שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי
יורה דעה · סימן טז
עוד להרב הנ"ל
וע"ד שאלתו השני' שישראל המחלל שבתות בפרהסיא אם עושה יי"נ במגעו ג"כ יפה הורה דהואיל דהניסוך לא תליא בהא דהוי מומר לכל התורה דאינו נאמן לכל דבר אבל לא לנסך במגעו כמבואר בסי' קכ"ד סעי' ז' וסעי' ט' ובש"ך שם ובשו"ת שהביא הב"י בקי"ד ובקכ"ד מן הכל נשמע דאין איסור במגעו ביינו של ישראל ובפרט דעיקר איסור יינם משום בנותיהם כמבואר פ' א"מ ועיי' בב"י סי' קי"ג בשם כל הפוסקים דאיסור שתי' מעיקרא משום בנותיהם שלא יביא להתחתן בם ול"ש זה בישראל המחלל שבתות והלום ראיתי בה"ג יד אפרים שנספח להש"ע ביו"ד החדשות שהביא בשם תשב"ץ (ואין התשב"ץ תח"י כעת) שנסתבך בזה ומסיים שאין נאמן עליו על שלא הקפיד במגע נכרי אבל לא החליט לאסור מגעו ולדעתי אין הדבר מקבל ארוך כי אין בזה חשש ניסוך ע"כ אין לבוא בעט סופר מאריך ועל הוראתו בזה להיתר ראוי לסמוך
וכאשר הביאני הלום העלו רעיוני לאשר ראיתי בפ"ת יו"ד סי' א' שנסתפק במחלל שבת בפרהסיא שכתבו דצריך להיות דוקא כפני עשרה אם אנשים דוקא ולא נשים או גם לפני עשרה נשים הוי בפרהסיא ולא איפשטא. והנה בסנהדרין ע"ד איתא אין פרהסיא פחותה מעשרה ישראלים ונקדשתי בתוך בני ישראל אבל משם אין ראי' דהתם לענין קידה"ש שיהרג ואל יעבור בזה בעי דוקא עשרה ישראלים אבל אין אני רואה מקום להסתפק לענין מומר לחלל שבתות דלבעי דוקא עשרה ישראלים דהוי משום חוצפא יתירה ועושה עצמו ככופר בפרהסיא לדעתי בפני ג' אנשים או נשים ג"כ הוי פרהסיא דהוי רה"ר וחברא חברא אית לן וכמו דהוי מחאה בפני שנים מכח זה דח"ח א"צ וזה יהי' מפורסם ובס' החולץ איתא דבעי חמשה כדי לפרסומא מלתא וכל דבר שנעשה ברה"ר סגי לענין פרסום ושלשה אנשים רה"ר הוי בכל מקום כן הייתי אומר דממילא גם נשים הוי בכלל כדאיתא פ' האשה ביבמות כל היכא דלא בעינן עדות דסגי בפסולי עדות הלך אחר רוב דעות ונשים בכלל אלא לענין עדות כמה נשים כחד דמיא אבל במקום דל"ב עדות רק לענין פרסום סגי שלשה נשים כמו אנשים כן הייתי אומר אלולא דמי יבא אחר המלך רבינו הרשב"א ז"ל הובא בב"י סי' קי"ט שכתב וצריך שיחלל בפני יו"ד ועיי' בתב"ש סי' ב' ס"ק כ"ו יעיי"ש ושם מסיים או שהדבר מפורסם נמצא לפי"ז ממילא נשמע מסוף דבריו דל"צ עשרה אנשים דוקא ולא כן משמע מדברי הרשב"א ז"ל ונראה דמחלק ואומר דלא כל המקומות שוות ואף אם ניכר שעשה זה ולא הקפיד להיות הצנע לכת כי אם כמפקיר עצמו ויודע שיתפרסם הדבר ואינו בוש בפני אדם אז דינו כמומר בפרהסיא וכזה מצאתי בהכו"פ ז"ל סי' י"א שדייק כן מהמרדכי ריש חולין עיי"ש היוצא לנו מזה עכ"פ דאין חילוק בין אנשים לנשים ואין מקום להסתפק בזה:
אך ראה נא זה מ"ש הר"ן בחידושיו לנדה שם מעל"ע שבנדה דפריך הא הוי דבר שאין בו דעת לשאול ומשני דאיירי בשחברותי' נושאות אותה במטה והקשה הר"ן דא"כ האשה חדא ושתי חברותי' תרתי משמע הרי תלתא והוי ס"ט ברה"ר. ותי' נשים כחד הוי. ונשמע דגם לענין רה"ר נשים לא מקרי רה"ר והוי כבצנעה. אמנם ראיתי בחדושי הגאון ס"ט על נדה הקשה קושיא עצומה לכאורה על דברי הר"ן אלו מהא דפ' שני נזירים דדחק שם לאוקמי בנזרקה טומאה ביניהם כי היכי דלא הוי רה"ר. ושם מוקי שמואל בנשים באשה וקטן ופירש"י לשני נזירים נשים או קטנים א"כ כיון דמוקי בנשים תו לא צריך לאוקמי בשנזרקה טומאה ביניהם והניח בקושיא. ואני ת"ל ישבתי הקושי' דמעיקרא לק"מ ודנתי בסברא ישרה להבין דברי הר"ן מה זו סברא לומר לענין רה"ר שתי נשים כחד הוי אבל הדבר מובן למאי דקימ"ל בקידושין פ"א לא יתיחד איש עם שתי נשים ובשלהי פרקן בתוס' שם איתא אפי' עם הרבה נשים. מעתה דעת לנבון נקל. דכיון דבמקום שנשים לחודייהו קיימי ואסור לאיש להתיחד עמהם והוי כסתירה ודינא כרה"י דמיא. ושפיר כתב הר"ן דעיקר דינא דרה"י מסוטה גמרינן דסתירה הוי באשה אחת וגם בכמה נשים. אבל אם עבר איש אחד ונתייחד עמהם במקום אחד שוב אין זה מקום סתירה להיות כרה"י ושוב הוי כשלשה אנשים. א"כ דברי הר"ן ז"ל עולים יפה בריש נדה בשחברותי' נושאות אותה דהוי ג' נשים לבד לא הוי כר"ה וספיקא טהור. אבל בנזירים אם יש אדם אחד ביניהם ניהו שהם שתי נשים אבל אם יש ביניהם איש א' הוי שפיר כרה"ר גמור לכן צריך לאוקמי בשראה שנזרקה טומאה. והבן היטב כי כי ז"ב. ואח"ז ראיתי בחידושי הרשב"א שמה והביא הגמ' דנזירים וכתב כסברתי ושמחתי שכוונתי ת"ל לדעת רבינו הרשב"א ז"ל וכוונתי להאמת ודברי הרשב"א היו בהעלם עין מהגאון ס"ט הנ"ל. ומעתה אין שום ראי' לספיקא של הפ"ת דגם לענין רה"ר ודבר פרסום גם לפני נשים אי הוי כפוקר ולא הקפיד על הפרסום דינו כמומר לחלל שבתות. והא דאמרינן בסנהדרין עשרה מישראל דוקא לענין קיה"ש דכתיב ונקדשתי בתוך ב"י ולא לענין זה וא"צ לפנים: