שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן כ
לכבוד גיסי הרב הגאון מ' יוסף יואל דייטש ני' אבד"ק קרעטשינוב (בעהמח"ס שו"ת יד יוסף).
אחד"ש מה מאוד חשקה נפשי למלאות שאלתו להודיעהו מחידושי תורתי ולטייל אתו באריכות וקצרות לצאת ולבוא בדברי תורה אמנם אין הזמן גרמא בעת הזאת אולם עצור במילין לא אוכל והנני להשיבו ולהתיר ספקותיו אשר העיר והקשה לשאול בראשון על דברי הרמב"ן למה חייב מיתה על חרם הב"ד והוא לאו שבכללות לפי דבריו ונפלאתי טובא על כת"ה חדא איתא בפסחים מ"א ובמנחות נ"ח דחדא מיהו לקי ועיי' בתוס' מנחות שם וגם לא עיין בתוס' סנהדרין שם ועיי' ברמב"ם פ"ח מה' ק"פ דפסק דלוקה על נא ומבושל יעיי"ש בלח"מ ופי' זה מפורש היטב דהחרם אשר יחרים האדם לפי פי' הרמב"ן ז"ל וע"ז ודאי דלקי וכמו על נא ומבושל וחרצן וזג ועוד וכי על זה הלאו דלא יפדה ילקה על החרם או ימית הלא הרמב"ן ז"ל לא קאמר רק שמהפסוק זה נשמע שיש כח ביד הב"ד להחרים אבל על גוף החרם דהוי כשבועה לא מפסוק זה חיוב העונש רק דהוי כמועיל בהקדש הזיד במעילה במיתה ויש כח ביד הב"ד להחרים ולהקדיש ואז שוב ממילא אהדרא לאיסורא דמעילה וחייב כמו שהחרים הוא עצמו נכסיו ושפיר שמעינן מיני' דהפקר ב"ד הפקר מקרא דיחרם כל רכושו ביבמות ולק"מ קושיותיו:
גם מה שהקשה כת"ה בתוס' ביצה גבי האומר ע"מ שאצא בו משום חגיגה הרי עלי תודה הא הוי תנאי שא"א לקיים ע"י שליח לפי פי' הפנ"י גיטין. הנה לפי שיטתו יותר הו"ל להקשות דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ותנאו בטל. אמנם צריך לעיי' בתוס' ד"ה ד"ה גבי האומר הרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריות דהוי נדבה וכתבו שם ל"ד למתנה ע"מ שכתוב בתורה ועכ"ל כוונתם משום דדמי להא דמתנה ש"ח להיות כשואל משום דאמרינן דעל תנאי שעביד נפשי'. וכמ"ש התוס' כמה דוכתי ולא בעינן בזה דיני תנאים ג"כ מהאי טעמא. א"כ גם האומר הרי עלי תודה שייך סברא זו דלא הקדישו רק על זה והוא לא שעבד נפשי' להתחייב להביא תודה אחרת אך לצאת בו ידי חגיגה. ועוד שהרי בכמה דוכתי כתבו בתוס' בקודושין ובכתובות דיש דברים שאינם צריכים דיני תנאי דסגי בגילוי דעה בעלמא כגון בזבין שדה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא צריך ת"כ והכא ג"כ דאמר מקודם שעיקר הקדשו אך לצאת ידי חגיגתו וא"צ לד"ת ת"ב ואין מקום לקושיתו כלל וקצרתי וסמכתי על רוחב לבו להבין. ודרך אגב ראיתי להזכיר שראיתי בשו"ת נו"ב מה"ת שם סי' קמ"ז שהביא בן המחבר ראי' לדברי אביו מרן ז"ל דשבועה איתא ע"י שליח משבועות ל"ד דאל"ה תקשי אכתי מעדות הו"ל למילף דל"ד למעילה דאיתא ע"י שליח משא"כ בשבועה א"ו כדעת אאמו"ר וכדעת מהרי"א ומסיק שם וא"כ כל שלשתן מעילה ועדות יפקדון שוין והיינו דגם בעדות חייב קרבן שבועה ע"י שליח דאם אמרו העדים לאחר שישבע עבורם. והנה בזה טעותא קאחזינא במחילת כבוד הגאון ז"ל הלא שבועת העדות אינו אלא בראויין להעיד ואנן קימ"ל ע"פ שנים עדים ולא ע"י עד מפי עד. אח"כ האחר שבא בשליחות העד הראשון אינו ראוי להעיד ואיננו מחייבו שבועה וגוף קושיתו לק"מ ואכמ"ל:
עוד ראיתי שם בת' בן הגאון נו"ב ז"ל שהשיג שם על מהרי"ט ומשוה אותו לטועה ושגג מאוד ובאמת כבר הקדימו בס' מ"א ה' שלוחים סי' ז' אולם נפלאתי מאוד איך מלאו ידם ולא חשו לעיין היטב בדברי מרן מהרי"ט ושלא לחשבו כטועה ואשר אני אחזה ת"ל כי דבריו נכונים המה ותמהתי מאוד על הגאונים ע"ה ההם שלא דקו היטב במח"כ עפר אני תחת כ"ר ובזה הניחו לי לבאר דבריו ז"ל כי הם תמהו הלא מילי לא מימסרו לשליח היינו שאין שליח עושה שליח כדפירש"י שם דאין כח בדברים להיות נמסרו לשליח משליח אבל לשליח ראשון שפיר נמסרו ראה נא ידידי אחי יחי' הלא מהרי"ט שם בת' זו שקיל וטרי לענין אפוטרופס שנתן צדקה משל יתומים עבורם לפדיון נפשם וקאמר דאם לא נתנו עדיין לעניים רק שהבטיחו ליתן לעניים לא יתנו עוד לאחר פטירת היתום יעיי"ש והיינו דמה שיש כח ביד האפיטרופס ליתן הוא מטעם שליחות דאנן סהדי דניחא להו להיתומים. וא"כ כשנפטר ולא הועיל הצדקה והפדיון יוחזר הדבר והיינו דהדיבור שהבטיח ליתן בטל דמילי לא מימסרו לשליח וכוונתו דאף דקימ"ל דאמירה לגבוה כמסורה להדיוט דמי מ"מ זה דוקא הוא בעצמו כשאומר מלתא בפיך זו צדקה אבל בשליח ניהו דמתפס ההקדש אבל לא להיות כמסירה ממש להדיוט דמי כיון דאין כח במילי דנמסרו לשליח להיות כפיו ממש להיות עושה שליח אחר חזינן דאינו כפיו ממש א"כ ל"ה כמסירה ממש ומעתה כיון דהאפטרופס הבטיח ליתן לעניים והאפטרופס הוי שליח של היתום והוא אומר לעני והבטיח ליתן לו צדקה משל היתום לא הוי עדיין כמסרו לידו של פני רק מכח אמירתו להיות כנדר זה הוי רק מילי והוי כאומר אמרו דהיינו שהיתום אומר לאפטרופס שיאמר לפני והדיבור להעני אינו נתפס כי אם בתורת נדר כדיבור בעלמא שיכול לחזור רק בעלמא כשהמקדיש או הנודר בשל עצמו נתפס ואינו יכול לחזור משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל ע"י שליח ל"ה כמסירה רק הדיבור לבד יכול למסור אבל עדיין יכול לחזור.
והרואה שם במהרי"ט יראה שזה כוונתו שבזה מחלק הקדש מן תרומה דג"כ נתפס במחשבה לבד דכתיב ונחשב לכם ובגמ' קידושין שכן ישנו במחשבה מ"מ הרי גילתא רחמנא אתם גם אתם לרבות שלוחכם דיכול לתרום ע"י שליח והוי כמעשה משא"כ בהקדש דאינו נתפס רק מכח הדיבור דהוי כנדר ובשל עצמו הוי כמסירה וא"י לחזור משא"כ ע"י שליח לא אלים להיות כמסירה ויכול לחזור והמעיין יראה שם בהדיא דכל עיקר כוונת מהרי"ט אינו אלא לחלק דע"י שליח לא הוי כמסירה שכ' אח"ז ועוד בנדר לעניים ל"ה כהקדש ב"ה. כדאיתא ב"ק ד' ל"ה עיי"ש וכדעת הרשב"א דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ל"א רק בנדר קדשי ב"ה אבל לא בצדקה לעניים וזה נראה בעליל דמעיקרא ג"כ תיסוב כוונתו רק לענין אם הוי כמסירה ובזה סברתו נכונה מאוד מהא דמילי לא ממסרו לשליח נשמע זו הסברא וז"ב מאוד ודו"ק היטב בזה ול"ק קושיות הגדולים ההם שעמדו על המהרי"ט. ולפ"מ שבארתי ידע כת"ה כי זה יסוד מוסד דניהו דגם בהקדש ע"י שליח נתפס אבל לא לענין דלהוי כמסירה ואתי דיבור ומבטל דיבור ויכול לחזור משליחותו אפי' כתר דעביד שליחותו. ויצא לנו מזה דינו ברור וחדש לכמה דוכתי. ובזה מרווח לי ג"כ בהא דהקשיתי זה כמה בעוד שלמדתי סוגי' דב"ת בר"ה ד' ה' ו' אשר הבאתי לעיל באומר הרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריות דהוי נדבה והרי קשיא מהא דביצה הנ"ל כיון שאמר הרי עלי תודה ע"מ שאצא בו משום חגיגה אינו יוצא ידי חגיגה ונדר א"כ אמאי הוי נדבה כיון שחייב באחריות ודוחק לומר דמיירי באומר להיפך כמ"ש בתוס' ביצה כיון דקתני כסדר שאמר הרי עלי קודם. ולפי הנ"ל לק"מ די"ל. דמשכחת ע"י שליח דשוב לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ובביצה פירש"י ותוס' שהוא מטעם אמירה לגבוה הוי כמסירה להדיוט:
אולם ת"ל יש אתי אריכות דברים שם מכבר חידושים נעימים וזה אשר מבואר אצלי מכבר ישוב ע"ז עפ"י שיטת הרשב"א הובא בר"ן נדרים ד' למ"ד יעיי"ש בסוגי' דב"פ דכי אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לא יותר ממסירה וכי היכי דבהדיוט יכול לחזור יעייש"ה. ומעתה באחריות דהיינו אם יאבד או יגנב הוי תנאי דאם דהוי אסמכתא כמ"ש הר"ן דאחריות דמי לאסמכתא הובא בש"ך חו"מ סי' מ' עיי"ש ובזה יש ליישב הסוגי' דלא תקשי אהדדי ביצה לר"ה דבר"ה שפיר מאחריות יכול לחזור ולומר ע"מ שלא אתחייב באחריות דל"א בזה כמסירה להדיוט דמי לפי שיטה זו ודו"ק היטב. אך הרמ"א הכריע בחו"מ סי' ר"ז דאין אסמכתא בהקדש יעיי"ש בסמ"ע וביו"ד סי' רנ"ח עיי"ש והארכתי בזה במק"א ואכמ"ל ועד הנה כתבתי רק זה שפלטה קולמסי בשעה שכתבתי זאת והדברים עתיקים. וכל זאת רק למען הפק רצונו ולמלאות שאלתו. ואי"ה עוד חזון למועד בעת הפנאי לטייל בדברי תורה בדברים נעימים. ועתה אין הזמן גרמא ד' ירחיב לנו ופרינו בארץ. ונזכה לשמוע בשורות טובות זה מול זה. ומכבוד אאמו"ר שיחי' עדן לא הקשבתי משנה זו ד' יזכנו להקשיב קשב רב. משלומו הנערב. ולא אמנע מכם טוב. ואשלחה לנגד עיניכם ברצ"ה. דברי אהובו גיסו דבק מאח דו"ש ומבקש להשיבני תשובת דבר טוב: