אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן יז

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן יז

סימן טז

לחכם א' מפנאטין

בנידן השאלה אחר שיעור שהיית מיל במלח לפי המבואר בסי' ס"ט דבדיעבד שרי בשהה שיעור מיל. אם הונח אחר שיעור מיל בכלי שאינו מנוקב אם נאסר גם מה שחוץ לציר כדין המבואר בסעי' ח"י ובש"ך ס"ק ע"ה:

תשובה לכאורה הי' נראה הואיל דלכתחילה צריך להשהות עד שעה א"כ יש בה עוד דם. וכיון שמונח בכשא"מ יש חשש לפירש ממקום למקום והא דמותר בדיעבד אחר שיעור מיל שאני התם דהודח ונסתמין נקבי הפליטה ופסק כח רותח דמליחה. והא דמותר בבישול אף דיוצא בתוך הבישול. ז"א די"ל אחר שיעור מיל לא תשאר רק מעט באופן דאף אם יוצא ע"י הבישול יתבטל בס' (ולא תקשי דא"כ תהוי כמבטל איסור לכתחלה. ז"א כיון דכ"ז שהיא בהחתיכה הוי דם אברים שלא פי' ומותר אפי' מדרבנן ובזה ל"ה מבטל איסור כס' המרדכי המובא בט"ז א"ח תרכ"ה. ועוד והיא העיקר שאינו מתכוין לבטל האיסור אלא לבשל הבשר וזה כלל גדול בכל דוכתי דאין בזה איסור) משא"כ כשלא הודח רק דמניח בכשא"מ י"ל דפי' ממקל"מ כן הי' לחוש להחמיר. איברא דז"א חשש כלל הואיל דהא דחיישינן לפי' ממקל"מ ג"כ אינו אלא מכח רתיחת המליחה וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ע"ד דאל"כ תקשי מהא דהשובר מפרקתה של בהמה יעיי"ש ועיי' בס' ח"ד להגאון מוחז"ל דמיישב בזה קושי' הפלתי ומעתה כיון דנקטינן בדיעבד דאחר שיעור שהיית מיל דפסק כחו של מלח דגמר ועשה פעולתו. וכמ"ש התוס' בסוגיא דדגים ועפות שנמלחו עייש"ה נמצא ממילא אין לחוש לפי' ממקל"מ והבן. והרי הש"ך ז"ל כתב להדיא היכא שהיא ספק אם שהה שיעור מליחה ג"כ מותר מה שחוץ להציר רק בברי לו שלא שהה עדיין שיעור מליחתו. יצא לנו מפורש מתוך שפתי כהן ישמרו דעת לנבון נקל דאחר שיעור מיל כיון דקיימ"ל בדיעבד מותר עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא לכן ברירא לן מלתא כשהונח בכלא"מ אינו אסור אלא מה מה שמונח בתוך הציר והקליפה ולמעלה שרי וז"ב. ועוד י"ל מכח ס"ס דלמא אין עוד דם אחר שיעור מיל דיצא לגמרי. או דלמה הלכה כדעת הרא"ש דגם כתוך שיעור מליחה אינו אסור רק מה שבתוך הציר וז"פ. ועיי' בפרמ"ג ס"ס ע' בדין השלישי חתיכה ששהתה חצי שעה דמסיים ובכשא"מ אף מה שחוץ לציר נאסר מיד הוי מולח בכשא"מ כיון דהחתיכה מלוחה היא. אבל י"ל דאיירי התם דקאי לדין שמניחה אצל חתיכה שלא שהה ש"מ והיינו בתחלת מליחה יעיי"ש עוד בד"ה מה הוא שכ' שם להיפוך מהנ"ל:

והנה מה שחדש בח"א והעלה כשנפל בעצמו לכשא"מ גם בתוך שיעור מליחה מותר דל"ש למקנסי' והגאון י"ש השיג עלי כיון דאח"כ שנתבשל יצא ע"י בישול. וקודם הבישול שוב א"י לא ע"י מליח' וצלי' לפענ"ד אין בהשגתו סתיר' לדבריו. דהח"א קאי אליבא דהני פוסקים דס"ל דפי' ממקל"מ מותר התוס' בריש חולין ובריש פ' כ"צ ואליבייהו מהני מליחה וצלי' להדם שפי' ממקל"מ והבן בדברי תוס' שהוכיחו מהא דר"ש מלח גרמי גרמי יעיי"ש והבן. נמצא דלק"מ קושי' הי"ש הנ"ל על הבעל ס' ח"א דכוונתו להתיר בהונח בכשא"מ ואח"כ נמלח מחדש להשלים השיעור מליחה ולהוציא הדם במליחה חדשה או בצלי'. אמנם לדינא כיון דקימ"ל להחמיר דפי' ממקל"מ אסור ול"מ שוב מליחה וצלי' כדעת נמוקי הר"פ שהביא הרא"ש. ולא צריך לטעמא דקנסא. וגם כשהונח ממילא אסור ונפל חידושו בבירא. דלענ"ד אין הכוונה בהש"ד מטעם קנס כאשר העלה בח"א דאין זה סברא לחלק בזה בין שוגג למזיד אלא כאשר יבואר דהנה הפר"ח והכו"פ הקשו סתירה לדברי ר"ת דסובר פי' ממקום למקום מותר כ"ז שלא יצא לחוץ ור"ת עצמו אסר בתרנגולת שנמלח בקערה כשא"מ נאסר כולה גם מה שחוץ לציר ואמאי אסר הרי פי' ממקל"מ לדידי' מותר ונדחקו בתירוצם. והנלפע"ד ישוב נכון בס"ד. דהנה פ' כל הבשר כ' שם וז"ל מי הוא הנביא הגיד לנו דפירש ממקום למקום ולא יצא לחוץ. ולפי"ז כיון דס' הוי סד"ר לקולא. שהרי טרם שעשה המלח הפעולה ולא זז ממקומו הוי דם האברים שלא פי' ומותר גם מדרבנן. ועיקר החשש דלמא פי' ממקל"מ וזה מכח המלח שטבעו להפליט הדם א"כ מאחר שיצא ממקל"מ מכח רתיחת המלח שוב הוי דם שמלחה אינו אלא מדרבנן שוב הוי סד"ר שמא יצא לחוץ. ע"כ התיר ר"ת בחששא דפי' ממקל"מ לא בתורת ודאי. אלא אם הנביא יגיד לנו דעדיין בתוכו הוי אסור מאחר שפי' ממקל"מ אבל מי הוא הנביא כמ"ש הרא"ש וכיון שפי' מכח המלח שוב הוי דם שמלחו ובסד"ר לקולא אזלינין שמא יצא לגמרי. אמנם יש להעיר ע"ז למאי דקיימ"ל היכא דאיתחזק איסורא גם סד"ר לחומרא. ואפי' ס"ס לא מהני באיתחזק. א"כ דאיתחזק הדם בהאי חתיכה איך נוכל להתיר מכח ספיקא שמא יצא הרי איתחזק הדם מעיקרא והיכא דקאי קאי ולא יצא עדיין מהחתיכה

איברא דניחא ולק"מ למאי דכ' הרא"ש פ' גיה"נ בשם הראב"ד ז"ל גבי מי שנקר הבשר וא"י אם הוא בקי בניקור היטב מכשיר הירך מטעם דאוקמינן הירך אחזקת היתר והוכיח כן מהגמ' שם שלימה אין חתוכה לא כו' ש"מ כל ירך שאין הגיד ניכר בה בחזקת היתר הוא וכ"ש ירך מנוקרת שא"צ לחקור אחר מנקר ואין דומה להא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. כי הבהמה בחיי' אין לה שום היתר לפי שא"א לכזית בשר בלי שחיטה ומש"ה קיימא בחזקת איסור עד שיודע לך כו' אבל ירך כולה בחזקת היתר חוץ מן הגיד הלכך אמרינן כו':

ומעתה גם אני אומר בזה ונלמד מכח כ"ש השתא התם הגיד הוא איסור דאורייתא ובס' מנוקר היטב אזל בתר חזקת היתר של הירך. וק"ו בזה שהדם קודם שפי' מותר והשתא הוא ספק שמא יצא לחוץ מכיון שפי' ממקנ"מ שפיר אמרינן דנוקי הבשר בחזקת היתר חוץ מן הדם שבתוכו. וס' הראב"ד הנ"ל הוא דלא כס' התוס' יבמות פ"ב גבי ב' קופות וב' סאין יעייש"ה והבן אבל הכי מסתברא ונשמענה מדברי רש"י ז"ל בריש גיטין דאיתחזק איסורא דחלב בהאי חתיכה גופא ובא"א איתחזק איסורא בהאי אתתא גופא. וגם בריש נדה הכי משמע הואיל דאשה מגופא קחזיא הו"ל איתחזק. חבל בתערובות דם וגיד אזלינן בתר חזקת היתר דהבשר ואכמ"ל. עכ"פ היוצא לנו דמש"ה הותר החשש דפי' ממקל"מ מטעם סד"ר וחזקת היתר של הבשר. אולם זה דוקא היכא שהספק על כל החתיכה. ואוקי החתיכה בחזקת היתר ואמרינן דיצא הדם לחוץ ומותרת בבישול משא"כ כשנמלח בכלי שא"מ ומה שמונח בציר והקליפה אסורה א"כ שוב הוחזק האיסור בהאי חתיכה גופא שנאסרה חצי' שוב אין כאן חזקת היתר. אדרבא דהוחזקה לאיסור לכן נחסרה כולה משום שמא פי' ממקל"מ וגם לר"ת אסורה כולה וא"ש ולק"מ קושי' הפלתי והבן היטב:

והשתא י"ל דגם כוונת הט"ז שהביא המנ"י כלל י"ב ס"ק ט"ז הטעם במולח בכשא"מ דאסור משום דעבר אתקנתא דחכמים משא"כ בצלי שלא נצלה כל צרכו דלא עבר ועבד כתקנתא שרי. הפי' הוא כך דבאמת ראוי להתיר משום דנוקי אחזקת היתר. אבל כיון שכך תקנו חכמים דהבשר כולה אסור עד שימלחנו יפה יפה. ושמואל אמר דאין מולחין בכלי שא"מ ובשביל שכך תקנו חכמים להכי עומד הבשר בחזקת איסור עד שיעשה כתקנתו. ואף דשרי לאכול בשר חי בלי מליחה מ"מ הרי אינו עומד לכך שאינו ראוי לאכילה ואוכליו לאו בר אינש ועומד לכך לצלי או לבישל. ואם מולח לקדרה ע"כ צריך למלוח בכלי מנוקבת א"כ כשאינו עושה כן עומד בחזקת איסור. ומש"ה נאסר מספק שמא פי' ממקום למקום ולא מהני תו לא מליחה ולא צלי'. משא"כ כשנצלה ולא נצלה כל צרכו. דאינו עובר מתקנתן ועושה כדינא שפיר אזלינן בתר חזקת היתר ולא חיישינן לפי' ממקל"מ. זו מה שנלפע"ד בביאור לשון הפוסקים ודלא כמ"ש החכ"א הנ"ל:

עכ"פ הדין אמת וצדק כשהונח אחר שהיית שיעור מיל במלח בכלי מנוקב. ואחר שיעור מיל מונח בכלי שאינו מנוקב כיון דקיימ"ל בדיעבד מותר תו לא חיישינן לשמא פי' ממקום למקום זה הדין אמת וצדק ויפה הורה בלי פקפוק כלל דברי ידידו הכותב בקצרה ובנחיצה מאין פנאי יותר להאריך ולקצר אני צריך. הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה