אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן לה

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן לה

סימן לד

אחר כתבי הדברים האלה ראיתי בס' נו"ב מה"ת סי' קפ"ח בשם בנו הגאון מהרש"ל החזיק בדינו של מהרי"ק והשיג על הח"צ בשתי ידים שוב הוסיף ידו שנית ובא בידים שניות מדברי סופרים בספרו שיבת ציון והורה הוא ז"ל לחייב לפדות הבא אחר הנפל שהפילה ח' שבועות אחר הטבילה וכ' שראי' הח"צ אין בו ממש והוכיח מגמ' דמחלק בין הוחזק הכוונה דוקא שהגיע לשליש ימי' והוכר עוברה ושהרגישה בעצמה דאלת"ה קשה מה הוא הוחזק עיבורה אי משום דעברה הוסת כמה נשים יש להם עכבת הוסת דוסתות דרבנן תמהתי איך העלים עין מבנין אב מרן הגאון בנו"ב מה"ק שהבאתי לעיל דדוקא היכא דיש חזקת טהרה כנגד החזקה של הוסתות. אבל מבלי חזקת טהרה כגון לענין חשש טמא תראה אז הוי החזקה מדאורייתא ועתה בנ"ד יש חזקה מכח רובא דרוב מעוברות ע"י עכבת הוסת וראי' מהא דיבמות מ"ב ותמתין משהו ותנשא וכי מלו לה ג' חדשים נבדקה ופירש"י דכי מיעברה ודאי דקמא הוא דאי בר בתרא הוא אכתי לא הי' מינכר דלא מלו ג' חדשים. הרי מפורש דאם חסר משהו מג' חדשים ליכא למיקם עלה אם הוא מעוברת עכ"ל. הנה אין שום נדנוד ראי' ואין מקום לדבריו ז"ל מחוץ מכבודו הגדול בכאן לא דקדק יפה. חדא דמה מדמה ענין בדיקה בעוד שלא ילדה לבין אחר שילדה אפי' כשהפילה. ומה שפירש"י שם וכי מלו לה ג' חדשים ליום מיתת בעלה דרך עובר להיות נכר כדרך נשים ליבדקה בדדי' ע"כ. הנה א"כ כמו שיש לבדוק בדדי' אחר שמלו ג' חדשים שלמים כשלא ילדה עדיין ודאי דכן יש לבדוק בדדי' כשהפילה אע"פ שלא מלו ג' חדשים וחסר פורתא ולפי דבריו שהוחזק עבורה לפנינו היינו שהוכר עיבורה ובבדיקה תליא מלתא איך מדמה בדיקה שקודם לידה לבדיקה שאחר לידה דודאי דאחר לידה מוכחה מלתא טפי בדדי'. שכן היא אחר הלידה דדי' מלאו חלב משא"כ קודם שתלד וגם אם כדבריו דעיקר תלוי במלואות ימי' ג' חדשים. הנה מלבד שהוא נגד דברי הרשב"א ז"ל בתה"א מפורש בהדיא דאחר מ"ג לאחר התשמיש שוב אינה יושבת לנדה רק לזכר ולנקבה לפי שבחזקת מעוברת היא ולא עוד שלא אישתמיט חד מקמאי לכל הפוסקים לא נמצא אחד קדוש מדבר דבג' חדשים שלמים חוששות לולד ובחסר משהו אין בירור עדיין לולד. אלא כלם כתבו בהוחזק עיבורה תליא מלתא. ולפי דבריו דמיירי ריב"ל דוקא אחר ג' חדשים שלמים ודאי דתשאר קושי' הר"ן פשיטא דהוכר עבורה לכל ואין עוד שום ספק כלל וכמ"ש למעלה והוכחתי דליכא למימר דבהוכר עבורה מיירי. וגם מ"ש הוחזק עבורה היינו שתרגיש בבטנה תנועת הילד. א"כ שבהרגשה תליא מלתא ולזה ליכא הרגשה כי אם אחר ג' חדשים לפי דבריו תשאר הקושיא מהגמרא במקומה תמתין משהו ולבדקת ובגמ' משני משום דאין בודקין את הנשואין שלא יתגנו על בעליהן. זה שייך כשיבדקו אותה בגופה בדדי' כמו שפירש"י אבל מה שנוכל לדעת מפי' נקראת ונשאלה את פי' אם תרגיש ודאי דבן ט' לראשון הוא וכדפריך ליבדקה בהילוכה. דבזה לא תבוז לה ולא תתגנה על בעלה א"כ מוכח משם דאף קודם ג"ח יש לה הרגשה. א"כ איך מחליט בכאן הדבר דבעינן דוקא ג' חדשים מלאים וגם מה שמדקדק דהרוב נשים ולד מעליא ילדו קאי לראי' שתדע מזה ריקום אברים ולא על זה שלא תימא רוח הפילה כבר בארתי למעלה הכל על נכון ולא אכפיל הדברים. והוא ז"ל עושה בנין שלו על קו תהו בשביל פירש"י רוח הפילה ולא קאמפרש על ס' שלא נתרקמו אברים והרבה לדייק בהא דפסחים גבי מעשה דשפחתו של מסיק ובאמת רש"י ז"ל לא נד מדברי הש"ס דפסחים הנ"ל דאיתא שם בגמ' ס' אם רוח הפילה או נפל הפילה וחדא מתרי ותלת נקט. והרמב"ם ז"ל ביאר קצת יותר וכולל אחד בפ"ט מה' טו"מ ה' י"א וז"ל אבל אם הפילה שם אשה נפל ואין ידוע אם הפילה דבר המטמא או לא כו'. הרי שכלל ביחד דבר המטמא או לאו ובכלל זה גם נפל שאינו מרוקם באברים ואין מזה שום דקדוק כלל. אדרבא לפי דברי מהרש"ל ז"ל הנ"ל דאינו מרוקם באברים פחות מג' חדשים מלאים בלי חסר משהו כנראה משטחת דבריו וראיתי והצעתי טענותיו בפירוש וביאור דברי הש"ס הוחזק עיבורו א"כ הי' להם לקבוע זמן ועת לריקום אברים שיהי' אמו טמאה לידה ג' חדשים וכל זה גרם לו מפני שהשוה הפי' הוחזק עבורו להזכר העובר ובאמת ענין הוחזק עבורו במשמע יותר ענין החזקת כגון עכבת הוסת וכמו שבארתי לעיל. וזה דבר אמיתי והוא ז"ל נכנס בדחוקים ובאמת הדברים ברורים ונכוחים. וישרים למוצאי דעת. כיון דהוחזק עבורה דהיינו שעברו מ"ג יום מעת בעילתה כפי' הרמב"ם בפי' המשניות או כפי' הנ"ל דעבר זמן הוסת שראוי' היתה ורגילה בהן לראות אחר זה הוחזקה להיות מעוברת ורוב נשים אחר מ"ג יום ולד מעליא בריקום אברים ילדו והאי שהפילה בשביל מקרה שנולד לה שלא מלאו ימי' וחדשי' ללדת. אבל ולד מעליא ילדה לפי רובא וחזקה והוא הלך אחר דרכו שהחל להציג מצבו ומעמדו דלריקום אברים אינו אלא אחר ג' חדשים וע"ז בנה יסודו ודוחה דברי הח"צ. אמנם הבוחן יבחן והמשכיל יבין. ותפלתו וצעקתו ותמיהתו על הח"צ תסובו ויחולו על ראש צדיק כתמר יפרח ודברי הח"צ שרירין וקיימין:

ומה שטען על ראיות השבו"י שגם הערתי והבאתי לעיל מהא דגמ' נדה ס"ה גבי שפיר מלא בשר דר"י ספוקי מספקא לי' ואזיל לחומרא לגבי טומאת לידה ולענין ממונא לפטורה מבכורה. והשיב מהרש"ל הנ"ל ע"ז ותוכן דבריו שפתי צדק ידעון רצון. להרחיב פה ולשון. ודעת לנבון נקל בעיני לדחות ולומר דאין בראי' זו ממש. דהחזקה של מהרי"ק שהעמיד על חזקתו שעוד לא נתרקמו אבריו וזה דוקא שייך לדידן דבעינן ריקום אברים אבל לר"י דמספקא לי' לומר דשפיר בלי ריקום אברים ג"כ הוי ולד ובספיקא דפלוגתא וספיקא דדינא איזו חזקה יבחון לומר דהעמיד על חזקתו שנוצר בלי ריקים אברים אלו דבריו ז"ל ורואה אנכי כי מאוד ישרו וצדקו דבריו ז"ל להעמיד על חזקתו חזקת חיוב. ואנכי לא כן לבבי ידמה שגם לפי שיטתו לא כיון יפה במחילת כבודו הרמה והנשאה. הנה המהרי"ק לא ירה אבן פינתו ושורש סברתו. ועיקר חזקתו. על חזקת הולד שלא הגיע עדיין לריקום אברים כמו בתחלת היצירה. רק העיקר והשורש דעת מהרי"ק שכ' וז"ל דאדרבה יש להעמיד האשה בחזקתה שלא נפטר רחמה עדיין וגם הנפל בחזקת שלא נתרקמו אבריו עדיין. והנה חזקת הולד אינו מועיל להאב לחייבו בבכורה. וגם אפי' לענין איסור לא מעלה ולא ולא מוריד. כי אדרבא הולד יגרר בתר חזקת האם אלא דעיקר יסודו של מהרי"ק חזקתה שלא נפטר רחמה עדיין והיא בחזקת מבכרת שלא ביכרה עדיין. א"כ מה בין ס' פלוגתא או ס' אחר וכיון דלר"י ספוקי מספקא לי' אי שפיר מלא בשר הוי ולד או לאו לפטור הבא אחריו מבכורה ע"ז הי' לנו לומר להעמיד אמו בחזקתה שמקודם שחייבת עדיין בבכורה כקודם שהטילה בחזקה דמעיקרא ואפ"ה אזיל ר"י גבי ממונא לקולא מטעם כי כן יוסד לנו הממע"ה. והנה גם בהא דנראה מדבריו דל"ש לאוקמי בחזקה כ"א בספק דגוף המעשה אבל לא בפלוגתא ברבוותא גם זה אינו דגם בס' פלוגתא אוקמינן אחזקה ומקילינן יותר בפלוגתא מבספק מעשה וכמ"ש הש"ך יו"ד סי' נ"ז בשם אה"ד עיי"ש לגבי ס"ס ומכירה לנכרי ובאמת בכאן לא כ' המהרי"ק לחזקה בפ"ע לילך בתר חזקת הולד דלאו בכור הוא היינו דלאו ולד הוא כיון שנוצר בלי ריקום ומשום זה ניקום ונחייבו בפדיון ולד הנולד אחריו דבשני גופים אין מועיל חזקת גוף זה לגוף אחר וכמו בכתובות לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמרינן שם שאני אשה עצמה דיש לה חזקת כשרות משא"כ בתה חזקת כשרות דאמה אינו מועיל לבתה:

והרמב"ן ז"ל גבי אמר לשליחו צא וקדש לי אשה ומת דאסור בכל הנשים דחיישינן לקידושי קרובותי' ובאם הי' אבי' במדינת הים ל"ח דלמא אבי' שם לבתו הקטנה משום דיש לה חזקת פנוי' משא"כ בזה דחזקת פנוי' של הקרובות לא מהני זל"ז עיי"ש בב"ש סי' ל"ה ועיי' שם בב"י א"כ מכ"ש בזה דלא מהני חזקת ולד הנפל הראשון לולד האחרון אלא דבאמת גם מהרי"ק לא סמך עצמו בחזקת אמו דנימא לאוקמי אותה על חזקתה שלא נפתח רחמה להוציא בזה מחזקת ממון ועוד שאין זה חזקה גמורה וכמ"ש למעלה אמנם להכי הרכיב ב' החזקות לאיצטרופי שניהם בב"א וע"ז קאמר חזקה גמורה היא על שניהם ביחד אבל זה מופרך משני צדדים ומבואר שלא כדבריו ז"ל וכל דברי מהרש"ל מופרכים דאין זה חזקה נגד חזקת מעוברת וכמו שבארתי וראיות השבו"י כראי מוצקים דאזיל ר"י לחומרא לטומאת לידה ופטור מבכורה וכל הלין טעמין שכתבתי למעלה נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וכל הטעמים מנוים אחת לאחת וראיות מוכרחות:

ועל הראי' שהבאתי אני מהרמב"ם ז"ל פי"א מה' בכורים גם הגאון מהרש"ל הנ"ל הביא גם הוא מה שהשיב לו חכם אחד מדברי הרמב"ם הנ"ל דגם בס' לידה רק שאמו טמאה לידה אז פוטר מן הבכורה הבא אחריו והוא ז"ל האריך להשיבו דהרמב"ם קאי דוקא בודאי לידה ולא היכא שטמאה אך מספק הנה בזה דבריו נכונים היכא שאינה אלא ס' יולדות ממילא גם לענין בכור ס' הוא אבל כבר נוסד לנו דספק בכורות להקל א"ב בס' טומאת לידה ג"כ אין יכולים להוציא ממנו בספק אלא דגם בזה הכל הולך אל מקום אחד שהוא ז"ל סובר דעד ג' חדשים והוכר העובר הוי הכל ס' ואני אומר דזה ודאי הוי כל שהיא למעלה מארבעים ושלשה מהתשמיש הוי ודאי לידה ומכש"כ כשהוחזק ג' וסתות שעברו דהוי חזקה מדאורייתא ומביאה קרבן ונאכל ומכ"ש דפטור הבא אחריו מבכור וא"צ לבאר יותר שכל דברי המהרש"ל אינן קיימים והדין עם הח"ץ שוב פקחתי עיני בשיבת ציון העיר בעצמו קצת על מה שכתבתי והערתי לעיל ויהי כמשיב ידו לבלתי החזק חזקת הילד לענין פטור הבכורה שאח"כ וגם בחזקת האם דמקודם שכיון שכבר נתחזק שוב אין חוזר וניעור לענין ממונא והנלע"ד כתבתי:

ובדרך אגב הואיל ואתי לידן האי דינא דס"ס לענין אם מוציאין ממונא דהבאתי לעיל וגם בענין ספיקא דממונא שיש בו איסורא שדברנו לעיל ממנו הייתי אומר בישוב הדבר שהקשה הר"ן ריש פ"ק דנדרים גבי יש יד לצדקה או לא הביאו הר"ן בשם הרמב"ן והרשב"א לחומרא דספיקא דאורייתא הוי וקשה מחולין דאתי עלה דוקא משום דקמה בחזקת חיוב קיימא וגם מיומא ע"ש. ונלע"ד דהנה באמת יש לדון ולעיין בדבר אמאי בספיקא דאיסורא קיימ"ל לחומרא ובספיקא דחיוב עלה לקולא כגון בס' בכור אדם או בכור בהמה וכמבואר למעלה מה לי ס' איסור ל"ת או ס' איסור עשה ולשיטת הרמב"ם ז"ל גם בספיקא דאיסורא ה"נ דמותר מדאורייתא אבל לשאר פוסקים תקשי מ"ש. ולכאורה י"ל ראי' לזה מהא דחולין הנ"ל לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מש"ה רק באיתחזק מודה כדאיתא בפוס' ולהכי קאמר קמה בחזקת חיוב והיינו כיון דאיתחזק שוב ספיקא דאורייתא לחומרא אלא דנלע"ד לחדש דבר דבאמת לדעת הרמב"ם ז"ל כל ס' איסור לקולא מה"ת ומש"ה גם ס' חיוב עשה כמו ס' בכור וכדומה לקולא ג"כ מה"ת אלא באיסור ל"ת אסרו רבנן מטעם שוא"ת גזרו רבנן משא"כ בס' חיוב עשה לא חייבו חכמים דקו"מ לא חייבו חכמים משום ס' וז"ב אלא דאכתי לא הונח לשאר פוסקים כנ"ל וע"כ צ"ל בהחילוק ביניהם דלהרמב"ם וסייעתו לא אסרה תורה רק איסור ודאי ולא איסור ספק וכמו ממזר ודאי ולא ממזר ס' וגזל ודאי ולא גזל ס' כדאיתא בפוסקים והרא"ב והרא"ש והרמב"ן וסייעחם סברו דהתורה לא התירה אלא היתר ודאי לא היתר ספק ומה שהוא עומד בס' איסור לא התירה רחמנא. ומעתה בספיקא דמצות עשה שפיר קאמרינן דחיוב ודאי חייבי' רחמנא ולא ח"ס כנ"ל ברור:

ועפ"ז נראה לי לחדש דבר דזה דוקא היכא שאין כאן אלא ס' אחד לא חייבי' רחמנא כמו בכל התורה כלה דלא חדשה התורה רק ודאי ולא ס' אבל היכא שיש ס"ס להחמיר זה לא התירה התורה דס"ס הוי כרוב ואפי' אם. לא עדיף מרוב אבל עכ"פ קיימ"ל דמה"ת אזלינן בתר רובא א"כ ממילא גם לגבי ספיקא דחיוב מצות עשה חייב לעשות כדי לקיים כיון דיש ב' ספיקות לחיובא. ומעתה גבי מצות עשה דנוגע להוציא ממונא ניהו דס"ס לא עדיף מרובא ואין מוציאין ממונא בס"ס כמו שהבאתי למעלה וכמו שהוכיח הש"ך ז"ל בת"כ סי' ק"ך אבל היכא שיש ביטול מצות עשה כשיש ס"ס לחיוב מודו כ"ע דחייב לעשות זה נ"ל ברור ויסוד מוסד לכמה מקומות. וא"כ בס' דאם יש יד לצדקה הנה יש עוד ס' אחד כיון דגמר בלבו לנדור לצדקה אלא שלא בפיו רק אחז את היד ולא הוציא כל הדיבור אבל עכ"פ בלבו חשב ע"כ. ובשבועות כ"ז אמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ומסיק שם דחולין מקדשים לא ילפינן דבקדשים כל נדבת לב עולות ותרומה דמי לקדשים ומעתה בצדקה יש ספיקא רבה אי דמי לקדשים או לאו רק כחולין גמורים חשבינן ויש ב' דיעות בלי הכרעה בחו"מ סי' רי"ב סעיף ח'. ועיי' ביו"ד ס"ס ת"ט. ומעתה יש ב' ספיקות ביד לצדקה אם נימא יש יד לצדקה הוי כהוציא בשפתיו ואפי' אתמ"ל דאין יד אבל עכ"פ גמר בלבו יש ס' ב' אי דומה לתרומה ובנדיב לב סגי ולהכי פסקו הנ"ל דספיקא דצדקה להחמיר ועולים יפה ולא קשה מידי קושי' הר"ן הנ"ל ודוק היטב והבן כי הוא יסוד לכמה מקומות בש"ס:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה