שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
שו"ת מהגה"ק בעל ייטב לב זצ"ל מספר חסדי אבות הנ"ל · סימן יט
וזאת הוא תשובת הרב הגאון הצדיק הקדוש הנ"ל:
ב"ה יום א' פ' לך הר"ם לפ"ק סיגיט
שלום לאהובי ש"ב ידידי הרב המופלג והבקי כ"ש מוהר"ר יחיאל
מיכל פישליר נ"י
מכתבו הגיעני קריתי וראיתי דעתו על דבר הברזילים שאין צריך להסיר הטיט ולבינים שעל הצדדים כי אם ללבן כמו שהן ע"י שמסיקין תחת הגסין עד שניצוצות נתזין מהם. עפ"י דעת הש"ך בסימן קכ דאינו מבליע בצד השני ולפי''ז בנד"ד שהחמץ לא בא מעולם להקצוות כי הטיט ולבינים סותם ומכסה הברזל המונח בתוך המחיצות בכה"ג לא אמרינן חם מקצתו חם כלו וכבולעו כך פולטו. עכ"ד ולא נהגו הכי כי למה לן למיחת נפשן לפלוגתא שהר הרבה פוסקים חולקין על הש"ך ואפילו המקילין היינו בדיעבד אבל לכתיחלה צריך להכשיר כלו עכ"פ בהגעלה עיין טורי זהב וש"ך סימן קכ"א. והביאו ראי' מידות שצריך להכשיר לכהחילה בהגעלה (ודברי. הט"ז סותרין מיו"ד למ"ש באו"ח סימן תנ"א וכבר עמד בזה הפרי מגדים באו"ח) וכן כתב הת"ח בסימן פ"ה להדיא וכן הסולת בלולה איירי בדיעבד שאין צריך לבטלו. אבל לכתחילה בעי עכ"פ הגעלה.
ולכן לפי מ"ש מעכת"ה סברא דע"י שנתלבנו הטסין עד שניצוצות נתזין מהן בודאי גם הקצוות נתלבנו עכ"פ ליבון קל עד שהקש נשרף עליהן מבחוץ. והרי זה במקום הגעלה כידוע. אם כן לא הי' צריך לומר שרוב תשמישו ע"י מים או משום התירא בלע וסגי בהגעלה אפילו נימא דתשמישו ע"י האור שמצוי שאופין על הברזילים ענית מצוה של חמץ או מניחים לחם אפוי להתייבש. וגם להפוסקים דחמץ הוה איסורא בלע בודאי בעי ליבון הרי הברזילין עצמם מתלבנין יפה עד שניצוצות נתזין מהם והקצוות שבתוך הטיט מתלבנין עכ"פ ליבון קל שקש נשרף והוי הגעלה. והרי לידות הכלים מהנ הגעלה. וה"ה הכא מטעם שכתב המג"א בס"ק כ"ה.
אבל מהא דאמר רב אשי מעיל פרזלייהו בנורא וקתייהו ברותחין עיין בט"ז סי' קכ"א משמע אף שמלבן פרזנלייהו בנורא בעי הקתא הגעלה מחדש ולא אמרינן דהברזל שבתוך הקתא מתלבן ליבון קל שקש נשרף עליו והרי זה במקום הגעלה. ולכן המהדרין נהגו להסיר הבנין ולהשליך כל הברזילים לתנור ללבנם ולדודי כעין חדתא עבדי שיש לי ברזילים מיוחדים לפסח משנה לשנה
ומי שאנו רוצה לטרוח לסתור הבנין די שיסיר הטיט ולבינים שעל הקצוות ואח"ז מלבנין הטסין תחתיהן עד שניצוצית נתזים מהם ועל הקצוות שכולו מגולין מניחים גחלים בוערות הרבה ובזה ודאי מכח היסק הטסין והגחלים שעל הקצוות ודאי מתלבנין ליבון קל שקש נשרף עליו. ודי בזה במקום הגעלה ולפעמים גם ניצוצית נתזין מהם והכי נתנו וכן ראוי לעשות דברי ידידו ש"ב חדו"ש וטובתו באהבה יקותיאל יהודה טייטלבוים. והנני להעתיק פה מה שכתבתי עור בזה להגאון הנ"ל: