שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
שו"ת להגאון המחבר זצ"ל
נלקח מספר שו"ת חסדי אבות סי' י"ג, י"ד מהרב יחיאל מיכל פישליד מפרימישלאן הנדפס בלעמבערג שנת וזאת הברכה לפ"ג. וכן שו"ת סימן י"ח, י"ט, כ' כ"א, לגיסו הגה"ק בעל ייטב לב זצ"ל מספר חסדי אבות הנ"ל
סימן יג
ב"ה יום ד' לסדר ולפרט בכל ביתי נאמן הוא תרכ"ז לפ"ק פה פרעמשלאן.
שאלה
זה יותר משלשים שנה אשר בנה אדומו"ר הרב הצדיק הקדוש רבינו מאיר זלה"ה בית מדרשו הגדול דפה ק"ק פרעמישלאן ומכר מקומות לכמה אנשים המתפללים שמה. והי' כחדא כל מקום על שם הקונה אותו ומאז ועד עתה כולם עומדים על מקומיתיהם בקביעות באין פוצה פה. אך אין לשום אחד מהקונים שטר קנין אבל כולם עומרים בחזקתן באין מוחה והרבה מהמחזיקים מכרו מקומותיהם לאחרים דלא הי' שים ערעור וזה ערך ט"ו שנים אשר הגבאי ואנשים המתפללים שמה עשו פינקס וכתבו כל מקום ומקום על שם המחזיק בו. והמקום אשר נמכר כתבו בהפינקס על שם המחזיק החדש.
והנה לאשר עד הנה לא תי' תיבה לעמידת הש"ץ רק מי שרוצה להתפלל תפלת צבור הי' מתפלל במקומו בכותל מזרח. ומי שלא הי' לו מקום בכותל מזרח. הי' מתפלל לפני ארון הקודש. ועתה עלה בדעת הגבאי ויח"ס לקבוע מקום לעמידת הש"ץ ובחרו בימין ארון הקודש במקום אשר החזיק בו אחד לערך ט"ז שנים יקנה העקום הזה בשטר קנין מאיש אחד שהחזיק בו כל הני שני. והתפשרו עם בעל המקום ליתן לו מקום אחר סמוך לו. וגם עוד מקום אחד בכותל מערב לפייסו בזה ואחר שהעמיד הגבאי את התיבה אנשיו הטו את לבבו שלא יתן לו שום מקים עבור מקומו והראו לו עקום לערער בטענה שאין לשום מחזיק במקומו' ביהמ"ד שטר קנין. והרב הצדיק הק' מהר"ם ז"ל לא הורשה להם רק לעמוד שם ולא מכר לחלוטין למכור ולהוריש. והמעו' אשר נתנו לו לבנין בית מדרשו נתנו לו במתנה כדרך העולם שנותני' מעו' להצדיק
עוד טען המערער אחרי שהרב הצדיק הק' הנ"ל הורשה לאיזה אנשים לעמוד בביהמ"ד על מקום קבוע אף שלא מכר להם, ועל כן לא מועיל חזקה גם להאנשים שמכר להם המקומו' עפ"י המבואר בש"ע חו"מ הי' קמ"ט ס"ק ו' דבמי שאין מקפידין זה על זה אין להם חזקה זה על זה.
עוד טוען המערער שהמחזיקי המקומו' לא קנו בחזקה מהא דמבואר בסוף סי' קמ"ט דאין מחזיקין בשל קהל ושל הקדש. וכעת הביהמ"ד של הרב הצדיק הק' זלה"ה שייך להקהל ואין מחזיקין בשל קהל.
והנה לבבי לא כן ידמה ולדעתי שפיר קנו המחזיקים במקומותיהם בחזקה ואין צריכין לשום שטר קנין. כאשר אבאר ואבא על סדר דבריו של המערער מה שטען שהרב הצדיק הק' הנ"ל לא מכר המקומו' רק לעמוד שם דלא לחלוטין למכור ולהוריש. וכי מפיהם אנו חיין ואחרי שזה המחזיק קנה מקומו מאיש אחר שהחזיק כמה שנים. בזה אנו טוענין ללוקח כמבואר בחו"מ סי' קמ"ד בסמ"ע ח"ל אף אם אינו מבורר שקנאה או בגזילה בא לידו מהני חזקה כיון שמכר בשטר יש לו קול ואנן טענינן להם שבוודאי קנאה מהמערער רק שצריך להביא ראי' שהחזיק בה יום אחד בלבד וכמבואר בחו"מ סי' קמ"ה וקמ"ו:
ואטו השכיר אינו יודע שאין צריך יותר. ובפרט שבנר"ד המקום הי' נקרא על שם המחזיק הראשין ומבואר בחו"מ בסמ"ע סי' ק"מ אפילו אם אין העדים יודעי' בודאי שהיתה של ראובן רק שראו לראובן דר בו. וה"ה אם יש לו קול מבורר שהוא שלו מחזקינן אותו בשלו ובנר"ד גלוי וידוע שהרב הצדיק הק' הנ"ל מכר המקומות ולזה הקונה הראשון מכר בעין יפה כי הי' נכבד בעיניו ע"י מעשיו שהי' ידו פתוח לרוחה ונתן בער המקום הנ"ל הרבה מעות אין שום ספק שמועיל לו חזקתו
ומה שבא לערער מהא דמבואר בסי' קמ"ט דבמי שאין מקפידין זה על. זה אין להם חזקה. זה קאי דייקא בקרובים שאין מקפידים זה על זה. אבל האנשים שאינם קרובים שפיר קנו בחזקה. עיין ברמ"א שם.
ובאמת לפיענ"ד גם האנשים שהרב הצדיק הק' הורשה להם לעמוד על מקומו' ביהמ"ד ולא נתנו מעו' אם היו טוענים שהרב הצדיק הק' מכר להם או נתן להם במתנה שפיר קנו בחזקה ורק אם הוא בעצמו מודה שלא קנה המקום אז לא הוה חזקה. כי חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. וע' בש"ע סי' קמ"ו ואין פותחין לו עד שיטעון מעצמו. אבל אם טוען כך מעצמו מועיל לו חזקתו:
ומה שבא לערער מהא דאין מחזיקין בשל קהל ושל הקדש כמבואר בסוף סימן קמ"ט זה אינו טענה וע' בש"ע סי' ק"מ וכן מקומו' ביהכנ"ס אם עדים מעידים שישב עליו כל עת שנכנס לביהמ"ד הוי חזקה ואין מחלק בין המערער הוא יחיד או רבים הם המערערים רק כתבו שמהני חזקה ולפי דברי המערער אין טענות חזקה במקומו' ביהכנ"ס כיון שהוא של קהל ומבואר בש"ע בכמה מקומות מפוזרים שיש למקומו' ביהכנ"ס חזקה.
עוד נלפענ"ד שכל הדינים המבוארים בש"ס ובש"ע דלא מהני חזקה בשל רבים הוא בדבר שאין עשוי למכור ועתה טוען אחד שקנה מתקפל והוחזק בו. בזה יש לדון אם מהני חזקה דאין מי שימחה בידו והוא כקדירה דבי שותפי משא"כ במקומות ביהכנ"ס שהיא דבר העומד למכירה בתחילת בניינה בודאי מהני, חזקה אף בשל רבים. ואין שום צד סברא לומר שאין מחזיקין בשל קהל. והכל כמנהג המדינה ובודאי נמכר כל מקום ומקום להאיש המחזיק בו. ועוד שאז כאשר מכר הרב הצדיק את המקומו' הי' אז הביהמ"ד שלו. והי' הביהמ"ד של יחיד ולא של קהל:
עוד נלפענ"ד אחרי שהגבאי והיח"ס עשו פינקס וכתבו כל מקום ומקום על שם המחזיק בו. וגם המקום הזה נכתב על שם הקינה החרש תני כשטר קנין ולא גרע מספר שכותבין בו הערכאות דמבואר בש"ע סי' מ"ח בהג"ה שהוא כשטר ומכש"כ בנד"ר שכתבו בהפינקס והוי כשטר:
גם נעלם מעיני המערער דברי הש"ע סי' קמ"ע סעיף ל"א שם מבואר. ואם יש גזברים ממונים יש לי חזקה. ובנד"ר יש בביהמ"ד משעת בניינה גבאי ממונה ובידו למחות ומוכר וקונה מקומות בביהמ"ד ודאי דמהני חזקה אף נגד רבים וגם אפילו אם לא הי' שם שים גבאי עכ"ז מועיל חזקה כמבואר בתומים ובנתיבות המשפט סי' קמ"ט ס"ק ט"ו וז"ל דדוקא בימיהם שהז' טובי העיר הי' צריכין למכור במעמד אנשי העיר אמרי' דקלא הוי לי' משא"כ לפמ"ש הש''ך בסי' רכ"ח ביו"ד דעכשיו כשאנו המנהגים והכל נעשה עפ"י רוב המנהיגים כגזברין דמי ויש להן חזקה. וכן פסק המהר"א ששון סי' קפ"ג עי"ש.
והנה אחר עבור זמן נתרצה הגבאי ליתן לו מקום אחר סמוך לו. והמחזיק אינו מרוצה בזה המקום שקמייתא עדיפא לי' שהוא המקום הראשון אצל ארון הקודש ושוה הרבה יותר מזה המקום שרוצה ליתן לו עתה. ולפיענ"ד בודאי יכול לעכב כמבואר בתשובות הרא"ש כלל ה' דין ד' הובא בש"ע סי' קע"א ברבים היושבים על ספסל אחד ורוצה אחר להוסיף לו מקום אחד. השני יכול למחות כיון שעכשיו היא שני לראש ואם יוסיף עוד מקום אחר יהי' שלישי לראש. אף שלא הרחיקו אותו ממקומו מכש"כ בנד"ד שדוחי' אותו ממקומו בוודאי יכול לעכב. עוד נשאר דבר אחר לבאר. הנה המחזיק צווח ככרוכיא שאסור להתפלל במקום הזה ולא השגיחו עליו עד שהוכרח לפשר. ובין כה ובין כה התפללו לפני התיבה כל הני שני. והשניחו על דברי המערער שאמר להם שאינו גזל כי לא יזכה בעיניו בדין. והוא עלה בידו כי הקהל נקראו מוחזקים.
אמנם נעלם ממנו דברי ש"ע תר"ע סי' ד' בהג"ה ובסמ"ע שם. שאין הקהל נקראים מוחזקים רק בשש בעניני משום נקראי' מוחזקים נגד היחיד אבל לא בשאר דברים. והטעם כי המה גובין למלך הרי הם כיד המלך וע"כ נקראים מוחזקים אבל בשאר דברים אין נקראים מוחזקים. ומבואר בש"ע סי' שס"ט גזל ביה אסור לכנוס בה בהמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ומכש"כ שאסור להתפלל לפני תיבה העומדת במקום גזול וקרקע אינה נגזלת. והגזילה לא נשתנית ובדבר מצוה יש להחמיר אפילו בספק גזל שמבואר באחרונים. שכל הני טעמא נראה פשוט וברור שאסור להתפלל לפני התיבה עד שיפייסו לבעל המקום. ומצאתי נפשי כמחויב בדבר להציע דברי אלה לפני גאוני זמנינו ולהראות כי האמת אתי בזו ההוראה. ואלה הם דברי הגאון המפורסם וכו' מוהר"ר יואל אשכנזי אבד"ק זלאטשוב.
סימן יד
ב"ה יום ג' לסדר ואלה המשפטים הרכ"ח לפ"ק פה זלאטשוב רב שלום וברכה מאלקי ההערכה. אלף פעמים ככה לכבוד אהובי ידידי אוהב נפשי הרב המופלג בתורה ובתעודה איש מדה נבון וחכם הנגיד הנכבד כש"ת מוהר"ר יחיאל מיכל פישליר נ"י.
אחד"ש הן זה ימים מספר הגיעני דבריו כי בא בשאלתו שאלת חכם חצי תשובה ושלח אלי וקרא אותי באמירה נעימה. כתיבה יהיבה. דרוש דרש ממני לחיות דעתי כי עליו חביבה. והנה. בקראי מכתבו זה. אמרתי בלבי נחצבה. ועל אשר חדלתי ולא טהרתי מהר להשיבה לא ממני היתה העכבה כי אם מטרדות שונות סביבה. ונתעכבתי איזה ימים אחדים ואחר עד עתה. והבינותי כי אין הדבר נחוצה. עתה באתי מפני כבודו עלי האהובה ולמלאות רצונו הטובה. וזה תורף השאלה
בביהמ"ד הגדול שבעירו שנשאר מאת הצדיק וקדוש המאיר עיני ישראל מוהר"ר מאיר זללה"ה האנשים המתפללים שמה מכמה שנים איש איש על מקומו מיוחד לעת בואו לתפלתו וכן נרשם בפנקס כל מקום ומקום על שם המחזיק בו אך אין לשום אחד שטר קנין אבל כולם עומדים בחזקתן כמה שנים ולא הי' מקום קבוע לתיבה שמתפלל הש"ץ. רק מי שרוצה להתפלל תפלת צבור מתפלל במקומו (ולא ביאר רו"מ איזהו מקומן של הבעלי תפלות בימים הקדומים וידעתי שלרוב פעמים הש"ץ עומר אצל ארון הקודש והרב הצדיק זלה"ה כשהי' מתפלל הי' עומד במקצוע מזרחית צפונית) ועתה עלה בדעת הגבאי לקבוע מקום לעמידת הש"ץ ובחר במקום הימיני אצל ארון הקודש. והעמיד שם התיבה לעמידה הש"ץ והאיש המחזיק במקום הזה צועק וצווח ככרוכיא לבלתי יעמוד שם הש"ץ וליטול את מקומו ולדחותו מן המקום ההוא ועמד השואל ושאל אם יש ממש בטענתו של זה הבא בצעקתו בכח חזקתו והמערערים טוענין שהרב הצדיק זלה"ה לא מכר המקום מעולם רק הרשה למי שרצה לעמוד שם ולא לחלוטין למכור ולהוריש. וע"ז הוא דן אם יש בטענותם ממש. והנה האמת יהגה חכי כי בדיני ממונות אין להשיב לצד אחד כ"א כאשר ישאלו ב' הצדדים עם האב"ד שבעיר וכן דרכי תמיד שלא לחתוך הדין ולהחלי' לשואל אחר כמבואר בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן ק' ועור בשו"ת הרבה מזה אכן יען חזיתי מתוך מכתבו כתוב לאמור שכבר התפשרו אלא שכת"ר חפץ לדעת העולה על רוחי בזה בדעת של תורה למען דעת אם האמת אתי בזו ההוראה לזאת נרציתי ונמצאתי לשאלתו כי יפה עלה בשכלו ודעתו והדברים פשוטים וברורים ודברי המערער בטילים שכן מבואר בטור והגה"ה ש"ע סי' ק"מ וז"ל וכן מקומות של ביהכנ"ס אם מעידים שיושבים עליו ג' שנים בכל עת שנכנס לבהכנ"ס ולא ישב במקום אחת זולת אם שינה מקומו בדבר אבילות שלו או של אחרים אף אם הי' טרוד בעסקיו ולא נכנס לביהכנ"ס הוי חזקה שכן מנהג העולם שלפעמים אין נכנסין לביהכנ"ס מחמת טרדת עסקיהם עכ"ל. ואין מחלק שם בין אם המערער הוא יחיד או רבים בני הכנסת רק סתמו וכתבו שגם במקומות ביהכנ"ס מהני חזקה כפי מנהג העולם. וכן מבואר בשו"ת הרא"ש כלל ה' דין ה' ו' ז'. איזה שאלות מדין חזקה במקומות של ביהכנ"ס ומבואר שם אפי' אם כמה פעמים לא ישב במקומו רק שכתב שמו עליו מהני חזקה זו. ומכש"כ בנד"ד שנכתב בהפנקס שמו על זה המקום. וגם בתחילת קניינו אין צריך לשטר כלל. ובפרט שמוחזק כמה שנים הרי הוא בחזקתו.
ומה שרוצה הגבאי לתת לו מקום אחר סמוך לו. הנה לכאורה הי' נראה לומר דאין בזה קפידא שיוכל לעכב מפני שאין נדחה ממקומו הראוי הואיל שמחליף לו בסמוך ממש להתיבה והוא מסתמא בתוך ד' אמותיו א"כ לא מיקרי נדחה ממקום קביעתו לתפלתו שנהגו כן כל אחד קובע מקום להפלתו שהרי מבואר בש"ע א"ח סימן צ' עיי"ש בגמרא ס"ק נ"ד בתוך ד' אמות מיקרי קבוע לפי שאי אפשר לצמצם וח"כ אם המקום השני הוא בתוך ד' אמות מה לי בכך שיעמדו התיבה סמוך לאה"ק והוא יקבע מקומו סמוך להתיבה. כן יש לכאורה לזכות להגבאי נגד המחזיק.
אמנם גם זה אינו ובודאי המחזיק יכול לעכב ואין ביד הגבאי לגרוע ולפחות לו ולדחותו מן המקום הראשון המחזיק בו כמבואר בשו"ת הרא"ש כלל ה' דין ד' על אחד בהי' מוחזק במקום בביהכנ"ס סמוך להיכל מקום הראשון ועכשיו רוצים לשנות שם. וליתן דף בראש המסיבה ונמצא יהי' מקום שני לראש מקום ההיכל יכול זה לעכב על ידו לפי ששוה יותר מקום הראשון להיכל והשני פחות משויו ע"ש היטב. ומעתה גם בנד"ד המקום שאצל ארון הקודש שוה יותר בודאי יכול לעכב תה פשוט וברור.
ומה שטוען המערער נגדו מהא דשיתוף אין לו חזקה בשל חבירו. לא שם עינו ולבו למקור הדבר בש"ס ופוסקים פרק חזקת הבתים דף ע"א שמחלק בין נחית לכולא נחית לפלגא ומסקנא דסוגיא לחלק בין יש בו דין חלוקה לאין בו דין חלוקה. והפוסקים נחלקו בביאור הסוגיא אמרו לה להך גיסא יאמרו לה להך גיסא אבל מדברי כולם נעמוד עקרא דמלתא תליא בהך סברא כיון דשיתוף אין דרכו להקפיד בשימוש חבירו לבדו שדרכם בכך להניח לחבירו על איזה זמן שנה או שנתיים ואח"כ מחליפים וחוזר השני להאי שימוש ותליא במנהג המקום ואין זה ענין לנד"ר. פוק חזי מה עמא דבר הכי נמצא איזה מנהג בכך להיותם מחליפים המקומות בביהכנ"ס נהגו העולם שכל אחד קונה לו מקום קביע לעולם. אם לא שיצטרך למכור אי להחליף לחלוטין וא"כ כיון ששתקו כמה שנים להאנשים המחזיקים במקומוהתם ודאי דמהני חזקה. וראי' שטענותם אמת שקנו מתחלה בעת בנין הביהכנ''ס. אלא כשיש על מקום אחד אחים או שותפים אז יש לומר דלא מהני חזקה לאחד מהם שיושב איזה שנים. וכן מבואר בשו"ת מהרש"ל ס"א בהדיא. אך מקום אחר מיקרי אין בו דין חלוקה ולא מהני החזקה אבל לא בשביל הרבה אנשים שמתפללים בביהכנ"ס ולא מיקרי שותפים לענין זה לגרע חזקת היושבים על מקומם זה כמה שנים באין פוצה פה ואין איש נודד ממקומו ע"כ שאר אנשים לא מיקרי שותפים לענין זה לגרע חזקתם וגם זה פשוט וברור
אך מה שטען המערער מהא דאין מחזיקין בשל קהל ורימ"ע השיב דזה הוי של יחיד לפי שהי' מקודם של הצדיק זלה"ה והנה גם בזה הדין עמו אבל לא מטעמיו ונעלם מכבודו מה שמבואר בהגה"ת אשר"י בשם א"ז ריש פרק בני העיר יחיד שבנה ביהכנ"ס ונהנו להקהל להתפלל שם מי שירצה הנה יש לו דין ביהכנ"ס של רבים ואין לו הכר כ"א בדעת הקהל ועל פיו או יורשיו עיי"ש היטב והובא ג"כ בהג"ה באו"ח סימן קנ"ג והנה בהא דהמחזיק בשל קהל אם יש לו חזקה לכאורה יש סתירה דהרע"א ז"ל סוף סימן קמ"ט הביא בשם אגידה דאין לו חזקה ובסימן קנ"ה סעיף כ"ד כתב הש"ע גבי מרחיקין השובך מן העיר לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקהו ל"ש נגד יחיד ול"ש נגד רבים וגם בסי' תי"ז סעיף ז' גבי לקח חצר ובה זיזים וגזוזטראות יוצאים לרשות הרבים הרי הוא בחזקתו והרמ"א ז"ל בשני המקומות סתם כהמחבר ולא הגיה כלום ומשמע מזה דיש חזקה בשל רבים ואין לומר דהתם רק דאנן טענינן ללוקח אבל המוכר בעצמו לא הי' לו חזקה זה אינו דקיי"ל דאנן טענינן ללוקח וליורש רק מה דהוה המוכר או המוריש בעצמו יכול לטעון אבל אם ההיכר לא הי' מועיל לו זה חזקתו וטענתו אין טוענין ללוקח וליורשיו עיי"ש היטב בשו"ת מהרי"ט בסי' ל"ט ובסימן ק"ח באורך וע"כ מוכח דמהני חזקת ג' שנים בטענתו גם נגד רבים.
אולם כבר עמד בזה הסתירה תשובת הרשב"א ז"ל הובא בב"י ח"ל אע"פ שהמחזיק בשל רבים אין לו חזקה לפי מה שאני סבר דמאן מחיל ומאן שביק כדמשמע שלהי פרק חזקת הבתים דלכאורה לא משמע הכי בפרק לא יחפור גבי אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו כבר ראית אשר פרשתי בהאי דשלהי פרק חזקת הבתים עכ"ל. והנה הי' בידי לפרש דלא קשיא מידי דהתם בפרק חזקת הבתים הכי קאמר ר' אמי בני מבואה מחלון גבאי דידך לרשות הרבים נפיק מאן מחיל לך והיינו דלא מיירי רק בחזקה לחודא בלא טענות מכירם אלא מדרשתקי' מחלי לגבי' ומהני חזקה שאין עמה טענה אם אינו רוצה להחזיק בגופא דקרקע כ"א לשימוש בעלמא וכמ"ש התוספות גבי הכי האלא דמפסדי תמרי מ"ש ובכגון זה שפיר קאמר בני מבואה מחלון לגבאי משא"כ בני רשות הרבים מאן מחיל מאן שביק אבל בפרק חזקת הבתים דמיירי דטוענין ללוקח מה דהוי מצי למטען המוכר לו בחזקה שיש עמו טענה דמכירה בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וכמו שכתב התוספות שם. ונמצא כפי זה אין כאן סתירה כלל ועולה מדברינו החילוק בין יחיד לרבים לפי שיטת הש"ס דוקא לענין חזקה דשתיקה ומחילה בלי טענה דמכירה דביחיד מהני חזקה דשתיקה לדעת כמה רבוותא ז"ל הובא בנימוקי יוסף פרק ג' גבי הוחזק להורדי הוחזק לכשורי. עיין שם היטב אבל בשל רבים לא שייך חזקה כזו. משא"כ בחזקה עם טענות מכירה שפיר מהני בשל רבים מדטענינן הכי ללקוחות. והטור ז"ל כתב בטעמא דהך מלתא בשל רבים אין לו חזקה משום דאין לו מכר כי אם בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר והי' לו קלא וא"כ מדלית כאן מי שיעיד לו בדבר לאי כל כמיני' ולא סגי ליה בטעמא דאין מי שימחה רק מטעם דהוה לי' קלא ועיין במהרי"ט סימן קנ"ב באורך לפרש דברי הטור והעלה שם דודאי הוי חזקה בטענה בשל רבים דאטו לעולם יזהר בשטרו דאל"כ אין מי שירצה לקנות משל רבים דבר שלא יצטרך לשמור שטרו לעולם מן העכברים ומן הדליקה ולא עשו בזה לייפות כוחו של הקדש רק לגריעותא וכדאיתא בגיטין פרק הניזקין גבי נכסי יתומים הרי הם בהקדש יעוש"ה. וכל זה כשאין לו מכר רק עפ"י ז' טובי העיר אבל כשיש גזבורים וממונים ע"ז כתב הרשב"א ז"ל הובא בב"י היכא שיש גיזברים וממונים על זה וקונין ומוכרין ומחליפין מהני חזקה לזה הדבר וכתב הב"ח הובא בש"ך בקצרה על דברי הרשב"א אלו וטעמא דמסתבר היא אבל בשאר דברים ודאי דאין מחזיקין בהו. אפילו יש ממונים על הקהל מאחר שאינם עוסקין בדברי פרטי אלא שהם מעונים וראשים עליהם בשאר דברים איכא למימר לפי שעסוקים וטרודים בצרכי הצבור ושאר דברים לא נתנו לבם על מי שמחזיק בשניהם כקדירה דבי שותפי כדאיתא בפרק לא יחפור עכ"ל הב"ח ומעתה בנד"ד דודאי יש העיד גבאי ממונה על צרכי ביהמ"ד והוא עושה מדעת החבורה ובידו למחות ולתקן שם תיבה לעמידת הש"ץ ומדלא עשה כן עד עתה גם לפי דברי הב"ח ודאי דהוה חזקה מעילה באין מוחה. ולא עוד שטוען שקנה מאת הצדיק זלה"ה שהוא הי' עוסק בבנין ביהמ"ד נראין הדברים שכן הי' שהקנה לכל אחד מקומו ודאי דטענתו טענה דלא הי' להם לשבעה טובי העיר שום שייכות כי הא דרב אשי בבי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתי כיון דכולא עלמא אדעתי' קא אתיא יכול לזב נ' ואין צריך לז' טובי העיד במעמד אנשי העיר. ע"כ לא שייך בזה כל הני טעמא דאין מחזיקין בשל קהל
ועוד. אימא דבר ברור והוא העיקר דהנה כל הני עובדא שמבואר בש"ס ופוסקים לענין חזקה בשל רבים בטענת מכירה שלקח מהם דבר שאינו עומד למכירה רק רבים החזיקו בו מכבר שהוא שלהם ואין הדבר עשוי ועומד למכירה רק להיות תמיד לרבים ועתה החזיק בו אחד וטען שלקח מהם או מאפטרופס והממונה על שלהם בזה שפיר יש לדון אם יש חזקה חדא משום דאין מי שימחה בידו ולעכב על ידו. או משום דסמכו על חזקתם ובספר האגודה דמדמי להא דר"ג או משום דצריך להיות המכירה בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ולית לי' קלא ואם האפטרופוס מכר יכולים לומר לו לתקוני שדרתיך ולא לעותי כמבואר משא"כ בדבר שעומד לכך ועשוי למכור בתחילתו וכן החזיק אחד כמה שנים בחזקת שהוא שלו ממילא מוקמינן אותו בחזקתו שעומד לכך במנהג עלמא לבלתי היות שם ערוב וכל אחד מכיר מקומו וקובע מקום לתפילתו אם כן בזה אין שים סברא לומר שאין מחזיקין בשל קהל אדרבא אמרינן בודאי נמכר כל מקום ומקום למי שמחזיק בו וכל מי שעומד ומחזיק בו בחזקת שהיא שלו לצמיתות ואין הרבים נקראים בזה מוחזקים כדאיתא בחו"מ סימן ד' עיי"ש היטב בהגה"ה ובסמ"ע וגם אם יהי' כן הלכה מבורר דאין מחזיקין בשל קהל הרי המנהג מבטל הלכה כדאיתא בירושלמי הביאו הר"ף והרא"ש ריש פרק השוכר את הפועלים ועיין בנמוקי יוסף אמר ר"א בכל מקום המוציא מחבירו עליו הראי' חוץ מזו. זאת אומרת מנהג מבטל הלכה ועיין בהגה"ה שם בשם רב האי גאון לשנות המנהג אפילו במגו אינו נאמן ואפילו תפס לא מהני א"כ גם אם נימא דהקהל מיקרי מוחזקים מקודם מכל מקום כיון דמנהג העולם כך מי שמחזיק כמה שנים במקום בביהכ"נ אין להוציא ממנו ומהני חזקתו וכל זה ברור ופשיט ובפרט שכן נכתב בהפנקס ליה דין צריך בושש ובר מן דין שכתב רומע"כ שזה המחזיק מקומו אצל ארון הקודש קנה מקום הנזכר מן איש אחר שקנה מהצדיק זלה"ה והוא גם הוא החזיק אחר כך ובזה טוענין ללקוחות ובאלה הלכות שמורות וערוכות כמבואר למעלה ל"ש של רבים ל"ש של יחיד מבואר ומפורש בש"ע בכמה מקומות שמהני חזקה. ואני מהפלא על זה המערער אנא מצא מקום לקלקל חזקת איש המחזיק. וקל הדבר בעיני ודומה בנפשי כי מצוה עושה לקחת מקומי של חבירו ולהעמיד התיבה וגזל גמור היא ואסור להתפלל במקום הזה ואמרינן בש"ס פרק המוכר פירות דף ק' לר' אליעזר רבים גזלנים נינהו. ועיין בנמוקי יוסף שם מיצר שהחזיקו בי רבים דייקא כשהחזיקו מדעתו וברשותו. ועיין בסמ"ע סימן שע"ז שצ"ט ועיין בסי' ד' בהגה"ה ובסמ"ע שם בשם המרדכי ומכל מקים מחויבים לעשות לו דין דאטו משום שרבים נינהו וגזלו היחיד ע"כ אם יתפשרו ביניהם לתת לו מקום אחר כרצונו להחזיק במעוז השלום יהי כן ד' עמכם וישכון ביניכם ויהי' שלוה בארמנותיכם דברי ידידו דו"ש באהבה מכבדו ומייקרו כותב בנתיצה.
הק' ואל אשכנזי תיפוק זלאטשוב.
שו"ת מהג