שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן לא
להרב החריף ר' אביגדור ני' בק"ק שטעראווייץ
גי"ק הגיעני בשבוע העבר עש"ק והגביר ר' ליבלי וו"ב לא סי' בביתו והיום דברתי עמו על אודת מבוקשו אולם פתח דברי ביאור תורה ובמה דסיים נפתח במה שהעיר כ"ת בגמ' דב"מ נ"ג דפריך ניתי חצי ש"פ דמאי ונצרפינהו ולפי מה שהעיר הגאון רע"א לענין הגעלה שהקשה על הרשב"א אמאי הוי דשיל"מ הרי גם בהיתר אינו עולה אלא עפ"י הביטול ברוב ובכן קשיא לי' למר האיך יצטרך דמאי שהוא מדרבנן להמעורב שהוא מה"ת אי לאו משום הביטול וא"כ תו לא הוי דבר שיל"מ ובטל מיד בלי חילול. והנה בקראי מכתבו עלה ברעיוני דגם דמאי אינו אלא מכח הרוב א"כ שוב שניהם שוים ולהכי מצטרפין לחילול ולפדיון וממ"נ מה"ת מותר אי נלך בתר רובא שניהם מותרים ואם ניזל מדרבנן ליחוש למיעוטא עכ"פ שניהם שוים ומצטרפין וזה ישוב נכון כך העלו רעיוני לפום ריהטא:
ופקחתי עיני בשלהי מכתבו שהרגיש כ"ת בזה ולא ניחא לי' בכך והניח בצ"ע מהא שכתבו בתוס' ביצה גבי הא דספנא מארעא דאזלינן בתר רובא אף בדשיל"מ ל"ד להדדי ושאני התם דהמיעוט ל"ש כלל ועיי' בשטה מקובצת שם בשם הריטב"א משא"כ ברוב ע"ה מעשרין הן כתבו התוס' שבת ד' י"ג ד"ה רבא אמר דהוי מיעוט דשכיח טובא עיי"ש. והר"ן ז"ל מסופק בזה אם אזלינן בתר רובא בדשיל"מ ומסיק דתליא באיתחזק דאז לא אזלינן בתר רובא. וכבר האריך מזה הגאון הצלחז"ל בסוגיא דזימן שחורים עיי"ש. וכבר יש בידי אריכות דברים בתשובה אחת הארכתי בזה ואכמ"ל וגם אין הזמן גרמא להעתיקם אמנם א"צ לכ"ז שקושיתו בלא"ה לק"מ אחר שבתי מעט אין התחלה לקושיא דהא דלא סמכינן על הביטול ברוב בדבר שיל"מ מכח עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר היינו כיון דעכ"פ האיסור ישנו בתוך התערובות ונמצא בטלים ואם יש למצוא היתר לבער האיסור לגמרי עדיף טפי מלסמוך על הביטול אף דמה"ת בטל החמירו רבנן בזה להמתין למחר או כדומה. אבל אם גם בתוך ההיתר לא נתבער האיסור לגמרי לא הועילו חכמים בתקנתן לכן שפיר הקשה הגאון ז"ל מהא דהגעלה דע"כ אנו באין לדון מכח הביטול. אמנם בנ"ד אם נצטרף חצי ש"פ דמאי ויכול לחלל על הפרוטה ואז יהי' נותר לגמרי ע"י חילול. מה בכך שהוא עפ"י הרוב הואיל שהאמת היא כך דהמעורב מותר מה"ת דבטל ברובא וכל עיקרא דמלתא מדרבנן בודאי ראוי לתקן ולצרף בזה של דמאי כיון דבאמת שניהם מדרבנן ומצטרפין ואז יוכל לחלל ושוב לא יהי' איסור כלל והבן כי זה ברור וא"צ לפנים:
וגם במה שהעיר על הכ"מ שתמה עליו המשל"מ שם בשלהי מעילה דנשמה מדבריו דבר שיל"מ ל"ב מה"ת הוא. וקשיא להא דב"מ נ"ג הנ"ל. אמינא אנא לפרש דברי מרן הכ"מ דהנה מהרש"ל ז"ל כ' דבר שיש ל"מ ל"ה אלא בהיתר הבא ממילא ולא ע"י מעשה והקשו הש"ך והפר"ח מהא דנדרים ומהא דב"מ לדידי לק"מ דלכאורה יש להבין סברתו מה בכך דתלוי במעשה הרי קימ"ל דכל שבידו ובנקל בלי הוצאה כסברת הרשב"א אלא נראה כוונתו ז"ל כפי המבואר בתוס' זבחים ל"ד ב' ד"ה כל שבידו לא הוי דחוי ולא דמי להמיר דתו לא מקרי בידו כיון שאין בדמתו לחזור עיי"ש. ומעתה אמינא גם בענין זה דוקא היכא שמצוה לעשות כן וממילא דעתו לכך ועומד לכך וכל דבר העומד כעשוי דמי וכמו כל העומד לזרוק ועומד לפדות וכדומה אז נידן כעשוי ודמי לממילא. ואין בזה משום מחוסר מעשה וא"ש ול"ק על המהרש"ל שנ"ל מנדרים דמצוה לאתשולי וגם במעשר מצוה לחלל ולפדות בזה שפיר הוי כממילא כיון שמועד לכך והוי דבר שיל"מ ול"ב אבל לענין הגעלה יפה כתב דמחוסר מעשה הוי ואין דעתו לכך. ומעתה נראה לי דגם הכ"מ מודה בכל התערובות דינא דדבר שיל"מ ל"ב אינו אלא מדרבנן ומה"ת מותר מיד כיון שדעתו לאכלו או לאשתמושי היום ולא להמתיו על יום ההיתר או לעשות דכר להתירו מה שאין דעתו לכך. אלא דרבנן החמירו לאכלו בהיתר אבל היכא שדעתו בזה ובידו אז בזה סובר הכ"מ דגם מה"ת ל"ב כיון שבידו ודעתו לכך שייך גם בדאורייתא עד שתאכלנו בביטול יעשה בהיתר בדבר שדעתו ורצונו בכך. לכן באומר פרוטה בכיס זה הקדש הנה הוא רוצה להקדש פרוטה זו. א"כ מה לו אם בפרוטה זה שנתערב או לחלל זה המעורב ולעשות פרוטה אחרת להקדש במקומו עכ"פ הרי רצונו להיות פרוטה אחת הקדש ובכגון זה הורה לנו הכ"מ דגם מדאורייתא לא בטל. זה העולה על רוחו בישוב דברי מרן ז"ל ויש להאריך בפרט זה לדוכתי טובא ואין הזמן גרמא דוק ותשכח ועתה לקצר אני צריך: