אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן לד

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן לד

סימן לג

שאלה אשה שהפילה אחר שנתחזקה מעוברת דהיינו אחר ששהתה ג' חדשים לטבילתה והנפל לא נבדק יפה אם הי' בו עצם מרוקם באברים וגידים. ועכשיו ילדה ילד גמור אם חייב בפדיון בכור או לאו.

תשובה. הנה מבואר ברמ"א בשם שו"ת מהרי"ק שורש קמ"ג דכל זמן שאין אברים מרוקמין אין פוטר הבא אחריו. וב"ה העתק לשונו ומסיים ואפ"ה בזה"ז סומכין עליו וכ' דדוקא לענין איסור נדה ולחומר דכרת חיישינן לולד אבל לפוטרה מבכורה אדרבא יש לנו להעמיד האם בחזקת שלא יפטר עדיין רחמה. וגם הנפל בחזקת נתרקמו איבריו עדיין דהא חזקה גמורה היא זו ע"כ. והגאון הח"צ בתשובה סי' ק"ד הקשה עליו מתלמוד ערוך פ' המפלת מימרא דריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדו. הרי דלא מוקמינין לאשה בחזקת פטורה מן הקרבן ולא הנפל בחזקתו וכך דריב"ל הלכתא היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל. והנה לכאורה קושיא עצומה על מהרי"ק ז"ל. ולפום רהיטא י"ל דצריך להבין הרוב הזה דרוב נשים ולד מעליא ילדו אינו אלא נגד החשש שמא הפילה ברי' מה שאין אמו טמאה לידה כדמות בהמה חי' ועוף ע"ז שייך לומר רוב נשים ולד מעליא ילדו שהרי בשעת הריון עד ארבעים מיא בעלמא היא מה מהני זה הרוב לראי' שנתרקמו אבריו. איברא דשפיר קאמר דכיון שידענו שהיא אחר ארבעים ופתה אחר שלא מלאו ימי' ללדת והפילה חוששין לומר שאין זה ולד גמור שלא הי' בו כח הצומח ונגרע מהיות עור ובשר יסוככני י"ל שבבטן אמו גרוע ולא ראוי לגמור ומש"ה לא נתרקמו אבריו ונפל מרחמה א"כ ע"ז שפיר קאמר דהלך אחר רוב נשים ולד מעליא ילדו וזה שנפל מרחם ויקר מקרה איזו דבר הגורם שנד הולד והפילה והקושיא במקומה:

אולם נלע"ד ליישב דבריו לפי סברת הריב"ש סי' שע"ח רמזו הגאון פנ"י בק"א לכתובות סי' מ"ו והנו"ב בסה"ק אה"ע סי' נ"ט לענין עגונה העלה הריב"ש. דאף דקי"ל רובא עדיף מחזקה. אבל כשיש ב' חזקות אלימא מלתא נגד הרוב מעט. ומעתה יש לומר דגם מהרי"ק ז"ל אזיל בשיטתי' דהריב"ש לענין חיוב פטר רחם כיון דיש ב' חזקות חזקת האם שלא נפטר רחמה עדיין (וכמ"ש בתוס' בכורות ק' יבמות קי"ט דזה חזקה אלימתא) ועוד חזקה לולד שעדיין לא נגמר ולא נתרקמו אבריו ובזה אלימא מלתא נגד הרוב דנשים ולד מעליא ילדו ומש"ה לא נפטרה מבכורה משא"כ בגמ' לענין טומאת לידה דמיירי ע"כ בסתם אשה שילדה כבר אך בהריון זה עברה בנהר והפילה וא"י מהו דאין חזקה לעצמה אדרבא היא בכלל דרוב נשים ולד מעליא ילדו ולא נשאר כ"א חזקה לולד לזה אלים הרוב יותר ואוקמינן בחזקת רוב נשים וגם היא בעצמה כבר ילדה ולא יצאה מרובא דעלמא ע"כ הלכתה דריב"ל הנ"ל. כנ"ל בישוב קושית הח"צ על מהרי"ק. וגם הקושי' ש"ג שהקשה עליו דגם לפי דברי מהרי"ק דאיכא חזקה נגד הרוב אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. א"כ איך לחייב בפדיון אח"כ הרי קימ"ל היכא דאיכא ספק בכור פטור דמשנה שלימה שנינו ספ"ד דטהרות ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה שהממע"ה. גם קושי' זו יש ליישב דבנ"ד יש ס"ס להוציא ממון א' דלמא לאו ולד הוה כלל רק רוח הפילה או ברי' שאין אמו טמאה לידה וממילא אינו פוטר הבא אחריו ואתמ"ל שהי' ילד שמא לא נתרקמו אבריו וגדיו עדיין ואז אפי' כשהוא ולד גמור מ"מ אינו פוטר הבא אחריו. ומקודם צריך לומר שמא לא הי' כאן התחלת הריון של ולד ואתמ"ל עברה שמא לא נתרקמו אבריו. ולכמה פוסקים בס"ס מוציאין ממונא דעדיף מרובא עיי' בתוס' כתובות ד' פ"ה ואי משום דשם אונס חד היא יבואר לקמן בס"ד דלאו שם אונס חד הוא דס' אחד מתיר יותר מחברו וגם כיון שיש חזקה בהדי' גם רוב עם חזקה להוציא ממונא כמ"ש בתוס' פ' האשה שנתארמלה דאף לשמואל פריך כיון דיש חזקה בהדי רוב מוציאין ממונא עיי"ש א"כ בס"ס עם החזקה של המהרי"ק חייב לפדות בכורו הבא אחריו. כן נ"ל להמליץ בעד המהרי"ק נגד תלונת והשגת הח"צ ז"ל:

וגם במ"ש הח"צ ואין החזקה שכ' מהרי"ק אלא רעועה ולא גמורה וכונתו מפני הרוב דרוב נשים ולד מעליא ילדו לכאורה אין דבריו ז"ל מובנים חדא דמה זה הלשון אומרת דחזקה גרועה היא ניהו דיש רוב לנגדו אבל מ"מ החזקה בפ"ע גמורה היא אלא דרוצ"ל דהרוב אלים טובא ומ"מ מי גרע להחזקה. ועוד לפי מה שכתבתי למעלה דניהו דרוב מורה דולד מעליא הוא היינו רק נגד החשש דלמא רוח הפילה או ברי' אחרת דאינה טמאה לידה אבל מי הגיד לנו שנתרקמו אבריו אפשר עדיין לא נגמר הולד בריקום אברים ולזאת אין הרוב מסייע אדרבה בזה החזקה גמורה ואלימא מלתא טפי וכמו שבעת הריון מתחלת עבורו כן הי' בשעה שהפילה מכח שני החזקות דמהרי"ק והרוב איתרע כיון דהפילה ואפשר הפילה בעוד לא הי' ריקום אברים ודברי הח"צ צריכין תבלין:

אלא נ"ל דכונתו דהחזקה גרועה היא ממ"ש בתוס' יבמות קט"ו גבי יצאה מלאה חוששת והקשו בתוס' סמוך דמפלת לנקבות ולהוי רובא וחזקה דבחזקת הותרה לשוק עיי"ש בתוס' ד"ה אשה וד"ה סיפא שתירצו כיון דיצאה מלאה איתרע החזקה דחזקת היתר לשוק עיי"ש מעתה גם בנידן דידן איתרע החזקה דאם שהיתה בחזקת שלא נפטר רחמה עדיין ולא ילדה עדיין הלא כיון שמעוברת היתה שוב איתרע חזקתה שעד עתה וזה כונת הח"צ דחזקה רעועה ולא גמורה וכמו דהתם מכח דיצאה מלאה איתרע חזקתה לשוק כן נמי בזה כיון שנתעברה יצאה מחזקתה שלא ילדה עדיין ואין כאן חזקה. אמנם גם מזה לא תיפוק פירכא למהרי"ק ז"ל דהתם פי' הנמ"י בביאור הדבר ביותר וז"ל ואי קשיא לך סיפא דקתני יצאה מלאה חוששת ואמאי הא איכא נמי חזקה שמותרת לשוק כיון שלא הי' לה יבם ורובא נמי מתירה לשוק כדאמרינן סמוך מעוטא דמפלת למחצה דנקבות. וי"ל כיון דמלאה היא לית לה היתר לשוק ואדרבה קצת הוחזקה ליבום דלשמא תפול לא חיישינן דכיון שיצאת מלאה ועבר זמן לדתה אין אומרים שמא תפול דהוית לי' כמת ואמרינן בפ' כל הגט לשמא מת חיישינן וכיון שנסתלק כו' עכ"ל הרי כל עיקר הטעם שנתרע חזקת היתר לשוק משום שיצאה מלאה וגם עבר זמן לדתה ול"ח לשמא הפילה דהוי לי' כשמא מת דל"ח אבל כאן אדרבה הואיל שהפילה אחר שנתעברה שוב חוזרת לחזקתה ראשונה ואמרינן דלא ילדה עדיין ע"כ אם כן שפיר קאמר מהרי"ק דיש להעמידה על חזקה דלא נפטרה רחמה והא דאמרינן בגמ' לריב"ל הלך אחר רוב נשים ולד מעליא ילדו ע"כ מיירי בהוחזקה מעוברת היינו ידוע ולא ניכר לאחרים חזקתה ועיי' ברשב"א בתה"א שער ששי מבואר בלשונו הוחזק עיבורה בפנינו ומתני' כשלא הוחזק עבורה בפנינו עיי"ש. זו העולה על רוחי ליישב דעת מהרי"ק ולסלק מעליו השגת הח"צ ז"ל ולהמתיק דינו של מהרי"ק ז"ל:

אמנם אחר ישוב הדעת שבתי וראיתי נראין דברי הח"צ להלכה לנכון דלא כשי' מהרי"ק ואלכה ואשיבה להשיב על ראשון ראשון כו' על כל מה שכתבתי למעלה דאין לדון מכח שני החזקות נגד הרוב שהוא יסודו מדעת הריב"ש הנ"ל דב' חזקות אלימא מלתא מרובא חדא דגוף סברתו אינו מוסכם והגאון נו"ב שדא בו נרגא להוכיח מתוס' ריש חולין דלא כסברתו מהאי ילפותא דפרה אדומה ומבואר אצלי במק"א באורך ואכמ"ל אבל בקושטא גם לפי סברתו אין ענין לכאן דשפיר קאמר הח"צ דחזקה רעועה היא הואיל דעיברה יצאה מחזקתה וכמו ביצאה מלאה דחוששה ליבם דאיתא חזקה דמקודם ואל תשיבני מהא דהנמוק"י ביאר הדבר דוקא מכח שלא הפילה ול"ח לשמא תפיל משא"כ כאן שכבר הפילה ז"א דהתם ניחא דהנמוק"י אתי עלה רק משני כך אבל בכאן הגם שהפילה מ"מ הרי החזקנו אותה ליולדת שטמאו אותה טומאת לידה כדאיתא במשנה הפילה ולא ידעה מה הפילה תשב לזכר ולנקבה ולנדה א"כ במה שנותנה לה ימי טומאת לידה גם בלא ראיית דם טמאה. א"כ כבר נתחזקה מעיקרא לס' יולדת איך נימא עתה להעמידה מעיקרא בחזקת שאינה ילדה והיא סתירה למה שהחזקנו אותה מאז ואדרבא בחזקת ילדה עומדת מתחלה. ועתה ממ"נ אם נלך בתר מעיקרא קודם שהפילה אז היתה בודאי בחזקת מעוברת ושוב איתרע חזקתה דמקודם ואם ניזל בתר חזקתה אחר שהפילה הנה אז לענין טומאת לידה החזקנו אותה בטומאת לידה א"כ יצאה מחזקתה ראשונה וממילא אין עכשיו להעמידה בחזקת מבכרת כיון שכבר דנו אותה לחזקת יולדת איך תחזיר להחזיקה בחזקת מבכרת והבן בסברא זו ישרה ונכונה ויש דוגמתה כ"י הגאון אביו של הכהן הגדול רבינו הש"ך ז"ל ביו"ד סי' ל"ו סק"ה דממ"נ אם נלך כבשעת הריעותא או אחר שהלך הריעותא עיי"ש כן נמי דוגמא לדבר בנד"ד ממ"נ אזלה החזקה שמקודם והבן:

וגם במה שכתבתי למעלה דהגמ' מיירי באינה מבכרת הנה מלבד שזה דוחק לומר כן דאוקי התלמוד דוקא באשה שילדה כבר הרי סתמא קאמרינן אלא דע"כ מיירי בכל גווני ותדע דאל"ה מה פירש בגמ' לריב"ל ממתני' דתשב לנדה אמאי לא משני דמתני' מיירי במבכרת עדיין שלא ילדה עוד קודם שהפילה ואז יש להעמידה על חזקתה ולאצטרופי לחזקת הנפל כס' מהרי"ק הנ"ל וריב"ל מיירי כשילדה כבר ואין עוד חזקה לעצמה ומדלא משני הכי ש"מ דהי' לחכמים פשיטותא דע"כ בכל גווני מיירי מתני' בין ריב"ל דסתמא קתני להו וגם ממתני' גופא מוכרע ומוכרח דמיירי בכל גווני כי האי דהקשה הר"ן ז"ל בחידושיו על רישא דמתני' מה קמ"ל פשיטא כיון דידעה שהפילה ולד אלא דלא ידעה אם זכר אם נקבה תשב לזכר ולנקבה ותירץ הר"ן לפי מה דמוקי בהגמ' בהמפלת יד חתיכה קמ"ל דלא נימא דמגוף אטום אתי. ובאמת קשה דעיקר חסר מן הספר דעיקר הרבותא ביד חתיכה וסתם דבריו אלא ש"מ ע"כ מדסתם ע"כ בכל גווני מיירי ומכ"ש דנשמע מן הדא דמיירי גם באשה שאינה מבכרת ואפ"ה קתני בסיפא תשב לנדה ושפיר פריך מריב"ל ומוכח מזה דלא כשיטת מהרי"ק הנ"ל:

ומתוך תי' השני של הר"ן הנ"ל ג"כ מוכרח דלא כמהרי"ק מדמתרץ דרישא אגב סיפא נקטה והסיפא קמ"ל בלא הוחזק עיבורה לא אמרינן הלך אחר רוב נשים דרוב נשים ולד מעליא ילדו ולפי שיטת מהרי"ק קשה מאוד מה קמ"ל בסיפא הרי כיון שלא הוחזק עיבורה ודאי דיש לה חזקה שלא ילדה עד עתה וגם חזקת ולד שאיננו בריקום אברים. א"כ לא מבעי' לס' הריב"ש דיש ב' חזקות חשוב כמו רוב א"כ הוי מחצה על מחצה ואין שום רבותא אלא אפי' בחזקה אחת סמוך מיעוטא לחזקה וסתם מתני' כמאן דסובר סמוך מ"ל והוי פו"פ ואפי' לרבנן מודי בכה"ג דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פו"פ ועיי' ברשב"א וריטב"א פ' האשה בתרא ועיי"ש בנמוק"י דמיעוט שאינה מתעברת למיעוט מפלת בצירוף הוי מיעוט לאצטרופי לחזקה אפי' לרבנן והכא נמי מיעוט ולדות אחרות ומיעוט שמפילות קודם ריקום איברים והוי מיעוטא דשכיחא להצטרף לחזקה ולהכי תשב לנקבה ולנדה וא"כ אין שום רבותא גם בסיפא כי היכא דאשמעינן רישא בפשיטות גמור אגב סיפא דאין בו ג"כ שום רבותא מחודשת וכלה מלתא יתירה היא ומכל זה מוכח כס' מהרי"ק רק כשיטת הח"צ דאין זה חזקה אלא רעועה אפי' בלא הוחזק עיבורה וכמש"ל. ובאמת לי הי' נראה לומר דרבותא דסיפא דלא תקשי קושי' התוס' אמאי תשב לנקבה הרי יש ס"ס שמא נדה ושמא זכר ומתרצי בכמה דוכתי בס' הסותר לא אזלינן לקולא גם בס"ס והיינו כשתראה בל"ד ומא"י דאז נתירנה בס' דלאו זכר ותרי קולא דסתרי אהדרי מזה למדו הפוסקים בכ"מ בס' הסותר לא אזלינן לקולא עיי' במהרי"ט ח"א סי' ד' ובפר"ח סי' ק"י ביו"ד א"כ טובא קמ"ל בסיפא אבל מ"מ מוכח כשיטת הח"צ מתוך דברי הר"ן:

ומה שנלע"ד ליישב התמוה שהקשה הר"ן ברישא פשיטא וגם לבאר כל הסוגיא ולהשוות דיעות הפוס' ולבאר כל הדינים בזה ביאור נכון דהנה בגמ' שם פריך על ריב"ל דאמר עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל מסיפא דקתני תשב לנדה ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים ומשני מתני' בשלא הוחזק עיבורה וכי קאמר ריב"ל בשהוחזק ויש להעיר מה הי' הס"ד דפריך על ריב"ל מהסיפא ואמאי לא תסתייע לי' מרישא דלא תשב לנדה וטרם שידע החילוק תקשי לך מתני' גופא מרישא לסיפא ואם הי' לו לחלק יש לומר דריב"ל מיירי ג"כ בגוונא דרישא א"כ מה הי' לו בס"ד ומה מסיק בשנוי' ובד' למ"ד תנינן במתני' המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה ונראה דחד דינא אית לה בסיפא דמתני' הנ"ל של ד' ל"ט א"כ תרתי מתני' למה לי אם ב' מתני' בחדא גווני מיירי והרמב"ם ז"ל פ"י מה' א"ב הי י"ט כ' האשה שהוחזקה מעוברת וילדה ואין ידוע מה ילדה כגון שעברה בנהר כ' הוחזקה בחזקת שהפילה ולד ותשב לזכר ולנקבה אבל אם לא הוחזקה מעוברת והפילה וא"י מה הפילה הר"ז ס' יולדת ותשב לזול"נ ולנדה ומבואר מדברי רבינו וז"ל שכך פי' המשנה דריב"ל פירושא דמתני' אתא לאשמעינן והאוקימתא דגמ' היא פי' להמשנה ובה' ל' הביא הרמב"ם המשנה כצורתה הפילה ביום ארבעים ואחד מאחר התשמיש הר"ז ס' יולדת ותשב לזול"נ ולנדה ובה' י"ט הנ"ל שנה רבינו ומבאר המתני' כרוב"ל ולפי מה שמבואר בגמ, כ"ח משמע משם דמתני' מיירי במפלת יד חתיכה ורגל חתוך ועיי' בתוס' ס' ד' י"ח ד"ה המפלת אלא דהרמב"ם מפרש למתני' כדאיתא בסוגיא דרישא מיירי בהוחזקה מעוברת וסיפא בלא הוחזקה מעוברת וצריך להבין ביאור הדבר מה הוחזק ומה לא הוחזק:

ובראשית השקפה עלה ברוחי לפרש הוחזק היינו שהגיע לשליש ימי' ואז הוכר העיבור לכל כדאיתא ביבמות ל"ז דרוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימי' ולזה מורה הלשון של הרשב"א בתה"א בשער הששי וז"ל כי אמר ריב"ל כשהוחזקה עוברה בפנינו. ומתני' כשלא הוחזקה עוברה בפנינו וגם בהרב המגיד פ"י מה' א"ב הל' י"ט איתא שם הגירסא בפנינו ונשמע מזה דדוקא הוכר לכל אז מביאה קרבן ונאכל. ולא תשב לנדה. אולם לפי"ז תשאר הקושיא נצב כחומה שהקשה הר"ן פשיטא מה קמ"ל במתני' כיון שהוכר העיבור לכל. ואפי' אם נימא דתני אגב סיפא והרי בסיפא מיירי כשלא הוחזק עיבורה היינו שלא הוכר עדיין אבל עכ"פ אחר מ"א יום א"כ כבר תני לה במתני' דלקמן א"כ תרתי מתני' למה לי מאין שום חידוש ברישא ולא בסיפא. וגם קשה מאי קמ"ל ריב"ל וכי פירושא דמתני' אתא לן לאשמעינן ולא פי' מהו הפירוש ואין אלא כמוסיף להביא קרבן ונאכל. ואם בהוכר העיבור מאי קמ"ל ועוד מה זה שינה הלשון לומר בלשון הוחזק ולא פירש הדבר כאן בהוכר העיבור וכאן בלא הוכר העובר ולמה נקט בלשון אחר ובחר במשנה שצריך ביאור ולפרש מה הוחזק ויותר הי' טוב לו לקצר ולפרש הוכר העיבור וגם מה שהוסיף הרשב"א לומר לפנינו מה שלא נאמר בגמרא ולא בלשון הרמב"ם ז"ל:

לכן נראה לי לבאר כל חמירה. ובדברי רבותינו עינינו להאירה דהנה הרשב"א בתה"א שער הנ"ל כ' הא דאיתא דהמפלת ליום מ"א תשב לנדה ואין לה דם טהור משום הס' שמא לא נקלט הזרע א' ב' או ג' ונמצא אכתי בתוך ארבעים יום הוא אבל במפלת ליום מ"ג דאז כבר הזרע נשרתה ושוב אין ספק בודאי ולד הוא ויש לה דם טהור ואינה יושבת לנדה עיי"ש. ובמתני' ד' כ"ט סתמא תנן באינו יודע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה ולנדה ומשמע גם כשהיא אחר מ"ג יום לטבילתה וקשה ע"ז לדברי הרשב"א אמאי תשב לנדה אולם א"צ לדחוק ולומר דמיירי דוקא ביום מ"א או מ"ב אלא דגם לאחר ארבעים הרבה ג"כ משכחת לשבת לנדה כגון דאין יותר מארבעים מהשימוש האחרון. וניהו דארבעים ולמעלה מעת הטבילה מ"מ י"ל השתא היא שעיברה מהשימוש שבתוך הזמן מ"ג ולאחר זמן עיבורה. ורש"י ז"ל פירש במתני' ד' למ"ד ארבעים לטבילתה. וממילא הסיפא ארבעים ואחד ג"כ לטבילתה והיינו משמשות רק להטבילה אבל לא מהשימוש האחרון אולם הרמב"ם ז"ל נשמר מזה שכ' בה' א"ב פי' הב' הפילה ליום ארבעים ואחד מאחר התשמיש כלומר התשמיש האחרון וכן כ' בפירוש המשניות שם ארבעים ואחד לשימושה. א"כ גם במתני' דקתני תשב לנדה ג"כ מיירי באחד מן האופנים הללו או באברעים או שתים מתשמיש האחרון או לאחר מכן אבל רק מן הטבילה ועדיין יש ספק מאיזו תשמיש נתעברה וז"פ:

אמנם הא קשיא להו למה תשב לנקבה בין אם היא אחר מ"א או שמשה מקרוב הרי יש ס"ס להקל שלא תשב י"ד טמאה לנקבה. וניהו הס"ס שכ' התוס' לא אזלינן בתרה לקולא מחמת שהיא ספק המותר כשתראה ל"ד ומ"א כמ"ש בכ"ד אבל מ"מ יש ס"ס אחר שאין בה סתירה חדא שמא אינו ולד כלל אלא חתיכה בעלמא של דם נדה ואינה מעוברת שמא נתעברה בשימוש האחרון שהוא עדיין תוך ארבעים יום או שיקלוט הזרע בג' והיא עוד בתוך ארבעים לקליטה וס"ס זו שמא אינו ולד כלל או שמא איחרה עוברה ואמאי תשב לנקבה ואין עוד חשש לטומאת לידה וע"ז לא שייך תי' של תוס' ואין לומר דאינה מתהפכת כיון דאם נתחיל לספק ולומר דנקלט הזרע זו שנתקרבה משימוש אחרון שוב לא שייך הספק שמא נדה. ז"א שהרי הוא דומה לספק נכנס הארי או שמא לא דרס דכ' הש"ך בסי' ק"י ס"ק ט"ו עיי"ש באורך. כן נמי בזה בתחלה צריכין אנו לומר שמא אין כאן ולד כלל אלא נדה לחודא. ואח"כ אתמ"ל שהוא ולד אפשר עדיין בתוך ארבעים יום. וכזה ע"כ גם לפי קושית התוס' הנ"ל. וכזה עכ"ל גם בסי' קפ"ז ברמ"א. ובט"ז ריש סי' ק"ץ. וגם אין לומר דהוא כשם אונס חד הוא דהוי ולד או אינו ולד וכמ"ש הש"ך על הרמ"א בסי' קפ"ז ז"א לפי שבכאן הוא הדין כמו שמבואר בש"ך בסי' ק"י היכא שס' אחד מתיר יותר מחבירו דיינינן לי' בס"ס. וגם כאן יש נ"מ בין הספיקות דאלו אם אין כאן לידה כלל אלא חתיכה לבד כיון דלא ידעה מה היא א"כ עכ"פ טמאה משום נדה אבל אם ילדה כמים בעלמא או לידה יבשתא אין כאן אפי' טומאת נדה. ואין לומר דאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם ז"א אלא דוקא לאחר ארבעים יום אבל תוך ארבעים ל"א א"א לפתיחת הקבר בלי דם כפי דעת הגאון ר"א משבתאי ודעת הרז"ה הובא ברשב"א בתה"א דאינו אלא מארבעים ואילך. ואפי' לדעת הראב"ד אינו אלא להחמיר לבעלה אבל לא לטהרות וגם אם אינה טמאה רק מטעם חומרא אז כשתמצא כתם ונוכל לתלות בטמאה שהיא מן הדין כמבואר בסי' ק"ץ סעי' י"ב ס"ק נ"ד בש"ך. עוד נ"מ כשהיא נדה הנה כשיעור הוסת הראשון או אם אין לה וסת כלל קבוע חוששין להאי ראי' עד"מ כשהיא כ' לחודש צריכה לחוש לכ' לחודש אבל אם היא לידה אין כאן חשש לוסת כלל וז"פ וברור א"כ הוי ס"ס גמורה להקל מטומאת י"ד לנקבה וראוי לעורר בקושיא זו ולכאורה היא עצומה.

אולם דיש ליישב לפי הסברא שכ' הט"ז בריש סי' ק"ץ לתרץ קושית הכ"מ דחכמים טמאו כתמים הרי יש ס"ס שמא מגופה או לאו מגופה וס' מן החדר או מן העלי' וכ' הט"ז כיון דרוב דמים באים מהאשה מן המקור באים להכי לא מחשב לה לס' כלל. א"כ גם בנ"ד יש רוב נשים מתעברות ויולדת כדאיתא ביבמות פ' החולץ א"כ נגד הס' דלאו לידה כנגד זה רוב נשים מתעברות ויולדת. וא"ל ח"כ אמאי תשב לנדה נימא שנתעברה ביום ארבעים ואחד או מהשימוש הראשון אחר הטבילה ויש מ"א יום ז"א דבאמת הרוב איתרע קצת כיון שהפילה כדאיתא ביבמות הנ"ל דרוב נשים יולדת לתשעה הוכר עוברה לשליש ימי' ומדלא הוכר עוברה איתרע לה רובא והוי ס' השקול ב"ת לראשון או בן שבעה לאחרון עיי"ש ועיי' במנ"י סי' ק"ץ ס"ק א' והכא איתרע לה רובא והס"ס אינו ומש"ה הוי כמע"ם ותשב לנקבה ולנדה. אבל כשהפילה אחר מ"ג יום אחר התשמיש האחרון לא תשב כ"א לנקבה ולא לנדה כמ"ש הרשב"א בתה"א הנ"ל. וזה אפי' כשלא הוחזק עיבורה להיות מביאה קרבן ונאכל. אבל כשהוחזק עיבורה להיות מביאה קרבן ונאכל. נלע"ד אף שלא ניכר עבורה רק כשנעקר וסתה הקבוע לה ועברו ג' פעמים שעת וסתה הקבוע לה ולא ראתה אז מחזיקין למעוברת ועשאו כודאי מכח חזקה ג' פעמים לא מבעיא למ"ד וסתות דאורייתא פשיטא דכך היא אלא אפי' למאי דקימ"ל וסתות דרבנן הנה הלא הרבה פוסקים דאזהרות פרישות סמוך לוסתן דאורייתא כמ"ש בב"י סי' קפ"ד. ועיקר הוסת דרבנן. ע"ז היטב אשר דבר וחידש הגאון נו"ב ז"ל במה"ק סי' נ"ה ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי דחילוק יש בין שמא ראתה לשמא תראה וכמו שחלק רבא בגיטין לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן כן נמי כשעברה הוסת ולא ראתה לא חיישינן שמא ראתה מפני חזקת טהרה אבל שמא תראה חיישינן ולזה מן התורה חיישינן לפרישות עונה סמוך לוסתה דמסתמא חזקה דאורייתא היא כשקבעה ג' פעמים בחזקת שתראה וגם הגאון מוחז"ל בכמה פעמים כ' כן אפי' למ"ד וסתות דרבנן אבל מ"מ החזקה שהוקבע ג' פעמים מה"ת היא אם לא כשיש חזקת טהרה נגדו לחזקת רואה:

ומעתה הדבר מובן היטב כשעברו ג' פעמים משהוקבע לה וסת ולא ראתה הוחזקה למעוברת מה"ת לפי שאין שם חזקה נגדה אדרבה מוקמינן בחזקת מסולקת מדמים מפני שנתעברה ובשו"ת עה"ג סי' פ"ג האריך להביא ראיות דלא חיישינן לשמא נתעברה קודם טבילתה מתשמיש שקודם ראייתה לפי כשמקבלה הריון שוב אינה רואה:

והנה הגם אמנם שראיותיו אינם מוכרחים ולכלם יש להם פירכא והגאון מוחז"ל השיג עליו שהרי קבעה וסת קודם שהוכר עוברה כמ"ש בסי' ק"ץ אבל עכ"פ זה אמת שיוכל להיות שתהי' רואה אחר שקבלה הריון אבל היא נגד הרוב דרוב נשים מאחר שנתעברה וקבלה הריון אינה רואה אלא שאין זה ודאי אלא סתם נשים אינן רואות אחר הריון ולזה מיותר כל הראיות שהביא לזה כיון דבלאו הכי אין לחוש להריון דבזה צדקו דברי מהרי"ק וגם הח"צ מודה לזה דנגד הרוב נשים ולד מעליא כו' יש לזה רוב נשים שאינן רואות ויש בזה חזקה של מהרי"ק והבן בזה עכ"פ זה ברור שאחר שהוקבע לה וסתה ונעקר ג' פעמים ולא ראתה הוחזק עיבורה ורוב מתעברות ויולדות ולזה קאי מימרא דריב"ל דמביאה קרבן ונאכל כיון שיש רוב עם החזקה וז"ב לפי' הסוגיא דמוקי למתני' ברישא בגווני דריב"ל שהוחזק עיבורה כמבואר ותשב לזכר ולנקבה וטובא קמ"ל ול"ק קושית הר"ן הנ"ל ואוולי רומיא דפריך ממתני' על ריב"ל לא הי' לסייע לי' מרישא דמתני' שהי' יכול לומר דמיירי רישא בהוכר עוברה לכל וריב"ל ע"כ לא מיירי בכך דא"כ למה לי' לומר הלך אחר רוב נשים ולד מעליא ילדו דבודאי דבהוכר עוברה והרגישה בתנועת ולדה בקרבה א"צ לבוא מכח הרוב ואין לחוש שמא ברי' משונה כמו בהמה חו"פ או דו"ש דהוי מיעוטא דמעוטא דלא חייש אפי' ר"מ אלא דפריך מסיפא דמתני' וקא מפרש דריב"ל מיירי בהוחזק עיבורה וכמ"ש ובזה עולה יפה גם הרישא דמתני' דמיירי בכה"ג והסיפא בלא הוחזק עיבורה דלא עברו ג' פעמים הוסתות באין רואה אלא שהוא יותר מהתשמיש האחרון עד מ"א יום אז תשב לנדה ג"כ ומחשש ס' יולדת תשב לזכר ולנקבה ובמשנה דלקמן ד' למד לאחר מ"א יום תשב ג"כ כזה:

ובע"ה בזה מבואר דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בה' ב' ס' הדין לאחר ארבעים ואחד מאחר התשמיש כיון שהוא בס' אם נקלט הזרע ביום א' או ב' לזה הוי ספק יולדת ויושבת לנקבה ולנדה זה הוא דין אחד ובה' י"ט אשמעינן רבותא אחרת בלא הוחזקה מעוברת ואחר מ"ג לטבילתה אבל שימשה בתוך הזמן א"כ לא ידענא מאימתי נתעברה וניהו דרוב מתעברות ויולדות מ"מ י"ל השתא היא דעיברה ע"כ הדין כך דתשב לנקבה ולנדה אבל בהוחזק עבורה דהיינו שהיא אחר ג' עונות שעברו ולא ראתה החזקה גמורה. והי' בידינו לפרש החילוק בין הוחזק עבורה ללא הוחזק היינו אחר ארבעים ושלשה מהבעילה אחרונה שפיר מיקרי הוחזק דאז לא תשב לנדה כמ"ש הרשב"א בתה"א אלא דע"ז הי' קשה לי דנימא ס"ס הנ"ל חדא דלמא לאו ולד הוי ודלמא עדן לא נתרקמו אבריו וכאשר מבואר למעלה ע"כ נראה יותר לפרש דהוחזק עיבורה היינו שעברו ג' וסתות ולא ראתה ע"ז יש חזקה ורוב נגד הספק דלמא לאו ולד ודמי ממש לספק הט"ז בק"ץ הנ"ל ע"כ מביאה קרבן ונאכל ותשב לזכר ולנקבה ובזה מתורץ קושי' הגאון בעל סד"ט שהקשה בד' י"ח במה שהקשו תוס' שם אמאי לא מייתי מתני' דהמפלת ואינה יודעה מה היא דבהמפלת חתוכה מיירי עיי"ש תירוצים ובאמת לק"מ משום דמתני' מיירי בגוונא דריב"ל וריב"ל מטעם רוב מתיר א"כ אמאי לא מייתי מתני' כדפריך שם אמאי לא תני הא דריב"ל ומשני דמשמעתא לא מיירי אבל אם מתני' מיירי בגוונא דריב"ל אמאי לא חשיב מתני' והניח בצ"ע ולדברינו ניחא דמגופא דמתני' לא מוכח מטעם רוב עשאו כודאי די"ל דמתני' מיירי היכא דהוכר עוברה דסתמא קתני ונקט אגב סיפא כתי' השני של הר"ן ז"ל אבל מדריב"ל נשמע ממילא הדין ברור דבהוחזק עיבורה אין כאן חשש לנדה כלל. וממילא רוחא לי' שמעתא וטפי עדיפא לי' לפרש גם המתני' בגוונא דידי' והכל נשמע ועולה יפה פסקי רבינו ז"ל ופירש"י ורמב"ם ז"ל בפי' המשניות:

ובהיותי בזה אמרתי להעלות בכאן דבר חידוש א' אשר ישבתי קושיא אחת מה דקשיא לי זה כמה. ואח"כ מצאתי ראיתי שהעיר בקושיא הגאון בעל ס"ט והניח בצע"ג בהא דהקשו בתוס' אמאי תשב לנקבה הרי יש ס"ס דלמא לאו לידה כלל או דלמא זכר ולמה לי שבועיים ימי טומאת לידת נקנה ומתרצו כיון דתרתי קולי יהי' אם תראה ל"ד ומ"א או תמצי לומר להקל בס' שמא נקבה ותשב בדמי טהרה. ועתה בזה"ז דאין יושבין על דם טוהר כלל א"כ שוב לא תטהרנה אח"כ בס' נקבה א"כ איך העלו כל הפוסקים האי דינא דתשב לנקבה בס' לידה הרי יש עתה ס"ס ואח"כ לא תבא לידי ס' להקל והיא קושי' שראוי לעורר והרגשתי גם אני בזה ולא שמתי לבי לתרצה עד שמצאתי בס"ט שהעיר והניח בקושי' שבתי וראיתי מקום ליישב לנכון בדברי נכון ומתקבל לחדד. דהנה לכאורה קושיתנו ל"ק כ"כ דמה זה תמי' דזה הס"ס הוי כשם אונס חד הוא דמה נ"מ אם אינו לידה כלל או זכר בנ"כ ובנ"כ תשב שבעה ימים א"כ אין זה אלא ס' א' אם נקבה ילדה או לאו ואין כאן חומר קושי' כ"כ אלא דמשכחת נ"מ בין ס' דלאו ולד לס' זכר לשיטת ר"ת דפוסק כאביי דימי ספירת זבה צריך להיות אחר ימי לידה נימא לידה שאינה רואה בהן אינו עולה לספירת זיבתה א"כ נ"מ גדולה דאם לאו ולד הוא אינה צריכה כ"א ז' ימים ואח"כ תטהר לבעלה משא"כ אם ולד הוא א"כ כשהיא יולדת בזוב צריכה לספור ז' נקיים אחר ז' של ימי טומאת לידת זכר. ומעתה כיון שיש למצוא חילוק ונ"מ בין הספיקות שפיר הוי ס"ס גמורה לדון בו לקולא וע"ש בש"ך סי' ק"י היטב וא"כ אין הקושיא כ"א לשיטת ר"ת וסייעתו ואולם הנה לפי שיטת ר"ת אין כאן קושי' כל עיקר דממילא צריכה שתשב י"ב ימים. וכל הקושיות ותי' של התוס' אינו אלא על המשנה אבל בזה"ז לא קשה כלל מעיקרא ודוק היטב בזה וגם נלע"ד בישוב הדבר והבן כי הוא ענין נכון בעזה"י:

ומיושב בזה קושית שהניח בסד"ט בצ"ע בגמ' בברייתא דטועה שפירש"י בד' כ"ח בד"ה לתני ולנדה ולקמן בהאי פירקא מפרש למה הזכיר ולזכר כו' דבריו אלו צע"ג דלמאי דחיישינן לשמא הרחיקה לידתה אף אי לא תני רק לנקבה ולנדה ולא הוי זכר כלל נמי היתה מקולקלת עד מ"ח שאם תראה ביום ל"ד ותחזור ותראה ביום מ"א חיישינן שמא ביום ל"ד עדיין תוך ימי טוהר הוי ויום מ"א תחלת נדה לפי שהרחיקה לידתה וסוף ימי נדתה נשלמו בין יום ל"ד ליום מ"א ועיי"ש שהאריך ומתרץ בתורת ס"ס הי' מקילין אי לאו ס' דזכר עיי"ש ולבסוף מסיים הס"ט מ"מ מדברי רש"י ד"ה חומרי ב' ולדות נראה דס"ל דאף במקום ס"ס מחמרינן וצע"ג עכ"ל. ולדברינו הנ"ל ניחא דבאמת לדעת רש"י ודעמי' אין כאן ס"ס כלל דהכל שם אונס חד הוא כמבואר:

ועל גוף תירוצו של הגאון ס"ט דמתרץ דאי לאו ס' דלזכר הוי מקילינן בתורת ס"ס שמא לא הרחיקה לידתה וכלה דם טהור ואתמ"ל דהרחיקה לידתה שמא הרחיקה כ"כ עד שכבר שלמו לה כל ימי הטהרה גם קודם יום ל"ד והראי' של יום ל"ד תחלת נדה היא והראי' של יום מ"א שומרת יום כנגד יום הוא לכך תני ולזכר עיי"ש. והנה לכאורה אין זה ישוב נכון דמה בכך שיש ס"ס להקל הלא כנגד זה יש ס"ס להחמיר חדא שמא נשלמו ימי טוהר של נקבה ביום מ"א והיא תחלת נדה או שמא אין כאן לידה כלל וראיית ל"ד הי' בתוך זיבה כיון שאינה יודעת באיזו ימים עומדת וראי' של מ"א עכשיו תחלת נדה היא. אמנם ניחא ולק"מ דהס"ס של להחמיר שם אונס חד הוא דאין כאן אלא שם אחד אם בראי' של מ"א תחת נדה או לאו ואין שום נ"מ בין ב' הספיקות אבל הס"ס של להקל ס' אחר מתיר יותר דלהס' שמא הרחיקה לידתה קודם ל"ד ותחלת נדה היתה ועכשיו שומרת יום כ"י א"כ עכ"פ צריכה שתהי' ש"י כ"י ובספק השני שמא עדיין תוך ימי טוהר היא א"צ כלל וטהורה הוא וכשהס' הב' מתיר יותר דנין אותו לס"ס ומיושב הכל והדברים עתיקים ונכונים ועוד יש לדבר בזה הרבה ואכמ"ל ישמע חכם ויוסף לקח ולא עת האסף פה:

