אור ברסלב
שות מהרי אשכנזי יורה דעה › סימן יא

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

יורה דעה · סימן יא

סימן י

הנה קשיא לי אמאי כ' רחמנא כלי חרס אשר תבושל בו ישבר הו"ל להמתין עד שיהי' אב"י ויהי' מותר למ"ד נותן טעם לפגם מותר וכן הקשה הגאון הפלאה ז"ל בנמוקי חומש ועיי' בתוס' שלהי ע"ז עמדו בזה ועיי' ברא"ש שלהי' ע"ז האריך בזה יעייש"ה אכן נ"ל דלכאורה קשיא לי דלמה הצריכה התורה להגעיל כלי מדין הרי קימ"ל סתם כלים של עכו"ם אינן ב"י וכיון דלא אסרה התורה אלא קדרה בת יומא א"כ למה לי הגעלה שמא אב"י ואפי' לדעת הפוסקים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מ"מ הרי יש ס"ס כדאיתא בפוס' ועיי' בש"ך קכ"ב. אלא דלק"מ די"ל דלהכי איצטריך הגעלה משום שמא ישתמש בו הישראל דבר חריף דמחלי' לי' לשבח וקצת פוסקים סברו דבר חריף מה"ת הוא ועיי' במ"כ שעה"ת פ"י ועיי' פמ"ג שעה"ת בפתיחה א"כ אדרבא אפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דספק איסורא מה"ת לקולא מ"מ באיקבע איסורא מודה רבינו דמה"ת לחומרא ובתוס' סוף ע"ז כתבו מה טעם בכלי אב"י התבשיל מותר והכלי אסור לכתחלה ותי' משום דהתבשיל בחזקת היתר דשם היתר עלה אבל הכלי שה איסור עלה דהיינו דהיא בחזקת איסור ומש"ה ניחא דניהו דקימ"ל סתם כלי' ש"ע אב"י ומותרים התבשיל אבל מ"מ לכתחלה ליקח הכלי דשם איסור עלה מעיקרא א"כ להכי ציותה התורה להגעיל משום ס"ס לאיסורא דלמא הוי בת יומא ואת"ל דאינה ב"י שמא יתבשל בה דבר חריף דאסור מה"ת לקצת פוסקים. ע"כ צריך הגעלה מכח ס"ס לאיסורא וז"ב והבן:

ולפי"ז ניחא דלק"מ קושי' הפמ"א בשו"ת סי' ס"ד והפלתי בסי' צ"ב שניהם הקשו דמה חדוש הוא בגעולי מדין אף למ"ד נ"ט לפגם מותר דלמא מש"ה הצריך הגעלה שמא יתבשל ד"ח ולפי הנ"ל לק"מ דלמ"ד נטל"פ מותר וגם קדרה דב"י אי אפשר דלא פגמה פורתא א"כ שוב לא איקבע איסורא דהאיסור כבר עבר וחלף דאין כאן עוד איסור דלפגם הוא א"כ משום שמא יתבשל ד"ח לא איצטריך הגעלה דספיקו דאיסורא מה"ת לקולא לדעת הרמב"ם ז"ל וז"ב להבן. והשתא ניחא ולק"מ קושי' הנ"ל דלהכי כ"ח צריך שבירה דאין לו תקנה להניח שתהי' אב"י ז"א כיון דהשתא לפנינו בת יומא הוא ואיקבע איסורא שם חטאת עלי' ועומד להיות נותר והאיסור רכב עלי' א"כ יש לחוש שמא יתבשל ד"ח וגם לאחר מעל"ע תאסר ע"כ אין לו תקנה כ"א שבירה ומזה ראי' מוכרחת דר"ח באב"י מה"ת הוא וז"ב:

ולפי"ז מיושב קושי' העולם בשם הרשב"א שהקשה איך הוכיח מג"ע טכ"ע דאורייתא דלמא הא דהוצרכה התורה הגעלה משום בב"ח ולא משום שאר איסורים ולפי דברינו מתישב שפיר דאם בשאר איסורים טעם לאו כלום מה"ת ואך משום לתא דבב"ח והיינו אם הנכרי משתמש בשר והישראל ירצה לשמש כו חלב או להיפוך. הנה ע"ז לא צריך שום הגעלה דלמא אב"י הוא ונטל"פ הוא כיון דאם שאר איסור טעמא לאו כלום הוא אלא טרם בשר או חלב והיתירא בלע ואין כאן חזקת איסור ולא נקרא שם איסור עלה דבספק הוא מה התשמש בה או בשר או חלב ושניהם לבדם היתר הוא קודם התערובות ובספק עומד וגם אם אפשר השתמש בו בב"ח ביחד הנה לזה דין שאר איסורים יש לו כס' הש"ך ז"ל דאם כבר נתערב ונאסר משום בב"ח שוב אין חידוש בו והוי בכלל שאר איסורים וגם הנה עכ"פ לא נקרא שם איסור בו דס"ס הוי אם השתמש בו בב"ח או לאו ס' שני שמא אב"י הוי וא"צ הגעלה. וע"כ נשמע דגם בכל איסורים טכ"ע ואז נקרא שם האיסור עלה דכל מה שהשתמש בו נכרי איסור רכב עלה וז"ב והבן מאוד כי נכון ומיושב קושי' העולם בטוב טעם כעיקר לשבח ודוק:

ועפי"ז מתורץ היטב שיטת הרמב"ם ז"ל בה' מלכים שכ' הא דלאנשי הצבא הותרה להם אפי' ערפלי דחזירי וכל האיסורים דוקא בשעת הכיבוש שהיו רעבים אבל משנכנסו לביתם לא הותרו. והקשה הפ"ד דא"כ תשאר קושית הרמב"ן ז"ל אמאי לא הגעילו כלי סיחון ועוג דכבשו מקודם למדין. והרמב"ן תי' משום דסו"פ מז' אומות הם דקדלי דחזירי הותר להם משום ובתים מלאים כ"ט. משא"כ ארץ מדין אינו מז"א ולא הותר להם אז ולשיטת הרמב"ם דגם במלחמות מצוה דסו"ע לא הותרה רק בשעת רעבון במלחמה ולא אח"ז א"כ הי' להם צריכים הגעלה לכליהם וכבר מבואר אצלי ישוב נכון מאוד באורך במק"א בדברי טעם. אמנם לפי המבואר ג"כ לק"מ וא"ש דניהו דאחר שנכנסו לביתם עם הכלים נאסרו מחדש אבל מ"מ בשעת המלחמה היו מותרים א"כ נעקר שם האיסור מהכלי אז בשעת שהיו עומדים במלחמה ובזזו איש לו היתירא קנו ואח"ז שוב א"צ הגעלה מכח ס"ס שמא הוא אב"י ונטל"פ מותר דאין כאן לומר מכח חזקת איסור דכבר חלף ועבר האיסור פעם אחת וז"ב ודוק היטב כי נכון הוא:

ועפי"ז יתורץ קושי' תוס' בחולין ד' ק' להוכיח שיטת ר"א דאם נימא בשאר איסורין חתיכה נעשה נבילה א"כ איך הגעילו יורה גדולה דאין במים ס' נגד הכלי ושוב חזרו המים ואסרו הכלי שנגעל. ולהנ"ל ניחא דהט"ז בסי' תכ"א באו"ח הקשה איך מותר הגעלה הרי אין מבטלין איסור לכתחילה ותי' דזה לא הוי ביטול איסור רק שמפליט האיסור מהכלי ונמצא שהוציא האיסור ממנו דהוי כמו שנשרף האיסור במקומו כמ"ש הט"ז ביו"ד צ"ט וא"כ בשעת הגעלה דנפלוט ממנו האיסור ויצא האיסור מהכלי שוב לא הוי איקבע איסורא ואין לו עוד חזקת איסור וא"כ שוב י"ל מכח ספיקא דאב"י מותר לגמרי דהוי ס' שמא אב"י ומותר מעיקרא גם בלי הגעלה אלא דקודם הגעלה יש לו חזקת איסור אבל לאחר הגעלה יצא ממנו האיסור אלא דיש לחוש דיחזרו המים ויאסרו הכלים דהיינו לחוש דשוב ישיבו המים האסורים להכלי ויקבל הכלי עתה איסור מחדש ע"ז שפיר י"ל מכח ספיקא להתיר שמא אב"י הוי מעיקרא וז"ב והבן היטב ולק"מ וא"ש ודוק:

ומה שיש לדקדק על רבינו הרמב"ם ז"ל מאין יצא לנו האי דינא דאנשי הצבא לא הותרו להם האיסורים רק בשעת המלחמה ולא אח"כ כשנכנסו לביתם ובגמ' סתמא אמרינן ובתי' מלאים כל טוב אפי' קדלי דחזירי ומנין לו לרבינו ז"ל לחלק. ע"כ נלפענ"ד ראי' מוכרחת ממשנה מפורשת ומבואר כשיטתו ז"ל פ"ג דערלה תנינן עת שנכנסו ישראל לארץ מצאו נטיעה פטור מערלה שנא' כי תבואו אל הארץ ונטעתם דוקא ולא שנטע נכרים וברמב"ם בחיבורו פסק דאח"ז גם כשנטעו נכרי חייב בערלה רק בעת שנכנסו לארץ מה שנטעו נכרים פטור מערלה הס' ואם כשיטת הרמב"ן ז"ל קשה למה לי קרא ללמד ונטעתם דוקא הלא בלא"ה בעת שנכנסו לארץ כל האיסורים הותרו להם ומה לו ללמד מקרא זה ומה זה בא מתני' ללמדנו לגבי ערלה אלא ודאי מוכרח ומבואר דלא הותר להם רק בשעת מלחמה להמציא להם לאכילה אבל בביתם אסור ע"כ שפיר איצטריך קרא ונטעתם להורות מה שמצאו נטוע פטור אפי' בביתם רק מה שנטעו אח"כ הן ישראל הן נכרי והבן היטב וז"ב וראה זה מה שלא שערו הקדמונים ואחרונים ות"ל כוונתי לאמתו של תורה בזה לבאר דעת רבינו ז"ל ודוק:

ועפ"י האמור למעלה מיושב קושי' הפמ"מ בשו"ת סי' ס"ד שהקשה לתי' הרמב"ן דמש"ה לא איצטריך הגעלה לכלי סו"פ שהי' יותר דברים האסורים הרי מ"מ כיון דסו"ע לדורי' מאר"י הוא א"כ כמו שנכנסו לארץ מקרי ואז נאסר להם בשר נחירה א"כ הו"ל להגעיל כלים שלהם שנבלע בהם בשר נחירה עיי"ש וזו קושיא שראוי לפורר. אמנם לפי הנ"ל לק"מ דכיון דמקודם בשר נחירה מותר הי' א"כ אין כאן חזקת איסור אדרבא חזקת היתר עומדת. א"כ שוב הוי ספק אפשר פגמה פורתא עכ"פ והוי נטל"פ וס' לחודא מותר מה"ת להרמב"ם ז"ל ואפי' אם הי' ידוע להם שהקדרה ב"י מ"מ א"א דלא פגמה והוי עכ"פ ספק פוגם אלא דלשאר איסורים אסור מכח ספק איסורא באיתחדק הוי מה"ת לחומרא. משא"כ בבליעת בשר נחירה דהוי בחזקת היתר ולהכי א"צ הגעלה וז"ב והבן ודוק:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה