שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן כג
להרב הדיין ר"א ג"י דפה"ק.
רומע"ל שאל אותי איך הדין כשקבע מזוזה בלא ברכה כיצד יתנהג ואת"ל שיטלנה ויחזור ויקבענה בברכה א"כ תקשי לי' ממה שהביא הגאון מוחז"ל בהסידור שלו בית שאין בה דלת שמחלוקת הפוסקים אם חייב במזוזה קודם העמדת הדלתות א"כ כשיתלה המזוזה טרם שיעמוד הדלת אח"כ הוי תולמה"פ ע"כ יטלנה ויקבענה פעם ב' בלא ברכה והוא מהש"ך סי' רפ"ו ס"ק כ"ה. וקשה בפיני דמר אמאי לא יברך פעם ב' אחר שיעמוד הדלת ויקבענה. והנה כרומ"ל שאלת חכם הקשה לשאול והוספתי אני להקשות מדברי המג"א באו"ח סי' י"ט סק"א באם קבע המזוזה קודם שדר בתוכה שהי' פטור אז דמזוזה חובת הדר הוא ואח"כ כשנכנס לדור יברך אשר קבו"צ לדור בבית שיש בו מזוזה עיי"ש ובאמת יש להעיר בדברי המג"ע דע"כ מיירי כשלא ברך מתחלה שאינו מחויב בה מקודם שדר בה א"כ אמאי לא יברך בנוסח הברכה שתקנו חכמז"ל לקבוע מזוזה ושינה ממטבע שטבעו חכמים לברך לדור בבית דגם באינו מברך עובר לעשייתו מ"מ מברך אח"כ כשלא גמר עדיין מצותו וכמ"ש התוס' והרא"ש בסוכה ל"ט פסחים ז' ברכות נ"א גם בלולב מברך אח"כ משום דלא גמר מצותו עד אחר הנינוע ובנס"י קודם הניגוב וכמ"ש בטלית שמברך אח"כ כשלא ברך עובר לעשייתו שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף עיי"ש בדבריהם ועיי' בש"ך יו"ד סי' י"ט דפוסק כהרמב"ם בשחיטה דלא יברך אח"כ וכמה מהפוסקים חולקים על הש"ך אבל בדבר שנמשך המצוה ולא נגמרה ודאי דלכ"ע מברך אח"כ כשלא בירך עובר לעשייתו וכמו בטלית וכמבואר באו"ח סי' ת' ועיי' באו"ח סי' קנ"ח סקי"ב ואמאי לא יברך כשנכנס לדור בה ברכה הראוי וגם למה כתב לשון אפשר ואם אמור יאמר דעיקר ברכה נתקנה רק בשעת קביעתה אבל כשכבר קבוע ועומד אין לברך לקבוע מזוזה א"כ הו"ל שיטלנה ויחזור ויקבענה כדי שיברך כתקנה:
ונ"ל כוונתו דגם אחר שיטלנה לא מהני והיינו כיון שנטלה ע"מ להחזיר תיכף ולא הסיח דעתו ממנה הוי כקבוע מתחלתה ולא נתבטל עדיין הקביעות הראשון וכמו בפשט טלית ע"מ ללבוש מיד ולא הסיח דעתו אין צריך לברך פעם שנית כשלבשו דלא נתבטל הלבישה ראשונה לכן ל"ש גם בזה לברך לקבוע מזוזה דהוי כקבוע ועומד ולא מהני מה שנטלה לפי רגע ע"מ לקבעה פעם ב' ע"כ בחר בנוסח זו לברך וצונו לדור בבית שיש בו מזוזה. ומעתה קשה דבאמת כשקבע מזוזה בלי ברכה עובר לעשייתו ודאי דמברך אח"כ וכמו בטלית אליבא דכ"ע א"כ בנ"ד דהש"ך ז"ל לא מיבעי' לשיטת הרמב"ם ז"ל דפוטר בית בלא דלת ממזוזה א"כ כשקבעה טרם בא החיוב ואח"כ כשקובע הדלת ודאי דמחויב לברך בשעת קביעת הדלת דאז בא החיוב מזוזה אלא אסי' לשיטת החולקים הרא"ש והפוסקים דמחייבו גם בלא דלתות אבל כשעדיין לא בירך מקודם שעת הקביעה מכח שיטלנה משום שלא תהי' תולמה"פ כס' העט"ז אבל עכ"פ חייב עתה לברך או לקבוע מזוזה או כמ"ש המג"א הנ"ל לדור בבית שיש בו מזוזה אליבא דכ"ע כיון דאכתי לא בירך עליו מקודם ובאמת ראוי לעורר בזה דפשיטא לי' למרן ז"ל דיחזור ויתבענה ובלא ברכה ולא מצאתי בזה מענה. אולם לדעתי נראה לדון בסברא נכונה והיינו דיש כו חשש שלא יבא לידי ברכה לבטלה כיון דבאמת רוב הפוסקים חולקים על הרמב"ם ז"ל ופסקו דבית חייב במזוזה גם בלא דלתות ולזה הורה לנו הש"ך ז"ל כדי לצאת יד יכ"ע אם יוכל לעשות ברכה במזוזה המחויב ומכוין לפטור גם זה. ומעתה כשעשה כן ממילא כשיעמוד אח"כ הדלת ניהו שיטלה ויחזירה למקומה משום תולמה"פ אבל מ"מ כיון שכבר פטרה בברכה ראשונה ולא נתבטל הקביעות לענין ברכה וכמו בטלית שפשט ע"מ להחזירה וכנ"ל א"כ פשיטא דא"צ תו לברך. א"כ כשלא הי' לו מקודם לברך על מזוזה אחרת לפטור זה אם יצטרך לברך יש לחוש מפני הרואים כשהעמיד הדלת מברך פעם אחרת על קביעת המזוזה יאמרו העולם דתמיד הוא כן שורת הדין לברך פעם שנית אחר העמדת הדלת ובאמת לא כן הוא שלפי רוב הפוסקים דמחויב ועומד גם קודם העמדת הדלת א"כ יוצא י"ח בברכה הראשונה ונמצא כשמברך אח"כ פעם ב' הוי תו ברכה לבטלה ע"כ גם כשלא הי' לו מתחלה לברך לא פלוג בזה ושפיר פסק הש"ך ז"ל דאחר שהעמיד הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלי ברכה שיכול להיות שמי שקבע המזוזה בראשונה הוא איש אחר שיקחנה עתה ולא ידע מזה אם הראשון כבר בירך באיזו מקומן לפטור את זה או לאו או שיצא הבעל הראשון מתוך הבית ויכנס בה עתה איש אחר שיעמוד הדלת והוא גם הוא א"צ לברך כיון שבשעת קביעת המזוזה בתחלה נפטרה בברכה שבירך הראשון הגע עצמך הרי כשקובע הדר הראשון מזוזה ויוצא מן הבית ונכנס בה איש אחר בודאי א"צ לברך כיון שמצא כך קבוע ועומד. א"כ יש בזה לחוש שיוכל בנקל לבא לברכה לבטלה אם נימא לברך שעת העמדת הדלת כיון שהראשון ראוי לחזור בשעת קביעת המזוזה בראשונה לפטור בברכה במקום אחר כדי לצאת ידי רוב הפוס' הנ"ל כנלפענ"ד והבן הדבר:
והנה אחר כתבי זאת מצאתי ראיתי בשו"ת להגאון מהר"ע איגר זצ"ל. כתב הוא ז"ל שאחר שנכנס הוא בהבית שקבועה המזוזה מקודם יברך השני הנכנס לדור ויתר מכן כתב במי שיוצא מן הבית ושהה כמה ימים ואח"כ חזר לביתו יברך עוד הפעם על המזוזה. ואני נפלאתי קצת שהוא דבר חדש ולא נשמע מעולם ופיק חזי טעמא דבר ולא ראינו כזה ראי' כמ"ש הש"ך בשם מהרי"ק דבמנהג וכהאי גוונא הוי לא ראינו ראי' ע"ש ביו"ד רסי"א ובחו"מ שם בהגהה וכש"ך שם באורך וא"כ בזה לכ"ע י"ל דראי' גמורה הוי דהוא מלתא דשכיח תדור כמעט בכל יום ויום אנשים הולכים מביתם ואין שיעור לדבר ששוהין חוץ מביתם יום או יומים או חודש ולא נשמע ולא נראה משום אדם בעולם שיברך כשיחזור ויכנס לביתו ויברך על המזוזה ובשו"ת שני' מביא הגאון ז"ל בעצמו בשם שו"ת ברכ"י שהביא בפשיטות דא"צ לברך זה שנכנס בתוך בית שנקבע בו מזוזה מקודם. והדין עמו שעיקר מצותו בשעת הקביעות. ול"ד לטלית שנתעטף בה וגם בכל פעם שמתעטף אחר שהסיח דעתו ממנה צריך לברך על העיטוף דשאני בציצית דלבישת מצוה היא. וניהו דקימ"ל דציצית לאו חובת גברא לחודא היא. אלא כשלובש טלית בת ד"כ מחויב להטיל בה ציצית אבל אינו מחויב ללבוש טלית בציצתו מצוה רמיא עלי' וכשאינו לובש מבטל מיני' מצות ציצית וכהא דאמרינן במנחות מ"א טצדקי למיפטר נפשך מציצית ועונשין עלה בעידן רותחא. אבל אם ידור אדם בבית פחות מד"א באופן שפטור ממזוזה. וכי יש בזה איזה עונש או ביטול מצוה. ואין בזה שום חיוב אלא שאסר לדור בבית שאין בה מזוזה ומצוה רמיא על הדר לקבוע מזוזה. אבל אם קבוע מתחלה ודאי דאין לו לברך אלא זה הקובע בו הוא מברך והדבר פשוט בעיני והנה המניח עירוב בעדו ובעד חברו בידיעתו אף דקימ"ל דאין מערבין אלא לדבר מצוה מ"מ המניח מברך על ע"ת. וההולך ביו"ט אף שרואה את העירוב מ"מ אינו מברך על מצות עירוב כן ממש זה הענין שהקובע המזוזה מברך ואח"כ כשנכנס אדם אחר לדור א"צ לברך וישב בלי פקפוק הדרנא לקמייתא דמש"ה שפיר פוסק הש"ך ז"ל דיחזור ויקבענה בלי ברכה מפני הרואה דסבר דאחר העמדת הדלת צריך לברך על קביעת המזוזה ולא ידע לשאול ע"ז אם כבר נפטר בברכה על האחרת בשעת הקביעה הראשונה כדינו וז"ב ברור לדעתי לדינא: