אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן טו

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן טו

סימן יד

להרב ר' יצחק אייזיק טאבירבואבילטוב

בדבר שאלתו נידן בשר תפל שלא הודח ולא נמלח נפל למים שעושים ממנו מלח נקרא הפרוויטן מה דינו אם מותר בהדחה ורומע"ל הכשיר בה"מ:

תשובה זה יצא ראשונה בענין דם שבישלו או שמלחו שנחלקו הפוסקים ראשונים ואחרונים ונפסק דאינו אלא מדרבנן ועיי' בשו"ת מהרלב"ח ועיי' בפר"ח ריש סי' ס"ט וא"צ להאריך במה שהאריכו האחרונים אך הואיל דאתא לידן אימא מלתא מה שראיתי בפלתי סי' הנ"ל שהאריך ג"כ בזה בהם שבשלו ויען דנ"מ לן בזה לענין ספיקא ע"כ הנני קא מעיי' במה שהביא כפלתי ז"ל ראי' לשיטת רש"י נגד דעת תוס' מהא דילפינן עכ"פ מגיעולי מדין וקשי' לי' מנין לנו בדם טכ"ע למאי שהקשו בתוס' פסחים ובע"ז דבנזיר מנין לנו דטכ"ע הרי יש פירכא דנזיר יש היתר לאיסורו ותירצו דגם נזירים הגע לו כליהן מפני היין א"כ אם נימא דם שבישלו מותר מה"ת א"כ יש היתר לאיסורא שוב לא ידענא עע"כ לגבי איסור דם ומנזיר לא ילין דיש ג"כ פירכא דהמצ"ל ומוכח מזה דע"כ אין היתר לאיסור דם גם בבישול ולכאורה אין הבנה לדבריו ז"ל דהאיך משכחת באיסור דם טכ"ע אם לא שנבלע ע"י בישול או מליחה וא"כ אם נימא דם שבשלו או מלחו מותר הוא מה"ת תו א"א לומר גבי' טכ"ע מדאורייתא אלא מדרבנן וממילא לא הוצרך הכתוב להגעיל כלי תשמיש של דם אולם י"ל ולהחזיק קושיתו ע"פ דברי הפרמ"ג שכ' בבפתיחה להל"מ ובסי' ק"ה דם שנבלע ע"י כיבוש ניהו דאסור משום כבוש כמבושל אבל אינו אלא לענין להפליט ולהבליע ולא כמבשל ממש לגרע כחו של הדם להתירו מדאורייתא פ"כ שפיר הקשה הפלתי ז"ל דנוכל לומר שהצריכו להגיעול כלי משום בליעת דם ע"י כיבוש והנה ראייתו של הפרמ"ג היא מסוגיא דבכורות ד' וא"ו דהוי ס"ד למילף היתר למשרי חלב למ"ד דם נעכר ונעשה חלב מהא דאסרה תורה בב"ח הא לחודי' שרי והקשה הגאון ז"ל כיון דבב"ח אינו אלא ע"י בישול וא"כ שרי הדם מדאורייתא וע"כ אסרה התורה משום לתא דבב"ח ופ"ז הוכיח דע"י כיבוש לא הותר הדם כמבושל והשתא לפי הבנתו ז"ל עיקר הלימוד מהא דתרי לי' כולא יומא שרי משום בב"ח אבל לא מיתפריש היטב הסוגיא מלבד דהלשון לא משמע כן דקאמר הא חלב לחודא שרי והו"ל למימר הכי הא תרי לי' כולא יומא שרי כדקאמר בחולין ובפסחים בסוגיא דטכ"ע אולם יותר קשה לפי פירושו מה זה דדחי ואימא חלב לחודא אסור באכילה ושרי בהנאה והדר פריך לר"ש דסובר מותר בהנאה ולדידי' תקשי מה בכך דנ"מ לענין הנאה או לאו הרי עכ"פ מוכח דחלב לחודא שרי מדהתירה התורה בכבוש:

ונפלאתי על הגאון ז"ל דלפענ"ד לא מבעי' דאין הוכחה לסברתו משם אדרבא נהפוך הוא דמוכח איפכא מדרא בעי למדחי דאיצטריך קרא משום איסור הנאה ולא מצא מענה להיות שקיל וטרי רק אליבא דר"ש הרי מוכח מהא דשרי בכבוש אלא ש"מ ע"כ מזה דגם כבוש הוי כבישלו לענין דם שבישלו ומותר גם בתרי לי' כולא יומא והבן אלא דעיקר קושיתו ליתא ולק"מ מתרי ותלתא טעמי כאשר יבואר חדא דניהו דם אחר הבישול יהי' מותר מדאורייתא אבל מ"מ לכתחלה מיהו אסור לבשל לא מבעי' לס' הב"י שהביא הפרמ"ג גופא והחזיק שיטתו דגם למ"ד דם שבשלו מותר מה"ת אבל בתחלת בישולו הוי דאורייתא לכ"ע אלא לאחר שנתבשל היטב פליגי א"כ איננה יתחיל לבשל להתיר האיסור דהוי כביטול איסור לכתחלה דמדאוריי' אסור לבטל כמ"ש התוס' חולין בסוגי' דז"ב ואפי' אם נימא דלא כהב"י דגם בתחלת הבישול הותר הדם אבל מ"מ תקשי דעיקר הקרא נאמר לא תבשל והרי בלא"ה אסור לבטל החלב שהוא דם מעיקרא כדי לבטל האיסור ומקרא משמע דכל עיקר איסור הבישול משום החיבור דגדי בחלב א"כ שפיר יליף בגמ' דחלב לחודא שרי בפ"ע ועוד הרי מבואר בגמ' סנהדרין ד'. גבי יש אם למקרא מהא דבב"ח דכתיב בחלב וקרינן בקמץ ומסיק ר"א בדר"א אמר קרא לא תבשל דרך בישול אסרה תורה ופי' בתוס' שם די"מ דמשמע בלא בישול שרי וע"י בישול אסור לאפוקי חלב דבלא"ה אסור ע"כ ועתה מלשון רבותינו נלמד דמשמעות הוא טרם שבשל הי' שרי א"כ ממילא מתורץ קושי' הפרמ"ג והבן:

ולכאורה יש לחלק משם ולהשיב כוונת דברי הי"מ שבתוס' דמשמעות הקרא דוקא ע"י בשול יחדיו אסור לאפוקי חלב דבלא"ה היינו שלא בעבור החיבור עם הגדי כשנתבשל ג"כ אסור ולא זו הדרך לענין דם שבישלו שהקשה הפרמ"ג דגם בפ"ע אם נתבשל מותר אבל גם בחלב משפחתו שיהי' מותר אחר הבישול שיתבטל האיסור חלב והיינו לא מבעי' לדעת הראב"ן שהובא בש"ך צ"מ סק"א דבשר שמן עם חלב הוי מין במינו אלא אפי' לשאר פוסקים עכ"פ שומן בחלב לכ"ע הוי מב"מ כמ"ש הרא"ש בפ' גיה"נ א"כ כיון שאסרה התורה לבשל גדי בחלב ובכלל גדי הוי גם כשר שמן להראב"ן וגם שומן כמ"ש כשהותרה נבלה הוא וגידה וחלבה הותרה כן נמי בזה הכל בכלל גם השומן ואם יש בהשומן רוב נגד החלב מדאורייתא מב"מ בטעמא ברובא בטל א"כ לאחר הבישול הי' מותר אי לאו דאסרה התורה החיבור גדי עם החלב יחדיו ולפ"ז נשמע לנו מזה דע"כ משמעות הכתוב כיון דעכ"פ לכתחלה אסור לבטל דאין מבטלין איסור לכתחלה א"כ א"ש הלשון אומרת דל"ת משמע דוקא בבישול החיבור אסור א"כ גם לענין דם שבישלו ל"ק הקושיא כיון דמשמעות הכתוב טרם הבישול מותר ואסור לבשל כדי לבטל האיסור כנ"ל והבן:

והנה לפי דברי התוס' דסנהדרין הנ"ל תקשי ג"כ על הגמ' דבכורות כאשר הקשתי על הפרמ"ג מה שתי' הקושיא כנ"ל וכשם שהקשתי לשאול על הוכחתי הנ"ל כן נמי תקשי על הי"מ שבתוס' הנ"ל דמה פריך דאיצטריך ל"ת לבב"ח לענין איסור הנאה וחלב לחודא שרי בהנאה אבל מ"מ תקשי ממשמעות הכתוב דוקא ע"י הבשול אסור ובלא"ה הי' מותר א"כ שפיר מוכח דחלב לחודא שרי באכילה וקשה להבין הפירכא דפריך בגמ' וגם מה דדחי אליבא דר"ש דשרי בהנאה ואח"ז בחיפוש מצאתי הקושי' בס' כסא דהרסנא שעמד בדברי התוס' הנ"ל בהכורות והרגיש בקושי' והגאון ז"ל לא תי' כלום:

איברא אחר ישוב קצת ראיתי דלק"מ דשפיר קאמר דה"פ משמעות הקרא דאי לאו הבישול עם הבשר הי' מותר בהנאה אבל עם הבשר אסור בהנאה אלא דאכתי תקשי דלמה לי ג' פעמים ל"ת דא' מורה על איסור אכילה דמשמע בלא הבישול מותר באכילה. א"כ שפיר מוכח דחלב לחודא שרי וזו היא השתא קושי' עצומה בגמ'. אמנם עפ"י קושי' הפרמ"ג הנ"ל י"ל דשני קושיות אלו מיושבים א' בירך חברתה דבאמת בהו"א שפיר יליף מהא ונאסר בב"ח ש"מ חלב לחודא שרי וא"ל כקושי' הנ"ל דמורה לאחר הבישול ז"א דאין כן משמעות הקרא דמשמע גם טרם הבישול שרי לחודא אבל בתר הכי מדחה להאי דלמא באמת חלב לחודא אסור באכילה ובבישול יחדיו אסור בהנאה ואיצטריך גם ג"פ ל"ת א' לאיסור בישול וא' לאיסור הנאה וגם על איסור אכילה איצטריך על אחר הבישול דשוב עוד אין איסור אכילה דדם שבישלו מותר לחודא אי לאו מחמר הבישול עם בשר להבן היטב וא"ש גם הגמ' דסנהדרין דשפיר קאמר דע"כ אין לומר דחלב בצרי בלאו אם למקרא דכיון דרך בישול אסרה תורה וחלב בלאו הכא אסור ואי משום דחלב מותר בהנאה אבל עכ"פ ג"פ ל"ת למה לי די לנו ב"פ לאיסור בישול ולאיסור הנאה אבל באכילה בלא"ה אסור אבל בכאן בבכורות לענין איסור דם שפיר פריך דאיצטריך ג"פ ל"ת דאי לאו אלא ב"פ לא הוי ידעינן איסור הנאה דהו"א אוקמינן ל"ת השני לאיסור אכילה אחר הבישול דאזדו לי' האיסור דם שבישלו והי' מותר באכילה ולהכי איצטריך לאיסור אכילה ולא ידענא איסור הנאה וא"ש הכל ולק"מ והבן וז"ב. ומקום יש בראש לישב הקושי' באופן אחר וכבר מבואר אצלי במק"א הארכתי בישוב נכון דרך חריף ואכמ"ל:

ועתה אציגה נא מה שהערתי בזו השער בעידנא דעסיקנא בהאי ענינא ומה שפלטה הקולמס לא אחדול מלהעלות על שלחנא ונשיב לקושי' הפרמ"ג הנ"ל אליבא דהני פוסקים דם שבשלו מותר מה"ת ואני מוסיף להקשות גם לשי' רש"י דסובר דם שבשלו אסור מה"ת ג"כ קשה דאפי' הני פוס' דסברו דם שבשלו אסור אבל אינו לוקה עליו א"כ אכתי תקשי דאיצטריך בב"ח למלקות. אמנם עתה אבאר כתוב השלישי שהקדמתי לתרץ קושי' הפרמ"ג בתלתא טעמי וזה העיקר בישוב הקושי' דהנה המג"א בסי' רט"ז גבי המוסק שם בס"ק ג' הניח בצ"ע על הר"י דאזל בתר השתא דאישתני גופא אישתני דינא והקשה מהא דבכורות דמוכח דבתר מעיקרא אזלינן דתפס לחלב בחידוש דאתי מדם נעכר ונעשה חלב וכ"ת ילפינן מיני' מחידוש לא גמרינן דלכאורה אין הבנה לדבריו דאם אין בו אלא חדושא דאתי מדם א"כ מי יימר דחידוש הוא הרי אדרבא נימא מדהתירה התורה לדם שנעכר ונעשה חלב ש"מ דאזלינן בתר השתא ונילוף מיני' לשאר איסורין ואיך שייך למימר דמחידוש לא גמרינן אולם באמת דברי מרן ז"ל נכונים וישרים הם דבאמת מסיק בגמרא לכ"ע חידוש הוא משום דאתי מן החי ולהכי שפיר כ' דלא גמרינן מיני' הואיל דבלא"ה חידוש הוא שהוא אבמה"ח א"כ לפי מה שס"ד דאתי מדם והותר לא נשמע משם דאזלינן בתר השתא אדרבא משם מוכח הואיל דבגמ' תפוס זה לחידוש אף דנשתנה ומוכח מזה דמצד הסברא נותנת לילך בתר מעיקרא ולמיגמר מיני' לא ילפינן כיון דבלא"ה חידוש הוא דמאבמה"ח קאתי וז"ב:

והשתא אתי הסוגיא כפשוטא דלפי הס"ד דחידוש הוא משום דאתי מדם ואישתני ולא אזלינן בתר מעיקרא משום דנעשה חלב ואין אסור אלא דם ממש בלי שינוי ולשי' הפוסקים דס"ל דם שבשלו מותר מה"ת ג"כ בהאי תליא הואיל דאישתני אזלינן בתר השתא לפי שאינו כמות שהי' כיון דאישתני גופא אישתני דינא. מעתה הדבר נכון ומובן השתא בנתבשל הדם דלא נשתנה כ"כ בצורתו וטעמו לגמרי דאינו אלא תיקון הבישול ובתוס' ריש ביצה ובעירובין כתבו דתיקון אפי' ובישול לא מקרי הכנה דמעיקרא הוי חזי לי' ואינו מחוסר אלא תיקון אפי' ובישול משא"כ גבי ביצה דהוי דבר חדש ע"כ יעוי"ש. וה"ה בזה אם נחזיק את הבישול לשינוי גופא ק"ו מה שנעשה החלב שנעבר הדם דאישתני בטעמא וצורתו ונמצא ממילא נשמע היתר של החלב ואין לך בו עוד שום חידוש אלא דעיקר חידושו משום לתא דאבמה"ח והתורה התירה וזה חידושו ויליף מבב"ח ודאתי' הסוגיא על מכונה בלי קושי' ויוצא לנו מזה דההוכחה של תשש הפרמ"ג אינה הוכחה. אמנם סברתו ז"ל הכי מסתברא וראוי לחכם לב כמוהו ושפיר מסיק להלכה משום דכבוש אין עושה העולה אלא להפליט ולהבליע ולא לבשל ולא אלים מכ"ש ובהכי מיתפריש דברי הפלתי ז"ל דאם נבלע דם ע"י כבוש מעל"ע אז ל"ה כמבושל ממש וצריך להגעיל כלי שנבלע בו דם ע"י כבישה וע"ז הוא דן כיון דעכ"פ יש היתר לאיסור דם ע"י בישול ממש. ולפי פשיטות משמעות דברי תוס' דהגעיל כליהם מכל דברי איסורים וגם דם בכלל ומשכחת הבליעה ע"י כבוש ומתוך כך הוכיח שי' רש"י דאין להם היתר בבישול ומליחה:

אולם היטב אשר דבר והורה לנו הפשט הגאון פנ"י ז"ל בחידושיו לפסחים לפרש מה דקשה להבין דמי ניבא והגיד לנו דהגעילו מכל האיסורים וגם לנזירים מיין שבכליהם מסתם יינם וגם קושי' העולם דלמא משום בב"ח לבד הצריכו להגעיל ולא משאר איסורים עיי"ש מה שתי' מקרא דכלי כסף וכלי זהב ועוד מה שפי' שמה ע"פ פשטות ממילא אין הוכחה כהוכחת הפלתי ז"ל עכ"פ הסכימו האחרונים דם שבישלו ומלחו אינו אלא דרבנן ונ"מ לספיקא. ועתה נשיב לשאלתו בנ"ד הנה לכאורה יש לדון ולהחמיר חדא אם יש בזה המי מלח כח ורתיחת המליחה א"כ שלא הודח הבשר ראוי לחוש שמא יבליע הדם בעין שיש ע"פ לתוך הבשר ושוב אינו יוצא ע"י מליחה וצלי' כיון שהוא ד"ב וכמו שכ' היש"ש בפ"ב דחולין דין ח"י דפסק הלכה כמהר"י טרישין וכרבני הצרפתים דאין תקנה לאותו בשר שהביא הרא"ש מפני שהמלח מבליע ד"ב שע"פ אלא שהש"ך ז"ל התיר בה"מ דוקא ע"י הדחה ומליחה שנית אולם יש לחוש דהש"ך ז"ל לא התיר אלא כשנמלח בלא הדחה אבל מנוקב מכח דאמרינן גם בזה ככ"פ או איידי וכ' משא"כ כשמונח בכלי שא"מ שנית זה גופא שנמלח בכשא"מ לא מבעי' מה שמונח בתוך הציר ודאי אסור לכ"ע מטעם שכבוש בציר א"כ כאן הי' מונח כולן בכלי מי מלח והוי כבוש בציר שיצא מחמת המליחה וגם ראוי לחוש שמא פי' ממקל"מ ואף שכ' הש"ך בסי' ע' ס"ק מ' ובפרמ"ג דאין כח בציר להפריש ממקל"מ בשר תפל אבל זה הוי כמו לחוץ א"כ י"ל דמי מלח אין בו כח כ"כ להפליט כל הדם לחוץ אבל עכ"פ התחיל להפריש ממקום למקום ושוב א"י ע"י מליחה שנית זו היא העולה בהשקפה ראשונה. אמנם לפי הלכה קיימת דדם שמלחו אינו אלא דרבנן א"כ יש להכשיר מכח סד"ר ונלך מלמטה למעלה במה דסיימתי מכח חששא דפי' ממקל"מ. דהנה רבו הפוסקים תוס' והרא"ש והרא"ה ורש"י והרשב"א בחידושיו וכן הסכימו מהרש"ל פ"ק ד"י כו' דם שפי' ממקל"מ וא"י לחוץ מותר וראיתי להגאון בעל כנפי יונה ז"ל דמסיק לדינא בשר שנתבשל בלי מליחה להתיר אותה חתיכה ולצרפה לס' ול"ד לכחל עיי"ש וכ"ז מטעם דדם שלא סי' לחוץ אפי' ממקל"מ הבשר כשר והרמב"ם ז"ל פ"י מה' מאכ"א ד' י"ב עיי"ש בהרה"מ שהקשה בשם מהריב"ח שדברי רבינו ז"ל כסותרים זא"ז שכ' כיצד אוכל בשר חי מלחו יפה יפה וכ' חלטו בחומץ מותר ומהריב"ח כתב דבאמת סובר רבינו דם שלא פי' מותר רק החשש שמא באשר נחתך הבשר ומחמת דוחק החתך פי' ממקל"מ ע"כ צריך מליחה מעט עיי"ש בלח"מ מיישב קושי' הר"מ שם עכ"פ היוצא מדבריהם דאף דפי' ממקל"מ מהני מליחה להוציא הדם שפי' ממקום למקום והרה"מ דם שראוי לצאת ולפרוש אסור אבל בחלטו בחומץ מיצמת צמית ואינו עומד לפרוש מש"ה שרי.

ומעתה בנ"ד אם באנו לחוש שמא ע"י המי מלח התחיל הדם לפרוש ממקל"מ אבל מהני אח"כ מליחה וא"כ השתא ממ"נ מהני הדחה ומליחה אם בכח המים הללו להפליט הדם בודאי מהני מליחה ואת"ל שפעל פליטה אימר יצא לחוץ הכל מאי אמרת אולי אחר שיצא לחוץ חזר ונבלע לתוכו ז"א שהרי אם יש בכח המים להפליט שוב הוי דם שמלחו והוי סד"ר ולקולא ואמרינן שמא לא התחיל להפליט כלל לפי דאנן קימ"ל דרכו וטבעו של מלח להפליט ולהבליע אבל לא ידענא למי מלח שירתיח כמו מלח ממש וכל מדות חכמים כך היא ואין להוסיף עלי' ולא נאמר מליח כרותח עבה או דקה אבל לא מים החזק היא הרפה אין זה כמליחה יפה אין המים עושה פעולת המליח וכיון שאינו אלא סד"ר ואזלינן לקולא וכל המחמיר בס' דרבנן עליו הראי' כדאיתא בסוף מס' ידים עיי"ש ועי' בשו"ת ח"צ סי' ו'. ועוד אני אומר כיון שעושה פעולת פליטה שוב אין עושה פעולת בליעה ועיי' ח"ד להגאון מוחז"ל בריש ה"מ והבן בזה ואין לומר דס' זו הוי חסרון חכמה דל"ה לקולא ז"א דהוי ס' חסרון ידיעה לכל העולם הוי סד"ר לקולא כדאיתא בצ"ח ובט"ז ובש"ך סק"ט בשם הר"ן היכא דהוי באקראי בעלמא כגון בנשפך אזלינן לקולא אף דהוי ס' חסרון ידיעה ומכ"ש בזה והבן וז"ב:

אל תשיבני מכח דאיתחזק איסורא ולא אמרינן סד"ר לקולא באיתחזק והכא איתחזק איסור דם גם ז"א דזה לא הוי איתחזק ודמי לנוקר הגיד מתוך הירך דלא ידעינן אם ניקר היטב היטב שכ' הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל בפ' גיה"נ דלא הוי איתחזק איסורא שהגיד בתוכו אדרבא אוקי הירך בחזקת היתר ועייש"ה בפ' גיה"נ ועיי' בט"ז סי' קי"ט ס"ק ואו ועיי' בח"ד ס"ט ומבואר אצלי במק"א באורך לענין זה דל"ה איתחזק. א"כ שפיר אמרינן גבי' סד"ר לקולא. ועוד דם כ"ז שלא פי' מותר והוי ס' אם פי' ממקל"מ אבל בזה דהוי ס' מלוח בכשא"מ דהוי מליח ודאי ונחשב כרותח וע"י המליחה כתב הש"ך בס"ק ע"ה דחיישינן לפי' ממקל"מ אבל בזה דהוי ס' מלוח כנ"ל אין שום חשש כללא של דבר דבנ"ד יש ס"ס או שמא אין בכחו לזוז הדם ממקומו דאינו אלא כמים בעלמא דאפי' מעורב בציר מותר מכ"ש בזה ואת"ל שהתחיל לזוז ממקומו שמא יצא לחוץ לגמרי ונתבטל במים והבשר ול"ד לבשר שנתבשל בלא מליחה דשם ודאי יצא לחוץ אלא דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ואין ספק מוציא מידי ודאי. משא"כ בזה דיש סד"ר נמצא דבזה מותר לכ"ע והבן כי ז"ב ופשוט ואם מחשש הדם בעין שע"פ הבשר הנה מבואר ביש"ש שם דבאיכא ששים נגד הדם שע"פ מותר. א"כ הרי מבואר ברמ"א דנגד דם ומלח שע"ג הבשר יש בודאי עכ"פ שלשים בהחתיכה ואם יש בקדירה כמוהו בטל בס' מכ"ש נגד הדם לחוד שהוא ע"ג בודאי יש למ"ד ועם המים שנפל בתוכו א"כ כיון תיכף שבא הבשר בהמים נשטף מעל החתיכה ונתערב ובטל בבשר והמים בלי ספק ע"כ יפה הורה דכשר הבשר ע"י הדחה ומליחה ורומע"ל הורה להכשיר בהפ"מ ואני מוסיף מים וקמח להתיר ע"י הדו"מ גם בלי הפ"מ:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה