שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
שו"ת מהגה"ק בעל ייטב לב זצ"ל מספר חסדי אבות הנ"ל
סימן יח
שאלה
בדין הכשר לפקח. הברזילים של פענגלישי קעכין הנתונים בזמנינו שעושין מחיצות מלבינים. ומניחים טסים של ברזל מונחים כחצי אצבע על המחיצות ומסיקין תחת הברזילים לבשל עליהם. וההכשר לפסח היא שמסיקים תחת הברזילים היסק גדול והן מתלבנין עד שניצוצות נתנו מהם רק הקצוות שמונחים בתוך המחיצות אפשר שלא נתלבנו רק ליבון קל.
אם מותר ללבן הברזילים כמות שהם בבנין. או צריכין להסירם ולהשליכם לתוך תנור אש בכדי שיתלבנו גם הקציית שבתוך הבנין עד שניצוצות נתזין מהם
תשובה
לכאורה הי' נראה להחמיר להסיר הברזילים. ולהשליכם לתוך הניר אש בכדי שיתלבנו גם הקצוות עד שניצוצות נתזין מהם עפ"י המבואר בש"ע יו"ד סימן קכ"ח סעיף ו'. כלי מתכות אעפ"י שאם נשתמש איסור במקצתו נאסר כלו משום דחם מקצתו חם כלו אבל לענין הכשרו לא עלתה לו הכשר עד שיכשיר כלו. בין לענין הגעלה בין לענין ליבון. וע"כ צריכין להסיר הטסין של ברזל ולהשליכם לתוך תנור אש בכדי שיתלבנו גם הקצוות עד שניצוצות נתזין מהם.
אמנם נראה לפיענ"ד שהוא חומרא יתירה. ומותר ללבן הטסים של ברזל כמו שהם בבנין מכמה טעמים כאשר אבאר דהנה הש"ך ביו"ד סימן הנ"ל ס"ק י''ג פסק דאמרינן חם מקצתו חם כלו. רק דאם הכלי נעשה חם בצר אחד ונגע איסור בצד השני אמרינן דנאסר אותו מקום שנגע האיסור אבל לא שאם נגע איסור בצד האחד שיהא מתפשט לצד השני וכן פסק בסולת בלולה כלל פ"ה סימן א' בתחב קתא מכף מתכות של בשר במאכל חלב אף שנשתמש תוך מעל"ע בהכף בלא הקתא אין צריך לבטלו כלל. ולפי זה בנידון דידן שהחמץ לא בא מעולם להקצוות כי הבנין של טיט ולבינים סותם ומכסה הברזל המונח בתוך המחיצות. בכה"ג לא אמרינן חם מקצתו חם כלו וכבולעו כך פולטו. ועיין בש"ע או"ח סימן תנ"א סעיף י"ג כלי שיש בו טלאי אם קדם הטלאי לבליעת האיסור אין צריך להסירו דכבולעו כך פולטו. וכמו כן בנד"ד אמרינן כבולעו כך פולטו.
עוד יש מקום לומר עפ"י המבואר באו"ח סימן הנ"ל סעיף י"א מחבת שמטננין בה בשמן או בשומן מותרת בהגעלה כיון שנבלע ע"י משקה סגי בהגעלה ובנד"ד הבליעה הוא שלא ע"י אור רק ע"י אמצעית המים שנשפך מהקדירות על הטסים וסגי בהגעלה וכשנתלבנו המסים עד שניצוצות נחזים מהן בודאי גם הקצוות נתלבנו עכ"פ ליבון קל עד שהקש נשרף עליו מבחוץ דאל"כ לא איסר כלל מה שעל הקצוות.) ומבואר באו"ח סימן הנ"ל במג"א ס"ק כ"ז דכלים שדינם בהגעלה סגי להם בליבון קל כזה שאינו יכול ליגע בו בצד השני או עד שהקש נשרף עליו מבחוץ. וכן פסק הטורי זהב שם.
אמנם אף אם נאמר דהבליעה היא ע"י אור בלא אמצעים מים כגון שאפו לחם על הטסין עכ"ז יש להתיר בהגעלה כיון שאין רוב תשמישו בזה כמבואר באו"ח סימן הנ"ל סעיף ו' שכל הכלים הולכין בהם ואחר רוב תשמישן. ועיין במסכת ע"ז דף ע"ו בתוספות שמחלק בסכינים של נכרים בין גדולים לקטנים שאין דרך לצלות בהם בשר סגי להו בהגעלה. ואף שלפעמים מהפכים בהם בשר על גבי גחלים ע"מ אינו קרוי תשמישו ע"י האור כיון שאין תשמישו קבוע ע"י האור סגי להי בהגעלה.
*) והבחינה העיד כשנתלבנו הברזילים שם ישבנו גם באילו הקצוות המגולים המונחים על המחיצות נתלבנו כ"כ עד שהקש נשרף עליהם כרגע.
ועוד כיון בהבליעה הוא חמץ ולא איסור היה התירא בלע וסגי לי' בהגעלה כמבואר ביו"ד סימן קכ"א סעיף ד' מחמת שמטגנין בה אע"פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה כיון דהתירא בלע לענין שאר איסורא צריכה ליבון ועיין באו"ח סימן תנ"א סעיף ד' בהגה"ה וז"ל כלים שנשתתמש בהן חמץ ע"י האיר אם נתלבנו כ"כ שקש נשרף עליו מבחוץ כיון דחמץ הוה התירא בלע סג להו בהגעלה וליבון זה לא גרע מהגעלה.
הן אמת שהרשב"א ושאר פוסקים חולקין ע"ז וסוברים דחמץ לא נחשב התירא בלע ומיקרי איסורא בלע כי חמץ שמו עליו. אמנם בצירוף הטעמים הנ"ל יש לסמוך על הפוסקים דחמץ היה התירא בלע ועיין בש"ע של הרב התניא בסי' תנ"א ס"ק י''ג שבהפסד מרובה או מניעת שמחה יו"ט. וכן במקום שיש עוד צד אחר להקל יש לצרף דעת הפוסקים דחמץ הוה התירא בלע ולסמוך עליהם לכתחלה להכשיר בהגעלה את הכלים הבלועים מחמץ ע"י האור עכ"ל. מכש"כ בנד"ד שיש כל הני טעמא למעליותא. ואין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כי הוא דבר קשה מאוד לסחור הבנין. ועפ"י הרוב הטסים גדולים ומחוברים במסגר הנקרא שראף יאי אפשר להכניסם לתוך הניר. והוא כנימה שמחה יו"ט בודאי שאין צריך להסיר הברזילים מן הבנין ומותר ללבנם כמות שהם בבנין והוא פשוט וברור
והגעתי דברי אלה לפני ש"ב הרב הגאון הצדיק הקדוש וכו' מד"ה יקותיאל יהודה טייטילבוים אבד"ק סיגיט בן בנו של ש"ב הגאון הקדוש מוהר"ר משה טייטלבוים אבד"ק אוה"ל.
סימן יט
וזאת הוא תשובת הרב הגאון הצדיק הקדוש הנ"ל:
ב"ה יום א' פ' לך הר"ם לפ"ק סיגיט
שלום לאהובי ש"ב ידידי הרב המופלג והבקי כ"ש מוהר"ר יחיאל
מיכל פישליר נ"י
מכתבו הגיעני קריתי וראיתי דעתו על דבר הברזילים שאין צריך להסיר הטיט ולבינים שעל הצדדים כי אם ללבן כמו שהן ע"י שמסיקין תחת הגסין עד שניצוצות נתזין מהם. עפ"י דעת הש"ך בסימן קכ דאינו מבליע בצד השני ולפי''ז בנד"ד שהחמץ לא בא מעולם להקצוות כי הטיט ולבינים סותם ומכסה הברזל המונח בתוך המחיצות בכה"ג לא אמרינן חם מקצתו חם כלו וכבולעו כך פולטו. עכ"ד ולא נהגו הכי כי למה לן למיחת נפשן לפלוגתא שהר הרבה פוסקים חולקין על הש"ך ואפילו המקילין היינו בדיעבד אבל לכתיחלה צריך להכשיר כלו עכ"פ בהגעלה עיין טורי זהב וש"ך סימן קכ"א. והביאו ראי' מידות שצריך להכשיר לכהחילה בהגעלה (ודברי. הט"ז סותרין מיו"ד למ"ש באו"ח סימן תנ"א וכבר עמד בזה הפרי מגדים באו"ח) וכן כתב הת"ח בסימן פ"ה להדיא וכן הסולת בלולה איירי בדיעבד שאין צריך לבטלו. אבל לכתחילה בעי עכ"פ הגעלה.
ולכן לפי מ"ש מעכת"ה סברא דע"י שנתלבנו הטסין עד שניצוצות נתזין מהן בודאי גם הקצוות נתלבנו עכ"פ ליבון קל עד שהקש נשרף עליהן מבחוץ. והרי זה במקום הגעלה כידוע. אם כן לא הי' צריך לומר שרוב תשמישו ע"י מים או משום התירא בלע וסגי בהגעלה אפילו נימא דתשמישו ע"י האור שמצוי שאופין על הברזילים ענית מצוה של חמץ או מניחים לחם אפוי להתייבש. וגם להפוסקים דחמץ הוה איסורא בלע בודאי בעי ליבון הרי הברזילין עצמם מתלבנין יפה עד שניצוצות נתזין מהם והקצוות שבתוך הטיט מתלבנין עכ"פ ליבון קל שקש נשרף והוי הגעלה. והרי לידות הכלים מהנ הגעלה. וה"ה הכא מטעם שכתב המג"א בס"ק כ"ה.
אבל מהא דאמר רב אשי מעיל פרזלייהו בנורא וקתייהו ברותחין עיין בט"ז סי' קכ"א משמע אף שמלבן פרזנלייהו בנורא בעי הקתא הגעלה מחדש ולא אמרינן דהברזל שבתוך הקתא מתלבן ליבון קל שקש נשרף עליו והרי זה במקום הגעלה. ולכן המהדרין נהגו להסיר הבנין ולהשליך כל הברזילים לתנור ללבנם ולדודי כעין חדתא עבדי שיש לי ברזילים מיוחדים לפסח משנה לשנה
ומי שאנו רוצה לטרוח לסתור הבנין די שיסיר הטיט ולבינים שעל הקצוות ואח"ז מלבנין הטסין תחתיהן עד שניצוצית נתזים מהם ועל הקצוות שכולו מגולין מניחים גחלים בוערות הרבה ובזה ודאי מכח היסק הטסין והגחלים שעל הקצוות ודאי מתלבנין ליבון קל שקש נשרף עליו. ודי בזה במקום הגעלה ולפעמים גם ניצוצית נתזין מהם והכי נתנו וכן ראוי לעשות דברי ידידו ש"ב חדו"ש וטובתו באהבה יקותיאל יהודה טייטלבוים. והנני להעתיק פה מה שכתבתי עור בזה להגאון הנ"ל:
סימן כ
דברי שלום ואמת לאיש האמת כבוד ש"ב הרב הגאון הצדיק הקדוש איש אלקים מופת הדור בנן של קדושים כק"ש מוהר"ר יקותיאל יהודה טייטילבוים נ"י אבד"ק סיגיט.
סי"ק הגיעני והי' כדבש לפי. אך לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמה שהביא הד"ג ראי' מהא דאמר רב אשי מעיל פרזלייהו בנירא וקתייהו ברותחין משמע אף שמלבן הברזל בעי הקתא הגעלה מחדש ולא אמרינן שהברזל שבתוך הקתא מתלבן ליבון קל ונחשב כהגעלה. עכ"ל.
ולפיע"ד אין משם ראי' כלל. כי לכאורה הוא תמוה דמה מועיל הגעלה להברזל שבתוך הקתא הלא הקתא מפסיק בין המים להברזל שבתוך הקתא ורתיחות המים לא יבואו להברזל כלל ואיך יועיל הגעלה כזו. ואין לומר דהקתא והברזל שבתוך הקתא נחשביה כחתיכה אחת עבה. וע"כ שפיר מועיל הגעלה. זה אינו דיש לחוש אולי הברזל התחוב בהקתא אין מודבק יפה להקתא ויש קצת ריוח ביניהם ואין מועיל הגעלה כמבואר בסימן תנ"א בט"ז ס"ק י"ח עיי"ש.
ולולא דמסתפינא הי' נראה לי פירוש אחר דהא דצריך הגעלה לקתייהו הוא לאו משום הברזל התחוב בהקתא כי הברזל שבתוך הקתא נתלבן ע"י האש הבוער בהלהב (כמבואר שם בט"ז ס"ק ז' וז"ל. דאותו בליעה דפרזלא דתוך הקתא נפלט מחמת ליבון של סכין. וע"כ אין צריך ליבון ודיו' עוד בהגעלה הרי דהליבון של הלהב מועיל להברזל שבתוך הקתא) והא דצריך הגעלה לקתייהו הוא משום העץ של הקתא שבלע למעלה כשמשתמש בהסכין וע"כ הקתא צריך הגעלה. ורק שצריכין אנחנו לקבל דבריהם באימה שפשיטא להו דההגעלה מחדש הוא משום הברזל שבתוך הקתא ולא משום העץ של הקתא
אולם מטעם אחר אין משם שום ראי' כלל. דיש לומר דאף לדעת הרשב"א דהגעלה מחדש הוא מחמת הברזל התחוב בהקתא יש לחלק דשאני סכיני דפסחא שהקתא היא מעץ או מעצם שהאש שורפו וע"כ מכסהו בטינא שלא יתקלקל הקתא כפירש"י שם להגן עליהם שלא ישרפם האור ואין חום האש מגיע להברזל שבתוך הקתא כי הקתא עצמה והטיט שעליו מפסיקין בין האש להברזל ועיין במסכת שבת ר"פ כירה עד שיתן את האפר ופירש"י שם לכסותם ולצננם וע"כ צריך עוד הגעלה לקתייהו אבל בנד"ד הברזל מתלבן היטב ואין עושין שום פעולה להגן שלא יבוא חום האש להקצוות וכשנתלבן הברזל היטב בודאי נתלבנו גם הקצוות עכ"פ ליבון קל עד שהקש נשרף עליו והוי שפיר כהגעלה. דברי ש"ב המתאבק בעפר רגליו הק' יחיאל מיכל בא"א מוהר"ר חיים צבי ז"ל מפרעמישלאן
סימן כא
חזר הגאון הצדיק הקדוש הנ"ל והשיב לי
בית ב' לסדר חי' הר"ם לפ"ק סיגיט.
שלום לכבוד אהובי ש"ב ידיד נפשי הרב המופלג החריף ובקי הנגיד מוהר"ר יחיאל מיכל פישליר נ"י מפרעמישלאן.
מכתבו שנית הגיעני וע"ד אשר דחה הראי' שלי. ממעיל פרזילא בנורא וקתייהו ברותחין וע"ז אמר דהגעלה היא לאו משום הברזל סבתוך הקתא כ"א משום העץ שעל הקתא ועוד דהתם הברזל מכוסה בקתא ובעינא וע"כ אין האש שולט שם אבל בנד"ד כשהברזל מתלבן אז נתלבן קצותיו ליבון קל והרי זה כהגעלה עכ"פ.
ישים עינו ולבו היטב בט"ז סימן קכ"א שכתב על דברי הרשב"א וז"ל מבואר כוונתי דאכ"פ שבלע ע"י אור וצריך הכשר ע"י אור מ"מ דיו לברזל דבתוך קתא ברותחין לחוד כיון דהברזל נתלבן ונקלש גם מחלק שבתוך הקתא הרי דבעי רותחין לברזל שבתוך הקתא לא משום העץ.
גם מ"ש דהתם הברזל מכוסה וכו' אין האש שולט שם ליתא שהרי עפ"י סברא הנ'''ל מתרץ הט"ז דברי הרא"ש רמיירי בהגעלה אלא דמפני חשש השמוש בחלב רותח בסכין ויש להצריך ליבון ובודאי לא מהני הגעלה לפי בבלע ע"י אור. אלא לענין זה מפני דלא ביתו כיון דחם מקצת סכין היינו ראשו בפתילו חלב יצטרך ללבן כלו דוקא לזה אמר שאינו אלא כיון שנתלבן מקצת סכין נקלש הבליע בשאר הסכין לענין שמהני בו הגעלה אתי עכ"ל הרי שכל הסכין מגולה. ונימא כיון שנתלבן מקצתו נתלבן כלו עד שקש נשרף בו והרי זה כהגעלה וא"כ ליל תו הגעלה אלא ודאי סברא זו ליתא ולזה כתבתי שם לעיין בט"ז וסמכתי שמתוך דבריו יבין עומק הראי'. ומהתימא אשר שגם כת"ר כתב בתוך דבריו ועיין בט"ז סימן קכ"א ואיך הביא דברי הט"ז שמענו סתירה לדבריו וסעד ותומך לדברי.
והקושיא במסכת כתובות וכו' יפה העיר אבל אין הזמן עמדי לבוא בפלפול דברי פ"ב ידידו יקותיאל יהודה טייטילבוים אבד"ק סיגיט.
סוף הספר