ועתה שוב נשיב להאי דינא לענין לפטור הבא אחריו מבכורה דשפיר קאמר הח"צ דקיימ"ל ס' בכורות להקל והממע"ה ואם מתורת החזקה שכ' מהרי"ק מלבד שכתבתי למעלה דחזקת שאינה מבכרת אינה חזקה טובא כמבואר למעלה זולת זה חזקה לא אלים לאפוקי ממונא כי אה בחזקה דתליא מסברא כמו חזקה שאין אדם פורע קודם ומנו אבל לא בחזקה דמעיקרא וכמו חזקת חוב דאינו מועיל כי אם בברי ושמא או מגו בהדי' כדאיתא בכתובות י"ב. ועיי' תה"ד סי' שהחליט הדבר לחלק בין החזקה דאתיא מכח סברא אלים טובא מחזקה דמעיקרא א"כ בכאן אפי' לא הוחזק עובורה דהיינו דלא נעקרה וסתה ג' פעמים ככתוב למעלה מ"מ לענין ודאי דאין מוציאין ע"כ ואם לבוא מכח ס"ס שכתבתי למעלה הנה לדינא קימ"ל דבס"ס אין מוציאין ממונא עיין במשנה למלך פ' י"ב מה' בכורים ה' י"ט דבממון שאין לו תובעים כגון במת"כ גם מהריב"ל מודה דאין מוציאין בס"ס ומה שהניח המשל"מ צ"ע על רבינו ז"ל מבואר במק"א ואכמ"ל ועיי' בט"ז אבה"ע סי' י"ז ס"ק א' ובב"ש סעיף ח' ס"ק י"ד אלא אפי' להפוסקים דסוברים דס"ס עדיף מרוב הנה לא מבעיא בהוחזק א"כ כבר בעת שהפילה עשאו כודאי שהביאה קרבן ונאכל ויהיבנא לה ימי טוהר דזכר עכ"פ א"כ איך נימא עתה לחייבו בפדיון מכח ספק דלאו ולד הוי מעיקרא דהוי כסתירה אלא אפי' בשלא הוחזק עיבורה מקודם ג"כ אין לחייבו מכח ס"ס עתה שהרי אינו אלא ס' אחד שמא ולד מעליא הוי אז או לאו ולד מעליא ושם אונס חד הוא ולמעלה כתבתי לחשבו לס"ס הואיל דס' אחד מתיר יותר מחברו לענין טומאה וזה דוקא אז בשעה שאנו דנין לענין טומאה כשיש נ"מ לענין טומאת נדה וטומאת לידה ע"כ חשבינן לס"ס. משא"כ עתה כשכבר עברו חלפו הימים האלה ונתעברה מחדש וילדה עתה ולד גמור ואין שום נ"מ בזה בין אם הי' בעבורה ראשון ולד או לאו ועתה אין לנו אלא ס' אחד אם הוא מבכרת או לא ונצמח גם מכח ס' אחד מעיקרא א"כ בוודאי פשיטא ופשיטא דאין מוציאין והממע"ה. והבן היטב בזו הסברא ואין עתה פנאי לחפש דוגמתה אבל מצד עצמו היא סברא ישרה. ומעתה אפי' אם תרצה לומר להחמיר בהפדיון הנה יהי' גזל ביד הכהן ויהי' בידו ס' איסור ומטעם זה קיימ"ל בכל מקום ס' ממון לקולא לנתבע כדי שלא יהי' ס' גזל ביד התובע להכשילו באיסור והיכא דקאי קאי. וכן מבואר בהדיא גמ' נדה כ"ה ע"א גבי שפיר מלא בשר דר' יהושע מספקא לי' וגבי אשה אזיל לחומרא לענין טומאת לידה ולגבי בכור אזיל לקולא דפוטר הבא אחריו ופירש"י שם בגוונא דאין שום קדושות בכור רק ממונא דכהן הממע"ה ובאיסורא דאית בי' ממונא מבוכה בין הפוסקים אם ניזל בתר איסורא לגבי ממון ג"כ לחומרא אבל בזה ודאי דע"כ לקולא לגבי' אזלינן כיון דאם יתן לכהן בתורת פדיון יהי' ס' גזל בידו וכבר הוחזק הדבר מעיקרא דלא מבכרת היא עכשיו וז"ב:

ומבואר הדבר היטב מפורש יוצא מפי התנא הרמב"ם ז"ל פי"א מה' בכורים ה' י"ד הבא אחר הנפלים כל נפל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו פטר רחם. וכל נפל שאין אמו טמאה כמו המפלת כמו בו"ח או המפלת ליום ארבעים וכיוצא בהם הבא אחריו בכור לכהן וחייב לפדות. ע"כ הרי מבואר ומפורש דוקא הבא אחר הנולד אחר ארבעים. ונשמע שהבא אחר הנפל ליום מ"א אע"פ שהיא עדיין בס' שצריכה לישב לנקבה ולנדה כ"ש בפ"נ הנ"ל א"ב הנ"ל מ"מ אינו פטר רחם ופטור מלפדות. וכיון שמבואר שאמו טמאה לידה אפי' מכח ס' מ"מ פוטר הבא אחריו דאלת"ה מה קמ"ל רבינו ז"ל. העולה מזה שהרמב"ם ז"ל אזיל בשיטת הח"צ ודבריו שרירין וקיימין דלא כשיטת מהרי"ק. והנה האמנם בנ"ד שכבר הי' אחר חדשים שהוכר עוברה לכל בזה אין צריך לפנים. אבל כתבתי הנלע"ד להלכה ולמעשה גם בלא הוכר עוברה רק אחר ח' או ט' שבועות ג"כ אין חייב בפדיון הבא אחריו:

אחר זה הובא לידי ספר שבו"י חלק א' סי' פ"ג גם הוא חולק על המהרי"ק ז"ל והעלה בבירור דפטור ולא עוד אלא שמסיים ואפי' אם רוצה להחמיר ע"ע וליתן ה' סלעים לכהן אין מניחין אפי' להחמיר ע"ג בלא ברכה דחיישינן שלא יבא לברך ויהי' נכשל בברכה לבטלה ע"כ. ולי נראה בזה כיון דמן הדין פטור הוא מלפדותו. ואם נבוא להחמיר שירצה לצאת מידי ספק ולצאת י"ש לתת לכהן ה' סלעים ע"כ צריך ליתן לכהן בתורת פדיון א"כ יהי' גזל ביד הכהן. וכהאי שהביא המחברים ז"ל בשם הקדמון מהר"י באסאן שהקשה על הא דקיימ"ל ס' ממונא להקל הרי יש בו ס' איסור גזל וכשנסבך בו ס' איסור הי' לנו להחמיר עליו מכח ספיקא דאיסורא ותי' הוא ז"ל כיון דאם נחמור עליו ליתן שוב יהי' ביד התובע והלוקח ממנו גזל בידו ע"כ אמרו היכא דקאי קאי. א"כ גם בנ"ד אם נבוא להחמיר עליו שיתן כדי לצאת י"ש כמו בא"י אם נתחייבתי דחייב ג"כ לצאת י"ש שאני התם דאיתיהב למחילה ויכול ליתן לתובע בתורת מתנה אבל בזה אם יתן לו בתורת מתנה לחלוטין א"כ אכתי לא יצא בזה ידי חובתו בספק בכור וע"כ אין לו תקנה כי אם שיתן לו בתורת ספק ובתנאי אם הוא בכור ואם לאו יהי' מתנה וכן יתנה עמו בפירוש. ועתה נפל חששא דהשבו"י כדי שלא יכשיל בברכה לבטלה הרי כיון שלא יתן רק בתנאי מפורש זכור הוא שלא יבא לידי ברכה לבטלה שיודע לכל כי ס' ברכות להקל מפני חומר האיסור דל"ת. וכהאי גוונא אמרינן ריש פסחים י"א שאני התם חדש מתוך מלא התרת לו אלא ע"י קיטוף הוא זכור וכדומה שם. הנה גם בזה מתוך שלא יתן לו ולא יחוש לתקנתו רק ע"י ממילא לא יברך מספק וז"ב:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה