שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
שו"ת מהגה"ק בעל ייטב לב זצ"ל מספר חסדי אבות הנ"ל · סימן יח
שאלה
בדין הכשר לפקח. הברזילים של פענגלישי קעכין הנתונים בזמנינו שעושין מחיצות מלבינים. ומניחים טסים של ברזל מונחים כחצי אצבע על המחיצות ומסיקין תחת הברזילים לבשל עליהם. וההכשר לפסח היא שמסיקים תחת הברזילים היסק גדול והן מתלבנין עד שניצוצות נתנו מהם רק הקצוות שמונחים בתוך המחיצות אפשר שלא נתלבנו רק ליבון קל.
אם מותר ללבן הברזילים כמות שהם בבנין. או צריכין להסירם ולהשליכם לתוך תנור אש בכדי שיתלבנו גם הקציית שבתוך הבנין עד שניצוצות נתזין מהם
תשובה
לכאורה הי' נראה להחמיר להסיר הברזילים. ולהשליכם לתוך הניר אש בכדי שיתלבנו גם הקצוות עד שניצוצות נתזין מהם עפ"י המבואר בש"ע יו"ד סימן קכ"ח סעיף ו'. כלי מתכות אעפ"י שאם נשתמש איסור במקצתו נאסר כלו משום דחם מקצתו חם כלו אבל לענין הכשרו לא עלתה לו הכשר עד שיכשיר כלו. בין לענין הגעלה בין לענין ליבון. וע"כ צריכין להסיר הטסין של ברזל ולהשליכם לתוך תנור אש בכדי שיתלבנו גם הקצוות עד שניצוצות נתזין מהם.
אמנם נראה לפיענ"ד שהוא חומרא יתירה. ומותר ללבן הטסים של ברזל כמו שהם בבנין מכמה טעמים כאשר אבאר דהנה הש"ך ביו"ד סימן הנ"ל ס"ק י''ג פסק דאמרינן חם מקצתו חם כלו. רק דאם הכלי נעשה חם בצר אחד ונגע איסור בצד השני אמרינן דנאסר אותו מקום שנגע האיסור אבל לא שאם נגע איסור בצד האחד שיהא מתפשט לצד השני וכן פסק בסולת בלולה כלל פ"ה סימן א' בתחב קתא מכף מתכות של בשר במאכל חלב אף שנשתמש תוך מעל"ע בהכף בלא הקתא אין צריך לבטלו כלל. ולפי זה בנידון דידן שהחמץ לא בא מעולם להקצוות כי הבנין של טיט ולבינים סותם ומכסה הברזל המונח בתוך המחיצות. בכה"ג לא אמרינן חם מקצתו חם כלו וכבולעו כך פולטו. ועיין בש"ע או"ח סימן תנ"א סעיף י"ג כלי שיש בו טלאי אם קדם הטלאי לבליעת האיסור אין צריך להסירו דכבולעו כך פולטו. וכמו כן בנד"ד אמרינן כבולעו כך פולטו.
עוד יש מקום לומר עפ"י המבואר באו"ח סימן הנ"ל סעיף י"א מחבת שמטננין בה בשמן או בשומן מותרת בהגעלה כיון שנבלע ע"י משקה סגי בהגעלה ובנד"ד הבליעה הוא שלא ע"י אור רק ע"י אמצעית המים שנשפך מהקדירות על הטסים וסגי בהגעלה וכשנתלבנו המסים עד שניצוצות נחזים מהן בודאי גם הקצוות נתלבנו עכ"פ ליבון קל עד שהקש נשרף עליו מבחוץ דאל"כ לא איסר כלל מה שעל הקצוות.) ומבואר באו"ח סימן הנ"ל במג"א ס"ק כ"ז דכלים שדינם בהגעלה סגי להם בליבון קל כזה שאינו יכול ליגע בו בצד השני או עד שהקש נשרף עליו מבחוץ. וכן פסק הטורי זהב שם.
אמנם אף אם נאמר דהבליעה היא ע"י אור בלא אמצעים מים כגון שאפו לחם על הטסין עכ"ז יש להתיר בהגעלה כיון שאין רוב תשמישו בזה כמבואר באו"ח סימן הנ"ל סעיף ו' שכל הכלים הולכין בהם ואחר רוב תשמישן. ועיין במסכת ע"ז דף ע"ו בתוספות שמחלק בסכינים של נכרים בין גדולים לקטנים שאין דרך לצלות בהם בשר סגי להו בהגעלה. ואף שלפעמים מהפכים בהם בשר על גבי גחלים ע"מ אינו קרוי תשמישו ע"י האור כיון שאין תשמישו קבוע ע"י האור סגי להי בהגעלה.
*) והבחינה העיד כשנתלבנו הברזילים שם ישבנו גם באילו הקצוות המגולים המונחים על המחיצות נתלבנו כ"כ עד שהקש נשרף עליהם כרגע.
ועוד כיון בהבליעה הוא חמץ ולא איסור היה התירא בלע וסגי לי' בהגעלה כמבואר ביו"ד סימן קכ"א סעיף ד' מחמת שמטגנין בה אע"פ שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה כיון דהתירא בלע לענין שאר איסורא צריכה ליבון ועיין באו"ח סימן תנ"א סעיף ד' בהגה"ה וז"ל כלים שנשתתמש בהן חמץ ע"י האיר אם נתלבנו כ"כ שקש נשרף עליו מבחוץ כיון דחמץ הוה התירא בלע סג להו בהגעלה וליבון זה לא גרע מהגעלה.
הן אמת שהרשב"א ושאר פוסקים חולקין ע"ז וסוברים דחמץ לא נחשב התירא בלע ומיקרי איסורא בלע כי חמץ שמו עליו. אמנם בצירוף הטעמים הנ"ל יש לסמוך על הפוסקים דחמץ היה התירא בלע ועיין בש"ע של הרב התניא בסי' תנ"א ס"ק י''ג שבהפסד מרובה או מניעת שמחה יו"ט. וכן במקום שיש עוד צד אחר להקל יש לצרף דעת הפוסקים דחמץ הוה התירא בלע ולסמוך עליהם לכתחלה להכשיר בהגעלה את הכלים הבלועים מחמץ ע"י האור עכ"ל. מכש"כ בנד"ד שיש כל הני טעמא למעליותא. ואין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כי הוא דבר קשה מאוד לסחור הבנין. ועפ"י הרוב הטסים גדולים ומחוברים במסגר הנקרא שראף יאי אפשר להכניסם לתוך הניר. והוא כנימה שמחה יו"ט בודאי שאין צריך להסיר הברזילים מן הבנין ומותר ללבנם כמות שהם בבנין והוא פשוט וברור
והגעתי דברי אלה לפני ש"ב הרב הגאון הצדיק הקדוש וכו' מד"ה יקותיאל יהודה טייטילבוים אבד"ק סיגיט בן בנו של ש"ב הגאון הקדוש מוהר"ר משה טייטלבוים אבד"ק אוה"ל.