפורים שכן מרובה כפרתו ועוד יש לתמוה בדברי התוספות דלפי הגירסה שלהם הוו להו לפרושי דמאי דקאמר הא גמרינן ולא פרכינן דעל תרתי פירכי דמה לכפורים שכן מרובה כפרתו ומה לכפורים שכן אינו תדיר קאמ' ועוד יש לתמוה בדברי התוספות דנראה דדבריהם סותרות זו לזו שהרי כתבו ואם תאמר נילף במה הצד מתרויהו וי"ל דאיכא למיפרך שכן מרובה כפרתו דר"ח הואיל ותדיר חשוב קצת מרובה כפרה עד כאן משמע מדבר ה' דתדיר ומרובה כפרתו ענין אח' וממין אחד הם וכיון דכן הוא היאך כתבו התוספות דאי לאו דגלויי מילתא בעלמא הוה מצינן למיפרך מה לכפורים שכן אינו תדיר ומשום הכי אינו מכפר בשאר עבירות ולפי דבריהם שכתבו שתדיר חשיב קצת מרוב' כפר' אם כן ליכא למיפרך מה לכפורי' שכן אינו תדיר והלא דברים ק"ו אם כפורים שהוא מרובה כפרתו אינו מכפר אלא בטומאת מקדש וקדשיו ולא בשאר עבירות ראשי חדשים דחשיב קצת מרובה כפרתו ולא לגמרי אינו דין שלא יכפר אלא אטומאת מקדש וקדשיו ולא אשאר עבירות נמי וכד מעיינן אשכחינן דהא לאו קושיא היא כלל דמה שכתבו התוספו' שתדיר חשיב קצת מרוב' כפר' לאו למימר' דר"ח אין לו חומר אחריתי אלא שהוא חשיב קצת מרובה כפרה אלא כוונתם היא לומר שהחומרא של תדיר היא מתחלק לשתי חומרות ועיקר החומרא היא שהוא תדיר וכיון שהוא תדיר נמשך שיהא חשיב קצת מרובה כפרה ומשום הכי כדיליף חדא מחדא דפרכינן קולא וחומרא ולא כל דהוא פריך מה אראש חרש שכן תדיר וליכא למימר דניליף במה הצד משום דפרכינן לתרווייהו דמרובה כפרתן שתדיר חשיב קצת מרובה כפרה ופירכא כל דהו מיהא הוי ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות וזה לשונם כדאמר רב חמא שעיר ושעיר תימא ועצרת דלא כתיבה ביה ושעיר מנא לן אי בבנין רב דשאר רגלים תיפשוט מהכא דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בבניו אב וכו ווש לתמוה דדברי התוספות סותרות זו לזו דהרי לעיל כתבו ור"ת והיכי בעי למילף מיום הכפורים והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב ומה צריך פירכא דשכן מרובה כפרה וי"ל דאצטריך האי פירכא דלא נילף ער"ח דאי פרכת מה לר"ח שכן תדיר נימא י"ה יוכיח אבל השתא דאיכא פירכא ליכא למימר תוכיח ע ע"כ משמע מדבריהם דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמ בבנין אב ליוכיח וכיון דכן הוא מאי האי דהקשו התוספות תימא ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן וכו' והלא שפיר מצי למילף עצר מר"ת וכי וכי תימא מה לר"ח שכן תדיר שאר רגלים יוכיחו ועוד יש לתמוה במאי דכתב התוספות לעיל ואם תאמר והיכי בעי למילף מיום הכפורים והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב עד כאן ומאי קושיא ואפילו דהוי בעיא ולא אפשיטא מכל מקום חביבה ליה למקשה לאקשויי אפי' את"ל דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב אפילו הכי לא ילפינן מכפורים משום דאיכא למיפרך מה לכפורים שכן מרובה כפרתו ותו יש לתמוה במאי שכתבו ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן אי בבנין אב דשאר רגילא תיפשוט מהכא וכו' ולמאי אצטריך להו לתוספות לאקשויי מפרק איזהו מקומן והלא בסוגיא דידן פריך לקמיה תינח כל דכתב ביה ושעיר עצרת ויום הכפורי' דלא כתיב ביה ושעיר מנא לן אמר קרא אלה תעשו להשם במועדיכ' והוה להו לאקשויי ולמימר אי בבנין אב אם כן היכי פרכינן לקמן תינת עצרת ולא עוד אלא דלא הוה להו לתוספות למימר אלא הכי היכי מסקינן הכא כדאמר רב חמא ולא אקשינן ולא מידי ולקמן פרכינן ההיא דרב חמא תינח כל דכת' ביה ושעי' עצר וי"ה דלא כתי' ביה ושעיר מנא לן מסקינן אלא אמר רבי יונה ולהשיב דברים נכוחים להנך קושיי ותמיהי צריך עיון ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות אמר קרא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון אפירכה קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי ודווקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון וצריך לעיין ולדקדק דהרי כתבו התוספות לעיל וז"ל וא"ת אמאי לא משני דאי מכפר נמי אדחיצון א"כ תהיה כפרה זו פעמים בשנה ויש לומר דאין לחוש כיון דעקר כפרתו הכתובה בו דהיינו יש בה ואין בה לא תצא אלא פעם אחת בשנה עד כאן ואם כן כיון דאנו מוכרחין על כרחין למימר מחמת אותה קושיא דסגי דעיק' כפרתו לא תהא אלא פעם אחת בשנה למאי אצטריכו התוספות לתרוצי הכא דאותה אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון הוה סגי להו למימ' תירוצא דקאמרי לעיל דבעיקר הכפרה הכתובה בראש חדש דהיינו טהור שאכל הטמא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון ולא עוד אלא דלא הוו להו למימר ולתרוצי הכא אלא למסמך אמאי דחריצו לעיל ולכאורה ולפום ריהטא היה נראה לתרץ ולומר דההיא תרוצא דקאמרי התוספות לעיל לא אצטריך למאי דקאמרי לקמיה וזה לשונו ואין סברא שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאירע בין זה לזה עד כאן וכיון דכן הוא דסבירא להו לתוספו' להך שרמז דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דלא עבד חיצון אם כן תו לא אצטרכינן לההוא תרוצא דלעיל משום דלא קשיא ולא מידי דהרי אף על גב דפנימי יכפר אדחיצון מכל מקום כפרה זו אינה אלא פעם אחת בשנה כיון דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דליכא חיצון אבל היכא דאיכא חיצון פנימי אינו מכפר אלא אדידיה לחו' וכיון דלא אצטריך ההוא תרוצא למאי דמשני אי נמי וכו' ואין סברא שיועיל ולא בא חיצון אלא משום טומאה שאורעה בין זה לזה משום הכי לא סמכו התוספות אתרוצא דלעיל ומצאו להם תרוצא יותר מרווח ואין להקשות ולומר לפי מאי דכתבינן דלעיל לא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי וכו' משום דפנימי אינו מכפר אדחיצון אלא דוקא היכא דלא עבד חיצון ואם כן אין כפרתו אלא פעם אחת בשנה א"כ אף הכא נמי לא קשה ולא מידי ולמאי אצטריכו להו לתוס' לתרוצי הכא כלל ויש לומר דדוקא לעיל הוא דאמרינן דלא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי מטעמא דכתבינן אבל הכא דאמר קרא אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון משמע דמאי דמכפר ראש חדש אין אחר מכפר לעולם ואי הוה אמרינן דהיכא דנשבר הציץ דראש חדש מכפר אדציץ אם כן כבר אשכחינן דהציץ יכפר על מאי דמכפר ראש חדש לפעמים היכא דנשבר הציץ ומשום הכי אף על גב דלעיל בשעיר הפנימי לא קשה ולא מידי לתרוצא דאי נמי וכו' משום דהא אינה אלא פעם אחת בשנה כיון דהפנימי אינו מכפר דוקא היכא דלא עביד חיצון מ"מ הכא אפילו לההוא תרוצא דמשני אי נמי וכו' אפ"ה קשיא ולהכי אצטריכו לתרוצי ותו איכא לאקשויי בפשטא דהך שמעתא דלמאי אצטריך למימר ונפקא מינה לאורעה בין זה לזה אמאי לא קאמר נפקא מינה היכא דלא עבד ראש חדש והתוספות לעיל הוקשה להם זאת הקושיא ותרצו וזה לשונם הכא לא קאמר ונפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון וההיא תירוצא לא שייך הכא כלל ואם כן הקושיא במקומה עומד וצריך עיון וגם בקושיא הראשונה כד מעיינן שפיר אשכחי' דההיא תרוצא לאו תרוצא מעליא היא משום דאפילו ההוא שנויי' דהפנימי אינו מכפר אלא דווקא היכא דלא עבד חיצון אפילו הכי קרינן ביה שפיר שמכפרת היא פעמים בשנה. ותו כתבו התוספות בהך סוגייא רב אשי אמר העדה נרא' דלא פליגי ועל כרחך אצטריך דרשא דאות' משום פירכא דלקמן דרגלים אמאי לא מכפרי אדראש חדש ודרש' דרב אשי נמי אצטריך לר' שמעון בן יהוד' דלא משמע ליה כדלקמיה ע"כ ולכאורה נראה דתמיהא מילתא כיון דקאי כרבי שמעון דדריש אותה וכדמוכח לקמיה אמאי אצטריך רב אשי למימר עון הקדשים ולא עון העדה ולאו מילתא היא כלל דתוספות סבורים דרב אשי בא לתרץ דמצינן לאקשויי התינח לר' שמעון דדריש אותה דלא מכפר ציץ אדידיה ואדראש חדש ומשני עון הקדשים קדשים ולא העדה וכיון דקאי במלתא דציץ בעא לסיומי במילתיה אליבא דכולהו תנאי ורבי שמעון לא דריש קדשים הקדשים דה"א יתירא לא דריש ורבי שמעון בן יהודה דאותה לא משמע ליה אצטריך ליה למדרש ה"א יתירא דהקדשים ומיהו קשה דהא דהעדה למאי אצטריך ליה לרבי שמעון בן יהודה דלמעוטי עדה ולא קדשי' הא אית ליה עון אח' הוא נושא ואינו נושא שתי עונות כדדריש לקמיה ודוחק הוא לומר דדריש הא יתירא דהקדשים ולא דריש הא יתרה דהעדה ותו כתבו התוספות ואיתקש שעיר רגלים לשעירי ראשי חדשים ואם תאמר הוי דבר הלמ' בג"ש דראשי חדשים מציץ חוזר ומלמ' בהיקש וכו' ואי אמרינן דפנימי נמי אתקש בהאי היקשיה דמועדות לכאורה היה נראה לדקדק ועדין הקושיא במקומה עומדת השתא דלא אסיק אדעתין הקישא דואלה תעשו לה' במועדיכם ולאו מילתא היא דכוונת התוספות היא לומר דלפי המסקנא אתי שפיר וכמו שכתבו התוספות דלהקישא דרבי יונה קא סמיך והוי כמו וכו' והמקשה כשהקשה התינח היה מצי לאקשויי נמי תיפשוט פלוגתא דרב פפא ומר זוטרא ובמאי דקאמרי התוספות אמאי אצטריך לרבי יהוד' חטאת לה' חטא שאינו מכיר בו אלא ה' הא אתקש ראשי חדשים ורגלים וכו' לכאורה היה נראה לא שויי דאי לא הוה כתיב חטאת לה' הוה אמינא דראשי חדשים אתי לטהור שאכל את הטמא דאיהו נמי מילתא דקדש הוא ולאו מילתא היא דאף על גב דלא הוה כתיב חטאת לה' מכל מקום טפי הוה לן לאקושי בטומאת מקדש וקדשיו ובאין בה מלאוקומי ר"ח בטהור שאכל את הטמא דלא הוי הקישא עולי האי ותו לא מידי:
ותו כתבו התוספות אלא דרגלים נכפר אדראשי חדשים הא דלא פשיטא ליה דרשה דאותה כמו דרשה דעון משום דרבי שמעון בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה וכן צריך לפרש בסמוך גבי דרשה דאחת דפשיטא ליה טפי דרשה דאחת בשנה מדרשה דאחת יכפר עד כאן וצריך לדקדק במאי דקאמרי התוספות וכן צריך לפרש וכו' דבשלמא לעיל פשיטא ליה מטעמא דקאמר דרבי שמעון בן יהודה דריש עון ולא דריש אותה אבל גבי דרשה דאחת אמאי פשיטא ליה טפי דרשה דאחת בשנה מדרשה דאחת יכפר ואפשר לומר דכוונת התוספות היא לומר דהמקשה פשיטא ליה דרשה דאחת בשנה טפי מדרשה דאחת יכפר כפרה אחת מכפרת ואינו מכפרת שתי כפרות משום דאסיק אדעתיה הא דאמרינן לקמיה אליבא דרבי שמעון בן יהודה שאני הכא דאמר קרא יכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה דמזבח הפנימי הוא דכפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הא דחיצון אפילו שני כפרות מכפר ומשום הכי הקשה דהא כי כתיב אחת בשעי' הפנימי הוא דכתיב והמתרץ קאמ' ואיתקוש חיצון לפנימי ולא חלק כמו שחלק רבי שמעון בן יהודה ואף בוכפר אהרן על קרנותיו אתא בשנה אתקש חצון לפנימי ותו לא מידי ותו בסוגיא דשעירים בסוף פרקא כתבו התוספות ויש מפרשים דיום הכפורים בלא שעי' המשתלח מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך וכו' והא דנקט כגון דחנקתיה אומצא לאו דווקא וכולי אי נמי אפילו לא מת בו ביום וכולי יש לעיין ולדקדק דהאי אי נמי דפרישו ביה התוס' להאי פירושא הכי הוא לכולה פרושי ומאי חדושא אתו התוספות לאשמועינן ותו יש לדקדק דלכאורה לא הוו צריכי התוספות למימר אלא דמאי דנקט וחנקתיה אומצא לאו דווקא אלא לרווחא דמילתא ותו לא ולמאי אצטרוכי למימר דיום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך ותו הוה להו למימר נמי שמת קודם שנשתלח השעיר ואיברא דהנך דקדוק לאו מילתא נינהו דודאי אי לא הוו אמרי התוס' דיום הכפורים אינו מכפר אלא עד שתחשך והוה אמרינן דיום הכפורים אינו מכפר כלל בלא שעיר אם כן למאי אצטריך בגמרא לאוקמי אי נמי דאכל סמוך לשקיע' החמה לוקמה דאכל אחר שנשתלח השעי' ולא שייך אי נמי דהיא היא אוקמתא קמיית' שהרי כתבי התוספות דלא דוק' נקט ומשום הכי אצטריכו התוספות למימ' דיום הכפורי' בלא שעיר המשתלח מכפ' אבל אינו מכפר עד שתחשך ולפי האוקמת' קמיית' אצטריך לדחוק דמת באותו היום אם אכל אחר שנשתלח השעיר ואם אכל קודם שנשתלח השעיר אצטריך למימר דמה קודם שנשתלח השעיר ולפי אי נמי לא אצטריך לדחוקי דמת באותו היו' אלא אפילו אחר כמה שנים והוצרכו התופסו' לפרושי אי נמי להך פירוש משום דלפרושי אחריני דאכל אומצ' וחנק' דוקא אתי שפיר דנאיד מאוקמת' קמיית' משום דדחיק' ליה מלתא לאוקומי כרת דאורייתא באכל אומצא וחנקיה דהויה מילתא דלא שכיחא אבל לפי הך בתרא דלא דחיקא מילתא כולי האי הוקש להם דאמאי נייד מאוקמתא קמיית' ומשום הכי תרצו דנאידו מאוקמתא קמייתא כי היכי לאוקמי כרת דאורייתא במת אפילו לאחר כמה ימים ותו לא מידי ותו בהך שמעתא דסוף האי פירקא צריכ' צילותא כיומא דאסתנא דקשיא בה טובא בפשטא דשמעת' ובדיבורי' התוספות ז"ל חדא דכתב רש"י ז"ל דהאי יכפר בתרא השוה כהני' לויים וישראלי' וכולי ותמיהא מילתא דהאי יכפר לגופיה אצטריך לרבות הלויי' ותו מאי קא בעי מאי טעמא דר' שמעון והלא נמקו עמו שהוא בעצמו נתן טעם לדבריו במתניתי' ובברייתא דכשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו כך דם הכר וכולי ותו דקאמר ואם נפשך לומר ומפרש בגמרא וכי תימא ביתו כתיב וכולי ומה בזה והרי הותר מכללו ותו במאי דקאמר מאן תנא אמר רבי ירמיה דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה וכו' וכתב רש"י ז"ל מאן תנא להך מתניתא דקתני מעתה אין להם כפרה דמשמע דאם לא יכפרו בפר אין להם כפרה וכולי ומאי קושיא דהכי נמי הוא אפילו לרבי יהודה דאי לא דהוה כתיב יכפר הוה אמינא דאין להם כפרה כלל אפילו בשאר עבירות ותו כיון דהמקשה לא הוה קשה ליה אא מאי דקאמר במתנתיא מעת' אין להם כפרה דמשמע דאין להם כפרה כלל הוה ליה לשנויי הכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו ותו לא מידי ואמאי איצטריך למימ' מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירו' וכמו דמצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות וכולי ואיברא דאי לאו רש"י ז"ל בפשטא דשמעת לא הוה קשה ולא מידי דהוה אמינא דהכי פרושה דשמעת' דבשלמ' לרבי שמעון לא קשה דכהנים אין להם כפרה אלא בפר אבל לרבי יהודה דיש להם כפרה בשאר עבירות מאי קאמר כשהוא אומר יכפר על הכהנים והא מצינן לאוקומי קרא אשאר עבירות ומנא לן טומאת מקדש וקדשיו דמתכפרי בפרו של אהרן והכי' קאמר דאי כרבי יהודה הא אמר כהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח ומצינן לאוקומי קרא בשאר עבירות ומשום הכי משני וכמו שמצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כך יש להם כפר' בטומאת מקדש וקדשיו כך היה נראה לפרושי פשטא דשמעתא אי לאו דפר"שי ז"ל וצריך עיון בדברי הרב ז"ל ובדברי התוספו' קשיא טובא חדא במאי דכתבו אם כן מצינו בשעיר של עם שהותר מכללו עד כאן ומה בכך והלא אפי' שעיר של עם הות' מכללו אפילו הכי כיון דכתיב ביתו וכולם קרויים ביתו מוטב שיכפרו בפרו של אהרן ולא בשעיר של העם ואף על גב דהותר מכללו ואפי' מקמי' דאסקינן דכולם קרוי' בית אהרן לא קשה ולא מידי דהלוי' יכפרו בפרו של אהרן שהות' מכללו אצל כהנים ולא שייך למפרך מאי דהקשו התוספות לפי המסקנה ואי בשל אהרן לא אקרי ביתו דהכי נמי כהנים לא אקרי ביתו ואפי' הכי משום דהותר מכללו אמרינן דכהני' מתכפרין בו הכי נמי דאמרינן דהלוי' מתכפרין ומאי דהקשו התוספות ואי בשל אהרן לא אקרי בית היינו למאי דמסקינן דכהני' אקרי ביתו דבית אהרן כתי' וכיון דכן הוא צריך עיון בדברי התוספו' דלא קשה ולא מידי דלוים במאי יתכפרו דמצינו להם כפרה מקמיה דמסקינן דכולם ביתו יתכפרו בפרו של אהרן שהותר מכללו וכדאמרינן ובתר דמסקינן דכולים קרוים ביתו יתכפרו בשעי' של העם דאית לן למימר דלא אתי אשר לעם אלא למעוטי כהנים ותו לא מידי ותו כתבו התוספות האי אבעי ליה לכדתניא וכולי מדאצטריך קרא לומ' דלא מייתי אצל כהנים אלמא מתכפרין בו ומשני תנא הכי קשיא ליה וכולי וקרא אצטריך שלא תאמר כיון דמצינו שיש להם כפר' יתכפרו בשלו ויביא משלהם וכולי ויש לתמוה בדבריהם טובא דמי דחקם למימר דפריך וקרא אצטריך וכו' ותו דהא לעיל אמרינן דמאת עדת בני ישראל נפקא דלא יביא משלהם ואף על גב דכתיב אש' לעם למעוטי שאין הכהנים מתכפרין בדעם והאי לאו מילתא היא דלא אתא מאת עדת בני ישראל אלא לאייתור אשר לעם ותו מאי האי דכתבו התוס' וקרא אצטריך שלא תאמר כיון דמצינו דיש להם כפרה יתכפרו בשלו וכולי והא אנן מדלא כתיב יכפר קיימינן ואי מאי דקאמרי הוי לבתר דידעינן דכתיב יכפר מילתה דפשיטא היא דקרא אצטריך שלא תאמר דכיון דמצינו שיש להם כפרה שיביא משלהם ומאי אתו התוספות לאשמועינן ותו יש לתמו' במאי דכתבו התוספות וקצת תימה דמאי פריך נימא דהא דדרשינן דלא אייתי משל צבור וכולי ולכאורה נראה דהוי תמיהא רבא דמילתא דפשיטא היא דמאי דדרשינן בהך ברייתא דקאמר משלו הוא מביא, דודאי דהיינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרים בו דהיינו לפי קושטא דמילתא דכתיב יכפר ועוד יש לתמוה בפשטא דשמעתא דלמאי אצטריך לאתוי ברייתא והלא לעיל מקשינן והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם להוי וטעמא כמו שכתבו דפשטא דקרא משמע מדעם ואף הכא נמי פשטא דקרא משמע אשר לו משלו ולמאי אצטריך לאיתוי ההיא ברייתא דשלו הוא מביא וכו' ואם משום הא לחוד לא הוה קשיא דמצינן למימר דאצטריך לאתויי הברייתא כי היכי דלא נימא ההוא משלו אחרינא קאתי וכדאמרן לעיל ההוא מאת עדת בני ישראל נפקא להכי אצטריך לאתויי ברייתא דכולהו אשר לו אצטריכי והאי תירוצא נראה לכאורה דהוי תרוצא מעליא אבל לפי זה יש לתמוה בדברי התוספות אפכא דהוה קשיא לן מעיקרא דהאי קצת תימה דקשיא להו לא קשה ולא מידי דלאו מחמת הברייתא קפריך אלא כדפריך לעיל משום דפשטא דקרא הכי משמע ומאי דאייתי בריית' הוי לכדאמרן ותו כתבו התוספו' בדאהרן נמי לא מחסרי ממונ' תימה מכל מקום כיון דמצינו שיש להם כפרה בכל מה שיש כפרה לאחרים וכו' ולא גמרינן מינה דגלי קרא וכו' ויש לתמוה דכי אמרינן תנא הכי קשיא ליה אכתי לא ידעינן יכפר ואם כן מאי האי דכתבו התוספות מאחר שמצינו שיש להם כפרה וכד מעיינן אשכחינן דלאו מילתא היא דאקשינן דהתוספות הכי קשיא להו דלמאי אצטריך למימר שהרי הותר מכללו דבשלמא לפי מאי דסליק אדעתין דקרא דאשר לו הוה משמע לו מכפר אבל לא לכהנים הוה אצטריך למימר שהרי הותר מכללו כי היכי דנימא מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן אבל השתא דליכא קרא אלא בנין אב לחוד דכי היכי דבדעם לא מכפר משום דלא קא חסרי ביה ממונא למאי אצטריך למימר הותר מכללו הוה סגי לן דלימא כשהוא אמר יכפר ומצינו להם כפרה שמעינן דלא גמרינן מיניה למימר דכי היכי דבעם דלא מכפר דלא קא חשיב ביה ממונא ותו לא הוה צריך מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו ותו לכאורה יש לתמוה במאי דכתבו התוספות ויש לומר דאשר לעם משמע נתינת טעם משום שהוא משל עם וכו' והלא משל עם לא נפקא אלא ממאת עדת בני ישראל נפקא ואייתר אשר לעם לומר שאין הכהנים מתכפרין ואם כן היכי קאמר התוספות הכא דאשר לעם משמע נתינת טעם והא לאו קושיא היא ומילתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים דאפילו דאיתר אשר לעם לא מפקינן ליה מפשטיה למדרש ביה לעם מכפר ולא לכהנים אלא הכי דרשינן וכפר השעיר אשר לעם כלומר השעיר מכפר משום שהוא של עם ואשמעינן תרתי שהוא מכפר על העם ושהוא של עם ותו לא מידי:
עוד כתבו התוספות בסוף פרקא ויש לומר דאפילו ר' שמעון מודה שאינו מזכיר בהדיה בני אהרן וכו' וצריך לדקדק לכאור' דהיאך הכהנים מתכפרים לר' שמעון בכולהו מילי כיון דאין להם אלא דם הפר וחד ודוי דהא אינו מזכיר בודוי קמא בני אהרן והא לאו מילתא היא כלל כיון דקאמר אני וביתי בני אהרן הם במשמע וכדאמרינן וכולם קרויים ביתו דבית אהרן כתיב אלא שאינו מזכירים בפירוש משום דעדיין אינו זכאי והכי דייק לישנא דכתבו התוספות שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שירא' כזכאי וזיל קרי בי רב הוא אבל בדברי רש"י ז"ל צריך לעיין שכתב יבוא זכאי ויכפר על החייב לפיכך מתודה וכו' ולמאי אצטריך הכהן הגדול לחזור ולהתודות עליו בפעם השנית הרי נתכפר בודוי הראשון ותו לא מידי בסוגיא דשעירים ובהך פירקא:
ותו צריך לעיין במה שכתב רש"י ז"ל פ' ידעות הטומאה וז"ל וקא סלק' דעתך הנך קלעים לר' אלעזר כדי להכשיר העזרו' להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן וכו' כנראה לכאורה מדברים רש"י דלא אסיק אדעתיה דקלעים לצניעותא בעלמא וכן נראה נמי מפשטא דשמעתא וכי תימה קלעים לר' אלעזר למה לי לצניעות בעלמא כנראה דלא אסיק אדעתיה מ"ד תנאי היא דקלעים לצניעותא בעלמא וכי דייקינן חזינן דודאי אסיק אדעתיה מ"ד תנאי היא דמצינן למימר דקלעים לצניעותא בעלמא מדקא מוכח דתנאי היא מדקא סבר ר' יהושע דקדושה ראשונ' קדשה לשעת' וקדשה לעתיד לבוא מכלל דר' אליעזר סבר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ומדוכח מכללא ולא מוכח מפשטא דברייתא דקלעים למה לי משמע דאסיק אדעתיה דמצינו למימר דקלעים לצניעות בעלמ' וכד מעיינן שפיר אשכחינן דלא קשה ולא מידי דנהי דסבירא ליה לרש"י ז"ל דאסיק אדעתיה דהוה מצינן למימר דקלעים לצניעותא בעלמא אי לא הוה סבירא ליה דקדושה ראשונה לא קדשא לעתיד לבוא ומשום הכי לא מוכח מפשטא דברייתא אלא מכללא אבל כיון דעל כרחין אית לן למימר דסבר דקדושה רא שונה לא קדשה לעתיד לבוא מדר' יהושע נשמע לר' אליעזר וכיון דהכי הוא שפיר קאמר רש"י ז"ל דסלקא ועתך דקלעים לר' אלעזר כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן אם אין בית אין קרבן ולא קשה ולא מידי בדברי רש"י ומיהו בפשטא דשמעתא קשיא דקאמר וכי תימה קלעים למה לי לצניעותא בעלמא וכיון דאמרינן דאסיק אדעתיה דמאן דאמר תנאי היא דהוה מצינן למימר דקלעי' לצניעותא בעלמא ותו קשה בהך שמעתא דקאמר אלא כהני תנאי דתניא אמר ר' ימשעאל בר יוסי וכו' ופירש רש"י ז"ל היינו תנאי וכו' והדין עמו דדייק לישנא דקאמר אלא הני תנאי כנראה דהתנאי דבסמוך קאמר ולא קשה ולא מידי בדברי רש"י אבל בגמרא איכא למידק דלמאי אצטריך למימר ורמינהי וכו' כי היכי דלהוי תנאי והלא תנאי דלעיל בהדיא סבירא להו דקדושה ראשונה קדשה לשעתא וקדשה לעתיד לבוא וכיון דאשכחן דר' ישמעאל בר יוסי קאמר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא הרי אשכחינן תנא י ותו לא הוה אצטריך למימר ולא מידי וצריך עיון: